מבוא

1. זוהי תביעה כספית נזיקית, אשר הגיש התובע נגד הנתבעים, לתשלום הסך של 163,000 ₪.
2. התביעה כנגד הנתבעת 1 סולטן לתעשייה מסחר וקבלנות בע"מ (להלן: "החברה") ו- סובחי אבו סולטן (להלן: "סובחי") נמחקה וזאת בהחלטת בית משפט השלום בחיפה, מיום 16.09.12. כך התביעה נשארה נגד הנתבע 3 בלבד (להלן : "הנתבע").

תמצית טענות התובע

1. על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך שנת 2005 פנה התובע לחברה, באמצעות סובחי והנתבע, לרכישת חומר גולמי לבניית חממה חקלאית (להלן: "הסחורה"), כאשר ביום 03.06.05 נערך ונחתם הסכם בין הצדדים, עליו חתם הנתבע כצד לו וערב להתחייבויותיה של החברה כלפי התובע (להלן: "ההסכם").
2. הוסיף התובע וטען כי, מילא חלקו על פי ההסכם, ומסר שלושים שיקים על סך של 4,000 ₪ כל אחד, וכן מסר שיק דחוי על סך 30,000 ₪, עד לאספקת הסחורה, כאשר הנתבעים התחייבו לספק את הסחורה לא יאוחר מתאריך 05.07.05.
3. התובע טוען כי הגם שהשיקים הנ"ל נפרעו במלואם - לרבות שניים מהם, אחד על סך של 4,000 ₪ והשני על סך של 30,000 ₪, כך ששניהם היו ע"ס 34,000 ₪ אשר הועברו לצד ג' ע"י סובחי, בוטלו על ידי התובע ותמורתם שולמה לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ על ידי צד ג' הנ"ל נגד התובע- אלא שההסכם הופר עת לא סופקה הסחורה במסגרת התקופה שנקבעה בהסכם, אם כי לאחר חודשים ארוכים, מה גם שהסחורה שסופקה אינה עומדת בתנאי משרד החקלאות, ובניגוד להתחייבות הנתבע, לא סופק מלוא החומר הגולמי ולא הותקנו החממות כמתחייב.
4. לטענת התובע, כתוצאה מהפרות ההסכם הנ"ל נגרמו לו נזקים שונים. כך למשל בגין האיחור באספקת החומר הגולמי והרכבת החממות, הפסיד עונה חקלאית שלמה, אשר הייתה אמורה להניב לו רווחים בשווי 120,000 ₪. כן לטענת התובע, נשא בעלות תיקון הפגמים אשר היו בקשתות ובחומר הגולמי, על ידי הזמנת אנשי מקצוע בעלות של 15,000 ₪. כן נשא בעלות החומר הגולמי החלופי שנאלץ לרכוש בשווי של 8,000 ₪.
5. עוד טען התובע כי כתוצאה ממחדלי הנתבע נגרמו לו נזקים לא ממוניים, עת נכנס לדאגות, מחשבות ולחצים, דבר המזכה אותו בפיצוי בשיעור של 20,000 ₪.
6. התובע מבקש להורות על קבלת התביעה, וחיוב הנתבע בתשלום הסכומים הנ"ל.

תמצית תגובת הנתבע

1. מנגד, טען הנתבע כי לא יכל להתחייב בשם החברה או לערוב לה, ככל ולא היה קשור אליה. לטענתו, חתימתו על דף שנכתב בכתב יד וצורף להסכם, נעשתה כעדות לעריכת מסמך זה בלבד, ולא כצד להסכם.
2. לגופו של עניין הכחיש הנתבע את הטענה כי הסחורה סופקה באיחור של חודשים ארוכים, אלא שזו סופקה במועדה המקורי ולכל היותר לאחר שבועיים שלושה.
3. כן טען הנתבע כי לתובע לא נגרמו הנזקים המתוארים בתביעתו, ובכללם הנזקים הכספיים הנטענים, בגין הפסד עונה חקלאית, ככל והסחורה והחומר הגולמי סופקו בזמן, כפי העולה מהמסמכים שצורפו על ידי התובע, כאשר אף איחור של שבועיים שלושה אין בו להביא להפסד עונה שלמה.
4. בנוסף טען הנתבע, כי לא נגרמו לתובע הוצאות כספיות כתוצאה מהזמנת חומרי עבודה כלשהם, משלא הוכח כי חומרים אלו נרכשו לצורך הרכבת החממות נשוא התביעה, ואין בקבלות שהוצגו על ידי התובע ללמד על כך.
5. עוד טען הנתבע כי לתובע לא נגרמו הפסדים לא ממוניים, ולא מגיע לו פיצוי כלשהו בגין עוגמת נפש.
6. לטענת הנתבע, התובע מטעה את בית המשפט באשר לנזקים הנטענים על ידו, אין בסיס עובדתי לסכומים שצוינו בתביעה, וחישוב כל הסכומים להם טען התובע, לא מגיעים לסך הנתבע.
7. באשר לשיקים אשר הועברו לצד ג', טען הנתבע כי ככל ושיקים אלו ע"ס 34,000 ₪ היו חלק מהתשלומים עבור הסחורה, הרי לא עומדת לתובע זכות לביטולם והיה עליו לעמוד בתשלום ערכם, ואף אין לו זכות לתבוע סכום זה משראובן בנו הוא זה ששילם את הסכום.
8. הנתבע מבקש להורות על דחיית התביעה.

הראיות

1. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע עצמו, וכן תצהיר שני בניו, שלום קרה (להלן: "שלום") ואמנון קרה (להלן: "אמנון"). מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע עצמו, וכן תצהיר העד מטעמו, עו"ד שפיק אבו האני (להלן: "עו"ד אבו האני").
2. בישיבת ההוכחות אשר התקיימה בפניי נחקרו הצדדים והעדים הנ"ל על תצהירים, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

המחלוקת

1. השאלות העומדות במחלקות שבפניי הינן כלהלן:
2. האם הנתבע היה צד להסכם נשוא התובענה? ובאם כן, האם חלה עליו חובה לפצות התובע בגין נזקיו הנטענים?
3. האם התובע הוכיח את הנזקים הנטענים?

דיון והכרעה

השאלה הראשונה: האם הנתבע היה צד להסכם?

1. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי בתאריך 08.06.05 נחתם ההסכם בינו לבין החברה, לו צורף נספח בו פורטו תנאי ההסכם (סעיפים 4 ו- 5 לתצהיר). במעמד עריכת ההסכם, התייצב בפניו הנתבע באופן אישי יחד עם סובחי, הציגו עצמם כמנהלי החברה ובעלי השליטה בה, כאשר הנתבע חתם על ההסכם ליד חתימת סובחי, ושניהם התחייבו בכל תנאי ההסכם (סעיפים 39 , 43 ו-44).
2. מעיון בהסכם אשר צורף לתצהירו של התובעת (נספח א') אין חולק כי הצדדים החתומים על הסכם, זה הינם התובע, החברה וסובחי בלבד, כאשר הנתבע אינו חתום עליו. יחד עם זאת, חתימתו של הנתבע מופיעה בנספח ב' להסכם הנ"ל, הנספח להסכם, בו פורטו התנאים להסכם.
3. נשאלת השאלה, האם יש בחתימה על נספח ב' הנ"ל, כדי לחייב את הנתבע בהתאם להוראות ההסכם (נספח א'), אם בגדר ערב לביצוע ההסכם או כצד לו? התשובה לכך שלילת, ולהלן אנמק.
4. תחילה אומר כי מלבד טענה כללית של התובע לפיה הנתבע חתום על נספח ב' הנ"ל כערב להסכם, אלא שלא נחתם כתב ערבות כזה על ידי הנתבע, ואף לא צוינה כל התחייבות לערבות כזו, ליד חתימתו של הנתבע, על גוף הנספח הנ"ל. עניין זה מקבל חיזוק בהחלטתו של כב' בית המשפט בחיפה מיום 16.09.12. מכאן, יש לדחות את הטענה לפיה הנתבע חתום כערב על מילוי הוראות ההסכם. אם רצו הצדדים לציין כי הנתבע הינו ערב להסכם, היה עליהם לציין זאת מפורשות בנספח להסכם, כפי שידעו לעשות בסעיף 3 לנספח ביחס לערבותו האישית של התובע לתשלומים לרבות שיעבוד החממות עד גובה התשלומים.

כעת נותרה השאלה, האם הנתבע היה צד להסכם, מכוח חתימתו על נספח ב' להסכם הנ"ל?

1. תחילה אומר כי, על אף טענתו של התובע לפיה הנתבע שימש כאחד ממנהלי החברה ובעלי המניות בה, אלא שלא צירף התובע כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על זיקתו של הנתבע לחברה הנ"ל.
2. כאמור, בתצהיר עדותו הראשית, טען התובע כי הנתבע חתם ליד חתימתו של סובחי כצד ישיר להסכם, ולא כעד, כאשר לאורך כל העסקה ואחריה הוא היה בקשר עם הנתבע, אשר הבטיח לספק את הסחורה ואף לאחר האיחור באספקה, הוא זה שהודיע על כוונתו לספקה. כן טען התובע כי הנתבע קיבל השיקים נשוא העסקה לידיו, ואף פנה אליו לאחר מכן לצורך שינויים על ידי הורדת "הגבלת הסחירות". כן טען התובע כי הנתבע פנה אליו, דרך מזכירות הישוב, בהצעה להחזרת שני שיקים שבוטלו (סעיפים 40 עד 44). בכך לטענת התובע, קמה התחייבותו של הנתבע למילוי הוראות ההסכם.
3. ראשית אומר כי טענתו של התובע כי הנתבע חתום כצד ישיר להסכם אינה מקבלת ביטוי בהוראות ההסכם (נספח א' לתצהיר התובע), ככל וזה חתום בחותמת החברה ועל ידי סובחי בלבד.
4. זאת ועוד, הגם שבתצהירו טוען התובע כי לאחר מסירת השיקים בגין העסקה, פנה אליו הנתבע למחיקת הגבלת הסחירות (סעיף 7 לתצהיר), אלא שטענתו זו של התובע, לפניה כזו של הנתבע אליו, נטענה בעלמא ונותרה ללא תימוכין, שעה שמחד הנתבע הכחיש עניין זה (סעיף 28 לתצהירו וכן בעמ' 36 ש' 8-9) וכן ציין כי מלבד ביקור בודד אחד אצל התובע ביום 03.06.05 (עמ' 36 ש' 31-32), לא חזר אליו בשנית. טענותיו אלו של הנתבע לא נסתרו.
5. כמו כן, על אף עדותו של התובע וכן תשובתו בחקירתו הנגדית, לפיה נתבקש להסיר את הכיתוב "למוטב בלבד" שעל גבי השיקים, אלא שעיון בשיקים הנ"ל, מעלה כי כיתוב כזה לא הוטבע עליהם, וחתימתו של התובע עליהם לא היה בה כדי להגביל את הסחירות. נהפוך הוא, על גבי השיקים ניתן להיווכח כי במקום המילים "שלמו ל-" נרשמה המילה "לפקודת", דבר אשר מטיל ספק באמינות גרסתו זו של התובע. איני מקבלת טענתו של התובע כי חתם על פי דרישה, מאחר "והאמין בכול" (עמ' 14 ש' 5-8).
6. למעלה מן הצורך אומר כי, השינוי אשר בוצע בשיקים הנ"ל, לא היה בו כדי להביא "לשחרור" אופציית הסחירות, שכן ניתן היה לסחור בשיקים הגם שלא היה מבוצע השינוי של הוספת המילה "לפקודת", כפי שנעשה בנייננו. על פי ספרו של כב' השופט (בדימוס) ד"ר יואל זוסמן, "דיני שטרות", מהדורה שישית,1983, שיק בו נכתב "שלמו ל-" הינו שיק אשר הסחרות בו לא הוגבלה וניתן לסחרו לאחר. ההבדל בין הכיתוב "שלמו ל.." לבין "שלמו לפקודת" הינו לשוני בלבד, כאשר בשני המקרים עסקינן בשיק סחיר.

"ראינו, כי מבחינת הדין אין נפקא מינה בין "שלם לפקודת פלוני" ובין "שלם לפלוני או לפקודתו", ההבדל הוא לשוני דקדוקי בלבד".(י. זוסמן "דיני שטרות" מהדורה שישית עמ' 71).

"למראית עין יש הבדל בין שטר לטובת אדם ששמו נקוב בו כנפרע, כגון "שלם ל א'", לבין שטר משוך לפקודתו של אדם ששמו נקוב, כגון "שלם לפקודתו של א'" או " שלם לא' או לפקודתו".

בשני המקרים האחרונים מציינת המילה "לפקודה" את זכות ההעברה שניתנה לנפרע, ואילו במקרה הראשון אין זכות זו נזכרת כלל. אך ההבדל הזה, אשר כאמור אינו קיים אלא למראית עין , מתבטל למעשה על ידי הוראות אחדות שבסעיף 7 לפקודה, כדלקמן: "שלם ל א' " : בשטר כזה לא אמר המושך שבידי א' הנפרע תהא הרשות להעביר את השטר על ידי היסב לאדם אחר. אך רשות זו, הנובעת מעצם הסחרות , מובנת מאליה מהיות המסמך שטר, ובסעיף 7(ד) לפקודה קובע לעניין זה:

"שטר בר פרעון לפקודה הוא שטר שנאמר בו כך, או שנאמר בו שהוא בר פרעון לאדם מיוחד ואין בו מלים האוסרות העברתו או המורות על כוונה שלא יהא עביר".( י. זוסמן "דיני שטרות" מהדורה שישית עמ' 68)

1. בנוסף, אין בסיס לטענתו של התובע לפיה לאחר החתימה היה בקשר עם הנתבע אשר הבטיח לספק את הסחורה. מלבד אמירה כללית כזו, לא צורף כל מסמך בדבר פנייתו של התובע אל הנתבע, ומתי נעשתה, מה גם שהתובע לא ידע לתת הסבר מניח את הדעת, מדוע פניות כאלו אין להן זכר בכתב התביעה (עמ' 15 ש' 17-20).
2. זאת ועוד, הגם שהתובע ניסה לשייך מחויבותו של הנתבע לעסקה בהסתמך על מסמך (נ/1) (סעיף 42 לתצהירו), אלא שאין במסמך זה לבדו כדי להקים חבות מצד הנתבע לביצוע ההסכם נשוא התביעה ו/או להוכיח טענת התובע כי האחרון היה צד להסכם וחב על פיו, ככל ומטרת מסמך זה היה לצורך החזרת השיקים דרך הנתבע, ותו לו. הסבריו של הנתבע לעניין פועלו בשיקים נשוא המסמך הנ"ל (סעיף 11 לתצהירו וכן תשובתו בעמ' 36 ש' 21-30), אשר פעל להחזירם לחברה או לסובחי, לרבות דרך מזכירות היישוב של התובע, מתיישבות עם עדותו של עו"ד אבו האני בעניין (סעיף 6 לתצהירו עמ' 33 ש' 1-17). אף אם בסופו של יום שיקים אלו לא הוחזרו לתובע, אם כי נפתח בגינם תיק הוצאה לפועל (ת/1), אך אין בעובדה זו כדי להקים חבות של הנתבע לביצוע ההסכם, ככל ומעיון במסמך ת/1 הנ"ל, והגורם אשר ביקש להוציא לפועל אחד השיקים הנ"ל, הינה החברה, ולא הנתבע.
3. איני מקבלת טענותיו של התובע בסיכומיו לפיה חיפש דרך להבטחת זכויותיו, ככל ומדובר בצדדים אשר הינם חברה בע"מ ותושב שטחים (סובחי), ובכך באה חתימתו של הנתבע על ההסכם. ככל וכך היו פני הדברים, היה על התובע להחתים את הנתבע על כתב ערבות מפורש, בו יצוין כי הנתבע ערב להבטחותיהם של החברה וסובחי כלפיו, וזאת לא עשה.
4. לתמיכה בטענתו של התובע, כי חתימתו של הנתבע נעשתה בהיותו צד להסכם, צירף התובע תצהירי בניו, שלום ואמנון.
5. בתצהיר עדותו הראשית טען שלום כי במעמד עריכת ההסכם, התייצב הנתבע יחד עם סובחי בפני אביו, וזה חתם על ההסכם ליד חתימתו של סובחי, ושניהם התחייבו לכל תנאי ההסכם. יחד עם זאת, מחקירתו הנגדית של שלום ניתן ללמוד כל הלה לא נכח בעת חתימת ההסכם, אם כי הצהרתו, לרבות התחייבות הנתבע לתנאי ההסכם שמע מאביו, התובע (עמ' 23 ש' 8-11 , עמ' 26 ש' 10-15).
6. מכאן, הרי מעדותו הנ"ל של שלום, לא ניתן לומר כי הנתבע היה צד להסכם, ככל והמידע עליו הצהיר שלום, נמסר לו מפי אביו, ולא מידיעתו האישית כמי שנכח בעת חתימת ההסכם הנ"ל.
7. אף מעדותו של אמנון, לא ניתן ללמוד כי חתימתו של הנתבע הייתה כחתימת צד על ההסכם נשוא התביעה. הגם שבתצהיר עדותו הראשית, הצהיר אמנון כי נכח במעמד חתימת ההסכם וניהול המשא ומתן, וכן הצהיר כי הנתבע חתם כצד ישיר ולא כעד ליד חתימתו של סובחי, כאשר שניהם התחייבו בפניו ובפני אביו בכל תנאי ההסכם (סעיפים 2 , 7 ו-8 לתצהירו) , אלא שגרסתו זו קרסה בחקירתו הנגדית, עת השיב לשאלת ב"כ הנתבע שלא היה עד לאף הסכם, אלא כתב את השיקים בלבד, וזאת לאחר שאביו התובע קרא לו. כן השיב כי לא נכח בניהול המשא ומתן, הכול כאמור, בניגוד לאמור בתצהירו (עמ' 27 ש' 15-19).
8. מנגד, בתצהיר עדותו הראשית, טען הנתבע כי לא היה לו כל תפקיד או קשר לחברה, ולא יכל להתחייב בשמה או לערוב לה, חתימתו אינה מופיעה על ההסכם 0201, כאשר חתימתו על הנספח שנכתב בכתב יד וצורף להסכם, נעשתה לבקשתו והתעקשותו של התובע, כעד לעריכתו של ההסכם, ולא כצד לו (סעיפים 8ב-ה לתצהיר הנתבע). עוד טען הנתבע כי השיקים אשר נמסרו לידו לא רשומים לטובתו אם כי לחברה (סע' 9ד' לתצהיר הנתבע).
9. חקירתו הנגדית של הנתבע לא היה בה כדי למוטט את גרסתו של האחרון בדבר מהות חתימתו על הנספח להסכם. בתשובותיו בחקירתו הנ"ל חזר על הטענה כי חתם כעד (עמ' 34 ש' 25-31 , עמ' 37 ש' 13-17, עמ' 38 ש' 4-32 עמ' 39 ש' 1). בעניין זה העיד הנתבע כלהלן:

"ש: חתמת כעד על ההסכם?

ת: אמת.

ש:קרה הקפיד על זה שתחתום?

ת:כן.

ש:כעד?

ת: כן, בלבד.

ש: למה הוא צריך את העדות שלך, איך פירש את זה ומה הטעם לכך?

ת: הוא אמר שהוא רוצה שאני אהיה עד והטעות שלי שחתמתי והיום אני לא חותם. זה היה עבור הפעולה הזו כעד ולא מעבר לזה והוא רש את זה ממני וזו והאמת וכל האמת הצגתי אותו.

ש: מה זה עוזר לקרה שתחתום כעד?

ת: תסתכל מה זה עוזר לקרה. למה הוא לא תובע את סולטן." (עמ' 38 ש' 32-31).

1. אני נוטה לתת אמון בגרסתו של הנתבע והסבריו לפשר חתימתו על הנספח להסכם, כאשר אלו היו הסברים מניחים את הדעת, ולא נסתרו על ידי התובע בחקירתו הנגדית. זאת ועוד, העובדה כי הן ההסכם (נספח א' לתצהיר התובע) והן הקבלות בגין השיקים (נספח ג' לתצהיר התובע) נחתמו על ידי סובחי וחותמת החברה בלבד, מחזקות את טענתו של הנתבע לפיה חתימתו על הנספח להסכם (נספח ב' לתצהיר התובע) באה כעדות לחתימת הצדדים על ההסכם.
2. עדותו של הנתבע בדבר סיבת חתימתו הנ"ל, נתמכת בעדותו של עו"ד אבו האני, אשר בתצהיר עדותו הראשית, מציין האחרון כי הנתבע סייע לתווך בין התובע לחברה, אך לא היה צד לעסקה בין הצדדים (סעיף 5 לתצהירו).
3. אף בחקירתו הנגדית חזר עו"ד אבו האני על גרסתו כפי שעלתה בסעף 5 לתצהירו הנ"ל (עמ' 28 ש' 26-28, עמ' 29 ש' 12-26 , עמ' 30 ש' 26-28). חקירתו הנגדית של הנ"ל לא היה בה כדי לסתור את האמור בסעיף 5 לתצהירו, בדבר אי היותו של הנתבע צד לעסקה בין התובע לחברה, כאשר בחקירתו זו, חזר אבו האני על המקור לידיעתו בדבר מעמדו של הנתבע לעסקה.

"ש: אם אתה לא יודע במה מדובר איך אתה טוען שאסמן לא קשור לסיפור?

ת: אני יכול להגיד מידיעה אישית שלאבו סולטן לא היה שותף. אני אומר את זה באחריות. אם אסמן היה שותף לעסקים של אבו סובחי הייתי יודע ומצהיר אבל הוא לא קשור.

ש:האם אתה יודע שלעסקה נשוא התביעה אסמן היה שותף?

ת: אני יודע שלאבו סולטן לא היה שותף לרבות העסקה זו.

ש: אסמן חתום על ההסכם נשוא העסקה של התביעה?

ת: תראה לי.

ש: אתה יודע?

ת: אסמן אולי חתם כעד. צריך להכין פרוטוקול ולא הוכן פרוטוקול שאסמן קשור לאבו סובחי ולא ממלא שום תפקיד מול ספקים ומול אנשים אחרים.

ש: אני מתייחס לעסקה הזו, יש לך ידיעה אישית שאסמן קשור או אין לך?

ת: מדובר באדם נכה שלא יכול להסתובב. אני לא נכחתי באופן ספציפי. אני יודע שאסמן עזר לו בתקופה הזו והוא לא שותף.

ש: הוא עזר לו לתווך באותה תקופה כי היו חברים?

ת: כן. אני יודע מסובחי שאסמן לא היה שותף". (עמ' 29 ש' 12-26)

ולשאלת בית המשפט השיב עו"ד אבו האני כלהלן:

"ש: איך אתה יכול לאשר את האמור בסעיף 5 לתצהיר שלך?

ת: הדברים האלה הם משיחות שדיבר איתי אבו סולטאן, פעם שאלתי אותו למה אסמן מסתובב איתו. אני יודע באופן ודאי שאסמן לא צד לעסקים של אבו סולטן" (עמ' 30 ש' 26-28).

סיכומם של דברים

1. מכאן, ולאור האמור לעיל, ולאחר חקירת התובע ועדיו, הנתבע והעד מטעמו, לא הצליח התובע להרים את נטל ההוכחה, לפיה חתימתו של הנתבע על הנספח שצורף להסכם, נחתמה בהיותו צד להסכם. אי לכך, אין להטיל על הנתבע כל חיוב מכוח ההסכם הנ"ל.

נזקיו הנטענים של התובע

1. משהגעתי למסקנה שלעיל, מתייתר הצורך לדון בטענותיו של התובע בדבר נזקים נטענים, שנגרמו לו לכאורה, ממעשיו של הנתבע, שאף אם יוכחו, אין לחייב את הנתבע בהם, ככל ולא הוכח כי היה צד להסכם, נשוא התובענה.
2. למעלה מן הצורך, ובמשפט אחד אומר, כי התובע כשל בהוכחות הנזקים . התובע לא צירף כתב כמויות ממנו ניתן ללמוד על הכמות שסוכם לספק לו אותה, ובהעדר כתב כמויות לא ניתן לדעת אם סופק לו חומר לא מספיק. אין עדות או אישור לכמויות שסופקו בפועל. לתובע היו חממות נוספות כפי שהוא אישית העיד, ולא ניתן לשייך את הקבלות בדבר תיקונים שבוצעו ע"י עדנאן חבשה לרבות הריתוכים שבוצעו ע"י מתכות אסולין, לחממה נשוא התביעה, ובמיוחד כאשר התובע לא זימן את מבצעי התיקונים למתן עדות. חשוב להדגיש כי אי זימון עד למתן עדות פועלת לחובת מי שהיה עליו החובה לזמנו, קרי התובע. גם הנזקים הנטענים בדבר הפסד עונה של שתילת עגבניות לא הוכח, משלא צירף התובע ראיות שיתמכו בטענה זו לרבות מועדי השתילה, מחירי העגבניות שקיבלו חקלאים אחרים באותה השנה. ואילו הנזקים הלא ממוניים להם טען התובע, אף הם לא הוכחו, ונטענו בעלמה.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבע ושכר טרחת עו"ד על סך של 2,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ד, 31 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.