1. ביום 10.10.12 ניתן פסק דין בו נמחקה תביעת המבקש נגד המשיבים, לאור אי הגשת תגובתו לבקשה של המשיב מס' 2 לדחיית התביעה במועד שנקבע על ידי השופט נדל בהחלטתו מיום 21.3.12, ולאור אי קיום החלטה קודמת, מיום 13.3.12. לעניין ההוצאות הוריתי למשיבים להגיש טיעוניהם ולמבקש ליתן תגובתו. ביום 1.11.12 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין.

במסגרת החלטה זו אדון בבקשת המבקש לביטול פסק הדין ובבקשת המשיבים לחייב את המבקש לשלם הוצאותיהם, כחלק מפסק הדין שהורה על מחיקת התביעה.

הבקשה לביטול פסק הדין

2. על פי תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות), דינו של בעל דין שלא הגיש סיכומיו בכתב במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון. אי הגשת תגובה בכתב (על ידי המבקש) לבקשה לדחייה על הסף במועד שנקבע בהחלטה מיום 21.3.12 כמוה כאי התייצבות. מאחר ופסק הדין ניתן אף בהסתמך על אי מתן התגובה כאמור, יש לראותו כפסק דין שניתן על פי צד אחד, ואשר עליו חלה תקנה 201 לתקנות, שכותרתה: "ביטול החלטה על פי צד אחד". לפיכך על המבקש לשכנע את בית המשפט כי יש מקום לבטל את פסק הדין לפי הכללים הדיוניים החלים על ביטול החלטות שניתנו על פי צד אחד, ובמקרה זה – להצביע על הסיבה למחדלו באי הגשת התגובה ועל הסיכוי להצלחתו בתביעה (ראו: רע"א 442/89 איאד על אלדין נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 824 (1989)).

3. בבקשתו לביטול פסק הדין טען בא כוח המבקש כי מחיקת כתב תביעה לפי תקנה 100 לתקנות הינה החלטה דראסטית, אשר, על הפסיקה, רצוי להימנע ממנה ויש להעדיף את הדיון הענייני וההכרעה לגופה בסכסוך שבין הצדדים. באשר לאי הגשת תגובה לבקשתו של המשיב מס' 2 לדחיית התביעה, ציין בא כוח המבקש כי "אין בה בכדי ללמד ו/או להעיד דבר או חצי דבר על התובע ו/או עילת התביעה". בנוסף, הוא עתר לתיקון (מס' 2) של כתב התביעה. לבקשה צורף תצהיר של המבקש, הזהה בעיקרו לבקשה עצמה, תוך הוספת טענה כי המותב הגיע להחלטה דרסטית בהיותו מותב חדש אשר לא דן בתיק בהליכים הקודמים ואשר כנראה לא היה ער להליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים ולדינמיקה שהתפתחה.

4. המשיבים, באמצעות באי כוחם, התנגדו לבקשה לביטול פסק הדין. משיב מס' 1 טען כי אין למבקש עילת תביעה והדגיש כי בנימוקי הבקשה לביטול פסק הדין לא נכללה כל התייחסות מצד המבקש להודעותיו הקודמות. משיב מס' 2 חזר על עיקרי טענותיו בבקשתו לדחיית התביעה, טען כי נגרם לו עינוי דין וכי אין בטיעוני הבקשה לביטול פסק הדין כל התייחסות למחדלי המבקש. משיבים מס' 3 - 4 טענו כי המבקש לא הצביע על סיבת מחדליו ולא הוכיח כי קיים סיכוי לתביעתו, אותה ברצונו לשוב ולתקן. לתגובת משיב מס' 4 צורף (ביום 29.11.12) תצהירו, בו ציין, בין השאר, כי התובע נוקט בחוסר תום לב מאחר ואיננו זכאי לפיצוי, לאחר שחברת סילבר סטאר בע"מ קיבלה פיצוי.

5. בתגובותיו לתגובות המשיבים חזר המבקש, באמצעות בא כוחו, על נימוקי הבקשה והוסיף את הטענות הבאות: תגובות המשיבים אינן ערוכות כדין מאחר ולא צורף להן תצהיר, הצורך בתיקון כתב התביעה נולד כתוצאה מהתנהלות המשיבים, כי התיקון המבוקש הינו אך ורק הפחתה של סכום ששולם, כי ההליך הגיע לשלב מתקדם ואף הוגשו תצהירי עדות ראשית וכי יש מקום לקבוע מועד לישיבת ההוכחות לאחר שיבוטל פסק הדין. לתגובות צורף תצהירו של המבקש, בו שב והצהיר, בין יתר, כי אין באי מתן תגובה לבקשת המשיב מס' 2 כדי ללמד על העדרה של עילת תביעה.

6. כפי שהובהר בפסק הדין, מחיקת התביעה נעשתה לאור התעלמות המבקש ממספר החלטות של בית המשפט, מאי הגשת תגובה לבקשה לדחייה על הסף ומאי הגשת הודעה בכתב במועד שנקבע בדבר אופן המשך בירור התובענה.

בבקשה זו טענתו העיקרית של המבקש נסמכת על הכלל שנקבע בפסיקה ולפיו סכסוכים בין בעלי דין צריכים להיות מוכרעים לגופו של עניין וכי הפעלת סמכויות של דחייה או מחיקה בשל מחדלים דיוניים אינה צריכה לשמש קיצור דרך או תחליף לדיון לגופו של עניין (ראו: ע"א 2237/01 טיראן עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865 (2001)).

אולם השיקולים לגופו של עניין אינם חזות הכל, כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. כאשר מוגשת בקשה כזו, על בית המשפט לשקול הן את סיבת מחדלו של המבקש והן את סיכויי הצלחתו בתביעה במידה ובקשתו תתקבל. התשובה לשאלה השניה היא החשובה יותר, ואם יצביע המבקש על סיכויי הצלחתו, הרי שבגין מחדלו יסתפק בית המשפט בדרך כלל בהטלת הוצאות. (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורת 2009) 373.

7. באשר למחדלי המבקש - בבקשתו ובתגובות לתגובות, לא התייחס בא כוח המבקש למחדליו, אשר פורטו בפסק הדין, למעט ההצהרה כי המחדל של אי הגשת תגובה לבקשת המשיב מס' 2 איננה מעידה על העדר עילת תביעה. לא ניתן כל הסבר מדוע לא קויימו החלטות השופט נדל מיום 13.3.12 ומיום 21.3.12, ואף מדוע לבקשה לתיקון נוסף של כתב התביעה לא צורף תצהיר לאימות העובדות ואף לא נוסח של כתב התביעה המתוקן המוצע. המבקש לא צלח את המבחן הראשון לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מאחר ולא סיפק הסבר למחדליו.

8. באשר לסיכויי ההצלחה בתביעה - בכתב התביעה שהוגש ביום 12.3.08 נתבע המשיב מס' 1 לשלם למבקש, שהינו זכיין מטעם חברת סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ (להלן: החברה), פיצוי בסך 98,004 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 17.1.08, ובה ניזוק הרכב שהושכר למשיב מס' 1, בעת שנהג בו נהג שאיננו המשיב מס' 1, שגילו נמוך מ-21 שנים ובניגוד לתנאי הסכם השכרת הרכב.

כתב תביעה מתוקן מיום 26.1.09 הועמד על סך 105,464 ₪ ובו נתבעו המשיבים מס' 1 – 3 כשוכרי רכב "מהתובעת" (כך במקור – א"ג) והמשיב מס' 4 נתבע כמי שנהג ברכב.

בדיון ביום 5.3.12 ביקש בא כוח המבקש שהות של 14 יום לשקול צעדיו, באומרו: "יכול להיות שלאור החומר נודיע על חזרה מהתביעה", ו"כפי שעולה מצילום השיקים, יכול להיות שלתובע אין עילת תביעה. זה דבר שיש צורך בשהות כדי לבדוק זאת, לכן ביקשתי שהות של 14 יום, ייתכן שנודיע שאנו חוזרים בנו מהתביעה". ביום 13.3.12 הגיש בא כוח המבקש בקשה למתן ארכה לגיבוש עמדתו "תוך 30 יום ממועד מתן החלטה בהתנגדות שתוגש על ידי התובע (החייב) בתיק הוצל"פ מס' 01-07913-49— בגין שטר בטחון שניתן עבור הרכב נשוא תביעה זו".

ביום 20.3.12 הגיב המבקש מס' 2 לתגובת המבקש מיום 13.3.12 ועתר לדחיית התביעה. הוא טען כי החברה, שהינה הבעלים של הרכב, פוצתה במלוא ערך הרכב, כי המבקש (שנגדו נוקטת החברה בהליכי הוצאה לפועל) אינו שלוח של החברה, כי התביעה נגועה במרמה וכי לא קמה למבקש עילה נגד המשיב מס' 2.

כנזכר לעיל, המבקש לא קיים את החלטת בית המשפט ליתן תגובתו לבקשה זו. בהודעת בא כוח המבקש מיום 10.10.12 הוא אישר כי בין המבקש לבין החברה מתקיימים הליכים משפטיים בגין שטר חוב על סך 93,420 ₪ שהוא נתן לחברה כנגד הרכב וכי "לאחר שהתובע ערך בירור מול חברת סילבר סטאר הסתבר לו כי החברה גבתה את הסכום הנ"ל".

לבקשתו לביטול פסק הדין לא צרף המבקש נוסח כתב תביעה מתוקן חדש המיועד להחליף את כתב התביעה המתוקן הקודם, או תצהיר, אשר מתמודד עם טענות המשיב מס' 2 בבקשתו לדחיית התביעה ועם טענת המבקש לפיה "התברר לו" כי החברה היא זו אשר קיבלה גבתה (ממי?) סך 93,420 ₪ בגין הרכב. הן בבקשה והן בתצהיר שצורף לה לא נפרשה מסכת עובדתית ולא נטען טיעון משפטי המצביעים על סיכויי הצלחה של התביעה לאור העובדות "החדשות" וטענות המשיב מס' 2. טענת המבקש בבקשתו לביטול פסק הדין לפיה כל השינוי המבוקש בכתב התביעה עניינו בהקטנת סכום התביעה איננה מדויקת, שהרי למקרא הודעת בא כוח המבקש עצמו מיום 10.10.12 עולה כי ביסוד שינוי סכום התביעה עומדות עובדות חדשות אשר, לטענתו, התגלו לו בשלב מאוחר, וביניהן עובדות שהתרחשו לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן מיום 26.1.09. כאמור, בבקשה לביטול פסק הדין, לרבות בתצהיר שצורף לה, לא בא זכרן של עובדות אלו. לו יבוטל פסק הדין, ויוותר בפנינו כתב התביעה המתוקן מיום 26.1.09, אם כי סכום התביעה יקטן, המסכת העובדתית הכלולה בו לא תשקף את העובדות החדשות. במקרה כזה אנו נימצא עומדים למעשה בפני אותו כתב תביעה שיסודותיו רעועים, כפי שכבר הכיר בכך בא כוח המבקש בישיבה ביום 5.3.12.

9. מאחר והמבקש לא עמד בשני המבחנים הנדרשים לקבלת בקשה לביטול פסק הדין, דין בקשתו להידחות.

ההוצאות

10. המשיבים טענו כי במשך כארבע שנים נגרמו להם הוצאות ניכרות, הכוללות תשלום שכר טרחה לעורכי הדין, נסיעות ממקומות מגוריהם במרכז הארץ ובדרומה המרוחקים מבית המשפט, ועלויות נוספות שהיו כרוכות בשיבוש פעילויותיהם ועיסוקיהם היומיומיים. מאחר ולפחות לגבי חלק מהמשיבים היה ברור מלכתחילה כי אין למבקש עילת תביעה, הם עתרו לחייבו בתשלום הוצאות לדוגמא, תוך התחשבות בשלב המתקדם אליו הגיע בירור התביעה.

11. המבקש טען כי לא קיימת הצדקה להשית עליו הוצאות, לאור זכותו לתבוע נזקיו שנגרמו כתוצאה ממעשי המשיבים, וכי משמעות הותרת פסק הדין על כנו הינה חיובו לשאת בהוצאות נכבדות נוספות, לצורך הגשת תביעה חדשה.

12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאור החלטתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, הנני מחייב את המבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים (שהינם הנתבעים) - הן כהוצאות בפסק הדין והן כהוצאות בבקשה לביטולו - סך של 3,500 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ג, 30 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.