בקשה לדחיית עיון בקלטת שיחה.

המבקשת – הנתבעת – עתרה כי בית המשפט יאפשר לה לדחות את הצגתה של קלטת שברשותה עד לאחר סיום הבאת הראיות מטעם התובעות.

המשיבות – התובעות - התנגדו לבקשה. לטענתן, הכלל החל בבתי המשפט הוא כי דיון משפטי מתנהל בקלפים גלויים. קיים חריג מוגבל של השהיית עיון במסמכים, החל רק כאשר הגילוי המוקדם עשוי לאפשר לתובע לשבש את ראיותיו. החריג חל – לגישת הנתבעת - בעיקר בתביעות נזיקיות נגד מבטח, בהן קיים פער מידע בין התובע הניזוק לבין חברת הביטוח. החריג אינו חל בתביעות כספיות "רגילות" בהן בידי שני הצדדים תמונת מידע שוויונית.

במקרה דנן – כך נטען, מדובר בתביעה כספית רגילה, בה לשני הצדדים ישנו מידע זהה ביחס לתמונת המצב. התובעים פרסו כבר בכתבי הטענות שלהם ובתצהיריהם את גרסתם המפורטת. לא קיימת תשתית כי חשיפת הקלטת תביא לתיאום גרסאות. גרסתו של מר קראוס ביחס לקלטת כבר ניתנה והוא אף גיבה אותה בתצהיר. העובדה כי לתובעים קיימת עדיין זכות להגיש תצהירי תשובה ביחס לתביעה שכנגד, אינה מעלה או מורידה לענין תחולת החריג.

הנתבעת השיבה לתגובת התובעות. היא טענה כי ההלכה בדבר דחיית המועד לגילוי ראיות אינה מצומצמת כפי שטענו התובעות. לגישת הנתבעת, הלכת פס"ד סויסה קובעת כי אף שככלל יש מקום לגילוי ועיון במסמכים בשלב ההליכים המקדמיים, הרי כלל זה נתון לביקורתו של בית המשפט כל אימת שהעיון המוקדם עלול לשמש את התובע לשיבוש ראיותיו. הלכת סויסה אף אינה מתייחסת רק לתביעות נזיקיות נגד מבטח, אלא לתביעות בכול הליך אזרחי.

עוד נטען כי דחיית העיון אינה מהווה שינוי בסדר הבאת הראיות. אין מדובר בבקשה של תובע לדחות את הצגת ראיותיו, אלא – כמו בפס"ד סויסה - בנתבע המבקש לעשות כן. במקרה כזה נשמר סדר הבאת הראיות, ולכן בתי המשפט נוטים להפגיון גמישות גדולה יותר בבקשות כאלה. חיוב הנתבעת למסור את ההקלטה לתובעות כבר בשלב זה ישנה את סדר הבאת הראיות ויתן לתובעות יתרון בלתי הוגן מול הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת כי במקרה זה קיים חשש ממשי לתיאום גרסאות. לגישת הנתבעת, החשש נובע מהתחמקות של התובעות מגילוי ועיון נאותים במסגרת ההליכים המקדמיים. עוד נטען כי במסגרת תצהירי העדות הראשית, ערכו התובעות מקצה שיפורים ושינוי חזית דרסטי ביחס לשורת טענות מהותיות לבירור המחלוקות בין הצדדים לרבות המועד שנקבע למסירת החזקה במבנה נושא התביעה, משך העיכוב, והטענה בדבר התרעה כביכול של המנהל המשותף. בנוסף, מר קראוס אמור היה להיות מנהל משותף בפרויקט מטעם שני הצדדים לו, והוא "לקח צד" ותמך בעמדת התובעות, תוך הגשת תצהיר שלגישת הנתבעת הוא כוזב. אחת ההצדקות לדחיית עיון בראיה היא כאשר נטען שגרסתו של עד מסוים היא גרסה כוזבת.

דיון

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי אין מקום לקבל את הבקשה.

כפי שקבעתי לאחרונה בהחלטה שעניינה דומה:

"כידוע הכלל הוא של גילוי מסמכים, ודחיית מועד עיון במסמכים היא החריג. כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה לעכב גילוי של מסמך שאין חולק כי הוא רלוונטי, על בית המשפט להשתכנע כי העיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לגרום לשיבוש ראיות, וכי הוא לא יסייע בחשיפת האמת (ר' פסה"ד המנחה רע"א 4249/98 סויסה נ. הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה(1) 515, וגם ת.א. (מחוזי ת"א) 1448/08 מגד נ. לוי יצחק רחמני)".

במקרה דנן, הנתבעת לא שכנעה אותי בכך כי גילוי הקלטת בשלב זה יביא לשיבוש ראיות או יסכל את האפשרות לחשוף את האמת. הטעם העיקרי לכך הוא משום שהתובעות מסרו כבר את גרסתם העובדתית המפורטת, וגם העד – מר קראוס, מסר את גרסתו ואף גיבה אותה בתצהיר.

התובעות "כבולות" אם כן בשלב זה לגרסה אותה מסרו, והעד מר קראוס כבול כמובן לגרסה עליה הוא הצהיר. הגילוי של הקלטת בשלב זה לא יאפשר לתובעות אם כן לשנות את גרסתן, ולכן לא יהיה בגילוי זה כדי לשבש את חקר באמת, ודאי לא במידה כזו המצדיקה סטייה מהכלל המנחה של "משחק בקלפים גלויים".

לכן, הבקשה נדחית.

הנתבעת תשא בהוצאות התובעות בגין הגשת הבקשה בסכום כולל של 2,500 ₪.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ג, 03 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.