<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד פלד

ב"כ הנאשמים עו"ד אברהמוף

פרוטוקול

1. הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, בעובדות כתב האישום המתוקן המייחסות לנאשמים עבירות שנעברו ביחס למקרקעין המצויים ברחוב הרב מימון 27, נתניה (להלן: "המקרקעין") כדלקמן:

1.1 לכל אחד מהנאשמים שתי עבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש בלא היתר לפי חוק התכנון והבניה , תשכ"ה -1965 (להלן: "החוק"). העבירה האחת בגין הריסתם של בית בשטח של כ-200 מ"ר ומחסן בשטח של כ-33 מ"ר, ובנייתם של יסודות, דיפון, רצפה וקומת מרתף בשטח של כ-300 מ"ר (להלן: "עבודות ההריסה"), ללא היתר בניה כדין. העבירה השניה בגין בניית בניין דירות בן 5 קומות מעל קומת מרתף, בשטח כולל של כ-1614 מ"ר ושל בריכת שחיה בשטח של כ- 30 מ"ר (להלן: "עבודות הבניה"), ללא היתר כדין.

1.2 לכל אחד מהנאשמים 2 ו-3 עבירה של אי קיום צו הפסקה מנהלי שהוצא על ידי מהנדס הועדה המקומית ונמסר לנאשמים הנ"ל ביום 9.11.09, אושר על ידי בית המשפט ביום 16.11.09, ו הופר על ידי המשך עבודות הבניה במקרקעין במועדים שונים שבין מועד הוצאת הצו לבין ה- 30.11.09, הכל כמפורט בסעיף 9 לכתב האישום.

2. לעבודות ההריסה, כהגדרתן לעיל, ניתן היתר ביום 5.8.09 כאמור בסעיף 1 לכתב האישום.

3. ביום 17.11.09 הוצא צו הריסה מנהלי, אשר הנאשמים עתרו לביטולו או לעכוב ביצועו, הן בעתירה כאמור שהוגשה בתיק זה והן בערעור על ההחלטה שדחתה את אותו בקשה.

4. לאחר מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטולו של צו ההריסה המנהלי הרסו הנאשמים את הקומה החמישית בבניין וחלק מהקומה הרביעית, הגישו תוכניות מתוקנות בהתאמה ובסופו של יום, ביום 5.12.10 ניתן היתר בניה ליתרת עבודות הבניה כהגדרתן לעיל, ככל שלא נהרסו כמתואר לעיל (מוצג ת/9).

5. במסגרת טיעונה לעונש נטען על ידי המאשימה כי:

5.1 מדובר בעבירות בניה חריגות ובעלות חומרה יתרה בשים לב להיקף העבודות בהן מדובר כמפורט בסעיף 1 לעיל, הריסתם של בית מגורים ובנייתם של בניין למגורים בן חמש קומות ובריכת שחיה, הכל ללא היתר בניה כדין.

5.2 בנוסף על היקף וטיב העבודות בהם מדובר נילווית חומרה יתרה לביצוע העבירות באשר הבניה בוצעה בניסיון לקביעת עובדות מוגמרות בשטח, תוך ידיעה כי לא ניתן לבנות בהיתר את עבודות הבניה. בהקשר זה נטען והודגש כי עבודות הבניה בוצעו בניגוד למצב התכנוני הקיים (שאפשר הקמתן של שתי קומות), בניגוד לבקשה להיתר שהגישו הנאשמים עצמם (להקמתו של בניין בן שלוש קומות, קומה שלישית בהקלה ויציאה לגג), ואף בניגוד לבקשה לתב"ע שביקשו הנאשמים עצמם לאשר (אשר תאפשר הקמתו של בניין בן ארבע קומות).

5.3 המאשימה הצביעה על העבודות המסיביות שבוצעו במשך כשלושה שבועות לאחר הוצאתו של צו ההפסקה המנהלי, עבודות אשר כללו את בנייתה של הקומה החמישית בבנין (ת/3 עד ת/7).

5.4 נטען כי יש ליתן משקל מוגבל לעובדה שבדיעבד הרסו הנאשמים את חלק מעבודות הבניה על מנת להתאימן למצב התכנוני וכי בדיעבד ניתן היתר בניה. זאת בשים לב לכך שהנאשמים לא פעלו בתום לב מיד כשידעו על החריגות, קיימו הליכי משפט במטרה לבטל או לעכב את צו ההריסה המנהלי, והרסו את הבניה עליה לא ניתן היה לקבל היתר בניה רק משאולצו לעשות כן נוכח המצב התכנוני והליכי האכיפה שננקטו נגדם.

.5.5 המאשימה הצביעה על פסקי דין בהם נקבע על ידי בית המשפט העליון כי העבירות על חוקי התכנון והבניה היו למכת מדינה וכי יש להחמיר בענישה בגינן, בשים לב לכך שמדובר בעבירות כלכליות ועל מנת ליצור הרתעה מפני הישנותן ולגרוע מכדאיותן העסקית. נטען כי בשים לב לנסיבות המחמירות שתוארו לעיל יש להטיל ענישה שתשקף את חומרת העבירות וכי תהיה הלימה בין אלה לבין התגובה העונשית להם.

5.6 נטען כי בנסיבות המקרה עומד מתחם הענישה הראוי על קנס בסכום שבין 300.000 ל- 450,000 ₪, לכל אחד מהנאשמים. עוד נטען כי בשים לב לכך שאין בין הנאשמים זיקות הגורמות להיותם ישות כלכלית אחת, ומשמדובר בארבעה נאשמים שונים שחברו יחדיו להקים בניין מגורים משותף, יש להטיל קנס כאמור על כל אחד מהם בנפרד, וכי על הקנס המוטל על הנאשמים 2 ו- 3 לשקף בנוסף את האישום הנוסף בו הורשעו (הפרתו של צו הפסקת העבודות).

6. מנגד נטען על ידי הנאשמים כי בבוא בית המשפט לגזור את דינם ולשקול את מידתיות הענישה עליו ליתן משקל ממשי לנסיבות ולשיקולים הבאים הנילווים לביצוע העבירות נשוא הדיון:

6.1 לבניה נשוא כתב האישום ניתן היתר בניה כדין, לעבודות ההריסה ניתן היתר כאמור לפני ארבע שנים ולעבודות הבניה כמתואר לעיל, ככל שנותרו על כנן, לפני כשלוש שנים. לבניין ניתן טופס 4 והוא אוכלס כדין.

6.2 הנאשמים מודים בביצוע עבודות ההריסה זמן קצר לפני קבלתו של היתר בניה פורמלי לעשות כן אך מדגישים כי עבודות ההריסה בוצעו רק לאחר שביום 2.7.09 ניתן אישור עקרוני של ועדת הרישוי להוצאתו של ההיתר, אשר אכן הוצא בפועל בסמוך לאחר מכן, כשבין לבין בוצעו עבודות ההריסה.

6.3 גם עבודות הבניה, כהגדרתן לעיל, הקמתו של הבנין, לא בוצעו ב"חלל הריק".

להתקשרות הנאשמים עם הקבלן המבצע (נ/5) קדמו הגשתה של בקשה לבנייה במקרקעין של ארבע יחידות דיור (נ/3), ואישור בתנאים של הבקשה על ידי ועדת המשנה (נ/4). בהסכם עם הקבלן, לבנייתה של יחידת מגורים אחת עבור כל אחד מהנאשמים, הותנה כי עבודות הבניה תבוצענה בהתאם לחוק ולהוראות הרשות המוסמכת. הנאשמים הדיוטות וחסרי ניסיון בתחום הבניה נתנו מבטחם בניסיונו המוצהר של הקבלן, אשר למרבה הצער החל בביצוע עבודות הבניה לפני מתן ההיתר הסופי.

6.4 הנאשמים 2 ו-3 אשר הורשעו בהפרתו של הצו המנהלי העבירו מסר תקיף לקבלן לחדול מביצוע עבודות במקרקעין. הנאשמים מודים בעובדות כתב האישום והמשך הבניה גם בסמוך לאחר הוצאת הצו, אך מדגישים כי במשך חודשים לאחר מכן ועד להוצאתו של היתר הבניה, לא בוצעו עבודות כלשהן במקרקעין, כאשר טענה זאת מעוגנת בממצאיהם של דו"חות ביקורת רבים שהוצאו בעקבות ביקורות שוטפות במקרקעין שקויימו על ידי הפיקוח על הבניה (נ/6 עד נ/15).

6.5 יש ליתן משקל של ממש לעובדה כי הנאשמים הרסו את חריגות הבניה שבוצעו על ידי הקבלן. לצורך כך נאלצו הנאשמים לשכור את שירותיו של קבלן אחר ונשאו בהוצאה של 166,182 ש"ח, בגין ההריסה גופה, ללא קשר להשקעה שירדה לטמיון בבנייתן של חריגות הבניה.

7. עוד עתרו הנאשמים כי בית המשפט יביא בחשבון את נסיבותיהם האישיות ואופן ניהולו של ההליך המשפטי כדלקמן:

7.1 הנאשמים אנשים קשי יום, משכורותיהן של הנאשמים 1 ו- 3 נופלות משכר המינימום (נ/30 ו-נ/32), שכרה של הנאשמת 2 הינו משכורת נטו של כ-4800 ₪ (נ/32) והנאשמת 4 מתקיימת מקצבת זקנה הנופלת מ-2000 ₪ לחודש. בשל הסתבכות הבניה נאלצו הנאשמים ליטול הלוואות בהיקף גדול לצורך השלמת הבניה.

7.2 הנאשמים נפלו קורבן להתנהלותו של הקבלן ששירותיו נשכרו על ידם, הקבלן נהרג והנאשמים אינם יכולים להפרע ממנו את נזקיהם. כנזכר לעיל הנאשמים שילמו מחיר כבד על ביצוע חריגות הבניה הן בשים לב להוצאות ההריסה והן בעצירתן של עבודות הבניה עד להוצאתו של היתר בניה כדין.

7.3 העבירה לא נעברה על ידי הנאשמים כחלק מפעילות עסקית שמטרתה הפקת רווח כי אם אגב ניסיון לבנייתו של מדור לכל אחד מהם.

7.4 הנאשמים אנשים נורמטיביים הנעדרים הרשעות קודמות, לקחו אחריות על עבודות הבניה, הביעו חרטה, וחסכו מזמנו של בית המשפט עת הורשעו על פי הודאתם.

8. בטיעוני הצדדים נסקרו פסקי דין שונים, אשר על פי הנטען ניתנו בנסיבות דומות או שניתן ללמוד מהם על הענישה הראויה בענייננו. המאשימה הפנתה בסיכומי טענותיה לפסקי הדין הבאים:

8.1 ע"פ (פ"ת) 70/00 מדינת ישראל נגד אולימפיה, שם הוטלו על חברה קבלנית, שבנתה שתי קומות ללא היתר, קנס בסך של 180,000 ₪ והתחייבות כספית, ועל מנהלה של החברה קנס בסך של 20.000 ₪ והתחייבות כספית.

8.2 עמק (נתניה) 8260/07 מדינת ישראל נגד ש.ח מגדלי השרון, שם נדון עניינה של חברה קבלנית שבנתה קומה תשיעית בבנין בשטח של 190 מ"ר, ללא היתר, והפרה צו הפסקה מנהלי, כאשר במועד גזר הדין כבר הוצא היתר בניה לבניה החורגת. באותו עניין הוטלו על החברה והמנהלים קנס כולל בסכום של 120,000 ₪ והתחייבויות כספיות.

8.3 עמק (נתניה) 4717/08 מדינת ישראל נגד אלמוג שם הוטל קנס כולל על חברה ומנהליה, בגין תוספת בניה ללא היתר בקומת קרקע ובקומה ח, בבנין בהיתר של שבע קומות, בסכום של 130,000 ש"ח וכן התחייבויות כספיות, וזאת בנסיבות בהן היתר הבניה הוצא ארבעה חודשים לאחר הגשתו של כתב האישום.

8.4 עמק (נתניה) 4806/08 מדינת ישראל נגד מגדלי השרון שם הוטל קנס בסך של 250,000 ₪ בגין בנייתן של שתי יחידות דיור חלף מחסנים, כאשר עם הגשתו של כתב האישום הושב מצב לקדמותו.

8.5 עמק (נתניה) 3028/06 מדינת ישראל נגד גזיאל פיטוסי שם הוטל קנס כולל בסכום של 300,000 ₪ בגין בניית שתי קומות נוספות, חדר על הגג, סטיה מהיתר ואי קיום צו הפסקה, כאשר גם במקרה זה במועד מתן גזר הדין הוצא היתר לבניה החורגת.

8.6 עמק 2681/05 בעניין אשטרום שם הוטל קנס כולל בסך של 100,000 ₪ בנסיבות בהן היתר הבניה הוצא שלושה חודשים לאחר הגשתו של כתב האישום.

8.7 עמק 2681/05 בעניין מגדלי השרון שם הוטל קנס כולל בסך של 275.000 ₪ בגין הגדלת קומת מרתף וסגירת קומת עמודים לקומה נוספת וכן עבירה של אי קיום צו הפסקה, כאשר לבניה ניתן היתר בדיעבד.

8.8 עמק 6106/09 שם הוטל קנס של 50,000 ₪ למשפחה בגין הקמת בית מגורים בן שלוש יחידות בשטח כולל של כ-600 מ"ר ובנסיבות בהן בדיעבד ניתן היתר לבניה.

עמק 7841-06-10 שם הוטל קנס של 40,000 ₪ למשפחה בגין הקמה ואכלוס של בנין מגורים בן 4 קומות אשר כלל שלוש יחידות דיור.

נטען כי נסיבות המקרה בעניינו חמורות בהרבה מעובדות פסקי הדין הנ"ל הן בשל היקף הבניה והן בעיקר בשל חוסר היתכנותה התכנונית מראש, והאמצעים שנקיטתם נדרשה על מנת להסיר את פירות העבירה ולהביא למצב של היתר בדיעבד.

9. מנגד נטען על ידי הנאשמים כי:

9.1 הפסיקה המתייחסת לעונשים שהוטלו על חברות קבלניות איננה רלוונטית וכי שיקולי הענישה והצורך בהרתעה כמענה לעבירה כלכלית שונה מקום שמדובר במי שבונה אגב עסקו לבין מי שבונה את בית מגוריו במסגרת קבוצת רכישה.

9.2 בתו"ב 7841-06-10 שנזכר על בטיעוני המאשימה התקיים אכלוס של הבניין בטרם ניתן טופס 4 ובפסק דין שניתן לאחר שמיעת ראיות.

9.3 אין להבחין בין בנייה משותפת של יחידים במסגרת קבוצת רכישה שהינה בניה לגובה לבין בניה צמודת קרקע כאמור.

9.4 לעניין הלימות הענישה לחומרת המעשה ומידתיות העונש ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים:

חעמ 4897/08 עיריית נתניה נגד חגג שם נגזר קנס בסך של 20,000 ₪ לכל נאשם בגין בניה של שתי יחידות דיור, יחידת דיור לכל משפחה, וזאת חרף קביעת בית המשפט כי אחד הנאשמים בתיק הנ"ל היה מצוי בעסקי הבניה.

עמ"ק 4799/08 עיריית נתניה נגד מכלוף שם הוטל עונש של 20,000 ₪ לנאשם יחיד, בגין בניה של 6 יחידות דיור, בבניין בן ארבע קומות, ללא היתר, כאשר במועד מתן גזר הדין לא הוצא היתר לבניה, הגם שיש ליתן הדעת לכך שבעובדות מקרה זה התקיימו בנאשם נסיבות אישיות חריגות אשר גזירת הדין נתנה להם משקל של ממש.

חעמ 4738/08 עירית נתניה נגד טופולנסקי שם הוטל קנס של 30,000 ש"ח בגין בנייתה של יחידת דיור אחת, כאשר במועד גזר הדין לא היה קיים היתר בניה כדין.

תיק 7971-07-09 שם הוטל קנס בסכום של 25.000 ₪ ליחידת דיור בגין בנייתן של שתי יחידות דיור כשגם במועד גזר הדין לא היה לבניה החורגת היתר בניה.

10. בגזירת דינם של הנאשמים נתתי משקל שונה לשיקולי הענישה שפורטו בהרחבה לעיל, כדלקמן:

10.1 הדין עם המאשימה כי מדובר בעבירות שנעברו בנסיבות חריגות בחומרתן בשים לב להיקף הבניה בו מדובר ולהיותה חורגת מהמצב התכנוני הקיים או אף זה אותו ביקשו הנאשמים עצמם להשיג בהתאם לבקשה שהוגשה על ידם.

10.2 הנאשמים אמנם הודו וחסכו מזמנו של בית המשפט בהליך זה, ובדיעבד מצויידים מזה זמן רב בהיתר בניה אולם משקלה של נסיבה זאת מועם בהתבוננות על התהליך כולו אשר הצריך את נקיטתם של צו הפסקה מנהלי, וניהול הליכי משפט, לרבות בערכאת הערעור, לצורך ביצוע הריסה של העבודות החורגות והכשרתו של המבנה שנבנה במקרקעין.

10.3 ככלל אני מקבלת את טענת הנאשמים כי יש מקום להבחין לעניין שיקולי הענישה ורמתה בין עבירות בניה המבוצעות על ידי מי שעיסוקם בבניה לבין כאלה המבוצעות על ידי מי שבונה לצורך מגוריו. אולם, אני מתקשה לקבל את הטיעון המציג את הנאשמים כמי שנפלו קורבן בידי הקבלן מבצע העבודות. מטבע הדברים החקירה העובדתית במסגרת שלב הטיעונים לעונש מצומצמת, אולם קשה להבין גרסה עובדתית על פיה הקבלן בנה קומה חמישית על דעת עצמו, בניגוד לתוכניות שהתבקשו מטעם הנאשמים, ללא מעורבות וידיעה של הנאשמים ושלא על פי בקשתם. מי שמחליט לבנות בעצמו נוטל על עצמו אחריות מינימלית וספק בעיני אם הנאשמים היו תמי לב וחפים מכל ידיעה כפי שניסו לצייר בטיעונם.

10.4 אני מקבלת את עמדת המאשימה כי יש ליתן משקל מוגבל לטענת הנאשמים בדבר היותם אנשים קשי יום. הנאשמים אמנם הציגו תלושי שכר, אולם ברי כי לא ממקורות אלה מומנה בניה בהיקף נשוא כתב האישום ומן הסתם אין באלה ליתן תמונה מלאה או אפילו חלקית על מצבם הכלכלי לאשורו. כאשר מדובר בבנייתן של 4 יחידות דיור בשטח כולל של כ-1600 מ"ר ובריכת שחיה, קשה לקבל טענה של מצוקה כלכלית של הנאשמים ללא שגרסתם עומדת במבחן החקירה וכאשר דברם בעניין זה מובא מפי פרקליטם בלבד. מלבד הפן העובדתי נראה גם כי הנסיבות האישיות משניות בשיקולי הענישה, כל עוד לא מדובר בנסיבות אישיות חריגות ושעה שהנטען מתמצה בטענה למצב כלכלי שאינו שפיר.

10.5 בשני עניינים שיש להם השפעה מכרעת על חומרת הענישה קיבלתי את עמדת הנאשמים. הראשון מביניהם עניינו במשקל אותו ראיתי לנכון לייחס לעובדה שהנאשמים נאלצו להרוס חלק מהותי מעבודות הבניה עליו לא ניתן היה לקבל היתר.

לא שנוי במחלוקת כי הנאשמים נאלצו להרוס את הקומה החמישית וחלק מהקומה הרביעית. עבודות ההריסה נמשכו על פני פרק זמן לא מבוטל והיו כרוכות בהוצאה כספית של כ-160,000 ₪. הסכום הנ"ל משקף את עלות ביצוע ההריסה גופה, כאשר מעבר לכך, מן הסתם, ירדה לטמיון ההשקעה שהושקעה בבנייתן של עבודות הבניה שנהרסו.

הצורך בענישה מרתיעה על רקע העובדה שמדובר בעבירות שיש פיתוי כלכלי לעבירתן והנעברות על רקע זה חוזר ונשנה בפסיקה. מי שבונה ללא היתר בניה וללא כוונה להוציא היתר כאמור מבקש "לחסוך" בתשלומי חובה והוצאות תכנון החלות על מי שפועל כנדרש על פי חוק. מי שבונה ללא היתר בניה תוך כדי נקיטתו של הליך רישוי במקביל מבקש "לחסוך" זמן, שגם לו ערך כלכלי, ולהציב עובדות בשטח. במקרים כאלה, שאינם מסתיימים בהריסתה של הבניה הבלתי חוקית, מצוי העבריין בסופו של יום במצב בו היה לו היה פועל כדין, ולפיכך ללא ענישה כספית משמעותית קיים פיתוי של ממש ליטול את הסיכוי כי לא ייתפס או כי ישיג את יעדיו גם אם ייתפס, ובצד אותו סיכוי צריך שיתקיים סיכון ממשי ומרתיע בדמות הענישה המוטלת על עברייני הבניה.

אולם, מקום שבסופו של יום הבניה החורגת נהרסה הרי שההתבוננות שבדיעבד מלמדת על חוסר כדאיות של ממש בהפרת החוק. מדובר בסכומי עתק היורדים לטמיון, ולו היו נסיבות אלה מאפיינות את מרבית תיקי הבניה לא היה כל תמריץ לעבור עבירות אלה. מטעם זה אני סבורה שכשם שדרך כלל נדרשת תגובה עונשית הולמת לעבירות שיהיה בה להרתיע את הציבור מלבצען, ושיקול זה הינו שיקול כבד משקל בקביעת גובה הקנס, כך יש ליתן משקל של ממש לנסיבות בהן נהרסה הבניה, בהן הופך ההיבט ההרתעתי הכרוך בקנס למשני, כאשר הכוח המרתיע מצוי בעצם ההריסה אותה נאלץ הנאשם לבצע, ולו כתוצאה מנקיטתם של אמצעי אכיפה אחרים.

10.6 הדין עם המאשימה כי בניתוח הכלכלי של העבירה יש לראות בכל אחד מהנאשמים ישות עצמאית ובמובן זה אין זה משנה כי קיימים נאשמים אחרים הנושאים אף הם בקנסות בגין אותה עבירה. אולם, הפן האחר של אותו טיעון נעוץ בזיהוי של העניין הכלכלי האמיתי שיש לכל אחד מהנאשמים בעבירה נושא הדיון. בניגוד לחברה הקבלנית, המבקשת להנות ממלוא הרווח הכרוך בעבירת הבניה, במקרה של יחידים שחברו לצורך בניית דירת מגורים אחת לכל אחד מהם, עניינו הכלכלי של הנאשם הבודד הינו נגזרת של חלקו בפרוייקט הבניה על אף שהוא מואשם ומורשע בעבירת הבניה המתייחסת לכלל עבודות הבניה. אשר על כן בקביעת גובה הקנסות נתתי דעתי בעיקר לפסקי הדין בהם הורשעו יחידים אשר בנו בצוותא יחידות מגורים, יחידה אחת עבור כל אחד מחברי הקבוצה.

11. סוף דבר, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שפורטו בהרחבה לעיל אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

11.1 על כל אחד מהנאשמים 2 ו-3 קנס בסך של 60,000 ₪.

על כל אחד מהנאשמים 1 ו-4 קנס בסך של 55,000 ₪

כל אחד מהקנסות דלעיל ישולם ב -12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון עד ליום 1.1.14. לא ישולם תשלום במועד יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

11.2 כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות כספית בסך של 30,000 ₪ לתקופה של שנתיים, שראשיתה מהיום, שלא יעבור עבירה על חוק התכנון והבניה.

כתבי ההתחייבות יחתמו במזכירות בית המשפט בתוך שבעה ימים מהיום, ואם לא ייעשה כן ייעצר הנאשם הנוגע בעניין לעשרה ימים.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"א כסלו תשע"ד, 24/11/2013 במעמד הנוכחים.