לפני בקשת הנתבעת לתיקון טעויות סופר אשר נפלו, לטענתה, בפסק הדין שניתן על ידי ביום 9.11.12 בתובענה שבכותרת.

1. רקע הדברים

התובע, צחי טוויג, נפגע במהלך עבודתו ביום 20.3.06, בעת שפרק מגרסה שהוביל לאתר בנייה ותוך כדי הפריקה נקרעה שרשרת המנוף ונחתה על ראשו. פגיעותיו של התובע היו רב מערכתיות וקשות והן כללו שבר דחוס בגולגולת ונזק לרקמות המוח. בגין הפגיעות שנגרמו לו בעקבות התאונה, הגיש התובע תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") כנגד הנתבעת, אשר ביטחה את משאית המנוף במועדים הרלבנטיים לתאונה.

ביום 9.11.12 ניתן על ידי פסק הדין בתובענה שבכותרת ובמסגרתו נפסקו לתובע סכומים שונים.

כעת מונחת לפני בקשת הנתבעת לתיקון טעויות סופר אשר נפלו, לשיטתה, בפסק הדין.

התובעת מתנגד לבקשה, למעט תיקון אחד, כפי שיובהר להלן.

הנתבעת השיבה לתגובת התובע.

2. טענות הצדדים

הנתבעת טוענת, כי בעמ' 24 שורה 10 לפסק הדין נפלה טעות, כך שבמקום המשפט: "הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 13% מהסכום שיפסק לפני ניכויי המל"ל, בתוספת מע"מ כדין", צריך היה להירשם: "הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 13% מהסכום שיפסק לאחר ניכויי המל"ל, בתוספת מע"מ כדין". על פי הטענה, אין חולק כי בתביעות על פי חוק הפיצויים, יש לפסוק שכר טרחת עו"ד לאחר ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי.

הנתבעת טוענת עוד, כי בעמ' 6 בשורות 7,8 לפסק הדין נפלה טעות, כך שבמקום המשפט: "לאור האמור לעיל ולסיכום, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע בשל התאונה הינה בשיעור של 70%", צריך היה להירשם: "לאור האמור לעיל ולסיכום, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע בשל התאונה הינה בשיעור של 64.1%". על פי הטענה, מחישובי הנתבעת עולה, כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 64.1% ולא 70%.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי לאור הטעות שנפלה בקביעת שיעור הנכות הרפואית של התובע, נפלה גם טעות בחישוב הפיצוי בגין כאב וסבל המגיע לתובע, בעמ' 23 שורה 15 לפסק הדין, כך שבמקום המשפט: "יש לחשב את הפיצוי בגין כאב וסבל לפי נכות רפואית בשיעור של 70%, לפי 87 ימי אשפוז וניכוי גיל התובע, בצירוף ריבית מיום התאונה", צריך היה להירשם: "יש לחשב את הפיצוי בגין כאב וסבל לפי נכות רפואית בשיעור של 64.1%, לפי 87 ימי אשפוז וניכוי גיל התובע, בצירוף ריבית מיום התאונה".

עוד טוענת הנתבעת, כי בעמ' 15 שורה 3 לפסק הדין נפלה טעות, כך שבמקום המשפט: "סכומי הפיצוי יישאו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע כל תקופה ועד לתשלום בפועל", צריך היה להירשם: "סכומי הפיצוי יישאו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע כל תקופה ועד לתשלום בפועל, למעט הסכום שמיום התאונה ועד ליום 1.3.08". על פי הטענה, השכר שנפסק מיום התאונה ועד ליום 1.3.08 שוערך (עמ' 14 ש' 27), כך שפסיקת הצמדה פעם נוספת לסכום זה מהווה כפל הצמדה ועל כן יש לפסוק לסכום זה ריבית בלבד.

לבסוף, טוענת הנתבעת, כי בעמ' 23 נפלה טעות, כך שבמקום המשפט: "אין מחלוקת בין הצדדים, כי מסכום הפיצוי יש לנכות את הסכום המהוון של קצבאות נכות כללית שמקבל התובע" צריך היה להירשם: "אין מחלוקת בין הצדדים, כי מסכום הפיצוי יש לנכות את הסכום המהוון של קצבאות נכות מעבודה שמקבל התובע". על פי הטענה, אין חולק כי מדובר בקצבאות נכות מעבודה ולא בקצבאות נכות כללית, כפי שאף צוין בגוף פסק הדין.

התובע מתנגד לבקשת הנתבעת, למעט התיקון האחרון המבוקש על ידי הנתבעת, ביחס למשפט שבעמ' 23 לפסק הדין, שם, לשיטתו, אכן נפלה טעות וצריך היה להירשם "קצבאות נכות מעבודה". על פי הטענה, כל יתר התיקונים המבוקשים אינם תיקונים הנובעים מטעויות סופר.

3. תיקון טעות סופר

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד – 1984 קובע, כדלהלן:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

בית המשפט העליון הבהיר, כי "מושג הטעות משמעותו, בדרך כלל, דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין" (דברי כב' השופט ברק בע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט 589, 590 (2) (1884); ראו גם ע"א 159/90 סולל בונה נ' ברק אור, פ"ד מז(4) (1993); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), בעמ' 383).

בענייננו, אכן נפלו טעויות הנובעת מהיסח הדעת כפי שיפורט.

ראשית, אכן נפלה טעות סופר בכל הנוגע לשכר טרחת עו"ד, וכוונתי הייתה כי הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 13% מהסכום שיפסק לאחר ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי.

שנית, אכן נפלה טעות סופר בפרק הדן בחישוב הפסדי השכר לעבר, עת קבעתי בסיומו כי "סכומי הפיצוי יישאו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע כל תקופה ועד לתשלום בפועל", שכן בכל הנוגע להפסד השכר מיום התאונה ועד ליום 1.3.08 קבעתי כי התובע יפוצה על בסיס נכות תפקודית בשיעור 100% לפי שכר של 9,110 ₪, כשהוא משוערך להיום. על כן, ביחס לסכום זה, יש לפסוק ריבית בלבד.

לבסוף, אכן נפלה טעות סופר בעמ' 23, שם קבעתי כי מסכום הפיצוי יש לנכות את הסכום המהוון של קצבאות נכות כללית שמקבל התובע, שעה שכוונתי הייתה לקצבאות נכות מעבודה.

משכך, עסקינן בטעויות שבית המשפט מוסמך לתקן. תיקון טעויות אלה יביא "לידי ביטוי נכון את כוונת בית המשפט, כפי שנתגבשה בעת מתן פסק הדין" (ראו ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17, 23 (1993)).

שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה. שיעור הנכות נקבע בשים לב לנכויות הרפואיות שנקבעו על ידי המומחים מטעם בית המשפט ועל ידי המוסד לביטוח לאומי וכמדומני כי נתון זה מעולם לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים. המחלוקת הייתה על הנכות התפקודית בלבד. מכאן, שאין המדובר בטעות סופר.

4. סוף דבר

אני מקבלת את הבקשה לתיקון טעות סופר בחלקה.

אני מורה על תיקון פסק הדין, כדלקמן:

1. בעמ' 24 שורה 10 לפסק הדין ירשם "הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 13% מהסכום שיפסק לאחר ניכויי המל"ל, בתוספת מע"מ כדין".
2. בעמ' 15 שורה 3 לפסק הדין ירשם: "סכומי הפיצוי יישאו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע כל תקופה ועד לתשלום בפועל, למעט הסכום שמיום התאונה ועד ליום 1.3.08, אשר יישא הפרשי ריבית בלבד."
3. בעמ' 23 שורה 21 לפסק הדין ירשם: "אין מחלוקת בין הצדדים, כי מסכום הפיצויים יש לנכות את הסכום המהוון של קצבאות נכות מעבודה שמקבל התובע".

הצדדים יגישו פסיקתה מוסכמת בשים לב לתיקונים המפורטים לעיל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ג, 29 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.