בפני

כבוד השופט דניאל קירס

המאשימה

ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל
ע"י ב"כ נציג היועץ המשפטי לממשלה עוה"ד צביקה כוחן

נגד

הנאשם

מוסא הייב ת"ז 052679990
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר אוחנה

גזר דין

הנאשם הודה ביום 16.5.2011 בעובדות כתב האישום, אשר ייחס לו בניית שלד מבנה מבלוקים ובטון בשטח כולל של כ-500 מ"ר, במקרקעין הידועים כחלקה 105 בגוש 14154 בכפר טובא זנגריה (להלן: המבנה) ללא היתר.

ב"כ המאשימה הטעים בטיעוניו לעונש כי לא מדובר בתוספת בניה אלא במבנה בהיקף של כ-500 מ"ר, המהווה מעין מצודה מפוארת. הוטעמו גם ההתרסה מול שלטון החוק והחומרה לבטיחות בני הבית ובאי הבית מבניה ללא פיקוח. המאשימה עותרת לעונשים הבאים: מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, קנס אשר לא יפחת מסך של 150,000 ₪, חיוב בכפל אגרה וחתימה על התחייבות בסכום שלא יפחת מ-100,000 ₪.

סנגורו של הנאשם סבור לעומת זאת, כי יש להקל בענישה בנסיבות עניינו של הנאשם: נטען כי הוא לא קיבל היתר רק כיוון שלא הוכיח בעלותו על הקרקע מושא הבניה וזאת, מסיבות אשר לא היו תלויות בו, אלא בהתנהלות רשות מקרקעי ישראל. כדברי הסנגור: הנאשם "נקלע למלכוד בין הוועדה המקומית [ל]תכנון ובניה ובין רשות מנהל מקרקעי ישראל" (פרוטוקול 21.5.2015, ע' 11). לטענת הנאשם, מינהל מקרקעי ישראל (כשמה של רשות מקרקעי ישראל דאז) הודיע לו בשנת 2002 שהוא זכה בהגרלה לרכוש את הקרקע (כאן המקום לציין כי למרות שוני במספר הגוש בחלק מהמסמכים שהוגשו, המאשימה אינה טוענת שמדובר בחלקות שונות), ובאותה שנה הוא שילם את מלוא ערך הקרקע. בשנת 2005 הנאשם הגיש לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בקשה להיתר לבניית המבנה מושא כתב האישום, וביום 25.4.2006 זו החליטה לאשר את הבקשה בתנאים, לרבות תנאי בדבר הוכחת הבעלות בנכס. הנאשם פנה למינהל כדי שזה יחתום על הבקשה להיתר, ובמקביל בנה את הבית ללא היתר. במכתב הנושא תאריך 5.2.2007 הודיע משרד השיכון שלא ניתן לאשר את העסקה, כי הנאשם לא השלים את תהליך הזכייה (נ/8). הנאשם הגיש עתירה מינהלית (עת"מ 46744-12-14). לטענת הנאשם, הוא והמשיבים בעתירה מנהלים משא ומתן (עיון בתיק העתירה מעלה כי הצדדים לעתירה ביקשו את מחיקתה תוך שמירת הטענות של כל הצדדים – ראו ההודעה בתיק העתירה מיום 15.6.2015).

להלן ייגזר דינו של הנאשם, בהתאם לסימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) המבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה משמעותית בערך החברתי הנפגע: בניית שלד מבנה בהיקף של כ-500 מ"ר ללא היתר.

ג. מדיניות הענישה

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות על דיני התכנון והבניה מצויה במגמת הרתעה והחמרה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר הפכו לחזון נפרץ. נוכח המגוון הרחב של מידות אשם ומידות נזק בעבירות תכנון ובניה, קיים קושי באיתור מדיניות הענישה הנוהגת (ראו תו"ב 47071-10-10 (שלום רמ') מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובניה שוהם נ' צוקרמן, פס' 63 (2.1.2014) (להלן: ענין צוקרמן)). מעיון בפסיקה בענין מדיניות הענישה בעבירות בניה שלא כדין עולה תמונה כדלקמן:

א. בענין צוקרמן נקבע כי כאשר מדובר בבניה בלתי חוקית בהיקף של 101 מ"ר עד 500 מ"ר ודרגת אשם נמוכה, מדיניות הענישה הנוהגת היא קנס הנע בין 9,000 - 50,000 ₪.

ב. ב-תוב (נת') 7841-06-10 עירית נתניה – בנייה נ' דן (26.6.2011) הושתו על הנאשמים שם – שהודו במיוחס להם -- בגין בניית בית מגורים בן 4 קומות ומרתף בהיקף כולל של כ-585 מ"ר ללא היתר ואכלוס ללא תופס אכלוס, קנסות בסך 100,000 ₪ - 20,000 ₪ לכל אחד מחמשת הנאשמים, חתימת כל נאשם על התחייבות בסך 25,000 ₪ וצו להוציא טופס 4 ותעודת גמר לבניה (הוצא היתר לפני גזר הדין).

ג. ב-תוב (עכו) ועדה מקומית לתכנון ובנייה משגב נ' סעדי (19.10.2014) הושתו על הנאשמת – אישה נכה שהודתה במיוחס לה – בגין בניית בית מגורים בן ארבע קומות בשטח כולל של כ-500 ₪ ללא היתר ובניגוד לייעוד חקלאי, חלקה תוך הפרת צווים שיפוטיים, קנס בסך 40,000 ₪, חתימה על התחייבות בסך 15,000 ₪ וצו הריסה.

ד. ב-תו"ב (צפת) 36393-04-11 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' אחמד הייב (21.5.2015), השתתי על נאשם, אשר הודה במיוחס לו, בגין בנית בית מגורים מבטון ובלוקים בשטח של כ-435 מ"ר, שימוש למגורים במבנה בשטח של כ-108 מ"ר ושימוש בסככה הבנויה מקונסטרוקציית פלדה וקירוי פח גלי בשטח של כ-44 מ"ר, קנס בסך 40,000 ₪, תשלום כפל אגרה וצו הריסה.

ה. ב"כ המאשימה הפנה ל-רע"פ 9432/08 סלאימה נ' מדינת ישראל (22.12.2008), בו הוטל קנס בסך 67,300 ₪ בגין בניה בהיקף של כ-234 מ"ר, כמחצית ההיקף בענייננו; אך שם דובר בבנייה בעיר העתיקה של ירושלים, על רגישותה ההיסטורית, הדתית והתרבותית.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – הנאשם עבר על החוק באופן מתוכנן. אף לשיטתו המאשימה החליטה לאשר את בקשתו להיתר בניה בתנאים לרבות תנאי בדבר הוכחת הבעלות, ולאחר מתן החלטה זו הוא פנה למינהל בענין הבעלות, אך בנה את המבנה מושא כתב האישום ללא היתר בניה. ועוד: עיון בהחלטה לקבל את הבקשה להיתר בתנאים מעלה כי ההיתר שהתבקש היה היתר למבנה בהיקף כ-162 מ"ר בלבד, והנה הנאשם בחר לבנות בית לא רק ללא היתר, אלא באופן החורג בלמעלה מפי 3 מהיקף זה.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – לא נטען כי לאחר היה חלק בביצוע העבירה או השפעה על הנאשם (למעט טענת הנאשם שהוא שכר מהנדס לצורך ניהול הפרויקט, אותו הביא לעדות בטיעונים לעונש).

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – ראו לעיל את טענות הנאשם בענין אי-הקצאת המקרקעין בידי מינהל מקרקעי ישראל.

6. יכולתו של הנאשם להבין – הנאשם לא טען לקושי בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – הנאשם לא טען לקושי בעניין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית.

9. קרבה לסייג לאחריות – הנאשם לא טען בענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא רלוונטיות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא רלוונטי.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס): נטען כי הנאשם אדם צעיר, נשוי ואב לשני קטינים הגר בבית הוריו והמשתכר שכר יסוד בסיסי בסך 5,512 ₪. כן נטען כי הנאשם תומך בהוריו אשר אינם עובדים וכי אביו חולה בסכרת. הנאשם אמנם הגיש תלוש שכר (נ/11) ממנו עולה כי שכרו עומד על סך 7,000 ₪ ולא 5,512 כפי הנטען. כן הגיש הנאשם מסמכים רפואיים המעידים על מצבו הרפואי של אביו הסובל מסכרת (נ/12), אך לא הוגשו דפי חשבון או כל אסמכתא נוספת אחרת להוכחת מצבו הכלכלי של הנאשם. בנסיבות אלה לא ראיתי לנכון לקבוע כי מצבו הכלכלי של הנאשם מצדיק הפחתה משמעותית של מתחם הענישה ההולם, בעיקר כאשר מעיון בתמונות המבנה ניתן להתרשם כי מדובר במבנה גדול ומרשים, הדורש השקעה כספית לא מבוטלת.

ה. מתחם העונש ההולם: הנני קובע כי מתחם העונש ההולם, מתבטא, לענין הקנס, בקנס שיעור הנע בין 30,000₪ ל-90,000₪.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – למעט טיעוניו לגבי מצבו הכלכלי, לא טען הנאשם בענין זה.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – למעט טיעוניו לגבי מצבו הכלכלי, לא טען הנאשם בענין זה.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – הנאשם לא טען בענין זה.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – לטענת הנאשם הוא השלים את כל התנאים לקבלת היתר למעט הוכחת בניה, גם המהנדס מר מוסא הייב העיד כי קוימו כל התנאים לקבלת היתר אך ברשות מקרקעי ישראל סרבו לחתום על התוכניות כיוון שכבר הוחל בבניה (פרוטוקול 21.5.2015, ע' 13). דא עקא, הנאשם הגיש אסמכתאות בענין חלק מהתנאים בלבד (ויצוין כי ההחלטה בדבר היתר בתנאים (נ/6) מעמידה בין היתר תנאי בענין הגשת תכנית מתוקנת, והתכניות שהוגשו כנ/8 אינן נושאות חותמת "נתקבל" של המאשימה, או אף חתימת המבקש או בעלי המקצוע). זאת ועוד: כפי שקבעתי לעיל, למרות ניסיון הנאשם לצבוע את עבירתו כנובעת כל כולה מהתנהלות מינהל מקרקעי ישראל, הנאשם בחר במודע לבנות את השלד מושא כתב האישום כאשר לא היה לו היתר בניה. חוסר תום הלב של טענת הנאשם בענין זה מתעצם לאור העובדה, העולה מ-ת/1 ו-ת/2, שגם לאחר שהוגש כתב האישום בענייננו, ולאחר שכבר ידע שהמדינה אינה מסכימה להקצות לו את הקרקע, במקום לתקן את תוצאות העבירה, הוא המשיך בעבודות הבניה ללא היתר, כך שכיום מדובר לא אך בשלד אלא בבית עם חלונות, שהכיפה בגגה צופתה בצבע זהב וגדר עץ בנויה סביבו. מטעם זה גם נדחית טענת הסנגור, לפיה יש לחרוג מתחת למתחם הענישה נוכח נסיבות אי-הקצאת הקרקע.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם שיתף פעולה וחסך משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודה. עם זאת, התנהלותו באמצעות סנגורו הקודם הובילה לדחייה משמעותית של ההליכים במשפט, עד כדי כך שחויב בשתי הזדמנויות שונות בהוצאות.

7. התנהגות חיובית – הנאשם לא טען לענין זה.

8. נסיבות חיים קשות – למעט טיעוניו בענין מצבו הכלכלי, לא טען הנאשם לענין זה.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – הנאשם לא טען בענין זה.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – העבירה התגלתה בשנת 2009, כתב אישום הוגש בשנת 2009, ועיכובים בתיק כללו בקשות דחייה מטעם הנאשם, והתנהלות שהביאה לחיוב הנאשם בהוצאות בשתי הזדמנויות שונות, וכן החלפת ייצוג, פעמיים. גם מטעם המאשימה הוגשו בקשות דחיה על-מנת להסדיר הייצוג.

11. עבר פלילי או העדרו – המאשימה לא טענה שלנאשם עבר פלילי.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור אני משית על הנאשם עונשים כדלקמן:

א. תשלום קנס בסך 60,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.2016. אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי.

ב. תשלום כפל אגרה כדין (בניכוי סכומי אגרה ששילם בגין המבנה מושא כתב האישום, ככל ששילם)

ג. חתימה על התחייבות בסך 100,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח-1965 במשך שנתיים. אם הנאשם לא יחתום על התחייבות תוך 7 ימים – יאסר במשך 90 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

ד. ניתן בזה צו המורה לנאשם להרוס את המבנה מושא כתב האישום עד יום 1.11.2016 אלא אם עד אותו מועד הוא יחזיק היתר בניה כדין עבורו.

ה. צו ההריסה יירשם בפנקסי המקרקעין.

דניאל קֵירֹס, שופט