התובעים: פלוני ואח'

ע"י עוה"ד גב' נבות

• נגד -

הנתבעת: ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גורי

<#1#>

1. התובע מס' 1 (להלן: "התובע"), יליד 25.12.85 , הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 4.4.09 בה נפגע בהיותו רוכב אופנוע.

2. התובעים מס' 2 ו- 3 הם הוריו של התובע, והם מונו כאפוטרופסיו בעקבות התאונה. התובע תבע באמצעות הוריו וההורים תובעים את הנתבעת גם כמיטיבים.

3. הנתבעת הודתה בחבותה לפצות את התובע בלבד.

הנכות

4. בתאונה נפגע התובע בראשו. ממקום התאונה נלקח התובע לבי"ח צפת כשהוא מונשם. משם הועבר לבי"ח רמב"ם שם אושפז עד יום 5.5.09. ביום 5.5.09 הועבר התובע לבי"ח תל השומר, שם אושפז עד יום 8.5.11 – מועד בו הועבר ליחידת דיור שנבנתה עבורו בקיבוצו.

5. המומחה בתחום הנוירולוגי, פרופ' רכס, בדק את התובע בביתו ביום 18.7.11 . פרופ' רכס מצא את התובע כשהוא במצב של חוסר הכרה עמוק (COMA ) עם שיתוק של ארבעת הגפיים. אינו מגיב בכל צורה שהיא לגירוי קול או כאב. מונשם באופן רצוף על ידי מכשיר הנשמה. מוזן באמצעות צינור לחלל הקיבה. אינו שולט על סוגר השתן ומשתמש בקטטר. קיים חסר עצם נרחב מימין כאשר מרבית עצם הגולגולת מצד זה חסרה יחד עם רקמות המוח תחתיה כך שקיים בגולגולת מימין שקע נרחב בממדי אגרוף. האישונים במנח ביניים אינם מגיבים לאור. יש ניסטגמוס אופקי ספונטני.

פרופ' רכס קבע כי מבחינה נוירולוגית, מצבו "קרוב להגדרה המוכרת של "צמח"" ואשר הגדרתה הנוירולוגית הינה PERSISTENT VEGETATIVE STATE. מצב זה מאופיין בנזק מלא ובלתי הפיך של קליפת המוח עם שמירת הפעילות של גזע המוח.

פרופ' רכס הוסיף כי חולים במצב של PVS הם "ערים לכאורה" מאחר והם פוקחים עיניים ומזיזים אותן לפרקים באופן רפלקסיבי חסר כל כוונה. בחולים כאלו האישונים מגיבים רפלקסיבית לאור והם מסוגלים לנשום באופן עצמאי. התובע נמצא למרבה הצער במצב הירוד אפילו מזה המוגדר כ- PVS באשר האישונים אינם מגיבים לאור דבר המעיד על נזק לחלק העליון של גזע המוח והעדר נשימה אפקטיבית מעיד גם על נזק למרכזים הנמצאים בחלק התחתון של גזע המוח.

לאור מידת הנזק הנוירולוגי ובהתחשב במצב הממושך של חוסר ההכרה העמוק בו הוא נמצא, קבע פרופ' רכס כי אין כל סיכוי ריאלי כי יחול שיפור בעתיד במצבו ולכן גם אין מקום לטיפול שיקומי וכל שניתן עוד לעשות הוא "להמשיך לקיים אותו במצב חסר התוכן האנושי בו הוא נמצא מתוך ידיעה כי לא ניתן יהיה להביא לכך כי יחזור לחיים בעלי משמעות".

פרופ' רכס העריך את נכותו של התובע בשעור של 100% "מבלי שיש סעיף מתאים המתאר את מצבו הנוירולוגי".

פרופ' רכס הוסיף כי "לנכות זו יש להוסיף את כל התחשיבים הנדרשים בגין הטיפול הרצוף וההשגחה המתמדת להם הוא נזקק בשל מצבו הרפואי".

6. התובע נבדק גם על ידי ד"ר אילנה פרבר ז"ל (שתקרא להלן: "ד"ר פרבר"), מומחית ברפואה פיזיקלית ושיקום. גם בדיקה זו נערכה בביתו של התובע ביום 4.10.11. בפרק "מצבו היום" בחוות הדעת נאמר כי:

"נמצא רוב שעות היום עם עיניים פקוחות, עין ימין יותר פתוחה משמאל. מגיב כאשר מדברים אליו. פוקח עיניים. לדברי ההורים עונה ב"כן" בסגירת עיניים קצרה, לפעמים עושה תנועות בשפתיים, ללא קול. באופן רצוני מזיז יד שמאל ויתכן גם רגליים. לא מזיז יד ימין בכלל".

בפרק "הבדיקה" נאמר כי:

"שוכב עם עין ימין פקוחה לסירוגין. בעין שמאל – דלקת בלחמית. פותח אותה רק למחצה. מגיב לקריאת שמו בפתיחת עיניים. לא עוקב במבט. מגיב בתנועת מצמוץ ל"כן", אם כי לא באופן עקבי ולא תמיד בצורה ברורה. מדי פעם תנועת שפתיים, ללא קשר לבקשה. בתגובה לגירוי כאב או גירוי מציק – מזיז את הגפיים בתנועה של ספסטיות (פרט ליד ימין)".

ובפרק "סיכום" נאמר:

"היום, שנתיים וחצי לאחר הפגיעה , נשאר במצב וגטטיבי, מגיב לגירוי קול בפקיחת עיניים. יתכן שקיימת גם תגובה דרך מצמוץ עיניים , אך תגובה זו אינה ברורה דיה, ולא תמיד עקבית".

7. אביו של התובע הצהיר (ת/2) כי מאז בדיקתו של התובע על ידי המומחים חל שיפור ניכר במצבו וכי "התגובות של לביא כיום ברורות יותר ותכופות יותר. הוא עונה במצמוץ עיניים באופן ברור... לבקשתי הוא מזיז מידי פעם את הראש. לאחרונה אני מצליח לגרום לו להזיז את הרגל והיד השמאלית".

8. גם דני כהן , מטפל ברפואה משלימה, אשר מטפל בתובע, הצהיר (ת/3) כי מאז שהוא מטפל בתובע חל שיפור במצבו – הוא פוקח את עין שמאל שבעבר היתה סגורה ומגיב לבקשות – פוקח עיניים לפי בקשה, עונה לשאלות במצמוץ, תנועות ראש ויד שמאל השתפרו ואין לו פצעי לחץ.

9. ד"ר פרבר נחקרה בבית המשפט ביום 8.12.14. ב"כ התובעים היפנתה את ד"ר פרבר לאמור בתצהירו של האב וכן למסמכים רפואיים לפיהם התובע מגיב בצורה הרבה יותר ברורה לשאלות ומביע רצון. ד"ר פרבר השיבה כי:

"עברו שנים שמשפחה מאד השתדלה ליצור איתו קשר, ליצור סימנים מסוכמים. מצמוץ זה סימון קצת לא ממש קבוע, מפני שאנו ממצמצים גם בלא תגובה, אבל המשפחה לומדת עם הזמן לראות נגיד אם זה מצמוץ ארוך , לא סגירת עיניים, וכך יוצרים קשר. הם גם מנסחים את השאלה בצורה מאד הגיונית. הוא יודע לסגור עיניים ואם שואלים אותו הוא עונה "כן". כשאני בדקתי את התובע התגובה היתה פחות ברורה, אבל בשבילי היתה מאד ברורה שקיימת תגובה כלשהיא. האם היא קבועה? כתבתי ואני יודעת שאז היא לא היתה קבועה. על אותן שאלות היתה יכולה להופיע תשובות וגם לא להופיע תשובות, וגם להופיע כשלא נשאל משהו. זאת אומרת שהתגובה כן היתה. לכאב היתה תגובה ספסטית שההורים חשבו שזו תגובה רצונית. אני חושבת שזו תגובה ידועה לנו כמו רפלקס של ספסטיות... זה לא רצוני ולא מתוך הבנה".

ד"ר פרבר הסבירה כי יתכן וחל שינוי בתגובות מאז בדיקתו של פרופ' רכס ומאז בדיקתה ועד היום מאחר ופרופ' רכס בדק אותו חודשיים לאחר שחזר הביתה לאחר תקופת אשפוז מאד קשה , כשהיה בשלב חריף עם הרבה סיבוכים. היא בדקה אותו לאחר 4 חודשים נוספים "ואז התחילו להופיע תגובות . עברו 3 שנים ואני בטוחה שאולי התחזקו התגובות ואולי הן יותר קבועות. זה נראה לי סביר". היא אישרה לב"כ התובע כי "זה מה שאנחנו קוראים וגטטיבי עם תגובה מינימלית".

10. בסיכומים ביקשה ב"כ התובע לקבוע כי הוכח כי מצבו של התובע משתפר כתוצאה מהטיפול המסור. בהתאם, היא אף טענה בהמשך, כי יש מקום לקבוע כי תוחלת החיים שלו גבוהה בהרבה מזו שנקבעה על ידי ד"ר פרבר וכי יש לאשר לו את המטפלים, הכל כפי שיפורט בהמשך. היא גם טענה כי יש מקום לשקול גמילתו של התובע ממכונת הנשמה.

11. ב"כ הנתבעת טען בסיכומים כי אין מקום לקביעה כי חל שיפור במצבו, כי המקום המיטבי לטיפול בו הוא במוסד ולא בבית (נושא לו אתייחס בהמשך) וכי גם לא ניתן לגמול את התובע ממכונת הנשמה.

12. עם כל הצער שבדבר, אכן מהחומר הרפואי עולה כי לא חל שיפור במצבו של התובע וכי הוא שקוע במצב של חוסר הכרה עמוק ומונשם במכונת הנשמה.

13. ככל שעסקינן במכונת ההנשמה , על פי הקבלות והתיעוד, הוריו של התובע, שעושים כל מה שניתן על מנת להביא לשיפור מצבו, הביאו מספר מומחים שיחוו דעתם על האפשרות לגמול את התובע ממכונת הנשמה, אך מזה מספר שנים לאחר ביקור הרופאים – לא נעשו כל ניסיונות גמילה, ללמדך שהדבר אינו מעשי.

אציין כי כבר במהלך האשפוז של התובע הוא הועבר לשיקום נשימתי, על מנת לנסות ולגמול אותו ממכונת הנשמה, אך השיקום זה לא צלח.

14. הוא הדין בטענת ב"כ התובעים (שתקרא להלן גם "ב"כ התובע"), לפיה חל שיפור במצבו של התובע. והמומחה בתחום הנוירולוגי, פרופ' רכס, אשר העריך את מצבו של הרפואי של התובע, קבע כי נגרם לו נזק מלא ובלתי הפי של קליפת המוח וכי אין סיכוי ריאלי כי יחול שיפור במצבו וככל שהתובעים ביקשו להוכיח כי חל שיפור במצבו, לעומת המצב בו היה במועד בדיקתו ע"י פרופ' רכס, היה עליהם לבקש בדיקה נוספת . פרופ' רכס גם לא נחקר על חוות דעתו ועל קביעתו זו.

אכן, ד"ר פרבר ציינה בחקירתה כי ראתה סימני תגובה אך גם היא ציינה כי "זה לא רצוני ולא מתוך הבנה", ובנוסף, כבר בסיכום האשפוז של התובע מבית החולים תל השומר מיום 12.4.121 נרשם כי:

"מקץ למעלה מ- 200 ימי אשפוז במחלקותינו נרשמה התקדמות מינימלית במצב הנוירולוגי של החולה. קיים רושם של המשפחה לתגובה לקריאת שמו וכן למגע ודיבור של בני משפחתו הקרובים. לציין – כי קיימת תגובה ממוקמת למגע בזרוע שמאל וכן תגובה פלקסורית של הגו למישוש עמוק של הבטן... קיים שיפור נוירולוגי מינימאלי שאינו עיקבי בהכרח. אולם מגיב לגירויים וממצמץ בתגובה לבקשה".

15. מכל האמור אני קובעת כי חרף הרושם של בני משפחתו של התובע, אין התקדמות ו/או שיפור במצבו של התובע, הן בתחום הקוגניטיבי והן בתחום הנשימתי וכי הוא במצב וגטטיבי ונכותו בשעור 100%.

תוחלת החיים ומיתווה הפיצוי (תשלום חד פעמי או עיתי)

16. בחוות דעתה התייחסה ד"ר פרבר לשאלת קיצור תוחלת החיים של התובע בעקבות התאונה וקבעה כדלקמן:

"לפי הספרות (שפורטה בהמשך) קיים קיצור ניכר בתוחלת החיים אצל נפגעים במצב וגטטיבי. אצל אנשים צעירים שנמצאים במצב זה במשך שנה לאחר הפגיעה תוחלת החיים היא 10.5 שנים נוספות, לאלה ששרדו 4 שנים לאחר הפגיעה – צפויות 12.5 שנים.

כל הנתונים הם לגבי אנשים במצב וגטטיבי , אך לא מונשמים. אצל אלה שמונשמים באופן קבוע (בגלל פגיעת ראש או עמוד שידרה) קיים קיצור נוסף בתוחלת החיים, אך מפני שמדובר קטן במספר קטן של נפגעים – לא מצאתי בספרות טבלאות סטטיסטיות לגבי מידת הקיצור של מונשמים".

17. ד"ר פרבר נחקרה שעה ארוכה על ידי ב"כ התובע בענין זה. בחקירתה היא אישרה כי לא היתה שותפה לעריכת המחקרים הסטטיסטיים. לדבריה , נבחנו 1,021 חולים שהיו במצב וגטטיבי בין השנים1981 עד 1996, כאשר גורמי המוות העיקריים אצל חולים כאלה הם זיהומיים (לרבות ריאתיים) וכשל קרדיו-וסקולרי. היא אישרה כי העובדה שבמשך שלוש שנים מאז התאונה לא היו לתובע אירועים כאלה פועלת "לטובתו", אך העובדה שהוא מחובר למכונת הנשמה שמודיעה בצפצוף על מקרה של תקלה או מקבל מזון ישירות לקיבה אינה מפחיתה את הסיכון מאחר ועצם הצורך בהנשמה הוא הקובע. ד"ר פרבר אישרה כי עד מועד חקירתה לא היו לתובע אירועים מהסוג שמנתה או זיהומים, אך לא אישרה כי במצב דברים זה יש לקבוע כי הוא נמצא בחלק העליון של הטבלה הסטטיסטית ובגלל הטיפול שהוא מקבל היא קבעה תוחלת חיים של 12 שנה ולא 7 שנים.

ב"כ התובע טענה בפני ד"ר פרבר כי "את תוחלת חייו של התובע צריך לשפוט בקבוצה העליונה של האנשים שהיו במצבו, דהיינו, עד גיל 50" ד"ר פרבר השיבה על כך בשלילה ולדבריה: " מדובר על חולים עם פגיעת ראש. לא מדובר על זה שמישהו שהיה בגיל 17 נפגע ונמצא במצב וגטטיבי שיש לו 25% להגיע לגיל 50".

ד"ר פרבר גם אמרה שאין מקום להשוות בין תוחלת החיים של נפגעי עמוד שידרה לבין חולים וגטטיביים וחזרה ואמרה שוב ושוב כי להנשמה יש השפעה רבה ביותר על תוחלת החיים.

18. בסיכומים טענה ב"כ התובע כי קיים קושי בניבוי תוחלת החיים וכי מומחים שונים נתנו פירוש שונה לממוצע הססטיסטי עליו התבססה חוות דעתם. ב"כ התובע היפנתה לפסיקה שונה בענין תוחלת החיים ובסיכום טענה כי בשים לב לעובדה שמצבו של התובע הולך ומשתפר, יש לקבוע שגם תוחלת חייו היא מעבר לממוצע, עד גיל 60 כפי שקבעה הפסיקה במקרים זהים או לפחות מצוי ברף העליון של 25% מהמקרים במצבו של התובע המגיעים עד גיל 50. בהתאם ביקשה לפסוק לתבוע פיצוי חד פעמי עד גיל 60.

19. לחילופין ביקשה ב"כ התובע לפסוק לתובע פיצוי חד פעמי לתקופה של 10.2 שנים ובהמשך לפסוק לו תשלום עיתי, על מנת להימנע ממצב בו יחיה מעבר לממוצע הסטטיסטי, אך ישאר ללא מקורות מחיה. ב"כ התובע היפנתה לפסיקה שקבעה את הפיצוי על פי מתווה זה.

20. ב"כ הנתבעת טען כי ד"ר פרבר הדגישה בחקירתה את הסיכונים מכך שהתובע מונשם , סיכון לו קראה "גרזן מעל הראש" וטען כי גם הטיפול המסור בתובע על ידי בני משפחתו אינו משפיע על תוחלת חייו. ב"כ הנתבעת ביקש לקבוע כי תוחלת חייו הצפויה של התובע הינה 12.2 שנים ממועד התאונה, דהיינו עוד כ- 5 שנים מהיום.

21. ב"כ הנתבעת טען כי המתווה הנכון לפסיקת הפיצוי הוא התשלום העיתי וכי גם בית המשפט העיר במהלך החקירה כי ככל שיהיו יותר ספקות באשר לתוחלת החיים, הנטיה תהיה לכיוון של פסיקת תשלום עיתי.

22. ב"כ הנתבעת טען כי מחקירתה של ד"ר פרבר עולה כי קיים קושי אמיתי להעריך את תוחלת החיים של התובע לאור השוני בהערכות במאמרים השונים אליהם היא היפנתה ולאור מצבו המיוחד של התובע. ב"כ הנתבעת היפנה לפסק דינו של כבוד השופט י. עמית בע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ. נתן שובבו (25.11.13) (להלן: "ענין שובבו").

23. ב"כ הנתבעת הציע לפסוק לתובע פיצוי חד פעמי בגין הנזק הלא ממוני ובגין הנזק הממוני עד היום ותשלום עיתי ממועד פסק הדין ואילך וטען כי בשום מקרה אין לפסוק תשלום חד פעמי לתקופה העולה על תקופת תוחלת החיים כפי שנקבעה על ידי המומחית.

24. בע"א 10842/02 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' פלונית [פורסם בנבו] (20.9.06) נאמר על ידי כבוד השופט א. ריבלין בענין זה כי:

"סוגיית קיצור תוחלת החיים. סוגיה זו – קשה היא. קשה היא במישור העקרוני, וקשה היא גם במישור היישומי. תחושה של אי-נוחות מלווה את העיסוק במועד פטירתו הצפוי של אדם, אי-נוחות בשל מהות העניין וגם בשל היומרה-לכאורה הטמונה בכך. את מועד פטירתו של אדם – אדם בריא ואדם שנפגע בגופו – איש אינו יכול לחזות. אכן, "כל המצוי בנושא זה של קביעת קיצור תוחלת חיים, יודע עד כמה קיים קושי לקבוע זאת, ועד כמה חלוקות הדעות בנושא זה בין המומחים השונים" (ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון, פ"ד נא(1) 529, 534). יחד עם זאת, כפי שהדבר נעשה לא אחת בדיני הפיצויים, העוסקים תכופות בעתיד וממילא – בתחזיות והשערות, גם בהקשר זה עשוי בית המשפט לקבוע ממצא, ובלבד שהובאו בפניו חוות-דעת מתאימות. אלה – חוות-הדעת – עשויות להתבסס גם על נתונים סטטיסטיים באשר להשפעתה של פגיעה או מחלה מסוימת על תוחלת החיים – ובל נשכח כי תוחלת החיים של אדם בריא נקבעת אף היא על-בסיס נתונים סטטיסטיים (ראו גם ע"א 11183/04 דלאל נ' קינן, [פורסם בנבו] תק-על 2006(1) 1908; ע"א 9656/03 עזבון מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר, [פורסם בנבו] תק-על 2005(2) 125; ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 509-510; ע"א 6935/99 קרנית נ' עטא אבו סרייה, פ"ד נה(3) 599). למותר לציין – הממצא הנקבע בכגון דא על-ידי בית המשפט נועד כדי לשמש בסיס לחישוב, הא ותו לא".

ובע"א 4767/13 ‏ ‏המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו נתן (25.11.13) על ידי כבוד השופט י. עמית:

"הסוגיה של קיצור תוחלת חיים עולה כמעט בכל תיק שבו מעורבת פגיעה קשה. בנושא זה נהוג להבחין בין פגיעות ראש לבין פגיעות חוט שידרה וגובה הפגיעה בחוט השידרה. פרמטרים נוספים המשפיעים על תוחלת החיים הם קבוצת הגיל של הנפגע, החשש לזיהומים חוזרים ונשנים, טיב הטיפול בנפגע ועוד. יש הטוענים כי בנושא זה, אין מקום לאמץ מחקרים ממדינות כמו ארצות הברית אלא ממדינות אחרות הדומות לישראל, וכי יש לקחת בחשבון את התקדמות הרפואה בישראל.

איני סבור כי ניתן לקבוע "כלל אצבע" שכוחו יפה לכל התיקים של פרפלגים וקוודרופלגים. המדובר בנושא סבוך שיש בו משתנים רבים ושיקולים שונים, ואין לערכאה המבררת אלא מה שנגד עיניה. אף בהנחה כי קיימות אסכולות שונות ודעות ;שונות בנושא, הן בקרב הרופאים העוסקים בתחום השיקום והן בין הרופאים מומחי השיקום לבין הרופאים המומחים בתחומם, ההכרעה הסופית מסורה לבית המשפט ששמע את המומחה השיקומי, והתרשם מניסיונו ומהאסמכתאות והמחקרים עליהם הסתמך. בית משפט קמא, בפניו נחקרה ד"ר פרבר באריכות, מצא לאמץ את חוות דעתה ולפיה העריכה את קיצור תוחלת החיים של המשיב ב-13-12 שנה, ואיני רואה לסטות מקביעה זו. ד"ר פרבר השיבה בחקירתה כי המחקרים החדשים והעדכניים בסוגיית קיצור תוחלת החיים, מצביעים על כך שהקיצור בתוחלת החיים אף גדול יותר ממה שסברו בעבר, ומחקרים אלו אף שללו את הדעה הרווחת לפיה אם הנפגע שורד את השנים הראשונות לאחר הפגיעה גדלים הסיכויים כי תוחלת חייו לא תקוצר. לדבריה, המחקרים לא התבססו על מחקרים אמריקאים בלבד אלא על מחקרים מכל העולם, וכי על התחלואים שהיו ידועים בעבר כמקצרי תוחלת חיים (בעיקר זיהומים שונים ופצעי לחץ) נוספו תחלואים אחרים, כמו מחלות לב וכלי דם...".

25. אני סבורה כי האמור יפה גם בענייננו ובכל מקרה , איני מוצאת מקום לקבל את טענת ב"כ התובע כי בשים לב לטיפול המיטבי בו תוחלת החיים שלו אמורה לעלות באופן משמעותי לעומת קביעת ד"ר פרבר. כפי שנאמר, קביעת תוחלת החיים נעשתה על פי טבלאות סטטיסטיות, וכאלה מטיבן לוקחות בחשבון את מצבי הקיצון, כמו גם את מצבי הביניים ולא ניתן "לנבא" באיזה מקום על הגרף יהיה התובע. בנוסף, לא מצאתי נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מקביעת ד"ר פרבר.

26. יחד עם זאת, איני סבורה כי יש מקום לייחס חשיבות מירבית לשאלת תוחלת החיים מאחר ואני סבורה כי הנסיבות בפני מצדיקות פסיקת תשלום עיתי – מיתווה שהוצע על ידי ב"כ הנתבעת ואף נטען "לחילופין" על ידי ב"כ התובע - ואשר ימנע את החשש שמא התובע ישאר ללא מקורות מחיה , כטענת באת כוחו.

27. לפיכך אני קובעת כי לתקופה עד 1.7.2021 אפסוק לתובע פיצוי חד פעמי וממועד זה ואילך – תשלום עיתי.

בית/מוסד

28. ב"כ התובע ביקשה לקבוע כי אין מקום להעביר את התובע למוסד וכי גם ד"ר פרבר העידה כי הטיפול הביתי הוא הטוב ביותר בשל העדר חשיפה לזיהומים.

29. ב"כ הנתבעת טען כבר במבוא לסיכומים כי מקומו הנכון של התובע אינו במסגרת ביתית אלא בבית חולים בו יש מחלקה סיעודית , בה הוא יכול לקבל טיפול צמוד ע"י צוות רפואי שזמין 24 שעות ביממה , וכאשר ניתן לעשות שם "קרדקס" מעקב מלא אחר מצבו.

ב"כ הנתבעת טען כי על בית המשפט לשקול את טובת התובע ולא את זו של בני משפחתו.

30. אני סבורה כי ד"ר פרבר בחקירתה השיבה באופן מפורש כי בכל מקרה מסגרת ביתית עדיפה על מוסד ולפיכך, ומשב"כ הנתבעת טוען כי יש להעדיף את "טובת התובע", ממילא ברור כי עדיף שישהה במסגרת הביתית שם הוא מקבל את מלוא צרכיו הסיעודיים.

ראיה לכך שהמסגרת הביתית היא המתאימה ביותר לתובע היא העובדה שמאז שוחרר מאשפוז התובע לא סבל מכל זיהומים ו/או מחלות.

31. לפיכך, אני קובעת כי טובת התובע היא כי ישהה במסגרת ביתית ולא במוסד.

בסיס השכר

32. במועד התאונה החל התובע ללמוד לתואר "הנדסאי תעשיה וניהול" וכן החל ללמוד בקורס במכללת היי טק – שוק ההון. בד בבד עם לימודיו עבד התובע בקיבוץ ב"עבודה מועדפת" ועל פי התלושים והאישורים הוא השתכר בחודש נובמבר 2007 (בעבודה מועדפת) – 10,365 ₪, בחודש ינואר 2009 – 4,507 ₪, בחודש פברואר 2009 – 3,788 ₪, בחודש מרץ 2009 – 4,193 ₪ ובחודש נובמבר 2009 – 6,590 ₪.

33. בסיכומים טענה ב"כ התובע כי התובע החל ללמוד לתואר הנדסאי "תוך כוונה לעשות תואר מלא בהנדסה וכן השלים השכלה בשוק ההון" וכי בנסיבות אלה יש לקבוע כי אינו "ממוצע" וסיכוייו להשתכר מעל ומעבר לשכר הממוצע במשק הם ודאיים.

ב"כ התובע ביקשה להעמיד את בסיס שכרו של התובע על כפל השכר הממוצע במשק. לחילופין ביקשה לחשב את הפסדי השכר של התובע לאורך כל התקופה על בסיס השכר הממוצע במשק. כמו כן טענה כי במועד התאונה היה התובע רווק והתגורר בקיבוץ ולכן היה זכאי לזיכוי ממס בשעור של 11% מהכנסתו, ומאחר ושעור מס ההכנסה על השכר הממוצע במשק נמוך מ- 11% - אין מקום לבצע כל ניכוי מס.

גם באשר לבסיס השכר היפנתה ב"כ התובע לפסיקה מתאימה.

34. ב"כ הנתבעת טען כי התובע סיים 12 שנות לימוד בבית הספר הטכני של חיל האויר, ללא תעודת בגרות ולאחר שחרורו עבד בקיבוצים ב"עבודה מועדפת", נסע לטיול בחו"ל ועם שובו החל ללמוד לתואר הנדסאי תעשיה וניהול במכללה . לימודיו היו על תנאי מאחר והיה חייב להשלים קודם את הבחינות וקבל תעודת בגרות.

בנסיבות אלה טען ב"כ הנתבעת כי אין למקום לחשב את הפסדי השכר של התובע על בסיס שכר העולה על השכר הממוצע במשק.

35. במועד התאונה התובע אמנם לא היה קטין אך לא ניתן היה לקבוע במועד זה את ה"אופק התעסוקתי" שלו מאחר ורק החל ללמוד (ומאז השחרור ועד מועד התאונה הוא עבד חלק מהתקופה "עבודה מועדפת", שמטבעה היא זמנית, וחלק מהתקופה לא עבד כלל ). לפיכך, יש להחיל לגביו את הדין החל על קטינים ולפיו הפסד ההשתכרות שלו יחושב על בסיס השכר הממוצע במשק (וראה רע"א 7490/11 חיים פחרי נ. מוחמד חאג' (28.12.11), ע"א 9980/06 עזבון אטינגר נ. עירית ירושלים (26.1.09).

למועד פסק הדין , השכר הממוצע במשק הינו 9,883 ובניכוי מס הכנסה – 9,300 ₪.

הנזק

הפסד שכר והפנסיה

36. ב"כ הנתבעת טען כי בתקופת אשפוזו של התובע (25 חודשים) יש להפחית מהפיצוי 70% בגין הוצאות מחיה "נחסכות".

37. ב"כ התובע טענה בסיכומי התשובה כי אין מקום להפחתה של "דמי המחיה" שכן בהתאם לפסיקה ההפחתה נעשתה במקרה של נפגע שאושפז במוסד סיעודי ולא בבית חולים.

38. איני מקבלת את הטענה כי הפחתת "דמי המחיה" צריכה להעשות לגבי נפגע המאושפז במוסד סיעודי ולא בנפגע המאושפז בבית חולים. המבחן הקובע הוא האם בפועל נגרמו לנפגע בתקופת אשפוזו "הוצאות מחיה", כמו שכר דירה וארנונה והאם "משק ביתו" המשיך להתנהל בלעדיו.

מאחר ובמועד התאונה היה התובע רווק ובכל תקופת האשפוז הוא לא שילם כל תשלומים שהם על חשבון מחייתו , וכל צרכיו סופקו על ידי בית החולים – יש מקום לנכות את דמי המחיה בתקופה זו. אחר ועד מועד התאונה היה התובע רווק, ללא מדור בגינו נגרמו לו הוצאות, וכאשר בשים יו סופקו לו על ידי בית החולים – אין מקום לעשות את האבחנה לה טענה ב"כ התובע ויש לנכות בתקופת האשפוז את מלוא "דמי המחיה".

39. ב"כ הנתבעת טען גם כי בתקופת לימודיו הצפויה של התובע יש לקבוע את הפסד ההשתכרות על בסיס השכר בפועל שהשתכר בעבודתו בקיבוץ (4,432 ₪ לחודש).

40. מאחר והפסד ההשתכרות נקבע על בסיס השכר הממוצע במשק, ממילא אין מקום להפחית מהשכר בחלק מהתקופה, כשם שאין להתחשב במקום מגוריו של התובע עובר לתאונה , ולא לנכות מהשכר את מס ההכנסה "הממוצע" שאינו מיוחד לתובע דווקא , אלא לרווק בגילו.

41. בשים לב לאמור לעיל אני קובעת את הפסד השכר של התובע כדלקמן:

ממועד התאונה (4.4.09) ועד מועד שחרורו לביתו (8.5.11) –

9,300 ₪ X26 חודשים X 30% = 72,540 ₪

בצירוף ריבית אמצע התקופה ועד היום - 74,872 ₪

מיום 08.5.11 ועד 1.7.16 –

9,300₪ X 62 חודשים = 576,600 ₪

בצירוף ריבית מאמצע התקופה ועד היום- 584,204 ₪

מיום 1.7.16 ועד 1.7.21 –

9300 X 55.652 = 517,563 ₪

הפסד הפנסיה עד 1.7.21 הינו 12% X 1,176,639 = 141,196 ₪

סה"כ הפסד השכר והפנסיה - 1,317,835 ש"ח

42. התשלום העיתי בגין הפסד ההשתכרות יעמוד (נכון להיום) על סכום של 9,300 ₪ + 12% בגין הפסד פנסיה – 1,116 ₪ , סה"כ 10,416 ש"ח.

ראשי הנזק האחרים

כללי

43. מטעם שני הצדדים הוגשו חוות דעת מומחים בתחומים שונים ( עזרת צד ג', טיפולים, ניידות ומדור), כאשר בחלק מחוות הדעת יש התייחסות אפילו לצרכים ולא רק לעלויות, נושא המסור למומחה השיקומי בלבד. חוות הדעת הן בעיקרן גם תיאורטיות ןלא משקפות את המצב בפועל, וממילא לא היה מקום להיזקק להם בפסק דיני להלן ולפיכך גם לא אסקור את האמור שם.

44. בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ. יצחק פת (13.5.10) נאמר על ידי כבוד השופט השופט י. עמית בענין זה כדלקמן:

"כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, וכך נמצאתי למד מניסיוני שלי, בתיקים מעין אלה מוקדשים משאבים רבים יתר על המידה בנושאים שמשקלם הכולל בשיעור הפיצוי אינו גדול, ולמצער, בנושאים שהשדה כבר נחרש בהם. הכוונה, בעיקר, לנושאים הקשורים בציוד ואביזרים, ועניין הדיור, לגביו טורחים הצדדים ומביאים מומחים ושמאים. יש והעיסוק בנושאים אלה תופס את מרכז הבימה, לעיתים על חשבון הנושאים "הכבדים" של הפסד השתכרות ועזרת צד ג'. 

דומני כי בחלק נכבד מן המקרים ניתן להגיע מראש להסכמות בנושאים אלה שנחרשו בפסיקה ואין צורך להמציא את הגלגל בכל תיק מחדש. עורכי הדין העוסקים בתחום מכירים את ההלכות ואת הסכומים המקובלים בחלק נכבד מהפריטים ומהאביזרים. המחלוקת לגבי עלויות פריטי הציוד היא כמעט מן המפורסמות, באשר ניתן לרכוש כסא גלגלים פשוט בעלות של אלפי שקלים או כסא גלגלים מתוחכם ומשוכלל בעלות גבוהה בהרבה, ואין לדבר סוף. כך, לדוגמה, מקובל שכסא גלגלים רגיל יש להחליף מידי 5 שנים וכרית ישיבה מדי 3 שנים. חישוב הפיצוי לעתיד בגין כל פריט ציוד צריך להיעשות על פי העלות החודשית של הציוד (מחיר הפריט לחלק למספר חודשי השימוש הצפויים + עלות התחזוקה החודשית אם קיימת X היוון על פי תוחלת חיי הניזוק). 

בדומה גם בנושא הדיור. פעמים רבות הצדדים טורחים ומביאים חוות דעת שמאי על מנת להוכיח עלות רכישת דירה חדשה לניזוק או עלות בנייה של דירה חדשה. ברם, הפסיקה חזרה וקבעה כי הניזוק אינו זכאי לעלות של רכישת דירה חדשה אלא לעלות של התוספת הנדרשת בגין נכותו כגון הצורך בדירה בקומת קרקע או בדירה בבניין עם מעלית; הצורך בחדר נוסף עקב שרות מטפל זר, והצורך להתאים את הדירה למגורי הנכה. על כך יש להוסיף, לעיתים, את האצת הצורך לרכישת דירה. לכן, גם הסכומים בראש נזק זה על פי רוב ידועים וניתן להשאיר את הדברים לשיקול דעת בית המשפט בטווח הסכומים שמקובל לפסוק בראש נזק זה.

דומני כי הגיעה העת לייעל את ההתדיינות בתיקים מעין אלה, שהם סבוכים ממילא ומצריכים משאבי זמן ושיפוט רבים. יתכן והפיתרון הוא בהאחדה או בקביעה של קווים מנחים של עלויות פריטי ציוד ואביזרים. שמא ניתן להקים ועדה של עורכי דין מתחום הנזיקין, כאלה המייצגים תובעים וכאלה המייצגים נתבעים, שתשב על המדוכה תוך התייעצות עם מומחים לדבר, ותפרסם קווים מנחים או תעריפים "מומלצים" שיוכלו לחסוך מזמנו של בית המשפט ומזמנם וכספם של הצדדים המתדיינים. אין לי אלא להביע תקוותי כי פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין "ירים את הכפפה" או יציע פתרון אחר שיהא בו כדי לייעל את הדיון באותם נושאים בתיקים מעין אלה". 

מאז פסק הדין הנ"ל חלפו 6 שנים תמימות (פסק הדין מיום 13.5.10) אך דומה כי דבר לא נעשה בענין וחבל!

עזרת הזולת

45. בחוות דעתה של ד"ר פרבר נאמר בענין העזרה הדרושה לתובע כי התובע זקוק לטיפול סיעודי מלא, כל שעות היממה, כולל השגחה צמודה על פעילות מכשיר ההנשמה.

46. בחקירתה של ד"ר פרבר , היא נשאלה האם יש צורך בטיפול סיעודי צמוד על ידי שני מטפלים 24 שעות ביממה. ד"ר פרבר השיבה:

"ת. אני חושבת ששני מטפלים 24 שעות, לא צמודים, זה המינימום שצריך. אני מבינה שמטפל אחד זה האב אבל כעיקרון צריך לקחת בחשבון שגם שני המטפלים האלה צריכים לישון, לאכול וכו', וגם לא צריך לשכוח שיש גם עבודות משק בית שצריך להכין את הכל, לכבס, להכין אוכל לפג, להכין את התרופות. לא צריך שניים אבל אחד צריך להיות כל הזמן. צריך מטפל כל הזמן והעבודה מתחלקת בין השניים.

ש. ולפעמים שניהם ביחד?

ת. בכל מה שציינתי זה דורש שני מטפלים.

ש. אבל אני כרגע לא התייחסתי לנושא של הטיפול, אלא התייחסתי לכל הנושא של ההשגחה הרפואית, השגחה סיעודית, טיפול בנושא הנשימה וכו', ושאלתי אותך לכן אם זוהי המסגרת שהיית רוצה לראות את התובע?

ת. אני חושבת שאם כתבתי אז אני חושבת שכן.....

ש. אני רוצה להבין את נושא השני מטפלים והצורך בהם . נאמר לנו שהמשפחה הופכת אותו כל שעתיים מקסימום שעתיים וחצי?

ת. הם צריכים להפוך אותו כל שעתיים במקרה שלו. כל שעתיים צריכים שני אנשים להפוך אותו.

ש. אומר האב בתצהירו שהוא בכל יום מורח על התובע קרם גוף . בזמן שהוא מורח את הקרם צריך לתמוך, המטפל הנוסף תומך בתובע. גם זו פעולה שמצריכה שני אנשים?

ת. זה חלק ממנגנון ההפיכה. זה אותו מנגנון של שינוי התנוחה.

ש. זה לוקח עוד קצת זמן?

ת. זה לוקח זמן וזה מאוד לא פשוט לשנות תנוחה לבן אדם שהוא לא עוזר. זה מאוד לא פשוט להפוך בן אדם שהוא גם בעל משקל רב, וגם גובה. זה לא פעולה שאפשר לגשת לבן אדם בריא ולהגיד "תסתובב, אני אעזור לך". זו פעולה שדורשת את הזמן שלו וגם הסידור אחר כך צריך סידור של הכריות ולכסות אותו ולשים את היד נכון ואת הרגל נכון...".

47. בתצהיר האב (ת/2) נאמר כי מאז שהתובע שוהה בבית משגיחים עליו 24 שעות ביממה וגם הטיפול בו מצריך 2 אנשים בו זמנית , כאשר יש צורך לשנות את תנוחתו כל שעתיים ובנוסף, לטפל בו , לרחוץ ולהאכיל אותו ולטפל בציוד. האב פרט בתצהיר את סדר היום של התובע והטיפול בו. האב הוסיף כי יום אחד לאחר שובו של התובע לקיבוץ נפגע גם אחיו בתאונת דרכים , הוא נותר משותק בכסא גלגלים, ומאז הוא מטפל בתובע ואשתו באחיו.

לתצהיר האב צורפו תלושי שכר של האב וכאלה של שני מטפלים בתובע , כאשר לבת משפחתו שולם סך של 2,200 ₪ (בחודש אפריל 2012 למשל) ולעובד נוסף בשם מכרם חאג' שולם סך של 6,000 ₪ עבור עבודה בהיקף של 150 שעות בחודש, בשכר של 40 ₪ לשעה. העובד גם הצהיר כי הוא ביצע בביתו של התובע גם עבודות כביסה לניקיון.

48. בסיכומים טענה ב"כ התובע כי הורי התובע מקדישים לו את חייהם וכי הטיפול בתובע אינו מתמצה רק בטיפול הפיזי אלא גם בתשומת לב והקפדה על תחושותיו ורצונותיו, ותוך חשיפתו המקסימלית לגרויים – דבר שהביא לשיפור משמעותי במצבו. כמו כן טענה כי אביו של התובע מטפל בו טיפול צמוד וממושך כל שעות היום, ביחד עם מטפל וכי הצורך בשני מטפלים עולה במפורש מחוות דעתה של ד"ר פרבר ועדותה.

49. ב"כ התובע טענה כי בקביעת הפיצוי בגין עזרת הזולת יש ליתן ביטוי לטיפול המסור וכי בנסיבות המתוארות יש להעמיד את הפיצוי על סכום העולה על זה ששנפסק ב בע"א 3375/99 אקסלרד נ. צור שמיר בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (להלן: "הלכת אקסלרד").

ב"כ התובע היפנתה לפסיקה ולאור הסכומים שנפסקו שם וטיעוניה באשר לטיפול שהתובע מקבל, ביקשה לפסוק לתובע עבור עזרת צד ג' סכום שלא יפחת מ- 28,000 ₪ לחודש "שכן מצבו קשה מהנפגעים שתוארו לעיל".

50. באשר לתקופה בה שהה התובע בבית החולים ביקשה ב"כ התובע לקבוע פיצוי בגובה הסכום שנפסק בהלכת אקסלרד, מאחר ובכל התקופה אביו של התובע שהה לצידו וגם האם גרה סמוך לבית החולים וכי שהות ההורים ליד מיטתו היתה הכרחית.

51. ב"כ הנתבעת טען כי מחקירתה של ד"ר פרבר עולה כי התובע זקוק לטיפול של 24 שעות ביממה של 2 מטפלים לא צמודים , וכי לא נדרש לו טיפול אינטנסיבי צמוד במשך כל שעות היממה על ידי שני המטפלים.

ב"כ הנתבעת טען כי עד חודש מרץ 2013 טיפל בתובע אביו בלבד ומאז הוא נעזר בעובד נוסף, מכרם חאג', וכי על פי תלושי השכר שצורפו לתצהירו של האב , לרבות שכרו עובר לתאונה – אין בסיס לסכומים שנטענו על ידי ב"כ התובע.

52. ב"כ הנתבעת טען כי טרם נס ליחה של הלכת אקסלרד, שהפיצוי על פיה עומד היום על 15,709 ₪ לחודש וכי בנסיבותיו של התובע אין מקום לפסוק אף סכום זה מאחר והתובע אינו מועד לסביבתו, אינו פעיל והיקף העבודה עימו הרבה יותר קטן.

53. ב"כ הנתבעת טען כי יש לחלק את הפיצוי ל- 3 תקופות: הראשונה - לתקופת האשפוז בה ניתן לתובע סיעוד מלא על ידי צוות בית החולים וראוי לפסוק סכום גלובלי של 120,000 ₪ שיהיה בו כדי לכסות גם את הוצאות הנסיעה והלינה של הוריו, השניה - לתקופה הראשונה בביתו, בה שהה לצידו רק אביו בסכום של 4,300 ש"ח לחודש והשלישית – מאז שהאב נעזר בעובד נוסף - 12,000 ₪ לחודש.

54. ב"כ התובע טענה בסיכומי התשובה כי אין מקום לקחת בחשבון את השתכרות ההורים עובר לתאונה, מאחר ומדובר היה בעבודה בשעות עבודה מעטות בלבד, וכי לאחר התאונה הם נאלצו להפסיק כל עבודה והם משועבדים לעזרה לתובע משך כל שעות היממה.

55. בהלכת אקסלרד נקבע בענין זה כי:

"בפסקי^-הדין שניתנו בתביעות של נכים קשים ניתן למצוא גישות שונות של בתי^-המשפט השונים, הן לעניין דרך חישוב עלות עזרת הזולת והן לעניין הסכומים שנפסקו בפרט נזק זה. בנסיבות דומות נפסקו סכומים שונים ובפערים גדולים. תרמו לשוני זה גורמים מספר. לעתים, הראיות שהובאו בתיקים השונים היו שונות ודבר זה הביא לשוני בתוצאה. בחלק מהמקרים לא נוהל המשפט על^-ידי מי מהצדדים כהלכה, ובית^-המשפט לא היה יכול להכריע אלא על^-פי מה שעיניו רואות. בחלק מהמקרים ננקטו גישות שונות על^-ידי שופטים שונים בהתייחס לאותו מצב עובדתי. מצב זה אינו מניח את הדעת. חלק גדול מהניסיון ומהידע שנצברו בנושא הסיעוד לנכים קשים הפך לנחלת הכלל. על^-כן יש הצדקה לקביעת השיקולים המנחים בנושא עלותו של הסיעוד במקרים של נכות קשה. הגיעה השעה שייקבע מה הם הקריטריונים, לעת הזאת, לקביעה כאמור. זה יהיה הכלל, זו תהיה ההנחה העובדתית, כל עוד אין מוכיחים נסיבות מיוחדות במקרה הנדון וכל עוד לא יבוא שינוי בנסיבות הכלליות אשר יצדיק סטייה מהכלל".

56. לא מצאתי בטיעוני ב"כ התובע שינוי נסיבות אשר יצדיק סטיה מהלכה זו, במיוחד כאשר השאלות והקריטריונים להערכה שנקבעו בהלכת אקסלרד אינם חד משמעיים בעניינו של התובע (חלק מהתקופה טיפל בתובע האב לבדו, חלק מהתקופה הוא נעזר בעובד בחלק משעות היממה ובבן משפחה, ואף מטפל זר אינו מתגורר בבית (וראה גם ע"א 8629/07 בן ארי נ. פלוני (25.2.09)).

57. בנוסף – לא מצאתי ממש בטענת ב"כ התובע כי מצבו של התובע "קשה יותר" מזה של התובעים בפסקי הדין אליהם היפנתה ב"כ התובע וממילא ברור כי לא ניתן לקבוע האם טיפול בנפגע שהוא מחוסר הכרה לחלוטין , מונשם ומוזן באופן מלאכותי "קשה" יותר או "קל" יותר ממצבו של נפגע משותק בעל יכולת קוגניטיבית.

58. יחד עם זאת, אני לוקחת בחשבון את העובדה שחלק מטיפול בתובע צריך להתבצע על ידי 2 מטפלים בו זמנית (בעוד שבהלכת אקסלרד נקבע על ידי המומחה השיקומי כי מספיק מטפל אחד) ולפיכך אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת הזולת על סכום של 20,000 ₪ .

59. באשר לתקופה בה שהה התובע בבית חולים ההלכה היא כי גם במצבים בהם שוהה נפגע במוסד המספק את צרכיו הסיעודיים, יש מקום להכיר בהוצאות שהן בגבולות הסביר (ע"א 3807/05 שוקרון נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (5.9.07). בנסיבות אלה אני מעמידה את הפיצוי בתקופה זו על 10,000 ₪ לחודש (נכון להיום).

ב"כ התובע היפנתה בענין זה לע"א 3573/12 בו, לטענתה, נפסק בתקופת האשפוז סכום של 14,500 ₪ , אך באותו ענין נדרש התובע ל- 3 מטפלים בשכר והפיצוי החודשי בגין עזרה נקבע על סכום נמוך יותר, ובכל מקרה, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע פיצוי לבני משפחה בתקופת האשפוז בבית חולים בסכומים נמוכים בהרבה.

60. אציין כי בשים לב לעובדה שחלק עיקרי מהעזרה ניתן לתובע ע"י אביו, שהשתכרותו בפועל עובר לתאונה לא הוכחה (בין היתר לאור העובדה שעל מרבית הסכום שהשתכר אין ראיות) והעובדה שאין להשוות בין שעות העבודה שלו לפני התאונה ואלה שהוא מקדיש לתובע – אפסוק לתובע פיצוי הן לעבר והן לעתיד בסכום גלובלי , מבלי לקחת בחשבון את הסכומים ששולמו בפועל (שהם נמוכים באופן משמעותי מהסכום שקבעתי).

61. על בסיס האמור זו מסתכם הפיצוי בגין עזרת הזולת כדלקמן:

בגין תקופות האשפוז מיום 4.4.09 עד 8.5.11 –

10,000 ₪ X 26 חודשים = 260,000 ש"ח

בצירוף ריבית מאמצע התקופה- 268,359 ₪

מיום 8.5.11 עד 1.7.16 –

20,000 ₪ X 62 חדשים = 1,240,000 ₪

בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 1,256,353 ₪

מיום 1.7.16 עד 1.7.21 –

20,000 X 55.652 = 1,111,240 ₪

סה"כ הפיצוי בגין עזרת הזולת הינו 2,635,952 ₪.

69. התשלום העיתי בגין העזרה יעמוד (נכון להיום) על 20,000 ₪ לחודש.

טיפולים וציוד מתכלה

70. בחוות דעתה של ד"ר פרבר נאמר כי התובע זקוק לטיפולי פיזיוטרפיה "טיפול נשימתי והפעלה לשמירת טווח התנועה במפרקים פעמיים בשבוע, וזאת בנוסף להפעלה יומיומית על ידי המטפלים תוך כדי הנחייה של פיזוטרפיסט". בנוסף, זקוק ל"ריפוי בעיסוק – סדרה של 6-8 טיפולים למתן הדרכה לגירויים. יש לציין שהמשפחה עושה עבודה מצויינת בתחום זה והדרכה מקצועית יכולה לעזור לה".

ד"ר פרבר גם ציינה כי נדרש לבני המשפחה טיפול נפשי-תמיכתי פעם בשבועיים למשך שנה.

71. בהתאם לתצהירו של האב (ת/2) במשך שנתיים טופל התובע על ידי מטפל בשם קאסם בעלות של 200 ₪ לטיפול, ומאז נובמבר 2012 הוא מטופל בקביעות על ידי מטפל אלטרנטיבי בשם דני כהן בעלות של 2,000 ₪ לחודש (2 טיפולים בשבוע). לדברי האב התובע זכאי לקבל מקופת חולים 10 טיפולים בלבד.

לתצהירו של האב צורפו קבלות על תשלומים עבור טיפולי פיזיוטרפיה ושיאצו וכן קבלות על רכישת תרופות , מזון , תוספי מזון וויטמינים.

72. מטעם הנתבעת העיד ד"ר ליוס , מנהל היחידה להמשך טיפול במחוז חיפה, כי נעשתה הערכה של צרכי הטיפול בתובע והוחלט כי דרוש טיפול "החזקתי" ויעשה מעקב פעם בחודש. לדבריו, במידה והרופא מטעם קופת חולים ימצא כי התובע זקוק ליותר טיפולים – הקופה תישא בהוצאה זו. עוד אמר כי ניתנת למשפחה הדרכה והערכה אחת לחודש וטיפול פיזיוטרפי אחד לחודש וכי במידה והצוות יקבע כי דרושים טיפולים נוספים - הוא יהיה זכאי ל- 25 טיפולי פיזיוטרפיה בשנה + 25 טיפולי פיזוטרפיה נשימתית.

ד"ר ליוס הגיש את תיקו הרפואי של התובע , שם נרשם כי המשפחה ביקשה טיפול בתובע 2-3 פעמים בשבוע ובקשתה נדחתה.עוד נרשם שם כי המשפחה ביקשה להפסיק את טיפולי הפיזוטרפיה שהתובע קיבל מקופת חולים.

73. בסיכומים טענה ב"כ התובע כי קופת חולים אינה מממנת ולא חייבת לממן לתובע טיפולי פיזוטרפיה פעמיים בשבוע . ב"כ התובע היפנתה לפסק הדין בע"א 3573/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (2.2.14) שם נפסק פיצוי עבור טיפול פיזיוטרפי בנסיבות דומות בסכום של 3,200 ₪ ובשערוך למועד הסיכומים – 3,305 ₪. ב"כ התובע היפנתה גם לטיפולים בפועל שהתובע קיבל מדני כהן, וחזרה וטענה כי הוכח שהטיפול הביא לשיפור של ממש במצבו של התובע.

74. ב"כ התובע ביקשה לפסוק לתובע 9 טיפולי פיזיוטרפיה לחודש בעלות של 413 ₪ לטיפול (3,717 ₪ לחודש). בגין העבר ביקשה לפסוק סכום של 100,000 ₪, מאחר ולא כל הקבלות נשמרו. בנוסף, ביקשה ב"כ התובע לפסוק סכום של 2,500 ₪ עבור טיפולי ריפוי בעיסוק שהומלצו על ידי ד"ר פרבר, עבור טיפול נפשי לבני המשפחה בסך של 11,050 ₪, ועבור התייעצויות עם רופאים מומחים לעבר 13,300 ₪ ולעתיד – 40,000 ₪. כמו כן ביקשה לפסוק בגין תרופות, טיטולים ומשחות בגין העבר סכום של 143,400 ₪ ולעתיד 2,876 ₪ לחודש.

75. ב"כ הנתבעת טען כי התובע זכאי לקבל טיפולי פיזיוטרפיה והדרכה מקופת חולים ללא תשלום וכי אין מקום לפסוק לו את הסכומים שפורטו בסיכומי ב"כ התובע. כן טען כי מר דני כהן אינו פיזיוטרפיסט והטיפול שהוא מעניק לתובע הוא רפלקסולוגיה ומסאג'ים – טיפולים שלא הומלצו על ידי ד"ר פרבר.

ב"כ הנתבעת טען כי חלה על התובע, כמו כל ניזוק, חובת הקטנת הנזק וכי במידה ואביו של התובע בחר לספק לו טיפולים במסגרת פרטית במקום הטיפולים מקופת חולים – אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאה זו. הוא הדין בטיפול הנפשי עליו המליצה ד"ר פרבר למשך שנה ואשר לא הובאה כל ראיה כי ניתן למשפחה טיפול שכזה ובכל מקרה הם היו זכאים לקבלו מקופת חולים ללא תשלום והוא הדין בהתייעצויות עם מומחים – כאשר התובע זכאי להחזר הוצאות עבור 2 ייעוצים בשנה.

ב"כ הנתבעת טען כי יש להתעלם מכל החשבוניות של בתי המרקחת שנחיצותם לא הוכחה. כמו כן טען כי מרבית הציוד המתכלה והתרופות מסופקים על ידי קופת חולים ללא תשלום.

76. גם בנושא הטיפולים שהתובע זקוק והשתת התשלום עליהם על הנתבעת ו/או על קופת חולים כבר נקבע מתווה על ידי כבוד השופט י. עמית בע"א 3573/12 ‏"כלל" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2.2.14) לפיו יש לחייב את הנתבעת לשאת בחלק מהעלות, ללא קשר לחיובה של קופת חולים. שם נזקק הנפגע (גם שם דובר בנפגע מונשם שלצורך הטיפול בו נדרשו 2 מטפלים בהתאם לחוות דעתה של ד"ר פרבר) לשני טיפולי פיזיותרפיה בשבוע, כולל טיפול נשימתי, להידרותרפיה פעם בשבוע, ולטיפול נפשי בתקופות משבר, לפי הצורך, וכב' השופט עמית קבע כי יש להשית על הנתבעת חיוב חודשי בסך 2,000 ₪. לעומת זאת בענייננו – המליצה ד"ר פרבר רק על 2 טיפולי פיזותרפיה בשבוע ולכאורה הסכום שהיה על מקום להשית על הנתבעת היה אמור להיות נמוך יותר.

77. יחד עם זאת, מהראיות עלה כי בפועל משתלם למטפל (דני כהן ) סכום של 2,000 ₪ לחודש עבור 2 טיפולים בשבוע ₪ ולפיכך אני קובעת כי יש לפסוק לתובע סכום זה (נכון להיום) הן לעבר והן לעתיד (כאשר בסכום לעבר לקחתי בחשבון את העובדה שהתובע קיבל בחלק מהתקופה טיפולים נוספים ולגבי חלק מהתקופה לא הוצגו כלל קבלות על תשלום למטפלים, וכמו כן לקחתי בחשבון בסכום זה גם את כל יתר הטיפולים וההדרכות שהומלצו על ידי ד"ר פרבר).

78. לפיכך, בגין הטיפולים מסתכם הפיצוי ב:

לעבר –מ 8.5.11 עד היום – 2,000 ₪ X 62 = 124,000 ₪

בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 124,635 ₪

מהיום עד 1.7.21 – 2,000 ₪ X 55.652 = 111,304 ₪.

סה"כ בגין טיפולים 235,939 ₪.

79. התשלום העיתי יעמוד על סכום של 2,000 ₪ לחודש.

80. באשר לייעוצים – אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת לפיה התובע זכאי להחזר עבור 2 ייעוצים בשנה מקופת חולים וכמו כן לא הובאה כל ראיה בדבר נחיצות הייעוצים הנ"ל.

81. באשר למזון – איני סבורה כי על הנתבעת לשאת בתשלום עבור המזון. ביסוד דיני הנזיקין עומדת ההלכה לפיה אין התובע זכאי להיטיב את מצבו על חשבון המזיק ויש לפסוק פיצוי על הוצאות רק בגין הוצאות הנחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו. גם אלמלא התאונה היה התובע זקוק למזון ולא הובאה כל ראיה כי המזון הניתן לו במומו (לרבות הויטמינים ותוספי המזון שהוא מקבל) יקר יותר מהמזון עבורו היה משלם אלמלא נפגע. ודוק : עסקינן בתובע רווק ששכרו היה אמור לספק את צרכיו בלבד.

82. הוא הדין גם בהוצאות על טיטולים, מגבונים ומשחות, שעלותם שקולה לביגוד, הנעלה, חומרי רחצה, לבנים, מגבות וכיו"ב, שגם אותם היה התובע צורך אלמלא התאונה. זאת, בנוסף לעובדה שציוד זה ברובו מסופק על ידי קופת חולים.

ציוד שיקומי

83. בחוות דעתה של ד"ר פרבר היא פרטה את הציוד והאביזרים להם זקוק התובע:

- ציוד להנשמה

- מיטה עם הפעלה חשמלית ומזרן נגד פצעי לחץ, אותו מחליפים פעם ב- 3 שנים.

- כסא גלגלים גבוה עם תמיכת ראש ורגליות מתרוממות, החלפה כל 5-06 שנים.

- כרית לכיסא גלגלים – החלפה כל 3 שנים

- אלונקת רחצה

- מנוף להעברות

- מכשיר APT להפעלה פסיבית של הרגליים.

- פנרוז ושקיות שתן 2-3 ליום.

- טיטולים בחישוב של 3 ליום.

84. על פי תעודת עובד ציבור של הגב' יעל גרין מיום 12.10.14 (נ/1) בתוספת השלישית נכלל ציוד המסופק על ידי קופ"ח כדלקמן: מיטה עם הפעלה חשמלית, כסא גלגלים, כרית לכיסא, אלונקת רחצה ומנוף.

85. לתצהיר האב צורפו קבלות וחשבוניות על רכישת ציוד שיקומי (לרבות גנרטור) בסכום כולל של 96,478 ₪.

86. ב"כ התובע טענה בסיכומים כי אכן משרד הבריאות מחוייב לספק את ציוד השיקום לנפגעי תאונות דרכים, אך בפועל לא מסופק כל הציוד. לטענתה, בשים לב למצבו של התובע מחד ולעובדה שהשבילים בקיבוץ משופעים וקשה לדחוף את הכיסא, ביחד עם מכונת ההנשמה, הכרחי ציוד מתאים יותר, כמו כסא גלגלים ממונע שעלותו 50,000 ₪ . בנוסף, טענה כי ד"ר פרבר המליצה לרכוש מכשיר APT שאינו מסופק על ידי משרד הבריאות וכן נדרש לתובע מכשיר למדידת לחץ דם.

בסיכום, ביקשה ב"כ התובע לחייב את הנתבעת בתשלום של 90,000 ₪ עבור רכישת הציוד בעבר, בתשלום חד פעמי עבור הציוד שלא סופק- 80,000 ₪ ועבור תיקון והחלפות – 20,000 ₪ לשנה.

87. ב"כ הנתבעת טען כי לא הובאה כל ראיה שהציוד המסופק על ידי משרד הבריאות אינו ברמה סבירה ו/או כי אינו עונה על צרכי התובע וכי הנתבעת עלולה להיות חשופה לתביעה מצד משרד הבריאות , באופן שבמידה ויפסק לתבוע פיצוי בגין רכישת ציוד המסופק על ידי משרד הבריאות – יהיה עליה לשאת בכפל תשלום.

ב"כ הנתבעת טען כי בהתאם לקבלות שולם על ידי אביו של התובע עבור רכישת ציוד 96,478 ₪ (לרבות גנרטור) ומשוערך מיום 1.9.11 – 104,043 ₪.

88. מאחר ומחד קופת חולים אמורה לשאת בחלק הארי של התשלום עבור ציוד שיקומי, אך מאידך הוכח כי בפועל אביו של התובע שילם בפועל עבור רכישת ציוד סכום של 96,478 ₪ (ומשוערך להיום - 104,043 ₪) ולאחר שאני לוקחת בחשבון סכום חד פעמי שיביא בחשבון הוצאות החלפת הציוד בעתיד (ככל שלא יסופק על ידי קופת חולים) – אני פוסקת לתובע בגין ציוד שיקומי סכום של 120,000 ש"ח.

89. איני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום עבור כסא גלגלים ממונע לצורך הובלתו בשבילי הקיבוץ המשופעים, כאשר בחקירתה שללה ד"ר פרבר באופן מפורש את הצורך בכסא גלגלים ממונע (וכן שללה את הצורך בטיולים של התובע בשבילי הקיבוץ). הוא הדין בפיצוי בגין ציוד שאינו מסופק על ידי קופת חולים , שעלותו נלקחה בחשבון בפסיקת הסכום לעיל שכולל גם את הציוד שכן מסופק.

מדור

90. לקראת שחרורו של התובע מבית החולים נבנתה עבור התובע יחידת דיור נפרדת בעלות של 360,000 ₪. היחידה כוללת חדר לתובע, חדר רחצה וחדר נוסף קטן (שאביו של התובע הצהיר כי הוא ואמו של התובע ישנים שם).

האב הצהיר כי לצורך הבניה קיבלו הלוואה מהקיבוץ בסכום של 230,000 ₪ בהתאם להסכם הלוואה מיום 1.10.10 . לדברי האב, היחידה שנבנתה קטנה ואין בה מקום לציוד.

91. בחוות דעתה של ד"ר פרבר נאמר בנושא הדיור כי "היחידה שנבנתה עבור התובע מתאימה לצרכיו. חסר גנרטור למקרה של הפסקת חשמל", אך בחקירתה הוסיפה כי חסר מקום אחסון .

92. בסיכומים טענה ב"כ התובע כי היחידה שנבנתה אינה מתאימה לתובע מאחר ונבנתה באילוצים. לפיכך, ביקשה ב"כ התובע לפסוק לתובע פיצוי עבור יחידת הדיור שנבנתה בפועל סכום של 360,000 ₪ וסכום נוסף של 785,000 ₪ עבור התאמת הבית לשימושו היום (הכולל תשלום עבור חניה , הכשרת שביל גישה ומרפסת מקורה).

93. ב"כ הנתבעת טען כי הדירה מתאימה לצרכי התובע ואין מקום לפיצוי עבור בית נוסף. כמו כן טען כי גם אלמלא התאונה היה על התובע לשלם דמי שכירות, כאשר אביו העיד כי בקיבוץ דמי השכירות הינם בסך 1,200 ₪.

94. כפי שכבר נאמר לעיל, על המזיק לשאת בהוצאה העודפת בלבד שנגרמה לנפגע בעקבות התאונה, והדברים יפים גם ככל שמדובר בנושא הדיור. עבור התובע כבר ניבנתה יחידת דיור בעלות של 360,000 ₪ ויש בה כדי לשקף את "העלות הנוספת" שנגרמה עקב התאונה (דהיינו חדר שינה גדול יותר עבור התובע וחדר נוסף ויחידת רחצה למטפל – שאדם בריא אינו נזקק להם). אין מקום לפסוק לתובע פיצוי נוסף, עבור יחידת דיור נוספת, כפי שביקשה ב"כ התובע, אלא לכל היותר עבור התאמות.

אציין כי היחידה שנבנתה עבור התובע צמודה ליחידת ההורים, אשר על פי עדותו של האב מאז התאונה היא כמעט ולא בשימוש, מאחר והם מתגוררים ביחידה שהוספה עבור התובע. בנסיבות אלה, ככל שנדרשת הרחבה של חדר השינה של התובע ו/או הרחבת החדר הנוסף, שבשימוש ההורים, הדבר יכול להעשות על חשבון יחידת הדיור הנ"ל.

95. לפיכך, אני פוסקת לתובע עבור מדור סכום גלובלי של 500,000 ₪ , כאשר בקביעת הסכום לקחתי בחשבון הן את ההוצאה בפועל בעבר, הן את ההתאמות (ככל שידרשו) והן את הסכום שהיה על התובע לשלם עבור מדור אלמלא התאונה.

ניידות

96. ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה כי בהתחשב במקום מגוריו של התובע וחוסר זמינות אמבולנס, ראוי שיעמוד לרשותו רכב ואן עם מנגנון הכנסת מיטה או כסא גלגלים ומכונת הנשמה ניידת.

ד"ר פרבר העידה כי בשלב בו ראתה את התובע - הוא לא נזקק לגירוי חיצוני מעבר לחדר בו הוא מתגורר ונסיעות ברכב לא נראו לה מעשיות. היא הוסיפה כי במידה ויחול שינוי במצבו יתכן והדבר יסב לו הנאה.

97. אביו של התובע הצהיר כי בשנת 2011 נרכש עבור התובע רכב מותאם לנכים, כאשר השתתפותם בעלות הרכישה הסתכמה ב- 68,000 ₪. לדבריו, במועד התאונה לא היה ברשות המשפחה רכב (לאחר שרכב שהיה להם נמכר) וכי הרכב שנרכש משמש להסעת התובע או לנסיעות לרכוש עבורו ציוד . בחקירתו אמר האב כי בטיפול בשנת 2014 הקילומטרג' של הרכב היה 2,500.

98. מטעם הנתבעת העיד מר רחמים סידיס, מנהל מרחב אשר במד"א, כי יש במרחב 5 ניידות טיפול נמרץ זמינות וכי אין מניעה להוביל את התובע בניידת כזאת, בה יש מכונת הנשמה ואת כל הציוד הדרוש.

99. בסיכומים ביקשה ב"כ התובע לפסוק לתובע את סכום הרכישה וטענה כי אין לנכות מסכום זה הוצאות שהיו נגרמות לתובע או לאביו אלמלא התאונה מאחר ולתובע היה אופנוע שעלות אחזקתו אפסית ולאביו היה רכב שמחירו 15,000 ₪ בלבד. בנוסף, ביקשה לפסוק את עלות האחזקה החודשית של הרכב.

ב"כ התובע טענה כי יש צורך ברכב לא רק לצורך נסיעות לבית חולים אלא גם "לכל מטרה אחרת של יציאה מהבית" וגם לנסיעות לצורך רכישת ציוד עבור התובע. כן טענה כי לא ניתן להסתמך על אמבולנס שתמיד יהיה זמין באותו רגע וכי העדר רכב יכול לסכן את חייו.

100. ב"כ הנתבעת טען כי לא נדרש לתובע רכב צמוד. ב"כ הנתבעת טען כי המרחק מביתו של התובע לבית החולים הקרוב הוא 11 ק"מ וכי ד"ר פרבר העידה בהליך אחר כי ניתן להשתמש באמבולנס בנסיבות שכאלה וכי הרכב אינו נדרש לסתם נסיעות). ב"כ הנתבעת היפנה לחקירתו של האב שאמר כי כמעט ולא נעשה שימוש ברכב מאז רכישתו וטען כי אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגין ניידות.

101. ההלכה בדבר "העלות הנוספת" כוחה יפה גם בענין הוצאות הניידות. מאחר וממילא כבר נרכש רכב עבור התובע לא אקבע כי אינו זקוק לרכב שנרכש, למרות שעל פי העדויות שנשמעו, אמבולנס זמין במקרה של צורך מיידי בפינוי, והאמבולנס ממילא מצוייד בכל הציוד הרפואי הנדרש.

יחד עם זאת, אני סבורה כי הסכום ששולם על ידי התובע עבור רכישת הרכב (68,000 ₪) משקף את העלות שהיה התובע משקיע ברכב אלמלא התאונה.

102. איני מקבלת את טענת ב"כ התובע לפיה יש לפסוק לתובע פיצוי "מלא" בגין ניידות, לרבות הוצאות רכישת הרכב ועלות אחזקתו, מאחר ועובר לתאונה לא היה ברשותו רכב אלא אופנוע. סכומי הפיצוי בראשי הנזק השונים משקפים "ממוצע" וכפי שפסקתי לתובע למשל פיצוי עבור "מדור" למרות שעובר לתאונה לא היה לתובע "מדור" בבעלותו, או פיצוי בגין אובדן שכר בגובה השכר הממוצע במשק, למרות שלא השתכר סכום זה עובר לתאונה, כך גם בפסיקת הפיצוי בגין ניידות, הפיצוי בגין "ההוצאות העודפות אלמלא התאונה" יחשב על פי הסביר והמקובל ("הממוצע").

103. מאידך, באשר לאחזקת הרכב, עולה מהראיות וכפי שהעיד גם אביו של התובע, השימוש ברכב הינו מינימלי (הקילומטרג' של הרכב עמד על 2,500 לאחר שלוש שנות שימוש, דהיינו כ- 850 קילומטר לשנה, ולפיכך, ממילא אין רלבנטיות ל"עלויות העודפות" כפי שפורטו בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים.

104. בשים לב לכל האמור – אני סבורה כי הסכומים ששולמו ומשולמים לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי מכסים את כל ההוצאות והתשלומים בראש נזק זה ולפיכך איני פוסקת לתבוע פיצוי בראש נזק זה , ומאידך גם לא אנכה את הגימלאות ששולמו וישולמו לתובע בגין ניידות על ידי המוסד לביטוח לאומי.

מיזוג, אבזור חשמלי וכביסה

105. מאחר ומדובר בציוד הנמצא כמעט בכל בית (מזגן ומכונת כביסה) ולא ניתן לערוך חישוב אריתמטי של "העלות המוגברת" בגינה זכאי התובע לפיצוי (לתצהיר האב אמנם צורפו חשבונות חשמל ומים אך לא ניתן לעשות השוואה בין יחידת הדיור של ההורים עובר לתאונה ליחידות של ההורים והתובע עצמו לאחר התאונה, מאחר ולא הובא פרוט של הציוד בכל חאת מהיחידות ו/או על מספר הנפשות בכל אחת מהיחידות בכל אחת מהתקופות).

מטעם התובע גם לא הובאו קבלות על רכישות של ציוד בסכומים להם טענה ב"כ התובע בסיכומים.

106. לפיכך, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה עד 1.7.21 סכום גלובלי של 50,000 ₪.

107. התשלום עיתי יעמוד על סכום של 1,000 ₪ לחודש.

כאב וסבל

108. שני הצדדים מסכימים כי התובע זכאי לפיצוי בסכום המקסימלי, המסתכם, נכון למועד פסק הדין, בסכום של 188,822 ₪ .

הוצאות מיטיבים

109. בהתאם לתצהיר האב שהו הורי התובע בבית חולים רמב"ם כל שעות היממה ומאז הועבר לאשפוז בבית החולים תל השומר שכרו מלונית לתקופה שעד שחרורו, ששימשה בעיקר את האם מאחר והאב שהה לצד בנו במרבית התקופה גם בלילות. בנוסף, נזקקו לרכוש מזון וכן נגרמו להם הוצאות נסיעה. לתצהיר צורפו קבלות רבות על התשלום למלונית.

110. ב"כ התובע ביקשה לפסוק למיטיבים פיצוי בגין הוצאותיהם בתקופת האשפוז סכום של 254,581 ₪ בנוסף לעלות המגורים בסך 104,581 ₪.

111. ב"כ הנתבעת טען כבר במבוא לסיכומים כי בסיכומים חורג התובע מהמסגרת שנקבעה בכתב התביעה, כאשר כתב התביעה שהוגש אינו כולל תביעות מיטיבים ו"התובע" הוא התובע בלבד, באמצעות הוריו, כאשר הוריו מופיעים כ" אפוטרופסיו" ולא כמי שתובעים כמיטיבים ו/או בגין כל נזק ישיר שנגרם להם. בנוסף טען כי הסכומים הנתבעים הם מוגזמים ביותר ויש להתעלם מהם בהיותם הרחבת חזית אסורה.

112. בכתב התביעה מופיעים הוריו של התובע כ"תובעים" בשמו של התובע כאספוטרופסיו וכתובעים נוספים (מס' 2 ו- 3) ולפיכך, אין עסקינן בהרחבת חזית. בנוסף, כתב התביעה הוגש סמוך לאחר התאונה וגם אם לא נכלל בו ראש נזק זה , איני סבורה כי אין מקום לפסוק להורים את הפיצוי כמיטיבים בתקופת שהותו של התובע בבית החולים, כאשר אין חולק שנגרמו להם הוצאות "עודפות" בתקופה זו בגין מדור, הוצאות נסיעה ומזון.

113. לפיכך, אני פוסקת להורי התובע, כמיטיבים, סכום גלובלי של 250,000 ₪.

אפוטרופסות

114. מאחר והתובע אינו יכול לדאוג לענייניו והוריו מונו כאפוטרופסיו, ביקשה ב"כ התובע לפסוק להם שכר אפוטרופסות בשעור של 1,000 ₪ לחודש (בהתאם לשכר המשולם לאפוטרופוס לחסוי שאינו מאושפז על פי תקנה 5(א) לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר שכר לאפוטרופסים), תשמ"ט- 1988 (לעבר – 76,000 ₪).

115. ב"כ הנתבעת טען כי אין מקום לפסוק להורים כל פיצוי בראש נזק זה, מאחר ולא נתבע בכתב התביעה. לחילופין טען כי מאחר והאב גם מטפל בתובע, אין מקום לפסוק לו כפל פיצוי. ב"כ הנתבעת טען גם כי מחקירת האב עולה כי אינו נוהג בהתאם לצו האפוטרופסות, אינו מגיש דיווחים לאפוטרופוס הכללי ואפילו לא מנהל את חשבונות התובע בחשבון נפרד.

116. איני סבורה כי יש מקום לטיעוני ב"כ הנתבעת בראש נזק זה, כאשר החוק עצמו מזכה את האפוטרופוס בשכר אפוטרופסות שגם שיעורו קבוע בחוק.

117. לפיכך, אני פוסקת לתובעים 2 ו- 3 שכר אפוטרופסות לעבר בסכום המבוקש – 76,000 ₪ ולעתיד (עד 1.7.21) – 55,652 ₪ , סה"כ 131,652 ש"ח.

התשלום העיתי יעמוד על סכום של 1,000 ₪ לחודש.

סה"כ הנזק

118. סה"כ הנזק מסתכם כדלקמן:

ראש הנזק פיצוי חד פעמי פיצוי עיתי

הפסד שכר ופנסיה 1,317,835 10,416

עזרת הזולת 2,635,952 20,000

טיפולים 235,939 2,000

ציוד שיקומי 120,000

מדור 500,000

מיזוג ואבזור חשמלי 50,000 1,000

כאב וסבל 188,882

________ _________

סה"כ לתובע 5,048,548 ₪ 33,416 ש"ח

למיטיבים 250,000

שכר אפוטרופסות 131,652 1,000

סה"כ למיטיבים 381,652 ש"ח 1,000 ש"ח

ניכויים

119. מטעם הנתבעת הוגשו חוות דעת אקטואריות ולסיכומים צורפו חוות דעת עדכניות לפיהן התובע קיבל עד היום מהמל"ל עבור קצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים סכום של 495,901 ₪. בנוסף קיבל קצבת ניידות מענקים לרכישת הרכב ואביזרים לרכב.

120. ב"כ הנתבעת טען כי הסכומים ששולמו לתובע נכללים במכתב דרישה של המל"ל לנתבעת, עפ"י סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ולכן יש להפחית את מלוא הסכומים ששולמו (935,850 ₪) מהפיצוי החד פעמי שיקבע.

121. ב"כ הנתבעת טען כי בנוסף, מקבל התובע באופן שוטף קצבה חודשית בגין נכות כללית בסך 2,714 ₪ ובגין שירותים מיוחדים – 5,046 ₪ , סה"כ 7,760 ₪ לחודש – סכום שיש להפחית מכל סכום שיפסק לתובע לעתיד. זאת, בנוסף לקצבת ניידות חדשית.

122. ב"כ הנתבעת טען כי הנתבעת שילמה לתובע עד היום תשלום תכוף בסכום של 829,309 ₪ (כולל הפרשי הצמדה וריבית) , אשר גם אותו יש להפחית מהתשלום החד פעמי שיפסק.

123. ב"כ התובע טענה כי חוות הדעת שהוגשו על ידי הנתבעת אינן מעודכנות. באשר לעבר הסכימה ב"כ התובע לעדכן את גימלאות המל"ל נטו, בצירוף הפרשי הצמדה. באשר לקיצבת הניידות טענה כי ההלוואות והמענק לרכישת הרכב כבר קוזזו בעת חישוב הפיצוי בראש נזק זה.

124. באשר לתשלומים התכופים טענה ב"כ התובע כי תשלומים אלה לא הספיקו למחיית התובעים ומאחר והם נזקקו להלוואות לצורך קיומם לאחר התאונה ובגין הלוואות אלה שילמו ריבית גבוהה, אין לחייבם בריבית נוספת על התשלומים התכופים.

125. אני מסכימה עם טענת ב"כ הנתבעת כי יש להפחית את מלוא הסכומים ששולמו וישולמו על ידה, כאשר אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית , כאשר גם לתובע פסקתי פיצוי , כולל הצמדה וריבית גם לגבי סכומים שלא שולמו בפועל.

126. באשר לקצבת הניידות והמענקים – לא חייבתי את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הניידות ולפיכך אין לבצע הפחתה של הסכומים ששולמו וישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי ( אך יהיה על הנתבעת לשלם למוסד לביטוח לאומי את הסכומים שידרשו על ידו, ככל שידרשו).

127. לפיכך, מסתכמים הניכויים כדלקמן:

עד היום - 495,309 ₪ + 829,309 ₪ = 1,324,610 ₪

מהיום ועד 1.7.21 – 7,760 ₪ X 55.652 = 431,860 ₪

סה"כ הניכויים מסתכם ב- 1,756,470 ₪

128. הניכוי העיתי עומד על סכום של 7,760 ₪ .

התוצאה

129. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 את הסכום של 3,292,078 ולתובעים מס' 2-3 את הסכום של 381,652 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור של 13% מהסכומים הנ"ל ומע"מ וזאת כפיצוי חד פעמי עד יום 1.7.20121 .

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 תשלום עיתי בסכום של 25,656 ₪ לחודש

ולתובעים מס' 2-3 בסכום של 1,000 ₪ לחודש וזאת החל מיום 1.7.2021 ואילך לכל תקופת חייו של התובע מס' 1. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל ויתווסף עליהם שכ"ט עו"ש בשעור של 13% מהם.

כל הסכומים ישולמו לתובעים באמצעות באת כוחם. הפיצוי החד פעמי ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

התשלום העיתי ישולם בכל 15 לחודש , כאשר התשלום הראשון ישולם ביום 15.7.21 עבור חודש יולי 2021.

130. הנתבעת תישא ביתרת האגרה וכן תחזיר לתובעים את האגרה ששולמה, על פי חישוב שיומצא לב"כ הנתבעת על ידי ב"כ התובעים.

פרט לאמור, לא תישא הנתבעת בכל הוצאה נוספת של התובעים.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.