החלטה

בפני בקשת המשיבה (להלן: "העיריה") למחוק את התצהיר מטעם המבקשים ובקשה להורות למבקשים לפעול בהתאם להוראות בית המשפט העליון ובית משפט זה.

הרקע בקצרה

1. המבקשים הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לפיו העיריה מחזיקה בנאמנות עבור המבקשים את מלוא זכויות המבקשים בקרקע חלופית תמורת הפקעת המגרש, שלמבקשים (מכוח זכויות המנוח) היו זכויות בו. העיריה הטעתה את המנוח ויורשיו כשהצהירה שאינו זכאי לקרקע חלופית ופעלה בחוסר תום לב.

לחלופין, ביקשו לקבוע את סכום הפיצויים שעל העיריה לשלם למבקשים בגין הפקעת המגרש ובגין הפסד דמי חכירה מיום פרסום ההודעה בדבר ההפקעה ותפיסת החזקה ועד לתשלום המלא של הפיצויים.

2. לאחר שמיעת הראיות, ניתן פסק דין לפיו נדחתה הבקשה למתן סעד הצהרתי, על כל חלקיה. באשר לתביעה החלופית לקבוע את סכום הפיצויים והפסד דמי החכירה שעל העיריה לשלם בגין הפקעת המגרש, נקבע כי התביעה התיישנה לאור ההלכה שנקבעה בע"א 5964/03 עזבון המנוח ארידור נ' עירית פ"ת.

3. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין ובערעור קבע ביהמ"ש העליון כי בדין נדחו טענות המבקשים למתן הסעד ההצהרתי.

באשר לפיצויי ההפקעה נקבע כי נוכח העובדה כי מאז מתן פסק הדין בתיק זה, ניתן פס"ד בדנ"א 1595/06 בענין עזבון ארידור לפיו התובענה לפיצויי הפקעה טרם התיישנה, הוחזר הדיון אלי כדי שאכריע בנושא זה של הפיצויים.

4. יצוין כי בהמרצת הפתיחה ביקשו המבקשים, כסעד חלופי, כי בית המשפט יקבע את פיצויי ההפקעה ואת הפסד דמי החכירה אך לא ציינו דבר בהקשר זה, בגוף התובענה, למעט האמור בסעיפים 20-21 לפיהם העיריה לא הציעה להם הצעה מפורטת לפיצויים בגין המגרש או בשל אובדן דמי חכירה ואף לא הפקידה בבית משפט סכום כלשהו כפיצוי וכדמי חכירה.

5. המבקשים צירפו לתביעתם חוו"ד השמאי שאול דבי והוא אף נחקר על חוות דעתו.

אף העיריה צירפה חוו"ד מטעמה לתשובתה להמרצת הפתיחה והשמאי מטעמה נחקר אף הוא.

6. בדיון שהתקיים ביום 2.7.13 (לאחר פסה"ד של בית המשפט העליון), הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה המבקשים יגישו תצהיר בליווי אסמכתאות ובו יפרטו את הסכומים המגיעים להם, לטענתם, בגין פיצויי הפקעה.

הבקשה

7. המבקשים הגישו תצהיר ובעקבות כך הגישה העיריה בקשה למחיקת התצהיר.

החלטה זו מתייחסת לבקשת העיריה כאמור.

על פי האמור בבקשה, הדיון הוחזר על מנת להכריע בפיצויי הפקעה בלבד שיש לקבוע את שיעורם.

התצהיר בצירוף אסמכתאות היה אמור להתייחס לפיצויי הפקעה בלבד דהיינו היה על המבקשים לצרף חוות דעת שמאית הכוללת את שווי המקרקעין ערב הפקעתם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לדיני ההפקעה.

התצהיר שהוגש כולל שומת פיצויים לפי שווי קרקע חליפית על פי אותן טענות שנדונו בהרחבה ונדחו ע"י בית המשפט. כמו כן המבקשים צירפו ראיות חדשות שאינן קשורות לסכום פיצויי ההפקעה, לא צירפו חוות דעת שמאית בהתאם להוראות בית המשפט והסתפקו בהפניה לעמוד אחד מתוך חוו"ד השמאי שאול דבי הכוללת, לשיטתו שיעור "דמי שימוש ראויים" ושווי קרקע חלופית כיום.

תגובת המבקשים

8. המבקשים ציינו בתגובתם כי בית המשפט העליון החזיר הדיון לבית משפט זה כדי שידון בשאלת פיצויי ההפקעה המגיעים למבקשים ולא צמצם זאת לסוג מסוים של פיצויים. כך שאם בגין הפקעה זו הגיעו למבקשים פיצויים לפי שווי המקרקעין, אזי זה הבסיס לפיצויים והמבקשים רשאים לדרוש זאת. גם אם נדחתה טענת המרמה, מגיעים למבקשים פיצויים לפי ערך של 4.9 יח"ד, ובהקשר זה הפנתה ב"כ המבקשים למקרה אחר בו ניתן פיצוי בגין הפקעת קרקע, לטענתה, לפי ערך של מס' יח"ד שהוקצו למגרש וכן למקרה נוסף בו הוסכם על סכום פיצוי גבוה, בעקבות גישור בביהמ"ש העליון.

תשובת העיריה

9. ב"כ העיריה טען בתשובה כי יש לדחות את טענת המבקשים כי שאלת פיצויי ההפקעה פתוחה וניתן לשוב ולדון בפיצויים לפי שוויי קרקע חליפית (פיצויי שווי) ופירט שורה של נימוקים לפיהם המונח "פיצויי הפקעה" הינו בעל משמעות אחת, ורק לצורך כך הוחזר הדיון מביהמ"ש העליון לבימ"ש זה.

דיון והכרעה

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת התצהיר שהוגש מטעם המבקשים ולאור הסכמת הצדדים מיום 29.10.13, לפיה יסכמו בקצרה בשאלה לאילו פיצויים זכאים המבקשים בתובענה, נראה כי אין זה השלב להכריע בשאלה זו.

יחד עם זאת, עיון בתצהיר מגלה כי מרבית סעיפי התצהיר אינם מתייחסים כלל לשאלת הפיצויים, השאלה היחידה שנותרה לדיון.

בתצהיר מתוארים ארועים לאחר מתן פסה"ד בתיק זה (סעיפים 2, 3), חזרה על האמור בתצהיר המקורי (סעיפים 4, 6, 7), העלאת טענות משפטיות (סעיפים 8, 10).

הסעיף היחיד המתייחס לשאלת הפיצוי הינו סעיף 9 לתצהיר.

11. התוצאה, אם כן, היא שאני מורה על מחיקת כל סעיפי התצהיר שהוגש ע"י המבקשים למעט סעיף 9 לתצהיר.

הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ ישלמו המבקשים למשיבה.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ד, 20 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.