התובע, צחי טוויג, יליד 1969 ונהג מנופאי במקצועו, נפגע במהלך עבודתו ביום 20.3.06, בעת שפרק מגרסה שהוביל לאתר בנייה. תוך כדי הפריקה, נקרעה שרשרת המנוף ונחתה על ראשו של התובע. פגיעותיו של התובע היו רב מערכתיות וקשות והן כללו שבר דחוס בגולגולת ונזק לרקמות המוח.

כתב התביעה המקורי הוגש לבית המשפט השלום, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). הנתבעת, אשר ביטחה את משאית המנוף במועדים הרלבנטיים לתאונה, הכחישה בתחילה כי התאונה שבה נפגע התובע הינה תאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים. בהתאם להחלטת בית המשפט, הגישו הצדדים תחשיבי נזק. בתחשיב הנזק מטעם התובע נטען כי נזקיו מסתכמים בסכום החורג מגדר סמכותו של בית משפט השלום. על כן, ביקש התובע להעביר את התובענה לבית משפט זה ובקשתו נענתה בחיוב. במהלך הדיון לפני, חזרה בה הנתבעת מהכחשתה, כי אין המדובר בתאונת דרכים. משכך, אין עוד מחלוקת בשאלת האחריות ועניינו של פסק הדין אך בשאלת הנזק שנגרם לתובע.

1. רקע עובדתי

התובע, צחי טוויג (להלן: "צחי" או התובע") הינו יליד 5.12.69, נשוי לאורית ואב לשני בנים בנוסף לבתה של אורית מנישואיה קודמים. במועד התאונה הועסק צחי כמנופאי בחברת "אודי עמיר הובלות בע"מ".

ביום 20.3.06, במהלך יום עבודתו, נהג צחי במשאית מנוף, עמה הוביל מגרסה. בעת שהגיע ליעדו, אמור היה צחי לפרוק את המגרסה באמצעות המנוף, המופעל בפיקוד אלחוטי באמצעות מנוע הרכב. תוך כדי הפריקה, נקרעה שרשרת המנוף ונחתה על ראשו.

ממקום התאונה הובהל צחי באמבולנס לבית החולים שיבא בתל השומר, שם אובחנו שבר דחוס בגולגולת עם קרע בדורה, פגיעה בקרום המוח ודימום תת עכבישי, וכן חבלה בצוואר. בנוסף, נרשמו תלונותיו של צחי, לפיהן הוא סובל מסחרחורות ומירידה בתחושת האצבעות ביד שמאל. צחי אושפז במחלקה הנוירוכירוגית ובבדיקת MRI צווארי הודגמו בלטי דיסק בגובה C5-C6 ו- C6-C7. ביום 23.3.06, לאחר ארבעה ימי אשפוז, שוחרר צחי לביתו עם המלצה להמשך מעקב מרפאות החוץ של בית החולים ומנוחה (גיליונות קבלה ומכתב שחרור סומנו 16-26 בתיק מוצגי התובע).

ביום 24.3.06 אושפז צחי בשנית בבית החולים שיבא, עקב דליפת נוזל מוחי מהפצע הניתוחי ולמוחו הוחדר נקז. ביום 31.3.06, לאחר שמונה ימי אשפוז, שוחרר צחי מבית החולים, כאשר על פי תלונותיו הוא סובל מהפרעות תחושה בידו השמאלית ומהפרעה בשיווי המשקל (תעודת חדר המיון וסיכום מחלה סומנו 27-31 בתיק מוצגי התובע)

בעקבות תלונותיו של צחי, לפיהן הוא סובל מחולשה בפלג הגוף השמאלי, מסחרחורות, מהפרעה בשיווי המשקל, מכאבי ראש, צוואר וכתף שמאל וכן מהפרעות שינה, קשב וזיכרון, הופנה צחי להערכה בבית החולים שיבא, שם אובחנה פגיעה מוטורית, פגיעה קוגניטיבית ותגובה רגשית קשה והוחלט על טיפול שיקומי במסגרת אשפוז יום (תעודות רפואיות וטופס הערכה סומנו 32-49 בתיק מוצגי התובע).

בהתאם לכך, טופל צחי במסגרת אשפוז יום, בתדירות של שלוש פעמים בשבוע, החל מיום 11.6.06 ועד ליום 6.11.06. טיפול היום כלל טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה ריפוי בעיסוק, סדנאות טיפוליות, טיפולים על ידי קלינאית תקשורת וכן טיפול פסיכולוגי וטיפול פסיכיאטרי שיקומי (גיליונות האשפוז סומנו 50-60 בתיק מוצגי התובע. תעודות רפואיות סומנו 60א' – 60ג').

בין לבין, ביום 3.9.06, אושפז צחי במחלקה הנוירוכירוגית של בית החולים לצורך ניתוח להרמת השבר הדחוס בגולגולת. ביום 6.9.06, לאחר ארבעה ימי אשפוז, שוחרר צחי לביתו עם המלצה להמשך מעקב (סיכום מחלה סומן 61-62 בתיק מוצגי התובע).

במקביל, עקב הפרעות ראיה וצפצופי אוזניים, הופנה צחי למעקב רופאת עיניים ורופא אף אוזן גרון (תעודות רפואיות סומנו 63-83 בתיק מוצגי התובע).

לקראת סיום אשפוז היום, עבר צחי אבחון נוירו פסיכולוגי שלאחריו הומלץ לו על שיקום תעסוקתי. בנובמבר 2006 הסתיימו הטיפולים במסגרת אשפוז היום והמלצת הרופאים הייתה להמשיך בטיפולי הידרותרפיה, בטיפולי ריפוי בעיסוק ועל מעקב נוירו פסיכולוגי ושיקומי (דו"ח אבחון נוירו פסיכולוגי וסיכום טיפול סומנו 87-109 לתיק מוצגי התובע).

בינתיים, הכיר המוסד לביטוח לאומי בתאונה כתאונת עבודה ולצחי נקבעה נכות זמנית בשיעור 100% מיום 20.6.06 עד ליום 31.12.08. בהמשך, נקבעה לצחי נכות רפואית צמיתה בשיעור 69% מיום 1.1.09.

בתחילת יולי 2007 החל צחי בתהליך שיקום במכון רקנאטי לנפגעי ראש, במימון המוסד לביטוח לאומי. תחילה שולב בתכנית שכללה שתי סדנאות, פעמיים בשבוע, ובהמשך הוגדל ההיקף לחמש סדנאות, חמישה ימים בשבוע. תכנית השיקום כללה טיפול נפשי, טיפולי הוראה מתקנת, טיפול קוגניטיבי פרטני וקבוצתי וייעוץ תעסוקתי (תיקו הרפואי של התובע ממרכז רקנאטי סומן 184-263 בתיק מוצגי התובע). במהלך התקופה האמורה, נשלל רישיון הנהיגה של צחי לכל הדרגות.

בחודש יוני 2008 הסתיים הטיפול השיקומי במרכז רקנאטי והומלץ לצחי על הסבה מקצועית. במקביל, הומלץ לצחי על המשך טיפול פסיכולוגי במכון וכן על טיפול זוגי.

בהתאם להמלצת מכון רקנאטי, אישר המוסד לביטוח לאומי לימודי שמאות ולצורך כך החל צחי בלימודי הנדסאות רכב ב"מכללת עתיד". הלימודים נמשכו כשנתיים, בתדירות של ארבע פעמים בשבוע, במימון המוסד לביטוח לאומי. באוגוסט 2010 צחי השלים את לימודיו ולאחריהם הגיש פרויקט גמר. את לימודי השמאות החל צחי בחודש אפריל 2012 והם אמורים להימשך כשנתיים.

מאז חודש ספטמבר 2010 מועסק צחי כמשנע מכוניות. במסגרת תפקידו, צחי משנע רכבים למכוני רישוי, שם הם עוברים בדיקת רישוי. שעות העבודה הן בהתאם ליכולותיו של צחי ושכרו 2,905 ₪, בתוספת הסך 182 ₪ שהמעסיק מפריש עבור התובע ל"מבטחים" (תלושי השכר של צחי לחודשים ספטמבר 2009 עד מרץ 2010 סומנו 272-278 בתיק מוצגי התובע).

יצוין, כי במקביל לפגיעתו של צחי בתאונה, אובחנה אשתו, אורית, כנשאית הגן BRCAI, אשר מעלה את הסיכון לחלות בסרטן השד והשחלות ובהמלצת רופאיה, עברה במהלך שנת 2006 ניתוח לכריתת שחלות. בשנת 2007 נכרתו שדיה של אורית לאחר שנתגלה ממצא חשוד למצב טרום סרטני. בעקבות גילוי ממצא נוסף וסיבוכים הכרוכים בניתוח לכריתת שדיה, עברה אורית שני ניתוחים נוספים בשנת 2009 וניתוח נוסף בחודש אוקטובר 2010.

2. הנכות הרפואית

לבקשת הצדדים, מונו מומחים רפואיים לבדיקת התובע בתחום האורטופדי, הנוירוכירוגי והקרדיולוגי. כן נקבעה לתובע נכות על פי דין במוסד לביטוח לאומי בתחום הפסיכיאטרי, הא.א.ג והעיניים.

בתחום האורטופדי, נבדק התובע על ידי ד"ר עוזי אשכנזי. ד"ר אשכנזי קבע בחוות דעתו מיום 9.1.09, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 5% עקב שבר זיז קוצני של חוליה D1 לפי סעיף 37 (9) לתקנות המל"ל.

בתחום הנוירוכירוגי נבדק התובע על ידי פרופ' משה הדני. פרופ' הדני קבע, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה כדלקמן: 20% בגין כאבי הראש והפגיעה הקוגניטיבית לפי סעיף 34 ג לתקנות המל"ל; 20% בגין חולשת פלג גוף שמאל וחוסר יציבות לפי סעיף 29 (1) א I לתקנות המל"ל; 10% בגין צלקת מכערת לפי סעיף 75 (2) ב. לתקנות המל"ל; 10% בגין חסר עצם עם קרניופלסטיקה לפי סעיף 36 (3) לתקנות המל"ל.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ולתובע נקבעה נכות זמנית בשיעור 100% מיום 20.6.06 עד ליום 31.12.08 ונכות רפואית צמיתה מיום 1.1.09 בשיעור כולל של 47.5% כדלקמן: בתחום העיניים נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פזילה לפי סעיף 57 (1) לתקנות המל"ל; בתחום הא.א.ג. נקבעה לתובע נכות בשיעור 10% בגין טנטון לפי סעיף 72 (4) ד' II לתקנות המל"ל; בתחום הפסיכיאטרי נקבעה לתובע נכות בשיעור 10% לפי סעיף 34 ב' לתקנות המל"ל. בנוסף, נקבעו לתובע נכויות נוספות, החופפות לנכויות שנקבעו על ידי פרופ' הדני: 20% בגין חבלת ראש וחולשה מינימאלית בפלג גוף שמאל לפי סעיף 29 (1) א I לתקנות המל"ל; 10% בגין צלקת מכערת לפי סעיף 75 (2) ב. לתקנות המל"ל. המוסד לביטוח לאומי מצא לנכון להפעיל את תקנה 15 לתקנות במלואה מלבד הצלקות, כך ששיעור נכותו הצמיתה של התובע הינה 69%.

ב"כ הנתבעת חולק על קביעתו של פרופ' הדני, לפיה נגרמה לתובע נכות בשיעור 20% בגין פגיעה קוגניטיבית. זאת, לאור השתקמותו המרשימה של צחי והצלחתו במסגרת לימודיו במכון רקנאטי. על כן, הודיע ב"כ הנתבעת, כי הוא עומד על חקירת פרופ' הדני, אולם במועד ההוכחות הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא מוותר על חקירתו.

פרופ' הדני תיאר בחוות דעתו את פגיעותיו ותלונותיו של התובע, כך:

"מדובר בגבר צעיר שנחבל בראשו משרשרת מנוף. כתוצאה מהחבלה נגרמו לו שבר דחוס בגולגולת ונזק לרקמות המוח (קונטוזיה מוחית). עקב כך עבר שני ניתוחים בראשו. כתוצאה מהחבלה נותר נזק לרקמת המוח ובעקבות זאת סובל מכאבי ראש ומפגיעה בזיכרון ובקשב, המשפיעים על תפקודו היום יומי.

בבדיקה הנוירופסיכולוגית כ9 חודשים לאחר החבלה מעידה על פגיעה קוגניטיבית. נמצאו קשיים קלים במיקוד קשב, ביכולת לקשב מתמשך, האטה פסיכו מוטורית המפוצה על ידי הקצאת זמן עבודה נוסף, תפקודי חשיבה גבוהים טובים, ירידה בכוחות הרגשיים להתמודדות, עלייה בחרדה ודיכאון, ירידה בעירנות הויזואלית, פער בין הזיכרון האודיטורי וזיכרון העבודה לבין הזיכרון הויזואלי הנמוך. .."

ככלל, בית המשפט לא יסטה מקביעתו של מומחה מטעמו, אלא אם מצא הצדקה לכך ובמקרים חריגים בלבד (ראו ע"א 9598/05 ממן נ' חברת הביטוח "מגן" בע"מ ואח' (ניתן ביום 28.3.07)). לאחר שעיינתי בחוות הדעת הרפואיות הנ"ל, לא מצאתי לנכון כי יש מקום לסטות מן הכלל האמור בעניין שבפנינו, על כן, אני מאמצת את חוות הדעת הרפואיות, לרבות זו של פרופ' הדני.

לאור האמור לעיל ולסיכום, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע בשל התאונה הינה בשיעור של 70%.

3. קיצור תוחלת חיים

בעקבות אוטם שריר הלב שהתובע חווה בשנת 2004, העלה ב"כ הנתבעת טענה לפיה תוחלת החיים שיש לחשב על פיה את הפיצויים לתובע, נמוכה מתוחלת החיים הממוצעת. ב"כ הנתבעת ביקש לקבוע לצורך כך את נכותו של התובע בתחום הקרדיולוגי ללא קשר לתאונה. בית משפט השלום נעתר לבקשתו והורה על מינויו של פרופ' ורד כמומחה בתחום הקרדיולוגי. פרופ' ורד קבע בחוות דעתו, כך:

"אם לסכם, למר טוויג אכן היתה מחלת לב לפני התאונה, ושאינה קשורה בתאונה. מחלת הלב התבטאה באוטם שריר הלב שהיה קטן יחסית ולא פגע בתפקוד הכללי של הלב. בעקבות האוטם צונתר והושתל תומכון מסוג סייפר בעורק הכלילי הימני בליבו של מר טוויג בהצלחה".

ב"כ הנתבעת הפנה לפרופ' ורדי שאלות הבהרה, שבמסגרתן ביקש לבסס את טענתו לקיצור תוחלת חייו של התובע בעשר שנים לפחות, בשל נטייתו של התובע לטרשת עורקים בגיל כה צעיר ונענה על ידי פרופ' ורדי כדלקמן:

"סביר להניח שדרגת הסיכון השנתי של מר טוויג לתחלואה ותמותה הינה כ 1% לשנה, כאשר 3 שנים כבר חלפו ללא סיבוכים".

ב"כ הנתבעת עמד על חקירתו של פרופ' ורדי והלה נחקר על חוות דעתו ובמיוחד לעניין קיצור תוחלת חיי התובע, כך (פרוטוקול מיום 11.9.12 עמ' 15 ש' 27 עד עמ' 16 ש' 6):

"ש. בהתחשב במשקל וגם בעישון שכבר אז אתה התראת עליו תסכים איתי במחשבה שנייה שבכל זאת יש לו קיצור בתוחלת חיים.

ת. עניתי ברמה הסטטיסטית כן, אבל באופן פרקטי קשה לדעת.

ש. כמה ברמה הסטטיסטית.

ת. במצבו לפני חמש שנים הייתי אומר קיצור של 20% עד 30% מתוחלת החיים הרגילה, אבל בעיקר זה מתייחס לעישון. מתוחלת החיים של גבר בריא בגילו וצריך לקזז מזה את כל השנים שהוא עבר עד היום, כלומר שלוש שנים מהתאונה וחמש שנים עד היום כי זה הכל ברמה הסטטיסטית.

ש. זאת אומרת 20%, 30% מתוחלת החיים.

ת. כן, בניכוי מה שהוא חי עד היום. אתה מתחיל לספור מגיל 35, ואז יוצא לך מ-35 עד 80, אבל עכשיו צריך לספור מ-42 גילו כיום עד 80 ומזה אתה מפחית 25%."

ובהמשך, לשאלת בית המשפט (שם, עמ' 6 ש' 8-20):

"בהנחה שהוא מפסיק לעשן וחי אורח חיים יותר בריא כולל התרופות הקבועות שהוא מקבל, כמה זה משנה את גורמי הסיכון, את קיצור תוחלת החיים.

ת. יש מספר עבודות שמראות שברגע שמפסיקים לעשן בן שנה לשלוש שנים הנזקים של העישון עצמו נפסקים, זאת אומרת, לא הייתי אומר שיש רגרסיה אבל יש עצירה, אם יש עצירה אז התהליך הפרוגרסיבי נעצר, אנו מדברים על טרשת עורקים. זה כמובן לא עוצר את האלמנט הגנטי, טריגליצרידים גבוהים ו HDL נמוך זה גורמים גנטיים, כפי שכתבתי בחוו"ד הוא מקבל מזמן האוטם סטטינים שנחשבים לתרופה שעשתה את השינוי הגדול ביותר בתחום הזה, יש עבודה אחת שהראתה שסטטינים חזקים יכולים אפילו לגרום לנסיגה מסוימת בטרשת עורקים, רוב העבודות האחרות מראות שיש עצירה או האטה משמעותית בהתקדמות. כלומר, צריך לקחת בחשבון גם את זה וגם את זה, והוא לוקח סטטינים למיטב ידיעתי אם יהיה לו פעילות גופנית טובה, ירד במשקל, אז זה יוריד את התחזית. לכמה בדיוק אני מהסס.

ש. איך היית מחלק את גורמי הסיכון בן הגנטי לבין התנהגותי.

ת. אני עדיין שם את הגורמים ההתנהגותיים מעל לגנטיים."

ובהמשך, בחקירה נגדית עי" ב"כ התובע (שם, בעמ' 17 ש' 1-12):

"ש. אתה בעדותך התייחסת לאיזה שהוא X אחוזים שמפוחתים מתוחלת חייו של אדם שאין לו גורמי הסיכון, אדם בריא, אנו שוגים לפעמים ואנו עושים את החישוב אנו הולכים לטבלאות סטטיסטיות של תוחלת חיים שכלולות אנשים עם כל הסיכונים, האם יש לנו את הנתון סטטיסטי מעבר לפרסומים הלמ"ס שאומר מה תוחלת חייו של אדם לא שהוא עם הסיכונים הרגילים אלא האדם הבריא.

ת. אדם ממוצע במדינת ישראל ברגע שהוא נולד יש לו תחזית חיים של 80 שנה. אנו מתייחסים להפחתת תוחלת חיים מהממוצע.

כמעט ואין אדם ללא גורמי סיכון.

ש. האחוז האחד שנתת, מה אחוז שאת שנה הבאה הוא לא גומר אותה.

ת. פרקטית זה קרוב לוודאי נכון, אם הכול בסדר. בשנה שאחרי זה 2% וכן הלאה זה מה שהסטטיסטיקה אומרת. "

לאור האמור, תובא בחשבון בפסיקת הפיצויים תוחלת חיים של 72 שנה, המשקפת קיצור תוחלת חיים בשיעור של 20% מתוחלת החיים של גבר יהודי בן גילו של התובע, העומדת על 80 שנה.

4. הנכות התפקודית

ב"כ התובע טוען, כי הנכות התפקודית ממנה סובל התובע גבוהה מהחיבור הפשוט של כל הנכויות הרפואיות, מאחר שמדובר בפגיעה רב מערכתית, אשר מקשה על התפקוד. נטען, כי לא בכדי המוסד לביטוח לאומי מצא לנכון להפעיל את תקנה 15 במלואה בעניינו.

ב"כ הנתבעת טוען, מנגד, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה לאין שעור מנכותו הרפואית ויש להעמידה על 28% בלבד. נטען, כי לנכות בגין הצלקות ולנכות בגין הטינטון אין כל משמעות תפקודית. באשר לנכות שנקבעה בגין הפגיעה הקוגניטיבית בשיעור 20% טוען ב"כ הנתבעת, כי לאור השתקמותו היפה של התובע והשתלבותו בתכנית לימודים, הרי שיש לקבוע נכות תפקודית בשיעור נמוך יותר. נטען, כי קרוב לוודאי שהתובע ישתלב בשוק העבודה במקצוע שלמד. ב"כ הנתבעת טוען כי ראיה להשתקמותו המוצלחת של צחי ניתן למצוא במסמך ממכון רקנאטי מיום 13.3.08 המופנה למוסד לביטוח לאומי, בו מצוין כך:

"צחי, בן 38, נשוי ואב לשלושה. הגיע למכוננו לאחר תאונת עבודה בשנת 2005 לצורך שיקום תעסוקתי. החל את תכנית הסדנאות 2 בחודש יולי 2007. באוגוסט 2007 עלה לסדנאות 3 ובהמשך עלה צחי לארבעה ימים שבועיים במסגרת תכנית סדנאות 4 (בדצמבר 2007)...

צחי עומד בתנאי המסגרת ומתקדם יפה מאד בתוכנית השיקום. הוא מפגין מוסר עבודה גבוה ויכולות אינטלקטואליות מרשימות."

נטען עוד, כי לא ניתן לקבל את תלונותיו של התובע לפיהן הוא סובל מסחרחורות וחוסר שיווי משקל, שעה שכיום הוא מתפרנס מעבודה שכרוכה בנהיגה.

כידוע, הנכות התפקודית באה לשקף את הפגיעה בתפקודו של הנפגע. נכות זו אינה זהה בהכרח לשיעור הנכות הרפואית, אם כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף, פסקה 20 לפסק הדין (ניתן ביום 30.1.08)). בקביעת שיעור הנכות התפקודית יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע, לרבות עיסוקו, השכלתו, גילו, מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות, אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (ניתן ביום 25.7.10), פסקה 8 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה).

עובר לתאונה, עבד צחי כמנופאי. במועד קרות התאונה היה בן 38, נשוי ואב לשלושה ילדים. צחי הצהיר, כי עד לתאונה היו לו חיים מלאים, הוא פרנס את משפחתו בכבוד, היה פעיל ונמרץ והיו לו תכניות ושאיפות לעתיד.

לאחר התאונה, נשלל רישיונו של צחי לנהיגה על רכב משא וכיום הוא מועסק במשנע מכוניות, במשרה חלקית בלבד, ככל שמצבו מאפשר לו, בשכר חודשי של 3,200 ₪ (תלושי שכר מחודש ספטמבר 2009 עד לחודש מרץ 2011 סומנו 272-278 בתיק המוצגים של התובע). במקביל, ממשיך צחי בלימודי שמאות, שצפויים להסתיים בחודש אפריל 2014, כאשר לאחריהם יידרש להגיש עבודת גמר ולעבור תקופת התמחות.

באשר למצבו הרפואי הנוכחי, הצהיר צחי כי הוא סובל מאז התאונה מכאבי ראש יומיומיים ומשתמש באופן קבוע במשככי כאבים. לעתים כאבי הראש הם כה עזים, עד כי הינו חסר יכולת לתפקד ואז הוא מסתגר בחדרו עד חלוף ההתקף. בימים כאלה אינו הולך לעבודה. צחי הצהיר עוד, כי הוא סובל מסחרחורות ומחוסר שיווי משקל, המלווה בתחושה של בלבול וקהות חושים וכן מחולשה בפלג הגוף השמאלי. עוד הצהיר, כי הוא סובל מכאבי גב ומזמום תמידי באוזניים, המלווה אותו כל היום ובעיקר בשעות הלילה ומקשה על שנתו. צחי הצהיר עוד, כי הצלקת הגדולה על ראשו מפריעה לו ומשווה לו מראה "עברייני" והוא נאלץ להצטדק בכל פעם ולהסביר את מקורה. בנוסף, הצלקת מגרדת וצורבת וכל מגע בה "מקפיץ" אותו (ראו סעיפים 30-36 לתצהירו).

באשר לתפקודו הנוכחי הצהיר צחי, כי הוא סובל מקשיי ריכוז וזיכרון, דעתו מוסחת בקלות, הוא מבולבל, שוכח חפצים שונים ומתקשה לבטא את מחשבותיו. צחי הצהיר, כי הוא מתקשה בביצוע פעולות הדורשות קריאת הוראות, כי כל פעולה, ולו הפשוטה ביותר, נראית לו מסובכת ולוקח לו זמן רב לבצעה וכי הדבר גורם לו לתסכול ומעייף אותו. צחי הצהיר עוד, כי בשל מגבלותיו, איבד את ביטחונו העצמי והפך להיות אדם לא נעים, חסר סבלנות, המתפרץ כלפי בני משפחתו. צחי הצהיר עוד, כי הוא מתקשה מאד במקומות רועשים והומי אדם ומשתדל להימנע מלהגיע אליהם וכי גם בבית דורש שיהיה שקט ומתקשה להיות סבלני כלפי ילדיו. צחי הוסיף והצהיר, כי הוא מתקשה להתמודד עם המצב, כי מצב רוחו ירוד וכי הוא מתוסכל מכך שאיננו מצליח לחזור לעצמו, כי יחסיו החברתיים הצטמצמו מאד וכי הפגיעה במצב הרוח והירידה הכללית בתפקודו גם השפיעה קשות על יחסיו עם אשתו (ראו סעיפים 37-45). צחי סיכם את מצבו, כך (סעיף 46 לתצהירו):

"לסיכום, אני מרגיש מאז התאונה שבר כלי. אני לא מסוגל לשוב ולתפקד כבעבר, אני מדוכא ועייף מהחיים, והכי מתסכל אותי זה שאיני מסוגל לפרנס כראוי את משפחתי. מאדם מלא שמחת חיים הפכתי לאדם עצוב, שמעדיף להסתגר בתוך עצמו, חושש מכל דבר חדש, ללא יכולת להעניק למשפחתי חום, אהבה ובטחון. איני מצליח להתמודד עם העובדה שאיני אותו אדם שהייתי, ושלעולם שוב לא אהיה. אני מאד חושש מהעתיד, ואין לי מושג מה צפוי לי. כל הזמן מתעוררות בי שאלות האם אי פעם אחזור לעבוד כפי שעבדתי? האם אצליח לפרנס את משפחתי? האם אחזור להיות אבא פעיל, יוזם ויוצר ובעל תומך לאשתי.

כולם מנסים לתמוך בי, ואומרים ש"יצאתי בנס", ולמרות כל הפגיעות אני מצליח להשתקם, אך כל הרצון הטוב לא יכול להקטין את מה שאני מרגיש. מאדם חזק וחסון הפכתי לאדם חסר אונים, חסר תקווה, שלא מאמין בעצמו ולא מסוגל לקבל החלטות. אני כל הזמן חושב איך היו הדברים נראים אלמלא התאונה. איני יכול להימנע מלהשוות את עצמי לחברי למקצוע – איפה הם ואיפה אני – וההשוואה מתסכלת. את הכל איבדתי בגלל התאונה. את המקצוע בו כל כך הצלחתי ואהבתי, את חיי החברה, את שמחת החיים, את העצמאות ואת הביטחון הכלכלי.."

עדותו של צחי הייתה אמינה ומהימנה. תשובותיו היו פשוטות וישירות, ללא ניסיון להסתיר מידע, כשהוא מעיד על העובדות כהווייתן. צחי לא ניסה להגזים בעדותו וניכר עליו כי סיפר את האמת ללא כל ניסיון לשוות למציאות חומרה רבה יותר מזו שקיימת בפועל.

גם עדותה של אשתו, אורית, הייתה אמינה ומשכנעת. מעדותה של אורית עולה, כי עד לתאונה היה צחי עמוד התווך של המשפחה, איש חזק ויציב, שתמיד ניתן היה לסמוך עליו, המפרנס העיקרי והעוגן של המשפחה. אורית העידה, כי עד לתאונה צחי היה אדם חברותי, בעל חוש הומור מפותח, ממוקד מטרה ועקבי וכי חייהם התנהלו על מי מנוחות. אורית העידה, כי לאחר יום עבודה, צחי היה מגיע הביתה ונוטל פיקוד, מסייע עם הילדים וכי הם נהנו מחיי חברה עשירים.

מעדותה של אורית עולה, כי "צחי שלאחר התאונה אינו צחי שלפני התאונה". אורית העידה, כי מאז התאונה צחי מתקשה להתמודד עם מצבים פשוטים ולהפעיל שיקול דעת. בתצהירה, פירטה אורית שורה של מקרים שבהם צחי התנהג בצורה קיצונית והפגין כושר שיפוט לקוי ביותר. אורית תיארה הן בתצהירה והן בחקירתה לפניי, בצורה נוגעת ללב, את התמורות הרבות שחלו בצחי בעקבות התאונה, את השינוי הקיצוני בהתנהגותו ובהתנהלותו היום יומית.

אורית הצהירה, כי אף שעל פי ההגדרות "היבשות" צחי עמד בתנאי השיקום, הרי שהמציאות וחיי היום יום, מראים ומוכיחים אחרת וכי צחי לא באמת חזר לעצמו. בחקירתה הנגדית, נשאלה אורית כיצד מתיישבות טענותיה עם הצלחתו בלימודיו במסגרת מכון רקנאטי והשיבה כך (ראו פרוטוקול מיום 5.9.12, עמ' 17 ש' 17-23):

"כדי להגיע להישגים אלה צחי היה צריך לוותר על כל הדברים. אי אפשר היה גם לימודים וגם משפחה. לצחי יש כמות מוגבלת של אנרגיה, הוא צריך כל מה שהיה לו לשים על הלימודים, וריטלין ועדיין בשבילו לקבל 80 היה קשה מאד, מאד כאב לו, כי צחי היה בן אדם של 100, כל (ה)תחום של מתמטיקה, הנדסה, כימיה, צחי היה בן אדם של 100."

הקשיים והפגיעות שתיארו צחי ואשתו אורית, אכן תואמים את מאפייניה של פגיעה רב מערכתית הכוללת פגיעת ראש, כבענייננו, והם עולים בקנה אחד עם ממצאיו של פרופ' הדני באשר להשלכותיה של פגיעת הראש על יכולותיו הקוגניטיביות של צחי, כמו גם על אישיותו.

אני סבורה כי בהערכת שיעור הנכות התפקודית יש גם ליתן משקל לכך שמדובר בצירוף נכויות בתחומי נוירולוגיה, א.א.ג ואורטופדיה וגם אם הנכות בגין הצלקת אינה בעלת השפעה תפקודית והנכות בגין הטנטון אינה תפקודית במלואה, כנטען על ידי ב"כ הנתבעת, הרי שצירוף הנכויות בתחומים השונים, מעצים את ההשלכה התפקודית.

לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי לנכון להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע על 70%.

5. הפסד השתכרות וכושר השתכרות

א. השכר הקובע

צחי עבד משנת 2000 ועד למועד התאונה כנהג מנופאי בחברת אודי הובלות בע"מ. עיון בדו"ח רציפות ביטוח במוסד לביטוח לאומי מיום 13.8.12 מעלה כי בשנת 2005 צחי השתכר ב-12 חודשי עבודה סך כולל של 131,334 ₪. עיון בתלוש השכר לחודש נובמבר 2005 מעלה, כי נכון לחודש נובמבר 2005, צחי שילם מס הכנסה בשיעור של 20,341 ₪, בגין חודשים ינואר עד נובמבר 2005. בהנחה שבחודש דצמבר צחי שילם מס הכנסה בשיעור זהה לסכום ששילם בחודש נובמבר, היינו, 1,670 ₪, הרי שבמהלך שנת 2005 צחי שילם מס הכנסה בסך כולל של 22,011 ₪. משכך, שכרו הכולל של צחי לשנת 2005 בניכוי מס הכנסה עמד על 109,323 ₪, המשקפים שכר חודשי בשיעור 9,110 ₪. סכום זה תואם לשכרו של צחי בתלושי השכר לתקופה שקדמה לתאונה.

צחי הצהיר בסעיף 5 לתצהירו, כי הוא נהנה מרכב שהועמד לרשותו לצורך עבודתו, כאשר הטבה זו לא מצאה ביטוי בתלוש השכר. אולם, מר אודי עמיר, מעסיקו של צחי, העיד, כי המדובר ברכב שאמור היה לשמש את צחי אך ורק לצרכי הגעה לעבודה וחזרה הביתה. לכך יש להוסיף, כי במקביל החזיק צחי באופנוע ולרשות המשפחה עמד רכב נוסף. אמנם, צחי העיד, כי השתמש ברכב מדי פעם גם לצרכיו האישיים, אולם נראה כי המדובר בזוטות (ראו פרוטוקול מיום 11.9.12, עמ' 18 ש' 28 עד עמ' 19 ש' 4).

צחי הצהיר גם, כי הוא נהנה מתשרים נדיבים ששולמו לו על ידי הלקוחות, כמקובל בענף. אולם, בשלב הסיכומים ב"כ התובע הודה, בהגינותו, כי לא הובאה כל ראיה לקבלת תשרים.

לאור זאת, לא מצאתי לנכון להביא בחשבון הכנסות נוספות מעבר לשכר החודשי של צחי, בסך 9,110 ₪.

עם זאת, מצאתי ממש בטענתו של צחי, כי הוא היה צפוי לקידום בעבודתו. לביסוס האמור, הוגש תצהירו של מר עמיר, מעסיקו של צחי שאישר בתצהירו, כי היה מרוצה עד מאד מעבודתו של צחי וכי תכנן לקדמו לתפקיד ניהולי. ב"כ הנתבעת חקר את מר עמיר באשר לקידום שהיה צפוי לצחי, כך (פרוטוקול מיום 5.9.12, עמ' 7 ש' 28 עד עמ' 8 ש' 15):

"ש. אז הוא היה עובד טוב.

ת. כן.

ש. הוא היה מנופאי טוב, הוא היה נהג טוב. אתה יכולת לבחון אותו בכישורים האלה שעבד אצלך.

ת. נכון.

ש. אם יש לך מנופאי טוב, נהג משאית טוב, למה להעביר אותו לתפקיד ניהולי.

ת. היכולות שלו היו הרבה יותר ממה שצריך לנהג שעובד על משאית עם מנוף, מכיוון שהוא הכיר כל כך טוב את המערכת ואת הלקוחות, היכולות שלו לעשות עבודות מה שנקרא ראש גדול, איחלתי לעצמי שאני אוכל לנצל אותם, כמו מנהל עבודה, מנהל שטח.

ש. אז במשך חמש שנים לא גילית את זה.

ת. לא בגלל חמש שנים, הייתי צריך לאייש את התפקיד שלו באדם ברמה שלו וזה היה קצת קשה. מי קבע שהוא צריך להתקדם לפי סדר מסוים.

ש. מה משמעות תכננתי לקדם אותו.

ת. תכננתי ברגע שהייתי מוצא בן אדם שיכול להחליף אותו על היכולות שלו בעבודה כפי שהוא מבצע הייתי מעביר אותו לתפקיד ניהולי, הייתי נותן לו רכב צמוד ומשנה לו את דרגת השכר.

ש. מי מילא את התפקיד שייעדת לו לפני כן.

ת. אני.

ש. מי מילא את התפקיד אחרי שהוא נפצע.

ת. אני. ואת התפקיד שלו לאייש היה לי קשה מאד. עד היום הוא חסר לי במערכת.

ש. כמה זמן הייתה לך בראש את אותה תכנית.

ת. הרבה זמן. "

בחקירתו החוזרת, הבהיר מר עמיר, כי הקידום הצפוי אמור היה להיטיב את שכרו של צחי בשיעור של 10%-15% (שם, עמ' 9, ש' 13-15).

לתיק בית המשפט הוגש גם תצהירו של מר מנחם ג'רבי, שהועסק כנהג משאית ומנופאי אצל מר עמיר מחודש דצמבר 2005 ועד אוגוסט 2009. לתצהירו של מר ג'רבי צורפו תלושי שכר לחודשים יוני עד אוגוסט בשנת 2009 מהם עולה, כי שכרו החודשי הממוצע הסתכם בסך 10,798 ₪ (נטו). מר ג'רבי נחקר בחקירה נגדית ואישר את האמור בתצהירו (ראו פרוטוקול מיום 5.9.12 עמ' 13).

עוד הוגש תצהירו של מר ארז ג'ורג'י שהועסק, אף הוא, כנהג משאית ומנופאי אצל מר עמיר בין השנים 2002-2007. לתצהירו של מר ג'ורג'י צורף טופס 106 לשנת 2006 ותלושי שכר לשנת 2006, מהם עולה, כי בשנת 2006 השתכר ב- 12 חודשי עבודה סך כולל של 142,975 ובניכוי מס הכנסה בסך 23,551 ₪, המדובר בשכר חודשי בשיעור של 9,952 ₪. גם מר ג'ורג'י נחקר בחקירה נגדית ואישר את האמור בתצהירו (ראו פרוטוקול מיום 5.9.12 עמ' 12-13).

כמו כן, הוגשה חוות דעת מומחה של הכלכלן משה קצין לחישוב שווי ההטבה של רכב צמוד הניתן על ידי המעסיק. מחוות הדעת עולה, כי השווי הראלי של רכב טיפוסי צמוד לעובד שכיר הוא 2,705.83 ₪.

בקביעת שכרו של צחי, הבאתי בחשבון כי הוא אכן היה צפוי לקידום לתפקיד ניהולי, שכן טענה זו הוכחה כדבעי. לעניין זה, אני מקבלת את טענת ב"כ התובע, כי בהנחה זהירה, הקידום היה מתרחש כשנתיים לאחר התאונה. כמו כן, הבאתי בחשבון, כי במסגרת קידומו צחי היה מקבל רכב צמוד מהמעסיק. עם זאת, לא מצאתי לנכון להביא בחשבון קידום נוסף, כנטען על ידי ב"כ התובע בסיכומיו, שכן המדובר בהשערה בלבד.

לאור כל האמור, אני קובעת כי הפסדי השכר של התובע יחושבו על בסיס שכר חודשי בסך 9,110 ₪, כאשר החל מיום 1.3.08 יחושבו הפסדי השכר על בסיס שכר חודשי בסך 13,000 ₪, המשקף את קידומו של התובע לתפקיד ניהולי הכולל תוספת שכר של כ-10% בתוספת רכב צמוד כמפורט.

ב. הפסדי שכר לעבר

כאמור, בחודש יוני 2008 הסתיים הטיפול השיקומי במרכז רקנאטי ובחודש אוגוסט 2010 צחי השלים את לימודי ההנדסאות. משכך, עד למועד זה יש לפצות את צחי על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 100%.

על כן, מיום התאונה ועד ליום 1.3.08 יפוצה התובע על בסיס נכות תפקודית בשיעור 100% לפי שכר של 9,110 ₪, כשהוא משוערך להיום.

מיום 1.3.08 ועד ליום 31.8.10 יפוצה התובע על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 100% לפי שכר של 13,000 ₪.

מיום 1.9.10 ועד היום יפוצה התובע על בסיס נכות תפקודית בשיעור 70% לפי שכר של 13,000 ₪.

סכומי הפיצוי יישאו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע כל תקופה ועד לתשלום בפועל.

ג. אובדן כושר השתכרות לעתיד

ב"כ התובע טוען כי יש להניח כי צחי היה פורש מעבודתו בגיל 67, כמקובל. מנגד, טוען ב"כ הנתבעת, כי יש להעמיד את גיל הפרישה של צחי על 60 שנה. נטען, כי לאור נכותו הקרדיולוגית של צחי קיים ספק רב אם היה ממשיך בעבודתו, שהינה עבודה פיזית, לאחר גיל זה.

מאחר שצחי עמד בפני קידום לתפקיד ניהולי, אני סבורה כי הוא אכן היה ממשיך בעבודתו עד גיל פרישה ומשכך יש לפסוק לו פיצוי עד הגיעו לגיל 67.

לאור האמור לעיל, ייערך חישוב הפסדי השכר של התובע לעתיד לפי שכר של 13,000 ₪ בהיוון המקובל, עד גיל 67. הסכום נכון למועד מתן פסק-הדין ויישא ריבית והצמדה כדין עד למועד התשלום בפועל.

ד. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים

כבר נפסק, כי פגיעה בכושר ההשתכרות פוגעת בהכרח גם בזכויות הסוציאליות. מתלוש השכר של צחי ומתצהירו של מר עמיר עולה, כי הופרשו עבור צחי כספים לטובת לקרן הפנסיה "מנורה מבטחים". תיקו של צחי בקרן הפנסיה הומצא לתיק בית המשפט ועולה ממנו, כי השכר המבוטח של צחי נכון ליום 20.3.06 עמד על סך 5,000 ₪ וכי צחי הפריש מדי חודש בחודשו תגמולים בסך 252.63 ₪ לטובת מבטחים ואילו המעסיק הפריש סך 275.6 ₪. בנוסף, הפריש המעסיק סך 528.3 ₪ לפיצויים. ההפרשות הופסקו לאחר התאונה. בחודש מרץ 2011 חודשו ההפרשות לקרן הפנסיה על ידי המעסיק הנוכחי ובחודש יוני 2011, הוא החודש האחרון המצוין בתדפיס, הפריש המעסיק סך 109.89 ₪ לתגמולים וסך 330 ₪ לפיצויים.

צחי פוצה על פי שכרו נטו וללא ניכויים ומשמעות הדבר שחלקו בהפרשות לפנסיה כבר הובא בחשבון. משכך, את הפסדיו של צחי בגין הפרשות לתגמולים יש לחשב על פי שיעור אובדן הפרשות המעביד. בנוסף, יש לפצות את צחי בגין אובדן הפרשות לפיצויים. הפרשות המעביד חודשו, אמנם, בחודש מרץ 2011, אך הן בגובה מחצית לערך מההפרשות בתקופת התאונה, ויש לפצות את התובע בגין ההפרש האמור.

לאור האמור, ובהתחשב בבסיס שכרו, ולאור העובדה שהצדדים לא ערכו חישוב מדויק ולא הניחו די נתונים לחישוב כאמור, אני קובעת פיצוי גלובלי בסך 100,000 ₪.

6. עזרת הזולת

ב"כ התובע טוען, כי בחודשיים הראשונים שלאחר התאונה נזקק צחי לעזרה סיעודית וכי אורית לא משה ממיטתו. נטען, כי יש לפצות את צחי בגין תקופה זו על בסיס 10 שעות יומיות, בעלות של 40 ₪ לשעה. לאחר מכן, מתקופת אשפוז היום, שתחילתה בחודש יוני 2006 ועד לתקופת השיקום ברקנאטי שתחילתה בחודש יולי 2007, כך נטען, יש לפצות את צחי לפי 5 שעות יומיות. נטען, כי בתקופה זו המשיך צחי לסבול מכאבי ראש, סחרחורות, בעיות בשיווי משקל וכי הוא נזקק לעזרה במעברים, בלבוש וברחצה. נטען גם, כי מאחר שבחודש מרץ 2006 אובחנה אורית כנשאית הגן BRCAI ובהמשך עברה ניתוח לכריתת שחלות, התגייסו אחותו של צחי ואמה של אורית לסייע לבני הזוג. בנוסף, העסיקו בני הזוג את הגב' לאה גריידי כעוזרת בית פעמיים בשבוע, למשך 4 שעות בכל פעם בעלות של 1,190 ₪ לחודש וזאת עד חודש יולי 2007 (דיווחים למוסד לביטוח לאומי אודות העסקת עוזרת בית בשנת 2006 סומנו 161-162 בתיק מוצגי התובע). לאחר מכן, העסיקו עוזרות בית שונות (דיווח למוסד לביטוח לאומי אודות העסקת עוזרת בית בשנת 2007 סומן 270 בתיק המוצגים).

באשר לתקופת השיקום במכון רקנאטי, דרך לימודי השמאות ועד לחודש ספטמבר 2010, נטען, כי יש לפצות את צחי לפי 3 שעות יומיות, כאשר החל מחודש ספטמבר ועד היום, יש לפצות את צחי לפי 2 שעות יומיות. נטען, כי במהלך שנת 2010 הועסקה בביתם של צחי ואורית עוזרת בית קבועה לתקופה של חצי שנה (דיווח למוסד לאומי לשנת 2010 סומן 304-305 בתיק מוצגי התובע). החל מחודש יוני 2010 ועד לחודש מרץ 2011 אריאל, בתה של אורית מנישואיה הקודמים, דאגה למשק הבית. החל מחודש יוני 2011 מועסקת בביתם הגב' גריידי, אשר עבדה בביתם בעבר. נטען, כי מאז התאונה אין ביכולתו של צחי להשתתף במטלות משק הבית ובטיפול בילדיו הקטנים.

באשר לעתיד, נטען כי יש לפצות את צחי לפי 3 שעות יומיות, מתוך הנחה כי ככל שיתבגר יזדקק לעזרה רבה יותר.

נטען, כי לאור עקרונות אלה, מסתכם הפיצוי לעבר ולעתיד בסך 1,279,636 ₪ (להיום).

ב"כ הנתבעת טוען, כי מדובר בפיצוי מוגזם ביותר שאינו נתמך בחומר הראיות. נטען, יש לפסוק לצחי סכום של 6,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר וזאת על בסיס של 1000 ₪ לחודש, לכל תקופת האשפוז. באשר לעתיד, טוען ב"כ הנתבעת כי פגיעתו של צחי בתאונה כלל אינה מצדיקה פיצוי בגין עזרת צד ג'. נטען, כי גם הנכויות הרפואיות שנקבעו לצחי אינן מלמדות כי הוא עשוי לסבול ממגבלה כלשהי בביצוע עבודות משק הבית. עוד נטען, כי מועסקת בביתו של צחי עוזרת בית בהיקף עבודה זהה להיקף העבודה שבו הועסקה עוזרת הבית בטרם התאונה.

צחי נחקר על ידי ב"כ הנתבעת באשר ליכולתו ליטול חלק בביצוע מטלות הבית בתקופה הסמוכה לתאונה, כדלקמן (פרוטוקול מיום 12.9.12 עמ' 21 ש' 26 עד עמ' 22 ש' 10):

"ש. היית בשיקום בתל השומר וחזרת הביתה.

ת. נכון.

ש. ספר לנו מה עשית בבית.

ת. בד"כ הייתי חוזר מותש לאחר יום שלם, בצהריים המאוחרות, 14:00, 15:00.

ש. אשתך הייתה בעבודה כשהיית מגיעה הביתה.

ת. לא כל הזמן. יותר פעמים היא הייתה בבית.

ש. היו ימים שהיא הייתה בעבודה.

ת. נכון.

ש. אתה לקחת את הרכב ואוסף את הילדים מבית ספר.

ת. בתקופת השיקום לא היה לי רישיון בכלל, היו שנתיים או יותר שמשרד הבריאות לקח לי את כל הרישיונות, בנוסף אני רוצה לציין שביה"ס של הילדים הוא 50 מ' מהבית אז הם היו חוזרים ברגל.

ש. אתה היית מאכיל אותם ומטפל בהם עד שאשתך חוזרת מהעבודה.

ת. קודם כל היה אוכל בבית. אני לא הייתי מכין, בד"כ חמותי או אחותי היו מגיעות, אבל גם אם הייתי לבד הילדים היו די עצמאיים, בתאונה הקטן היה בן 3, והגדול בן 8 אבל מיד אחרי התאונה לא היה מצב שהייתי איתם לבד, אני עצמי לא השאירו לבד, התייחסו אלי כמו אל תינוק. חמותי ואחותי טיפלו בי.

ש. מה עשו חמותך ואחותך.

ת. הם עזרו לי בבית, בכל מה שצריך בבית שמתנהל. בתקופה הראשונה שלי לאחר השיקום הייתי נכנס לחדר ונח, התקופה הזו נמשכה עד שסיימתי ברקנטי. "

ובהמשך, באשר לתרומתו במצבו הנוכחי (שם, בעמ' 27 ש' 29-33):

"ש. שאתה חוזר מהעבודה מה אתה עושה בבית.

ת. תלוי מתי אני חוזר, בד"כ בתקופה האחרונה אני לוקח את הילדים שמשחקים כדורגל לוקח אותו לאימון, בד"כ זה סביב זה. זה הרבה מאוד מבחינתי.

ש. אתה עושה קניות בבית.

ת. כן, לפעמים."

גם אורית נחקרה באשר ליכולתו של צחי ליטול חלק בביצוע מטלות הבית בתקופה הסמוכה לתאונה והשיבה כך (פרוטוקול מיום 5.9.12, עמ' 15 ש' 8-25):

"ש. את המשכת לעבוד גם לאחר שצחי יצא מבית החולים האם זה נכון. היית עושה הופעות והיה לך כינוי אורית הליצנית.

ת. ליצנית ניסו לקרוא לי לפני 15 שנה, בעבר הייתי עושה ימי הולדת.

ש. לאחר התאונה היית עושה הופעות.

ת. כן ניסיתי לשרוד. מישהו היה צריך לפרנס, מדי פעם הייתי יוצאת .

ש. מי שנשאר עם הילדים בבית שיצאת היה צחי נשאר עם הילדים בבית.

ת. צחי לא היה לבד אחרי התאונה. כמעט שנים, חודשים אחרי התאונה לא היה לבד בבית, אמא שלי עברה לגור אצלנו באופן לא רשמי. גיסתי שגרה לידי הייתה מגיעה כל יום, הבת הגדולה שלי נשארה הרבה פעמים בבית, אי אפשר היה להשאיר את צחי לבד.

ש. אחרי שהוא שוחרר מבית החולים היית יוצאת לעבודה היית נעדרת מהבית בערך 9 שעות.

ת. קצב העבודה שלי ירד, לא יכולתי לעבוד, ניסיתי לקחת עבודה הביתה, הפסקתי עם הופעות, פעם ב – הייתי יוצאת להופיע, פעם אחת שיצאתי בערב התקשרו להודיע לי שהוא שוב אושפז והייתי צריכה לחזור.

ש. אני אומר לך שהוא היה נשאר עם הילדים לבד וגם ראו אותו לבד עם הילדים ולא את היית שם , לא אמא שלך ולא גיסתך.

ת. היו רגעים שהוא היה איתם לבד, ברגע שאמא שלי הלכה וגיסתי הגיעה אחרי רבע שעה, "בהחלפת משמרות" הוא היה לפעמים איתם לבד. נדירות הפעמים שהשארנו אותו לבד בבית ואם כן, לזמנים קצרים מאוד. הילדים היו נשארים לבד בבית אבל לא עם צחי..".

ובהמשך, באשר ליכולותיו כיום (שם, בעמ' 18 ש' 12-19):

"ש. מה צחי כן עושה בבית.

ת. היום – אני יכולה להגיד שהוא ניסה לקחת על עצמו את משימת שטיפת הכלים ואני בקשתי ממנו להפסיק. הוא עשה נזקים. הוא לא עשה את העבודה.

ש. יש לך מדיח כלים.

ת. יש לנו מדיח כלים קטן שעומד על השיש והסירים לא נכנסים אליו. צחי מבין בדיעבד שהוא רוצה, לפעמים הוא רוצה, הוא מנסה, הוא רוצה לעבוד בגינה אך הוא מבין שהוא לא יכול, הוא נורא מתרגז, והוא יכעס, כשהוא רואה אותי אז הוא ינסה לעבוד, כמו גם בעבודות הבית, כשהוא רואה שאני עושה הוא מנסה לעזור אך הוא לא מצליח."

אין ספק, כי בסמוך לאחר התאונה, צחי נזקק לעזרה ולהשגחה צמודה ולא היה ביכולתו להשתתף במטלות הבית, ולו הפשוטות ביותר, ובוודאי שלא להשגיח על ילדיו, הקטן בהם בן שלוש במועד התאונה והגדול בן שמונה. אין חולק גם, כי בשל מצבה הרפואי של אורית, נזקקו בני הזוג לסיוע מוגבר של בני המשפחה ואף נעזרו בעוזרות בית לצורך כך. על רקע זה, לא מצאתי לנכון לקבל את טענת ב"כ הנתבעת, כי היה על התובע להעיד את חמתו ואחותו על מנת לבסס את טענותיו כאמור. יתרה מכך, מצאתי את חקירתה של עוזרת הבית של התובע על ידי ב"כ הנתבעת מיותרת לחלוטין.

באשר לעתיד, ולאחר ששמעתי את עדותה של אורית לעניין זה, נכונה אני להניח כי אף שצחי עצמאי בעקרון, הוא יזדקק לעזרה מסוימת במשק בית, כגון ניקיון, קניות ותחזוקת הבית ויתכן שגם בפעולות מסוימות נוספות. בעניין זה לא ניתן, כפי שגם לא צריך, לסמוך על תרומתה של אורית, או על תרומתם של בני משפחה אחרים. עם זאת, אינני סבורה כי נכותו של צחי מצדיקה עזרה בהיקף לו נטען.

מכאן ומאחר שיש מקום, לדעתי, לפסיקת פיצוי גלובאלי, אני קובעת על דרך האומדנא כי הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 250,000 ₪ בגין עזרה בבית לעבר ולעתיד.

7. ניידות – הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד

א. הוצאות נסיעה לעבר

ב"כ התובע טוען כי יש לפצות את צחי בסך 168,505 ₪ (נכון להיום) בגין ראש נזק זה. נטען, כי פיצוי בסכום זה מבטא את ההסעות המרובות לטיפולים ובדיקות רפואיות, להן נזקק בשנתיים הראשונות לאחר התאונה, כמו גם את העדר היכולת לנהוג, באותה עת, בכוחות עצמו. ב"כ התובע מתבסס לעניין זה על עלות הנסיעה במוניות כמפורט בחוות דעת מומחה של הכלכלן משה קצין, לפיה בהיקף נסיעות של 1000 ק"מ לחודש, תסתכם העלות החודשית בכ- 5,020 ₪.

ב"כ הנתבעת טוען, כי בכל הנוגע להוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, צחי זכאי להחזר הוצאות נסיעה מהמל"ל ועל כן אין לפסוק לו כל פיצוי בגין ראש נזק זה.

אכן, בתקופה הסמוכה לתאונה נגרמו לצחי הוצאות נסיעה מוגברות, בשל הצורך בטיפולים רפואיים ובשל העובדה שרישיון הנהיגה שלו נשלל ועל כן לא יכול היה לנהוג את רכבו בעצמו. עם זאת, בכל הנוגע להוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, יש לזכור כי התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, לפיכך ומכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968, זכאי צחי לכיסוי הוצאותיו אלה.

במצב דברים זה, מצאתי לפסוק לתובע סכום גלובאלי המשקף את הוצאות הניידות המוגברות שנגרמו לו בסמוך למועד התאונה, בסכום של 30,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ב. הוצאות נסיעה לעתיד

באשר לעתיד, טוען ב"כ התובע, כי כתוצאה מהפגיעה צחי איננו יכול להשתמש ברכב דו גלגלי, כפי שעשה עובר לתאונה, ולפיכך עליו להשתמש ברכב פרטי או בהסעה במוניות. ב"כ התובע מסתמך על חוות דעתו של מר קצין לחישוב ההפרש בין עלות אחזקת מכונית טיפוסית לנכה לבין עלות קטנוע טיפוסי בנפח מנוע של 250 סמ"ק, בדומה לקטנוע שהחזיק צחי עובר לתאונה. חוות הדעת מבוססת על שימוש במכונית חדשה בנפח מנוע של 1,300 סמ"ק, שהיא המכונית היציגה הקטנה ביותר לנכים, עם תיבת הילוכים אוטומאטית, על היקף נסיעות חודשיות של 1,000 ק"מ ועל ההנחה שהרכב יוחלף מדי ארבע שנים, כמקובל אצל נכים, כאשר ברכישתו צחי לא ייהנה מפטור ממיסים. מר קצין הניח, כי הרכב יבוטח בביטוח מקיף ואילו הקטנוע יבוטח בביטוח חובה בלבד. מר קצין מצא, כי בהינתן האמור, ההפרש החודשי בין עלות השימוש במכונית לבין עלות השימוש באופנוע הינו 1,126.88 ₪. מר קצין ציין בחוות דעתו, כי ככל שהתובע מסוגל לנהוג ברכב בעל גיר רגיל, תקטן עלות השימוש ברכב ב- 5%-6%. באשר לחלופת השימוש במוניות, מצא מר קצין, כי בהיקף נסיעות של 500 ק"מ לחודש תסתכם העלות החודשית בכ- 2,510 ₪ (ובהיקף נסיעות של 1000 ק"מ לחודש, תסתכם העלות החודשית בכ- 5,020 ₪).

ב"כ הנתבעת טוען, כי אין בנכותו של צחי כדי להגביל אותו בניידותו. נטען עוד, כי גם המל"ל דחה את תביעתו של צחי לקבלת קצבת ניידות וקבע, כי נכותו אינה מצדיקה פיצוי עבור ניידות (החלטת המוסד לביטוח לאומי הוגשה בהסכמה וסומנה ת/1). ב"כ הנתבעת מסתמך על חוות דעת נגדית של מר בועז מוגילבקין, שמאי טכני, בוחן וקצין בטיחות מורשה. חוות הדעת מבוססת על שימוש במכונית משומשת בנפח מנוע של 1300 סמ"ק, עם תיבת הילוכים רגילה למול שימוש בקטנוע מסוג סאן יאנג, בנפח מנוע של 250 סמ"ק, בדומה לקטנוע שהחזיק צחי עובר לתאונה. מר מוגילבקין הניח, כי הן הרכב והן הקטנוע יבוטחו בביטוח מקיף. מר מוגילבקין מצא, כי ההפרש החודשי בין עלות השימוש במכונית לבין עלות השימוש באופנוע הינה כ- 365 ₪ בלבד. מר מוגילבקין גרס בחוות דעתו, כי אין לקבל את המלצתו של מר קצין לרכישת רכב חדש, כאשר צחי אינו מוכר כ"מוגבל בניידות" על ידי המוסד לביטוח לאומי ולא יקבל פטור ממיסים. בנוסף, גרס מר מוגילבקין, כי יש להניח שצחי היה רוכש רכב חדש או משומש ללא קשר לתאונה, בנוסף או במקום הקטנוע.

אני סבורה כי טענתו של צחי, לפיה הוא איננו מסוגל עוד להשתמש ברכב דו גלגלי אכן מבוססת דיה, בשים לב לנכויות הרפואיות שנקבעו לו, בהן נכות בשיעור 20% בגין חולשה בפלג גוף שמאל וחוסר יציבות. עוד אני סבורה, כי אין ממש בטענה שצחי היה רוכש רכב גם אלמלא התאונה, שכן לרשותה של משפחתו עמד רכב משפחתי במקביל לקטנוע שהחזיק צחי והטנדר שקיבל ממקום עבודתו, וצחי אף היה זכאי לקבל רכב צמוד החל ממועד קידומו לתפקיד ניהולי.

מאחר שהנחתי כי צחי היה מקבל רכב צמוד ממקום עבודתו החל מיום 1.3.08, אין מקום לכפל פיצוי בגין ראש נזק זה. אולם, החל מגיל פרישה ועד סוף ימי חייו, זכאי צחי לפיצוי בגין ראש נזק זה. עם זאת, מאחר שאין חולק, כי רישיון הנהיגה של צחי הוחזר לו וכיום צחי מסוגל לנהוג בעצמו, ואף מתפרנס מכך, לא מצאתי לנכון להתבסס לעניין זה על תחשיב הנסיעה במוניות, כנטען על ידי ב"כ התובע בסיכומיו (ראו והשוו לע"א 301/07 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אושרת גויטע (ניתן ביום 11.7.10)).

לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים לעניין זה ולאחר שניתנה לי ההזדמנות להתרשם מחקירתם נגדית, מצאתי להעדיף את חוות דעתו של מר קצין, לאור התרשמותי כי ההנחות עליו נסמך מר קצין בחוות דעתו, ובמיוחד אלה הנוגעות לביטוח כלי הרכב, הן הקרובות ביותר למציאות. עם זאת, אכן אין הצדקה לרכישת רכב חדש בנסיבות ענייננו, כנטען על ידי מר מוגילבקין בחוות דעתו. משכך, סכום הפיצוי המגיע לתובע בגין רכיב זה יתבסס על התחשיב שערך מר קצין, כאשר העלות החודשית לרכב תופחת בשיעור של 20%, שהוא השיעור המשקף את העלות המופחתת של רכב משומש (ראו, לעניין זה, את חקירתו הנגדית, פרוטוקול מיום 11.9.12, עמ' 6-8). בהינתן כי העלות החודשית למכונית הינה 1761.5 ₪ (לאחר הפחתה) והעלות החודשית לקטנוע הינה 1,075.1 ש"ח, אזי ההפרש עומד על סך 686.5 ₪ לחודש.

סכום הפיצוי האמור יחושב החל מגיל 67 לפי תוחלת חיים 72 שנה.

8. הוצאות רפואיות

ב"כ התובע טוען כי לאחר התאונה ובעקבות מצבו, צחי נזקק לטיפולי רפואה משלימה וכי לאחר שחרורו ממכון רקנאטי הומלץ לו על טיפול נפשי בעלות של 320 ₪ לשעה וכן על טיפול זוגי בעלות של 400 ₪. אולם, בתצהירו ציין צחי, כי מאחר שהנתבעת סירבה לממן טיפולים כאמור, לא קיבל את הטיפולים הללו. כיום, צחי ממשיך בטיפולי הידרותרפיה פעמיים בשבוע ביחידה לשיקום של בית החולים תל השומר והומלץ לו על טיפולי רפואה משלימה לשם הקלה על כאבים (תעודות רפואיות רלבנטיות סומנו 279-303 בתיק מוצגי התובע; קבלות רפואיות בגין טיפולי רפואה משלימה סומנו 309-315 בתיק מוצגי התובע). לאור זאת, ב"כ התובע עותר לפיצוי שישקף קבלת טיפול פסיכולוגי וטיפול זוגי אחת לחודש, למשך כל החיים, וכן טיפולי רפואה משלימה שבועיים.

ב"כ הנתבעת טוען, כי מאחר שהתאונה הינה תאונת עבודה, זכאי התובע להחזר הוצאות הטיפול הרפואי, לרבות הוצאות בגין רכישת תרופות או הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפול רפואי מהמל"ל ועל כן, אין התובע זכאי לכל פיצוי בגין ראש נזק זה. נטען גם, כי אין כל ראיה לכך שהתובע יזדקק לטיפול רפואי, פסיכולוגי או אחר, לעתיד.

התובע הציג את המלצות גורמי הטיפול בעניין זה. אמנם, נראה, כי אלו אמורים להיות מכוסים במסגרת החקיקה הסוציאלית, קרי, חוק הביטוח הלאומי תשנ"ה – 1995, בהיות התאונה בגדר תאונת עבודה, וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994 (ראו, לעניין זה, רע"א 2985/96 מדלסי נ' גוני ואח', פ"ד נ(2) 81 (1996); ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997)). עם זאת, אני לוקחת בחשבון את האפשרות שסל שירותי הבריאות עשוי להשתנות, בפריט זה או אחר, ואת המחיר הנדרש לעתים מן החולה בגין שירותים רפואיים חריגים הכלולים בסל זה. על כן, אני רואה לנכון לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום גלובאלי של 100,000 ₪ למועד פסק דין זה, הכולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה.

9. הוצאות שונות

התובע צירף קבלות בגין ההוצאות שהוציא לצורך קבלת רישיון הרכב שלו בסך 769 ₪ (המסמכים הרלבנטיים סומנו 160-160 א' בתיק המוצגים של התובע). סכום זה ישולם ע"י הנתבעת.

10. כאב וסבל

יש לחשב את הפיצוי בגין כאב וסבל לפי נכות רפואית בשיעור של 70%, לפי 87 ימי אשפוז וניכוי גיל התובע, בצירוף ריבית מיום התאונה. לעניין זה, אשפוז יום כמוהו כאשפוז לצורך חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל (ראו ע"א 9079/04 אלון לילך (שושנה) נ' חגי לאופר (ניתן ביום 15.4.07)).

11. ניכויים

אין מחלוקת בין הצדדים, כי מסכום הפיצוי יש לנכות את הסכום המהוון של קצבאות נכות כללית שמקבל התובע. על פי חוות דעת אקטוארית של מר אייל בוכבינדר שהגיש ב"כ הנתבעת, מסתכמות גמלאות המל"ל להן זכאי התובע בסך 2,097,261 ₪ נכון ליום 15.10.12.

בנוסף, מוסכם כי יש לנכות את דמי השיקום שקיבל התובע, המסתכמים בסך 43,967 ₪, נכון ליום 15.10.12.

עוד יש לנכות מסכום הפיצוי את התשלום התכוף שקיבל התובע, בסך 49,860 ₪ בערכו היום.

12. סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעת בתשלום נזקי התובע והפסדיו עקב התאונה, כמפורט לעיל.

כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הצדדים יגישו פסיקתא לחתימתי, בתוך 30 ימים מהיום, עם חישוב הפיצוי על פי המפורט לעיל, תוך שערוך הסכומים וניכוי התשלומים התכופים ותגמולי המל"ל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 13% מהסכום שיפסק לפני ניכויי המל"ל, בתוספת מע"מ כדין. הפסיקתא תכלול חישוב של סכום זה.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"ג, 9 בנובמבר 2012, בהעדר הצדדים.