1. ביום 3.12.2009 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום בו הואשמו בביצוע עבירות של שימוש במקרקעין ללא קבלת היתר (סעיפים 145(א)(3) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק)) ושימוש במקרקעין בסטייה מהיתר (סעיפים 145(א)(2) - (3) ו-204(ב) לחוק. בכתב האישום נטען כי הנאשמים ביצעו במקרקעין שהינם מגרש 13 בהרחבה 13ג' בחלק מחלקות 16-15 בגוש 13938 (להלן: המקרקעין) עבודות ושימושים ללא קבלת היתר ובחריגה מהיתר בניה מס' 39/81 שניתן להם, כמפורט להלן:

* שימוש למגורים בבית שבמקרקעין בשטח של כ-37 מ"ר שייעודו חניה;

* שימוש למגורים בחלל גג בשטח של כ-82 מ"ר;

* הצבה בחצר של מכולה בשטח של כ-12 מ"ר.

ביום 8.6.2014 ניתנה הכרעת הדין, בה הורשעו הנאשמים בביצוע העבירות נשוא כתב האישום, בגין שימוש למגורים בשטח שייעודו חניה ובגין הצבת מכולה במקרקעין. הם זוכו מהעבירות שבכתב האישום בכל הנוגע לעשיית שימוש במגורים בחלל הגג בבית שבמקרקעין.

2. ביום 26.1.2015 השמיעו הצדדים טיעוניהם לעונש.

טיעוני המאשימה לעונש

3. בא-כוח המאשימה טען כי בעוד שהמכולה שהוצבה בחצר הבית סולקה זה מכבר, הרי השימוש למגורים בשטח שייעודו חניה נמשך (כפי שמשתקף בתמונה ת/21 שצולמה ביום 1.9.2014). נטען כי כתוצאה מכך משתמשים הנאשמים לצורך חניית כלי רכב שלהם בשטח אחר, ויוצרים מפגע תכנוני-תעבורתי.

4. בא-כוח המאשימה גרס כי מתחם הענישה נע בין 25,000 ₪ ל-75,000 ₪. בנוסף להטלת קנס, הוא ביקש להורות על חיוב בחתימה על התחייבות כספית שלא תפחת מ-30,000 ₪, על חיוב בתשלום האגרה המתחייבת מהסבת השימוש מחניה למגורים בסכום שלא יפחת מסך 3,500 ₪ ועל צו שיורה לנאשמים להתאים את החלל שיועד לשמש לחניה, ואשר הם עשו בו שימוש למגורים, לייעודו המקורי.

טיעוני הנאשמים לעונש

5. נאשם מס' 1 הסתפק בכפירה בכך שבשטח שיועד לשמש לחניה נעשה בפועל שימוש למגורים. נאשמת מס' 2 בחרה שלא לטעון לעונש.

שיקולי ענישה

6. העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בטרם יקבע בית המשפט את העונש המתאים לנאשמים, עליו לבחון ולקבוע מהו מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שהם ביצעו בהתאם לעקרון ההלימה. קביעת המתחם תעשה לאור חמישה פרמטרים: (1) הערך החברתי הנפגע; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין, ונסיבות נוספות, כאמור בסעיף 40יב); (5) לגבי מתחם עונש הכולל קנס - מצבם הכלכלי של הנאשים (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).

7. כאשר מדובר בעבירה על חוק התכנון והבניה, הערך החברתי הנפגע הינו שלטון החוק והסדר הציבורי. במקרה הנוכחי פגעו הנאשמים בערך זה במידה בינונית בכך שעשו שימוש בשטח שיועד לחניה לשם מטרת מגורים ללא היתר ובסטיה מהיתר קיים.

8. דוגמה למדיניות הענישה הנהוגה ניתן למצוא בפסק דין אליו הפנה בא-כוח המאשימה - גזר דין שניתן בחעמ (שלום ב"ש) 1335-08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת הנגב נ' צמח (פורסם בנבו, 29.6.2011), בו נגזר דינם של שני נאשמים, בני זוג, אשר הורשעו בביצוע בניה ושימוש של תוספת בשטח של כ-50 מ"ר למבנה מגורים קיים ללא היתר, ועל כך אחד מהם הושת קנס של 12,500 ₪ וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירות לפי החוק. יוער כי בטרם נגזר הדין באותה פרשה ניתן היתר בניה, ובית המשפט ציין בגזר דינו כי "אילו לא התקבל היתר, היה העונש חמור הרבה יותר ..".

9. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש להביא בחשבון לגבי המעשה של שימוש למגורים בשטח שייעודו חניה - כי מדובר בעבירה מתמשכת על פני שנים רבות, וכי הנאשמים לא נקטו שום צעד לתיקון, ובטיעונו לעונש אף כפר נאשם מס' 1 בעצם ביצוע העבירה על אף שהורשע בה, ואילו לגבי הצבת מכולה בחצר - כי הנאשמים תיקנו את המחדל והמכולה שוב אינה נמצאת במקום.

10. על בסיס פרמטרים אלו הנני קובע כי לגבי העבירה של שימוש במקרקעין ללא קבלת היתר, כמו גם לגבי מתחם העונש לגבי העבירה של שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר, מתחם עונש המאסר נע בין שלושה חודשי מאסר על תנאי לששה חודשי מאסר בפועל וכי מתחם הקנס ההולם בגין ביצוע העבירה בה הורשע הנאשם נע בין סך 40,000 ₪ לבין לסך של 150,000 ₪. באשר לקנס - לגבי כל אחת מעבירות אלו, מתחם העונש נע בין קנס בסך 10,000 ₪ לקנס בסך 40,000 ₪. יוער כי במקרה הנוכחי לא עתר בא כוח המאשימה לעונש מאסר בפועל או מאסר מותנה.

11. בגזירת העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם העונש יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (ראו: סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין), כמפורט בסעיף 40יא וסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך התחשבות בשיקול ההרתעה האישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושיקול הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין). אף כאשר מדובר בריבוי עבירות המהוות שני אירועים, ונקבע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד, רשאי בית המשפט לגזור עונש כולל לכל האירועים (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין). יוער כי במקרה הנוכחי לא עתר בא כוח המאשימה לעונש מאסר בפועל או מאסר מותנה.

במקרה הנוכחי לא הציגו הנאשמים נתונים כלשהם אודות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות.

12. בטרם יגזור בית המשפט את העונש המתאים במסגרת מתחם העונש ההולם, עליו לבחון האם יש מקום לחריגה ממתחם זה, בין אם למעלה (לשם הגנה על שלום הציבור, בתנאי סעיף 40ה לחוק העונשין) ובין אם למטה (לאור השיקול השיקומי, כאמור בסעיף 40ד לחוק העונשין). במקרה הנוכחי, אין מקום לחריגה ממתחמי העונש.

13. לאור זאת, הנני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

א. כל אחד מן הנאשמים ישלם קנס בסך 15,000 ₪ או 30 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.2015 ובכל 1 לכל חודש קלנדרי שלאחריו. אם לא יבוצע תשלום במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

ב. כל אחד מן הנאשמים יחתום על התחייבות בסך 50,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע העבירות בהן הם הורשעו בתיק זה. נאשם שלא יחתום - ייאסר למשך 60 יום או עד שיחתום.

ג. ניתן צו, המופנה לכל אחד מהנאשמים, להתאמת השימוש בשטח של כ-37 מ"ר שייעודו חנייה ואשר סומן באות A בתשריט 1 שצורף לכתב האישום, להיתר הבניה מספר 39/81, וזאת תוך ששה חודשים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, במעמד הנאשמים ובא כוח המאשימה.