לפני:

השופט נוהאד חסן

נציג ציבור (עובדים) מר: מרדכי רון

נציג ציבור (מעבידים) מר: משה ויינטראוב

החלטה

רקע כללי

1. לפנינו תביעתה של גב' אמיר ריימונד (להלן: "התובעת") להכיר באירוע תאונתי שארע לה לטענתה ביום 25.6.08 כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה –1995, (להלן: "החוק"), לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה .

2. התובעת מבקשת לייחס את התחושות שפקדו אותה במהלך עבודתה ביום 25.6.08 ואשר בעקבותיהם היא פנתה לקבלת טיפול והפניה למיון בבית החולים "כרמל", לצעקות והערות פוגעות ומעליבות שהוטחו בפניה לטענתה על ידי האחראית עליה, הגב' דנה חורי, במהלך אותו היום בעבודה. לטענתה, אירוע זה היה בבחינת "אירוע חריג" בעבודה אשר הוביל לרעידות ונימול ביד ורגל וטיפול ומעקב פסיכיאטרי כתוצאה מאירוע זה, ואף להתפטרותה מהעבודה לאחר 29 שנים.

3. הנתבע דחה את התביעה, בטענה שלא ארע לתובעת ביום 25.6.08 תאונת עבודה כלשהי כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תוך כדי ועקב עבודתה.

להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו והשתלשלות העניינים כפי שהובאו בפנינו:

4. התובעת ילידת שנת 1957.

5. התובעת עבדה כ-29 שנים בסניפי שופרסל, כדיילת מכירות וסדרנית.

6. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבדה התובעת בסניף שופרסל בקריון .

7. התובעת מתארת יחסי עבודה מעורערים עם הממונה עליה במשך תקופה ארוכה בה היא חשה לטענתה, מושפלת ופגועה והייתה במתח נפשי. ביום 25.6.08, התובעת הגיעה למקום עבודתה כרגיל. בעודה עוסקת בסידור מיכלי מרכך הכביסה "בדין" על המדפים, קיבלה שיחת טלפון מהאחראית עליה- הגב' דנה חורי (להלן- הגב' חורי), שדרשה מהתובעת להגיע אליה. לטענת התובעת, הגב' חורי פנתה אליה בצעקות ובכעס ונזפה בה "ככה לא מסדרים את הצבעים ...", ותוך כדי הצעקות, כאשר התובעת עומדת במרחק של כ-60 ס"מ (מרצפת וחצי),השליכה לעברה האחראית את מיכלי 4 ליטר של מרכך כביסה "בדין", אחד מהמיכלים נפל בסמוך מאוד לתובעת ונשפך לאחר שהמכסה השתחרר מעוצמת הנפילה.

התובעת נחרדה מאוד מהצעקות והכעס שהופנו כלפיה, ונבהלה מזריקת המיכל לעברה, ומיד פרצה בבכי (יצוין כי המיכל לא פגע בתובעת). התובעת תיארה את תחושותיה כך: " לא ידעתי מה קורה איתי היד ורגל שמאל התחילו לכאוב לי ולא יכולתי להזיז את הרגל והרגשתי שלשולי בטן ברעידות ... נבהלתי מאוד. הרגשתי שהיא רוצה להרוג אותי. התחלתי לבכות בהיסטריה ,והתחילו לי רעידות בידיים וברגל. לא יכולתי לדבר, הפה התייבש לי ... הרגשתי כאילו השתתקתי. כשיכולתי, ביקשתי מחברה להתקשר לבעלי ולבקשו שיגיע לקחת אותי. כשהגיע לא יכולתי לצאת אליו לרכב".

התובעת עזבה את העבודה לאחר האירוע הנטען, ונסעה ביחד עם בעלה למר"מ זבולון, ולאחר בדיקות, קיבלה הפניה למיון כרמל, שם אושפזה במחלקה נוירולוגית 5 ימים לבדיקות.

8. התובעת תארה בתצהירה (ת/1) את האירוע החריג שגרם, לטענתה, להתמוטטות הנפשית כך:

"8. ביום האירוע נושא תיק זה, יום 25.6.08 הגעתי לעבודה בבוקר כרגיל, והלכתי למחסן למלא עגלה בקנקני מרכך כביסה "בדין" כדי לסדרם במקומם. התיישבתי על שרפרף מול המדפים כדי לבצע את העבודה, כשלפתע חורי פנתה אלי בטלפון וקראה לי. כשבאתי אליה היא צעקה בכעס "ככה לא מסדרים את הצבעים ..." [או משהו דומה] ואז השליכה לעברי קנקנים של 4 ליטר, בעודי עומדת סמוך מאוד אליה. קנקן אחד נפל ברעש סמוך מאוד אלי ונשפך [לאירוע זה לא היו עדים].

9. נבהלתי מאוד. הרגשתי שהיא רוצה להרוג אותי. התחלתי לבכות בהיסטריה ,והתחילו לי רעידות בידיים וברגל. לא יכולתי לדבר, הפה התייבש לי ... הרגשתי כאילו השתתקתי. כשיכולתי, ביקשתי מחברה להתקשר לבעלי ולבקשו שיגיע לקחת אותי. כשהגיע לא יכולתי לצאת אליו לרכב...

10. משם הלכנו למר"מ של קופ"ח כללית הסמוך למקום עבודתי. לאחר בדיקות הופניתי לבית חולים כרמל, ושם אושפזתי במחלקה הנוירולוגית לשישה ימים. הייתי בדיכאון ולא הפסקתי לבכות. שוחררתי כשהתסמינים כמעט חלפו ומצבי השתפר מעט.

11. מאז האירוע לא שבתי לעבודה. לא יכולתי אפילו להתקרב למקום העבודה- כשהתקרבתי ,התחלתי לחוש חרדה עצומה ודפיקות לב. לא יכולתי לשאת את המחשבה על מראה של חורי ופגישה עימה...

12. הפכתי לאישה עצבנית ,מדוכאת, ללא שמחת חיים וללא יכולת תפקוד מלאה. בהתחלה לא יכולתי לישון בלילות, וישנתי במקום זה בימים. נמנעתי מחברת בני אדם והעדפתי את הבדידות. כחצי שנה לאחר האירוע התחלתי לסבול שוב מחולשה ונימול בצד שמאל ובעקבות זאת התחלתי טיפול תרופתי. "

9. במסגרת הודעה לחוקר מטעם הנתבע, ובעדותה, חזרה התובעת על גרסתה כפי שהובעה בתצהירה(ת/1), ואף הסבירה ביתר פירוט, כי דבריה של האחראית דנה חורי כלפיה, נאמרו בצורה פוגענית ומעליבה ותוך כדי צעקות זרקה לעברה בקבוק בדין במשקל 4 ליטר שמעוצמת הנפילה מכסה הבקבוק עף, ולכן לטענתה הפגיעה הנפשית בה הייתה קשה ביותר. בין היתר סיפרה התובעת לחוקר הנתבע (עמ' 3 משורה 8 להודעה): "...וביום המקרה הגעתי לפניה לעבודה והלכתי לעשות את העבודה שלי, פנתה אלי בטונים מרוגזים זה היה מוקדם בבוקר ואז לקחה את הבדינים ושזה 4 ליטר והייתי במרחק בלטה וחצי ממנה ואמרה לי בצעקות ככה לא שמים את הצבעים של הבדינים ...וצועקת וזורקת אותם לידי ואחד מהם הפקק עף... לא ידעתי מה קורה איתי היד ורגל שמאל התחילו לכאוב לי ולא יכולתי להזיז את הרגל והרגשתי שלשולי בטן ברעידות , אני לא הגבתי, לא יכולתי להגיב לה כאילו התייבש לי הפה, הלכתי לשירותים והרגשתי שאני לא יכולה לתפקד. לקחתי כוס מים וניסתי לשתות וראיתי שאני לא יכולה לשתות כמו שצריך ... "

התובעת העידה, כי ביום 25.6.08, הגיעה לעבודה ו"נכנסתי כרגיל. היא הגיעה ואני חושבת שבאותו יום היא היתה ברוח קרב הכי קשה . היא לא אמרה לי בוקר טוב היא אמרה לי בתקיפות "בואי הנה לפה" ושאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שלא שמתי את הבדין לפי הצבעים בבמה וצעקה עלי "למה עשית ככה את יודעת שאני לא רוצה שתעשי ככה", היא לקחה את הבדין וזרקה אותו על הרצפה והפקק עף עלי. (עמ' 6 משורה 20 לפ')

...

קודם כל כשזה קרה ישבתי על הארגז ובכיתי ,היו לי התכווצויות בגוף, ובפה" .

... אחרי שישבתי על ארגז סחבתי את עצמימלשירותים ונגעתי בעצמי בפנים ולא ידעתי מה יש לי , לאחר מכן פניתי למר"מ" (עמ' 7 משורה 1 לפ')

10. התובעת מטופלת על ידי ד"ר לאוניד ברואודה מומחה בפסיכיאטריה, ואף צירפה שתי חוות דעת מטעמו אשר מהם עולה כי, התובעת החלה בטיפול ומעקב פסיכיאטרי החל משנת 2008 לאחר התאונה בעבודה הנטענת.

להלן עיקר טענות הצדדים:

10. לטענת התובעת, פגיעתה הנפשית והטיפולים הפסיכיאטרים להם היא זקוקה, הינם תוצאה של אירוע חריג בעבודה אשר התרחש ביום25.6.08 אשר גרם לה לסערת רגשות, שמיד בסמוך לו, פנתה לקבלת סיוע רפואי, וקבלת טיפול נוירולוגי שהצריך שישה ימי אשפוז.

11. מנגד טוען הנתבע, כי מגרסתה של התובעת עולה, כי מדובר במתח מתמשך לאורך תקופה ארוכה , והתובעת לא הוכיחה כי התקיים אירוע ספציפי בסמוך להתפרצות מחלתה. אף מהמסמכים הרפואיים של התובעת עולה כי, שמונה חודשים לפני האירוע הנטען, סבלה התובעת מנימול בפלג גוף שמאלי . לפיכך יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

12. "קיומו של אירוע בעבודה שהוא בעל אופי תאונתי פתאומי ובלתי צפוי הוא תנאי ראשוני לבחינתו של אירוע כתאונה בעבודה גם כאשר מדובר במחלה נפשית"(דב"ע נו 0-260 משה מלכה נ' המוסד פד"ע לב 625)

13. גם "דחק נפשי" בלתי רגיל עשוי להיחשב כ "אירוע חריג".

קנה המידה לבחינת הדחק הנפשי הוא קנה מידה סובייקטיבי. יש לשקול לא מבחינת מאן דהוא אלא מבחינת הנפגע, כפי שמצב בריאותו ואישיותו הוא בעת האירוע (דב"ע נז/0-110 יוסף נרדיה - המוסד, [פורסם בנבו]; דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי - המוסד פד"ע טו 281).

14. הבחינה הסובייקטיבית לדחק הנפשי טעונה כשלעצמה ראיות אובייקטיביות ואין די בעצם האמירה כדי הוכחת הדחק הנפשי הבלתי רגיל (עב"ל 1269/00 לוי רפאל - המוסד; עבל 1037/00 סטולוב יהודה - המוסד [פורסם בנבו]; עבל 1007/00 מרים סנדורי - המוסד).

15. סמיכות הזמנים בין האירוע לבין הכאבים מהם סבל המבוטח משמשת ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי (דב"ע נד/268-0 יוסף ניב - המוסד פד"ע כח 143). אך יחד עם זאת, אין משמעות ל"סמיכות זמנית" שעה שלא הוכח קיומו של אירוע חריג. (עב"ל 237/03 אחמד עליאן - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 19/4/04).

16. בתיק עב"ל 151/08 אמזלג נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 26/2/09), בית הדין הארצי חזר על קביעתו, כי קשירת אירוע בעבודה לפגיעה נפשית אינה מחייבת קיומו של אירוע חריג אלא די באירוע מיוחד שאינו קורה כל יום.

"לעניין אירוע בעבודה אותו ניתן לקשור לפגיעה הנפשית, אזי אין צורך בהוכחת אירוע חריג דווקא.

"לעניין זה די באירוע מיוחד בעבודה השונה מפעולת יום יום רגילה. מן הבחינה המשפטית טיב האירוע החיצוני נקבע על פי המבחן הרפואי. על פי אותו מבחן אין הכרח שהאירוע החיצוני הגורם לפגיעה נפשית לאירוע חריג ייחשב כפי שנקבע לגבי אוטם שריר הלב על סמך המבחן הרפואי של "האירוע החריג". ודי שאירוע בעבודה יגרום לתקופת אי כושר המזכה בדמי פגיעה, גם אם מדובר בהחמרה זמנית, כדי שתאונה תוכר כתאונת עבודה. השאלה אם נותרה נכות עקב אותה החמרה הינה שאלה שעל הוועדה הרפואית להידרש לה לאחר שהוגשה תביעה לגמלת נכות ולא פקיד התביעות בתביעה להכרה בפגיעה נפשית כתאונת עבודה". (עב"ל 407/07 בן דוד – המוסד).

לאור האמור, אין לומר כי המערער סבל ממתח מתמשך באופן שאינו מאפשר לבודד כאירוע נפרד (כלומר אירוע השונה מפעולת יום יום רגילה) את האירוע המיוחד מיום 27.1.02, בו הודע לו על הדחתו מתפקידו. והעובדה, כי המערער טופל נפשית בעברו עדיין אינה שוללת אפשרות קיום קשר סיבתי בין אותו אירוע בעבודה להחמרה במצב הנפשי, שבעטיו ניתנו למערער תעודות המחלה ושבעטיו אפשר שיהיה זכאי לגימלת נכות זמנית, ככל שהאירוע מיום 27.1.02 - יוכר כתאונת עבודה." (להלן- פסק דין אמזלג)

17. בענייננו, גרסתה של התובעת, הייתה עקבית וללא סתירות והותירה רושם אמין. שוכנענו כי הלחץ הנפשי, המתח והחשש בהם הייתה נתונה התובעת בעקבות ולאחר התקרית שארעה לה בעבודה ביום 25.6.08, עם האחראית עליה הגב' חורי, אשר פנתה אליה בצורה פוגענית ומעליבה תוך כדי צעקות, ותוך כדי זריקת מיכל נוזל של מרכך כביסה לעברה, אף שלא פגע בתובעת, אלא נפל ונשפך לאחר שהמכסה השתחרר מעוצמת הנפילה, היה אירוע מיוחד בעבור התובעת.

18. כאמור, כפי שקובעת הפסיקה יש לבחון את מכלול העובדות על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח. התובעת תיארה בפני חוקר הנתבע ולאחר מכן בתצהירה ועדותה כי, במשך זמן רב הייתה באוירה של לחץ ומתח בעבודה משום שלא הסתדרה עם האחראית עליה וגם בשל הערות פוגעות ומעליבות שהופנו כלפיה מצד האחראית הגב' חורי. התובעת סיפרה בעדותה כי היה לה חשוב לשמור על מקור פרנסתה מזה 29 שנים ולכן תקופה ממושכת, נהגה באיפוק ולא הגיבה ואף נמנעה מלחזור ולהתלונן בפני הממונים על הגב' חורי.

על פי תאורה של התובעת, ביום 25.6.08 , הגב' חורי הגיעה לעבודה כש"היא היתה ברוח קרב הכי קשה היא לא אמרה לי בוקר טוב היא אמרה לי בתקיפות "בואי הנה לפה" ושאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שלא שמתי את הבדין לפי הצבעים בבמה וצעקה עלי "למה עשית ככה את יודעת שאני לא רוצה שתעשי ככה", היא לקחה את הבדין וזרקה אותו על הרצפה והפקק עף עלי. (עמ' 6 משורה 20 לפ') ...קודם כל כשזה קרה ישבתי על הארגז ובכיתי ,היו לי התכווצויות בגוף, ובפה ... אחרי שישבתי על ארגז סחבתי את עצמי לשירותים ונגעתי בעצמי בפנים ולא ידעתי מה יש לי , לאחר מכן פניתי למר"מ". גב' חורי פנתה אל התובעת באגרסיביות ובצעקות, ואף זרקה לעברה מיכלים של מרכך כביסה במשקל 4 ליטר, שמעוצמת הנפילה אחד המיכלים נפתח ונשפך על הרצפה. בהקשר זה יצוין, כי גם אם אירוע שכזה אינו עשוי לגרום לרוב האנשים תגובות פיזיולוגיות חריגות - הרי שהשתכנענו שבמקרה של התובעת, מבחינה סובייקטיבית, היה בעבורה אירוע מיוחד שבשלו התובעת הגיבה להתנהגות זו כלפיה בצורה קשה, שהובילה אותה להפסקת עבודתה לבכי ואף לתופעות פיזיולוגיות של נימול ביד ובפלג גוף שמאל, ויובש בפה .

19. כמפורט בפסק דין אמזלג אשר צוטט לעיל, אין צורך בהוכחת אירוע חריג ודי בהוכחת אירוע מיוחד בעבודה השונה מאירועי ימים רגילים. במקרה דנן – אירוע של קריאה לסדר של התובעת תוך כדי צעקות וכעס בשל אי סידור הסחורה על המדפים כנדרש, תוך כדי זריקת מיכל לכיוונה אשר נפל ונשפך – מהווה אירוע מיוחד ביחס לתובעת.

20. לדידנו, התובעת הרימה את נטל ההוכחה והשכנוע, כי ביום 25.6.08, ארע לה אירוע מיוחד בעבודה. כמו גם, לאור סמיכות הזמנים שבין האירוע המיוחד בעבודה להתמוטטות במהלך העבודה, בשל לחץ נפשי וחרדה עזיבת העבודה מיד לאחר האירוע ופנייתה לקבלת טיפול רפואי, עוד באותו היום, יש בכך כדי להטות את הכף לטובת המסקנה כי התובעת הביאה ראשית ראיה לקיומו של אירוע חריג.

21. עיון בחומר הרפואי שהוגש בתיק עולה כי, גרסת התובעת נתמכת גם בתיעוד הרפואי מאותו היום, לפיו התלוננה בפני ד"ר נינל פיינלייב במרכז רפואי זבולון , כי היא סובלת מזה זמן מכאבים ביד ורגל שמאל "היום התעצבנה בעבודה,שגרם לנימול ביד,רגל שמאל,קושי בתיפקוד יד ורגל, לדבריה איבדה הכרתה?, נכנסה לחרדה, אצבעות כואבות" בשל הממצאים הרפואיים, נמסרה לתובעת הפניה לחדר מיון בבית חולים "כרמל".

התובעת פנתה למח' מיון בבית חולים כרמל ב-25.6.08, בשעה 18.18, והתלוננה בפני הנוירולוג ד"ר בלוך, "היום רדימות וחולשה ביד ורגל שמאל לאחר אירוע של התעצבנות בעבודה".התובעת אושפזה 5 ימים למעקב רפואי , ובסיכום אישפוז נרשם: "מהיום, לאחר אירוע של סערת רגשות בעבודה,רדימות וחולשה בפלג גוף שמאל...".

יש לתת לאמור במסמכים הריפואים חשיבות רבה שכן יש, להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון (דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי - המל"ל פד"ע טו 281, ועב"ל 368/99 שלמה יצחק- המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג' (53) 31).

22. לא נעלמה מעניינו טענת הנתבע, שאף גובתה בתיעוד הרפואי של התובעת, כי מספר חודשים קודם לאירוע הנטען, התלוננה התובעת על, נימול ביד ופלג השמאלי של הגוף, אולם, משהוכח בפנינו אירוע מיוחד בעבודה, השאלה למידת ההשפעה של האירוע המיוחד בעבודה, לעומת השפעתם של גורמים קודמים אחרים, הרי שמדובר בשאלה שברפואה, אשר התשובה לה מצריכה חוות דעת רפואית שתעסוק במידת ההשפעה של האירועים בעבודה על התובעת. כפי שאף נפסק בפסק דין אמזלג, אין לומר כי התובעת סבלה ממתח מתמשך באופן שאינו מאפשר לבודד כאירוע נפרד את האירוע המיוחד מיום 25.6.08. והעובדה, כי התובעת התלוננה בעבר על כאבים והירדמות ביד ופלג גוף שמאלי, עדיין אינה שוללת אפשרות קיום קשר סיבתי בין אותו אירוע בעבודה להחמרה במצבה.

23. לאור האמור, יש בעובדות כפי שהובאו לעיל, כדי להקים תשתית ראייתית על בסיסה ימונה מומחה רפואי, ואין מקום, בנסיבות העניין, לדחות את התביעה בשלב זה, בטרם חיווה מומחה רפואי את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בעניינה של התובעת, והחלטה לעניין המינוי תינתן בנפרד.

24. לפיכך, הננו קובעים כי יש להעביר את עניינה של התובעת למומחה רפואי על מנת שייתן חוות דעת רפואית בשאלת הקשר הסיבתי בין תופעת הנימול ביד ופלג שמאל של גופה, והפגיעה הנפשית ממנה סובלת התובעת, לבין האירועים בעבודה מיום 25.6.08 .

25. החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד ותשוגר לצדדים .

26. הנתבע רשאי לבקש רשות ערעור על החלטה זו מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 ימים מיום שהחלטה זו תומצא לו.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ג, (06 דצמבר 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.