על ידי ב"כ עו"ד רהט

התביעה הינה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה שארעה לו ביום 12.2.2008 (להלן - "התאונה"), על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים").

רקע כללי

1. התובע, יליד 1.3.1975, נפגע בתאונה בעת שהיה בן 33 וכיום הינו בן 40. התובע הינו צלם ושליח במקצועו.

2. הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הקטנוע עליו נסע התובע.

3. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת החבות והנזק.

4. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. נקבעה לתובע נכות על פי דין בשיעור של 20% לפי תקנה 11 2(ג') לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956, החל מיום 2.11.2008, עקב פקקת וריד ביד ימין.

טענות התובע

5. חבות- התובע טוען כי האירוע עונה על ההגדרה של תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים. לטענתו, הניע את הקטנוע בטרם החל בנסיעתו. לאחר מכן, הוא משך את הקטנוע קדימה על מנת להורידו מהרגלית ואז חש בכאבים בזרוע ימין מנפיחות באמה הימנית. לדידו, משיכת הקטנוע על מנת להורידו מן הרגלית טרם נסיעה, הינה פעולת לוואי הקשורה לנסיעה ולשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

כן נטען כי יש לייחס חשיבות לחקירת האירוע על ידי המל"ל אשר הביאה להכרה בתאונה כתאונת עבודה. ניסיונה של הנתבעת לקעקע את ממצאי המל"ל נעוץ בחוסר תום לב אשר נועד להתיש את התובע.

6. נזק- לטענת התובע, עובר לתאונה היה איש בריא ופעלתן. מאז התאונה, הוא מוגבל בביצוע פעולות בידו הימנית, שהיא היד הדומיננטית. כך, לאחר מאמץ קל, היד מתנפחת והאצבעות מכחילות. עקב התאונה, הוא אינו יכול לעבוד והדבר גרם לו הפסדי השתכרות ניכרים. כמו כן, הוא אינו יכול לרכוב על האופנוע, ששימש אותו לצרכי עבודה ולצרכיו האישיים.

טענות הנתבעת

7. חבות- הנתבעת טענה כי לא הוכחו כלל עובדות האירוע ועצם התרחשות התאונה.

עוד נטען כי אין המדובר בתאונת דרכים כמשמעה על פי חוק הפיצויים, שכן משיכת הקטנוע קדימה איננה בגדר שימוש על פי הגדרות החוק.

8. נזק- לטענת הנתבעת נכותו הרפואית של התובעת אינה פוגעת בתפקודו. לתובע בעיות שונות אשר אינן קשורות לפגיעתו בתאונה, המשפיעות על יציבותו התעסוקתית ועל פוטנציאל השתכרותו ללא קשר לתאונה.

דיון ומסקנות

כבר עתה יאמר כי לאחר עיון, מצאתי לנכון לדחות את תביעתו של התובע כבר בשלב החבות.

דיון משפטי - שאלת החבות

9. הסוגיה שבמחלוקת הינה השאלה האם נפגע התובע במסגרת תאונת דרכים אם לאו. המחלוקת בענייננו הינה באשר לקיומו של שימוש ברכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים ובפרט "נסיעה ברכב".

10. ס' 1 לחוק הפיצויים מגדיר מהי תאונת דרכים ומהו שימוש ברכב מנועי:

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה..."

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד."

הסעיף מונה רשימה סגורה של מקרים אשר מהווים דרכי "שימוש ברכב מנועי" לצורך החוק. צורות שימוש אלה מבקשות לתאר מצבים בהם הרכב מצוי בתנועה מסויימת, אופקית או אנכית. בהתקיים צורות שימוש אלה אין גם צורך להתחקות אחר "מטרות התחבורה" הנלוות לשימוש שכן הסיכון התחבורתי טמון בעצמם תנועת הרכב.

11. עוד נקבע בפסיקה כי התנעת רכב מהווה שימוש ברכב- "נראה כי התנעת הרכב תיחשב "נסיעה" לצרכי חוק הפיצויים (ראו: ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844 (1988)). פסק דין זה ניתן אמנם לפני שנתקבל בכנסת תיקון מספר 8, אך נראה כי אין לחרוג מפרשנות זו גם כיום... פרשנות המונח "נסיעה ברכב" הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך נראה כי המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ודוק: הקשר צריך שיהא לפעולת הנסיעה עצמה, ולא רק לתוצאותיה. התנעת מנועו של הרכב היא חלק מן הנסיעה. בין הפעלתו של המנוע לבין תזוזת גלגלי הרכב על הכביש מפריד אך שחרור הבלם או שלוב הילוך למהלך תנועה. הפעלת המנוע היא גם תנאי פיסי לנסיעה; ללא התנעת הרכב לא יוכל הרכב לזוז ממקומו."

12. ב"כ התובע מבקש להסתמך על רע"א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה, פ"ד נג(4) 145, בו נקבע בדעת רוב כי שחרור בלם- סטופר במשאית להובלת מכוניות, היא פעולה חיונית לנסיעה, ונכללת בשימוש מוכר על פי חוק הפיצויים. דא עקא, הגישה המרחיבה על פיה כל פעולה הקשורה בקשר כלשהוא לנסיעה ברכב תיחשב כנסיעה, נדחתה על ידי בית המשפט העליון בפסיקה מהשנים האחרונות.

בהקשר זה, נקבע ב- רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל (פורסם במאגרים, 29.10.2007):

"...פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ'הליך הנסיעה' עד כדי שיש לראות בה 'נסיעה' אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי." ( וכן ר' רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם במאגרים, 8.11.07) רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים 4.2.09), רע"א 10875/08 שרון נ' קארו (פורסם במאגרים 19.4.09), א' רבלין, ' תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב פיצויים' בעמוד 172 ואילך).

13. לטענת ב"כ התובע יש לסתום את הגולל על טענות הנתבעת, לנוכח קביעת המל"ל והכרת התאונה כתאונת עבודה.

בפסיקה נמצאו גישות שונות בסוגיה האם עצם קביעת הקשר הסיבתי במסגרת ההליכים במל"ל על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, מחייבת גם לצורך קביעת החבות על פי חוק הפיצויים. דומה כי משקמה תחולה להוראת סעיף 6ב- שומה על בית המשפט להניח, אם הדבר לא נסתר בראיות אחרות, כי לנפגע נגרמה נכות, בשיעור שנקבע על פי דין, בשל אותה תאונה, אך אין בכך כדי להכריע, בהכרח, גם את שאלת החבות במשפט. שאלת הקשר הסיבתי תוכרע במשפט, בנפרד, בהתאם למבחני הקשר הסיבתי שעוצבו בפסיקה המפרשת את ההוראה, בדבר תחולת החוק, שבסעיף 1 לחוק הפיצויים, כפי שתוקן בתיקון מס' 8 (א. ריבלין ' תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב פיצויים' בעמוד 770).

דיון עובדתי - שאלת החבות

14. לשם בחינת החבות, אדרש בין השאר לגרסת התובע ,כפי שהובאה בהליכי המל"ל, תוך עימותה עם גרסתו בתיק זה.

בתביעתו לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נספח א' למוצגי הנתבעת), ציין התובע כי נפגע בשעת הצהריים והפסיק את עבודתו בשעה 17.00 באותו יום ופנה לקבל טיפול לראשונה בערב בבית החולים איכילוב.

עוד כתב התובע כי מסר הודעה למנהלו איתן וכן הודיע לגילי. שמה של גילי נעדר ממסמכים מאוחרים יותר.

אשר לתיאור התאונה כתב התובע- "משיכה של הקטנוע של העבודה (כבד מאוד) על מנת להוריד אותו מהרגלית המרכזית עליה עמד, כפי שאני עושה עשרות פעמים ביום, ולפתע הרגשתי כאבים בזרוע ימין. והיד התנפחה". התובע ציין כי לא נכחו עדים בעת התאונה.

לכאורה הטעם לקרות התאונה הינו כובדו של הקטנוע. על טופס זה חתם המעביד ללא כל סייג.

על פי תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה "במהלך יום עבודה משך את הקטנוע יד ימין לאחר מזה הופיע כאב חזק ונפיחות בזרוע ואמה ימנית".

בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה תיאר התובע את הפגיעה באופן הבא: "בעת העבודה כשליח, משכתי את הקטנוע כלפי מעלה וכתוצאה מכך נפגעתי בזרוע ימין", כך גם בתולדות המקרה בחוות דעת רפואית בתחום הכירורגיה:" אובחן DVT ביד ימין. משכתי קטנוע הרגשתי כאבים בתנועה והלכתי להיבדק. חשבו שזה קרע".

על פי טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250), עליו חתום מר יקיר אלי, מנהל משאבי אנוש באמגון, תיאור התאונה הינו: "כשמשך את הקטנוע לפני נסיעה הרגיש כאבים ביד ימין".

אשר על כן, בהליכי המל"ל, מסר התובע כי התאונה ארעה בשל משיכת הקטנוע ולנוכח כובדו.

15. בכתב טענותיו בהליך שבפני, לא פרס התובע את פרטי התאונה.

16. התובע מסר בגרסתו בפני, עובדה מהותית נוספת לפיה הקטנוע היה ממונע וזאת כעולה מתצהיר נסיבות ותצהיר עדות ראשית.

17. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, הוכח כי התובע הניע את האופנוע ובבואו למשוך אותו על מנת להורידו מהרגלית ולהתחיל בנסיעה ארעה התאונה. לדידו פעולת התובע הינה פעולת לוואי הקשורה לנסיעה ולשימוש ברכב ועל כן מהווה שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

אבחן האם יש לקבל את גרסת התובע כפי שהובאה בפני והאם בגרסתו זו יש כדי לשנות את סיווג האירוע.

18. התובע הצהיר כי לפני תחילת הנסיעה בקטנוע ולאחר שהניע את הקטנוע, הוא משך את הקטנוע קדימה על מנת להורידו מהרגלית האמצעית עליה עמד, ולפתע חש כאבים בזרוע ימין ומתיחה חזקה לאורך זרוע האמה הימנית. הוא דיווח על כך למנהלו, 'מר איתן', שהציע להסיעו לבית החולים.

19. בעדותו בקדם המשפט ביום 30.10.2012, העיד התובע כי "באחת הפעמים שמשכתי את הקטנוע, שהוא מאוד כבד, ויש לו ארגז ברזל מאוד גדול, הרגשתי כאבים ביד. הלכתי למנהל העבודה ששלח אותי לביה"ח ותוך כדי הטיפול התגלה מה שיש לי ביד" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 12-14).

התובע לא ציין בעדותו זו האם הקטנוע היה מונע אם לאו וכן ציין לראשונה את הארגז המותקן על הקטנוע.

20. בחקירתו, העיד התובע, כי בעת התאונה, הקטנוע היה מונע, כחלק מפעולה שגרתית. כאשר נשאל האם אי אפשר להניע את האופנוע אלא אם כן הוא עומד על רגלית, השיב "לא אמרתי שאי אפשר אלא שזו פעולה שגרתית". התובע הוסיף כי את פעולת המשיכה ביצע מספר פעמים באותו יום ובפעם האחרונה חש כאבים בידו (עמוד 20 ש' 6 עד ש' 16, ש' 20, עמוד 21 ש' 6 ואילך).

21. התובע העיד כי לא הלך למשטרה לאחר האירוע על מנת לדווח על התאונה שעבר, כיוון שראה כי אף אחד לא נפגע.

22. התובע עומת בעדותו עם תעודת חדר המיון. תעודת חדר המיון הינה הגרסה הראשונה שמסר התובע, אשר קרבתה לאירוע מעידה לכאורה על היותה גרסת אמת. מוצג זה הוגש בשלמותו ולא בכדי, רק על ידי הנתבעת (נ/3).

התובע צירף תעודה חלקית לכתב טענותיו, לראיותיו ולסיכומיו וכן הוסף כיתוב אשר נערך על ידי ב"כ התובע.

על אף ההזדמנות אשר ניתנה לתובע להציגה את התעודה במלואה וכהוויתה, לא נעשה כדבר הזה. עיון בתעודת חדר המיון מעלה כי בעוד שבעמוד הראשון של התעודה נכתב שהתובע 'משך קטנוע', הרי הוחסר על ידי התובע עמוד אחר המציין את העובדה כי התובע "משך עם ידו הימנית משא כבד".

התובע מנע מבית המשפט עיון בתעודת חדר המיון המלאה, המחלישה את גרסתו ולכאורה בא בידיים בלתי נקיות לבית המשפט.

תעודת חדר המיון מעלה סתירה על פניה לעניין הגורם לקרות האירוע. תשובתו של התובע הייתה בתמצית: "אני לא יכול לקרוא את כתב היד של הרופא" (עמוד 24 ש' 7) וכן הפנה לעמוד הראשון בלבד של התעודה (ש' 9). תשובות אלה אינן נותנות מענה לסתירה המהותית שהתגלעה בגרסתו.

זאת ועוד, בתעודת חדר המיון לא ציין התובע כי הקטנוע היה מונע או ציין עובדה אחרת העשויה להצביע על שימוש ברכב או על כוונתו להתחיל בנסיעה.

התובע נשאל בעדותו מדוע בתעודת חדר המיון, בכתב התביעה ובעדותו בקדם המשפט, לא הזכיר כי הקטנוע היה מונע והשיב: "במסמך של בי"ח לא רלבנטי עבור הרופאים אם הקטנוע היה מונע או לא. בכתב התביעה אם נשאלתי הייתי עונה. בחקירה של ביהמ"ש אם ישאלו אותי אם הקטנוע היה מונע" (עמוד 20 ש' 23). לעניין התצהיר "מבלי לייחס יותר מידי חשיבות, כתבתי".

וכן : "זה שלא אמרתי שהוא לא היה מונע זה לא אומר שהוא לא היה מונע. זאת פעולה שגרתית שעושים" (עמוד 20 ש' 10) ובהמשך העיד כי הוא זוכר בוודאות שהקטנוע היה מונע, אך בה בעת טען כי הוא סובל מבעיית זיכרון. התובע העיד כי "הקטנוע היה מונע, כי על מנת להוריד אותו מגלגלים שלו צריך להניע אותו" (עמוד 20 ש' 14).

הסברים אלה אינם משכנעים את בית המשפט.

אומנם לצורך קבלת טיפול רפואי אין צורך במסירת גרסה מפורטת, אך לכאורה על התובע למסור את גרסתו כהוויתה כאשר עותר הוא למתן סעד.

לכאורה התובע פירט במל"ל ובמיון את גרסתו בהרחבה לגבי האירוע, תוך הדגשת כובד האופנוע כגורם לתאונה, על כן תמוה כי בחר להשמיט פרט מהותי זה לעניין הנעת האופנוע.

הנני מתרשמת כי עדותו של התובע ,לפיה האופנוע היה ממונע, מהווה גרסה כבושה אשר באה לעולם לצורך ההליך שבפני. מגוון גרסאותיו השונות, האם הוא יודע, זוכר או סבור כי האופנוע היה ממונע, נותרו ללא פתרון ומענה.

23. בנוסף, קיים פער זמנים ניכר לעניין שעת הגעת התובע לבית החולים. מתעודת חדר המיון עולה כי התקבל בשעה 18:03. במסמכי המל"ל הובאה גרסתו כי הפסיק את עבודתו בשעה 17.00 באותו יום ופנה לקבל טיפול לראשונה בערב בבית החולים איכילוב.

מנגד בתצהירו ובעדותו הדגיש כי הגיע לבית החולים בשעות הצהריים (עמוד 22 ש' 11, 14 עמוד 23 ש' 26, ש' 30). סתירתו הפנימית של התובע לעניין לוח הזמנים לא יושבה.

24. התובע סתר את עצמו לעניין תיאור הקטנוע. התובע עומת עם תמונת הקטנוע והעיד כי אין המדובר בקטנוע עליו רכב בעת האירוע ובאותו הדגם, שכן לאופנוע המדובר היה, לדבריו, ארגז מתכת. התובע העיד כי " לאופנוע שרכבתי עליו היה ארגז מתכת צהוב ואדום בגודל של 60 ס"מ מאוד כבד שיושב על האופנוע" (עמוד 21 ש' 16). עם זאת, עדיין נותרה זהות המספר הסידורי בין התמונה לבין מספרו של הקטנוע כמצוין בתצהירו והעדר הסבר מספק לכך (נ' 2).

25. אנו רואים התפתחות בגרסאותיו של התובע לעניין קרות התאונה, הנעת האופנוע והקשר בין הפעולות השונות לנסיעה, כמו גם סתירות לגבי לוח הזמנים ותיאור האופנוע. לא שוכנעתי בדבר כנות גרסתו של התובע ונכונותה בכללותה ואינני נותנת אמון בעדותו.

לאור כל אלה, הנני דוחה את גרסת התובע לגבי נסיבות התאונה.

26. יוער כי אף אם, הייתה נותרת גרסתו הראשונית של התובע, ללא רכיב הנעת הקטנוע, עדיין אין בנסיבות אלה כדי להוות שימוש ברכב מנועי. לא הוכח כי לשם תחילת הנסיעה חיוני למשוך את האופנוע על מנת להוריד את הרגלית.

נקבע בפסיקה כי עצם חיוניות הפעולה לצורך המשך הנסיעה, וקיום השתלשלות עובדתית בין האירוע לנסיעה, אינה מביאה להתמזגות הפעולה עם הנסיעה, כמובנה בחוק הפיצויים ( רע"א 9084/05 , פיסקה 7). אומנם, עשויה להתקיים קרבה במקום ובזמן בין משיכת הקטנוע לבין הנסיעה העלומה, אך מעבר לכך אין כל סממנים נוספים, לא מבחינת תכלית הפעולה ולא מבחינת מתחם הסיכון התעבורתי, המביאים למסקנה כי מדובר בפעילות המהווה חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה ברכב.

לכאורה, משיכת האופנוע, הייתה פעולת הכנה בלבד שאינה מגעת כדי שימוש ברכב עצמו.

27. עדות התובע הינה עדות בעל דין יחידה. תצהיר נוסף שהוגש מטעם התובע, על ידי מר אלי יקיר, מנהל משאבי אנוש של אמגון, מעסיקת התובע, הוצא מתיק בית המשפט, לאחר שזה לא התייצב לחקירתו וכאשר ישנה חשיבות ניכרת להעדתו כמי שחתום בין השאר על מסמי המל"ל. כמו כן לא הובאו תצהיריהם או עדויותיהם של המנהל איתן ושל גילי, המוזכרים במסמכים כמי שלהם מסר התובע את דבר פגיעתו בתאונה. כמו כן לא הובאו ראיות בדבר הנסיעה המתוכננת ופרטיה. התובע לא מסר בעדותו הסבר ראוי מדוע מנהלו האישי איתן לא זומן (עמוד 19 ש' 14). אי העדת עדים רלבנטיים אלה, אשר היו יכולים לחזק את גרסתו וזאת ללא טעם ממשי, פועלת בנסיבות העניין לחובת התובע.

28. לסיכום, הנני קובעת כי האירוע בו נפגע התובע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.

אשר על כן הנני דוחה את תביעתו כבר בשלב זה מנימוקי ב"כ הנתבעת.

הנני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.