1. בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק זה ביקשה באת כוח המבקשת (התובעת) כי בית המשפט לא יאפשר לבא כוח המשיב (הנתבע) "לחקור אף אחד מהעדים ולהראות שום ראיות הקשורות לפוגעניות". בטיעון המשלים בכתב הפנתה באת כוח המבקשת לפסיקה אשר פירשה את הוראת סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), וביקשה שלא לאפשר למשיב לחקור ו/או להציג ראיות הפוגעות באופיה ו/או בשמה הטוב ו/או הנוגעות לעברה של המבקשת.

2. בתשובתו בכתב טען בא כוח המשיב כי הבקשה הינה כללית ואינה מתייחסת לראיה ספציפית, ולפיכך אין להיעתר לה. עוד הודגש כי למשיב מגיע יומו ויש לאפשר לו להתמודד עם התביעה (בסך 129,000 ₪) שהוגשה נגדו, ואשר – לדעתו – הינה חסרת בסיס ואף שיקרית.

3. הנני סבור כי אכן מדובר בבקשה כללית מדי. שמורה לבאת כוח המבקשת זכות התנגדות לשאלות שיוצגו בחקירה נגדית, כמו גם שאר הזכויות הדיוניות והמהותיות הקשורות בדיני ראיות.

אשר על כן, הנני דוחה הבקשה לגדור באופן גורף את המשיב ולמנוע ממנו מראש דרכי פעולה אלו או אחרות.

למותר לציין כי בית המשפט והצדדים כפופים לדין, לרבות להוראת סעיף 22 לחוק. בגבולות החוק תימשך שמיעת הראיות בתיק זה.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.