בפני בקשת החייב להחלת צו ההפטר שניתן על ידי ביום 11.08.2022, על חוב המזונות.

העובדות:

1. ביום 25.01.2010 ניתן צו לכינוס נכסי החייב במסגרתו הושת על החייב צו תשלומים חודשי בסך 500 ₪. עו"ד שי הולנדר-גרוס מונה כמנהל מיוחד בעניינו.
2. ביום 21.09.2011 החייב הוכרז כפשוט רגל והמנהל המיוחד מונה כנאמן.
3. כנגד החייב הוגשו 5 תביעות חוב בסך כולל של 165,220 ₪.
4. ביום 14.02.2019 נקבעה לחייב תוכנית פירעון לפיה יוסיף סך של 40,000 ₪ לקופת הפש"ר ב-40 תשלומים של 1,000 ₪ כל תשלום.
5. ביום 15.07.2021, לאחר שההליך בעניינו של החייב בוטל בשל מחדלים שצבר, ניתנה החלטה על השבתו להליך ואישור מתווה מוסכם מתוקן. גם במתווה המאוחר יותר לא עמד החייב וביום 18.04.2022 הגיש הנאמן בקשה לביטולו של ההליך.
6. בטרם ניתנה החלטה על הבקשה לביטול ההליך, הגיש החייב בקשה למתן הפטר חלוט מן הצדק, אותה דחיתי ביום 14.07.2022. ביום 26.07.2022 הודיע הנאמן כי החייב ביקש לשלם את חוב הפיגורים באמצעות בני משפחתו, ועתר למתן הזדמנות אחרונה לחייב.
7. ביום 09.08.2022 הודיע הנאמן כי החייב הפקיד את הסך של 16,000 ₪ שנותר להשלמת תנאי ההפטר המותנה, וביום 11.08.2022 ניתן לחייב הפטר.
8. כעת מבקש החייב להחיל את ההפטר על חוב המזונות.

נוכח העובדה כי ביום 19.02.2019 ניתנה החלטה בבקשת החייב להחיל את צו ההפטר על חוב מזונות עבר (בקשה 40) במסגרתה נדונה סוגיית חוב המזונות שנוצר כתוצאה מהסכם הגירושין, הודעתי לצדדים בהחלטתי מיום 23.10.2022 כי ההחלטה הנוכחית תתייחס אך ורק לחוב הנושה ביטוח לאומי. מטעמים אלו, אפרט אך את שרלוונטי לשאלת חוב המזונות לביטוח לאומי.

טענות הצדדים:

בקשת החייב:

1. החייב מבקש להחיל את מתן ההפטר שניתן לו גם על חוב המזונות עבור בתו הבגירה, מהטעמים שלהלן:
   1. מצבו ונסיבותיו האישיות נכנסים לגדר המקרים שבהם בית-המשפט רשאי להחיל את ההפטר על חוב המזונות.
   2. יתרת החוב כיום בתיק המזונות לנושה ביטוח לאומי הוא בסך של 63,245 ₪.
   3. היות הבת בגירה (27).
   4. העובדה כי גרושת החייב סירבה ל-2 בדיקות אבהות, הטיחה בפניו כי הילדה אינה שלו, הנתק והיעדר הקשר בין הילדה לבין החייב מאז היותה תינוקת ועד היום. על כן, על ביטוח לאומי לדרוש את השבת החוב מגרושת החייב נוכח התנהגותה המבישה ומצגי השווא.
   5. מצבו הבריאותי הקשה של החייב, החולה במחלה סופנית, נכה בשיעור 100% המרותק לכסא גלגלים, והיעדר נכסים מביאים למסקנה כי חוב המזונות לעולם לא יפרע.
   6. כאמור, החייב נכה 100% וזכאי לדרגת אי כושר עבודה 100%, הכנסתו היחידה הינה קצבת נכות מהביטוח הלאומי בסך של 5,121 ₪, הכוללת קצבה בסך של 1,527 ₪ בעבור מטפלת.
   7. נוכח האמור, אין צפי לשיפור במצבו הרפואי הירוד של החייב, אשר אינו מאפשר לו לעבוד.

טענות המל"ל:

1. בתגובתו לבקשת החייב, טוען המל"ל כי אין להחיל את צו ההפטר בעניין חובותיו של החייב מהטעמים שלהלן:
   1. ההחלטה מיום 19.02.2019 חלה על חוב המזונות בכללותו, ועובדה היא כי החייב בעצמו הזכיר את חוב המזונות לביטוח לאומי בבקשתו דאז.
   2. לא נמצאה בפסיקה או בדין הוראה המאבחנת בין חוב מזונות ילדים המנוהל על ידי האישה או חוב מזונות ילדים המנוהל על ידי המל"ל. אלה כאלה מהווים כספי מזונות אשר אינם חוסים בהפטר.
   3. החייב מוכר כנכה בעל דרגת אי כושר זמנית אשר ניתנה ב-08/2021, שנים רבות לאחר מחדל אי תשלום המזונות כאשר עד מועד זה היה החייב בעל כושר עבודה אך עדיין לא נשא במזונות בתו. דרגת אי כושר זו עתידה להסתיים ב-02/2023.
   4. החייב מקבל כיום מהמל"ל סך של כ-5,000 ₪. בדיקת מצבו הנוכח ויכולת ההחזר שלו צריכה להתברר בהוצאה לפועל.
   5. הגרושה דחתה את כל טענות החייב. תביעת החוב הוכרעה על ידי הנאמן וההחלטה בו הינה חלוטה.

עמדת הנאמן:

1. לעמדת הנאמן, יש לדחות את בקשת החייב מהטעמים שלהלן:
   1. טענות החייב ביחס לאבהותו אינן ראויות להתברר במסגרת בית משפט של הפש"ר.
   2. החייב שהה בהליך משך למעלה מ-12 שנים וניתנו לו הזדמנויות רבות אשר הוא לא השכיל לנצלן לטובה, אף לאחר שתיק זה התגלגל לבית המשפט העליון. החייב התעמר בנושיו, בזבז את זמנו של בית המשפט ושל הנאמן משך שנים רבות. על כן, לא נוטים לטובתו שיקולי הצדק.
   3. אחוזי הנכות שנקבעו לחייב הינן זמניות כך שאין המדובר בהלכות המוכרות בנסיבותיהן ניתן להיעתר להפטר.

עמדת הכנ"ר:

1. לעמדת הכנ"ר השוני במצבו הכלכלי של החייב מאז ההחלטה מיום 19.02.2019 למצבו הכלכלי כיום מתבטא בטענת החייב כי הוא מתקיים מקצבה בסך של 5,121 ₪, וכן כי השוני במצבו הרפואי של החייב מההחלטה הנ"ל למצבו הרפואי כיום הוא כי היום לחייב נקבעה דרגת אי כושר זמנית שעתידה להסתיים ב-02/2023.
2. הכנ"ר סבור כי לא ניתן לקבוע שהחייב נעדר כושר השתכרות עתידי.
3. כמו כן, ונוכח האמור לעיל, לרבות החלטת בית המשפט מיום 19.02.2019, סבור הכנ"ר כי דין בקשת החייב להידחות.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית;

1. לאחר שבחנתי את נסיבות ההליך, מצבו של החייב, טענות המל"ל, עמדות הנאמן והכנ"ר, באתי לכדי מסקנה כי יש לדחות את בקשה החייב למתן הפטר.
2. בראשית הדברים אציין כי אפשרתי לחייב, לבקשתו, להגיש התייחסות לעמדת הנושים. אלא, שהחייב בחר שלא לעשות כן, וחרף הרשות שניתנה לו התעלם מטענות הנושים אליהן ביקש להגיש התייחסות, ובחר להגיש 3 הודעות שונות ביחס למצבו הרפואי. באופן זה, ביום 11.12.22 קבעתי כי אני רואה בהודעה שהוגשה כתגובה.

חוב מזונות;

1. נקודת המוצא לענייננו היא הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 הקובעת כדלקמן:

"(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

[...]

(3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

1. בית המשפט העליון עמד על חוב המזונות כדלקמן:

"על בית המשפט הדן בבקשת פשיטת רגל של חייב, אשר חוב מזונות נמנה על חובותיו, לאזן, ככל שניתן, כבר בשלביו המוקדמים של ההליך, בין האינטרס של החייב, המבקש לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו, על ידי שמיטת חובותיו- לבין האינטרס של הנושה, לקבל מהחייב כספים הנחוצים לו לשם סיפוק צרכי מחייתו, והאינטרס הציבורי המיוחד בהבטחת תשלומים של פסקי-דין למזונות".

[ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ (פורסם במאגרים, 12.10.2015) (להלן: "עניין ד.מ.)].

1. בעניין ד.מ. הנ"ל נקבע כי בבחינת תום הלב הנדרש בהליך פשיטת הרגל, יבחן בית המשפט באילו נסיבות נמנע החייב מלשלם את החוב הפסוק:

"הדגש בבדיקת תום לבו של החייב בתקופה שלפני הגשת הבקשה, מושם על דרך יצירתם של החובות. במקרה שבו עניינה של הבקשה, רובה או חלקה, בחוב מזונות לעבר – ראוי לתת משקל למידת אי-ההגינות, או חוסר-המוסריות, שדבק בהתנהלותו של החייב, כלפי הזכאים למזונות ממנו, אשר פרנסתם היתה (וייתכן שעודנה) עליו. נטישה של בית המגורים, על ידי החייב, הפקרתם של הזכאים למזונות ממנו למחסור ממשי, תוך ניתן הקשר עימם והתחמקות מהם לאורך שנים (בתקופה שבה הם נחשבים כמי שזכאים למזונות ממנו), קל וחומר כשמדובר בקטינים – נוגדת, באופן מהותי, את "תקנה הציבור" (יוער כי מדובר בהתנהלות, אשר עלולה להיחשב, כשלעצמה, "מעשה פשיטת רגל" לפי סעיף 5 לפקודה). התנהלות כאמור, בהיעדר הסבר מניח את הדעת מצד החייב עלולה, עשויה לעלות כדי חוסר תום לב קיצוני, אשר יצדיק, מלכתחילה, את דחיית בקשתו של החייב (ראו והשוו: עניין בנבנישתי, בפיסקה 13). בנסיבות שכאלה ממילא גם לא מתקיימת התכלית העיקרית של פקודת פשיטת הרגל: "לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות" (ראו שם, פסקה 8).

1. עוד קבע בית המשפט בעניין ד.מ. כי בין היתר יבחנו האופן והיקף הפירעון של החובות בעבר על ידי החייב, האם החייב עשה מאמצים לפרוע את חובותיו או חלקם ביוזמתו או שמא החוב נפרע עקב הליכים שננקטו על ידו על ידי הזכאים למזונות, שיעור המזונות של החוב מכלל היקף הנשייה, בשים לב לתביעות החוב שהוגשו ובהקשר זה את כושר הפירעון של החייב בנקודת הזמן הנוכחית והשינויים הצפויים לחול בכושר פירעון חובותיו בעתיד, מצבו האישי והבריאותי והאם נותרו בידיו נכסים מהם ניתן להיפרע.

בפסק הדין ציין בית המשפט כי אומנם חלוף הזמן יכול להילקח בחשבון במסגרת שיקולי בית המשפט, ועם זאת, לא תמיד יהא בו כדי לרפא את הפגמים שנפלו בהתנהגות החייב עד להגשת הבקשה. בעניין זה בית המשפט יבחן באיזה מידה תרם החייב להמשכם של גביית חוב המזונות הפסוק ותפיחתו.

1. בעניין אחר, עמד כבוד השופט אנגלרד על ההבחנה בין חוב מזונות שוטף כלפי קטינים לבין חוב מזונות עבר וציין כי היחס אל החייב יהיה נוקשה יותר עת מדובר בחוב לתשלום מזונות שופטים לבני משפחה הנזקקים לו, להבדיל מחוב שהצטבר על אי פירעון של חוב מזונות עבר אשר ניתן להקל בו. עם זאת, הוסיף כי על בית המשפט להשתכנע שאין לחייב אפשרות לשלם את החוב במלואו וכי הוא אינו מנסה להשתמט מתשלום החוב [ע"א 6456/13 נעמה ישעיהו נגד יוסף גמזו ואח' (פורסם במאגרים, 3.5.15)].
2. בפסק דין אחר, פטר בית המשפט העליון חייב מחוב מזונות, לאחר שסקר ויישם את השיקולים הרלוונטיים כפי שהתגבשו עד כה להחלת החריג המאפשר את הכללת דמי המזונות בצד ההפטר, תוך שהוא מציין כי אין המדובר ברשימה סגורה ושיקול מרכזי נוסף הוא שאלת תום לבו של החייב:

"... כושר הפירעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות היווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להיצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת 'תרומתו' של החייב להתמשכות ההליכים בעניינו, כדי למנוע מצב שבו יעדיף חייב להשתמט מתשלום במשך זמן ממושך, על מנת שבסופו של יום יופטר ממנו; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות, ובפרט קטינים, לעומת מצב שבו החוב נוגע לעבר הרחוק, שאז חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תיפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; ועמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל".

[ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (פורסם במאגרים, 26.9.2016)].

מן הכלל אל הפרט;

1. עסקינן בחייב כבן 55, גרוש ואב לילדה בגירה. החייב אינו עובד ומתקיים מקצת נכות מהמל"ל בסך של כ-5,000 ₪, המשולמת בגין נכות זמנית בשיעור של 100% ואובדן כושר עבודה בשיעור של 100%. כפי שצוין הן על ידי החייב והן על ידי המל"ל, המדובר בקצבה זמנית, אשר נקבעה לחייב בחודש 08/2021. החייב לא מספק כל הסבר שהוא לנעשה על ידו להשאת הכנסתו עד למועד זה.
2. אמנם, על פי העולה מהתיק, החייב עבר תאונה קשה ביום 08.04.2010 בעקבותיה נקטעו שתיים מאצבעות ידו הימנית, אלא, שכמו בפציעות, גם בנכות יש דרגות שונות, לא כולן מונעות יכולת השתכרות. מנגד, בתו של החייב נולדה בשנת 1995, כלומר 15 שנים קודם לתאונה. מה היה עד מועד זה? מדוע לא שילם החייב את מזונות ילדתו?
3. כמו כן, כפי העולה מהחלטתי מיום 19.02.2019, בשלב מסוים, שנים לאחר התאונה, עמדה הכנסת החייב על סך של 8,500 ₪. כלומר, עולה כי בידי החייב הייתה לכל הפחות בשלב כלשהו בהליך היכולת לשאת בתשלום מזונות בתו אך הוא בחר שלא לעשות כן (ראו סעיף 6 להחלטתי הנ"ל).
4. משמעות האמור לעיל היא כי עם גירושיו, עוד בהיות בתו בחיתוליה ושנים לפני קרות התאונה, נטש החייב כל חובה כלכלית כלפי בתו וזו "נפלה" על גרושתו ועל הקופה הציבורית.
5. זאת ועוד, אף טענתו של החייב ביחס לאבהותו אינה עקבית. החייב מחד גיסא טוען לניכור הורי מביתו מאז היותה בת 9 חודשים (ראו סעיף 9 לבקשה), ומנגד טוען הוא כי כלל אין המדובר בבתו , לטענתו גרושתו הטיחה זאת בפניו בסמוך ללידתה (ראו סעיף 11 לבקשה).

ועוד, הגם והחייב טוען כי כבר בסמוך ללידה טענה בפניו הגרושה כי הילדה אינו שלו, החייב לא עשה עם המידע הלכאורי הזה דבר, ואף חתם על הסכם הגירושין בשנת 1997, כאשר הבת הייתה כבת שנתיים. רק בשנת 2012, בהיות בתו בת 17! הגיש החייב תביעת אבהות במסגרתה טען כי חדל לשלם מזונות בתו לאחר שגילה כי היא אינה בתו.

מדובר בעוד טענה והיפוכה של החייב אשר מצד אחד טוען כי גרושתו אמרה לו כי הילדה אינה בתו סמוך ללידתה, בעוד בתביעת האבהות טען כי גילה על כך לאחר מספר שנים.

הדוגמאות לעיל הן על קצה המזלג ושבריר מסתירות שעולות מטענותיו של החייב.

1. לא הוכח בפני כי החייב, למרות נכותו – אשר כאמור הינה זמנית, לא יכול היה לעבוד מאז קרות התאונה ואף כיום. אדרבא, כפי שציינתי לעיל, הוכח כי החייב יכול היה לעבוד בשנים שלאחר התאונה.
2. לאחר הגשת הבקשה, הגיש החייב הודעות ביחס למצבו הרפואי (ראו בקשות מימים 24.11.22, 07.12.22, 11.12.22), בהן הודיע על החמרה במצבו.

להודעה הראשונה צורף מסמך רפואי בנוגע לבדיקת אקג, אשר בית המשפט שאינו מומחה רפואי אינו יכול להסיק ממנו מסקנה כלשהי ביחס למצבו של החייב.

ההודעה השנייה הודיע החייב על החמרה נוספת וכי החייב מצוי בסכנת חיים. להודעה זו צורף "אבחון מצב הלב" של החייב (ראו סעיף 3 להודעה). אחזור ואדגיש בשנית כי בית המשפט איננו מומחה רפואי ואינו מפענח מסמכים רפואיים של מאן דהוא וודאי לא של החייב.

בהודעה השלישית צירף החייב את אותו מסמך שצירף להודעה השנייה.

1. לא הוכח בפני כי החייב, למרות נכותו – אשר כאמור הינה זמנית, לא יכול היה לעבוד מאז קרות התאונה ואף כיום. אדרבא, כפי שציינתי לעיל, הוכח כי החייב יכול היה לעבוד בשנים שלאחר התאונה.
2. לא בכדי החריג המחוקק את חוב המזונות מצו ההפטר. הימנעותו של אדם מתשלום מזונות ילדיו מבלי שהוכח ללא כל עוררין במשך כל תקופת היווצרות חוב המזונות כי אכן הייתה מניעה מוחלטת מלעשות כן, היא מעשה חמור. נשיאת הורה בתשלום מזונות ילדיו אינו דבר של מה בכך. מדובר בילדיו של החייב, בחובה לדאוג למחסורם ולצרכיהם, לראות ולרצות בטובתם. אין המדובר בפעולה טכנית, יבשה וחסרת משמעות כי אם עניין בעל משמעות מוסרית לא מבוטלת שיש בו להשפיע הן על בתו של החייב, על גרושתו ועל הקופה הציבורית שעליהם מוטל העול הכספי לזון את בתו של החייב ולשאת בהוצאות גידולה, מזונותיה, הוצאותיה, צרכיה ומבוקשה.
3. אמנם החייב לא נשא שנים בחוב המזונות, אלא שבפסיקה נקבע כי "אין ללמוד מדברי כי חלוף השנים ירפא כל סוג של חוסר תום לב. די בכך שנאמר, כי גם הנתון בדבר חלוף הזמן ראוי שיקבל משקל לזכותו של החייב. כמובן, שיש לברר בכל מקרה את הסיבות ליצירת החובות, אך לא ניתן להתעלם מכך שקשה לדרוש מאדם להציג בפני הכונס הרשמי את כל המסמכים הנוגעים ליצירת החובות כאשר חלפו שנים רבות מעת יצירתם" [ראו דברי כבוד הנשיא גרוניס בע"א 3224/07 בן דוד נ' הכנ"ר (פורסם במאגרים, 03.05.2009)].
4. מחד גיסא יש להביא במכלול השיקולים את נסיבותיו הרפואיות של החייב, אך מאידך גיסא, את היותן זמניות ואת העובדה שמשך שנים עמדה בידיו יכולת השתכרות.
5. עוד יש להביא בחשבון את טענותיו הסותרות של החייב ביחס לאבהותו, ביחס לתשלום המזונות, ביחס ליכולת השתכרותו. הכל כפי שפירטתי לעיל.
6. בעיני, מוסיף החייב חטא על פשע. לא רק שמשך חייה החייב התנער ממזונות בתו, מכלכלתה, מרווחתה, מדאגה לצרכיה, אלא שהוא מנסה כעת למחוק כל חובה שהיא כלפיה, כלפי גרושתו שגידלה את הבת כחד הורית וכלפי הקופה הציבורית ולא בוחל באף אמצעי לכך, לרבות הטענה כי הוא אינו אביה, טענה שכאמור נדחתה.
7. עוד יש להביא בחשבון כי המל"ל הצליח לגבות מהחייב סך של כ-34,000 ₪. אלא שלטעמי בנסיבות העניין חסרים נתונים לקבלת תמונה מלאה. כך, למשל, בשנים שקדמו לתאונת החייב, במה עבד? כיצד התפרנס? כיצד מימן את מחייתו? מה מנע ממנו לשאת ולו באופן חלקי בתשלום דמי המזונות? האם בגין התאונה שעבר התקבלו פיצויים? הוגשו תביעות? באם כן, היכן כספים אלו?
8. משכך, סבורני כי התמונה – ביחס למצבו הכלכלי ויכולת השתכרותו משך השנים ותשלום מזונות בתו – היא כאמור חסרה בלשון המעטה. בנוסף, במכלול התנהגותו המחדלית של החייב במהלך ההליך, התנערותו מחובתו לזון את ילדתו שנובעת לטעמי לאור המפורט בבקשותיו מסברתו שאין היא בתו הביולוגית, אציין טענותיו של החייב ביחס לאבהותו אינן ראויות להתברר כאן. נוכח כל אלו, אני סבורה כי ניתן לקבוע שמדובר בחייב שאינו תם לב, ולאור האמור לא עמד החייב ברף הנדרש להחלת הפטור החריג מתשלום חוב מזונות.

סוף דבר:

1. נוכח האמור לעיל, אני דוחה את בקשת החייב לפטור מחוב המזונות לנושה ביטוח לאומי.
2. בשולי הדברים אציין כי המוסד לביטוח לאומי נוקט בגישה מקלה בכל הנוגע לגבייה מקצבאות שונות, ומקזז סכומים שנקבעים על ידי רשמת ההוצאה לפועל לאחר חקירת יכולת, וביהמ"ש סמוך ובטוח שכך יפעל גם בתיק זה.
3. בכפוף לאמור בסעיף 39 הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ג, 27 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.