בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 29.10.2013, הצדדים הגישו סיכומיהם בשאלה לאילו פיצויים זכאים המבקשים בתובענה.

הרקע בקצרה

1. בפסק הדין שניתן על-ידי בית-משפט זה ביום 8.12.2011 נדחתה תביעתם העיקרית של המבקשים לצו הצהרתי לפיו העיריה הטעתה אותם במזיד ומתוך תרמית בסורבה להעניק להם קרקע חלופית תמורת קרקע שהייתה שייכת למנוח אברהם שרעבי ז"ל, ואשר הופקעה בשנת 1973.

כמו כן נקבע כי תביעתם החלופית של המבקשים לפיצוי כספי בגין הפקעת הקרקע התיישנה, זאת בהסתמך על ע"א 5964/03 עזבון המנוח אדוארד ארידור נ' עיריית פתח תקווה (16.2.2006).

2. המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט העליון. בפרק הזמן שממתן פסק-דינו של בית משפט זה ולפני הדיון בערעור, ניתן פסק-הדין בדנ"א 1595/06 עזבון ארידור נ' עיריית פ"ת (21.3.13) (להלן: "דנ"א ארידור"), שתוצאתו הביאה לכך שתובענת המבקשים לפיצויי הפקעה טרם התיישנה. בשל כך הוחזר הדיון לבית-משפט זה לצורך הכרעה בנושא פיצויי ההפקעה.

המחלוקת

3. לטענת ב"כ המבקשים, קיימות שתי אפשרויות חלופיות לקביעת הפיצוי לו זכאים המבקשים:

האפשרות הראשונה הינה פיצוי לפי שווי קרקע חלופית נכון לשנת 2011.

בהתאם להערכת השמאי מטעם המבקשים, שווי קרקע ליחידת דיור אחת בשנת 2011 הינו 600,000 ₪. המבקשים סבורים כי הם זכאים לפיצוי לפי שווי קרקע חלופית הכוללת זכויות לבניית 6 יחידות דיור, אולם מוכנים להעמיד את דרישת הפיצוי לפי שווי קרקע הכוללת זכויות לבניית 4.9 יחידות דיור בלבד. בהתאם לכך, גובה הפיצוי הנדרש לפי חלופה זו הינו 2,940,000 ₪.

האפשרות השנייה הינה פיצוי בגין אובדן דמי חכירה לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות"). בהתאם לחוות-הדעת העדכנית שהגישו המבקשים (נספח ד' לתצהיר מיום 2.9.2013), סכום דמי החכירה עומד על 4,052,595 ₪. דמי החכירה חושבו כסכום של 6% משווי הקרקע, המשתנה משנה לשנה, החל משנת 1973 ועד לשנת 2013. החישוב נעשה לפי קרקע בעלת זכויות ל-6 יחידות דיור, אולם המבקשים מוכנים להעמיד תביעתם לפיצוי לפי זכאות ל-4.9 יחידות בלבד, כך שגובה הפיצוי, לפי אפשרות זו, יעמוד על סך 3,309,619 ₪.

4. לטענת ב"כ העיריה, בפסק-הדין המקורי שניתן בתובענה נדחו טענות המבקשים בדבר זכאותם לקרקע חליפית, וכן נדחתה תביעתם לקבלת פיצוי לפי שווי קרקע חלופית או דמי חכירה. ערעורם של המבקשים נדון בבית-המשפט העליון ונדחה, אולם לאור דנ"א ארידור, הוחזר הדיון לבית-משפט זה, לצורך חישוב פיצויי ההפקעה בלבד. במצב דברים זה, אין לקבל את עתירתם של המבקשים לקביעת פיצויי לפי שווי קרקע חלופית בשנת 2011 או לתשלום דמי חכירה. המבקשים זכאים לפיצויי הפקעה בלבד, אותם יש לקבוע על פי שווי החלקה המופקעת ערב הפקעתה תוך שערוך הסכום בהתאם לדיני ההפקעה הרלבנטיים.

ב"כ העיריה הוסיף כי יש לדחות את אפשרויות הפיצוי שהציעו המבקשים אף לגופם של דברים.

לעניין הפיצוי בגין קרקע חלופית, נטען כי מתן פיצוי מסוג זה יוביל לאפליה בין המבקשים לבין יתר בעלי הזכויות המופקעות, אשר קיבלו פיצויי הפקעה בלבד. הפיצוי המבוקש, לפי חלופה זו, גבוה יתר על המידה, וכי החישוב לוקה בשורה ארוכה של פגמים, ואף מתעלם מהתשלומים שהיה על המבקשים לשלם במקרה בו היו מקבלים קרקע חלופית בשנת 1973.

לעניין הפיצוי בגין אובדן דמי חכירה, נטען כי המבקשים השתהו במשך שנים רבות, לא הוכיחו את זכויות המנוח בקרקע והתעלמו מעמדת העיריה שלא להעניק להם פיצוי בקרקע חלופית אלא פיצוי כספי. בשל השיהוי הרב, אין להעניק להם כעת את הפיצוי המבוקש. בקשת המבקשים לתשלום דמי חכירה לוקה בחוסר תום לב, באשר היא מנוגדת להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, לפיה נותר לדון בפיצויי הפקעה בלבד. מעבר לכך, המטרה העומדת ביסוד הזכות לדמי חכירה היא למנוע סחבת בתשלום הפיצוי. מטרה זו אינה מתקיימת במקרה זה, שכן העיריה עשתה ככל שבידה כדי לשלם למבקשים את פיצויי ההפקעה, ואילו המבקשים הם שסירבו לקבל פיצוי כספי.

בנוסף, חישוב דמי החכירה הינו שגוי, שכן הטבלה המפרטת את דמי החכירה השנתיים (נספח ד' לתצהיר המבקשים) מתייחסת לחלקה אחרת ולא לחלקה המופקעת, והשמאות חסרה ביסוס עובדתי ודוגמאות לעסקאות התומכות בחישובים שבטבלה.

דיון והכרעה

5. ראשית, ועל-מנת למנוע ספק, יובהר כי הדיון הוחזר לבית-משפט זה על מנת שיכריע בעניין פיצויי ההפקעה המגיעים למבקשים על פי הראיות והמסמכים שהובאו בפניו זה מכבר, ואין לפתוח את הדיון מחדש בהבאת ראיות נוספות והעלאת טענות חדשות.

6. הדיון הוחזר לבית-משפט זה לצורך קביעת פיצויי הפקעה בלבד, ואין לדון בטענות המבקשים כי מגיע להם פיצוי לפי שווי קרקע חלופית. מסקנה זו מתבקשת הן נוכח לשון פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור, הן מההלכה שנקבעה בדנ"א ארידור, שעל פיה הוחזר הדיון לבית משפט זה והן מהגיונם של הדברים.

א. בערעור בבית המשפט העליון (ע"א 784/12), נדחו טענות המרמה שהעלו המבקשים, וכן תביעת המבקשים לסעד של מתן קרקע חלופית. עם זאת, בעקבות דנ"א ארידור, הוחזר הדיון לבית-משפט זה על-מנת שיכריע בנושא פיצויי ההפקעה. כפי שנקבע בסעיף 4 לפסק-הדין בערעור:

"4. אשר לפיצויי ההפקעה: נוכח פסק-דינו של בית משפט זה בדנ"א 1595/06 עזבון ארידור נ' עיריית פתח-תקווה (21.03.2013), שניתן לאחר פסק-הדין דלמטה, התובענה לפיצויי הפקעה טרם התיישנה (ראו פיסקה ב' לקביעה האופרטיבית בסיומו של פסק-הדין בדנ"א 1595/06 הנ"ל, עמוד 77). לפיכך ההליך יחזור לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בנושא זה של הפיצויים. כמובן שלשני הצדדים שמורות טענותיהם".

ב. פיסקה ב' לקביעה האופרטיבית בסיומו של דנ"א ארידור קובעת:-

"א. עילת התביעה בגין פיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, נולדת, לכל המאוחר, במועד בו תפסה הרשות חזקה במקרקעין.

ב. ההלכה בפיסקה א' לעיל תיכנס לתוקף בעוד שלוש שנים מהיום. משמע, ההלכה לא תחול על תובענות לפיצויי הפקעה התלויות ועומדות לעת הזו ושטרם ניתן בהן פסק דין חלוט. כמו כן, ההלכה לא תחול אף לגבי תובענות שתוגשנה בשלוש השנים הבאות".

ג. אין לקבל את עמדת ב"כ המבקשים כי קביעת בית המשפט העליון, עת החזיר את הדיון, כי "לשני הצדדים שמורות טענותיהם", משמעה כי ענין סוג הפיצויים "פתוח" לדיון בין הצדדים.

דנ"א ארידור, בעקבותיו הוחזר הדיון לבית-משפט זה, עוסק בתקופת ההתיישנות החלה על תביעות לפיצויי הפקעה על פי פקודת הקרקעות. בעקבות ההכרעה לפיה על תובענה לפיצויי הפקעה חלה התיישנות (לפי חוק ההתיישנות) ממועד מסירת החזקה בקרקע למפקיע, וקביעת "תקופת מעבר בת שלוש שנים" לתביעות שטרם ניתן בהן פסק דין סופי, הוארכה למעשה "תקופת ההתיישנות" למבקשים. עם זאת ברור כי החלון שנפתח למבקשים מצומצם אך ורק לתביעת פיצויי הפקעה על פי פקודת הקרקעות ולא מעבר לכך, שכן תקופת ההתיישנות שנדונה, נבחנה והוכרעה בדנ"א ארידור, מתייחסת לפיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות בלבד. בהתאם להלכה שנקבעה, התובענה שבפני התיישנה זה מכבר (כשלושים שנה לפני הגשת התובענה) ואולם בשל חוסר הודאות המשפטית בשאלת ההתיישנות, לפנים משורת הדין, ניתנה תקופת מעבר בת שלוש שנים להגשה או הכרעה בתובענות לפיצויי הפקעה. יובהר ויודגש כי כל יתר עילות התביעה, אם היו כאלה בידי המבקשים, התיישנו זה מכבר ולא ניתן להעלותן כלל.

ד. מסקנה זו עולה גם מפרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון (עמ' 3 שורות 28-36; עמ' 4 שורות 1-9):

"כב' הנשיא א. גרוניס: אנו סבורים שבתביעה לקבל נכס, קרקע – אין מקום אין בסיס. הדבר היחיד שנותר הם פיצויי הפקעה. חברך הציע משהו, הוא אומר שיש חוות דעת מטעם העיריה לגבי פיצויי הפקעה והוא מציע לשלם פיצויי הפקעה.

עו"ד אזולאי: פיצויי הפקעה לפי החוק, אז זה 170,000 ₪

כב' הנשיא א. גרוניס: באם גברתי לא מקבלת את פיצויי ההפקעה תחזרו לבית המשפט המחוזי שיחליט"

ה. עתירת המבקשים לפיצוי לפי שווי המקרקעין לשנת 2011, הינה בקשה לקבלת פיצוי בגין אי קבלת קרקע חלופית ועל פי זכויות בניה שנטען כי היו צמודות לקרקע החלופית שנקבע כי המבקשים אינם זכאים לה. הערעור בעניין זה נדחה על-ידי ערכאת הערעור.

7. כך גם באשר לפיצוי בגין אובדן דמי חכירה, כפי שעותרים לו המבקשים. עתירתם זו אינה נסמכת על סעיף 13 לפקודת הקרקעות, כפי שצוין על ידם, שכן סכום הפיצוי הנדרש חושב לפי שווי קרקע עם זכויות לבניית 6 יחידות דיור, זאת על אף שבמועד ההפקעה לא היו צמודות לקרקע זכויות בניה כלשהן. כפי שיובהר להלן, הפיצוי בגין אובדן דמי חכירה הקבוע בסעיף 13 לפקודת הקרקעות הינו פיצוי פירותי, המתווסף לפיצוי הקרן, המחושב לפי שוויה הנומינלי של הקרקע במועד ההפקעה, כשגם דמי החכירה המתווספים לקרן הינם בערכים נומינליים.

8. הגם שעל פי דנ"א ארידור, עומדת לעיריה טענת שיהוי ובמקרה שבפני המדובר בתובענה שהוגשה בשיהוי עצום, כ- 36 שנים לאחר ההפקעה, סברתי שאין זה צודק לקבל את טענת השיהוי ולהשיב את פני המבקשים ריקם, בשים לב לכך שלא קיבלו פיצוי כלשהו עבור המגרש, ולכן לא נדרשתי לטענה זו.

לאיזה פיצוי זכאים המבקשים?

9. סעיפים 12 ו- 13 לפקודת הקרקעות הם הסעיפים הדנים בפיצויי הפקעה ובפיצויים על אובדן דמי חכירה.

בע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב היטנר (פורסם בנבו) (4.7.12) (להלן: "הלכת היטנר"), סוכמה ההלכה שנקבעה ע"י השופט חשין בע"א 2405/91 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח הרב פנחס דוד הורוביץ (להלן: "הלכת הורוביץ") שעיקריה הרלבנטיים לענייננו הם אלה:-

א. סעיף 12 קובע כי הערכת שווי הקרקע המופקעת נעשית לפי התמורה שהיתה משתלמת ממוכר מרצון לקונה מרצון ביום פרסום ההודעה ברשומות לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות. סוג זה של פיצוי יקרא פיצוי קרן או פיצוי הון.

ב. הפיצוי על פי פקודת הקרקעות נקבע בערכים נומינליים. הבעלים זכאי לפיצויי קרן (שווי הקרקע בעת פרסום ההודעה) ללא הצמדה, בצירוף ריבית לא צמודה בשיעור של 6% לשנה (פיצויי פירות) או לחלופין פיצויי פירות לא צמודים של אובדן דמי חכירה כאמור בסעיף 13(1) לפקודה.

ג. לא ניתן לצבור שני סוגי פיצויי פירות. תשלום דמי חכירה אבודים לפי סעיף 13(1) הינו תחליף לריבית לא צמודה בשיעור 6% שנקבעה בפסיקה, כלשונו של השופט עמית בהלכת היטנר:-

"כאמור, המדובר במסלולים חלופיים וכל אחד משלושת המסלולים מוציא זה את זה ואין הנפקע רשאי להסב לשולחן אחד ולאחר מכן לשולחן אחר" (ראו גם בע"א 7210/00 דנה נ' מינהל מקרקעי ישראל פד"י נ"ז (6) 468, 478 (להלן: "עניין דנה"); ע"א 8937/08 מדינת ישראל נ' אללה, פיסקאות 15-18 (פורסם בנבו) (1.12.11) (להלן: "עניין חביב אללה")).

10. לאחר תיקוניו השונים של החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור התשכ"ד-1964 (להלן: "החוק המתקן") וחוק פסיקת ריבית, התשכ"א-1961, עומדת בפני בעלים של נכס שהופקע (המבקשים) אפשרות בחירה בין שלושה מסלולים חלופיים:-

1. פיצויי קרן נומינליים לפי סעיף 12 לפקודה בצירוף פיצויי פירות נומינליים בדמות דמי חכירה אבודים לפי סעיף 13(1) לפקודה ממועד תפיסת החזקה ועד לתשלום פיצויי הקרן.
2. פיצויי קרן נומינליים בצירוף פיצויי פירות בדמות ריבית בשיעור של 6% לשנה מפיצויי הקרן.
3. פיצויי קרן בצירוף הצמדה וריבית על פי סעיף 8 לחוק המתקן (כששיעורי ההצמדה והריבית נמוכים מאלו שבחוק פסיקת ריבית).

יצוין כי בשנת 2010 נכנס לתוקף החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע- 2010, בו נקבע כי החל משנת 2010 יתווספו לפיצויי ההפקעה הפרשי הצמדה וריבית מלאים לפי חוק פסיקת ריבית. במסגרת התיקון, בוטל סעיף 13 לפקודת הקרקעות וכן נקבעו הוראות מעבר (סעיפים 13 ו- 23(1) לתיקון מס' 3).

11. אשר לפיצוי הקרן לפי סעיף 12 לפקודה, בדנ"א ארידור נקבע מפורשות כי "פיצויי הפקעה מחושבים, כאמור לעיל, בהתאם לשווי המקרקעין במועד פרסום ההודעה על ההפקעה לפי סעיף 5(1) לפקודת הקרקעות" (סעיף 9 לחוות דעתו של הנשיא גרוניס). כך נקבע גם בשורה של פסקי-דין נוספים (עניין דנה ועניין חביב אללה).

12. בענייננו, אין מחלוקת כי ביום 1.3.1973 פרסמה העיריה הודעה ברשומות לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות בדבר ההפקעה. מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חישוב שווי הקרקע.

13. אשר לפיצויים בגין אובדן דמי חכירה (על פי החלופה המפורטת בסעיף 10 (א) להחלטה זו), אלה מחושבים כאחוז מסוים משווי הקרקע משנה לשנה, לפי ייעודו של הנכס מבחינה תכנונית ועל-פי השימוש שניתן היה לעשות בו במועד הרלוונטי, קרי ערב ההפקעה (ראה עניין דנה, בעמוד 479). בעת עריכת השומה יש להתחשב גם בשינויים מאוחרים להפקעה ובתנאי שהשינויים היו וודאיים בעת ההפקעה או שניתן היה לצפות למימושם "בעתיד הנראה לעין", בעת ההפקעה (ענין חביב אללה).

14. השאלה העולה במקרה זה הינה מהי התקופה בגינה זכאים המבקשים לפיצויים בגין אובדן דמי חכירה. ככלל, הזכאות לדמי חכירה הינה ממועד תפיסת החזקה על-ידי הגורם המפקיע ועד למועד תשלום פיצויי הקרן. מאחר ופיצויי הקרן טרם שולמו על-ידי העיריה, לכאורה זכאים המבקשים לפיצוי בגין אובדן דמי חכירה משנת 1973, אז נתפסה הקרקע, ועד היום. בנסיבות הייחודיות של מקרה זה, סבורה אני כי יש לקבוע כי הפיצוי הפירותי מסוג זה, שניתן לצרף לפיצוי ההוני, יחושב לתקופה קצרה יותר. אפרט את הנימוקים לכך:-

א. ביום 11.3.1973 נשלחו לבעלי הזכויות המופקעות בקריית החינוך בחולון הודעות על הכוונה להפקיע את הקרקע ובדבר זכותם לקבל פיצויים כספיים. גם למנוח נמסרה הודעה כאמור (נספח ט' לבקשה). ביום 15.1.75 נרשמה החלקה על שם העיריה.

ב. לבעלי הזכויות המופקעות אשר קבלו את ההודעה ופנו מיוזמתם לעירייה בבקשה לקבלת פיצוי, ניתנה אפשרות לבחור בין פיצויים כספיים לבין פיצוי בקרקע חלופית. העיריה קבעה נוסח חוזה עליו יחתמו בעלי המגרשים, אם יבחרו בפיצוי בקרקע חלופית (נספח ו' לבקשה). לטענת המבקשים, המנוח הביע הסכמתו לחתום על החוזה והמתין לזימונו על ידי העירייה לחתימה. על פי הנטען, במועד כלשהו נאמר למנוח כי לא יקבל קרקע חלופית אלא פיצוי כספי. המנוח זעם על כך וסירב לקבל זאת, מאחר והדבר עמד בניגוד למה שהובטח לו.

ג. בסמוך לאחר פטירת המנוח, ביום 20.3.89, פנו המבקשים לעירייה באמצעות בא-כוחם עו"ד עמיר. אין בידי המבקשים עותק מפנייתם זו אלא את תשובת העיריה לפיה היא מוכנה לשלם פיצויים כדין תמורת ההפקעה, שעל פי הערכת השמאי המוסמך הוערכו בסך של 166 ל"י למ"ר (נספח ט' לבקשה). כפי שנקבע בפסק-הדין המקורי בתיק זה, החל משנת 1989, ולאורך שנים רבות, סרבו המבקשים לקבל פיצוי כספי בגין ההפקעה ועמדו על כך שהם זכאים לקרקע חלופית.

יצוין כי גם עתה, לאחר שערעורם נדחה, עומדים הם על טענתם כי זכאים הם לפיצוי בהתאם לערכה הנוכחי וזכויות הבניה של קרקע חלופית.

ד. המבקשים טוענים כי העיריה מעולם לא העבירה לידם הצעה מפורטת לפיצוי כספי, ולא כך הוא. הצעה קונקרטית כספית מטעם העיריה נשלחה לבא-כוחם ביום 29.3.1989 (נספח ט' לבקשה). על פני הדברים, נראה כי הצעה זו של העיריה הייתה הוגנת וסבירה. המבקשים התעלמו מכך ועמדו בסירובם לקבל פיצוי כספי. במשך שנים רבות המבקשים לא פנו בניסיון לנהל משא-ומתן עם העיריה, אלא בשנת 2004, אך נציגי העיריה סירבו לכך בטענה כי זכות המבקשים לפיצוי, התיישנה.

ה. הפיצוי בדמות תשלום דמי חכירה אבודים, המצוין בסעיף 13 לפקודת הקרקעות, נועד למטרה כפולה: לפצות בגין העיכוב בתשלום פיצויי ההפקעה, ולהוות תמריץ לרשות המפקיעה לשלם בזמן לבעלים ולא להפקיע מקרקעין, אם אין בידה את התמורה הדרושה (ראו: אריה קמר דיני הפקעת מקרקעין חלק ב' 553 (מהדורה שביעית, 2008); אהרן נמדר הפקעת מקרקעין: עקרונות הליכים ופיצויים כרך א 339 (חושן משפט, 2005)). ואולם, במצב הדברים המתואר לעיל, בו העיריה הייתה מוכנה לשלם למבקשים את פיצויי הקרן בגין ההפקעה עוד בשנת 1989, והמבקשים סירבו לקבל פיצוי כספי, אין מקום לחייב את העיריה בתשלום דמי חכירה אבודים בגין העיכוב בתשלום פיצויי ההפקעה משנת 1989 ועד היום, אשר נבע מסירובם של המבקשים לקבל פיצוי ולא מסירוב העיריה לפצותם (ראה סעיף 13(1) לפקודה). תוצאה אחרת תוביל למצב לא רצוי לפיו נפגעי הפקעה יוכלו לסרב לקבל פיצוי במועד ההפקעה, ושנים לאחר מכן, כטוב בעיניהם, ידרשו לקבל את פיצויי הקרן יחד עם פיצוי פירותי של אובדן דמי חכירה בגין התקופה בה סרבו לקבל פיצוי.

15. מהנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת כי בחלופה המפורטת בסעיף 10 (א) להחלטה זו, יש לערוך את חישוב פיצויי ההפקעה כך שבנוסף לפיצוי קרן נומינלי לפי סעיף 12 לפקודת הקרקעות, יתווסף פיצוי פירותי של אובדן דמי חכירה נומינליים החל מיום מסירת החזקה לעירייה (11.3.1973), ועד ליום 29.3.1989 בלבד (מועד הצעת העיריה).

16. בשל הפער בין חוות דעת השמאים, אשר התייחסו בשומותיהם בעיקר לפיצויים הנתבעים בתובענה, שאינם תואמים את הדין והמצב המשפטי, ולאחר שניתנה לצדדים אפשרות להביע את עמדתם ביחס למינוי שמאי מומחה מטעם בית-המשפט (פרוטוקול מיום 29.10.2013), אני מורה על מינוי שמאי, כאמור.

17. סוף דבר

אני מורה על מינויו של מר אלי אגמון מרחוב דניאל מוריץ 19 תל-אביב, טל: 03-6426713, כשמאי מומחה מטעם בית-המשפט.

השמאי יחשב את הפיצויים המגיעים למבקשים על פי כל אחת מהאפשרויות המפורטות בסעיפים 10, 14 להחלטה זו, תוך התחשבות בקביעות שבהחלטה זו, ובהוראות הדינים והפסיקה הנוגעים לעניין.

המזכירות תודיע לשמאי המומחה דבר מינויו. השמאי ימסור לבית המשפט תוך 7 ימים הסכמתו לשמש שמאי מומחה, ויודיע מהו השכר המבוקש על-ידו. העיריה תשא בשכרו של השמאי.

הצדדים יעבירו לשמאי כל חומר שבידם לרבות כתבי הטענות על נספחיהם, ובכלל זה, חוות דעת שמאיות. השמאי יוכל לפנות אל הצדדים ולבקש מהם מסמכים הדרושים לו לצורך הכרעתו, תשובות והבהרות, ובלבד שיביא זאת לידיעת הצד השני.

השמאי מתבקש לסיים חוות דעתו תוך 30 ימים מיום אישור בית המשפט.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים ותקבע משימה לעיון תוך 7 ימים.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.