1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו הואשמו בביצוע העבירות הבאות במגרש 13 בהרחבה 13ג' בראש פינה, בחלק מחלקות 16-15 בגוש 13938 (להלן: המקרקעין):

* שימוש במקרקעין ללא קבלת היתר כדין - עבירה לפי סעיפים 145(א)(3) ו-204)(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה).

* שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר - עבירה לפי סעיפים 145(א)(2) - (3) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה.

תמצית פרק העובדות שבכתב האישום הינה כדלקמן: ביום 21.10.2009 התגלה כי במקרקעין בוצעו באחריות הנאשמים העבודות והשימושים המפורטים להלן:

(א) שימוש למגורים בשטח של כ-37 מ"ר, שייעודו חניה, וסומן באות A בתשריט 1 שצורף לכתב האישום.

(ב) שימוש למגורים בחלל גג בשטח של כ-82 מ"ר, וסומן באותB בתשריט 2 שצורף לכתב האישום.

(ג) הצבה בחצר של מכולה בשטח של כ-12 מ"ר, שסומנה באות C בתשריט 3 שצורף לכתב האישום.

נטען כי עבודות ושימושים אלו בוצעו ללא קבלת היתר, על אף שהינם טעונים היתר, וכי הם חורגים מהיתר בניה מס' 39/81 שניתן על-ידי המאשימה.

2. בהודעה בכתב שהגישו הנאשמים ביום 3.5.2010 נכללה כפירה מפורטת בעובדות כתב האישום. בהודעה טענו הנאשמים, בין היתר, כי לבית שהם בנו במקרקעין ניתן ביום 23.1.1984 טופס אכלוס ("טופס 4") וכי מעולם לא נמסרה להם הודעה אודות חריגות בנייה. בישיבה ביום 24.5.2011 בפני השופטת דחלה-שרקאוי חזרו הנאשמים על כפירתם, והנאשם מס' 1 (להלן: הנאשם) ציין כי המכולה נמכרה ומזה שמונה חודשים אינה מצויה במקרקעין. לדבריו, "מכרתי את המבנה כי הרגשתי שאני לא בסדר" (עמ' 1 לפרוטוקול).

3. ביום 28.1.2013 התקיימה ישיבת ההוכחות, שלאחריה איפשרתי לנאשמים להגיש מסמכים נוספים, וציינתי בהחלטתי כי עליהם לציין בהודעה בה יגישו את המסמכים האם הם מבקשים להעיד מטעמם עדי הגנה נוספים. הנאשמים הגישו מסמכים נוספים (בהתאם להחלטה) בצירוף טיעון בכתב (שהיווה למעשה הוספת עדות, מבלי שהותר להם הדבר, וכמובן מבלי שהייתה למאשימה האפשרות להעמידה במבחן החקירה הנגדית). הם לא ציינו אם ברצונם לזמן עדי הגנה נוספים. בהחלטה מיום 5.5.2013 הבהרתי כי הודעת הנאשמים ותגובת המאשימה יהיו חלק מסיכומי הצדדים. המאשימה הגיבה למסמכים ולטיעונים הנוספים, והנאשמים לא ניצלו את זכותם (על-פי החלטתי מיום 13.5.2013) להגיש תגובה בכתב לתגובת המאשימה. בישיבה ביום 28.10.2013 השמיעו הצדדים סיכומים בעל-פה.

4. לאור הודאת הנאשם בהצבת המכולה במקרקעין ללא היתר (כפי שעולה מדבריו בישיבה ביום 24.5.2011, ואף מעדותו הראשית בישיבה ביום 28.1.2013 (בעמ' 7 לפרוטוקול)), תוקדש עיקר הכרעת דין זו לשאלה האם הוכיחה המאשימה את שאר עובדות כתב האישום - קרי, השימושים ללא היתר ובחריגה מתוכנית בחניה ובחלל הגג. עם זאת יוער כי המאשימה הציגה ראיות המוכיחות את עובדת הצבת המכולה במועד הנזכר בכתב האישום (כמו, למשל, תמונות שצולמו ביום 21.10.2009).

שימוש למגורים בשטח החנייה

(א) ראיות המאשימה

5. הראיות שהוצגו על-ידי המאשימה להוכחת השימוש ללא היתר ובחריגה מתוכנית בשטח החנייה למטרת מגורים הינן:

* היתר הבניה מס' 39/81 מיום 23.1.1984 (ת/8), בו צוין כי מותרים "מגורים בקומת קרקע בשטח של 135.90 מ"ר";

* טופס "בדיקת בקשה לאישור להספקת חשמל / מים / טלפון, עפ"י תקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון) התשמ"א-1981" מיום 24.1.1984 (ת/10), בו צוין כי "המבנה בהתאם" (על-פי היתר בניה מס' 82);

* דו"ח פיקוח של המפקחת חגית בן-דוד (להלן: המפקחת) מיום 19.6.2007 (ת/2), ובו פורטו ממצאי הביקורת שנערכה באותו יום, וצויין כי על המקרקעין חלות תכנית ג/5626 (לפיה ייעוד המגרש הינו מגורים) ותכנית ג/8600;

* תשריט של קומת החניה והמרתף על-פי תכניות ההיתר (ת/11(א)), ובו מסומן שטח החניה באות A. המפקחת ציינה בחקירתה הראשית כי בהתאם לתשריט, החניה הייתה צריכה להיות פתוחה בחלק מצידה הצפוני (פתח של 3.40 מטר) והמערבי (פתח של 3.20 מטר). על השימוש בחניה לצרכי מגורים היא העידה:

"בשני הביקורים שלי ראיתי שהחניה סגורה עם חלונות זכוכית ותריסים. מהסתכלות פנימה משהו שקשה לתעד בצילום. אין תיעוד שהמקום משמש חניה. נמצא שם ריהוט, מקרר וקצת קשה לי להבין איך הם משתמשים במקום כחניה" (עמ' 4).

"... אין שם חניה של רכבים. יש שם מקרר והיה שם שולחן כביסה אתמול, מקפיא קטן .." (עמ' 5).

• * תמונות ת/12, ת/13, ת/15;

* עדות המפקחת, שנסמכה על תדפיס גביה עירונית (ת/18) בו צוין כי שטח הנכס של הנאשמים הינו 280 מ"ר, ולפיה -

"גם בחומר שאני מקבלת מהרשות ניתן לראות כי בעצם קומת הקרקע הייתה מוכרת כצימר במועצה המקומית ראש פינה והקומה העליונה נערך לה מדידה והיא חושבה למגורים. הקומה העליונה כוונתי לגג" (עמ' 5).

המפקחת הסתמכה אף על תשריט מדידת קומת הכניסה (ת/19), שלדבריה נערך על-ידי המועצה המקומית, באומרה -

" ... שבעצם מתארים גם את מה שאמור היה להיות קומת חניה ואצלם זה קומת קרקע שמסומנת צימר" (שם).

* מכתב המפקחת אל הנאשם מיום 4.7.2007 (ת/1), ובו הודעתה כי ביקרה במקרקעין ביום 19.6.2007 וגילתה את השימושים ללא היתר;

* דו"ח פקוח של המפקחת מיום 25.10.2009 (ת/3), ובו פירוט ממצאי הביקורת מאותו מועד.

לא הוצגו למפקחת כל שאלות בחקירה הנגדית המתייחסות לראיות הללו.

(ב) ראיות הנאשמים

6. בתחילת עדותו הראשית הנאשם ביקש לכפור בתקפותם של התשריטים ושאר הראיות בכתב שהוצגו על-ידי המאשימה, באומרו:

"הבית הזה כפי שמוצג בכתב האישום הוא לא בית שלי בכלל. אין לי בית בשטח של 135 מ"ר. גודל הבית שלי הוא בשטח של 109 מ"ר. כל החישובים בכתב האישום לא רלוונטיים" (עמ' 7).

אולם בהמשך התברר כי הטענה הינה סתמית וללא בסיס. בחקירתו הנגדית אמר הנאשם דברים שונים:

"לא טענתי שהבית הוא 109 מ"ר. הבית הוא טיפוס 109 מ"ר. קומת הביניים היא גודל של 109 מ"ר. יש את החלק התחתון, שם יש חניה וחדר וחדר כביסה" (עמ' 9).

7. הנאשם העיד כי מעולם לא נעשה שימוש בחניה למטרת מגורים (עמ' 8). בחקירתו הנגדית הסביר כי הקומה התחתונה משמשת לחניה וכי "יש בחזית תריסים וחלונות הזזה שדרכם אפשר להיכנס" (עמ' 9). בסיכומיו הדגיש כי העובדה שניתן בשעתו "טופס 4" בצירוף העובדה שלא ביצע מעולם שינויים במקרקעין מצביעים על כך שאין יסוד לגרסת המאשימה.

8. המסמכים שהנאשמים הגישו לבית המשפט לאחר תום פרשת ההוכחות אינם תומכים בטענותיהם. מרבית המסמכים אינם שופכים אור על המחלוקות העובדתיות נשוא כתב האישום. מקצת המסמכים שצורפו ושייכים למחלוקת כבר הוגשו כראיות מטעם המאשימה. המסמך שלכאורה עשוי היה לתמוך בטענת הנאשמים - ותואר על-ידיהם: "מ-6 - תכנית הבית (חלקית - זה מה שנמצא) חתומה ע"י א. קנז אדריכל לבית 110B בציון השינויים" - הינו מסמך חלקי, אשר אין בו כל סימנים המעידים כי הוא הוגש למאשימה או כי תכנית השינויים אושרה על-ידה.

(ג) הכרעה בין הגרסאות

9. המפקחת העידה כי ראתה בעיניה שהשטח אשר יועד לחניה בביתם של הנאשמים הינו סגור ואינו משמש לחניה, וכי מצויים בו סממנים של מגורים, כדוגמת ריהוט ומקרר. עדות זו והצילומים שהוגשו מלמדים כי השימוש הנעשה בשטח שיועד לחניה אינו תואם את הייעוד על-פי התשריט. על אף שכבר בשנת 2007 שיגרה המפקחת אל הנאשמים הודעה על כך, ובה הם זומנו למסור גרסתם, לא חל שינוי בשימוש בשטח החניה לאורך השנים.

10. הנאשמים כפרו לחלוטין בגרסת המאשימה. תחילה טען הנאשם בלהט כי ראיות המאשימה אינן שייכות לבית שנבנה על-ידו. בחקירה הנגדית של המפקחת היא לא נשאלה מאומה אודות המוצגים שהוצגו, לרבות התמונות של הבית, שהעידה כי צולמו על-ידה, ובחקירה הנגדית של הנאשם הוא סתר את אמירתו כי נבנה בית של 109 מ"ר בלבד. מוטב היה לטענה זו (לפיה מסמכי המאשימה לא קשורים לבית של הנאשמים) שלא תיטען. הנאשמים לא ניצלו את האפשרות שניתנה להם להביא עדי הגנה מטעמם, כדוגמת המתכננים והמהנדסים שבנו עבורם את ביתם, ושבהם הם תולים את יהבם באומרם כי כל אשר נבנה בוצע על-פי תכניותיהם. הנאשם אף לא הציג תמונות המאששות את גרסתו לפיה שטח החניה משמש כחניה. הנאשמת מס' 2 בחרה שלא להעיד.

11. אינני מקבל את הטענה של הנאשמים כי לא בוצעו שינויים בבית. אף אם הייתי מקבל את טענת הנאשמים, לפיה ניתן להם "טופס 4" ולא בוצעו כל שינויים בבית לאחר המועד בו ביקר בביתם האדם אשר מילא את טופס הבדיקה לפני מתן "טופס 4" (ת/10) - אין פירושו של דבר כי מתן "טופס 4", או קביעה כי "המבנה בהתאם" על גבי טופס הבדיקה לפני מתן "טופס 4", מהווים ראיה חלוטה להתאמה בין התשריט שצורף להיתר הבניה לבין המצב בשטח. אין דרך להתחקות אחר אופן קבלת "טופס 4" שניתן לפני 30 שנה, אולם העובדה שהוכחה על-ידי המאשימה היא כי הפתחים לשטח החניה, שנדרשו על-פי התשריט, אינם קיימים במציאות, כי שטח החניה סגור מכל צדדיו וכי מצויים בו סממנים המעידים על מגורי אדם, ועל כך שהשטח שיועד לחניה איננו משמש למטרה זו. הנאשמים לא הפריכו את המסקנה המתחייבת מממצאים אלה, אשר הוכחו על-ידי המאשימה, ואף לא יצרו ספק סביר בדבר נכונות הממצאים.

שימוש למגורים בחלל הגג

(א) ראיות המאשימה

12. הראיות שהוצגו על-ידי המאשימה להוכחת השימוש ללא היתר ובחריגה מתוכנית בחלל הגג למטרת מגורים הינן:

* היתר הבניה מס' 39/81 מיום 23.1.1984 (ת/8), בו צוין כי מותרים "מגורים בקומת קרקע בשטח של 135.90 מ"ר";

* דו"ח פיקוח של המפקחת מיום 19.6.2007 (ת/2), ובו פורטו ממצאי הביקורת שנערכה באותו יום.

* תשריט של החזית הצפונית על-פי תכניות ההיתר (ת/11(ב)), ובו מסומן שטח חלל הגג באות B. המפקחת אמרה בחקירתה הראשית כי שטח זה אמור להיות חלל אטום, סגור ולא לשימוש, אולם "בשטח יש שם פריצת חלונות, יש תיעוד למזגנים ולהשמשת החלל" (עמ' 5);

* תמונות ת/13, ת/15;

* מכתב המפקחת אל הנאשם מיום 4.7.2007 (ת/1), ובו הודעתה כי ביקרה במקרקעין ביום 19.6.2007 וגילתה את השימושים ללא היתר;

* דו"ח פקוח של המפקחת מיום 25.10.2009 (ת/3), ובו פירוט ממצאי הביקורת מאותו מועד.

(ב) ראיות הנאשמים

13. בעדותו הראשית אמר הנאשם כי אין מדובר בחלל, כי מצויים בו ארבעה חלונות אשר מופיעים בתוכנית המקורית וכי המקום אינו משמש למגורים (עמ' 8).

(ג) הכרעה בין הגרסאות

14. בניגוד לעדות המפקחת, שראתה את שטח החניה כשהוא סגור מכל צדדיו ובתוכו סימנים המעידים על מגורים, הרי עדותה באשר לשימוש בחלל הגג אינה נסמכת על מראה עיניים, אלא על מסקנתה מהימצאות חלונות בחלל הגג (כפי שמופיע בתמונות שצולמו על-ידה).

15. הנני סבור כי אין די ביצירת חלונות או תשתית למזגן כדי להוכיח שימוש בחלל הגג. מטעם זה, הנני קובע כי לא הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים עושים שימוש בחלל הגג לצרכי מגורים.

התוצאה

16. לאור הניתוח של הראיות וההכרעה בין הגרסאות, הנני קובע כדלקמן:

(1) בגין שימוש למגורים בשטח שייעודו חניה ובגין הצבת מכולה במקרקעין הנני מרשיע את שני הנאשמים בביצוע עבירה של שימוש במקרקעין ללא קבלת היתר כדין ובשימוש במקרקעין בסטייה מהיתר.

(2) המאשימה לא הוכיחה כי הנאשמים עשו שימוש במגורים בחלל גג באופן המצמיח את העבירות נשוא כתב האישום.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ד, 08 יוני 2014.