מבוא

התובעת, הגישה תביעה כנגד הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שארעה ביום 28.1.2007 (להלן: "התאונה הראשונה"). התביעה הוגשה בעילה על פי פקודת הנזיקין (להלן: "הפקודה"). כן הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 2 – איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") בגין תאונה נוספת שארעה לתובעת ביום 28.1.2007 (להלן: "התאונה השניה"). התאונה השניה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

שתי התאונות, אשר ארעו כאמור באותו יום, הוכרו ע"י המל"ל כתאונות עבודה. התובעת נבדקה ע"י הועדה הרפואית במל"ל אשר בהחלטתה מיום 5.6.08 קבעה כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 10% לפי ס' 34 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

החלטת הועדה אושרה ע"י הועדה הרפואית לעררים.

מבדיקת התיעוד שצורף ע"י הצדדים עולה לכאורה כי הן התובעת והן המל"ל לא הפרידו בטופס התביעה לגמלת נכות; בתעודות הרפואיות; ובדו"ח הועדה הרפואית בין התאונה הראשונה לשניה.

התובעת תמכה את תביעתה כנגד שתי הנתבעות בקביעת המל"ל, מבלי שצרפה חוות דעת כמשמעה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), בתמיכה לתביעתה בגין התאונה הראשונה.

מהות הבקשה

לפניי בקשת איילון להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בטענה כי משהועדה לא הפרידה בקביעתה בין שתי התאונות- יש להתיר להביא ראיות לסתור בדרך של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

לטענת התובעת, דין הבקשה להידחות, שכן גם המומחה שיתמנה מטעם בית המשפט, ככל שתותר הבאת ראיות לסתור, יתקשה להפריד בין שתי התאונות.

הכרעה

לאחר שהוגשו טיעוני התובעת ואיילון, הגעתי למסקנה כי ככל שאעתר לבקשה, עלולות להיות לכך השלכות פרקטיות ומשפטיות, גם ביחס לתביעת התובעת בגין התאונה הראשונה ומשכך, בהחלטתי מיום 21.5.12 התבקשה הנתבעת להגיב לטיעוני הצדדים.

כן הצעתי כי כל הצדדים יתנו הסכמתם למינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש שקביעתו תחייב את כל הצדדים מבלי שקביעת המל"ל תעמוד בפניו.

התובעת ואיילון הסכימו להצעתי, אולם הנתבעת עמדה על טענתה כי על התובעת לצרף חוו"ד רפואית מטעמה, בהתאם לתקנות.

סבורני כי אין מנוס מלהעתר לבקשת איילון להבאת ראיות לסתור, שכן הועדה הרפואית, כמו גם ועדת הערר, לא נתנו דעתן לצורך התייחסות לשתי התאונות בנפרד. הועדות לא עשו כן מאחר ושתי התאונות הוכרו כתאונות עבודה והתגמול שאמור להשתלם לתובעת הינו זהה בכל חלוקה שהיא בין התאונות. על כן נראה כי גם התובעת סברה שאין מקום להידרש לכך.

לאור האמור לעיל ומששתי התאונות ארעו באותו יום- אי הענות לבקשה תפגע בזכויותיה של איילון ועלולה לגרום לה לנזק בלתי הפיך.

החלטת מינוי תשלח לצדדים.

למען הסר ספק, הריני להבהיר כי אין להביא לידיעת המומחה את דבר קביעת הועדה הרפואית במל"ל ואין להציג בפניו את דו"ח הועדה, לרבות לא במסגרת שאלות ההבהרה. (ר' ספרו של המחבר ריבלין תאונות הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית עמוד 669-671, 805-806,792-793).

הנני מתנצל על העיכוב במתן ההחלטה.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ג, 04 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.