זוהי החלטה הדנה בסמכותו של בית משפט זה לדון ב"עתירה" נשוא עת"מ

342-12-09.

העובדות:

1. א. ביום 1.12.09 הגישו ג'רמי צורף ונלה צורף תביעה אזרחית לפסק דין

הצהרתי וצו עשה בבית המשפט המחוזי מרכז בפ"ת (ת"א 342-12-09) (להלן: "התביעה האזרחית").

ב. התובעים בתביעה, כך לטענתם, היו רשומים בלשכת רישום המקרקעין ובמינהל מקרקעי ישראל כבעלי זכות חכירה מהוונת של מחצית מהמקרקעין הידועים כחלקה 127 בגוש 7799 (הנכס כולו ייקרא להלן: "הנכס").

ג. הנתבעים 1-2 בתביעה האזרחית היו רשומים בלשכת רישום המקרקעין ובמינהל מקרקעי ישראל כבעלי זכות חכירה מהוונת של המחצית השניה של הנכס.

ד. נתבעת 3 בתביעה האזרחית היא קרן קיימת לישראל ע"י מינהל מקרקעי ישראל ונתבעת 4 בתביעה האזרחית היא הועדה המקומית לתכנון ובניה שרונים.

ה. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות ומשום כך הגישו התובעים את התביעה האזרחית.

אחת מהמחלוקות העיקריות בין הצדדים בתביעה היתה קיומו או אי קיומו של הסכם חלוקה, אשר לטענת התובעים, נערך ביום 29.11.96 בין התובע לבין גב' טינה צורף, ומשמעותו של ההסכם (להלן: "הסכם החלוקה").

2. עילות התביעה בתביעה האזרחית היו כדלקמן (סעיף 28-32):

א. מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים הם בניגוד לכל דין ומהווים

פגיעה בוטה בזכויותיהם הקנייניות של התובעים במקרקעין וכן מהווים הפרה יסודית וחמורה של הסכם החלוקה ולחילופין התנהגות בחוסר תום לב בקיום הסכם.

ב. הנתבעים 1-2 השיגו היתר בניה המבוסס על מידע כוזב, פלשו לשטח התובעים שלא כדין תוך שהם מתיימרים להציג עצמם כבעלי זכויות קנייניות במגרש התובעים.

ג. במעשיהם ומחדליהם גרמו הנתבעים 1-2 לנזק כספי משמעותי לתובעים והרסו את גינתם.

ד. במעשיהם גרמו הנתבעים 1-2 וממשיכים לגרום לתובעים נזקים נוספים שחלקם ניתנים לכימות וחלקם הגדול עדיין לא.

ה. מאחר וחלק מהנזקים אינם ניתנים לכימות, מבקשים התובעים להתיר להם לפצל את הסעדים.

3. הסעדים שהתבקשו בתביעה האזרחית הם כדלקמן (סעיף 33):

א. להורות ולהצהיר כי זכויות החכירה של הצדדים הינם בהתאם להסכם החלוקה ותשריט החלוקה אשר אושר בהחלטת הועדה המקומית מיום 28.10.96.

ב. להצהיר כי היתר הבניה שהוצא ע"י נתבעת 4 לנתבע 1 בטל בהיותו מנוגד להסכם החלוקה ולזכויות הצדדים על פיו.

ג. להצהיר כי חוזה החכירה של הנתבעים סותר את הסכם החלוקה ותשריט החלוקה, הריהו בטל מעיקרו.

ד. להצהיר כי על הנתבעים 1-2 להשיב את המצב בנכס לקדמותו ובכלל זה לסלק את הגדר שהקימו הנתבעים על שטח התובעים, לשקם את הגינה ומערכת ההשקיה של התובעים ולהשיבה לקדמותה.

ה. בסעיף 34 לתביעה האזרחית נטען כי לבית המשפט המחוזי מרכז (ביהמ"ש האזרחי) הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה "בשים לב לסעד המבוקש הנוגע לזכות החכירה לדורות של התובעים במקרקעין ולמיקום הנכס בישוב תל מונד".

4. א. ביום 1.12.09 הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני ובאותו יום ניתן

צו ארעי ע"י כב' השופט י. אברהם, והצדדים הוזמנו לדיון ליום 2.12.09.

ב. ביום 2.12.09 התקיים דיון בפני כב' השופט י. אברהם בעניין הבקשה לצו מניעה.

הצדדים הגיעו לפשרה לפיה הצו הארעי יבוטל והמשיבים בבקשה (נתבעים 1-2), יהיו רשאים לבצע עבודות, כמפורט בהסכמת הצדדים, תוך שהנתבעים יודעים כי ייתכן ויאלצו, בסופו של הליך, להרוס את הגדר שתיבנה (ר' פרוטוקול הדיון מיום 2.12.09 בפני כב' השופט יעקב אברהם).

5. א. ביום 28.12.09 הגישו נתבעים 1-2 בקשה לסילוק התביעה האזרחית על

הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ולחילופין, להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

ב. בסעיף 1 לבקשה טענו נתבעים 1-2 בתביעה האזרחית כי מסעיף 33 לכתב התביעה עולה כי הסעדים העיקריים בכתב התביעה הם כדלקמן:

1. הצהרה "בדבר בטלותו של היתר הבניה שניתן לנתבע 1 ע"י הועדה המקומית לתכנון ובניה שרונים – הנתבעת 4".

2. הצהרה "בדבר בטלותו של חוזה החכירה שנחתם בין הנתבעת 3 ... לבין נתבעים 1 ו- 2".

3. השבת המצב לקדמותו.

ג. כבר כאן יצויין כי טיעון זה של נתבעים 1-2 בבקשה לסילוק התובענה על הסף איננו מדוייק, וזו בלשון המעטה.

הסעד העיקרי של התביעה היה הסעד הנזכר בסעיף 33א לתביעה לפיה התבקש בית המשפט להצהיר כי זכויות החכירה של הצדדים הן בהתאם להסכם החלוקה ותשריט החלוקה אשר אושר בהחלטת הועדה המקומית מיום 28.10.96.

ד. גם הטיעון המופיע בסעיף 1.2 לבקשה לסילוק על הסף איננו תואם באופן מלא את הסעד שביקשו התובעים בסעיף 33.ג לתביעה.

סעיף 2 לאותה בקשה לפיה "אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הסמכות העניינית לדיון בבקשה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים", איננו נכון.

ה. הסמכות העניינית לדון בתביעה האזרחית שהוגשה היתה לבית המשפט האזרחי ומכל מקום, יכולה להיות מחלוקת של ממש בעניין הסמכות העניינית, ולא כפי שטענו הנתבעים 1-2.

ו. ביום 28.12.09 ביקשה כב' הנשיאה ה. גרסטל את תגובות הצדדים וביום 12.1.10 הגישו התובעים תגובה לבקשה לסילוק על הסף.

בתגובה ביקשו התובעים לדחות על הסף את הבקשה ולחילופין ביקשו שלא למחוק את התביעה אלא להעבירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

ז. התובעים טענו (סעיף 1 לתגובה) כי כאשר נתבעים מספר סעדים יחול עיקרון הטפל והעיקר לפיו סמכותו העניינית של ביהמ"ש תיקבע על פי הסעד העיקרי בתובענה.

עוד הוסיפו התובעים כי הסעד העיקרי המבוקש בתביעה האזרחית מצוי בסעיף 33א לתביעה, הוא מתייחס לתביעת התובעים להצהיר על הסכם החלוקה והתשריט שנחתם כהסכם מחייב, וסעד זה הוא בסמכותו של בית המשפט המחוזי האזרחי.

הסעדים הנוספים, גם אם הסמכות בעניינם מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים, הם סעדים נלווים אשר יש בסמכות בית המשפט האזרחי לדון בהם מכוח סמכותו הנגררת.

6. ביום 12.1.10 ניתנה החלטה ע"י כבוד השופט י. אברהם כדלקמן:

"מבחן הסמכות הוא מבחן הסעד. הסעד המבוקש הוא בתחום המשפט המנהלי ובסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, אני מעביר הדיון בתיק זה לבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א. המזכירות מתבקשת לסגור את התיק בבית משפט זה".

אין בהחלטת כב' השופט י. אברהם התייחסות לסעדים "האזרחיים" שהתבקשו בתביעה, אין התייחסות לטענת התובעים כי הסעד העיקרי הוא הסעד המופיע בסעיף 33א לתביעה אשר מצוי בסמכותו של בית המשפט האזרחי, סעד אליו לא התייחסו נתבעים 1-2 בבקשה לסילוק על הסף.

התעלמות זו מהווה, לטעמי, חוסר תום לב מצד הנתבעים.

7. א. על פי החלטת ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז הועברה, כאמור, התביעה

לבית המשפט המחוזי בת"א בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים והוכתרה כ"עתירה מנהלית" – עת"מ 342-12-09 (להלן: "העתירה").

ב. ביום 31.1.10 אישר כב' השופט ק. ורדי את הסכמת הצדדים מיום 2.12.09, שניתנה עוד בפני כב' השופט י. אברהם, ונתן לה תוקף של החלטה כשתוקפה עד להכרעה בעתירה.

ג. העתירה נקבעה לדיון בפני כב' השופטת י. שטופמן אשר החליטה, ביום

3.2.10, לקבוע את הדיון ליום 24.5.10 והורתה למשיבים להגיש תגובה לעתירה תוך 45 ימים.

משיבים 1-2 הגישו תגובה ביום 23.3.10, משיבה 3 הגישה תגובה ביום 23.5.10 ומשיב 4 הגיש תגובה ביום 28.5.10 והתיק התנהל בפני כב' השופטת י. שטופמן.

8. א. במהלך הדיונים בפני כב' השופטת י. שטופמן הוגשו בקשות רבות

בעניינים שונים אשר חלקן נידונו ע"י כב' השופטת י. שטופמן.

ב. במהלך הדיון בפני כב' השופטת שטופמן נפטר העותר 1 ובנעליו באו בנותיו אלה צורף וליסה צורף, כאשר נכון להיום העותרות הן: אלה צורף, ליסה צורף ונלה צורף.

ג. בדיון שהתקיים ביום 14.3.11 בפני כב' השופטת י. שטופמן העלו הצדדים טענות רבות, כמפורט בפרוטוקול.

בין היתר טען ב"כ משיבים 3-4 (עמ' 13 לאותו פרוטוקול), כי העותרות מנסות להרחיב חזית.

עוד הוסיף הוא כי אם העותרות היו סבורות שהחלטת כב' השופט יעקב אברהם להעביר את התביעה לפסים מנהליים איננה נכונה, היה עליהם להגיש בר"ע לבית המשפט העליון.

ברגע שהעותרות קיבלו את הדין, כך לטענת ב"כ משיבים 3-4, הן חייבות להמשיך במסלול של עתירה מנהלית.

באותו עמוד (13 לפרוטוקול) מציין ב"כ העותרות כי אף שהחלטת כב' השופט י. אברהם היתה שגויה "אני בחרתי שכיוון שלהגיש בר"ע לבית המשפט העליון הוא הליך בעייתי שהיה גורם לעיכוב, ההלכות לגבי צו פרטים נוספים קיימות אני לא מבקש לשנות אותם אבל לאבחן... ".

ב"כ העותרות מוסיף, בעמ' 14 לפרוטוקול, כי מדובר בסכסוך בין צדדים אזרחיים רגילים על זכויות במקרקעין והיכן יהיה קו הגבול.

באותו עמוד (עמ' 14 לפרוטוקול), מציין ב"כ משיבים 3-4 כי אם העותרות סבורות שהעברה למסלול המנהלי היתה מוטעית והן לא הגישו בר"ע, עדיין פתוחה בפניהן הדרך למחוק את העתירה ולהגיש בר"ע לביהמ"ש העליון.

עוד טוען ב"כ משיבים 3-4 כי אם ב"כ העותרות סבור כי אין מדובר בעתירה מנהלית "שימחוק ויגיש תובענה כנגד שכנם".

בתום הדיון החליטה כב' השופטת שטופמן כי הצדדים יסכמו בשלוש הבקשות – ביזיון בית משפט, בקשה לרישום הערת אזהרה ובקשה לפרטים נוספים.

ד. ביום 4.8.11 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת שטופמן המדברת בעד

עצמה והיא איננה רלוואנטית לענייננו.

9. א. ביום 18.12.11 הגישו העותרות בקשה לתיקון העתירה.

בעתירה המתוקנת ביקשו העותרות להוסיף שני סעדים כדלקמן:

1. להצהיר כי תשריט החלוקה אשר אושר בהחלטת משיבה 4

מיום 15.8.07 בטל.

2. להצהיר כי היתר הבניה שהוצא ביום 15.8.10 ע"י משיבה 4 לבקשת משיב 2 והחלטתה מיום 20.6.10 לאשר את בקשת ההיתר, בטלים.

ב. לבקשה הוגשו תגובות ובמהלך הדיון בבקשה, שהתקיים בפני כב' השופטת י. שטופמן ביום 15.1.12, שוב נזכר "החטא הקדמון" של החלטת בית המשפט המחוזי מחוז מרכז.

ג. ביום 26.2.12 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת י. שטופמן הדוחה את הבקשה לתיקון העתירה.

כב' השופטת שטופמן סברה כי מדובר, למעשה, בעתירה חדשה או בשינוי משמעותי של אופי העתירה המקורית ומשום כך, ומשום נימוקים נוספים המפורטים בהחלטה, נדחתה ההחלטה.

ד. ביום 1.4.12 החליטה כב' השופטת י. שטופמן כי בהמשך להחלטתה הנ"ל מיום 26.2.12 יודיעו העותרות, תוך 7 ימים, את עמדתן בעניין המשך הדיון בעתירה.

ה. ביום 22.4.12 הודיעו עותרות 1-2 כי הן מבקשות להמשיך בהליכים והודעתן נשלחה למשיבים לתגובה.

לאחר קבלת תגובת המשיבים נקבעה העתירה ע"י כב' השופטת שטופמן ליום 25.10.12 שעה 09.30.

ו. עקב פרישתה של כב' השופטת י. שטופמן לגמלאות הועברה העתירה לדיון בפניי ונקבעה לדיון מקדמי ליום 13.1.13.

10. כבר בדיון הראשון שהתקיים בפניי העליתי בפני הצדדים את שאלת הסמכות.

עמדתי היא כי החלטתו של כב' השופט י. אברהם איננה נכונה אך מאידך אני ערה לסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, לפיו "בית המשפט ... שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד".

אני ערה גם לעובדה לפיה התקיימו דיונים מקדמיים בפני כב' השופטת י. שטופמן החל מ- 10.10.10 ועד 13.1.13, היינו, כשנתיים, כשטרם החל דיון לגופו של עניין בעתירה שהוגשה כתביעה אזרחית בדצמבר 2009.

11. המחלוקת בין הצדדים היא סכסוך אזרחי בין שכנים ומקומו להישמע בבית המשפט האזרחי אשר ישמע עדים, יקבל ראיות, ידון במהימנות עדים וכך יגיע לתוצאה הסופית.

אין מקומו של סכסוך זה להידון בבית המשפט המנהלי אשר אין לו גם את הכלים המתאימים לדון בסכסוך אזרחי שכזה.

12. לאחר ששקלתי את כל טיעוני הצדדים, את העובדה לפיה מדובר בסכסוך אזרחי שמקומו בבית המשפט האזרחי, את העובדה לפיה התיק מתנהל כבר מאז דצמבר 2009 עד אשר הגיע לדיון בפניי בינואר 2013, את העובדה לפיה התובעים לא הגישו בר"ע על החלטת כב' השופט י. אברהם ואף הסכימו לאורך כל הדרך להמשיך ולדון בעתירה במסלול מנהלי ולאור ס' 79(ב) לחוק בתי המשפט, החלטתי שלא לגרום עינוי דין נוסף לצדדים ולהמשיך ולשמוע את העתירה בבית המשפט לעניינים מנהליים.

13. יחד עם זה העתירה תישמע על פי סדרי הדין בביהמ"ש המנהלי בלבד ולא על פי סדרי דין בבית המשפט האזרחי.

14. אי לכך אני קובעת את הדיון בעתירה ליום 13.3.13 שעה 9.00 ובמועד זה יישמעו גם הבקשות שטרם נידונו.

ושוב יודגש כי על הצדדים ועל מגישי הבקשות להיות ערים לכך כי הדיון וההחלטות יינתנו על בסיס סדרי הדין המנהליים ולא האזרחיים.

15. על אף האמור לעיל אני ממליצה לעותרים לשקול את מחיקת העתירה כולה או מחיקת מרבית העתירה המתייחסת לסעדים אזרחיים, והגשת תביעה אזרחית חדשה.

במקרה כזה המשיבים לא יוכלו לטעון טענות התיישנות ו/או שיהוי ו/או כל טענה אחרת הנובעת מחלוף הזמן מאז הגשת התביעה האזרחית (דצמבר 2009) ועד להגשת תביעה אזרחית חדשה.

16. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.