רקע ותמצית טענות הצדדים

1. עסקינן בתביעה כספית על סך 1,784,091 ₪, שהגיש התובע קונה של נכס כנגד הנתבעים שמכרו לו את הנכס נשוא התביעה.
2. מכתב התביעה עולה, כי בשנת 2002, התעניין התובע ברכישת ביתם של הנתבעים המצוי ברח' האלון 28 ברמת ישי גוש 11181 חלקה 78 (להלן: "הבית" או "הנכס"). התובע טוען, כי במהלך המשא ומתן שניהלו הצדדים בנוגע לבית, הציג בפניו הנתבע את הבית כבית במצב טוב ותקין כשהוא צבוע ומסויד וללא כל בעיות מיוחדות. לטענתו, הנתבע שיבח את הבית ולא רמז דבר באשר לליקוי כלשהו הקיים בבית. בין היתר, הציג לו הנתבע חדר שינה בקומה השנייה ובו היה מצוי שטיח מקיר לקיר. התובע טוען, כי בהמשך התברר לו, כי השטיח ועבודות השיפוץ שביצעו הנתבעים נועדו כדי להסתיר ממנו את מצבו הרעוע של הבית ואת הליקויים החמורים המצויים בו.
3. התובע טוען, כי על סמך המצגים הכוזבים שהציגו לו הנתבעים, החליט לרכוש את הבית וביום 16.1.02 נכרת בין הצדדים הסכם מכר לפיו הנתבעים מכרו לו את זכויותיהם בנכס תמורת סך של 950,650 ₪.
4. לטענת התובע, לאחר קבלת החזקה בבית, הוא החל בביצוע עבודות שיפוץ בכדי להתאים את הבית לצרכיו ולשם כך שכר שירותיו של קבלן שיפוצים. כאשר קבלן השיפוצים החל בהסרת טיח מקירות אחד החדרים התברר, כי מתחת לטיח קיימים סדקים אופקיים ואנכיים רבים. התובע סבר שעסקינן בליקויים מקומיים ועל כן המשיך בעבודות השיפוץ.
5. עוד טוען התובע, כי לאחר שעברו להתגורר בבית החלו להופיע סימני רטיבות בחלקים נרחבים בבית והופיעו סדקים אופקיים ואנכיים נרחבים בכל חלקי הבית. לטענתו, הוא פנה למהנדס בניין אשר המליץ לבצע עבודות ניקוז לאורך החזית המערבית של הבית. התובע פעל בהתאם להמלצת המהנדס אולם בעיות הרטיבות לא נפתרו. לטענתו, המהנדס שהמליץ לבצע עבודות ניקוז הגיע למסקנה לפיה הבעיות אינן קשורות לניקוז חיצוני אלא לליקויים מהותיים שמקורם במבנה עצמו. התובע הוסיף, כי הסדקים אשר הופיעו בסמוך לאחר מעברו לדירה המשיכו להתרחב ולהתפתח באופן שהעלה חשש ממשי ליציבות הבית.
6. לטענתו, מחוות דעת מהנדס הבניין אליו פנו עולה, כי הבית סובל מליקויי בנייה חמורים, קשים ויסודיים המעלים חשש ממשי ליציבות המבנה וירידת ערך משמעותית בשל בעיות הרטיבות הקשות. עוד עולה מחוות הדעת, כי הימצאות סדקים מתפתחים כה רבים מלמדת שהנתבעים העלימו מהתובע את העובדה שהנכס סובל מליקויים חמורים שהיו קיימים בעת שהם התגוררו בנכס. לטענת התובע, המומחה מטעמו ציין, כי קיימות אי התאמות להוראות החוק והתקנים. המומחה מטעם התובע אמד את עלות התיקונים בסך של 489,649 ₪, במידה ויבוצעו על ידי קבלן ראשי, וכ- 20%-30% יותר, ככל שיבוצעו על ידי קבלן מזדמן. כאשר הסכום אינו כולל ירידת ערך משמעותית הקיימת במבנה.
7. לטענת התובע, הנתבעים ניהלו עמו משא ומתן בחוסר תום לב גמור עת לא גילו לו את מצבו האמיתי של הבית ותחת זאת פעלו בכדי להעלים מעיניו את המידע האמור. לטענתו, עסקינן בעובדות מהותיות אשר היה על הנתבעים חובה ליידע אותו לגביהן. התובע טוען, כי בשל כך על הנתבעים לפצותו בגין נזקיו אשר נגרמו ויגרמו בעקבות רכישת הבית. התובע טוען, כי על הנתבעים לפצותו אף מכוח עוולת התרמית כהגדרתה בפקודה.
8. התובע טוען, כי הנתבעים הטעו אותו באשר למצבו הפיזי של הבית. בשל ההטעיה האמורה הוא רשאי לבטל את החוזה ולקבל את הכספים ששילם, בערכם נכון להיום ובנוסף על הנתבעים לפצותו בגין נזקיו. לטענתו, הוא התקשר עם הנתבעים עקב טעות באשר למצב הנכס ואלמלא הטעות לא היה מתקשר עמם. בנסיבות אלו קמה לו הזכות לבטל את ההסכם על כל הכרוך בכך, לרבות השבה מלאה של הכספים ששילם ופיצוי בגין נזקיו.
9. התובע טוען, שהנתבעים הפרו את חוזה המכר הפרה יסודית וחמורה שעה שמכרו לו בית שקיימים בו ליקויים. עוד טוען, כי הנתבעים לא קיימו התחייבויותיהם כלפיו לאחר שהתגלו הליקויים ולפיכך הוא זכאי לבטל את החוזה ולקבל את מלוא הסכום ששילם בתוספת פיצוי בגין נזקיו והוצאותיו.
10. עוד ציין, כי הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבונו כתוצאה מעסקת המכר ומצגי השווא שהציגו ולפיכך, על הנתבעים להשיב לו את הסכומים בגינם התעשרו שלא כדין.
11. במסגרת כתב התביעה ביקש התובע להודיע על ביטול הסכם המכר וטען, כי בשל כך זכאי שהנתבעים ישיבו לו את התמורה ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של 1,349,038 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. בנוסף, הוא זכאי לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם ופיצוי בגין הוצאותיו ועוגמת נפש.
12. לטענת הנתבעים, עסקינן בתביעה מופרכת מיסודה, נעדרת כל בסיס עובדתי ומשפטי. הנתבעים טוענים, כי רכשו את הבית עם שחרורו של הנתבע מצה"ל ולשם רכישתו מכרו את הדירה בה התגורר והשתמשו בכספי הפיצויים שקיבל הנתבע מצה"ל. לטענתם, בינם לבין מי שמכר להם את הבית הוסכם, כי המוכר יוכל להמשיך להתגורר בבית בשכירות ובנסיבות אלו קיבלו חזקה בפועל בבית רק בחודש ספטמבר 2001. לטענתם, לאחר שקיבלו את החזקה בבית הם החלו להתאימו לצרכיהם, תוך השקעת כספים רבים. הנתבעים טוענים, כי לאחר שהסתיימו העבודות והם עברו להתגורר בבית הם התוודעו הלכה למעשה לגודלו, על כל המשתמע מכך ובין היתר גילו שהוצאות חימום הבית גבוהות, שילדיהם ישנים בקומה נפרדת מהם וכי חצר הבית מסוכנת, בשל קרבתה לכביש והעובדה שהיא מצויה על מדרון. לטענתם, הוצאות החזקת הבית הכבידו עליהם מאוד ולאחר שהוציאו את חסכונותיהם ומכרו את מכוניתם, החלו לצבור חובות ונטלו הלוואות. הנתבעים הבינו, כי לא יוכלו להמשיך ולהתגורר בבית וכי טעו שעה שהחליטו לקנות בית כה גדול, אשר אין בידם לעמוד בהוצאות תפעולו בנסיבות אלו החליטו הנתבעים למכור את הבית.
13. הנתבעים טוענים, כי בחודשים בהם התגוררו בבית הם לא סבלו מבעיות רטיבות, על אף שהיה חורף ולא הייתה בעיה כלשהי עם הדלתות. לטענתם, מערכת החימום לא פעלה אולם הם תיקנו אותה. עוד טוענים, כי הם לא שינו דבר בחלקו החיצוני של הבית והסדקים בחלקו החיצוני של הבית נותרו כפי שהם והצביעו בבירור, כי עסקינן בבית ישן אשר נבנה טלאים טלאים. לטענתם, למרות שלא היה צורך לציין קיום סדקים בבית, מאחר וניתן היה להבחין בהם ללא קושי, הרי שהנתבע הדגיש את הדבר בפני התובע בשיחותיו עמו טרם כריתת ההסכם ואף הראה לו את הסדקים שנותרו חשופים.
14. לטענת הנתבעים, במעמד הרכישה, הצהירו התובע וזוגתו, כי בכוונתם לערוך בנכס שיפוץ בעלות של 100,000$ וכי טרם ביצוע העסקה ביקרו בנכס אדריכל/ית מטעם התובע, קונסטורקטור ובעלי מקצוע. עוד טוענים, כי היו לתובע הזדמנויות לבדוק את הבית אף לאחר רכישתו. לטענתם, לאחר שהתובע רכש את הבית, הוא ביצע במקום עבודות שיפוצים, שיפור והתאמה מאסיביות.
15. הנתבעים טוענים, כי אין ממש בטענת התובע לפיה הם פעלו במטרה להסתיר ממנו את מצב הבית. לטענתם, מגרסת התובע עצמו עולה, כי הסדקים לא היו גלויים לעין וכי נתגלו רק לאחר הסרת הטיח. לטענת הנתבעים, הם לא ביצעו עבודות טיח בבית ועל כן לא היה בידם לדעת על הסדקים האמורים.
16. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע התגורר בבית ועשה בו שימוש במשך כשש שנים. לטענתם, הם התגוררו בסמוך, נפגשו עם התובע פעמים רבות במהלך השנים ואף דיברו על מכירת רכב מהתובע לנתבע ובמהלך כל התקופה, התובע לא העלה בפניהם טענה כלשהי בנוגע לנכס. לטענתם, לא מן הנמנע שעבודות השיפוץ שעשה התובע הן שגרמו לליקויים והפגמים הנטענים. לטענתם, הבית נמכר בתקופת החורף וככל שהייתה רטיבות ניתן היה לגלותה בנקל. עובדה זו תומכת בטענתם, כי הליקויים נגרמו במהלך עבודות השיפוץ שביצע התובע ועבודות השיפוץ מנתקות את הקשר הסיבתי בינם לבין הנזקים הנטענים.
17. לטענת הנתבעים, מחוות דעת המומחה מטעם התובע עולה, כי הליקויים נגרמו עקב שקיעות דיפרנציאליות שמקורן בטעות תכנונית או ביצועית. לטענתם, הם לא תכננו את הבית ולא ביצעו בו עבודות מאסיביות, כפי שביצע התובע.
18. עוד ציינו, כי שתיקת התובע במהלך השנים מלמדת, כי עד לאחרונה הוא עצמו לא היה מודע לליקויים הנטענים. לטענתם, הם לא היו מודעים לקיום הליקויים והעובדה שהתובע ואנשי המקצוע מטעמו לא גילו אותם תומכת בטענתם לפיה אף הם לא היו מודעים לליקויים ולא היה בידם לגלותם במהלך התקופה הקצרה בה התגוררו בבית.
19. הנתבעים טוענים, שהתובע חתם על הסכם המכר כשהוא יודע שמדובר בבית ישן והוא אף חתם שהוא בדק את הבית ומוותר על כל טענת אי התאמה בקשר למצב הבית. הנתבעים טוענים, שהתובע טוען, כי הופתע מכך שחלק מהקירות שקועים מתחת לפני הקרקע. לטענתם, לא ניתן להיכנס לחדרים אלו מבלי להבחין בכך. כן טוענים, כי התובע טען שהופתע מכך שהקירות אינם אטומים ב"ביטומן" כאשר לגרסתם קיים ספק אם החומר היה קיים בעת בה נבנה הבית, שנים רבות לפני שהם עצמם ידעו על הבית.
20. עוד ציינו הנתבעים, כי אין בסיס לדרישת התובע לביטול העסקה והשבת כספים ומוסיפים שהתובע לא התייחס לדמי השימוש בגין שימושו בנכס במשך שנים. לטענתם, אף בביטול חוזה יש לנהוג בתום לב ותוך זמן סביר ולא ברור מדוע קיים שיהוי כל כך משמעותי מהיום בו התגלו הליקויים, לכאורה, ו/או מהיום בו התקבלה חוות דעת ועד למועד בו הוגשה התובענה. השיהוי האמור אף מונע אפשרות לשום, לבחון ולהעריך את מקור הנזקים.
21. לטענת הנתבעים, הם לא פעלו בכדי להפיל את התובע בתרמית ולא היה להם אינטרס לעשות כן. עוד טענו, כי לא התעשרו ולא ביקשו להתעשר מרכישת ומכירת הבית והם לא הרוויחו מהעסקה.

הראיות

1. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, הגב' סילבי טורנר (להלן: "טורנר"- בת זוגו של התובע, המהנדס מר דב פרימט (להלן: "פרימט") ומר אייל אופק (להלן: "אופק")- אשר נשכרו על ידי התובע לאחר רכישת הנכס לשם שיפוצו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעים. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף העידו מטעם הנתבעים מר שמעון אסרף (להלן: "אסרף")- שהתקין את השטיחים בבית בו עסקינן לאחר שהנתבעים רכשו את הבית וגב' עפרה סרוסי (להלן: "סרוסי")- המתווכת בעסקה בה עסקינן. בנוסף הוגשו מסמכים בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
2. התובעים הגישו מטעמם חוות דעת של המהנדס מר אליעזר גוכמן. הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית של המהנדס מר ארז אריה. לאור הפערים בין חוות הדעת, מינה בית המשפט מטעמו כמומחה את המהנדס שמאי מר שאול גפני, אשר בנוסף לעריכת חוות הדעת אף ענה לשאלות הבהרה. הצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה על חוות דעתו.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נסובה מחלוקת בשאלה, האם היו ליקויים בבית בעת שהנתבעים מכרו אותו לתובע והאם הם הסתירו ממנו את הליקויים האמורים. ככל שיתקבלו טענות התובע בנדון הרי שקיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה, האם התובע זכאי לפיצוי וכן האם בידו לבטל את ההסכם נשוא התובענה.
2. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים, ראיותיהם והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.
3. המומחה מטעם בית המשפט מצא, כי קיימת סדיקה נרחבת בקירות פנים וחוץ. לטענתו, הסדיקות והשקיעות נובעות משקיעות דיפרנציאליות של יסודות הבית הנובעות מתכנון ו/או ביצוע של הבית במקור. עוד מצא, כי קיימת בעיית רטיבות הקשורה בעיקרה לנושא הסדיקה בקירות. המומחה קבע, כי הסדקים היו קיימים במועד קניית הנכס. המומחה ציין, כי היקף הסדיקה והרטיבות משמעותיים, שיש בהם כדי להשפיע על שיקול הדעת של קונה סביר באם לרכוש את הנכס.
4. מקובלת עליי קביעת המומחה מטעם בית המשפט, לפיה קיימת בנכס סדיקה נרחבת וכי הסדקים היו קיימים במועד בו רכש התובע את הנכס מהנתבעים. קביעת המומחה עולה בקנה אחד עם עדות אופק לפיה גילה את הסדקים במועד בו החל בעבודות השיפוץ בבית, בסמוך לאחר רכישת הבית על ידי התובע.
5. הנתבעים טענו, כי עבודות השיפוץ שביצע התובע הן שגרמו לנזקים הנטענים ועבודות השיפוץ האמורות מנתקות את הקשר הסיבתי בינם לבין הנזקים הנטענים. טענת הנתבעים בנדון לא הוכחה ואינה עולה בקנה אחד עם חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר כאמור קבע, כי הסדקים היו קיימים במועד בו רכש התובע את הנכס. כמו כן, המומחה קבע, כי לביצוע השיפוצים על ידי התובע אין כל תרומה לסדיקה ואין בהם כדי להעמיק את הליקויים. המומחה אף סבור, כי דווקא חלק מהשיפוצים שביצע התובע בקומת הקרקע, יש בהם כדי לחזק את מבנה הבית באותו איזור בו נערכו החיזוקים ע"י התובע.
6. הנה כי כן, במועד בו נרכש הנכס על ידי התובע היו קיימים סדקים. אין מחלוקת שהתובע לא היה מודע לסדקים המצויים בנכס והדבר אף עולה מעדות הנתבעים לפיה במועד בו נמכר הנכס הוא היה נראה במצב טוב. הנתבעים לא טענו ובוודאי שלא הוכיחו, כי הסדקים היו גלויים או כי גילו את דבר קיומם לתובע. בנסיבות אלו, השאלה הדרושה הכרעתי כעת הינה האם הנתבעים היו מודעים לליקויים בנכס אשר מכרו לתובע אם לאו.
7. התובע טוען, כי טרם מכירת הנכס שיפצו אותו הנתבעים בכדי להסוות את הליקויים הקיימים בנכס. המומחה מטעם בית משפט ציין, כי חוות דעתו אינה מתיימרת לקבוע האם שיפוץ וצביעת פנים הבית על ידי הנתבעים נועדה לשם הסתרת הסדיקה והרטיבות.
8. אופק נשאל מתי הבין שנעשה משהו לא כשר במכירת הנכס והשיב, כי לקראת סוף עבודת השיפוץ. לטענתו, ראה סדקים שהוסתרו, צילם אותם וקרא למהנדס דב פרימט (עמ' 20 ש' 11-15).
9. נטען בפני טורנר, כי בתצהירה טענה שהליקויים הוסוו והוסתרו ונשאלה האם היא יודעת את זה מידיעה אישית או שהיא מסיקה את זה מכך שהבית היה מסויד. טורנר השיבה, כי ראתה מה יצא מזה שהנתבע הסווה את הליקויים. טורנר טענה, כי הורידו את הצבע והקבלן צילם את מה שהתגלה. היא הוסיפה שהתיקונים היו טריים. לטענתה, כל אנשי המקצוע שהיו במקום אמרו אותו דבר (עמ' 33 ש' 14-18). נטען בפניה, כי אופק לא טען שהתיקונים היו טריים וכי טענה בנדון לא מופיעה בתצהיר שלה או של אופק.
10. ברי, כי אין בידי התובע ועדיו להעיד מידיעה אישית באשר להסוואת הליקויים על ידי הנתבעים. עם זאת, הנטל לעשות כן אינו מוטל על כתפיהם. כאמור, מחוות דעת המומחה עולה, כי הליקויים היו קיימים בדירה בעת שהיא נמכרה לתובע. לפיכך, הרי שעל הנתבעים להוכיח, כי לא היו מודעים לקיומם של הליקויים ועל כן בנסיבות אלו לא גילו את דבר קיומם לתובע טרם מכירת הנכס.
11. אופק נשאל מה אמר לו הנתבע, בפגישה מקרית ביניהם, כשנה לאחר שהתובע קנה את הבית והשיב, כי הם נפגשו באקראי והתברר לו שהנתבע מכר את הבית לתובע. לטענתו, הוא אמר שלטעמו נעשה שם משהו לא כשר והנתבע סיפר לו שהוא בעצמו רומה על ידי חבר מהצבא (עמ' 19 ש' 7-8, 25-27). אופק העיד, כי הנתבע אמר לו שחבר מהצבא מכר לו את הבית (עמ' 20 ש' 7-8).
12. במהלך עדותו נטען בפני הנתבע שאופק העיד שהוא נפגש עמו ואמר לו שהתרחש בבית הזה משהו לא כשר וכי הוא סיפר לאופק שהוא רומה על ידי חבר מהצבא בנוגע לנכס נשוא התובענה. הנתבע שלל את הדברים וטען, כי פגש את אופק באופן אקראי וכי אופק אמר לו שהוא שיפץ את הבית אשר הוא מכר. לטענתו, הוא לא שוחח עם אופק על הבית ולא סיפר לו ממי קנה את הבית. לטענת הנתבע, הוא לא אמר לאופק את הדברים הנטענים והוא אינו יודע מאיפה אופק שלף את הנתונים האמורים (עמ' 48 ש' 16-32). בהמשך נטען בפניו, כי הוא נשאל לגבי שיחה עם אופק ואמר שלא היה דבר כזה בתגובה טען, כי לא זכר את אופק. הנתבע נשאל האם כעת בידו לומר בוודאות שהוא לא אמר לאופק כלום ונטען בפניו, כי הוא העיד שהוא אינו זוכר דברים רבים. בתגובה טען, כי הזיכרון שלו טוב יחסית וכי הוא בוודאות לא דיבר עם אופק. לטענתו, אופק המציא את הדברים ועורך הדין הנחה אותו. הנתבע ענה בשלילה לשאלה האם לאופק יש סכסוך איתו וטען, כי ההיכרות שלהם שטחית והוסיף, כי אולי יש לאופק עניין שכן הוא שיפץ את הבית ואולי גרם נזק (עמ' 58 ש' 23-32).
13. הנתבע נשאל מדוע החליט לעבור להתגורר ברמת ישי והשיב, כי לקראת שחרורו שוחח עם מי שהיה מפקדו בעבר ואותו אדם העלה בפניו את הרעיון לעבור להתגורר ברמת ישי ומדובר בבית של אותו אדם שהתגורר שם עם משפחתו (עמ' 51 ש' 16-20 וש' 23-24).
14. אין מחלוקת, כי הנתבע אכן רכש את הבית נשוא התובענה מחבר ששירת עמו בצבא, כפי שטען אופק שהנתבע סיפר לו. עדות אופק באשר לדברים שאמר לו הנתבע אמינה ומהימנה בעיניי. אופק אינו בעל עניין אישי בתוצאות התובענה. כאמור המומחה קבע, כי עבודות השיפוץ שביצע התובע בבית לא תרמו לסדיקה. מכאן, שאין ממש בטענת הנתבע לפיה אולי יש לאופק עניין אישי מאחר ואולי הוא גרם לנזק בעת ששיפץ את הבית. לא עלה בידי הנתבע להסביר כיצד ידע אופק שהוא רכש את הבית מחבר שהיה עמו בצבא. ברי, כי הדברים שאמר הנתבע לאופק תומכים בטענה שהנתבעים היו מודעים לליקויים שהיו בבית בעת שמכרו אותו לתובע.
15. הנתבע נשאל כמה זמן התגוררו בבית והשיב, כי רכשו אותו בחודש מאי 2001, עברו להתגורר בו סביב ספטמבר 2001 והתגוררו בו עד 11.2.02 (עמ' 52 ש' 1-3). הנתבע נשאל מתי פרסמו את הבית למכירה והשיב, כי עשו כן בחודש דצמבר, שלושה חודשים אחרי שעברו לגור בבית (עמ' 52 ש' 9-10). הנתבעת נשאלה מתי החליטו לעזוב את הדירה והשיבה, סביב נובמבר או סוף נובמבר. היא הוסיפה, כי הם ישבו עם ההורים וראו שההוצאות הכלכליות גבוהות ואין להם איך לתחזק את הבית והחליטו למכור את הבית (עמ' 61 ש' 3-5).
16. נטען בפני הנתבע, כי הוא העיד שהוא נכנס לדירה בספטמבר אולם בספטמבר הדירה הייתה פנויה והוא השכיר אותה למוכרים עד לאותו יום וכי ישנן חשבוניות בנוגע לרכישת שטיחים ומקלחון מה- 18.10 וה- 15.11. הנתבע השיב, כי רכשו את השטיחים לפני שנכנסו לבית וכי לא גבו ממנו כסף משום שהמתקין הכיר אותו ועל כן החשבונית יצאה רק לאחר שהוא שילם. הוא נשאל לגבי החשבונית של המקלחון והשיב, כי הם שמו מקלחון בקומה התחתונה ורק בהמשך שמו את המקלחון הנוסף (עמ' 52 ש' 22-30).
17. הנתבע נשאל אילו עבודות שיפוץ עשו בבית והשיב, כי הוא ואחיו צבעו את הקירות וכי חדרי האמבטיה עברו שיפוץ כללי. לטענתו, החליפו את האריחים בחדרי האמבטיה ועשו מקלחונים (עמ' 52 ש' 5-8). בהמשך העיד, כי הניחו שטיחים מקיר לקיר בכל החדרים, טיפלו בגינה, החליפו צנרת השקיה, שתלו עצים והניחו מרבדי דשא (עמ' 52 ש' 12-13). הנתבע העיד, כי אינו זוכר כמה עלה השיפוץ והוסיף, כי את רוב העבודה הם עשו לבד. לטענתו, השטיחים עלו להם כ- 8,000 ₪, הכלים הסניטרים והקרמיקות עלו כ- 14,000 ₪ ובנוסף היו עובדים שהסירו את הישן והתקינו את החדש (עמ' 52 ש' 14-21).
18. נטען בפני הנתבע, כי זה מוזר שהוא נכנס לדירה בספטמבר, עשה עבודות שיפוצים בסך של כ- 30,000 ₪, שילם על השיפוצים בספטמבר ונובמבר ובחודש דצמבר פרסם את הבית למכירה. נטען בפניו, כי מלכתחילה לא רצה לגור שם שכן מי שרוצה לגור אינו משקיע עשרות אלפי שקלים ומוכר מיד אחרי. בתגובה טען הנתבע, כי הייתה להם כוונה לגור שם ולכן עברו לשם מהדירה בה התגוררו בקיבוץ (עמ' 52 ש' 31-33, עמ' 53 ש' 1-5).
19. לא עלה בידי התובע להוכיח, כי הנתבעים רכשו את הנכס בכדי למכור אותו למטרות רווח וכי לא התכוונו לגור בו. עם זאת, אין בכך בכדי להועיל לנתבעים משמצאתי, כי לא עלה בידם להוכיח, כי לא היו מודעים לליקויים אשר היו קיימים בבית בעת שמכרו אותו לתובע.
20. הנתבע נשאל כמה זמן ארך השיפוץ והשיב, כי למיטב זכרונו שבועיים או שלושה (עמ' 53 ש' 7-8). הוא העיד, כי עבר להתגורר בדירה בסוף ספטמבר. הוא נשאל כיצד עבר להתגורר בדירה בספטמבר לאור טענתו לפיה עשו שיפוץ באותו חודש ובתגובה טען, כי לא החליפו ריצוף. לטענתו, הניחו שטיחים ועשו חיפויים חדשים בחדרי האמבטיה. הנתבע העיד, כי צבעו את הבית, מלבד הקומה התחתונה וכי לא גרו בדירה בזמן השיפוץ (עמ' 53 ש' 9-16).
21. הנה כי כן, הנתבע העיד, כי עבר להתגורר בבית בסוף ספטמבר והנתבעת העידה, כי בנובמבר או סוף נובמבר החליטו למכור את הבית. אף אם תתקבל טענת הנתבע באשר למועד בו עבר להתגורר בנכס הרי שהנתבעים התגוררו בנכס תקופה קצרה ביותר בת כחודש וחצי- חודשיים עד שהחליטו למכור את הנכס. ברי, כי תקופת מגוריהם הקצרה של הנתבעים עד שהחליטו למכור את הבית מעוררת תהיות באשר לנסיבות בגינן בחרו למכור את הנכס במהירות כאמור.
22. הנתבע נשאל מדוע החליט למכור את הבית והשיב, כי עם פרישתו מהצבא הוא קיבל כ- 100,000 דולר ונשאב לקנות בית שהיה גדול על מידותיו. לטענתו, כל הכסף שהיה לו נקבר בבית והם אף מכרו את הרכב שלהם. הנתבע הוסיף, כי הם הגיעו למצב שלא הייתה להם אפשרות להתקיים (עמ' 53 ש' 18-24). לטענתו, הוא מכר את הבית, כי לא רצה להיקלע למצבים כלכליים קשים (עמ' 59 ש' 2). הוא נשאל, האם החליטו לעבור לרחוב ליד והשיב, כי ההפרש היה משמעותי. לטענתו, מכרו את הבית נשוא התובענה בסך של 233,500 דולר וקנו בית אחר ב- 185,000 דולר. נטען בפניו, כי בעת שרכש את הבית נשוא התובענה הוא השקיע עוד הרבה כסף ובתגובה שאל מה זה הרבה כסף. נטען בפניו, כי שיפץ אותו שבועיים-שלושה ושילם מס שבח והוא השיב, כי שילם מס רכישה. כן העיד, כי שילם גם תיווך והוסיף, כי מדובר בסך של כ- 11,000 ₪. נטען בפניו, כי הוא שילם מעל ל- 60,000 כהוצאות נלוות לרכישת הבית וכמה חודשים לאחר מכן קנה בית ליד והשיב, כי קנה בית קטן שהארנונה עליו הינה מחצית מהארנונה עבור הבית נשוא התובענה. הנתבע הוסיף, כי לא הייתה גינה בבית השני ועל כן נחסכו הוצאות המים וטען שהבית נקנה בסכום סביר ונשאר להם סכום קטן להחזיר הלוואת ולקנות רכב (עמ' 53 ש' 25-33, עמ' 54 ש' 1-5).
23. בהמשך נשאל הנתבע, האם לא בדק לפני רכישת הבית נשוא התובענה את כל הדברים, בשים לב שלא מדובר בדירה ראשונה שרכש. הנתבע השיב, כי לפעמים כשבאים לקנות בית מתלהבים ולא רואים הרבה דברים. הוא טען, כי אמר לאשתו שאין בידם להמשיך ולהחזיק את הבית משום שההוצאות יגדלו (עמ' 54 ש' 6-13). הנתבע העיד, כי באותה תקופה הוא לא עבד (עמ' 54 ש' 14-15). נטען בפניו, כי לא היה בחור צעיר ותמים וכי היה לו ניסיון. עוד נטען בפניו, כי זה מוזר שהם החליטו לקנות בית בלי לחשוב על דבר וגילו את הכל חודש אחרי שגרו בבית. הנתבע השיב, כי ידע שהוא הולך לקבל כספים מהצבא והיה לו בית שמכר. הוא טען, כי הוא אדם תמים ולא חשב על הדברים האלה והוסיף, כי אשתו הייתה צעירה ומעולם לא הייתה מעורבת בקניית בית (עמ' 54 ש' 16-23).
24. הנתבע נשאל אילו בעיות היו מלבד הארנונה והשיב, כי היה תנור ארובה שצרך הרבה סולר, הוצאות השקיה של גינה, הארנונה הייתה גבוהה והוצאות הבית היו גבוהות עבורם. לטענתו, הוא הבין שבמצב הנתון בו הוא חי אין בידו להמשיך ולהתקיים כך. נטען בפניו, כי היה בידו לחמם את הבית בצורה אחרת והוא נשאל האם עזב את הבית בגלל תנור הסולר והשיב, כי לא היה מדובר רק בזה. לטענתו, הם נותרו בלי כסף שכן כל כספם הושקע בבית והוא הרגיש רע עם עצמו. הנתבע הוסיף, כי לא היה בידו לקנות רכב (עמ' 54 ש' 24-30).
25. נטען בפני הנתבע, כי הוא והנתבעת טענו בתצהיריהם, כי אחד הדברים שבשלם מכרו את הבית היה המדרון התלול והגינה וכי הם פחדו בגלל הילדים. הנתבע נשאל האם לפני שרכשו את הבית הם לא סברו שזה יהיה בעייתי וגילו את זה רק בהמשך והשיב, כי הם ציינו בתצהיר שבגלל שהגינה הייתה במדרון ולאור הקרבה לכביש הרי שהגינה לא הייתה אטרקטיבית כל כך. לטענתו, הם לא ראו את זה לפני כן. הנתבע העיד, כי הוא ראה את הגינה לפני שרכש את הבית אולם לא חשב שזה עלול להיות מסוכן. נטען בפניו, כי היה לו ניסיון כאב וטענתו אינה סבירה בתגובה טען, כי מעולם לא התגורר בבית צמוד קרקע. טען שהוא לא ראה את הגינה ולא חשב על ההוצאות של הבית (עמ' 58 ש' 3-15).
26. הנתבע העיד, כי הם היו במצב כלכלי קשה וכי לא היה בידם ללכת לסרט או להכניס את הילדים לצהרון (עמ' 58 ש' 15-16). נטען בפני הנתבע, כי בתצהירו הוא טען שהם נטלו הלוואות. הנתבע השיב, כי לקחו הלוואות מההורים וכי מדובר בהלוואות קטנות לכסות כל מיני דברים (עמ' 54 ש' 31-32).
27. הנתבעת נשאלה, האם לפני שהחליטו לרכוש את הבית האם עשו תחשיב לגבי הקנייה וההוצאות והשיבה בשלילה. היא טענה, כי התלהבו מאוד מהבית ולא עשו חשבון באשר להוצאות העתידיות (עמ' 59 ש' 31-32, עמ' 60 ש' 1-3). כמו כן, היא נשאלה אם כשהגיעה לבית לא ראתה דברים שהפריעו להם כמו המדרון בגינה והשיבה, כי כשנכנסו לבית היא החלה להרגיש את הניתוק מהילדים שלא ישנו באותה קומה וכי היה עליה לצאת עם הילדים אם הם יצאו לגינה בשל הקרבה לכביש (עמ' 60 ש' 4-6). הנתבעת נשאלה כיצד לא חשבה על העניין האמור והשיבה, כי אלו ילדים ראשונים שלה וכי הם לא חשבו על העניין בשל תמימות (עמ' 60 ש' 10-11).
28. טענות הנתבעים באשר לנסיבות בגינן בחרו למכור את הנכס חודש וחצי- חודשיים לאחר שעברו להתגורר בו אינן סבירות בעיניי ומעוררות ספק משמעותי באשר לאמינותם. לא סביר בעיניי, כי הנתבעים לא ערכו תחשיבים באשר ליכולתם לעמוד ברכישת הבית ובהוצאות הכרוכות בכך וכן לא סביר בעיניי, כי לא הבחינו בדברים כגון המדרון בגינה והקרבה לכביש וכי לא חשבו קודם לכן על כך שילדיהם יתגוררו בקומה אחרת. הנתבעים לא הוכיחו טענותיהם באשר למצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו לכאורה ובין היתר לא זימנו לעדות את בני המשפחה מהם נטלו, לכאורה, הלוואות. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענת הנתבעים לפיה התקשו לעמוד בהוצאות הכרוכות בהחזקת הבית סבורני, כי התקופה הקצרה בה התגוררו בבית עד שהחליטו למכור אותו הינה תמוהה ובלתי סבירה. סבורני, כי אדם הרוכש בית לא ימהר למכור אותו אף אם קשה לו לעמוד בהוצאות הכרוכות בהחזקתו וסביר, כי ינסה לעמוד בהוצאות או לצמצמן בטרם ימהר למכור בית אשר השקיע כספים רבים ברכישתו ושיפוצו. אציין עוד, כי בעדותו טען הנתבע, כי ההלוואות אשר הם נטלו מבני משפחתם היו הלוואות קטנות. לא סביר בעיניי, כי אדם הרוכש בית ימהר למכור אותו של הצורך ליטול הלוואות בסכומים קטנים. התרשמתי, כי המהירות בה ביקשו הנתבעים למכור את הבית תומכת בטענה, כי היו מודעים לליקויים במבנה ובנסיבות האמורות היו מעוניינים למכור את הנכס.
29. הנתבע העיד, כי בטרם רכש את הבית הוא ביקר בו פעמיים ופעם עם אשתו ופעם עם אשתו וחבר משותף שלו ושל המוכר (עמ' 51 ש' 28-30). הוא נשאל, האם בעת שרכש את הבית הכל היה בסדר ולא הייתה בעיה כלשהי והשיב, כי הבית יפה מאוד (עמ' 51 ש' 31-33). הנתבע העיד, כי לבית לא היה נזק. לטענתו, משפחת שרון התגוררה בבית לפניו במשך שש שנים ולא היו נזקים. הנתבע טען, כי אם היה מתגורר שם מספר שנים והיה מוצא נזקים אז זה ייתכן אולם הוא התגורר שם שלושה חודשים בלבד (עמ' 58 ש' 32, עמ' 59 ש' 1-2).
30. הנתבע נשאל, האם לאחר שקיבל את כתב התביעה התקשר למי שמכר לו את הבית והשיב "חס וחלילה". הוא הוסיף, כי אינם בקשר שנים רבות. הנתבע נשאל האם לא בירר עם המוכר, אשר התגורר בבית שנים רבות בניגוד אליו שהתגורר בבית חודש וחצי, את הטענות המפורטות בכתב התביעה והשיב בשלילה. הנתבע נשאל מדוע לא עשה כן והשיב, כי לו לא היו בעיות בבית וזה שהוגשה תביעה אין בכך בכדי ללמד שהנטען בכתב התביעה נכון. לטענתו, חלק ניכר מהנזקים נגרמו לבית עקב שיפוצים (עמ' 55 ש' 2-11).
31. הנתבע העיד, כי הוא לא ידע על קיומם של הליקויים הנטענים ונשאל מדוע בנסיבות אלו לא פנה למי שמכר לו את הבית. בתגובה טען, כי לא סבר שהתביעה אמורה להידון בבית המשפט. כמו כן טען, כי לא שינו כלום בבית ובהמשך טען, כי אינו מבין בעבודות בניה ופרט לצבע שעשו, לא עשו שינוי משמעותי בבית. לטענתו, הוא לא ידע שהוא רומה וחשב שמדובר באנשים שרוצים לגזור קופון (עמ' 56 ש' 28-32, עמ' 57 ש' 1-2).
32. הנתבע העיד, כי התגורר בבית תקופה קצרה ונשאל פעם נוספת מדוע לא בירר עם מי שמכר לו את הבית את הטענות שהועלו באשר למצב הבית והשיב, כי זה שמכר לו את הבית לא הסתיר ממנו כלום. לטענתו, הוא ראה את הבית והוא היה יפה מאוד. הנתבע הוסיף, כי נדהם מהאמור בכתב התביעה וכי אין לדברים הכתובים שם קשר למציאות (עמ' 55 ש' 12-19). הנתבע נשאל, האם אין לזה קשר למי שמכר לו את הבית והשיב, כי לא ראה לנכון ליזום מהלך כלשהו (עמ' 55 ש' 20-21).
33. הנתבע נשאל, האם עורך דינו לא שאל אותו מי מכר לו את הבית והשיב, כי הביא את החוזה במסגרתו רכש את הבית. הוא נשאל מה הייתה הבעיה להגיש הודעת צד ג' נגד מי שמכר לו את הבית והשיב, כי לשם הגשת תביעה צריך כסף והוא היה במצב כלכלי רעוע. נטען בפניו, כי התביעה הוגשה בשנת 2008 בעת שכבר עבד באופן מסודר. בתגובה טען הנתבע, כי קיבל את התביעה בסוף 2007 שנה לפני שהחל לעבוד. לטענתו, לא מצא סיבה להגיש תביעה נגד המוכר. הנתבע נשאל האם עורך הדין אמר שיש מקום להגיש תביעה נגד המוכר והשיב, כי אינו זוכר. נטען בפניו, כי השאלה נדונה והוחלט שלא לעשות כן. במקום להשיב שאל, האם עורך הדין שמע את שיחותיהם. הוא נשאל האם דנו בסוגיה והשיב בשלילה. נטען בפניו, כי באחד מקדמי המשפט, בית המשפט שאל היכן המוכר שמכר לו והוא נשאל האם אף בשלב האמור לא דנו בשאלה זו והוא השיב, כי אינו זוכר (עמ' 55 ש' 32-33, עמ' 56 ש' 1-24).
34. הנתבע העיד כי בשנת 2010 הם רכשו בית בסך של 1,040,000 ₪ עם משכנתא בסך 250,000 ₪. הוא נשאל, מדוע כאשר השתפר מצבו הכלכלי ב- 2010 הוא לא הגיש בקשה להגיש תביעה נגד הבחור שמכר לו את הבית והשיב, כי המצב השתפר קצת והוא לא חשב להגיש תביעה (עמ' 57 ש' 21-23).
35. הנתבע טען, כי אם התובע היה מודיע לו על הבעיות הוא היה מביא את המוכר שיראה את הליקויים שכן באותה עת המוכר גר בסמוך (עמ' 57 ש' 23-25). לטענתו, במשך שנים התובע לא פנה אליו ולא העלה בפניו טענות. הנתבע שב וטען, כי ככל שהתובע היה עושה כן בעת שמי שמכר לו את הבית עוד גר באזור אזי הוא היה עושה משהו אולם התביעה הוגשה בחלוף שש וחצי שנים וכעת אין בידו לעשות משהו. הוא טען שהמוכר שמכר לו כבר עזב את האזור וגר במקום אחר (עמ' 55 ש' 25-29). הנתבע נשאל מדוע לא זימן את המוכר לעדות בכדי שיעיד שהכל היה בסדר ובמקום להשיב טען שהוא קנה בית במטרה לגור בו ולא בכדי לעשות קומבינה (עמ' 57 ש' 26-28).
36. הנתבעת נשאלה מדוע לא יצרו קשר עם מי שמכר להם את הדירה או הגישו נגדו תביעה לאחר שקיבלו את התביעה והשיבה, כי אינה מבינה בעניינים האלה. הנתבעת הוסיפה, כי היו בהלם כשקיבלו את התביעה ובהמשך פנו לעורך דין. היא נשאלה, האם לא ביררה עם עורך הדין מה עושים עם מי שמכר להם את הנכס והשיבה, כי הכל היה נראה לא הגיוני ולא אמיתי. נטען בפניה, כי דווקא בשל כך היה עליהם לדבר עם מי שמכר להם את הבית שכן הם גרו שם תקופה קצרה ואולי המוכר הסתיר מהם דבר מה. הנתבעת השיבה, כי אין לה מושג וכי לשם כך יש עורך דין. היא נשאלה, האם העלו את האפשרות בפני עורך הדין והשיבה, כי לא התעסקה עם זה ולא סברה שיש לערב את המוכר. הנתבעת טענה, כי לא ראו לנכון לערב אותו (עמ' 60 ש' 12-20, 23-25).
37. לא עלה בידי הנתבעים ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בגינן לא הגישו הודעת צד ג' נגד המוכר אשר מכר להם את הבית. מעדות הנתבעים עולה, כי הם סברו שאין מקום להגיש הודעת צד ג' נגד המוכר. לא סביר בעיניי, כי אדם המוכר בית זמן קצר לאחר רכישתו ואשר מוגשת נגדו תביעה בשל ליקויים הקיימים במבנה בטענה, כי הסתיר אותם, לא יפעל נגד מי שמכר לו את הבית, ככל שאף המוכר הסתיר ממנו את הליקויים האמורים. התרשמתי, כי אין ממש בטענה לפיה לא הוגשה הודעת צד ג' בשל מצבם הכלכלי של הנתבעים. לא עלה בידי הנתבע להסביר מדוע לא הגיש בקשה בנדון לאחר שמצבו הכלכלי השתפר וממילא הנתבעים העידו, כי הם לא סברו שיש מקום להגיש הודעת צד ג' נגד המוכר. כמו כן, אף אם הייתה מתקבלת טענת הנתבע לפיה לא הגיש הודעת צד ג' נגד המוכר מטעמים כלכליים הרי שלא ברור מדוע לא זימנו את המוכר לעדות על אף שהיה בידו, לכאורה, להעיד באשר למצב הבית בעת שנמכר לנתבעים ולכאורה היה בעדותו לשפוך אור באשר לדברים אשר הנתבעים היו מודעים להם בנוגע לליקויים בבית ובאשר לשיפוץ שערכו הנתבעים בבית. התנהלות הנתבעים אשר לא זימנו את המוכר לעדות ולא הגישו נגדו הודעת צד ג' הינה תמוהה ומעוררת ספק משמעותי באשר לאמינות טענותיהם.
38. איני מקבלת את טענת הנתבע, לפיה ככל שהתובע היה פונה אליהם בנוגע לליקויים בעת שהמוכר עדיין היה גר באזור הרי שהיה פונים אליו אולם לא עשו כן מאחר והמוכר כבר לא גר באזור בעת הגשת כתב התביעה. ברי, כי היה בידי הנתבעים לפנות למוכר אף אם לא התגורר באזור והעובדה שלא עשו כן הינה תמוהה. סבורני, כי באף באמור לעיל יש בכדי לתמוך בטענה לפי הנתבעים היו מודעים לליקויים בעת שמכרו את הנכס לתובע.
39. פרימט הופנה לסעיף 4 לתצהירו ונטען בפניו, כי טען שככל הנראה השטיח הונח בכדי להסתיר את הרעידות. פרימט אישר טענה זו. פרימט נשאל, האם מסקנתו משתנה ככל שבבית היו שטיחים גם בגרם המדרגות וגם בחדרים בקומה השנייה והשיב, כי טענתו הינה שבאגף שהיו רעידות היו שטיחים. פרימט נשאל, האם יש לו ידע אישי לפיו השטיח הונח בכדי להסתיר את הרעידות והשיב בשלילה (עמ' 24 ש' 23-31, עמ' 25 ש' 1-4). בהמשך נשאל, האם תפתיע אותו טענה לפיה בבית היה שטיח אחר בגרם המדרגות ובקומת ההורים עוד לפני שהנתבעים התגוררו שם או רכשו את הבית והשיב בשלילה (עמ' 29 ש' 13-15).
40. נטען בפני התובע, כי הוא צירף לתצהירו חשבונית באשר לרכישה והתקנת שטיח על ידי הנתבעים, לפני שהם נכנסו לגור בנכס וחשבונית על התקנת מקלחון על ידם ונשאל, האם זה מלמד שהנתבעים שיפצו את הבית. התובע השיב, כי הבית נראה במצב מצוין והיה צבוע ומסודר. הוא נשאל כיצד הוא מסיק מהחשבוניות שבוצע שיפוץ לכבודו והשיב, כי לא חשב שהשיפוץ נעשה לכבודו אלא במטרה למכור את הבית (עמ' 39 ש' 9-17). התובע נשאל האם לא הבחין שמדובר בשטיח חדש והשיב, כי הבחין. לטענתו, לא הסתירו שגם המקלחון חדש (עמ' 39 ש' 18-21).
41. אסרף העיד שהנתבע רכש אצלו שטיחים לבית בו עסקינן וכי הוא התקין אותם לפני שהנתבע עבר לגור במקום. לטענתו, הנתבע ערך שיפוצים וקרא לו והוא התקין שטיחים במקום (עמ' 42 ש' 24-30). אסרף נשאל מה עשו בבית כשהוא הגיע להתקין את השטיחים והשיב, כי היה שיפוץ וכי צבעו שם. אסרף נשאל מי צבע והשיב, כי אינו יודע. הוא טען, כי אינו יודע האם הנתבע עצמו צבע אם לאו. עוד טען, כי אין בידו לומר כמה אנשים עבדו במקום (עמ' 43 ש' 10-17).
42. אין בידי פרימט להעיד מידיעה אישית באשר לנסיבות בגינן התקינו הנתבעים שטיחים בבית. אציין, כי לגבי רצפת חדר השינה נקבע בחוות דעת המומחה, כי לא ניתן לבדוק את העניין כיום, לאחר החיזוק. עוד נקבע, כי אין כל הוכחה למצב הרצפה קודם לחיזוק. המומחה ציין, כי החיזוק בוצע במסגרת שיפוץ כללי שערך התובע ואינו חל על הנתבעים. הנה כי כן, לא הוכח קיומו של ליקוי בנדון. עם זאת, יש בדברים בכדי לתמוך בטענה, כי הנתבעים ביצעו שיפוץ לשם הסוואת הליקויים.
43. התובע אישר, כי לטענתו הסדקים הוסתרו באמצעות צבע. נטען בפניו, כי את הסדקים שנמצאים בתמונה לא ניתן להסתיר בצבע. התובע השיב, כי במקומות מסוימים היו תחבושות על הסדקים. הוא נשאל האם אמרו לו שהנתבע עשה את זה והוא השיב, כי הנתבע מכר לו את הנכס והציג שהכל יפה. התובע הוסיף, כי הוא אינו יודע מי עשה את הסדקים (עמ' 40 ש' 9-15). בהמשך נטען בפניו, כי את הסדקים המופיעים בתמונות שהוא צירף ואת הסדקים שהיו בבית בביקור שנערך בשנת 2010 לא ניתן להעלים באמצעות צבע, כפי שטען. התובע השיב, כי אולי יש שיטה אחרת והוסיף, כי הוא לא ראה את הסדקים קודם לכך וגם אף אחד אחר לא הבחין בהם (עמ' 41 ש' 24-28).
44. ברי, כי אין בידי התובע להעיד מידיעה אישית באשר להיקף השיפוץ אשר ביצעו הנתבעים בנכס. עם זאת, העובדה שבוצע שיפוץ כאמור בצירוף העובדה שהליקויים היו קיימים בעת שהנתבעים מכרו את הנכס לתובע והעובדה שלא הוכיחו, כי לא היו מודעים לליקויים, יש בכל אלו בכדי לתמוך בטענה שהנתבעים ביקשו להסוות את הליקויים בנכס לשם מכירתו. כאמור, מחוות הדעת עולה, כי הליקויים היו קיימים בעת שהנתבעים מכרו את הנכס לתובע. על הנתבעים להוכיח, כי לא היו מודעים לליקויים ולא עלה בידם להוכיח את האמור. יש בכך בכדי לתמוך בטענת התובע באשר להסוואת הליקויים על ידי הנתבעים.
45. התובע התבקש לאשר שידע שחלק מהנכס הוא בית ישן בן למעלה מ- 50 שנה והשיב, כי הוא ידע שזה בית ישן אולם לא ידע את גיל הבית (עמ' 36 ש' 10-11). התובע העיד, כי אינו זוכר האם תיק הנכס עם התוכניות של הנכס וכל הגלגולים התכנוניים שלו נמסר לו לפני הרכישה. לטענתו, הוא חושב שזה נמסר לו אצל עורך הדין בעת חתימת החוזה אולם אינו זוכר במדויק. נטען בפניו שהנתבע טוען, כי התיק נמסר לתובע שבוע לפני חתימת החוזה והוא שב וטען, כי אינו זוכר (עמ' 36 ש' 4-9). התובע נשאל, האם עיין בתיק הנכס והשיב, כי עברו שנים רבות והוא אינו זוכר. נטען בפניו, כי בהסכם צוין, כי עסקינן בבית ישן והוא אישר טענה זו והוסיף, כי ידוע לו שזה בית ישן (עמ' 36 ש' 12-15).
46. טורנר התבקשה לאשר שידעה, לפני הרכישה, כי עסקינן בבית ישן שבנוי טלאים טלאים, חלקו בן למעלה מ- 50 שנה וחלקו האחר למעלה מ- 20 שנה והשיבה, כי היא יכולה לאשר שמדובר בבית ישן אולם לא את עניין הטלאים והזמן של כל חלק (עמ' 30 ש' 14-17). טורנר התבקשה לאשר שהיא והתובע קיבלו את התוכניות של הנכס לפני הרכישה והשיבה, כי היא מניחה שכן. היא הוסיפה, כי לא קיבלה את זה לידיה משום שהרכישה הייתה של התובע (עמ' 30 ש' 18-19).
47. אין בעובדה שהתובע וטורנר ידעו, כי עסקינן בבית ישן ואף אם ידעו, כי עסקינן בבית שנבנה טלאי על טלאי בכדי ללמד, כי היו מודעים לליקויים במבנה. כמו כן, הנתבעים טוענים, כי המבנה היה תקין ללא ליקויים ועל כן בוודאי שאין בידם לטעון במקביל, כי הליקויים הנטענים היו גלויים וכי התובע היה מודע להם.
48. התובע נשאל באשר לתקופה שקדמה לרכישת הנכס וכמה פעמים ביקר בנכס לפני הסכם המכר והעיד, כי בפעם הראשונה היה עם בת זוגו והמתווכת, כי היה ביקור נוסף עם האדריכל, ביקור עם אחיו ואחר כך היו עוד כמה ביקורים. הוא נשאל כמה ביקורים היו סך הכל והשיב, כי אינו זוכר. בהמשך נשאל האם היו שלושה- ארבעה ביקורים נוספים והשיב בחיוב (עמ' 35 ש' 24-33). התובע נשאל, האם היה חלק בבית שהוא ביקש לראות ואמרו לו שלא ניתן להיכנס אליו והשיב, כי לא זכור לו דבר כזה (עמ' 38 ש' 17-18).
49. התובע נשאל אלו בעלי מקצוע ביקרו בנכס לפני הרכישה וטען, כי היו אדריכל, קבלן, אחיו ואולי גם בנו. הוא העיד, כי אינו זוכר האם היו בני משפחה נוספים (עמ' 37 ש' 3-9). בהמשך, נשאל התובע אלו בדיקות ערך לנכס בעת שראה אותו טרם הרכישה והשיב, כי סייר בנכס, הביא את האדריכל, את אחיו ואת זוגתו שאמרו שהנכס שווה לקניה. לטענתו, הם לא ראו את הנזקים שהוסתרו והתגלו אחר כך (עמ' 38 ש' 4-7).
50. טורנר אישרה, כי ביקרה בנכס לפני הרכישה וטענה, כי הייתה בנכס שלוש- ארבע פעמים לפני הרכישה. לטענתה, אין ממש בטענת הנתבע לפיה הייתה בנכס למעלה מעשרים פעמים (עמ' 30 ש' 20-27). טורנר נשאלה, מי ביקר עמה בנכס לפני הרכישה והשיבה, כי בפעם הראשונה הגיעה עם המתווכת עופרה סרוסי, בהמשך הגיעה עם התובע ולאחר מכן עם התובע ואחיו. טורנר אישרה, כי הגיעה לבית פעם נוספת בכדי לסגור את המשא ומתן וטענה, כי הפעם האמורה לא הייתה ביקור בבית (עמ' 31 ש' 4-9). טורנר אישרה, כי בביקורה עם סרוסי הן עברו בכל חדרי הבית והתרשמו מהנכס (עמ' 31 ש' 10-12). טורנר נשאלה, האם בסיור שערכה בנכס עם המתווכת סיירו גם סביב הנכס בגינה והשיבה בחיוב. לטענתה, לא היה חלק בנכס שמנעו ממנה את הכניסה אליו (עמ' 34 ש' 19-22).
51. סרוסי העידה שהציגה לתובע וטורנר את הבית והם עברו באופן יסודי בכל חלקי הבית כמו כל אדם סביר שקונה בית. סרוסי הוסיפה, כי הם ראו את הבית מספר פעמים ולאחר מכן הביעו התעניינות לרכוש אותו. היא נשאלה, האם הייתה מגדירה את התובע וטורנר כמישהו שרואה וקונה בצורה פזיזה והשיבה, כי היא חושבת שעבר הרבה זמן מאז שראו את הבית ועד שנחתם ההסכם. סרוסי הוסיפה, כי הם הביאו בעלי מקצוע בשביל שיבדקו את הבית וטענה שזה מה שהיא אומרת לכל מי שרוצה לקנות בית לא חדש (עמ' 44 ש' 14-22). היא נשאלה, האם היו חדרים שהכניסה אליהם נמנעה והשיבה בשלילה (עמ' 44 ש' 23-24). סרוסי נשאלה האם היא זוכרת איך נראה הבית כשהיא נכנסה אליו והשיבה, כי היא זוכרת שהוא נראה סביר לדרישות הקונים. סרוסי נשאלה האם ראתה סדקים והשיבה, כי אינה מסתכלת על סדקים וכי היא אומרת לקונה שצריך לבדוק את הבית (עמ' 45 ש' 8-11).
52. התובע נשאל, האם הבחין בריחות עובש וטחב כאשר נכנס לקליניקה והשיב בשלילה (עמ' 42 ש' 6-7). טורנר נשאלה, האם בביקורה בנכס הרגישה בריחות של טחב ועובש והשיבה, כי היה ריח של צבע טרי וכי הכל היה מסודר. נטען בפניה, כי בחדר בו נמצאת כיום הקליניקה שלה לא עשו צבע והיא נשאלה האם לא הרגישה שם ריח של טחב והשיבה בשלילה. טורנר העידה, כי לא חיפשו את הריח וכי המצב היה מצוין. היא הוסיפה, כי כיום נופלות חתיכות קיר בקליניקה (עמ' 32 ש' 30-31, עמ' 33 ש' 1-7).
53. אמינה בעיניי טענות התובע וטורנר לפיה בביקוריהם בנכס טרם רכישתו הם לא גילו את הליקויים נשוא התובענה. מעדות סרוסי עולה, כי היא לא ראתה סדקים בעת ביקורה בנכס. מעדות אופק עולה, כי הליקויים התגלו רק לאחר שהחלו עבודות השיפוץ. כמו כן, מעדות הנתבעים עצמם עולה, כי הבית היה במצב טוב במועד מכירתו. כאמור, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח, כי הם לא היו מודעים לליקויים אשר היו קיימים בבית בו התגוררו. השתכנעתי, כי השיפוץ אשר ערכו הנתבעים הסווה את הליקויים האמורים.
54. התובע העיד, כי צילם את התמונות שצורפו לתצהירו (נספח א'). לטענתו, התמונות צולמו לפני הקנייה והבית נראה כפי שהוא נראה בעת שנקנה על ידו. התובע נשאל, האם יש לו ראיות לגבי המועד בו צולמו התמונות והשיב, כי אין ראיות מדויקות (עמ' 35 ש' 16-21). אכן, לא קיימות ראיות באשר למועד בו צולמו התמונות הנטענות. עם זאת, טענת התובע לפיה זה המצב בו היה הבית בעת שהוא נקנה על ידו אמינה בעיניי. יש בתמונות האמורות בכדי לתמוך בטענת התובע לפיה הליקויים במבנה היו מוסווים ולא היה בידו לגלותם. הדבר אף עולה בקנה אחד עם עדות אופק באשר לגילוי הליקויים לאחר תחילת עבודות השיפוץ וכאמור עם עדות הנתבעים באשר למצב הבית בעת מכירתו. מכאן, שאף אם תדחה טענת התובע לפיה התמונות משקפות את מצב הבית בעת מכירתו הרי שאין בין הצדדים מחלוקת, כי בעת מכירת הבית הסדקים לא היו גלויים לעין.
55. במסגרת כתב התביעה עתר התובע, בין היתר, לפיצוי בסך 135,287 בגין השקעתו בשיפוץ הנכס. התובע אישר שעוד לפני החתימה על החוזה הוא החליט לעשות שיפוץ בשביל להתאים את הבית למטרותיו (עמ' 36 ש' 23-25). התובע אישר, כי שכר אדריכל וכשהתוכנית שלו הייתה מוכנה שכר קבלן שיבצע. לטענתו, לפני החתימה על ההסכם הוא ידע סדר גודל של עלויות השיפוץ. בהמשך טען, כי אינו זוכר את סדר הגודל של המחיר (עמ' 36 ש' 26-33, עמ' 37 ש' 1-2).
56. התובע נשאל באשר להערכתם את העלות הכוללת של השיפוצים שתכננו לבצע לפני כניסתם לבית והשיב, כי אינו זוכר אולם הוא זוכר שזה עלה הרבה יותר ממה שחשבו משום שהיה צריך להוסיף קורות פלדה כדי לחזק את התקרה. נטען בפניו, כי הנתבע טוען שבמסגרת המשא ומתן הם אמרו שהם הולכים להשקיע 100,000 דולר בשיפוץ הבית. התובע השיב, כי אינו חושב ואינו מאמין שאמר דבר כאמור (עמ' 38 ש' 19-24).
57. טורנר אישרה, כי במהלך המשא ומתן היא אמרה שהכוונה הינה לערוך שיפוץ בנכס לפני כניסתם אליו. היא שללה טענה לפיה העריכה את עלויות השיפוץ בסך של 100,000 דולר (עמ' 30 ש' 28-33). טורנר נשאלה איזה סכום תכננו להשקיע והשיבה, כי אינה זוכרת, כי יש חשבוניות וכי בידה להגיד פחות או יותר במה מדובר (עמ' 31 ש' 1-3). טורנר העידה, כי הפגישה עם אופק נערכה לפני תחילת השיפוץ. היא טענה, כי אינה זוכרת את המחיר אשר סוכם עליו עם אופק (עמ' 31 ש' 30-33).
58. אופק העיד, כי נתן הצעת מחיר, כי הוא אינו זוכר היכן היא וכי אינו זוכר את המחיר וציין, כי עברו תשע שנים. אופק טען, כי הוא אינו זוכר את עלות העבודה הכוללת בעסקה האמורה (עמ' 20 ש' 32-33, עמ' 21 ש' 1-6). הוא נשאל, האם במקרה שהוא נותן הצעת מחיר ואז מגלה סדקים וליקויים האם הצעת המחיר משתנה והשיב כי לא היה משהו שהוא יכול היה לטפל בו בנושא הטכני וכל שהיה בידו לעשות זה להסתיר בחזרה את מה שהיה מוסתר בשביל שזה לא יבלוט. אופק נשאל כמה כסף נוסף הוא גבה על כך והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 21 ש' 12-17). בהמשך נשאל, האם יש לו סיכום לגבי הצעת מחיר חדשה והשיב, כי לא היו דברים שהעלויות שלהם מוגזמות. לטענתו, בכדי להסתיר סדקים מסוימים הוא היה לוקח כמה שקלים ולא משהו דרמטי (עמ' 21 ש' 22-25).
59. במהלך עדותו נטען בפני התובע, כי אופק העיד שהוא נתן לו הצעת מחיר לגבי שיפוץ הנכס והוא נשאל האם הוא זוכר הצעה כתובה. התובע השיב, כי אינו זוכר והוסיף שהוא זוכר שהוא שילם (עמ' 36 ש' 20-22).
60. פרימט נשאל האם התוכניות שהוא מחזיק כוללות את כל ההמלצות שלו לעניין חיזוק תקרה וחיזוק רצפה והשיב בחיוב (עמ' 25 ש' 29-31). פרימט אישר, כי כל המלצותיו באשר לדברים שיש לבצע מצויות בתוכנית וכי התוכנית הוגשה לתובע (עמ' 26 ש' 2-5). פרימט העיד, כי מיד אחרי הביקור ולפני שנתן את המלצותיו הוא אמר לתובע שצריך לעשות שם חיזוק ולאחר מכן הכין את התוכניות. נטען בפניו, כי טענתו לפיה גילה דברים ונתן המלצות לחיזוקים בשלב מאוחר יותר סותרת את עדותו לפיה כל מה שהמליץ עליו מצוי בתוכנית. בתגובה טען, כי לא טען שהגילוי היה אחרי מתן ההמלצות (עמ' 26 ש' 9-14). בהמשך העיד, כי הוא לא היה אמור לעשות תוכניות של חיזוק וכל מה שהיה אמור לעשות זה תוכניות פיתוח של החוץ, מרפסת, מדרגות וגישה (עמ' 27 ש' 5-6). עוד העיד פרימט, כי הוא לא גבה כסף נוסף עבור החיזוקים וכי קיבל את הכסף אשר התובע התכוון לשלם מלכתחילה, ללא קשר לממצאים הנוספים אשר מצא (עמ' 28 ש' 6-9).
61. טורנר העידה, כי הייתה תוכנית שהשתנתה בעקבות הליקויים. נטען בפני טורנר, כי פרימט אמר להם שמצבו של הבית בכי רע ושיש בעיה ביסודות והיא נשאלה מה אמר לה יואב בוקר בנדון. היא השיבה, כי הוא לא אמר דבר וכי בהמשך הוא היה בקשר עם פרימט. לטענתה, הוסיפו קורות וזה היה בידיעתו של בוקר (עמ' 34 ש' 6-10).
62. לא עלה בידי התובע להוכיח כמה כסף, אם בכלל, הוא שילם עבור השיפוץ מעבר למה שהיה אמור לבצע מלכתחילה, בעקבות הליקויים שהתגלו במבנה. כאמור לעיל, פרימט העיד, כי לא גבה כסף נוסף בעקבות הממצאים הנוספים. התובע, אופק וטורנר לא ידעו להעיד כמה כסף אמור היה לעלות השיפוץ וכמה עלה בפועל. כפי שיובהר בהמשך, לא מצאתי, לקבל טענת התובע באשר לביטול ההסכם. לפיכך, אין מקום לפצות את התובע בגין הוצאותיו אשר נגרמו בעקבות שיפוץ הנכס, ככל שעסקינן בשיפוץ שהתובע התכוון לבצע ממילא ולא בעקבות הליקויים נשוא התובענה. בנסיבות אלו, אף אין מקום לפצות את התובע בגין הוצאות אשר נגרמו לו בגין רכישת הנכס וביניהם תשלומי מיסים ודמי תיווך.
63. התובע ביקש בכתב התביעה לבטל את ההסכם ולקבל את הכספים ששילם בעקבותיו. בסיכומיו, חזר בו התובע מהודעתו על ביטול הסכם ודרישת השבה של הכספים וביקש לעמוד על פסיקת פיצויים בגין הנזקים. הנתבעים מלינים בסיכומיהם כנגד הודעה זו של התובע ומקדישים חלק ניכר מסיכומיהם לעניין זה. יחד עם זאת לאור חזרת התובע מדרישתו זו, איני נדרשת לטענת התובע לביטול הסכם רק אציין, כי לו היה עומד התובע על טענתו זו הייתי מוצאת, כי אין לקבלה ובנסיבות אין מקום להורות על ביטול הסכם וממילא יש לדון רק בתביעה לפיצוי בגין הנזקים ובקצרה אפרט.
64. מהעדויות שנשמעו לפני של התובע, טורנר, פרימט ואופק עולה, כי בסמוך לאחר שהחלו השיפוצים במבנה התגלו הליקויים בו. מעדות טורנר עולה, כי במהלך 2002 אמר לה פרימט שהבית במצב חמור. פרימט העיד, כי אמר לתובע שבאגף החדש יותר יש בעיה של סדקים וכי כנראה מדובר בבעיה של ביסוס לא נכון או ביצוע לא נכון. עוד טען, כי אמר לתובע שהוא יישאר עם הבעיה הזו תמיד משום שזו אדמה שעובדת וסדקים יכולים להיפתח ולהיסגר וכי בשנת 2002 אמר לתובע, כי יהיו לו צרות כל הזמן. היינו, בסמוך לאחר רכישת הבית, התובע היה מודע לליקויים הקיימים במבנה ולמצב הבית. מצאתי, כי הליקויים אשר התובע היה מודע להם במועד האמור היו בהיקף משמעותי. אף אם נחשף לחלק מהליקויים בשלב מאוחר יותר אין בכך בכדי להועיל לתובע אשר היה מודע למצב הבית ובחר לשפצו ולהמשיך להתגורר בו ובהתנהגותו הבהיר, כי ברצונו לקיים את החוזה בו עסקינן ולפיכך לא היה מקום לקבל תביעתו לביטול הסכם. אין מחלוקת, כי התובע היה מודע לליקויים נרחבים כבר בשנת 2002 ואף על פי כן שיפץ את הבית, הוא מתגורר בו והוא הגיש את תביעתו שנים רבות לאחר מכן, ב- 12.12.07. מצאתי, כי בנסיבות האמורות, אם לא היה חוזר בו התובע מתביעתו לביטול הסכם, לא היה מקום לקבל טענת התובע באשר לביטול ההסכם והשבת המצב לקדמותו. כעת יש לבחון את היקף הנזק שנגרם לתובע ובהתאמה גובה הפיצוי.
65. התובע העיד, כי עשה סיבוב מסביב לבית וכי מאז שרכש את הבית לא נעשה שינוי בטיח החיצוני. הוא אישר, כי אף כאשר רכש את הבית מדובר היה בטיח ישן (עמ' 40 ש' 16-21). נטען בפניו, כי מחוץ לנכס יש סדק וכי המומחה מטעם בית המשפט ציין, כי מדובר בסדקים ישנים. התובע נשאל, האם ראה את הסדקים מחוץ לנכס והשיב, כי היו שני סוגי סדקים- סדקים בתוך שבירות של הטיח וסדקים שראו רק יותר מאוחר. הוא נשאל האם ראה סוג אחד מהסדקים בחוץ והשיב, כי היו שברים קטנים בתוך הטיח הישן והוסיף שזה לא נראה משהו רציני. התובע טען, כי מה שראו בביקור עם המומחה זה סדקים גדולים שלא היו (עמ' 40 ש' 22-29). התובע הופנה לטענתו באשר לקיומה של דלת שוקעת אשר לא ניתן לסגור ונשאל, האם כאשר הוא נכנס למבנה כל הדלתות היו פיקס והשיב בחיוב. לטענתו, הדלתות שקעו במהלך הזמן. התובע הוסיף, כי כל מספר חודשים עליהם לעשות משהו עם הדלת (עמ' 41 ש' 18-19). התובע נשאל האם חוסר במאחז יד היה דבר שהוסתר ממנו והאם היה מאחז יד שפורק על ידי הנתבעים והשיב, כי אינו יודע. הוא נשאל האם הסתירו ממנו את ארגז הרוח אשר לטענתו שבור וסדוק והשיב בשלילה (עמ' 40 ש' 2-8).
66. אציין, כי בחוות דעתו התייחס המומחה לטענה באשר לדלת חדר עבודה שוקעת וקבע, כי לא נמצא ליקוי כאמור. המומחה ציין, כי עסקינן בבית ישן ואם קיים ליקוי זה, הרי שהוא ליקוי תחזוקה רגיל בבית ישן. באשר לטענה בנוגע לדלת כניסה שוקעת ציין המומחה, כי הדלת הורכבה על ידי התובע. עוד ציין המומחה, כי הסדיקה החיצונית, שקיעות והיפרדות אלמנטי חוץ היו קיימים ונגלים לעין במועד הרכישה. אף לגבי ברזל של מחזיק תריס ציין המומחה, כי הדבר היה גלוי בשעת הרכישה.
67. בגין הליקויים האמורים, התובע אינו זכאי לפיצוי שכן אין מחלוקת, כי הם לא הוסתרו ממנו על ידי הנתבעים ולא מן הנמנע, כי הליקויים האמורים הובאו בחשבון בעת קביעת מחיר הבית ואף אם לא הובאו בחשבון הרי שאין לתובע להלין בעניין זה כנגד הנתבעים.
68. הנה כי כן, בבית נשוא התובענה התגלו ליקויים זמן קצר לאחר שהתובע רכש את הבית. חוות דעת המומחה לפיה הליקויים היו קיימים בעת שהנתבעים מכרו את הנכס לתובע מקובלת עליי. כאמור, מכירת הבית זמן קצר ביותר לאחר שהנתבעים עברו להתגורר בו מעוררת תמיהה. עוד מעלה תמיהה העובדה שהנתבעים לא הגישו הודעת צד ג' נגד המוכר ואף לא זימנו אותו לעדות. מאחר והליקויים היו קיימים במועד בו מכרו הנתבעים את הבית לתובע הרי שעל כתפיהם מוטל הנטל להוכיח, כי הם לא היו מודעים לליקויים הקיימים בבית בו התגוררו ולכן לא גילו אותם לתובע. לא עלה בידי הנתבעים להרים נטל זה. התרשמתי, כי הנתבעים היו מודעים לליקויים וכי בנסיבות אלו הזדרזו למכור את הבית זמן קצר ביותר לאחר שעברו להתגורר בו. אציין, כי אין בעובדה שהנתבעים לא בנו את הבית בכדי להועיל להם. כאמור, מצאתי, כי הנתבעים היו מודעים לליקויים, פעלו לשם הסתרתם ולא גילו את דבר קיומם לתובע. משכך, הרי שהנתבעים לא פעלו בתום לב בעת שניהלו משא ומתן למכירת הנכס בו עסקינן ולא גילו לתובע פרטים מהותיים בנוגע לנכס ועל כן מוטלת עליהם חובת לפצותו בגין נזקיו כתוצאה מאי גילוי זה.
69. מצאתי, כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מקיפה ומהימנה. המומחה התייחס לטענות התובע באשר לליקויים הקיימים וציין, כי ליקויים מסוימים היו גלויים לעין בעת רכישת הנכס על ידי התובע, כי ליקויים מסוימים הינם בלאי טבעי של בית ישן וכי חלק מהטענות אינן מלמדות על קיומו של ליקוי שכן עסקינן בתקנים שאינם רלוונטיים לבית בגיל הבית נשוא התובענה. באשר לסדקים הקיימים בבית, תיקוני רטיבות, תיקוני ריצוף וצביעה העריך המומחה את עלות התיקונים בסך של 250,000 ₪. עוד ציין המומחה, כי לסכום האמור יש להוסיף 10% עלות תכנון ופיקוח ומע"מ.
70. אוסיף, כי המומחה ציין בחוות דעתו, כי לא ניתן לייחס ירידת ערך לבית היות וניתן לתקן את הסדקים והרטיבות באופן שלא יחזרו על ידי שיפוץ כללי של הבית כמפורט בחוות דעתו.
71. כאמור, חוות דעת המומחה מקובלת עליי ולא נסתרה. בנסיבות אלו, הרי שעלות תיקון הליקויים הינה בסך של 250,000 ₪ בתוספת 25,000 ₪ בעבור תכנון ופיקוח וסך הכל 275,000. סכום זה יש לשערך ממועד עריכת חוות הדעת של המומחה 17.10.10. לא מצאתי לקבל טענת התובע, כי יש לשערך את הסכום ממועד עריכת חוות דעת גוכמן מאחר ושוכנעתי, כי המחירים שציין המומחה מטעם בית משפט, משקפים מחירים ריאליים נכון למועד עריכת חוות דעתו. לפיכך, הסכום המשוערך נכון למועד פסק הדין הינו 298,929 ₪. לסכום האמור יש להוסיף 17% מע"מ וסך הכל 349,747 ₪. כמו כן, על דרך האומדנא מעריכה את נזקיו הלא ממונים של התובע בגין הליקויים נשוא התובענה לרבות עוגמת הנפש בשים לב להיקף הליקויים בבית וכן בגין הצורך לחיות בבית בעת ביצוע עבודת תיקון הליקויים בסך של 60,000 ₪.
72. הנה כי כן לאור כל המפורט לעיל, מחייבת את הנתבעים לפצות את התובע בסך של 409,747 ₪. בנוסף, לאחר ששקלתי את מספר הישיבות שהיו בתיק, סכום פסק הדין, עלויות חוות הדעת הן מטעם התובע והן מומחה בית משפט, הוצאות עדים ושכר טרחת עו"ד לרבות מע"מ, מחייבת את הנתבעים בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 70,000 ₪.
73. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.