<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד תומר בן חמו
מטעם הנאשם 2: בעצמו ועו"ד אסי פיסו
מטעם הנאשם 3: בעצמו ועו"ד מיכאל דינציס

פרוטוקול

התובע: אין לי ראיות נוספות להגשה מעבר לאלו שהוגשו במסגרת תיק ההוכחות.

סנגור נאשם מס' 2 : אבקש להעיד את יובל אורגד.

מר יובל אורגד לאחר שהוזהר כדין:

ש. מה תפקידך.

ת. מבעלי רשת בורגר ראנץ יש לנו קרוב ל-90 סניפים בארץ.

ש. מה ההיכרות שלך עם הנאשם שרעבי.

ת. הוא עובד אצלי יותר משלוש שנים כמנהל יחידת בטחון ובקרה ברשת, במסגרת תפקידו הוא אחראי על כל נהלי האבטחה והבטיחות שקשורים ברשת, בין היתר הפקדות כספים, נושא אמון של מנהלים, בקרה על נהלים ברשת וצפיה בהקלטות. הוא מנהל צוות של 8 סמב"צים והוא איש אמון מוחלט ועובד איתי בצורה שוטפת יום יום.

ש. מה גדר האחריות שלו במסגרת החברה.

ת. מנהל יחידה כזו אחראי על כל נהלי העבודה למעט נהלי התפעול והפקדות כספים, וצריך לוודא שהכספים יופקדו לבנק, סכומים במליוני שקלים, כל נושא המלאי מדי חודש, המרכז הלוגיסטי שמרכז את המלאי וכל ההיבטים כולל אחריות מנהלים ותפיסת מנהלים או עובדים שמועלים בכספים, הכל בתחום אחריות שלו, הוא האדם השני שאני מדבר איתו בבוקר, מבחינת אחריות ואמון אישי זה תפקיד רחב.

ש. מה אתה יכול לספר על אמיר בתור אדם ועובד תחת ניהולך.

ת. הוא עובד אצלי למעלה משלוש שנים, למרות שתפקידו הוא תובעני ולא נחמד, מעולם לא נתקלתי מצוות העובדים או הקולגות או אנשים המסעדות וגם אלה שבדק ותיחקר ומצא שמעלו, מעולם לא נתקלתי בתלונה נגדו, במיוחד לאור התפקיד אותו מבצע, אני באופן אישי יש לי אמון מוחלט בו, ועובד איתו בצמידות רבה. ומרגיש חופשי לתת לו לנהל ולבצע כל דבר בעבודה. מבחוץ הוא נראה חזות מפחידה, אך הוא בדיוק ההיפך. מעולם לא נתקלתי באיזו בעיה שקשורה בהתנהלות שלו.

ש. במידה ובימ"ש ישית עליו עונש של עבודות שירות מה ההשלכה לעבודה שלו.

ת. המחלקה הזו עובדת 24 שעות והוא מנהל אותה, אם חלילה יוטל עליו משהו שלא יהיה בעבודה, אצטרך למצוא פתרון אחר, ואנו לא יכולים להשאיר את המערכת לבד.

ש. למה את עם זקן.

ת. אני באבל על פטירת אבי.

רס"ב יוסקוביץ זיוה לאחר שהוזהרה כדין:

ש. מה התפקיד שלך.

ת. מפקדת מרכז שיטור קהילה ומשטרה בחיפה, בשכונת הדר, ובתקופה מסוימת עבדתי מול מר שרעבי בהיותו קב"ט.

ש. כמה זמן את משרתת במשטרה.

ת. קרוב לשלושים שנה.

ש. כמה שנים עבדת מול אמיר.

ת. שלוש שנים.

ש. ספרי לבימ"ש לגבי העבודה איתו.

ת. במסגרת עבודתי, אני מטפלת באירועים שאזרחים פונים למשטרה, עבדתי מולו כשהאינטרס הציבורי מול עיניי ומול עיניו, הוא היה מתקשר כשהיה תופס גנבים.

ש. מה תפקידו.

ת. קב"ט של המשביר, היה מתקשר ומודיע כי נתפסו חשודים בגניבה, הייתי מגיעה ומתחילים את ההליך הפלילי.

ש. מה את יכולה להגיד עליו.

ת. השם שלי יקר וזו פעם ראשונה שאני נקראת לעדות אופי, מדובר בחומד של בחור, אדם שאכפת לו והעניין הציבורי חשוב לו, והרבה אנשים סוגרים את העניין, כאן הוא היה מערב אותנו כדי שלא ימשיכו לגנוב. בהרבה מקרים זה לא היה נגמר באותו גנב, והגנב היה דרוש לנו לעוד תיקים.

ש. מה מייחד אותו מקב"טים אחרים.

ת. שהיה אכפת לו שלא יסתובבו כל מיני דרקים בשכונה ולא יפגעו באנשים לא רק עסקי, היו גם כל מיני נרקומנים ועבריינים וכייסים שנכנסים למקום. הוא היה מתקשר על כל דבר.

גב' שרעבי שני לאחר שהוזהרה כדין:

ש. מתי התחתנת עם אמיר.

ת. במאי 2007.

ש. כמה ילדים יש לכם.

ת. אחד, בן שלוש.

ש. ספרי על ההתנהלות שלכם.

ת. אני מכירה את אמיר שנים רבות, אני מעידה עליו שהוא אדם מדהים מבחינת אופי ואכפתיות, הוא דואג ואכפת לו. במהלך השנים עברנו הרבה דברים קשים בדרך בעקבות התיק הזה, זה פגע בנו, ובזוגיות, התמודדנו, והיו נפילות, במהלך השנים ילדנו ילד מקסים היום הוא בן שלוש, לבן שלי יש בעיות אלרגיה מאוד קשות, אם לא אמיר היינו מתמוטטים, אסור לבני להריח ביצים והוא מקבל זריקות, נאלצתי לעזוב הכל לטובת הילד, ואני בהשגחה איתו, אם לא אמיר אני קורסת, הוא לא יכול לעזוב את המשפחה שלו לשעה, הוא המפרנס העיקרי בבית. זה לגרום עוול למשפחה שלמה, הוא מעולם לא ספגנו כאלה דברים בדרך, היתה לנו זוגיות יפה ועתיד טוב יותר, והגענו למצב שאנו קשה לנו להתמודד עם הדבר הזה וזה פוגע בשגרה היומיומית שלנו.

ש. מה קרה לנישואין שלכם במהלך השנים.

ת. כתוצאה מהדבר הזה שנפל עלינו ביום בהיר, נאלצנו לפרק את הנישואים והתעלינו על עצמנו ואמרנו שזה לא ישבור אותנו ואנו חזרנו לנישואין והתחתנו שוב. אנשים כאלה לא אמצא בוודאות.

ב"כ הנאשם 3: אין לי ראיות לעונש.

התובע טוען לעונש: הנאשמים הורשעו בכתב אישום חמור המייחס להם חבלה חמורה, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, וזאת לאחר שמיעת ראיות בתיק. הנאשמים נעדרי עבר פלילי. על פי עובדות כתב האישום, בזמן עבודתם כמאבטחים במועדון, על רקע סברם כי המתלונן התפרץ וניפץ בקבוק, החלה תקיפה בצוותא שבסופו של יום הותקפו המתלוננים בתוך המועדון ואף מחוצה לו, וכתוצאה מכך נגרמו להם חבלות חמורות, שבר באף, נפיחות, דימום, קושי נשימה דרך האף, פצע באף, כדוריות במצח שריטות וסימני חניקה בצוואר, ולמתלונן השני, שפשופים נפיחות מתחת לעין וחתך בשפה.

הערכים החברתיים בהם פגעו הנאשמים הינם הגנה על שלומו וגופו של אדם, הגנה על אוטונומיית הפרט, עצם עבודתם כמאבטחים האמונים על שמירת הסדר במועדון, הם אלו שתקפו את המתלוננים וגרמו להם לחבלות חמורות.

מדיניות הענישה בעבירות של חבלה חמורה הינם מאסרים בפועל של ממש לתקופות ממושכות, העבירות בוצעו בשנת 2005, כתב האישום הוגש בשנת 2009 ובית המשפט נדרש לסוגיית השיהוי וקבע, כי השיהוי אינו בא ממניעים פסולים וזרים, אציין כי תיקון 113 אשר מאפשר לבית המשפט לחרוג ממתחם הענישה מתיר זאת רק במקרה של שיקום או הגנה על שלום הציבור וזה שיקול שעל בית המשפט לתת את הדעת עליו. אבקש להטיל מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים לאור החבלות שנגמרו להם.

סנגור הנאשם 2 טוען לעונש: מדובר באירוע שאירע בשנת 2005 כאשר כתב האישום הוגש רק בסוף שנת 2009, דהיינו כעבור 4.5 שנים. אציין כי המשטרה התמהמהה עם הגשת כתב אישום ולא הייתה כל סיבה מוצדקת להתמהמה תקופה כה ארוכה. אציין כי לא מדובר בחומר ראיות בהיקף רב, אני מפנה להתכתבויות שהיו במהלך ההוכחות לכתובות הדואר האלקטרוני בין חוקר המשטרה שאול לבין גב' מלי איציק שם נראה שאכן התביעה נרדמה בעבודתה. אני אציין כי הפסיקה של בית משפט עליון קובעת כי הגנה מן הצדק הגם שלא מביאה לביטול כתב אישום, הרי שיש בה להביא משום הקלה לעונשו של נאשם לאור השיהוי, בעניין זה מפנה לע"פ 10715/08 ישראל ולס נ' מדינת ישראל ע"פ 8994/09 פלוני נ' מדינת ישראל וכן לע"פ 9068/11 מוחמד רפעת נ' מדינת ישראל – אציין כי מדובר במקרה שכתב האישום הוגש אחרי 4.5 שנים כשלא מדובר בהיקף ניכר. אציין כי הנאשם אכן ניהל הוכחות ועומדת לו זכות זו, ואין לבוא עמו בחשבון באשר החליט לנהל את הליך ההוכחות. מדובר בנאשם שהיה כבן 22 בעת האירוע, היה רווק ומשוחרר טרי מצה"ל, כיום הנאשם כבן 31, נשוי ואב לילד. אציין כי במהלך המשפט בעקבות המתח הרב ששרר בביתו התגרש הנאשם מרעייתו, אולם לאור המאמצים הכבירים החליטו השניים להגיע לשלום בית ולאחר טיפולים הביאו ילד לעולם. הנאשם הפסיד מקומות עבודה רבים אשר הסבו לו נזק כלכלי ויכולת קידום משמעותית. אציין כי מקומות העבודה היו רבים ומגוונים ואף איכותיים וזאת משום שלא יכול היה לקבל רישיון נשק בשל התיק שהיה בסטטוס של בירור דין ולאחריו כתב אישום. אציין כי גם כאשר המשטרה אישרה את מקום עבודתו לשמש בתפקיד קב"ט לא היה ניתן לקלטו במקומות עבודה. אציין כי הנאשם היה אמור לעבוד בקב"ט ראשי ברשת מלונות ישרוטל והיה צפוי להתקדם וכך גם בחברת רפאל, אולם בהעדר רישיון נשק לא יכול להיקלט.

אני מציג אסופת מסמכים התומכים לעניין זה. אציין כי הנאשם התנדב במשמר האזרחי ובמשטרה כל חייו, ומצורף אישור ותעודות רבות אשר מעידות על הצטיינות בתפקיד ועל תרומה רבה לקהילה, חרף סיום המחויבות האישית המשיך הנאשם ונרתם לעזרה לקהילה. אציין כי הנאשם חרף ניתוח שעבר בגיל 13 לכריתת האונה השמאלית של הריאה, התגייס לצה"ל, שירת שירות צבאי מלא וזכה להערכת מפקד והשתחרר בדרגת סמל ראשון.

אציין כי השירות הצבאי נעשה חרף הבעיה הרפואית שהינה בגין מום מולד, הנאשם נעדר עבר פלילי, אדם נורמטיבי, נשוי ואב לילד קטן. אציין כי במהלך השנים הנאשם התגרש מאשתו ואולם הם חזרו והתחתנו שוב. בנו של הנאשם נולד עם בעיה קשה וכיום הוא מוכר כנכה מל"ל. בהתאם למסמכים הרפואיים שהוגשו, בנם של הנאשם ורעייתו זקוק להשגחה של 24 שעות מאחר והוא מקבל במהלך שעות היממה זריקות. אציין כי רעייתו של הנאשם עזבה את מקום העבודה ובשל היעדר אפשרות לקבל סיוע, היא מגיעה לגן שלו מספר פעמים במהלך היום ונותנת לו את הזריקה. אציין כי קשה מאוד יום יום להגיע לגן, להעניק לו את הזריקות. מדובר בדרישה לתעצומות נפש רבות שאותן חווה רעייתו והנאשם מסייע לה בכך. אציין כי הנאשם קיבל את העונש בעצם הרשעתו, לא מדובר באדם עבריין ושהעולם הפלילי מוכר לו, מעולם לא הייתה לו נגיעה לכך. היכרות הנאשם עם החוק היה דווקא מהצד הנורמטיבי ולא מהצד השני. אציין כי באירוע הנאשם לא היה באירוע המרכזי, ואין על כך מחלוקת. הנאשם נכנס רק לאחר מכן למועדון. אציין כי בהתאם לכל האמור, באם הנאשם יוטל עליו מאסר, ולו בעבודות שירות, הוא יאבד את מקום העבודה. לקח לו זמן רב למצוא מקום עבודתו שיקלוט אותו למרות התיק, המצב הכלכלי קשה מאוד, ועד שהנאשם מצא מקום עבודה שיוכל לפרנס, מאחר והוא המפרנס היחיד, יהיה קשה מאוד. אם יאבד את מקום עבודתו זה דבר שהוא אסון למשפחה. אני מפנה לתיקון 113 לחוק העונשין, אציין כי מרבית הסעיפים יש בהם כדי להביא את בית המשפט להתחשב בנאשם, הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות גילו, הפגיעה במשפחתו של הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע עבירות, התנהגותו החיובית ותרומתו לחברה. כל הדברים הללו יש בהם כדי להשליך לגבי רמת הענישה. אציין כי יש בידי פסיקה שבה במקרים רבים וחמורים, הגם שמדובר בתיק מחוזי בית המשפט הסתפק במאסר מותנה, אציין כי חלוף הזמן וכל הנתונים שהוצגו, לרבות העדים שהעידו כאן, ובית המשפט ראה את התנהגותו החיובית של הנאשם, במיוחד עדותה של השוטרת, איזה שכיח ששוטרת של משטרת ישראל מגיעה לתת עדות אופי על הנאשם. אציין כי יש להסתפק במאסר מותנה, אציין כי לנאשם חובות כלכליים עקב הלוואות שנטל, שגם שם הדבר מצוין במסמכים. לגבי הפיצויים שאמר חברי, המתלוננים קיבלו פיצויים במסגרת תביעה אזרחית מהמועדון, מציג החלטה על כך. כל מתלונן קיבל 10,000 ₪ בצירוף שכר טרחה ואגרה. אני סבור שאין זה ראוי שיקבלו פיצוי נוסף, מה גם שמדובר באירוע שאירע לפני 9 שנים. באם בית המשפט הנכבד ישית על הנאשם עונש של ריצוי בעבודות שירות, אבקש שהעונש יהיה קצר למספר ימים אפילו, כי מדובר בנתונים חריגים. אבקש להפעיל את כל מידת הרחמים כדי שלא ייגרם לו אסון נוסף במשפחה. הוא כבר חווה גירושין. אציין כי הנאשם איבד את אביו לפני כ-4 שנים בנוסף לכל מה שחווה, לכן אני מבקש להשית מאסר מותנה על הנאשם.

סנגור הנאשם 3 טוען לעונש: כנגד מרשי הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה וגרימת חבלה חמורה. הנאשם יחד עם אחרים נמצאו אשמים על פי הכרעת הדין, אך על פי הכרעת הם הורשעו כי נגמרו למתלוננים חבלות ולא נמצא הסבר סביר לחבלות אלו אלא מעשי הנאשמים, וזאת לפי מסקנות בית המשפט. אני טוען שיש מספר רב של סיבות להקל בעונש לגבי הנאשם 3, לרבות חלקו

אזכיר לבית המשפט כי בנוסף לנאשמים 2 ו-3 קיים גם נאשם 1 לגביו ניתנה החלטה בדבר התליית הליכים ויש להביא בחשבון שייתכן וגם לו יש חלק באירוע. כמו שנאמר פה לא פעם, האירוע נשוא כתב האישום אירע בשנת 2005, דהיינו לפני כתשע שנים, כאשר כתב האישום הוגש בשנת 2009 דהיינו כעבור 4.5 שנים מיום האירוע. הסיבה לכך כפי שעלה לא פעם בפני בית המשפט, שהמתלוננים נחקרו לאחר האירוע, אציין כי הנאשם 3 היה מאבטח במועדון, פעל במסגרת מילוי תפקידו כמאבטח, פעל להגנת שלום הציבור, הוא היה מעורב באירוע כאשר היה אחד מול שני מתלוננים, בעניין זה חשובה מאוד עדותו של עד דוד אלימלך שהוגשה וסומנה כנ/13 ונתמכה בפרוטוקול הדיון מיום 18.4.13 עמ' 143 ש' 20 -32. אשר מעיד באופן חד משמעי כי ראה גם את שברי הזכוכית שסיכנו את הציבור במועדון, וגם ראה את הנאשם 3 שוכב על הרצפה כאשר שני המתלוננים תוקפים אותו, הדברים נאמרו גם בעדותו הראשית במשטרה וגם בפני כב' בית המשפט. חשוב לציין כי כתוצאה מהאירוע נאשם 3 נחבל בעצמו, כאשר נרשם הדבר בפרוטוקול הודעתו במשטרה וסומן ת/28 ש' 48 -50.

ברצוני להעיר ולבקש להתייחס בקביעת עונשם של הנאשמים שמדובר בחבלה חמורה, נטען על שבר כאשר המילה שבר מופיעה במסמך רפואי שהוצאה 8 ימים לאחר האירוע, כאשר בגיליון חדר המיון אליו הגיעו הנאשמים מספר שעות לאחר האירוע רשום בדף השני בפירוש כי ספק אם קיים סדק בשורש עצם האף. זה היה ביום 18.6.05. וביום 27.6.05 ד"ר זערורה כותב בשורה רביעית של המסמך שנאמר לו שיש שבר בגשר האף.

אני וחברי טענו להגנה מן הצדק כפי שמתבקש, ובית המשפט הבטיח להתייחס אליהם כך שמדובר בהגנות מן הצדק בשיהוי ואכיפה בררנית כך שמדובר במקרה קלאסי גם לאחד וגם לשני, ואני טוען שיש להביאם בחשבון בשלב קביעת העונש.

אם להתייחס לנאשם 3 עצמו, מדובר באדם נורמטיבי ללא עבר פלילי ביום האירוע היה בן 30, כיום הוא בן 39 אב לשני ילדים כאשר ילדה אחת בת 4 והילד השני מאומץ. הנאשם 3 הינו המפרנס העיקרי של המשפחה, עובד 12 שעות במפעל, כאשר בת זוגו מרוויחה סך של 3,000 ש"ח בחודש בלבד, וכל הפרנסה עליו. הם גרים בשכירות שעולה 3,000 ₪ למנוע ממנו אפשרות להשתכר זה להשאיר את המשפחה ברחוב. כמו שנאמר קודם, אני מזכיר כי המתלוננים קיבלו פיצוי מהמועדון בסך 10,000 ₪ כל אחד, ולדעתי דבר זה אינו מזכה אותם בכל פיצוי נוסף. ברצוני לציין כי הנאשם 3 סבל מספיק במשך ניהול ההליך אשר הסתיים בהרשעתו. פעמים רבות הוא נעדר מהעבודה ונגרם לו נזק כלכלי. לאור כל האמור, אני טוען שבפנינו מקרה אשר מצדיק חריגה ממתחם הענישה על פי תיקון 113 לחוק העונשין. ונבקש מכב' בית המשפט להסתפק בעונש מותנה, כי זה העונש היחיד הראוי בנסיבות. מגיש מסמכים הקשורים לנאשם 3.

הנאשם 2 טוען לעונש: היום אני בן 31 האירוע היה כשהייתי בן 22 והיום אני עובד בעבודה עד שהצלחתי להגיע למצב שאני אוכל לעבוד במשרה בכירה שאני נמצא בה שלוש שנים, ומה שעומד לנגד עיניי זה המשפחה שלי, הבית והילד, אני לא בא ובוכה או מבקש עזרה מאנשים סביבי, אני מפרנס את המשפחה שלי בכבוד, אני מבקש שבאמת יגלה רחמים כי אני באמת בתקופה מאוד קשה אם זה בפן המשפחתי, הכלכלי והמצב הרפואי של הילד, ובכלל כל החוויה הזו מהרגע שהתיק החלף עצם המעמד לעמוד בבית משפט זה עונש, כל חיי הייתי בצד של החוק, אם זה בעבודה ובהתנדבות, וכל פעם שהגעתי לפה זו השפלה שלי להיות במעמד הזה, אני לא מכיר את הדברים האלה, חשוב לי שבית המשפט יתחשב כי אני נמצא במלחמה יום יומית ואת העונש שלי קיבלתי. אני טוען לאורך כל הדרך וגם היום שבאמת לא נגעתי ולא הרבצתי ולא עשיתי, אני יודע שבית המשפט הרשיע אותי ואני מכבד את ההחלטה, אבל עד היום אני טוען שבאמת לא הרבצתי ולא הרמתי יד.

הנאשם 3 טוען לעונש: אני מודה על הסבלנות של בית המשפט. מה שקרה קרה לפני 9 שנים, בסך הכול לא היו לי ולחברים אחרים כוונה להגיע ולהרביץ אנחנו בסך הכול עשינו עבודה וניסינו להרוויח כסף, המטרה שלנו הייתה לעבוד למען הציבור. פשוט יום אחד נפלתי על זה שראיתי מישהו שניפץ בקבוק ועם מה שנשאר אצלו ביד הוא הלך לכיוון שהיו מבלים. אז קודם כל אני חשבתי באותו הרגע על הציבור.

אני עובד 12 שעות ביממה, כדי שהילדים שלי ימשיכו לחיות, עליתי לארץ בשנת 95 וזה היה במטרה להתחיל חיים טובים ולא בצורה כזו. אני רוצה להתחיל חיים חדשים, אשתי עובדת 6 שעות בגלל הילדה, והבן שלה כמעט בגיל 15 ולומד בטכניון. אני מפחד שמה שקרה איתי ישפיע עליו.

קיבלתי את העונש מ- א' עד ת', וזה עונש שבן אדם באוויר ובמקרים של דיונים הייתי מבריז מהעבודה ובעל הבית שלי פיטר אותי.

הסנגורים: אנו יכולים להתייצב ביחד רק בתאריך 1.4.14.

<#6#>

החלטה

נדחה לגזר הדין ליום 1.4.14 שעה 9:30.

הנאשמים מוזהרים בחובת התייצבותם.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"א אדר ב תשע"ד, 13/03/2014 במעמד הנוכחים.