בקשת הנתבעים להורות על סיכומים בכתב

מדובר בתיק משנת 2009, כאשר בשלב הנוכחי, לפי החלטתי, קבעתי להוכחות בשאלה ממוקדת. אם תתקבל עמדת התובעת, יש להמשיך לדון בתיק לרבות בתביעה שכנגד.

קביעת התיק לסיכומים בכתב עלולה להביא להארכה משמעותית בשמיעת התיק.

בנוסף, עיינתי בחומר הראיות. אני סבורה כי גם המחלוקת פשוטה דיה. תצהירי הנתבעים פורשים כולם תמונה עובדתית דומה (לכל הפחות), ובסך הכול קיימים 5 מצהירים בנוסף לחו"ד על תצ"א. תמונה עובדתית זו, הקשורה לנעשה בחלקה לאחר ההפקעה הקודמת, שיחות שקוימו, אם קוימו, לאחריה, וכישלון מיזמים שונים (ככל שראיתי, שניים) לשיתוף פעולה, אינה כה מורכבת. השאלה שבמחלוקת מושא ההוכחות והסיכומים, כפי שהוגדרה בקדם המשפט הקודם היא ממוקדת, והראיות לגביה אינן בהיקף כה נרחב כפי שנטען (עמ' 8 ש' 16 – 17).

גם בתיקים בסדר גודל משמעותי מתיק זה מבחינה ראייתית, נשמעים סיכומים על פה, ובתיק זה אף קבעתי פרק זמן של שבועיים בין מועד ההוכחות לבין מועד הסיכומים.

נוסף לאמור, אין מקום לוותר על היתרון המובנה הקיים בשמיעת סיכומים על פה כמעט בכל תיק, (ולבטח בתיק זה) והוא האפשרות להצפת נקודות שלא הובנו ומתן תגובה להערות בית המשפט המתעוררות תוך כדי שמיעת הסיכומים.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ה, 25 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.