1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 144,626 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב גניבות שביצע הנתבע מספינה שבבעלותו.

התובע, יליד 1934, רב חובל במקצועו וגמלאי מצי הסוחר, הינו הבעלים והמחזיק של ספינה בשם "בלנדיין" (להלן "הספינה"), העוגנת דרך קבע במרינה בנמל הקישון בחיפה. נטען, כי הנתבע הינו הבעלים או המחזיק של ספינה בשם "לידיה", העוגנת אף היא במרינה בנמל הקישון.

2. התובע טען, כי ביום 5.10.2008 הוא הגיע לספינה וגילה, כי היא נפרצה ונגנב ממנה ציוד רב, לרבות ציוד אלקטרוני, תוך גרימת נזק לספינה (להלן "הגניבה הראשונה"). ימים ספורים לאחר מכן, בוצעה גניבה נוספת מהספינה (להלן "הגניבה השנייה"). התובע טען, כי הנתבע הוא שביצע את שתי הגניבות.

3. התובע טען, כי הנתבע ביצע שורה של פריצות וגניבות גם בעבר, דבר שהחשיד אותו באופן מובהק בביצוע שתי הגניבות הנוספות. התובע תאר מספר גניבות, אותן ייחס לנתבע. האחת - התובע רכש מטען מצברים מתוצרת בוש, הנתבע הביע התעניינת במטען ובאותו לילה נפרצה הספינה והמטען נגנב. השנייה - בעבר הגיע התובע בשעת בוקר מוקדמת למועדון, על מנת לאחסן מדחס צבע וכלים פניאומאטיים שרכש בחו"ל בתאו במועדון. בדרכו לתא נתקל התובע בנתבע, אשר הביע התעניינות בכלים. באותו לילה נפרץ התא והציוד נגנב. השלישית - בעלי ספינות נוספים במרינה סבלו מגניבות, אשר נסיבותיהן העלו חשד מוצק כי בוצעו על ידי הנתבע. לטענתו, בעלי ספינות נוספים במרינה תפסו את התובע במהלך ניסיונות גניבה.

4. התובע טען, כי בתאריכים 13.7.2009 ו - 19.7.2009 הוא הוזמן למסדרי זיהוי חפצים במשטרת זבולון. במסדרי הזיהוי הצליח התובע לזהות באופן פוזיטיבי מספר פריטי ציוד שנגנבו ממנו בארועי הגניבה המפורטים לעיל. בנוסף, זהה התובע ציוד שידע כי נגנב מספינות אחרות. התובע טען, כי בעלי ספינות אחרים זיהו במסדרי הזיהוי פריטים השייכים להם וכך גם נציגי חברת החשמל. נטען, כי הפריטים שהוצגו במסדרי הזיהוי נמצאו בביתו של התובע ובמכולה שברשותו.

5. התובע טען, כי הנתבע בצע כלפיו עוולות של גזל (סעיף 52 לפקודת הנזיקין) ושליחת יד (סעיף 49 לפקודת הנזיקין) וכן, הפר חובות חקוקות שבחוק העונשין (גניבה ופריצה). לחילופין, העלה התובע טענה בדבר רשלנות של הנתבע.

6. התובע טען, כי ערכו של הציוד שנגנב בגניבה הראשונה הינו בסך של 49,590 ₪ וערכו של הציוד שנגנב בפעם השניה הגיע כדי סך של 33,058 ₪. עקב הגניבות נאלץ התובע לרכוש ציוד חלופי בעלות של כ - 20,000 ₪. נטען, כי חלק מהציוד שנגנב היה ייחודי ו\או בעל ערך מיוחד והתובע נאלץ להסתפק בתחליפים ממוצעים. בנוסף, נטען כי עקב הגניבה הושבתה הספינה למשך חדשים ארוכים ונגרמו לתובע עגמת נפש ואי נוחות.

התובע עתר לחייב את הנתבע בסך של 49,590 ₪ בגין ערך הציוד שנגנב בגניבה הראשונה, סך של 33,058 ₪ בגין ערך הציוד שנגנב בגניבה השניה, סף שך 20,000 ₪ בגין עלות רכישת ציוד חלופי, סך של 11,978 ₪ בגין עלות תיקונים, סך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ובסה"כ 144,626 ₪.

7. הנתבע התגונן מפני התביעה, כפר בטענותיו של התובע בדבר הגניבה המיוחסת לו וטען, כי הוא אדם נורמטיבי והגון וכי מעולם לא נטל דבר אשר אינו שייך לו. הנתבע טען, כי הוא אינו הבעלים של הספינה "לידיה", אלא, מחזיק ברשות שלה. עוד נטען, כי ביום 15.10.2008, המועד בו התגלתה הגניבה לראשונה, שהה בחו"ל. הנתבע הוסיף וטען, כי הוא נעצר למשך יומיים בלבד, נתן הסבר מפורט לגבי הרכוש שנתפס ושוחרר. בנוסף, כפר הנתבע בנזקיו של התובע.

8. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר שלו וכן, את תצהיריהם של העדים תדמור, אמיר בצלאל, בנימין יזהר - בעליהן של יאכטות במרינה בקישון ומר משה בקר - מתקן יאכטות. בנוסף, העיד מטעם התובע מר אהרון חדידה, גם הוא אחד מבעלי היאכטות במרינה וכן, הוגשה על ידי התובע חוות דעתו של מר יובל הררי - מהנדס ושמאי ימי לצורך שומת ערך הציוד שנגנב בשתי הפריצות. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית משלו. במהלך דיון ההוכחות נחקרו העדים (למעט השמאי, שלא נתבקשה חקירתו). הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. בהמשך, הוגשה בהסכמה החלטת בית משפט השלום בקריות בתיק 32777-01-10 מיום 25.7.2011, בעניין בקשה להחזרת התפוסים.

דיון והכרעה

נטלי הראיה וההוכחה

9. טרם דיון בתביעה לגופה, ראוי להקדים מספר מילים בנוגע למסגרת המשפטית נשוא תיק זה ונטלי הראיה וההוכחה המוטלים על הצדדים. ככלל, מוטל על בעל דין הנטל להוכיח את טענותיו כלפי הצד שכנגד. לפיכך, נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת ההגנה שלו (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע - 2009, עמ' 1723). מידת ההוכחה הנדרשת בתביעה אזרחית היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע (שם, בעמ' 1720). כאמור, התובע מייחס לנתבע שורה של מעשים פליליים - התפרצות לספינתו וגניבת ציוד - אשר גרמו לו לנזקים. הלכה היא כי ייחוס מעשה פלילי בהליך אזרחי מחייב פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד. כאשר תובע בתביעה אזרחית מייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, מוטל על בעל הדין המטיל דופי בצד שכנגד נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו להביא בפני בית המשפט. לא מדובר במידת הוכחה שלישית, המצויה בין מידת ההוכחה האזרחית המקובלת לבין מידת ההוכחה הפלילית, כי אם ב"משקל" או ב"עוצמת" הראיה הדרושה לעמידה במידת ההוכחה הנדרשת בנסיבות המיוחדות של כל מקרה (ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נגד פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, ע"א 8308/00 כור מתכת בע"מ נגד מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728, ע"א 475/81 זיקרי יעקב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נגד משה גרוס, פ"ד מח(3) 866, 877 וכן, י. קדמי, לעיל, עמ' 1772 - 1779). כפי שיפורט להלן, בעוד שהתובע לא עמד בנטל להוכיח מעורבות של הנתבע בארוע הגניבה הראשון, הרי שעלה בידיו להוכיח, על פי מבחן הטיית מאזן ההסתברויות, כי הנתבע הוא שפרץ לספינתו וגנב ממנה ציוד בארוע הגניבה השני.

ארועי הפריצה והגניבה ושאלת אחריותו של הנתבע

10. אין חולק, כי התובע, שהינו רב חובל במקצועו וגמלאי מצי הסוחר, הינו הבעלים והמחזיק של ספינה בשם "בלנדיין", העוגנת דרך קבע במרינה בנמל הקישון בחיפה. הנתבע מצידו מחזיק בספינה בשם "לידיה", העוגנת אף היא במרינה בנמל הקישון (הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבע הינו הבעלים של הספינה או רק מחזיק בה אולם, אין למחלוקת זו רלבנטיות לצורך הכרעה בתביעה דנן).

11. התובע טען, כי בשנת 2008 היה מאושפז לתקופה ממושכת ובמשך כשלושה חדשים לא הגיע לבקר בספינה. נטען, כי "אדם מטעמו" (אין חולק כי מדובר במר משה בקר) הגיע לספינה בתקופה הראשונה להיעדרותו כדי להניע את המנוע מדי שבוע או שבועיים. בחקירתו הנגדית הבהיר, כי סבל מארוע מוחי בחודש אפריל 2008 ונעדר מהמרינה במשך כשלושה חדשים, עד חדש יולי או אוגוסט 2008 (עמ' 20, שורות 26 - 32 ועמ' 21, שורות 1 - 2 לפרוטוקול). בהמשך, אשר כי החל מאותה עת, בקר ביאכטה בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע. עוד הבהיר התובע, כי הוא עצמו התקשה לעלות על היאכטה, אבל אדם מטעמו וגם בנו עלו על היאכטה (עמ' 21, שורות 3 - 7 לפרוטוקול). משמעות הדברים הינה, כי החל מחודש אוגוסט לערך, בקר התובע במרינה, בין אם בעצמו ובין אם בלויית אחרים, פעם או פעמיים בשבוע.

12. בהמשך חקירתו, חזר התובע על גרסתו בתצהיר, לפיה גילה את הפריצה הראשונה ביום 15.10.2008, בתקופה בה שהה מר משה בקר בחו"ל. בניגוד לגרסתו הקודמת, טען התובע כי היתה זו הפעם הראשונה או השניה שהגיע למרינה אחרי הטיפולים שעבר (עמ' 21, שורות 7 - 13 לפרוטוקול). התובע טען בחקירתו, כי הלך לבדוק את העוגן ואילו חברתו גילתה שהכל פרוץ. הוא נכנס לקבינה וגילה כי כל הציוד האלקטרוני נעקר בצורה גסה מהקיר (עמ' 21, שורות 29 - 32 לפרוטוקול).

13. משה בקר טען בתצהירו, כי בעת שהתובע לקה בארוע מוחי בשנת 2008, הוא עבד בחו"ל והיה מגיע לארץ כל שלושה חדשים למשך שבועיים. במהלך שהותו בארץ נהג לפקוד את ספינתו של התובע פעם או פעמיים בכל ביקור בארץ ולבדוק אותה. הנ"ל טען, כי בביקורו האחרון בארץ בקיץ 2008 ביקר בספינה והיא היתה במצב תקין. בחקירתו הנגדית, הבהיר כי שהה בארץ בחודש ספטמבר 2008, אז בקר בספינה בפעם האחרונה, טרם הפריצה הראשונה, והספינה היתה תקינה. לאחר מכן, טס לחו"ל לשלושה חדשים נוספים (עמ' 13, שורות 6 - 4 לפרוטוקול).

14. אין ספק, והצדדים אינם חלוקים כל כך שספינתו של התובע נפרצה פעמיים וכי נגנב ממנה ציוד (ראה בעניין זה, בין היתר, תמונות הנזק שצורפו כנספח א' לתצהירו של התובע, המתארות את תלישת הציוד מגוף הספינה).

משילוב עדויותיהם של התובע ומר בקר עולה, כי התובע נעדר מהמרינה מאז חודש אפריל 2008 ועד לחודש יולי או אוגוסט אותה שנה. מאותה עת, הוא בקר בספינה בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע אולם, לא תמיד עלה עליה, בשל מגבלותיו הבריאותיות. מר משה בקר הגיע לספינה בפעם האחרונה במהלך ספטמבר 2008 והיא היתה תקינה. אלא, שמעדותו של התובע, ניתן להבין, כי בניגוד לאמור בתצהירו, הוא עצמו, אם לבדו ואם יחד עם בנו, הגיע לספינה גם לאחר מכן, בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע. המשמעות היא, כי קיים היה חלון צר של מספר ימים, בין מועד ביקורו האחרון של התובע בספינה לבין הפריצה שהתגלתה ביום 15.10.2008. עובדה זו בעלת משמעות מיוחדת, מאחר והנתבע הוכיח, באמצעות הצגת דרכונו, כי החל מיום 12.10.2013 ועד ליום 15.10.2008 הוא שהה בחו"ל. לא מן הנמנע, אפוא, כי הגניבה הראשונה מהספינה בוצעה בעת שהנתבע שהה בחו"ל, בחלון הזמנים הקצר שבין ביקוריו של התובע בספינה.

15. התובע פנה למשטרה והגיש תלונה רק ביום 21.10.2008, כששה ימים לאחר שגילה את דבר ארוע הגניבה הראשון. התובע טען, כי הטיפול במשטרה הכעיס אותו, בקושי הסכימו לקבל את תלונתו, איש לא בא לראות את מקום הפריצה ואף לא בקשו ממנו את רשימת הציוד שנגנב.

עיון בטופס האישור על הגשת התלונה מיום 21.10.2008 מעלה, מועד הפריצה הנטען הינו 1.9.2008, תאריך שאין לו שום משמעות בענייננו. בנוסף, ברובליקת "תיאור הרכוש" נרשם "מכשירי ניווט, מכשירי קשר ימי וציוד ימי כללי אחר, שלא פורט לעיל". משמע, התובע תאר בפני השוטר שרשם את תלונתו את רשימת הציוד שנגנב מהספינה.

16. התובע טען, כי מספר ימים לאחר מכן גילה כי הספינה נפרצה פעם נוספת וכי נגנב ממנה ציוד רב נוסף. התובע לא ציין מועד מדוייק בו גלה על דבר ארוע הפריצה השני לספינתו. הוא לא הגיש תלונה במשטרה וטען בחקירתו הנגדית, כי בחר שלא להגיע למשטרה, לאור היחס שקבל בפעם הראשונה וגם לא פנה בדרישה לחברת לחברת הביטוח שלו (עמ' 23, שורות2 - 3 לפרוטוקול). עם זאת, התובע תאר בחקירתו הנגדית את שתי הפריצות ואת מהות הציוד שנגנב לטענתו בכל אחת מהן. הנתבע לא חלק על כך שספינתו של התובע נפרצה בשתי הזדמנויות שונות.

17. מטבע הדברים, כמו ארועים אחרים מסוג זה, איש לא היה עד לפריצות ואיש לא ראה בעיניו את הנתבע גונב ציוד מהספינה. התובע בקש לבסס את מעורבותו של הנתבע בשניים. האחד - במהלך חודש יולי 2009, הוא זומן על ידי המשטרה לזהות חפצים שנתפסו בחזקתו של הנתבע וזהה שלושה פרטי ציוד השייכים לו ואשר נעלמו במהלך אירועי הגניבות. השני - הנתבע ידוע במרינה כגנב סדרתי וכי נתפס על חם מספר פעמים. טענה זו נשענה, בין היתר, על עדויות המצהירים מטעמו בדבר גניבות שבצע הנתבע, בבחינת "מעשים דומים". חלק מעדיו של התובע זיהו אף הם פריטים שנגנבו מהם בעבר.

18. התובע צרף לתצהירו שתי רשימות של ציוד שנגנב ממנו לטענתו בעת ארועי הפריצה לספינתו (נספחים א' ו - ד', להלן "הרשימה הראשונה" ו"הרשימה השניה", בהתאמה). שתי הרשימות מודפסות אולם, הן לא נושאות תאריך ולא ניתן ללמוד מהן מתי נערכו.

19. הרשימה הראשונה (נספח א' לתצהיר) - נוגעת לציוד שנגנב לטענת התובע בפריצה הראשונה והיא כוללת ציוד אלקטרוני, הכולל ראדאר, GPS (+ אחד ידני), טלפון (ידני), מד עומק (ומחשבון יד) וכן, ציוד ימי, הכולל משקפת לילה מתוצרת רוסיה (אור כוכבים), משקפת ניווט צבאית, מחוגת ניווט, פנס פרוז'קטור, פנס ימי נגד מים, מנוע חיצוני תוצרת YAMAHA, 30 מ' חבל גרירה מניילון, 3 פנדרים (מגיני גומי) ומנעול תלייה ימי (סה"כ 16 פריטים). ציוד זה נגנב מספינתו של התובע, לטענתו, במהלך ארוע הפריצה הראשון.

כפי שעולה מעדותו של התובע, הרי שבעקבות ארוע הפריצה הראשון, הוא פנה לחברת הביטוח שלו. התובע הגיש את חוות דעתו של השמאי יובל הררי מיום 25.10.2010, עליה בקש להסתמך. אחד מנספחי חוות הדעת, הינו עותק חוות דעתו של השמאי שוקי אילת מיום 11.11.2008, אשר נערכה עבור סוכנות הביטוח של התובע. על פי האמור בסעיף 1 לחוות דעת השמאי שוקי אילת מסר לידיו התובע את רשימת הציוד שנגנב וכי הספינה נבדקה על ידיו ביום 23.10.2008. התובע לא צרף העתק מאותה רשימה והיא לא צורפה גם לעותק חוות הדעת. עם זאת, ניתן ללמוד מסעיף 5 לחות הדעת, על רשימת הציוד בגינו הוגשה התביעה לחברת הביטוח. רשימה זו תואמת את הרשימה הראשונה ואף היא כוללת היא 16 פריטים. אלא, שלפי חוות הדעת, שלושה מהפריטים לא נכללו ברשימת הציוד שהועברה לחברת הביטוח לצורך עריכת הביטוח - מכשיר הרדאר (התביעה לחברת הביטוח עמדה על סך של 8,277 ₪), מכיר נווטקס (התביעה לחברת הביטוח עמדה על סך של 3,078 ₪) ומשקפת לראיית לילה התביעה לחברת הביטוח עמדה על סך של 5,790 ₪). שלושה פרטי ציוד אלה לא היו ברשימת הציוד המבוטח אצל חברת הביטוח, למרות שמדובר בפריטים היקרים ביותר מבין רשימת הציוד שנגנב אשר הוצגה על ידי התובע (נספח א' לכתב התביעה), והם גם לא זוהו על ידו בתחנת המשטרה. התובע לא הציג ראיה כלשהי אחרת, מעבר לרשימה שנערכה על ידיו, אשר תעיד כי אכן היו ברשותו שלושה פריטים אלו טרם הגניבה. לא הוצגו חשבוניות, קבלות ולא ניתן הסבר באשר לדרך בה הגיעו פריטים אלו לידיו. לא הוכח בפני, אפוא, כי שלושה פריטים אלו נגנבו מהספינה בעת הפריצה הראשונה.

20. הרשימה השניה (נספח ד' לתצהיר) - נוגעת לציוד שנגנב לטענת התובע בפריצה השניה והיא כוללת ציוד ימי, הכולל שני מנועים, ארגז מתכת עם סט בוקסות, ארגז מתכת שחור בוקסות קטנות, ארגז פלסטיק עם כלי עבודה וחלפים למנוע, ארגז פלסטיק כתר עם כלי עבודה, 3 ארגזי פלסטיק "כתר" עם ברגים, מסמרים וחלפים, משאבת ניפוח ידנית לסירה מתנפחת, מצנם (טוסטר), כלב מלבד בצבע חום (דקורטיבי), מנעול תלייה ימי לא מחליד, 2 סטים ציוד פירוטכני (אבוקת יד, רקטות, מצופי עשן) + אקדח ורקטות מתוצרת "OLIM", מראת איתות לאווירונים (בצבע חום), VOLT METER (בצבע צהוב), BATTERY TESTER 12 VOLT, 2 טסטרים ידניים V12, 3 קופסאות פלסטיק עם סופיות וחלקי חשמל V12, 3 קופסאות עם מנורות, נתיכים וחלקים, מבחר כלי עבודה ליום יום (פלאיירים, קאטרים, מפתחות שוודיים, מברגים, מפתחות רינג, מפתחות פתוחים), שקית מפלסטיק עם כ - 15 נורות נצנץ לחגורת הצלה, תיק מזוודה בצבע חום - זהב עם פריטי לבוש, 3 חכות ג'רג'ורה, 1 מקל דיג עם רולר ניילון 120 ו - 1 קופסת פלסטיק עם חנית וציוד דיג. ציוד זה נגנב מספינתו של התובע, לטענתו, במהלך ארוע הפריצה השני. התובע לא נחקר בעניין רשימה זו בחקירתו הנגדית.

21. במהלך חדש יולי 2009 נערכו בחצריו של הנתבע חיפושים, במסגרתם נתפס ציוד רב והוא נעצר. במהלך דיון ההוכחות הוגשו בהסכמה ששה דו"חות חיפוש מהתאריכים 21.7.2009 ו - 22.7.2009 (נ/1 1 - 6). דו"חות אלו אינם כוללים אף אחד מפרטי הציוד אשר נגנבו מספינתו של התובע, אם בארוע הראשון ואם בארוע השני. אלא, שלא די בכך.

בחקירתו הנגדית, אשר הנתבע, כי במהלך החיפושים נתפס ציוד הן בחצר ביתו, הן במחסן בביתו, הן ביאכטה שבחזקתו והן במכולה הממוקמת בין מועדון השייטים כרמל לבין חברת החשמל, בשטח של חברת החשמל (עמ' 29, שורות 13 - 18 לפרוטוקול). אלא, שדו"חות החיפוש הנוגעים ליאכטה והמכולה לא הוגשו על ידי הנתבע. בנוסף, דו"ח החיפוש מיום 21.7.2009 (נ/1 - 1) מציין כי "קיימת רשימה נוספת". בדו"ח חיפוש נוסף מאותו יום צויין "ראה דו"ח פעולה מידי אלמקיס + מזכרים ובהם רשימת הרכוש ממוספר". גם מסמכים אלו לא הוצגו. הנתבע גם אשר, למשל, כי המשטרה תפסה אצלו מערכת סולארית, אולם גם היא לא מופיעה בדו"חות החיפוש (עמ' 33, שורות 24 - 32 לפרוטוקול).

משנשאל מדוע לא צרף את המסמכים החסרים, השיב הנתבע באופן ספונטאני כי "זה לא אני. זה עורך הדין" (עמ' 30, שורות 12 - 17 לפרוטוקול). הוא לא כפר בכך שקיימים מסמכים נוספים, אלא, תלה את עובדת אי צירופם בב"כ. בהמשך, משעומת הנתבע עם העובדה שלא צורפו דו"חות חיפוש שנערכו ביאכטה ובמכולה, השיב כי אלה הדו"חות שקבל מהמשטרה באמצעות ב"כ וכי אינו יודע היכן הרשימות הנוספות והמזכרים (עמ' 31, שורות 8 - 17 לפרוטוקול). מדובר במסמכים שבשליטתו של הנתבע. כפי שיפורט בהמשך, הוא ניהל באמצעות ב"כ הליכים עקשים בערכאות השונות לצורך שחרור התפוסים. אין זה סביר כי בעת ניהול ההליכים בשלוש ערכאות, במהלכם נחקרו על ידי ב"כ מתלוננים שונים שטענו לזכויות בחפצים, לא היו בידיו כלל דו"חות התפיסה ורשימות הציוד שנתפס. הנתבע בחר, אפוא, שלא להציג את דו"חות החיפוש והתפיסה המלאים, אף שלכאורה יכול היה להראות כי הם אינם כוללים ציוד הדומה בתיאורו לזה שנגנב מספינותיהם של התובע או אחרים. ההלכה היא כי הימנעות מלהביא ראיה שיכולה היתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה הראיה לפעול לחובת אותו בעל דין (ע'א 2275/90, לעיל וע"א 641/87 קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים ואח', פ"ד מד(1) 239). משנמנע הנתבע מלהציג את דו"חות התפיסה המלאים, הרי שהדבר פועל לרעתו.

22. מכל מקום, ברור כי כל הציוד שנתפס על ידי המשטרה, בין אם ציוד שכלול בדו"חות התפיסה שהוגשו (נ/1) ובין אם לאו, נלקח מחצריו של הנתבע והועבר לחזקת המשטרה.

התובע טען, כי במהלך חודש יולי או אוגוסט 2009, הוא זומן על ידי המשטרה, בשתי הזדמנויות שונות, על מנת לזהות חפצים השייכים לו. בפעם הראשונה היו החפצים בתוך מכולה ובפעם השניה הם הונחו על שולחנות. כאמור, התובע טען כי הצליח לזהות שלושה פריטים השייכים לו ואשר נעלמו בעת ארועי הגניבות - אקדח רקטות, מצוף תאורה ומקל דיג. אף אחד משלושת הפריטים הנ"ל, אינו כלול ברשימת הציוד הראשונה (נספח א' לתצהיר). מעבר לאותם שלושה פריטים, לא זהה התובע פריט כלשהו נוסף וכל שכן, פריטים אשר נטען כי נגנבו במהלך הפריצה הראשונה.

23. א. התובע טען כי זהה בוודאות אקדח מסוג OLIN שקנה בארה"ב. לטענתו, מדובר באקדח רקטות מיוחד, שאיננו נדרש על פי התקן בארץ, הוא אינו מיובא לארץ ואינו נדרש בשום מקום מלבד בארה"ב. הנ"ל ציין, כי מדובר למעשה באקדח, בארץ הוא נחשב לנשק ולכן גם אי אפשר להכניסו דרך המכס. כרב חובל בצי הסוחר הכניס אותו התובע, לטענתו, ארצה בשובו מאחד המסעות בהם עבר בארה"ב. פריט זה מצוי ברשימה השניה, נספח ד' לתצהירו של התובע.

הנתבע לא כפר בטענתו של התובע לפיה, הוא החזיק באקדח מסוג זה בספינתו טרם הגניבות, אם בתצהירו המקורי ואם בתצהירו המשלים. הוא גם לא כפר בתצהירו, כי אקדח כזה נתפס על ידי המשטרה ולא התייחס לטענותיו המפורשות של התובע בנוגע לפריט זה.

יתירה מזאת, הלכה למעשה, נהל הנתבע בבית המשפט הליך שמטרתו החזרת התפוסים לידיו ובין היתר, גם השבת האקדח. הליך זה התנהל במסגרת ה"ת 32777-01-10 בבית המשפט בעכו ובין לבין, נדרשו בעניין זה שתי הכרעות של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ח 2635-02-10 וע"ח 38816-03-10) ושתי הכרעות של בית המשפט העליון (רע"פ 917/10 ורע"פ 3107/10). הנתבע נהל, אפוא, הליך ארוך ועיקש במטרה להחזיר לידיו את הרכוש שנתפס.

באף אחד מההליכים שנהל הנתבע לצורך החזרת התפוסים, הוא לא כפר בקיומו של אקדח הרקטות. לא רק שהתובע לא כפר בעובדה זו, אלא שב"כ אף חקר את התובע בנוגע לאותו אקדח. כך, במהלך הדיון שהתקיים ביום 4.3.2010 בבקשתו של הנתבע להחזרת התפוסים במסגרת ה"ת 32777-01-10 התייצב התובע, לאחר שזומן על ידי המשטרה. הנ"ל טען כי מבין שלל הציוד שהוצג על ידי המשטרה, הצליח לזהות אקדח רקטות שקנה בארה"ב, מצוף מיוחד מסודר בגלגל הצלה, אשר אינו נמכר בשוק, אלא בצי הסוחר וכן, מקל דיג, שלא זהה בביטחון.

ב"כ הנתבע לא כפר בעובדה שנתפס על ידי המשטרה אקדח, אלא, חקר את התובע בנוגע לאופן בו ניתן היה לזהות את האקדח. התובע עמד על כך שזהה את האקדח.

כאמור, הנתבע בחר שלא להתייחס כלל בתצהירו לטענותיו של התובע בנוגע לאקדח הרקטות. הוא לא כפר בכך שנתפס אצלו אקדח מעין זה ומאידך, גם לא טען כי האקדח בבעלותו. רק בחקירתו הנגדית בפני טען הנתבע לראשונה, כי כלל לא היה ברשותו אקדח רקטות, כי לא נתפס ברשותו אקדח מסוג זה וכי האקדח גם לא הוחזר לידיו (עמ' 33, שורות 2 - 16 לפרוטוקול). אין לקבל טענה זו של הנתבע. ראשית, מדובר בעדות כבושה, שהנתבע כבש אותה בליבו, אף שברור כי היא רלוונטית וברת משקל לעניין ולכן, משקלה אפסי (ראה י. קדמי, על הראיות, חלק ראשון, מהדורה מעודכנת, התש"ע - 2009, עמ' 500-502). טענה זו של הנתבע, לא רק שאינה מחזקת את גרסתו, אלא, פוגעת באופן ממשי במהימנותו. שנית, בניגוד לטענתו הנ"ל, הדגיש ב"כ הנתבע בסעיף 23 לסיכומיו, כי "רוב החפצים כאמור הוחזרו לנתבע עוד בטרם דיון ההוכחות, כולל אף אותם שלושת פריטים שזוהו ע"י התובע, לטענתו" (ההדגשות שלי - א.ר.). הנתבע אשר, אפוא, בסתירה לטענתו בחקירה הנגדית, כי שלושת הפריטים שהתובע זהה במשטרה, הוחזרו לידיו. משמע - אקדח הרקטות אכן נתפס אצלו ולאחר מכן, הוחזר לידיו ומדובר באקדח שאינו שלו, אף לשיטתו.

אדגיש, כי מסיבה בלתי ברורה, עניין הפריטים שהתובע טען כי שייכים לו, לא נזכר בסופו של דבר בהחלטת בית המשפט מיום 25.7.2011, במסגרת ההליך בה"ת 32777-01-10 בבקשה להחזרת תפוסים, אף שהתובע נחקר בפני בית המשפט בעניין זה, הן במהלך הדיון מיום 4.3.2011 והן במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 24.3.2010, בע"ח 38816-03-10. אמנם, בית המשפט החליט בסופו של דבר כי רוב התפוסים יוחזרו לנתבע. אלא, שאין בהחלטה מכח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט - 1969, בדבר החזרת תפוס, משום הכרעה בדבר זכויות קנייניות בנכס (בש"פ 2671/01 סיני נגד מילרה (30.5.2001)) וצו זה שניתן על ידי בית משפט בהליך פלילי, מהווה הכרעה זמנית בלבד (ע"פ 506/82 שלמה גלזן נגד מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 409). יתירה מזאת, בענייננו אין הנתבע יכול להתלות בהחלטה זו בנוגע לפריטים שזוהו על ידי התובע, שעה שטענותיו של האחרון לא נדונו ולא הוכרעו, ולו לכאורה, במסגרת ההליך להחזרת תפוסים.

התובע נתן פרטים מדויקים בנוגע לאקדח, הבהיר את ייחודיותו ושוכנעתי כי אכן זהה אותו באופן ודאי במשטרה. הנתבע הסתבך בגרסתו, העלה טענות סותרות ולא נתן הסבר כלשהו, שלא לומר הסבר מניח את הדעת, כיצד זה הגיע לידיו אקדח מסוג זה, אשר אינו שכיח בספינות בארץ. אני קובע, אפוא, כי אקדח הרקטות מסוג OLIM שנגנב מהתובע במהלך הפריצה השניה לספינתו, נתפס בחזקתו של הנתבע והתובע זהה אותו במשטרה.

ב. התובע טען, כי זהה במשטרה מצוף תאורה "נחום תקום" של גלגל הצלה. לטענתו, מדובר במצוף של פירמה אשר אינה נמכרת בישראל וכי הוא הגיע לידיו מאניית ערוץ 7, אשר כרב חובל הביא אותה לגריטה בטורקיה.

אין בידי לקבל טענותיו של התובע ומכל מקום, אין להן משמעות. עיון ברשימות הציוד שנגנב, שנערכו על ידי התובע, מעלה כי באף אחת מהן לא נזכר מצוף תאורה. התובע גם לא טען כי מצוף תאורה מעין זה נגנב מהספינה שלו בהזדמנות אחרת. משלא נטען על ידי התובע כי נגנב ממנו מצוף תאורה, הרי שממילא, לא ניתן לייחס לנתבע את גניבתו.

ג. התובע טען, כי זהה במשטרה מקל דיג, ללא הרולר שהיה מחובר אליו במקור. הנ"ל טען כי זה המקל בו עשה שמוש במשך שנים.

גם בעניין פריט זה, לא הוכיח התובע כי מדובר בחפץ השייך לו. ראשית, עיון ברשימה השניה (נספח ד' לתצהירו) מעלה, כי נזכר בה "מקל דיג עם רולר ניילון 120". מאידך, בנספח ה'2 לכתב התביעה, מצויה רשימה של פריטים ובהם "מקל דיג עם רולר וחוט 100", ולא חוט 120, כפי שמופיע ברשימת הציוד עליה מבקש התובע להסתמך. שנית, בעוד שהתובע טען בחקירתו הנגדית כי זהה בוודאות את מקל הדיג, הרי שבמהלך עדותו בה"ת 32777-01-10 מיום 4.3.2010 בבית משפט השלום בקריות, במסגרת הבקשה להחזרת התפוסים, טען התובע כי "היה גם מקל דיג שלא זיהיתי אותו בביטחון" (עמ' 6, שורות 5 - 6 לפרוטוקול). דברים אלו של התובע מדברים בעד עצמם והם מוכיחים כי בניגוד לטענתו הקטגורית הרי שהוא לא זהה בוודאות את מקל הדיג. יש להוסיף על כך גם, שמקל הדיג שנתפס, חסר היה רולר שכביכול היה מותקן על מקל הדיג של התובע. לא הוכח בפני, אפוא, כי התובע זהה את מקל הדיג שלו במשטרה וכי אותו מקל דיג שכביכול זוהה אכן שייך לו ונגנב בפריצה השניה.

24. סיכום ביניים. אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח נגיעה של התובע או "תביעת אצבע" שלו בנוגע לפריצה הראשונה לספינתו. ראשית, כפי שפורט לעיל, אין לשלול כי הפריצה נערכה בעת שהנתבע שהה בחו"ל. שנית, אף אחד מהפריטים שנטען כי נגנבו לא נכלל בדו"חות התפיסה. גם אם נצא מתוך הנחה שהנתבע הסתיר חלק מדו"חות התפיסה וקיימים בהם פריטים דומים, הרי שממילא, התובע לא זהה אף אחד מהם כשייכים לו בעת הליך זיהוי הרכוש במשטרה. זאת ועוד, לא הובאו בפני עדויות אחרות שתבססנה את הטענה בדבר מעורבותו של הנתבע בארוע הפריצה הראשון. הוא לא נראה במקום בסמוך לגניבה, לא הוצגו עדויות בדבר מהלכים חשודים שלו באותה עת ולא הוצגה ראיה כלשהי לפיה היה מעורב בפריצה. שלישית, טענתו של התובע בדבר "שמועה" כאילו הנתבע מכר את כל הציוד בקפריסין בודאי שאין בה כדי לבסס טענה בדבר ביצוע מעשה פלילי של התפרצות וגניבה על ידי הנתבע. התובע לא עמד, אפוא, בנטל להביא ראיות ממשיות, בעלות משקל סגולי גבוה, להוכחת מעורבותו של הנתבע בארוע הפריצה הראשון. לפיכך, אני דוחה חלק זה של התביעה.

25. שונה הדבר, בכל הנוגע לפריצה השניה לספינתו של התובע. אמנם, התובע לא הוכיח כי מצוף התאורה נגנב ממנו בעת הפריצה השניה וכי מקל הדיג שהוצג במשטרה שייך לו. עם זאת, התובע נתן פרטים מדויקים בנוגע לאקדח, הבהיר את ייחודיותו וכאמור, שוכנעתי כי אכן זהה אותו באופן ודאי במשטרה. הנתבע מאידך הסתבך בגרסתו, העלה טענות סותרות ולא נתן הסבר כלשהו, שלא לומר הסבר מניח את הדעת, כיצד זה הגיע לידיו אקדח מסוג זה, אשר אינו שכיח בספינות בארץ. מדובר בעובדה המסבכת באופן ממשי את הנתבע במעשה הגניבה השני. הנתבע לא נסה להסביר בתצהירו את העובדה שנתפס בחזקתו אקדח הרקטות השייך לתובע. לאחר מכן סבך עצמו בגרסה כבושה ובשקרים. יתירה מזאת, הנתבע כפר באופן גורף במעורבות בגניבות שבוצעו בספינתו של התובע. אקדח הרקטות שנתפס אצלו, והעדר כל הסבר לכך, שומט את הבסיס לגרסה קטגורית זו של הנתבע. די באלה, בנסיבות עניין, בשילוב עם יתר הראיות, כדי לבסס את המסקנה כי הנתבע אכן פרץ לספינתו של התובע וגנב ממנה את אקדח הרקטות הנ"ל, יחד עם ציוד נוסף (ראה י. קדמי, לעיל, עמ' 840 - 843).

26. התובע בקש לבסס את הטענה לפיה, הנתבע הוא שפרץ לספינתו, באמצעות עדויות בדבר גניבות נוספות שבצע הנתבע בעבר במרינה, בבחינת "מעשים דומים".

התנהגותו של אדם בעבר עשויה להיות בעלת ערך הוכחתי, הן המישור הפלילי והן במישור האזרחי. יש להבדיל בעניין בין המונח "מעשים דומים" לבין המונח "שיטת ביצוע". "מעשים דומים" שנעשו על ידי אדם בעבר, עשויים להצביע על כוונתו והילך נפשו. להבדיל, "שיטת ביצוע" משמעה מעשה שבוצע תוך נקיטה בשיטת ביצוע מיוחדת, שיש בה כדי לייחד את המבצע. העובדה שבמקרה אחר אותו אדם בצע מעשה תוך נקיטה באותה שיטת ביצוע ממש, יש בה כדי להצביע עליו כמבצע העבירה הנוכחית. "שיטת ביצוע" משמשת כמעין "כרטיס ביקור" והיא מצביעה על אותו אדם כמבצע המעשה או העבירה הנדונים, להבדיל מ"מעשים דומים", המכוונים להוכחת היסוד הנפשי של העבירה בלבד (ראה י. קדמי, לעיל, עמ' 702, 707 – 712 וכן, ע"פ 411/04 אברהם טטרו נגד מדינת ישראל (9.1.2006)).

כללים אלו נוהגים גם במישור האזרחי. הוכחת "מעשים דומים" ו"שיטת ביצוע" מותרת במישור האזרחי, כהוכחת כל עובדה אחרת, אם הם רלבנטיים - אם הוכחתם שייכת לעניין במובן זה שיש בכוחם לתרום לפתרון שאלה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין (י. קדמי, לעיל, עמ' 720 - 723). בעניין זה, נקבע בע"א 104/64 מורגנבסר נגד ליטוינסקי ואח', פ"ד יח(3) 447 - 448, כדלקמן:

"אין בכגון דא הבדל בין משפט אזרחי ומשפט פלילי... אבל אם מוכח שדרכו של אדם, סמוך לנושא המשפט, לרמות על פי שיטה שהמציא ופיתח... בכל אותם המקרים, מקבלים את הראיה להוכחת ההתנהגות 'הדומה'. קרוב אני לחשוב שגם במקרים אלה לא תתקבל הראיה להוכחת הטענה, שהנתבע קיבל מידי התובע כסף, אבל מתקבלת היא כתומכת בטענה שהכסף שקיבל הושג על -ידיו בדרכי רמיה, בחינת חוליה אחת בשרשרת של רמאויות. שאם לא תאמר כן, היא בעל דין לעולם מנוע מלהוכיח מה היא דרכו של העד ושיטת התנהגותו. ...למותר לציין שלא דנו כאן אלא בכשרות הראיה; מה משקל יש לייחס לה, מסור להכרעתו של שופט השלום המוסמך לפסוק בענין מהימנותו של העד".

27. הוכחות הטענות בדבר "מעשים דומים", אין בהן כשלעצמן כדי להוכיח את עצם המעשה המיוחס לנתבע, קרי - כי הנתבע הוא שבצע את הפריצות לספינתו של התובע וגנב ממנה ציוד. אולם, יש בהן כדי להראות את דרכו של הנתבע והתנהגותו, בביצוע גניבות אחרות במרינה ולסייע לגרסתו של התובע לפיה, גם בעניינו, הגיע הציוד השייך לו, לידי הנתבע, עקב גניבה שבצע האחרון.

28. כפי שיפורט להלן, התובע הצליח לעמוד בנטל להוכיח כי התובע בצע בעבר לפחות שלושה מעשים דומים - גניבה מספינה אחרת, כמו גם ניסיון לגניבה מספינה נוספת וכן, גניבה של ציוד מחברת חשמל, מקום עבודתו.

א. העד תדמור טען בתצהירו, כי בשנת 2000 נגנבה מספינתו שעגנה במרינה בקישון, מערכת סולארית ושני קולטי שמש שהותקנו על תורן (גם התורן נגנב). לטענתו, "החשד שלי מיד נפל על אלי מזרחי, הידוע כגנב בקרב בעלי היאכטות במרינה". בנוסף נטען, כי הנתבע התעניין מאד במערכת. לאחר הגניבה הגיש תדמור תלונה במשטרה אולם, הוא לא ידע מה עלה בגורלה. נטען, כי באחת משיחותיו עם הנתבע לאחר הגניבה, התעניין האחרון בשעון השייך למערכת. זמן קצר לאחר מכן נגנב גם השעון. תדמור טען כי בקיץ 2009 הודיע לו התובע כי המשטרה מזמינה אנשים לזהות חפצים שנתפסו אצל הנתבע. העד טען כי הגיע למקום וזהה בוודאות את הקולטים שנגנבו אצלו במכולה בה אוכסנו, בין היתר באמצעות כיפוף שהיה על הקולטים. כשבוע לאחר מכן הגיע תדמור פעם נוספת למשטרה, שם זהה גם את שעון המערכת.

גרסתו של תדמור לא נסתרה בחקירתו הנגדית. הוא חזר על טענותיו, לרבות הפרטים המזהים המיוחדים על גבי הקולטים. הנ"ל הבהיר, כי הקולטים שמשו אותו תקופה ארוכה וכי זהה אותם על בסיס כיפוף בהם כתוצאה ממכה שקבלו. עוד הבהיר הנ"ל, כי מדובר בציוד נדיר בארץ. בהמשך, תאר תדמור גם את שעון המערכת, שנגנב כחודש לאחר מכן (ראה עמ' 11, שורות 11 - 33 ועמ' 12, שורות 2 - 6).

תדמור העלה גרסה זהה בנוגע למערכת הסולארית וסימני זיהוייה גם במהלך הדיון מיום 4.3.2010 במסגרת הדיון בבקשה להחזרת תפוסים בה"ת 32777-01-10 וכן, במהלך הדיון שהתקיים ביום 24.3.2010 בע"ח 38816-03-10.

גרסתו של תדמור באשר למערכת הסולארית וזיהוייה משכנעת והיא קבלה חיזוק גם בתצהירו של התובע, שאשר כי זהה את שני קולטי שמש שנגנבו מספינתו של תדמור, ובחקירתו הנגדית של התובע (עמ' 27, שורות 7 - 10 לפרוטוקול). התובע לא נחקר בנקודה זו וגרסתו לא נסתרה.

ב. אף שתצהירו של תדמור היה בפניו, בחר הנתבע שלא להתייחס בפירוט לטענותיו של הנ"ל, אלא, הסתפק בטענה כללית לפיה, מעולם לא לקח דבר מספינתו של תדמור. רק בחקירתו הנגדית, ולשאלת בית המשפט, טען הנתבע לראשונה, כי היתה ברשותו מערכת סולארית. משנשאל האם המערכת נתפסה על ידי המשטרה אשר זאת ובנשימה אחת, מבלי שנשאל, טען כי מדובר במערכת שהיתה מורכבת על יאכטה ישנה שלו וכי רכש את אותה יאכטה עם הציוד הנ"ל. בנוסף טען, מבלי שנשאל, כי יש בידיו תמונות של המערכת הסולארית מורכבת על היאכטה הישנה (עמ' 33, שורות 24 - 30 לפרוטוקול).

גם בעניין המערכת הסולארית, כמו במקרים אחרים, מדובר בגרסה כבושה, שמשקלה אפסי והיא אך פוגמת במהימנותו של הנתבע. יתירה מזאת, מסתבר, כי לטענת הנתבע, יש בידיו תמונות של המערכת הסולארית, כשהיא מורכבת על יאכטה ישנה שלו. ברור, כי לתמונות אלו ערך ראייתי בלתי מבוטל אולם, הנתבע בחר, מטעמים השמורים עימו שלא להציגן. יש בכך כדי לפעול לרעתו, שעה שנמנע מלהגיש ראייה שיש בה כדי לקדם באופן מובהק את עניינו.

ג. אני מקבל את גרסתם של תדמור והתובע בנוגע למערכת הסולארית שנגנבה מספינתו של תדמור. הנתבע בחר שלא להתייחס בתצהירו לטענותיו המפורטות של תדמור וגם בחקירתו הנגדית, לא עלה בידיו להראות, ולו לכאורה, כי המערכת הסולארית שייכת לו. הנתבע גם נמנע מלהציג תמונות שיש בהן, כביכול, להוכיח כי המערכת היתה מורכבת על יאכטה ישנה שלו. לא עלה בידי הנתבע כדי להוכיח או ליתן הסבר אחר מניח את הדעת לכך שהמערכת הסולארית - שני קולטים (עם סימני כיפוף) ושעון - נתפסה בחזקתו. שילוב הראיות מבסס את המסקנה, כי הנתבע אכן גנב את הקולטים והשעון מספינתו של תדמור.

ד. העד אמיר בצלאל הינו בעליה של יאכטה בשם VIOLA, העוגנת במרינה בקישון. לטענתו, בשנת 2008, אחד בשם שלומי, שיאכטה בבעלותו עוגנת בצמוד ליאכטה של בצלאל, ראה כי היאכטה הנ"ל פתוחה וכי הנתבע מפרק ממנה הד מכ"מ. הנתבע נבהל, עטף את המכשיר בסמרטוט שהיה בידיו, זרק אותו על הרצפה והלך. שלומי, אשר לא הכיר ולא זהה את הנתבע, התקשר לבצלאל וספר לו את אשר ארע. בצלאל בקש ממנו להעביר את הטלפון לאותו בחור שהיה על ספינתו והתברר לו כי מדובר בנתבע. זה האחרון החל לגמגם ואמר כי הביא לבצלאל דיסקים. בצלאל הבהיר לו שלא בקש ממנו דיסקים וקבע איתו להפגש באותו ערב בבית קפה ברחוב אח"י אילת. השניים נפגשו לשיחה. בצלאל עמד על כך שלא בקש מהנתבע דיסקים ולא התיר לו לפרק את הד המכ"מ וכי הוא יודע שלנתבע בעיה ומוכן לעזור לו. הנתבע הכחיש באותו מעמד כי נסה לגנוב את הד המכ"מ. בצלאל הגיש תלונה במשטרה (צורף עותק אישור הגשת תלונה מיום 28.10.2008) ולאחר מכן נגש ליאכטה ומצא כי הד המכ"מ אכן מפורק. לאחר מכן, נטל את המכשיר משלומי, אשר שמר אותו אצלו.

בצלאל טען, כי כחודש לאחר מכן, נגנב מהיאכטה שלו ציוד נוסף, כולל מערכת סולארית ומשאבות. הוא חשד מיד בנתבע והגיש כנגדו תלונה נוספת (צורף עותק אישור הגשת תלונה מיום 23.12.2008). לטענתו, אחת הסיבות בגינן חשד בנתבע היתה כי טרם ניסיון הגניבה הראשון, התקשר אליו הנ"ל מספר פעמים לטלפון הסלולרי וניתק וכשחזר אליו בצלאל, שאל אותו הנתבע שאלות סתמיות ולא הגיוניות. בצלאל טען, כי בדיעבד הבין שהנתבע עשה כן כדי להבין היכן הוא נמצא באותו זמן.

בצלאל טען, כי בשנת 2009 הוזמן על ידי המשטרה לתחנת המשטרה כדי לזהות ציוד שלו שנתפס אצל הנתבע והוא זהה את המערכת הסולארית והמשאבה שנגנבה ממנו.

בהמשך, טען בצלאל כי הנתבע ידוע כגנב סדרתי וכי פעם הציע לו לקנות מנגל גז, שבועיים אחרי שנעלם אחד כזה מיאכטה טורקית שהגיעה לארץ.

ה. הנתבע התייחס בתצהירו לטענותיו של בצלאל כנגדו. הנתבע טען, כי בצלאל בקש ממנו לתקן את הד המכ"מ שביאכטה שלו. כאשר תקן את הד המכ"מ, הודיע על כך אחד האנשים במקום לנתבע וזה האחרון בקש ממנו להפגש בערב. באותה פגישה דרש ממנו בצלאל סך של 10,000 ₪, שאחרת יגיש כנגדו תלונה במשטרה. לאחר אותו ארוע, הסית בצלאל כנגדו את אנשי המרינה, שיגישו כנגדו תלונות בכל מקרה של פריצה או גניבה. עוד טען הנתבע, כי בזמנו פנה אליו בצלאל, בהיותו ראש אגוד השייטים, בבקשה שיסדר לו מקום לשתי יאכטות שלו. הנתבע מסר לו כי תחילה עליו להרשם כחבר באיגוד. בצלאל לא עשה כן וכעס על הנתבע משלא הגיש בקשה לעגינת שתי היאכטות.

ו. אמנם, התובע לא הביא לעדות את אותו בחור בשם שלומי, אשר דווח לבצלאל על דבר פירוק הד המכ"מ על ידי הנתבע. אולם, אין לכך משמעות, מאחר והנתבע אשר למעשה את העובדה שעלה ליאכטה של בצלאל וטפל במכ"מ. חקירתו הנגדית של בצלאל בנוגע לזהות אותו אדם שנתפס כביכול על ספינתו כשהוא מפרק את הד המכ"מ גם היא אינה רלבנטית, שהרי שהנתבע אשר במפורש כי הוא זה שעלה לספינה וטפל בהד מכ"מ. הנתבע גם לא הכחיש כי בצלאל טען בפניו כבר בשיחת הטלפון הראשונה כי לא בקש ממנו לתקן את הד המכ"מ ומאידך, אשר כי בצלאל בקש ממנו להפגש באותו ערב וכי השניים אכן נפגשו.

בחקירתו הנגדית, טען תחילה הנתבע, כי כלל לא קרא את תצהירו של בצלאל, טרם שחתם על התצהיר המשלים. על טענה זו חזר פעמיים (עמ' 36, שורות 4 - 6). רק לאחר שנשאל איך ידע למה עליו להתייחס, חזר בו, שינה את גרסתו וטען כי קרא את התצהיר אולם, הוא לא זוכר כל דבר. לא מדובר אמנם בסתירה מהותית שיש בה כדי לשמוט את הבסיס לגרסתו אולם, יש בכך כדי להצביע על הילך טיעונו ולפגום במהימנותו.

לא מצאתי בגרסתו של הנתבע הסבר מניח את הדעת לעובדה שעלה על היאכטה של בצלאל ופרק את הד המכ"מ. בין השניים לא היו יחסי ידידות או חברות, שיש בהם כדי לבסס את הטענה של הנתבע כאילו בקש ממנו בצלאל לתקן את המכשיר. יתירה מזאת, גרסתו של הנתבע לפיה, בקש לתקן את הד המכ"מ באמצעות מריחה של חומרים אפוקסיים עליו, נזכרה לראשונה רק בחקירתו הנגדית וממילא, הוא גם לא הסביר, מדוע היה צריך לפרק את המכ"מ כדי לתקן אותו בדרך זו. גרסתו של הנתבע בעניין זה אינה משכנעת ואין לקבלה.

בחקירתו הנגדית, טען הנתבע לראשונה, כי הפגישה בין השניים בערב לא היתה בבית הקפה, אלא, השיחה נערכה בעוד הנתבע יושב ברכבו. עוד טען לראשונה, כי פנה מיד לאחר מכן, באותו ערב, למשטרה כדי להגיש תלונה אולם, נמסר לו כי בצלאל כבר הגיש כנגדו תלונה ולכן, הוא מנוע מלהגיש תלונה ועליו להיחקר באזהרה. בהמשך טען הנ"ל, כי כלל לא נחקר באזהרה (ראה עמ' 37, שורות 13 - 21 לפרוטוקול). מדובר בגרסה חדשה, גרסה כבושה שלא נמצא זכר ממנה בתצהירו, משקלה אפסי והיא פוגמת במהימנותו. בנוסף, אין לקבל את הטענה כאילו נמנע ממנו מלהגיש תלונה במשטרה. מדובר בגרסה בלתי סבירה שלא נתמכה בדבר. יתירה מזאת, אם "תיקון" הד המכ"מ אכן בוצע לבקשתו של בצלאל, כפי שטען הנתבע, לא ברור מדוע זה טרח הנתבע להפגש עם בצלאל באותו ערב.

באשר לטענה, כאילו בצלאל כעס עליו מאחר ולא עזר לו לקבל מקומות עגינה לשתי יאכטות שלו, הרי שגם טענת קונספירציה זו לא הוכחה. לא הוכח כי בצלאל נזקק לעזרתו של הנתבע, לא הוכח כי הנתבע שמש באותה עת בתפקיד שאפשר לו לעזור לבצלאל או כי תנאי לעגינה של היאכטות הוא אישורו של הנתבע.

התובע, באמצעות עדותו של בצלאל, הצליח להרים את הנטל להוכיח, כי התובע פרק ללא רשות את הד המכ"מ בספינתו של בצלאל, בניסיון לגנוב אותו ונתפס בעת ביצוע הגניבה.

ז. מנגד, לא מצאתי בטענותיו של בצלאל כלפי הנתבע בעניין גניבת המערכת סולארית ומשאבות מספינתו, תשתית ראייתית מספיקה. בצלאל לא הבהיר בתצהירי כיצד זהה, כביכול, את המערכת הסולארית בתחנת המשטרה ולא ציין פרטים מזהים כלשהם שלה. בנוסף, לא הוכחה בפני ייחודיות כלשהי של המערכת שנגנבה ממנו.

בדומה, לא מצאתי ממש בטענותיו של בצלאל, המבוססות על חשדותיו בלבד, בדבר גניבה נוספת של מנגל גז שבצע כביכול הנתבע, שבועיים אחרי שנעלם אחד כזה מיאכטה טורקית שהגיעה לארץ. לא הוכח בפני כי נגנב מנגל גז מעין זה וכי גריל הנירוסטה אותו זהה התובע בתחנת המשטרה, הינו אותו גריל שנגנב כביכול מהספינה הטורקית. אני דוחה, אפוא, טענותיהם של התובע ובצלאל בעניין זה.

ח. התובע טען, כי במהלך זיהוי הציוד בתחנת המשטרה, נכחו גם נציגים של חברת החשמל, מי שהיתה מעסיקתו של הנתבע עד ליום 1.8.2009. נציגים אלו זיהו ציוד רב של חברת החשמל, לרבות כבלים, סולמות מתקפלים, גלגלי רולות של כבלים, אביזרי ביטחון לאבטחת עובדים בגובה וכן, מקרר שנגנב בפריצה לרכבו של מנהל המחוז. בחקירתו הנגדית חזר התובע וטען כי זהה בתחנת המשטרה ציוד של חברת החשמל (עמ' 24, שורה 10 לפרוטוקול). ב"כ הנתבע בחר שלא לחקור את התובע על טענותיו אלו.

ט. הנתבע מצידו, בחר גם שלא להתייחס לטענות אלו בשני תצהירי העדות הראשית שהגיש ואף לא טען כי הרכוש שיוחס לחברת החשמל הינו בבעלותו. בחקירתו הנגדית טען הנתבע לראשונה, כי כבלי המתח והמקרר שנטען כי שייכים לחברת החשמל, הינם בבעלותו.

באשר לכבלים, טען הנתבע כי מסר למשטרה היכן רכש אותם והראה למשטרה צילומים היכן הציוד נרכש (עמ' 34, שורות 34, שורות 26 - 28). מטעמים השמורים עימו, בחר שלא לציין במפורש היכן רכש את הכבלים ולא צרף ראיה כלשהי לכך, אף שלכאורה, מצויות בידיו ראיות בעניין זה.

באשר למקרר, טען הנתבע כי הוא בבעלותו וכי עשה בו שמוש גם ביאכטה הקודמת, כמקרר נוסף. משנשאל היכן רכש אותו, השיב כי בשוק הרוכלים, לפני 8 - 10 שנים (עמ' 34, שורות 29 - 33 ועמ' 35, שורות 1 - 8).

י. נציג חברת החשמל אמנם לא זומן בפועל על ידי ב"כ התובע, אף שזימונו של קב"ט המחוז אושר בהחלטת בית המשפט. עם זאת, הנתבע צרף כראיה מטעמו פרוטוקול של הדיון בבקשה להחזרת תפוסים מיום 4.3.2010 במסגרת ה"ת 32777-01-10 ופרוטוקול דיון שנערך בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 24.3.2010, במסגרת ע"ח 38816-03-10.

במהלך הדיון שהתקיים בה"ת 32777-01-10 התייצבו שני נציגים של חברת החשמל. האחד - מר אברהם פל, אשר טען כי בשנת 2004 השאיר ברכבו מקרר קטן ולאחר מספר ימים גילה שנעלם. הנ"ל זהה את המקרר במסגרת הליך זיהוי החפצים במשטרה. בחקירתו הנגדית, אשר כי במהלך זיהוי החפצים, הראו לו מקרר אחד בלבד, חסר חותמת או מספר סידורי אם כי לטענתו, אי אפשר היה לטעות בו.

עד נוסף של חברת החשמל שהתייצב לדיון בה"ת 32777-01-10 היה מר רביבו חיים, עובד מחלקת הביטחון בחברת החשמל. הנ"ל מסר כי בין הציוד שנתפס אצל הנתבע, זהה ציוד רב של חברת החשמל, לרבות ציוד הרמה וסולמות וכי הציוד נשא חותמת "ח.י.י." (חברת החשמל לישראל). בחקירתו הנגדית, כפר בטענה לפיה חברת החשמל מוכרת ציוד לא שמיש במכרזים. עוד השיב, כי חברת החשמל אינה מוכרת ציוד עבודה כמו זה שנתפס אצל הנתבע. בנוסף, אשר העד כי זהה את המקרר.

ב"כ חברת החשמל טרח והתייצב לדיון שנערך ביום 24.3.2010 בע"ח 38816-03-10 וחזר על עמדת חברת החשמל לפיה, הציוד זוהה בוודאות וכי החברה עומדת על החזרתו לידיה.

יא. בעוד שהנתבע טען בפני בחקירתו הנגדית כי רכש את המקרר בשוק הרוכלים, הרי שבמסגרת הבקשה להחזרת תפוסים, טען כי המקרר נלקח מבנו. הנ"ל נמנע מלהביא את בנו לעדות באותו שלב (ראה החלטת כבוד השופטת תדמור - זמיר מיום 25.7.2011). הנתבע העלה, אפוא, טענות סותרות בפני בית המשפט, בשני הליכים, בכל הנוגע למקרר.

בסופו של דבר, הוחזרו הכבלים וכל ציוד נוסף הנושא חתימות של חברת החשמל, כמו גם המקרר, לידי החברה, בהסכמת הנתבע. יתירה מזאת, התובע סיים את עבודתו בחברת החשמל ימים ספורים לאחר שנעצר, לאחר שנות עבודה רבות. הנתבע לא נתן הסבר כלשהו בעניין זה.

יב. אין חולק, כי בחזקתו של הנתבע נתפס ציוד רב הנושא חותמות של חברת החשמל, לרבות כבלים, ציוד הרמה וכן, המקרר. כפי שעולה מהפרוטוקולים שהנתבע צרף כראיה מטעמו, הרי שנציגי חברת החשמל זיהו בוודאות את הציוד, כציוד של חברת החשמל. הנתבע מצידו, לא הציג ראיה כלשהי שתבסס את טענתו לפיה, רכש את הציוד בחנות, אם בהליך הבקשה להחזרת תפוסים ואם בהליך דנן, אף שטען כי יש בידיו ראיות מעין אלה. יש בכך כדי לפעול לרעתו, כמי שנמנע מלהציג ראיות שמקדמות את עניינו. בנוסף, העלה הנתבע גרסאות סותרות בכל הנוגע לרכישת המקרר, אשר זוהה אף הוא כרכוש של חברת החשמל. בסופו של דבר, גם הוחזר כל הציוד הנושא חותמות של חברת החשמל לידי החברה והנתבע סיים את עבודתו בחברה בתוך מספר ימים לאחר מעצרו. יתירה מזאת, הנתבע לא התייחס לסוגיית הציוד של חברת החשמל שנתפס אצלו, אם בתצהירי העדות הראשית שהגיש ואם בסיכומיו.

די בכל אלה כדי לקבוע, כי התובע עמד בנטל להוכיח כי כל הציוד הנ"ל שנתפס בחזקתו של הנתבע לא היה שייך לו וכי נגנב ממקום עבודתו בחברת החשמל.

29. מנגד, אינני סבור כי עלה בידי התובע לעמוד בנטל להוכיח, כי הנתבע גנב ציוד מספינותיהם של העדים חדידה אהרון ובנימין יזהר.

א. מר חדידה אהרון זומן להעיד מבלי שהוגש על ידיו תצהיר עדות ראשית. בחקירתו הראשית טען, כי בזמנו עגנה היאכטה שלו בצמוד ליאכטה של הנתבע. לטענתו, בוצעו שתי פריצות ליאכטה שלו. בפעם הראשונה נגנבו מכשיר טלויזיה ומכשיר קשר. בפעם השניה נגנבו לו תרמוסטטים. הנ"ל טען כי מכונאי שעבד בשירותו ראה מישהו שתואם את תיאורו של התובע נכנס לספינה. כשחזר לספינה, התברר לחדידה כי נגנב ממנו ציוד. הוא פנה לנתבע ודרש ממנו להחזיר את הציוד. הנתבע הכחיש אולם, לאחר שעתיים או שלוש, התקשרה לחדידה אשתו של הנתבע, הבטיחה כי הציוד יוחזר ובקשה שלא תוגש תלונה במשטרה. למחרת בבקר, הוחזר הציוד. העד חדידה טען, כי בעת זיהוי החפצים במשטרה זהה את הטלויזיה שלו.

בחקירתו הנגדית טען כי הפריצות ארעו בשנת 2005 ואשר כי לא הגיש תלונה במשטרה. עוד אשר הנ"ל, כי המכונאי שעבד בשירותו לא הכיר את הנתבע. בנוסף, אשר העד כי טרם הזיהוי של הטלויזיה, לא מסר פרטים מזהים לחוקרי המשטרה (עמ' 8 - 9 לפרוטוקול).

אין בעדותו היחידה של חדידה כדי להוכיח כי הנתבע גנב ציוד מספינתו. בחקירתו הנגדית, כפר הנתבע בטענות שהופנו כלפיו על ידי העד חדידה, לרבות השיחה שנערכה בינו לבין אשתו של הנתבע (עמ' 38 לפרוטוקול). הטענה לפיה הנתבע נכנס לספינתו של חדידה מהווה עדות מפי השמועה ואותו מכונאי שראה כביכול הנתבע לא הובא לעדות. יתירה מזאת, לא הוכח בפני כי אשתו של הנתבע התקשרה לעד חדידה. אין לקבל את טענתו של התובע, כי היה על הנתבע לזמן את אשתו לעדות וכי אי זימונה פועל לרעתו. העד חדידה לא הקדים להגיש תצהיר עדות ראשית ולא היה בידי הנתבע לדעת מראש את פרטי עדותו, לרבות אותה טענה בדבר שיחה את אשת הנתבע. ארועי הגניבה הנטענים לא הוכחו בפני. יתירה מזאת, גם הליך הזיהוי של הפריטים במשטרה לא בוצע כדין, שעה שהעד כלל לא נשאל לפרטים מזהים של הציוד, טרם הזיהוי.

ב. העד בנימין יזהר טען בתצהירו, כי לפי 20 שנים נפרצה היאכטה שלו ונגנב ממנה ציוד רב, לרבות מנוע מסוג MARINER 8 כ"ס. הנ"ל טען, כי אנשים ששמעו על המקרה מיד אמרו לו שמדובר בנתבע, אשר ידוע כגנב וקלפטומן. העד טען כי גלה את הציוד שנגנב ממנו בספינה אחרת ששופצה באותה עת על ידי הנתבע. הוא הגיש תלונה במשטרה ואז פנה אליו הנתבע והציע לו להחזיר את הציוד בתנאי שיבטל את התלונה. זוהר סרב לבטל את התלונה ולטענתו, נוהל הליך פלילי כנגד הנתבע, אשר זוכה מחמת הספק. עוד טען העד יזהר, כי בקיץ 2009 הגיע לתחנת המשטרה זבולון וזהה שם את המנוע שנגנב ממנו. הנ"ל טען, כי לפני כ - 3 שנים התקשר אליו הנתבע ובקש את רשותו לעלות על ספינתו על מנת למתוח את החבלים. יזהר הסכים לכך, אולם כשהגיע למקום מספר שעות לאחר מכן, מצא שאנטנת הקשר פורקה ונתלשה בזדון.

בחקירתו הראשית המשלימה, טען העד יזהר, כי בסופו של דבר הנתבע מסר לידיו את הציוד שנגנב. לטענתו, השנים נפגשו בצומת קרית אתא, עמדו עם מכוניותיהם זה לצד זה והנתבע החזיר לו את הציוד. למעשה, גרסה זו, אשר הועלתה לראשונה במהלך הדיון, סותרת את הגרסה המקורית בנוגע להשתלשלות העניינים. בחקירתו הנגדית, טען העד יזהר כי זהה במשטרה את המנוע שנגנב לו (עמ' 15 - 16 לפרוטוקול). ברור כי טענה זו אינה עומדת בקנה אחד עם הטענה החדשה לפיה המנוע הוחזר לידיו כבר לפני 20 שנה. יתירה מזאת, העד יזהר הודה כי לא היו בידיו סימני זיהוי של המנוע. עדותו של יזהר הינה עדות יחידה, שהתגלו בה סתירות פנימיות שאינן ניתנות לישוב, ולא ניתן לבסס עליה ממצא עובדתי כלשהו.

ג. יתר טענות התובע ועדיו בדבר גניבות נוספות שבצע כביכול הנתבע, לרבות גניבה של אופנוע ים, לא הוכחו בפני והן נדחות.

30. סיכומה של נקודה זו, כפי שפורט לעיל, התובע עמד בנטל ההוכחה, על פי מבחן הטיית מאזן ההסתברויות, הן באמצעות עדויות ישירות והן באמצעות הוכחת מעשים דומים, והוכיח כי הנתבע פרץ לספינתו בארוע השני וגנב ממנה את אקדח הרקטות, יחד עם הציוד הנוסף. משקלן הסגולי של הראיות שהובאו בפני, כמותן ועוצמתן, עומדות בדרישת נטל ההוכחה במשפט אזרחי במקרה דנן. צירוף הנסיבות והראיות שהובאו על ידי התובעים, שעה שהנתבע כפר באופן קטגורי במעשים המיוחסים לו ומאידך, לא נתן הסבר לעניין החזקת רכוש שנגנב מספינתו של התובע, כמו גם רכוש גנוב אחר, עונה על דרישת מידת ההוכחה האזרחית המקובלת בנסיבות המקרה. לפיכך, אני קובע כי הנתבע היה אחראי לארוע הפריצה והגניבה השני בספינתו של התובע.

הנתבע עוול כלפי התובע בעוולה של גזל, בהתאם לסעיף 52 לפקודת הנזיקין, התשכ"ח - 1968 ולכן, עליו לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו.

31. באשר לנזקיו של התובע - כאמור, התובע צרף לתצהיריו רשימה של ציוד שנגנב ממנו בארוע השני (נספח ד' לתצהיר). כפי שפורט לעיל, מדובר בציוד כללי, לרבות כלי עבודה. התובע לא נחקר בנוגע לרשימה זו וגרסתו בעניין זה לא נסתרה במאומה. מאידך, התובע לא הוכיח כי נדרש להוצאות נוספות של תיקון נזקים עקב ארוע הגניבה השני.

32. התובע הגיש את חוות דעתו של מר יובל הררי - מהנדס ושמאי ימי, שהעריך את שווי הציוד ברשימה הנ"ל, בסך של 8,072 ₪, כולל מע"מ, נכון ליום 25.10.2010. המומחה לקח בחשבון בהערכתו את העובדה שמדובר בציוד שאינו חדש ולכן, העריך אותו בהתאם לערכו בפועל.

הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית ובחר שלא לחקור את המומחה מטעם התובע בחקירה נגדית. הכלל הוא, כי הימנעות מחקירה נגדית של המומחה אשר הגיש חוות דעת, בדומה להימנעות מחקירה של עד אחר, מחזקת את כוחה הראייתי. כאשר בעל דין, מרצונו ומתוך מודעות לתוצאות מעשיו, מוותר על חקיקה נגדית, רואים אותו כמי שאינו משיג על דברי העד, אלא אם ניתן הסבר מניח את הדעת להעדרה של חקירה (ראה ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נגד דוד לוביאניקר (12.7.2011), ע"א 214/68 אברהם אהרון נגד משה אדרי, פ"ד כב(2) 858 וכן, י. קדמי, לעיל, עמ' 1949). חוות דעתו של המומחה מטעם התובע לא נסתרה, הערכתו סבירה בעיני ולא מצאתי מקום לסטות ממנה.

33. לאור האמור לעיל, אני קובע כי נזקיו הישירים של התובע בעקבות ארוע הפריצה השני, עמדו על סך של 8,072 ₪, נכון למועד עריכת חוות דעת המומחה מטעמו (25.10.2010). סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 8,896 ₪.

34. ראש נזק נוסף בתביעה נוגע לעגמת הנפש שנגרמה לתובע, מעצם הפריצה והגניבה מספינתו בארוע השני. הפריצה לספינתו של התובע, החיטוט בחפציו וגניבתו של הציוד, תוך חילול פרטיותו בוודאי גרמה לתובע עגמת נפש רבה ויש לפצותו על כך. בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני פוסק לתובע סך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

סיכום

35. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 18,896 ₪. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע את אגרת המשפט, הוצאות עדיו וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים.