1. המבקשים/התובעים הגישו לבית משפט זה תביעה לתשלום פיצויים. בפסק הדין מיום 1.10.14 נתקבלה תביעתם באופן חלקי בלבד: התביעה כנגד המשיבים/הנתבעים 2, 3 ו - 4 נדחתה. המשיב/הנתבע מס' 1 חויב לשלם למבקשים פיצויים בסך 1,159,629 ₪. כמו כן חויב המשיב 1 לשלם למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪.

בשל גובה הסכום בו זכו המבקשים בפסק הדין הם קבלו דרישה לתשלום יתרת אגרת המשפט כמתחייב על פי תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007.

בהחלטתי מיום 4.11.14 דחיתי את הבקשה האמורה.

עתה לפני בקשה להארכת המועד לתשלום אגרת המשפט.

2. המבקשים נמקו את בקשתם בכך שהם הגישו לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הפיצוי שנפסק לזכותם. על שום כך בקשו להאריך את המועד לתשלום האגרה עד למתן פסק הדין בערעור.

3. המדינה הגיבה באומרה כי יש לדחות את הבקשה. נטען כי בית המשפט קבע בהחלטה מיום 4.11.14 כי מדברי המצהיר שתצהירו ניתן בתמיכה לבקשה לפטור מתשלום האגרה עולה כי התובעים הם בעלי יכולת כלכלית תקינה המאפשרת להם לשלם את האגרה. כן נטען כי עצם הגשת הערעור אינה מצדיקה את הארכת המועד המבוקשת.

4. לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתגובת המדינה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. ראשית, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 4.11.14 הוכח שיש למבקשים יכולת כלכלית המאפשרת להם לשלם את האגרה. שנית, העובדה שהוגש ערעור, כשלעצמה, אינה מצדיקה את הארכת המועד. מה גם שאין כל חשש שאם יזכו המבקשים בערעור לא יוחזרו להם כספי האגרה שישלמו.

5. אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ה, 15 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.