מבוא

1. לפניי תביעת התובעת, ילידת 1932, רווקה ללא ילדים, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שארעה ביום 24.11.08 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבע אשר נהג ברכב שפגע בתובעת וכנגד מבטחת השימוש ברכב- הנתבעת מס' 2. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, המחלוקת הינה בדבר שיעור הנזק.
3. יאמר כי פגיעתה של התובעת הינה פגיעה קשה ובעטיה, מאז חודש פברואר 2009, הינה מאושפזת במוסד סיעודי "נוף המושבה" (להלן: "המוסד"). ביום 16.12.08, מונה אחיינה של התובעת מר אנטולי חינקיס, ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה, כאפוטרופוס על גופה ורכושה, (להלן: "מר חינקיס"). מינוי זה הינו מינוי זמני שחודש עד ליום 30.11.09 ובתקופה זו שמשו כאפוטרופסים זמניים מר חינקיס ובת דודתה של התובעת. בהחלטה מיום 8.9.09 מונה מר חינקיס כאפוטרופוס קבוע ויחיד על התובעת.
4. פסה"ד ניתן לאחר שהובאו בפניי הראיות כדלקמן:

חוות דעתו ותשובות ההבהרה של המומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר דניאל גוטליב, נוירולוג ומומחה לשיקום נוירוגריאטרי שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט וכן חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, פרופ' אברהם גנאל אורטופד. יצוין כי המומחים לא נחקרו על חוות דעתם.

ראיות התובעת: תצהירו ועדותו של מר חינקיס; עדות הגב' מלי כהן, אחות ראשית של המוסד (להלן: "האחות"); עדות הגב' עפרה פילו מנהלת המוסד (להלן: "המנהלת"). כן הגישה התובעת תיעוד נוסף לרבות חוות דעתו של מר משה קצין, כלכלן, באשר להוצאות הנסיעה של האפוטרופוס מביתו בכרמיאל למוסד ובחזרה.

ראיות הנתבעת: חוות דעתו של מר בעז מוגילבקין שמאי ומומחה להתאמת רכב לנכים וחישוב עלויות.

חוות הדעת של מר קצין ומר מוגילבקין הוגשו בהסכמה בלא חקירת המומחים.

כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין בתום שמיעת הראיות.

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי בכל הנוגע לפיצוי בגין נזקי התובעת ממועד פסק הדין ואילך יש לפסוק לתובעת תשלום עיתי.
2. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת

מבוא

1. ממקום התאונה הועברה התובעת באמבולנס לביה"ח בלינסון. בבדיקה בחדר המיון אובחנו חבלות בראשה וביד ימין. התובעת אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית ובהמשך הועברה להמשך אשפוז בביה"ח בית רבקה. במהלך אשפוזיה אלו נזקקה לעזרה צמודה בביצוע כל המטלות. בתחילה, לא יצרה קשר ישיר וברור עם קרוביה, אולם דברה מעט ואף הלכה מעט ובעזרה. במהלך האשפוז חלה התדרדרות במצבה והיא הועברה למוסד בחודש פברואר 2009, לאחר שנקבע כי הינה סיעודית ותישאר ככזו עד לאחרית ימיה.
2. ביום 8.3.11 נבדקה התובעת ע"י פרופ' גנאל אשר קבע כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין פגיעתה ביד שמאל. פרופ' גנאל הוסיף וקבע כי נכותה בתחום האורטופדי הינה משנית לפגיעתה הנוירולוגית.
3. ביום 28.7.11 נבדקה התובעת ע"י ד"ר גוטליב. ד"ר גוטליב מצא כי "...נראה שמצב הכרתה צלול והיא יוצרת קשר עין, אולם היא אינה יוצרת כל קשר מילולי ולא נראה שהיא מבינה פקודות מילוליות הכי פשוטות. היא סובלת משיתוק ספסטי של ארבעת הגפיים ללא כל תנועה ספונטאנית בהן... בבדיקתה הנוירולוגית הקוגנטיבית ...מצבה מוגדר בדמנציה מלאה (שיטיון) לאחר חבלת ראש ... כיום היא חולה סיעודית מלאה הזקוקה לטיפול לעזרה בכל תפקודי יום-יום בסיסיים ומתקדמים ומצבה לא צפוי להשתפר. אני מעריך את נכותה מאז התאונה ועד היום ובעתיד בשיעור 100% לפי ס' 29 (11) ('מצב לאחר חבלת ראש') המפנה לס' 34 (ז)... מחלות נוספות מהן סבלה קודם לתאונה הנדונה לא תורמות באופן משמעותי למצבה הנוכחי וכל הנכות היא בגין התאונה הנדונה... התובעת תזדקק לטיפול במחלקה סיעודית עד ליום מותה עלות ממוצעת של שהות חודשית במחלקה סיעודית בבית אבות היא כאחד עשר אלף ₪ לחודש. סיבוכים רפואיים מהם עלולה התובעת לסבול כתוצאה ממצבה הסיעודי ביניהם כאלו שכבר סבלה מהם כגון דלקת ריאות או פצע לחץ, יטופלו במסגרת מחלקה הסיעודית או בי"ח על חשבון הקופה המבטחת. לענין החזקת מטפלת נוספת על חשבון האחיין, מעל הצוות הסיעודי של בית האבות, מדובר בטיפול אפשרי שללא ספק משפר איכות חייה אולם לא בטיפול חיוני" (עמ' 4-5 לחוות הדעת).

1. בתשובה לשאלות הבהרה השיב ד"ר גוטליב כי תוחלת החיים הסטטיסטית הצפויה לאישה בריאה בגילה של התובעת הינה 9 שנים וכי "...במקרה הנדון יש להביא בחשבון קיצור תוחלת חיים משני למצב סיעודי מלא החושף אותה לתחלואה יתרה, ושהות במוסד סיעודי מזה כ-3 שנים בשיעור כ-50% מהצפוי, כלומר קיצור בתוחלת חיים צפויה של 4.5 שנים". בתשובה לשאלה מהו הגיל הממוצע בו אדם מתבגר נזקק לעזרה סיעודית השיב המומחה: "אם הכוונה לצפי לחיים עצמאיים... אז בקבוצת הגיל 70-75 (שבו גברת חינקיס הפכה מעצמאית לסיעודית), מוערך בשבע שנים (5 שנים פחות מצפי החיים הכולל לנשים בקבוצת גיל זו). באישה שתפקדה באופן עצמאי טרם התאונה ואפשר אולי לקבוע שהיא נמצאת עקב גילה 'בסיכון להפוך לסיעודית' אבל אין לכך קשר למצבה בפועל שנגרם כולו כתוצאה מהתאונה הנידונה" (תשובות הבהרה מיום 17.11.11, הדגשה במקור).
2. לסיכום: נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת בגין התאונה הינה בשיעור של 100%, ואין חולק על כך.

גדר המחלוקות שבין הצדדים

1. להלן גדר המחלוקות שבין הצדדים:

• האם היה צורך בהעסקת מטפלת פרטית בנוסף לטיפול שמקבלת התובעת מעובדי המוסד;
• ככל שצורך כזה היה קיים- האם יש לפסוק לתובעת פיצוי לעתיד בגין שירותי מטפלת;
• מהו שיעור הפיצוי שיש לפסוק לתובעת בגין עזרת קרובים לעבר ולעתיד;
• מהו שיעור הפיצוי שיש לפסוק למר חינקיס בגין הוצאותיו, לרבות הוצאות נסיעה ושכר כאפוטרופוס;
• מהו שיעור הוצאותיה הנחסכות של התובעת;
• מהן הוצאותיה של התובעת;
• מהו שיעור החוב למוסד ובגין מה נוצר;
• האם יש לאפשר לנתבעת להמשיך ולשלם ישירות למוסד את התשלום בגין הוצאות האשפוז במוסד, או שיש לשלמן לתובעת אשר תעבירן למוסד;
• האם יש לחייב את הנתבעת בהוצאות נוספות המשולמות למוסד מעבר להוצאה הבסיסית הקבועה שיש לשלם למוסד.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובעת

1. אביא להלן את תמצית טענות התובעת:

• יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הוצאות המטפלת להן נדרשה במהלך אשפוזיה, לרבות הוצאות מר חינקיס בכל הנוגע לטיפול בעניינה של התובעת, לרבות הוצאות שהוציא בגין כך;
• יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הוצאות מטפלת בסך העולה על 3,000 ₪ מדי חודש מאז שעברה למוסד ופיצוי בסכום זהה לעתיד;
• הצורך במטפלת אושר ע"י ד"ר גוטליב בחוות דעתו וזכה לתימוכין בעדויותיהם של האחות ומר חינקיס והוא טוען להלכה הפסוקה בענין זה;
• בתוך עמנו אנו יושבים, על מנת להקטין את הוצאות התובעת בגין העסקת המטפלת לכמחצית מזו המשתלמת בהעסקת מטפלת באמצעות חברת כוח אדם, נאלצה התובעת להעסיק את המטפלת ישירות ובלא קבלת תיעוד בדבר העסקתה;
• יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת קרובים לעבר בנוסף לפיצוי בגין הפיצוי שיש לפסוק למר חינקיס;
• יש לפסוק למר חינקיס הוצאות נסיעה מביתו בכרמיאל למוסד שבפתח תקווה ובחזרה, כמו גם לבתי החולים במהלך אשפוזיה של התובעת, לרבות הוצאות קבועות;
• עדותו של מר חינקיס מהימנה והיא נתמכת בעדותה של האחות;
• יש לפסוק לתובעת את מלוא הפיצוי בגין יתרת החוב למוסד כפי שהוכחה;
• יש לפסוק לאפוטרופוס שכר הן לעבר והן לעתיד, כמו גם הוצאות בגין תשלום אגרה;
• כפי שהוכח מהדוחות שהגיש מר חינקיס לאפוטרופוס- הכנסות התובעת מאז התאונה נופלות במידה ניכרת מהוצאותיה ומר חינקיס ויתר בני המשפחה נאלצו לשאת מכיסם בהפרש. הוצאות התובעת הגיעו לכדי 6,000-7,000 ₪ לחודש בעוד שהכנסותיה היו כ-3,000 ש”ח בלבד ובהפרש זה נשאו מר חינקיס ובני המשפחה;
• התובעת נאלצה להפסיק ולהעסיק את המטפלת נוכח חסרון הכיס והעדר יכולת להמשיך ולממן את ההוצאה הנוספת;
• יש לפסוק לתובעת את מלוא הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בניכוי הסכום ששולם ע"י הנתבעת על חשבון חלק מפריט נזק זה;
• יש לפסוק לתובעת הוצאות ניידות;
• יש לנכות את הוצאותיה הנחסכות של התובעת בסכום של 1,200 ₪ לחודש;
• יש לפסוק לתובעת פיצוי עיתי בסך של 18,685 ₪ לחודש, עד לתום תוחלת חייה ולפוסקו ישירות לתובעת;
• אין מקום להביא בחשבון נתונים סטטיסטיים שאינם מתיחסים לתובעת שבפנינו באשר למועד שבו היתה נדרשת התובעת לסיעוד ע"י הזולת, שכן למעט נתונים סטטיסטיים לא הובאה כל ראיה;

תמצית טענות הנתבעת

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת:

• יתרת חובה של התובעת למוסד לא הוכחה כנדרש, ואין לחייב את הנתבעת בתשלום העולה על התשלום הבסיסי;
• הנתבעת נשאה ישירות באופן שוטף בכל הוצאות התובעת בגין שהותה במוסד ככל שהן נובעות מהתאונה;
• אין לחייב את הנתבעת בתשלומים נוספים מעבר לתשלום הבסיסי והמזון המועשר;
• יש לנכות מהתשלום העיתי שישולם לתובעת את הוצאותיה הנחסכות שהינן שוות ערך למלוא קצבת הזקנה שהינה בשיעור של כ-2,600 ₪ לחודש;
• ד"ר גוטליב קבע בחוות דעתו כי אין זה חיוני כי תועמד לרשות התובעת מטפלת נוספת למטפלות העומדות לרשות כלל המאושפזים במוסד, לרבות התובעת, ואין כל הצדקה להוצאה זו;
• העסקת המטפלת נדרשה, לשיטת התובעת, לשלוש מטרות: האכלה; הוצאה לטיול או לגינה; נציג מטעמו של האפוטרופוס שיוודא כי צרכיה של התובעת מסופקים לה ע"י המוסד. שני הצרכים הראשונים סופקו ע"י המוסד ומאז חודש פברואר 2012 התובעת אף אינה נדרשת להאכלה, שכן זו מסופקת לה באמצעות זונדה. באשר לטעם השלישי- אין כל הצדקה לכך;
• מר חינקיס טוען להוצאות מרובות שהוצאו מכיסו, לרבות הוצאות נסיעה, אולם לא צירף ולו גם קבלה אחת המעידה על הוצאותיו אלו, למעט הוצאות בסך של כ-1,450 ₪ ועדותו אינה אמינה ויש לדחותה. עדות מר חינקיס אינה מתיישבת עם המשיכות שביצע מחשבון הבנק של התובעת;
• לא הובאה כל ראיה של ממש להוכחת עזרת הקרובים שסופקה לתובעת ויש לזכור כי כל ההוצאות הנטענות, לרבות ההוצאות בפריט זה, הינן בגדר נזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות מספקות;
• התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה בדבר תדירות ביקורי בני המשפחה אשר הוברר כי מתועדים ע"י המוסד. תדירות הביקורים כפי שנטענה ע"י מר חינקיס אינה מתיישבת עם תדירות פגישותיו עם התובעת עובר לתאונה, מה גם שהתובעת כלל אינה מזהה את מבקריה;
• מר חינקיס לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת מרחק הנסיעה מביתו למוסד ומכל מקום אין לפסוק פיצוי בגין ההוצאות הקבועות;
• יש לפסוק את הפיצוי העיתי עד למועד שנקבע ע"י ד"ר גוטליב כמועד שבו ממילא היתה התובעת, כמו שאר בני גילה, נדרשת לסיעוד כפי שהינה זקוקה לו היום;
• יש לנכות את כל התשלומים התכופים ששולמו לתובעת ע"י הנתבעת;

דיון

חיובי המוסד

1. ביום 2.2.09 נחתם הסכם בין המוסד לבין התובעת באמצעות מר חינקיס. בהתאם להסכם, על התובעת היה לשלם למוסד סכום בסיסי בסך של 9,500 ₪ לחודש וכן הוצאות נוספות בגין חיתולים, תרופות, אוכל מועשר ועוד- הכל כמפורט בנספח א' להסכם. הסכום הבסיסי צמוד למדד המחירים לצרכן. בהתאם למוסכם, הנתבעת אמורה לפרוע את התשלום הבסיסי ישירות למוסד. הצדדים חלוקים בשאלה האם עמדה בהתחייבויותיה וכן בשאלה האם עליה לשאת בהוצאות הנוספות.
2. ביום 14.11.12 הגישה התובעת את כרטיס החיובים והזיכויים בהנהלת החשבונות של המוסד ממועד כניסתה למוסד ועד ליום 24.10.12 .לטענת המנהלת, חוב התובעת למוסד נכון ליום 24.10.12 עומד על סך של 71,839 ₪, בהנחה כי החיובים הבסיסיים לחודשים אוגוסט- ספטמבר 2012 ישולמו ע"י הנתבעת ב- 15.11.12.
3. אביא להלן מעדות המנהלת:

"... הפריטים שלא כלולים זה שירותי תרופות, מכנסונים, כביסה, מזון מועשר, פדיקור, מניקור, תספורת, אמבולנס ליווים, לפעמים אנו עושים רכישה של בגדים.

...

ת.אם נלך מהיום אחורה אז החודשיים האחרונים טרם שולמו, לוקח להם קצת זמן. אין תאריך מדויק שאני יודעת שאני מקבלת אותו. זה נראה לי לפי ראות הפקידה במחלקה שם. בארבעה חודשים אחרונים אני מקבלת סכום בהעברה בנקאית שהוא סכום ללא מע"מ 9,084 בארבעת החודשים האחרונים לכל חודש. אני שולחת מכתבים ומעבירים אותי אחד לשני ואין מענה. בתחילת 2009 היו הצמדות ושינויי מדד שפרטתי לפני כן.

...

ש.שאלת ב.ה.(ביהמ"ש- ה.י)- יש לך את מה שסוכם במעמד החתימה?

ת.יש את ההסכם והמחיר של הטיטולים הוא עדיין אותו מחיר גם היום והוא לא השתנה. אנו סופגים את כל העלייה של הנייר והכל וזה לכולם.

ש.שאלת ב.ה.- ולגבי אחרים, פריטים אחרים?

ת.את התעריף של הכביסה השארנו אותו דבר מאז לפני 8 שנים, לא שינינו אותו, וגם לגבי דמי האשפוז. שאר הדברים משתנים כי אנו מקבלים את השירות הזה מבחוץ. זה פר צריכה. זה משתנה בכמות. לפעמים אנו עושים או לפעמים לא עושים. האחות צריכה לדווח מתי ביצעו את הפעולה כי אני משלמת לבעלי תפקידים.

ש. לגבי מכנסונים התשלום הוא קבוע ולגבי הכביסה?

ת. התשלום שאני גובה זה לפי מה שאנו משלמים לקופת החולים". (הכוונה לתרופות שבסל- ה.י. פרוטוקול ישיבת יום 18.11.12).

1. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו לפניי, לרבות ההסכם ועדות המנהלת, שוכנעתי כי אכן החיובים והזיכויים באים לידי ביטוי בכרטסת הנהלת החשבונות של המוסד. לא נסתרה עדות המנהלת בדבר האיחורים בפירעון התשלומים ע"י הנתבעת והפניות הדחופות לפרעונם. שוכנעתי כי המוסד אינו נוהג כראות עיניו בחיוב התובעת, וחיובים אלו הינם אכן החיובים הנדרשים להחזקתה במוסד והם נערכו בהתאמה להוראות ההסכם המדבר בעד עצמו.
2. שוכנעתי כי על הנתבעת לשאת בכל החיובים על כל רכיביהם, אולם בהתאמה לכך תנוכינה מלוא הוצאותיה של התובעת עובר לתאונה שהינן בגדר הוצאות נחסכות.

הוצאות נחסכות

1. עובר לתאונה התגוררה התובעת במסגרת דיור שהועמד לרשותה ע"י המדינה, תוך סבסודו. התובעת שלמה מדי חודש שכ"ד בסכום של 930 ₪ נכון לחודש נובמבר 2008. אותה עת, הכנסותיה הסתכמו ב-2,177 ₪ לחודש מקצבת הזקנה ו-763 ₪ דמי השתתפות של משרד השיכון בשכר הדירה ובסה"כ - 2,940 ₪ לחודש.
2. הוצאות התובעת, כמשתקף מחשבון הבנק שלה, (מסמך 12 לבקשת התובעת מיום 1.11.12 לצירוף מסמכים והשלמת עדות ראשית), הסתכמו מדי חודש בסכום של כ-2,500 ₪ לחודש. נראה כי התובעת צרכה את מרבית הכנסותיה, בין בגין הוצאות קבועות כדוגמת שכר דירה ומנוי לשירותי הכבלים, ובין בגין הוצאות שוטפות, כגון מזון ועוד.
3. לאור האמור לעיל המסקנה המתבקשת הינה כי משמצאתי לפסוק לתובעת את מלוא הוצאותיה כפי שהינה נדרשת לשלמן למוסד- יש לנכות את מלוא ההוצאה שהוצאה ע"י התובעת מדי חודש בחודשו- 2,500 ₪.
4. דירת התובעת פונתה זמן מה לאחר התאונה שכן, עד למועד זה שמשה למגורי בני משפחתה שסעדו אותה.

האם היה צורך בהעסקת מטפלת פרטית בנוסף לטיפול שמקבלת התובעת מעובדי המוסד, ואם כן- האם צורך זה עדיין קיים?

1. לדברי מר חינקיס, במהלך שהותה של התובעת בבית רבקה, נזקקה לעזרה צמודה בביצוע כל מטלות היומיום, כגון לבוש, רחצה ואכילה, וזאת בנוסף לעזרה שקבלה מבני משפחתה, לרבות ממר חינקיס.

1. במהלך אשפוזה של התובעת במוסד, מצבה הלך והחמיר. התובעת לא יכלה להשתמש בידה הימנית ומשלב מסוים, היתה מרותקת לכיסא גלגלים. התובעת לא היתה יציבה בישיבה ונזקקה לעזרה ותמיכה של מטפלות, אבדה לחלוטין את השליטה בסוגרים, לא אכלה בעצמה, סבלה מפצעי לחץ, לא תקשרה עם הסביבה, ומצבה הלך והחמיר. (תצהירו של מר חינקיס מיום 19.2.12).
2. על פי הנטען, בעת אשפוזה בבית רבקה, נעזרה התובעת במטפלת ששירותיה נשכרו באמצעות חברת כוח אדם, וממועד אשפוזה במוסד הועסקה אותה מטפלת ישירות ע"י התובעת. לדברי מר חינקיס, המטפלת סירבה ליתן אישור בדבר השכר שקבלה, ונראה כי העסקתה גם לא דווחה למוסד לביטוח לאומי.
3. לדברי מר חינקיס, "המטפלת... מאכילה את סימה בסבלנות, כפי שאף מטפל אחר לא עושה, היא היחידה שמצליחה להאכיל אותה את רוב הארוחה. היא מוציאה את סימה לטיול יום-יום, למשך שעה או שעה וחצי (תלוי במזג האוויר), דבר לו לא זוכים יתר המטופלים, המוצאים לשהייה מחוץ למבנה, למשך זמן קצר יותר כל יום. המטפלת מסייעת לי לקיים בקרה ופיקוח על צרכיה של סימה ועל מצבה והטיפול שהיא מקבלת. היא מיידעת אותי על מוצרים שצריך לקנות לסימה וטיפולים (כמו אפילו תספורת, מניקור ופדיקור). הרושם שלי למיטב הבנתי גם של הצוות הרפואי הוא שלמטפלת יש תקשורת עם סימה שבוטחת בה ומקבלת ממנה יציבות ושקט נפשי. לענין זה אציין כי צוות המוסד הינו לא קטן וסובל מתחלופה בתדירות גדולה". (ס' 15-17 לתצהיר עדותו הראשית מיום 19.2.12).

עוד יצוין כי מר חינקיס הצהיר בתצהירו כי המטפלת הועסקה 4-5 שעות ביום (ס' 21 (א) לתצהיר).

1. לדברי מר חינקיס, בסוף חודש פברואר 2012, בשל ירידה ברמת האלבומין אצל התובעת, הועברה להאכלה באמצעות זונדה. לדבריו, בשל העדר הצורך במטפלת שתאכילה וכן מאחר ו- "...באותו זמן הענין הכספי שלנו כבר היה די קשה..." (עמ' 20 לפרוטוקול ישיבת יום 18.12.12), הוחלט להפחית את עבודת המטפלת לשעתיים ביום, אולם זו סירבה לכך ועל כן נבדקה אפשרות העסקת מטפלת באמצעות חברת כוח אדם, אולם הדבר לא צלח.
2. אביא להלן מעדות האחות:

"חקירה ראשית:

...

ש. אנטולי אמר שהוא היה מגיע לביקורים והוא הפסיק?

ת. לא, הוא מגיע לעיתים יותר רחוקות, אחת לשלושה שבועות בערך. בעבר הוא הגיע פעם בשבועיים. אני לא זוכרת לומר מתי החל להגיע אחת לשלושה שבועות...

יש לנו ביקורי משפחות מתועדים, יש לנו תיעוד של ביקורי משפחות של כל הדיירים ושם רשום בדיוק. כל ביקור של כל משפחה.

...

ש. והמטפלת באיזו תדירות מגיעה?

ת. בין 3-4 פעמים לשבוע, הביקור היה שעתיים בערך

ש. מה היא היתה עושה?

ת. היתה מאכילה אותה ומטיילת איתה. אחרי ששמנו לה פד כבר אין צורך שהיא תגיע כי יש לה צינור האכלה. זה החל בפברואר עשו לה את הפד והמטפלת כבר לא מגיעה.

...

ש. את יכולה לתאר לנו מערכת יחסים בין המטפלת לבין סימה?

ת. הם היו בקשר טוב לדעתי. סימה לא יודעת להגיב אבל לפי המימיקה שלה היה נראה שנעים לה בחברה שלה, נעים לה שמטיילים איתה.

ש. מטופלים שנמצאים אצלכם, בני משפחה באים לבקר. מה בני משפחה בד"כ עושים עם המטופלים? מה עושה אנטולי כשהוא בא?

ת. בד"כ עוזר בהאכלה, כרגע כבר לא. אבל הוא מטייל איתה

ש. והבת דודה?

ת. גם, המשפחה בד"כ כשהם מגיעים זה יותר בקטע של להיות לחברה ולטייל איתם

...

חקירה נגדית:

ת. אני לא יכולה להגיד שהיא לא מזהה, אני יכולה להגיד שהיא לא מתקשרת.

ש. את לא יכולה להגיד אם טוב לה או רע לה כי היא לא מתקשרת?

ת. אני לא יכולה להגיד אבל שפת גוף מדברת בפני עצמה.

...

ש. מטופל אצלכם במחלקה שמתקשה לאכול אתם מספקים לו בפועל שירותים שיאכילו אותו?

ת. נכון. אנו מאכילים ולא בתוספת תשלום

...

ש. אתם מוציאים אותם לטיולים ככל שאתם רואים שיש בזה תועלת ולבריאות המטופל?

ת. אנו מוציאים אותם למרפסת פעמיים ביום. בוקר וערב. הם מקבלים את הפעילות שלהם בחוץ זה בסביבות שעה כל פעם.

...

חקירה חוזרת:

ש. את הפעולה של הוצאה שלהם למרפסת מי מבצע?

ת. המטפלות של המחלקה. כשהמטפלת של סימה היתה מגיעה היא היתה מוציאה אותה, במסגרת השעתיים. היא מוציאה אותה ויושבת איתה".

(עמ' 8-12 לפרוטוקול ישיבת יום 18.11.12).

1. כבוד הנשיאה השופטת גילאור נדרשה לסוגיה דומה בת.א (חי') 752/05 מסס נ' הפניקס השיראלי חברה לביטוח בע"מ , (15.5.08). המומחית מטעם ביהמ"ש סברה כי ביקורי בני המשפחה אצל התובע כמו גם מטפלת מספר פעמים בשבוע יכולים לשפר את איכות חייו, חרף פגיעתו הקשה. ביהמ"ש פסק לתובע פיצוי בגין שני רכיב נזק אלו.
2. הנתבעים הגישו ערעור על פסה"ד ונקבע כדלקמן:

"המערערות הלינו על כך שבמסגרת התשלום העיתי בסך 4,800 ש"ח לחודש, נפסק סכום של 3,000 ₪ עבור עזרת צד שלישי וסכום של 1,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה של המשיבה. לגישת המערערות, בהתחשב במצבו של המשיב ובהתחשב בכך שהוא מקבל את כל צרכיו במוסד הסיעודי, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף בראש הנזק של עזרת צד ג' ,והביקורים של בני משפחתו של המשיב אין בהם כדי לקדם את מצבו.

דין הטענה להידחות. ד"ר פרבר המליצה כי המשפחה תשכור שירותיו של מטפל אשר יבקר את המשיב במוסד מספר פעמים בשבוע. גם במצבים בהם הניזוק שוהה במוסד המספק את צרכיו הסיעודיים, יש מקום לפסוק סכומים נוספים עבור טיפולים או עזרת צד ג' שנועדו לשמר או לשפר את מצבו של הניזוק, מעבר לצרכים שהמוסד מספק (השוו ע"א 2341/04 מנורה חברה לביטוח נ' גלבוע בפסקה 11 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, 24.11.2005)). גם ההוצאות הכרוכות בביקורים רציפים ועקיבים של בני משפחתו הקרובה של המשיב במוסד הן פועל יוצא של התאונה, ויש להכיר בהוצאות אלה בגבולות הסביר (השוו ע"א 3807/05 שוקרון נ' מגדל בפסקה 4 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין (לא פורסם, 5.9.2007) (להלן: עניין שוקרון" ע"א 5865/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יעקב מסס ואח' (ס' 7).

1. מהראיות שהובאו ומחוות הדעת עולה כי התובעת אינה מתקשרת עם הסובבים אותה. יחד עם זאת, ד"ר גוטליב חיווה דעתו כי טיפול ע"י מטפלת נוספת על חשבון התובעת הינו "... ללא ספק משפר את איכות חייה, אולם לא בטיפול חיוני". בעיני המתבונן מהצד, לכאורה, אין משמעות לשיפור זה. ברם, נוכח דעת המומחה ועדות האחות שוכנעתי כי על אף שהתובעת אינה נדרשת להאכלה- יש והיה מקום להעמיד לה מטפלת וצורך זה קיים גם כיום, על אף שהתובעת ניזונה באמצעות זונדה. הנני סבור כי מטפלת קבועה, ככל האפשר, שיעלה בידה ליצור קשר עם התובעת, כפי שהיה בינה לבין המטפלת שטפלה בה במהלך השנים, הינה אכן דרושה לשיפור איכות חייה.

חיובי האפוטרופוס

1. מר חינקיס מונה כאמור כאפוטרופוס על גופה ורכושה של התובעת בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"). על מינוי זה חלות הוראות תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי הדין בביצוע), תש"ל-1970. (להלן: "תקנות הכשרות").
2. תקנה 15 לתקנות הכשרות מורה כי על האפוטרופוס להחזיק את כספי החסוי בחשבון נפרד בבנק ע"ש החסוי, ולהפקיד "...בו כספים שקיבל מכוח תפקידו, בתכוף ככל האפשר לאחר קבלתם". תקנה 15ב מורה כי על האפוטרופוס להגיש דין וחשבון לאפוטרופוס הכללי ובו לפרט, בין היתר, את ההוצאות וההכנסות. תקנה 15ג מורה כי במצורף לדו"ח יש להגיש העתק מחשבון הבנק של החסוי.
3. בהתאם להוראות תקנה 15ב לתקנות הכשרות על האפוטרופוס לפרט בדין החשבון השנתי שהינו מגיש לאפוטרופוס הכללי, בין היתר, את ביקוריו אצל החסוי.

פיצוי התובעת בגין הוצאות העסקת המטפלת והוצאות נוספות

1. ביום 1.11.12 הגישה התובעת "בקשה לצירוף מסמכים והשלמת עדות ראשית". בקשה זו הוגשה בזיקה להחלטתי מיום 21.10.12 בה צוין כי "'חזקה שהתשלום למטפלת מוצא מחשבונה של התובעת, שדפי חשבון שלו לא הוגשו...". משכך, בקשה התובעת לצרף תיעוד התומך בטענת מר חינקיס להוצאות. לבקשה צורפו תכתובות שניהל מר חינקיס עם האפוטרופוס הכללי, רשימות מרוכזות של הכנסות/הוצאות של התובעת מחודש ספטמבר 2009 ועד ליום 31.12.11, וכן דפי חשבון בנק של התובעת לשנים 2008-2011. נעתרתי לבקשה לצירוף מסמכים אלו. (יוער כי במהלך הכנת פסק הדין הבחנתי כי לא הוגש תדפיס חשבון הבנק לתקופה מיום 12.1.09 ועד ליום 31.5.09).
2. ריכוז הכנסות/הוצאות לתקופה שמחודש ספטמבר 2009 ועד ליום 31.12.10 שנערך ע"י מר חינקיס ואשר נשלח לאפוטרופוס במענה למכתבו למר חינקיס מיום 25.7.11, מעלה כי הכנסות התובעת בתקופה הנ"ל, עמדו על סך כולל של 39,884 ₪ בגין קצבת זקנה, בסכום של כ-2,500 ₪ לחודש, בעוד שהוצאותיה עמדו על סך כולל של 60,100 ₪. הוצאות אלו מורכבות מ- 3,100 ₪ לחודש שכר המטפלת החל מחודש ינואר 2010, (בעוד שאז עמדו הוצאות אלו ע"ס של 2,300 ₪ בלבד), ו-300 ₪ בגין רכישת חפצים אישיים והלבשה וכן תשלום חד פעמי בסך של 8,900 ₪ ששולם למוסד ע"י התובעת.
3. ריכוז הכנסות/ הוצאות לשנת 2011 מעלה כי הכנסות התובעת בשנה זו עמדו על סך כולל של 31,512 ₪ בגין קצבת הזקנה, בעוד שהוצאותיה עמדו על סך של 52,316 ₪. הוצאות אלו מורכבות מ-3,100 ₪ לחודש שכר המטפלת ו-300 ₪ בגין רכישת חפצים אישיים והלבשה וכן תשלום חד פעמי בסך של 10,900 ₪ ששולם למוסד ע"י התובעת.
4. מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי לטענת מר חינקיס, בתקופה שמחודש ספטמבר 2009 ועד ליום 31.12.11 הוצאות התובעת הסתכמו בסכום של 112,416 ₪ בעוד שהכנסותיה הסתכמו בסך של 71,396 ₪, דהיינו חסרון כיס בסך של 41,020 ₪. לדברי מר חינקיס, ההפרש שולם מחשבונותיהם הפרטיים שלו ושל שאר בני משפחתה של התובעת. יצוין כי לא הומצא תיעוד התומך בטענה זו, לרבות תדפיסי חשבון הבנק של מר חינקיס, או של אותם בני משפחה.
5. מכתבו מיום 25.7.11 של האפוטרופוס למר חינקיס לא הוגש. לא עלה בידי לאתר בריכוז ההכנסות דיווח על שלושת התשלומים התכופים ששולמו לתובעת: האחד בסך של כ-6,800 ₪ נטו ששולם ביום 18.2.09, השני בסך של כ-7,800 ש"ח נטו ששולם ביום 28.7.09, והשלישי בסך של כ-13,000 ₪ נטו ששולם ביום 31.8.10. כן לא עלה בידי לאתר הפקדות בסכומים אלו בתדפיסי חשבונות הבנק של התובעת. (מאחר ולא הומצא תדפיס חשבון הבנק לתקופה מיום 1.1.09 ועד ליום 31.5.09, יכול והתשלום התכוף בסך של 6,800 ש"ח ששולם ביום 18.2.09 הופקד בחשבונה).
6. מהראיות שהובאו ע"י התובעת, לרבות ריכוז ההכנסות שהוגש, ניתן ללמוד כי התשלומים החד פעמיים ששולמו למוסד ע"י התובעת, (8,900 ₪ ו-10,900 ₪), שולמו, ככל הנראה, מתוך התשלומים התכופים, ישירות ע"י מר חינקיס, אם כי לא בסמוך לאחר קבלתם.
7. אוסיף ואציין כי תשלום תכוף נוסף בסך של כ-43,500 ₪ נטו שולם לתובעת ביום 9.9.12. משהוגש תדפיס חשבונה של התובעת לתקופה שעד ליום 11.6.12- איני יכול לקבוע האם סכום זה הופקד בחשבונה, אם לאו.
8. קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר להוצאות התובעת בגין העסקת המטפלת. לדברי מר חינקיס, הוצאה זו הינה בסביבות 3,000 עד 3,300 ₪ לחודש (ס' 21(א) לתצהיר עדותו הראשית), וזאת בגין העסקה בהיקף של 4-5 שעות ביום, בשכר של 30 ₪ לשעה בצירוף 20 ₪ ליום בגין נסיעות. סכום זה תואם לעבודה של 4-5 שעות ביום, 5 פעמים בשבוע בצירוף הוצאות נסיעה.
9. בדו"ח הכנסות והוצאות שנערך ע"י מר חינקיס דווח כי ההוצאה עמדה על סכום קבוע של 3,100 ₪ לחודש.
10. מנגד, מעדות האחות הוברר כי המטפלת הועסקה כשעתיים ביום בלבד, 3-4 פעמים בשבוע. גם אם אניח כי האחות הועסקה כשלוש שעות ביום, 4 פעמים בשבוע- עלות ההעסקה אינה עולה על כ- 1,900 ₪, לרבות הוצאות נסיעה.

1. לאור כל האמור לעיל, בגין התקופה שמיום התאונה ועד ליום 31.12.09 הנני פוסק לתובעת, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך כולל של 30,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד. יוזכר כי מר חינקיס ובת דודתה של התובעת היו בתקופה זו אפוטרופסים זמניים על גופה ורכושה של התובעת וגם בתקופה זו חלו תקנות הכשרות על מינויים.
2. לאור האמור לעיל, ומשלא הומצא כל תיעוד בכתב ומשהיה על האפוטרופוס לבצע רישום של ההוצאות באופן מדויק כפי שנקבע בתקנות הכשרות מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך כולל של 45,000 ₪ בגין העסקת המטפלת לתקופה שמיום 1.1.10 ועד ליום 28.2.12, לרבות בגין הוצאות שלא נכללו בחיובי המוסד.
3. סה"כ הפיצוי בגין הוצאות העסקת מטפלת- 75,000 ₪.

נזק ממוני

1. מוסכם על הצדדים כי לאחר תשלום הסך של 43,500 ₪ נטו יתרת הפיצוי המגיעה לתובעת בפריט נזק זה הינה 132,374 ₪ נכון ליום 11.10.12.

פיצוי בגין סיעוד התובעת ע"י מר חינקיס ובני משפחתה

פיצוי בגין סיעוד התובעת

1. על פי הנטען, מר חינקיס ובני משפחתה של התובעת סעדו אותה במהלך אשפוזה בבית החולים בלינסון ובבית רבקה. לדבריו, הוא בקר אותה בבתי החולים בתדירות של 12-16 פעמים לחודש. בהמשך, משהתובעת הועברה למוסד ביקר אותה אחת לשבועיים בחודש, ובשנה האחרונה כפעם בחודש.
2. מר חינקיס מונה לאפוטרופוס על גופה ורכושה של התובעת ועל כן יש לפסוק לו בנוסף פיצוי בגין שכר האפוטרופוס וההוצאות הכרוכות בכך.
3. יאמר כי מר חינקיס לא צורף כתובע נוסף, אולם מוסכם על הצדדים כי הפיצוי שנפסק בתיק זה יכלול הוצאות מטיבים למיניהם, לרבות מר חינקיס. משהתובעת הינה חסויה, תערך הפרדה בין הפיצוי שנפסק לתובעת לבין הפיצוי שנפסק בגין הוצאות מיטיבים למיניהם, לרבות מר חינקיס.
4. מר חינקיס לא המציא תיעוד, או רישום בדבר מועדי ביקוריו אצל התובעת, והוא נסמך בראיותיו, בין היתר, על עדות האחות שאשרה, כאמור, את תדירות ביקוריו.
5. הוברר מעדותה, כי המוסד מתעד את ביקורי המשפחות וזהות המבקר, ורישום זה נעשה באופן שוטף הן בדו"ח הסיעודי והן אצל העו"ס וזאת בהתאם להוראות משרד הבריאות. הצדדים חלוקים בשאלה על מי מוטל היה הנטל להמציא את אותו תיעוד לתמיכה בטענת מר חינקיס באשר לתדירות ביקוריו במוסד. כאמור, על מר חינקיס היה לפרט בדו"ח השנתי שהגיש לאפוטרופוס הכללי את ביקוריו אצל החסויה.
6. לאור האמור לעיל, מצאתי לפסוק לתובעת על דרך של אומדנה, פיצוי כולל בסך של 35,000 ₪ בגין עזרת קרובים לעבר. 20,000 ₪ מתוכם הינם בגין טיפולו של מר חינקיס והיתרה בסך של 5,000 ₪ הינה בגין סיעוד ע"י בני משפחתה האחרים.

הוצאות נסיעה של מר חינקיס

1. מר חינקיס מתגורר בכרמיאל ולצורך ביקוריו אצל התובעת הינו נדרש לנסוע ברכבו לפתח תקווה, מקום מושבו של המוסד. לטענת מר חינקיס, הנתמכת בחוות דעתו של מר קצין, מרחק הנסיעה הלוך חזור הינו כ-300 ק"מ. לדעת מר מוגילבקין מרחק הנסיעה, דרך כביש 6 הינו 118 ק"מ לכיוון. מר קצין מעריך את ההוצאות המשתנות ב-0.8695 ₪ לכל ק"מ וסה"כ 260 ש"ח לכל נסיעה הלוך חזור, בעוד שמר מוגילבקין מעריך ההוצאה בסך של 0.82 ש"ח לכל ק"מ, בצירוף 19 ₪ בגין תשלום אגרה לכביש 6 בגין כל כיוון וסה"כ 232 ₪ לכל נסיעה הלוך חזור.
2. כן חלוקים הצדדים בשאלה האם יש להביא בחשבון גם הוצאות קבועות.
3. מס' 4-5 לחוות דעתו של מר קצין עולה כי בתקופה של 87 חודשים, מיום 6.2.03 ועד ליום 13.5.10 גמע רכבו של מר חינקיס 123,700 ק"מ - 1,421 ק"מ בממוצע חודשי. בתקופה שמיום 13.5.10 ועד לחודש מרץ 2012, שהינה התקופה בה ביקר מר חינקיס את התובעת במוסד, גמע הרכב 1,088 ק"מ בממוצע חודשי. יצוין כי בתקופה שמיום 13.5.10 ואילך, התובעת מאושפזת במוסד ובתקופה זו פחתו הנסיעות ברכב.
4. באשר להוצאות הקבועות- המסקנה המתבקשת הינה כי מר חינקיס ממילא היה ממשיך להחזיק ברכב ולעשות בו שימוש לצרכיו שלו, ועל כן אין מקום להביא בחשבון את ההוצאות הקבועות.
5. לאחר שהבאתי בחשבון את טענות הצדדים, לרבות המחלוקות שבין מומחי הצדדים ומשהבאתי בחשבון את תדירות ביקוריו התכופה יותר של מר חינקיס אצל התובעת במהלך אשפוזיה בביה"ח בלינסון ובית רבקה - מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק למר חינקיס, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך כולל של 35,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

האם יש לפצות את מר חינקיס ובני משפחתה של התובעת בגין הוצאות נוספות שהוצאו לטענתו מכיסם

1. הנתבעת שלמה לתובעת תשלומים תכופים כדלקמן:

ביום 18.2.09 סך של 7,700 ₪ ברוטו, ביום 28.7.09 סך של 8,800 ₪ ברוטו וביום 31.8.10 סך נוסף של 15,000 ₪ ברוטו. סכומים אלו שולמו לתובעת באמצעות באי כוחה והם כוללים שכ"ט עו"ד ומע"מ. תשלומים אלו, לאחר ניכוי שכר טרחת עו"ד ומע"מ, לא אותרו על ידי בדפי חשבון הבנק של התובעת, כמו גם בפירוט ההכנסות וההוצאות שהגיש מר חינקיס לאפוטרופוס בגין השנים 2009-2010. בנוסף, ביום 9.9.12 שולם לתובעת ע"י הנתבעת סך של 49,155 ₪ על חשבון הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, סכום זה כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ. מאחר ודפי חשבון הבנק לתקופה זו לא הוגשו, לא ניתן לדעת אם הופקדו בחשבון החסויה.

1. השוואת דפי חשבון הבנק של התובעת לשנים 2009-2010 לפירוט ההכנסות וההוצאות שהוגשו לאפוטרופוס בגין שנים אלו, מעלה כי קיימת התאמה, לכאורה, בין ההכנסות. כאמור, בפירוט הנ"ל דווחו ההכנסות השוטפות מקצבת זקנה בלבד בלא שדווחו ההכנסות בגין שני תשלומים תכופים שנראה, לפחות לכאורה, כי לא הופקדו בחשבון החסויה. מנגד, דווחו כהוצאות התשלומים בסך של 8,900 ₪ ו-10,900 ₪ ששולמו ע"י מר חינקיס למוסד.
2. במכתבו של מר חינקיס לאפוטרופוס בתשובה למכתבו אליו של האחרון, מיום 25.7.11 נכתב כדלקמן:

"4. במכתב שלי המצורף לפרטה מצוין כי הכספים שמשלמת חברת ביטוח של נהג שפגע בחסויה מועברים ישר לחשבון בית אבות "נוף המושבה" עבור אשפוזה של החסויה.

מצורף ריכוז של ההכנסות וההוצאות עבור החסויה לתקופה שמחודש ספטמבר 2009 עד חודש דצמבר 2010. כמו שעולה מן הריכוז, ההוצאות גדולות יותר מן ההכנסות והן ממומנות, בשלב זה, מכיסי שלי". (ס' 4-5 למכתבו של מר חינקיס).

1. ממכתבו הנ"ל של מר חינקיס לאפוטרופוס עולה, לכאורה, כי בגין התקופה שמחודש ספטמבר 2009 ועד ליום 31.12.11 מימן מכיסו את ההפרש שבין ההכנסות להוצאות הנטענות בסך כולל של 41,020 ש"ח. ב"כ התובעת אף טענה בסיכומיה כי "...יחד עם זאת, כמו שאנטולי אמר, יש או היה גבול ליכולת האישית של אנטולי לתמוך בסימה כלכלית. חודשים על חודשים שההוצאות של סימה הם בסביבות 6,000 או 7,000 ₪ לחודש וההכנסות שלה בסביבות 3,000 ₪ לחודש. חודשים שמצטרפים לשנים, יש גבול ליכולת הכלכלית ואמר זה את אנטולי שאצלו נוצר מחסור" (עמ' 30 לפרוטוקול ישיבת יום 18.11.12). יאמר כי מר חינקיס לא המציא כל תיעוד התומך בטענתו זו , למעט "דוגמאות", (כהגדרתו), ספורות, המעידות על הוצאות בסכומים נמוכים.
2. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק למר חינקיס החזר הוצאות בסכומים הנטענים על ידו, מעבר לפיצוי בגין שכר האפוטרופוס, החזר הוצאות נסיעה וסיעוד התובעת.
3. על מנת שלא לקפחו, הנני פוסק למר חינקיס, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 7,500 ₪ בגין הוצאות שהוצאו על חשבונו.

שכר אפוטרופוס

1. סבורני כי נכון יהיה לפסוק למר חינקיס פיצוי כולל בסך של 20,000 ₪ בגין שכרו

כאפוטרופוס ממועד מינויו ועד ליום 31.12.12.

ניכויים

1. כאמור, מצאתי כי הוצאותיה הנחסכות של התובעת מסתכמות בסך של כ-2,500 ₪ לחודש. יש לנכות מהפיצוי שישולם לתובעת בגין כאב וסבל סך של 122,500 ש"ח לפי ערכו נכון למועד פסה"ד בגין הוצאות נחסכות ממועד התאונה ועד ליום 31.12.12.
2. מהפיצוי הכולל (ברוטו) שישולם לתובעת יש לנכות את שלושת התשלומים התכופים הראשונים בלבד בצירוף שכ"ט ששולם, כשהם צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק. (התשלום האחרון ששולם לתובעת ביום 9.9.12 קוזז ע"י הצדדים, לאחר ניכוי שכה"ט, מהפיצוי בגין הנזק הלא ממוני).

סיכום

1. להלן פירוט הפיצוי שנפסק ממועד התאונה ועד ליום 31.12.12:

• חוב התובעת למוסד בסך של 71,839 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 24.10.12. ב"כ התובעת תעביר סכום זה ישירות למוסד;
• ככל שהנתבעת לא פרעה את חיוביה למוסד בגין החודשים אוגוסט-דצמבר 2012, כולם או חלקם- חיובים אלו ישולמו לתובעת. ב"כ התובעת תעביר סכום זה ישירות למוסד;
• השבת הסכומים ששולמו ע"י התובעת למוסד: 10,900 ₪ ו-8,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום ותשלום. סכומים אלו יופקדו ע"י ב"כ התובעת בחשבונה;
• תשלום החיובים בהתאם לנספח א' להסכם בגין החודשים אוגוסט-דצמבר 2012 בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%. ב"כ התובעת תעביר סכום זה ישירות למוסד;
• פיצוי בסך כולל של 75,000 ש"ח בגין הוצאות המטפלת והוצאות שוטפות נוספות מיום התאונה ועד למועד פסה"ד. ב"כ התובעת תפקיד סכום זה ישירות בחשבון התובעת;
• פיצוי בסך של 132,374 ₪ בגין הנזק הלא ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.10.12. מסכום זה יש לקזז את הוצאותיה הנחסכות של התובעת בסך כולל של 122,500 ש"ח. היתרה תופקד ע"י ב"כ התובעת בחשבון התובעת לאחר ניכוי התשלומים התכופים;
• פיצוי בגין עזרת הזולת בסך של 25,000 ₪ בגין סיעוד התובעת ע"י מר חינקיס וקרוביה- ב"כ התובעת תעביר 20,000 ₪ למר חינקיס ואת היתרה לשאר בני משפחתה של התובעת;
• פיצוי בסך של 35,000 ₪ בגין הוצאות הנסיעה שנגרמו למר חינקיס וסך של 20,000 ₪ בגין שכרו של מר חינקיס כאפוטרופוס. סכום זה יועבר ע"י ב"כ התובעת למר חינקיס;
• פיצוי בסך של 7,500 ₪ בגין החזר הוצאות התובעת ששולמו ע"י מר חינקיס. ב"כ התובעת תעביר סכום זה למר חינקיס.

בכפוף, לאמור לעיל לכל פרטי הפיצוי הנ"ל יווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%.

הוצאות משפט

1. על הנתבעת לשלם לתובעת בנוסף את הוצאות ביהמ"ש, לרבות אגרת בית המשפט. כפוף לאמור בפסה"ד, כל החיובים עפ"י פסק דין זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

תשלום עיתי

עד מתי יש לפסוק התשלום העיתי

1. הצדדים חלוקים בשאלה האם על הנתבעת לפצות את התובעת עד לתום תוחלת חייה, או עד למועד שבו, להערכת המומחה, התובעת, עפ"י לוחות סטטיסטיים, היתה הופכת להיות סיעודית.
2. שבתי ובחנתי את תשובות ההבהרה של המומחה מיום 17.11.11 בהשוואה ללוחות הסטטיסטיקה ומצאתי כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי עיתי עד לתום תוחלת חייה.
3. כזכור, התובעת הינה ילידת 1932. לדעת המומחה, בתשובות ההבהרה מיום 17.11.11 תוחלת החיים של אישה בריאה בגילה של התובעת הינה 9 שנים, (דהיינו בעוד 8 שנים), וכי בשל אשפוזה במוסד התקצרה תוחלת חייה למחצית -4.5 שנים ולמעשה ל- 3.5 שנים.
4. עפ"י שנתון סטטיסטי לישראל לשנת 2012, תוחלת החיים של אישה יהודיה ילידת 1930-1932 הינה 32.7 שנים, דהיינו עד לגיל 90-92 לערך בעוד 10-11 שנים. קיצור תוחלת חיים במחצית משמעו 5-5.5 שנים.
5. התובעת הפכה לסיעודית בגיל 76. לדעת המומחה, בקבוצת הגיל של התובעת 70-75, הצפי לחיים עצמאיים ".... מוערך בשבע שנים (חמש שנים פחות מצפי החיים הכולל לנשים בקבוצת גיל זו". מתשובת המומחה ניתן להסיק כי גם לדעתו תוחלת החיים הינה 12 שנה, (נכון למועד תשובות ההבהרה), וכן כי בחלוף 6 שנים היתה הופכת לסיעודית.
6. לאור האמור לעיל ומשתוחלת החיים הצפויה לתובעת בעקבות התאונה הינה, לכאורה, קצרה יותר מתוחלת החיים הסטטיסטית אלמלא התאונה- מצאתי כי יש לפסוק לתובעת תשלום עיתי עד לתום תוחלת חייה בפועל.

האם יש לאפשר לנתבעת להמשיך ולשלם ישירות למוסד את התשלום בגין הוצאות האשפוז במוסד, או שיש לשלמו לתובעת אשר תעבירו למוסד והאם על הנתבעת לשלם שכ"ט עו"ד בגינו?

1. מאז אושפזה התובעת במוסד, מתבצע התשלום למוסד ישירות ע"י הנתבעת, אולם הוכח כי, לא אחת, חלים עיכובים בביצוע התשלום כפי שעולה מהראיות שהובאו בפניי ואשר לא נסתרו ע"י הנתבעת. מטעם זה הנני סבור כי אין מקום להמשך התשלום בדרך זו.
2. לו הנתבעת אכן היתה משלמת את החיובים הבסיסיים כסדרם - חלק ניכר מהחיובים בפס"ד זה לא היה בא לעולם. משהצדדים וביהמ"ש נדרשו לסוגיה זו בכל הנוגע לחוב העבר למוסד, בנוסף לחיוב בגין התשלומים עפ"י הנספח – "פקעה" זכותה של הנתבעת לפעול בדרך זו ומשכך עליה אף לשאת בשכה"ט הכרוך בכך בשיעור של 15.21%.

"ברגיל, מקום בו המבטחות נושאות מלכתחילה בהוצאות השהות במוסד ומצהירות כי ימשיכו לעשות כן בעתיד, אין מקום לחייב בשכר טרחה בגין הסכומים המשתלמים ישירות למוסד (עניין שוקרון, בפסקה 5). אלא שבמקרה שבפנינו, וכפי שעולה מפסק הדין, שכר הטרחה שנפסק לזכות בא כוח המשיב נגזר מהסכום שנפסק כפיצוי חד-פעמי, בצירוף שכר הטרחה המשוער עבור התשלומים העיתיים (בכפוף לאי הוודאות לגבי קיצור תוחלת חיי המשיב) ובצירוף שכר טרחה גלובלי בגין פעילותו בעבר ובהווה בכל הקשור לאשפוז ולהיקף הטיפול במוסד הסיעודי. זאת, בהתחשב גם במחלוקות שנתגלעו חדשות לבקרים בין קופת חולים ובין המערערות לגבי ביצוע תשלומים שונים למוסד הסיעודי, מה שהצריך את מעורבותו וטיפולו של בא כוח המשיב. מכאן, שרשאי היה בית משפט קמא לפסוק לבא כוח המשיב סכום גלובלי עבור פעילות זו". ע"א 5865/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ, יעקב מסס ואח', (ס' 8).

רכיבי התשלום העיתי

1. הנתבעת תישא בכל חיובי התובעת במוסד הנכללים בהסכם ובנספח א', בהתאם לחשבונית מס שתופק מידי חודש ע"י המוסד. החשבונית תומצא לב"כ התובעת שתמציאה לנתבעת.
2. הוצאות נוספות של התובעת שאינן נכללות בחיובי המוסד בסך של 200 ₪ לחודש.
3. הוצאות שיגרמו לבני משפחתה של התובעת בסך של 500 ₪ לחודש בגין ביקוריהם אצלה.
4. כאמור, מצאתי כי מטפלת קבועה שתבקר את התובעת, מעת לעת, תוכל לשפר את איכות חייה. משכך, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה פיצוי בסך של 2,500 ₪ לחודש. יובהר כי הנני מודע לכך שסכום זה גבוה מהפיצוי שנפסק לתובעת בגין הוצאות מטפלת לעבר. משעסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו ומשלא שוכנעתי כי הלכה למעשה הוצאה ההוצאה הנטענת, נפסק סכום הנמוך מהסכום שנפסק בפריט זה כתשלום עיתי. כן הנני מודע לכך כי סכום זה הינו נמוך מהסכום שנפסק בפרשת מסס.
5. שכ"ט אפוטרופוס והוצאות יחסיות בגין הכנת הדוח והגשתו- 450 ש"ח .
6. חיובי המוסד ישולמו בהתאם להוראות ההסכם והנספח. כל יתרת התשלומים וכן ההוצאות הנחסכות שיקוזזו מהם יישאו הפרשי הצמדה ממועד פסה"ד ועד לתשלום בפועל ויווסף להם כאמור שכ"ט עו"ד.

השקעת כספי התובעת

1. משמונה לתובעת אפוטרופוס ובנסיבותיו של תיק זה יפנה האפוטרופוס לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאישור תכנית להשקעת כספי התובעת ויצרף לבקשתו עותק פסה"ד.

ניתן היום, כה' כסלו תשע"ג, 9 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.