תביעה בעילה של לשון הרע לפיצויים בסך של 1 מיליון ₪.

התביעה

1. הנתבע 1 שימש כנשיא ארגון ספורט החרשים בישראל (אס"ח) במשך 12 שנים, עד לחודש נובמבר 2009. קודם לכן, משנת 1986, שימש כמזכיר הארגון. בנוסף, משנת 2005 (לפחות עד למועד הגשת התצהיר), שימש כסגן יו"ר הארגון הבינלאומי של ספורט החרשים ה- ICSD, שהינו ארגון בינלאומי המאגד בתוכו את ארגוני ספורט החרשים במדינות השונות ומורכב מנציגי המדינות (הארגון הבינלאומי).
   הנתבע 3 שימש בזמנים הרלבנטיים כמזכ"ל אס"ח.
   התביעה כנגד הנתבע 2 נמחקה.
2. לפי כתב התביעה, עקב פעילותו הרבה של התובע בקרב קהילת החרשים מזה כ- 40 שנה, במגוון תפקידים רחב, זכה התובע להערכה רבה בקרב ציבור זה בארץ ובעולם ובאמתחתו תעודות הערכה ומדליות רבות, כאות הוקרה על פעילותו (הפעילויות, המדליות והתעודות שברשות התובע פורטו על פני כ- 2 עמ' בתצהירו ובעמוד נוסף בסיכומי התשובה).
3. לטענת התובע, בשנת 2007 חזר מארה"ב והשתקע בישראל. הוא ניסה להשתלב בהנהגת אס"ח, מתוך רצון לתרום מניסיונו ולגייס את המעמד שצבר בעולם לעזור לציבור החרשים בארץ. לטענתו, הנתבעים חסמו את דרכו אל הנהגת הארגון, כשאינם בוחלים בכל דרך לעשות זאת, לרבות השפלתו ועשייתו מטרה לבוז ולשנאה. הנתבעים הפיצו שמועות וכינויים להכפיש את שמו ומנעו ממנו להיבחר למוסדות הארגון ולהשתתף בפעילויות שונות.
4. לטענת התובע, הנתבעים פעלו בזדון תוך ניצול כוחם והשפעתם בקרב קהילת החרשים, שהיא קהילה קטנה, על מנת לפגוע בשמו הטוב. זאת, כשהם מודעים היטב למעשיהם, ולהשפעתם על הקהילה ועל התובע. הנתבע 3 שימש כידו הארוכה והמבצעת של נתבע 1.
5. לטענת התובע, לאחר שנים רבות של פעילות למען הקהילה בארץ ובעולם, הוא מוצא עצמו מצטדק ומתנצל בפני חברי הקהילה, הפונים אליו בעקבות השמועות והפרסומים נגדו.
6. מכאן התביעה לפיצויים בסך של 1 מיליון ₪, בעילה של לשון הרע. הפיצוי נדרש בשל הפגיעה בשמו הטוב ובאיכות חייו של התובע, והפגיעה ביכולתו להשתכר מארגון פעילויות ספורט בישראל בשל הפגיעה בשמו הטוב, לרבות ההוצאות שנאלץ להוציא התובע כשנסע באופן פרטי לאולימפיאדת החורף בארה"ב בשנת 2007 ולאולימפיאדה בטייוואן בשנת 2009, בעוד הנתבעים נוסעים על חשבון הארגון הבינלאומי או אס"ח.
7. כדי למנוע חזרה ולאפשר דיון בכל אחד מהאירועים הפרטניים שעליהם מבסס התובע את תביעתו, הם יפורטו במסגרת הדיון, תוך הצגת הטענות והראיות הרלבנטיות.
8. להלן טענות ההגנה הכלליות של הנתבעים.

טענות הנתבעים

1. לטענת הנתבעים, התובע הוכרז כאישיות בלתי רצויה (PNG)ע"י הארגון הבינלאומי, בקונגרס ה- 40 שהתקיים בפברואר 2007. לפיכך, נאסר עליו להיבחר לתפקידים בארגון הבינלאומי או באס"ח, ליטול חלק רשמי באירועים ולהשתתף בהם.
2. לטענת הנתבעים, דין התביעה, שהוגשה כנגדם באופן אישי, ולא כנגד הארגונים, להידחות בהעדר עילה, שכן הם פעלו בתוקף תפקידם ליישום ההכרזה על הנתבע כאישיות בלתי רצויה, ולא כאנשים פרטיים. ההחלטה להכריז על התובע כאישיות בלתי רצויה היא החלטה של הארגון הבינלאומי, ולא של הנתבעים. כפועל יוצא מתפקידם, היו מחויבים הנתבעים לפעול בהתאם להוראות והחלטות הארגון הבינלאומי. בכל פעולותיהם בעניין התובע פעלו על מנת לאכוף את החלטת הארגון הבינלאומי, כשהתובע עושה כל שביכולתו להפריע לסדר הארגוני ולמנוע את יישום ההחלטה, שהוא מודע לה היטב. התובע מונחה ע"י רצון עיקש שאינו תואם את המציאות, ליטול תפקידים במסגרת אס"ח והארגון הבינלאומי. לכל הפחות, עומדת להם ההגנה שלפי סעיף 15(2) לחוק לשון הרע משביצעו את המוטל עליהם מכוח תפקידם בארגון ובאס"ח.
3. לטענת הנתבעים, הארגון הבינלאומי הכריז בקונגרס ה- 40 של הארגון על התובע כעל אישיות בלתי רצויה בשל התנהלות התובע, שהציג את עצמו כנציג של אוזבקיסטן מבלי שגר שם, בניגוד לתקנון הארגון הבינלאומי, כמו גם ההליכים המשפטיים שניהל כנגד יושבי ראש הארגון הבינלאומי לדורותיהם. ביסוד התביעות שהגיש התובע בארה"ב כנגד יושבי ראש הארגון, עומדת טענתו של התובע, כי בקונגרס הבינלאומי בשנת 2001 הוציא אותו יו"ר הארגון דאז, מר לובט, מהאולם בגין הצגתו כנציג אוזבקיסטן כאמור. בקונגרס 38 של הארגון הבינלאומי שנערך בשנת 2003 ביקש נציג אוזבקיסטן בארגון הבינלאומי להבהיר כי הדוא"ל ששלח התובע בשם אוזבקיסטן לא נכתבו בשם הארגון והאמור בו לא נכתבו ולא אושר ע"י יו"ר הארגון, תוך התנצלות על האירועים הקשורים בכך (ראו הפרוטוקול, מוצג 25 למוצגי הנתבעים. התובע מאשר המחלוקת עם הארגון הבינלאומי בעניין זה, בח"נ בעמ' 46 ש' 15 ואילך).
4. לגופם של האירועים, טוענים הנתבעים, כי טענות התובע בחלקן אינן נכונות ולא הוכחו מבחינה עובדתית; ולגבי חלקן, עומדת להם טענת "אמת דיברתי" בנוסף להגנה הנובעת מכך שפעלו כפי שחייב אותם תפקידם.
5. יתר על כן, לטענת הנתבעים, לתובע מעולם לא היה שם טוב והוא בעל מוניטין בעייתי. בהיותו בארה"ב נשלל ממנו רישיון סוכן הבורסה האמריקאי עקב עבירות שביצע על כללי הבורסה והוא אף חויב בתשלום קנס בסך של כ- 200,000 דולר (מוצג 6 למוצגי הנתבעים. ראו גם ההחלטה בעניינו של התובע, מוצג 49 למוצגי הנתבעים. התובע מאשר את הדברים בח"נ בעמ' 30 ש' 21-28). בנוסף, בניגוד לתקנון הארגון הבינלאומי, התובע הציג את עצמו כנציג של אוזבקיסטן אף שלא גר שם, כאמור לעיל. גם קורות החיים שלו, כפי שהציגם לבית המשפט, רצופים אי-דיוקים. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע הינו תובע סדרתי. בארה"ב ניהל תביעות כנגד שלושה יושבי ראש של הארגון הבינלאומי. כיום הוא מנהל בישראל מספר תביעות לשון הרע ואף הגיש תביעה ותלונה ללשכת עורכי הדין כנגד באי כוחו לשעבר (ראו ח"נ של התובע בעמ' 29 לפרוטוקול, שם ציין התובע, כי מעבר לתביעה זו, הוא מנהל תביעה כנגד נתבע ששמו בן הרוש ותביעה נוספת נגד עדה ויבגני שבצ'וק, שתיהן בלשון הרע וכן הגיש תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד ב"כ עו"ד גולדשטיין ותביעה קטנה כנגד ב"כ לשעבר בתיק זה, עו"ד ליבוביץ).
   לפיכך, סבורים הנתבעים, כי התובע אינו יכול לטעון לפגיעה בשמו הטוב.

הראיות

1. מטעם התובע הוגש תצהירו שלו וכן, תצהירים של מר אלכסנדר פנחסוב, גב' נתניה ארוך וגב' יבגניה גוייחר. שני מצהירים נוספים מטעם התובע לא התייצבו לחקירה על תצהיריהם והם הוצאו מן התיק (ראו החלטה בדיון מיום 31/1/13 עמ' 53).
   התובע הגיש גם תצהיר גילוי מסמכים שלו מצורפים המסמכים, כחלק מראיותיו (במהלך הדיון אפנה למסמכים המצורפים לתצהיר גילוי המסמכים ובהתאם לסימונם שם, להלן: מוצגי התובע).
2. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם. שלושה עדים נוספים התייצבו על מנת להיחקר על מכתבים שערכו לבקשת הנתבעים בקשר לחלק מהאירועים הנזכרים בתביעה (מר יעקב קרן, מר שי שלמה לוי ומר יעקב ארנפלד). שלושה עדים אחרים שזומנו לצורך הגשת מסמכים, לא התייצבו לדיון והמסמכים הוצאו מן התיק (ראו החלטה בדיון מיום 18/2/13 בעמ' 67). הנתבעים הגישו תיק מוצגים (מוצגי הנתבעים).
3. התקיימו שתי ישיבות הוכחות, הראשונה לשמיעת עדי התובע והשניה לשמיעת עדי הנתבעת. הדיון התקיים באמצעות מתורגמן לשפת הסימנים, שכן התובע חרש והנתבעים חרשים-אילמים.
   הסיכומים הוגשו בכתב.
4. התובע היה מיוצג לעת הגשת התביעה והתצהירים. לאחר מכן, שוחרר בא כוחו מייצוג. לישיבת ההוכחות הראשונה שבה נחקרו עדי התביעה, התייצב התובע ללא עו"ד. לישיבה השניה, שנועדה לחקירת עדי הנתבעים, התייצבה מטעמו של התובע עו"ד איזולדה לבינסון. על הסיכומים חתום התובע בעצמו.

דיון

1. דין התביעה להידחות.
2. פרסום לשון הרע הוא עוולה אזרחית כקבוע בסעיף 7 לחוק לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (החוק). העוולה מכילה שני יסודות: "פרסום" המוגדר בסעיף 2 לחוק, והיות הפרסום בבחינת "לשון הרע" כמוגדר בסעיפים 1 - 3 לחוק.
   סעיף 2 לחוק לשון הרע קובע, כי "פרסום לעניין לשון הרע-בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר" וכי "רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע."
   סעיף 1 לחוק מגדיר "לשון הרע", בין השאר, כפרסום אשר עלול "להשפיל אדם, לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו; לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו". "המבחן הקובע הוא, מה היא לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ פ"ד לא(2) 281, עמ' 300) ובהתאמה, לענייננו, למעשים שמייחס התובע לנתבעים.
   יש לדון בכל אחד מהפרסומים לגביהם נטען כי הם מהווים לשון הרע.
3. בטרם דיון פרטני כאמור, אדון בסוגיית הכרזתו של התובע כאישיות בלתי רצויה לרבות התביעות שניהל התובע בארה"ב כנגד ראשי הארגון הבינלאומי, שכן נושא זה שזור כחוט השני בטענות הצדדים.

I - ההכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה

1. כאמור, הנתבעים טוענים כי בהתנהלותם מול התובע, אכפו ויישמו את החלטת הקונגרס של הארגון הבינלאומי, שהכריז על התובע כאישיות בלתי רצויה. טענה זו הועלתה כבר בכתב ההגנה של הנתבעים. התובע לא הגיש כתב תשובה. בכתב התביעה, כמו גם בתצהירו, הוא מתעלם מההכרזה ואינו מציג כל טענה או גרסה בעניין זה. התובע לא העלה גם טענות כלשהן ביחס לתוקף או חוקיות ההחלטה להכריז עליו כאישיות בלתי רצויה, היקפה או משמעויותיה. גם לטענת הנתבעים, שלפיה התובע ניהל הליכים משפטיים כנגד יושבי ראש הארגון הבינלאומי בבתי המשפט בארה"ב ואלה עמדו, בין היתר, ביסוד ההכרזה, לא התייחס התובע בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית (התובע צירף לתצהירו או לתצהיר גילוי המסמכים חלק המסמכים הרלבנטיים לנ"ל, ללא כל דיון בהם).
2. מעיון בחומר הראיות עולה, כי התובע הוכרז כאישיות בלתי רצויה (PNG) בהחלטת הקונגרס ה- 40 של הארגון הבינלאומי, שהתקיים בפברואר 2007 בארה"ב, וזאת, בהמשך לדיון בהצעה 65 שהגישו גרמניה וקרואטיה להכרזתו כאישיות בלתי רצויה.
   [ראו דיווח על הצעה 65, מוצג 12 (דיווח על הצעה 65) וכן, ס' 8 לפרוטוקול ישיבת הקונגרס ה- 40 של הארגון הבינלאומי, מוצג 38 למוצגי התובעים או מוצג 3 למוצגי התובע (הפרוטוקול)].
3. מהפרוטוקול עולה, כי בישיבת הקונגרס מיום 1/2/2007, התקיים דיון בהצעה 65. תחילה, הבהירו מגישות ההצעה את טעמיה. בהמשך, השמיע התובע את טענותיו בעניין; עוה"ד של הארגון הבינלאומי סקר את המצב המשפטי ואת ההיסטוריה של יחסו של התובע לארגון; ניתן פרק זמן של 20 דקות לשאלות ותשובות, ואז נערכה הצבעה.
   תוצאות ההצבעה: 34 צירי מדינות הצביעו בעד, 27 הצביעו נגד, 32 נמנעו וקול 1 נפסל.
4. מעבר לדיון ולהחלטה שהתקיימו בקונגרס כמתועד בפרוטוקול, דבר ההכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה ומשמעותה של ההכרזה, הועברו לידיעת התובע ולידיעת הנתבעים, כבעלי תפקידים באס"ח ובארגון הבינלאומי, במכתב של נשיאת הארגון, גב' דונלדה אמונס, מיום 2/3/2007. המכתב מוען לתובע והועבר לידיעת בעלי התפקידים (מוצג 6 של התובע או מוצג 3 של הנתבעים, להלן: המכתב). מצויה גם הודעה נוספת מיום 15/3/2007 על הכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה בקונגרס ה- 40 של הארגון הבינלאומי ומשמעויותיה (מוצג ת/1).
5. לפי האמור במכתב, משמעות ההכרזה היא שהתובע מנוע מליטול חלק בכל הפעילויות של הארגון הבינלאומי או של המדינות החברות בו, ולמלא כל תפקיד בארגונים אלה, לרבות קבלת כל אקרדיטציה שקשורה לפגישות או לתחרויות של הארגונים. האמור חל גם על אולימפיאדת החורף והקיץ של החרשים, אליפות העולם, וכל התחרויות האזוריות והאירועים הספורטיביים (בתרגום חופשי מאנגלית - י.ב).
   נוסח דומה של משמעות ההכרזה מצוי גם בדיווח על הצעה 65 ובמוצג ת/1.
6. התובע בח"נ מאשר, כי נכח בקונגרס בעת שנדונה ההצעה להכריז עליו כאישיות בלתי רצויה לפי הצעה 65 בקונגרס 2007 (עמ' 35 ש' 29 - עמ' 36 ש'1, עמ' 39 ש' 22-29); וכי קיבל לידיו את המכתב, אם כי לדבריו קיבל אותו במאי ולא במרץ, כיוון שאז כבר לא גר בארה"ב וחזר לארץ בתאריך 15/2/07, לאחר הקונגרס (עמ' 39 ש' 6-11, 28-31).
   
   [צורף דוא"ל של הארגון לתובע מיום 13/3/2007, שלפיו לא הצליחו להעביר לתובע את המסמכים בדואר, מכיוון ששינה את מענו ועזב את ארה"ב ואין בידם המען החדש ולפיכך, מועברת ההחלטה בדוא"ל, מוצג 2 למוצגי הנתבעים.
   התובע ציין בתשובות לשאלון כי ביום 18/3/07 קיבל את ההודעה מוצג 2 של הנתבעים בדוא"ל וכי בסוף חודש מרץ ראה את פרוטוקול הדיון באינטרנט. המכתב החתום שנשלח לכתובתו האחרונה בארה"ב נמסר לו ביולי ע"י מר קקון (הכוונה למכתב מוצג 6 של התובע). ראו ס' 13 לשאלון נת/1].
7. אף שהתובע מאשר, כאמור, שהוא יודע כי הוכרז ע"י הארגון הבינלאומי כאישיות בלתי רצויה לפי הצעה 65 בקונגרס 2007 שבו נכח, ואף שהודה שקיבל לידיו את המסמכים הנ"ל, התקשה להשיב לשאלה מהי לשיטתו משמעות ההכרזה. רק לאחר ח"נ מאומצת, לרבות התערבות בית המשפט, השיב התובע: "אסור לי להיות מועמד בשביל הארגון העולמי, אסור לי להיות כמו עובד בתוך הארגון. והם מוסיפים שאסור לי להיות משקיף בספורט, אסור לי להיות אוהד, אסור לי להיות עיתונאי, זה לא החלטת הקונגרס, בקונגרס יש את החוקים ובמספר 8 כתוב בדיוק. אסור לי להיות מועמד של הוועד הבינלאומי" (ראו ח"נ בעמ' 35 ש' 29 - עמ' 39).
8. טענתו זו של התובע, אינה עולה קנה אחד עם הכתוב במפורש במכתב של הגב' אמונס נשיאת הארגון הבינלאומי, כמו גם בהצעה 65 (מוצג 12) ות/1 מהם עולה, כי אין מדובר רק על איסור לשמש בתפקידים רשמיים בארגון הבינלאומי אלא גם בתפקידים באס"ח וכי התובע מנוע מליטול חלק בפעילויותיהם כמפורט לעיל.
   יש לציין, כי בס' 8 אליו מתייחס התובע בעדותו, הוא ס' 8 לפרוטוקול ישיבת הקונגרס ה- 40 של הארגון הבינלאומי (ראו ההפניה של התובע בעמ' 39 ש' 1-3), אין פירוט ביחס למשמעות קבלת ההצעה להכרזת התובע כאישיות בלתי רצויה, אלא רק פירוט של סדר הדיון בהצעה ותוצאות ההצבעה. התובע לא הציג כל ראיה לתמיכה בעמדתו ובפרשנות הצרה שהציע למשמעות ההחלטה, בניגוד למוצגים הנ"ל שבכתב.

טענות התובע לפברוק המסמכים

1. במסגרת חקירתו הנגדית העלה התובע לראשונה טענה כי המסמכים של הארגון הבינלאומי שהנתבעים מסתמכים עליהם בפרשנות וביישום ההכרזה - המכתב מיום 2/3/07, ת/1 מיום 15/3/07, והדיווח על הצעה 65 - אינם מסמכים של הארגון הבינלאומי, אלא מסמכים מפוברקים שהנתבעים ערכו בדיעבד על מנת להצדיק את התנהלותם כלפי התובע, הנובעת ממניעים אישיים של הנתבעים, אשר רצו למנוע מהתובע מלשמש בתפקידים בכירים בארגון ומתוך שנאת התובע, ולא כצעד של אכיפה ויישום של החלטת הקונגרס בתוקף תפקידם.
2. הטענה שהנתבעים פברקו את המסמכים או שמדובר במסמכים מפוברקים, הינה הרחבת חזית אסורה, שהנתבעים התנגדו לה בצדק רב. יתר על כן, טענת זיוף יש להעלות בצורה ישירה ומפורשת כבר בכתבי הטענות ובפירוט רב, כנדרש לפי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי. התובע לא עשה כן. כבר מהטעמים הנ"ל, יש לדחות את הטענה לפברוק המסמכים.
   כאמור, סוגיית ההכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה ויישומה עומדים במרכז העניין. המסמכים הנ"ל נזכרו בכתב ההגנה ונמסרו בגילוי המסמכים מטעם הנתבעים. המסמך ת/1 צורף לבקשתם של הנתבעים להארכת מועד להגשת כתב הגנה (ראו עמ' 59 לפרוטוקול). אף על פי כן, התובע, כאמור, התעלם כליל מכך שהוכרז כאישיות בלתי רצויה בקונגרס ה- 40 בכתב התביעה; התובע לא מצא לנכון להגיש כתב תשובה גם לאחר שהנתבעים העלו בכתב ההגנה את הטענה שהם אוכפים את החלטת הקונגרס; ואף בתצהירו אין התובע מתייחס למסמכים ולא העלה טענה לפברוק או לזיוף.
3. למעלה מן הצורך ועל מנת לסבר את האוזן בלבד, אוסיף ואתייחס לטענת הזיוף ("פברוק") לגופה, ביחס לכל אחד מהמסמכים, על מנת ללמד שיש לדחות את הטענה גם מחמת שלא הוכחה.
4. לעניין הצעה 65 - בח"נ העלה התובע טענה שגרמניה וקרואטיה, שהגישו את הצעה 65, לא ביקשו להכריז עליו כאישיות בלתי רצויה, אלא הם רצו "לעשות שלום" בינו לבין שלושת נשיאי הארגון הבינלאומי שהתובע ניהל כנגדם הליכים בארה"ב, "אך לא ברור לי [לתובע] איך הנתבעים שינו את זה". לטענתו, הנתבעים לקחו את ההצעה המקורית שהגישו קרואטיה וגרמניה ושינו אותה בדרך לא דרך (עמ' 40 ש' 1-6). ובהמשך טען, "יש לי ראיות מקוריות שגרמניה וקרואטיה לא עשו את זה" (ש' 11). כאמור, זוהי הרחבת חזית אסורה ויש לדחות את הטענה כבר מטעם זה. גם לגופו של עניין, מדובר בטענות כבושות, שלא הונחה להן שמץ של תשתית ראייתית. לא הוכחה הטענה שהצעת המדינות קרואטיה וגרמניה הייתה שונה, ובוודאי שלא הובאו ראיות לכך שההצעה שונתה ע"י הנתבעים.
5. בסיכומיו, שינה התובע טעמו וטען, כי הצעה 65 לא הוצעה ע"י קרואטיה ולחלופין, הוגשה על ידי קרואטיה הצעה שונה (טענה שונה מזו שהועלתה בח"נ, שם טען, כי גרמניה וקרואטיה הגישו הצעה אחרת ואילו הנתבעים גרמו בדרך כלשהי לשינויה). לטענת התובע, ברור שההצעה מפוברקת משום שלפי התקנון שתי מדינות חברות אינן יכולות להגיש הצעה אחת, כל הצעה מוגשת ע"י מדינה אחת בלבד וגם משום שכותרת הדיווח על הצעה 65, נכתבה ללא שימוש באותיות גדולות בראש מילה כפי שמקובל. כל הטענות הן בגדר הרחבת חזית. מעבר לכך, הטענות אינן משכנעות. מתוך עיון במסמך, מטעמים של עריכה ודפוס בלבד, לא ניתן להסיק שהמסמך מפוברק, בוודאי שלא בעידן האינטרנט. הנתבע 1 הכחיש בח"נ קיומו של מסמך הצעה אחר ועמד על כך שאינו מכיר כל הצעה 65 אחרת, לבד ממוצג 12. כמו כן, הכחיש כל קשר או מעורבות בטיפול בהצעה ובהכרזה, שהיא בסמכות ועדת החוקה של הארגון הבינלאומי, שהוא אינו חבר בה (עמ' 79-80). קיצורו של דבר, מעבר להשערות הבלתי מבוססות הנ"ל של התובע, לא הובאה כל ראיה אחרת לתמוך בטענת התובע לפברוק ההצעה, בכלל ובידי הנתבע 1, בפרט, וטענותיו לא הוכחו.
6. לטענתו של התובע, בית המשפט מנע ממנו שלא כדין להגיש ראיות על מנת להוכיח שקרואטיה לא הגישה את הצעה 65, כשדחה את בקשתו לצרף מחדש את הנתבע 2 לתביעה ולהגיש את התצהירים שצורפו לה (בקשה 33 מיום 19/4/2012). אין בטענה ממש. מעיון בבקשה 33 עולה בברור, כי אין קשר בין הדברים. הבקשה (שנמחקה מחוסר מעש) התייחסה לצירוף הנתבע 2 מחדש והתצהירים שצורפו לה התייחסו לעניין חבותו הנטענת של הנתבע 2.
7. אפילו נניח לטובת התובע, כי הוכח שהקונגרס קיים דיון על סמך הצעה לא תקפה (ולא קבעתי שכך), אין בכך כדי לסייע לתובע בתביעה זו, שכן לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי לטענה שידם של הנתבעים בכך. עוד אציין, כי בסיכומיו התובע אינו טוען שהנתבעים פברקו את הצעה 65, כפי שטען בח"נ אלא טען להיותה מפוברקת (ראו ס' 13-15 לסיכומים).
8. יתרה מכך, ככל שנפל פגם בהחלטת הקונגרס להכריז על התובע כאישיות בלתי רצויה (לרבות עקב פגם בהצעה שהועלתה לדיון ולהצבעה) - היה על התובע לנקוט צעדים מתאימים במסגרת הארגון הבינלאומי או כנגד ההחלטה/הארגון הבינלאומי על מנת להביא לביטולה או לשינויה, ולא לעשות כן בדרך עקלקלה של הגשת תביעה לפיצויים בגין לשון הרע נגד הנתבעים באופן אישי, בגין יישומה. לשאלת בית המשפט, מדוע לא עשה כן השיב התובע, כי ניסה להביא לביטול ההחלטה בשנת 2011 בקונגרס באיטליה, אך הנתבע 1 התערב על מנת שההחלטה לא תבוטל. שוב טען, כי יש לו לכך "ראיות אורגינליות" (עמ' 30 ש' 12 ואילך). למותר לציין, כי אותן ראיות לא הוגשו (מעבר לכך שאין מדובר בעניין שלגביו הוגשה התביעה). במקום אחר, לאחר שבמסגרת הח"נ של הנתבע 1 הועלו טענות שההצבעה בעניין ההכרזה על התובע במליאת הקונגרס לא הייתה חוקית בהעדר קוורום, טען התובע, כי תבע את הנתבע 1 משום שהוא סגן יו"ר הארגון הבינלאומי (עמ' 8 ש' 32). מכל מקום, התובע לא נקט בהליך מתאים כנגד הארגון הבינלאומי לביטול ההחלטה וממילא כאמור, כל הטענות בעניין זה הינן בבחינת הרחבת חזית אסורה.
9. יצוין, כי בהמשך עדותו, לאחר שתלה בנתבעים ובמיוחד בנתבע 1 את ההכרזה, הוסיף וטען התובע כי שלושה אחרים, ה"ה ג'ורדן, לויט ואמונס, אותם תבע בתביעות אישיות בארה"ב, כולם היו יו"ר הארגון הבינלאומי "ולא רצו שגם אני אהיה יו"ר ואז עשו פרובוקציה שאני אהיה אישיות בלתי רצויה. רוב העולם לא תומך בזה וגם הנתבע 1 גם עושה פרובוקציות" (עמ' 40 ש' 16-21). הנה כי כן, גם לשיטתו של התובע, אין מדובר במזימה של הנתבעים כפי שטען בתחילה (כאמור, לא הוכח שהנתבעים או מי מהם נטלו חלק במזימה כלשהי כלפי התובע, שלא הוכחה כשלעצמה).
10. לעניין המכתב מיום 2/3/2007 (מוצג 6 של התובע) - גם במסמך זה להזכיר, מובהר, בין היתר, מהי משמעות ההכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה. התובע טוען כי המכתב הוכן ע"י הנתבעים כמסמך הנחזה להיות מסמך של הארגון הבינלאומי שחתום בידי הגב' אמונס, וכי אין הוא מסמך מקורי ואינו משקף החלטה של הארגון הבינלאומי (ס' 9ה לסיכומים, ס'12 ט בפסקה האחרונה וס' 12י). יש לציין, כי תחילה אישר התובע בחקירתו שקיבל את המסמך מוצג 3, אם כי במאי ולא במרץ (עמ' 39 ש' 6-11) מבלי שהעלה טענה שהוא מזויף, ורק בהמשך חקירתו טען שהוא מפוברק (עמ' 41 ש' 2-4 ועמ' 43 ש' 30).
11. התובע תומך טענתו בכך שלמסמך מיום 2/3/2007 יש שתי גרסאות שמובאות במוצג 6 של התובע. אני דוחה טענה זו. מהשוואת הגרסאות עולה, כי שונה בהן כתובת הנתבע (במסמך אחד מופיעה הכתובת האחרונה הידועה בארה"ב ובשני מצוין שהוא מועבר באמצעות הדוא"ל, ללא כתובת) ושונה גם מספר המילים בכל שורה. התוכן זהה. כפי שמצוין בדוא"ל עצמו ובמוצג 2 למוצגי הנתבעים, הארגון התקשה באיתורו של התובע (שעזב לישראל לאחר הקונגרס) לצורך משלוח המסמך בדואר ומצוין, כי בשל כך הם שולחים לו גם בדוא"ל. כשמדובר במסמכים שנשלחו בדוא"ל, אין משמעות לדרישה ל"מסמך מקורי". המסמך יכול לצאת בתצורות שונות בהתאם להדפסה.
12. התובע מציין עוד, כי התנהלות הנתבעים באכיפת ההחלטה להכריז עליו כאישיות בלתי רצויה מאופיינת בחוסר עקביות. חוסר העקביות שבאכיפת ההחלטה מלמד, לשיטתו, שהמסמך מיום 2/3/2007 מפוברק ולא נשלח ע"י הארגון הבינלאומי ונעשה ע"י הנתבעים לצרכיהם וממניעים אישיים כאמור (להבדיל מיישום ההחלטה בתוקף תפקידם). התובע ערך רשימה של פעילויות שהנתבעים אפשרו לו לעשות לאחר ההכרזה ורשימה של פעולות שהנתבעים אסרו עליו לעשות לאחר ההכרזה (ס' 12ט' לסיכומים). לטענתו, הרשימה מלמדת שהתנהלות הנתבעים אינה עקבית. אלא שהרשימה שערך התובע מעידה דווקא על עקביות באכיפת ההכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה. עולה מהרשימה, שנאסר על התובע להשתתף בבחירות בפגישות או באירועים רשמיים של אס"ח והארגון (כפי שיובהר להלן, העמותה בת"א אינה קשורה לאס"ח והעובדה שהשתתף בבחירות שם אינה רלבנטית), אך הוא רשאי לצפות במשחקים, באסיפה הכללית או באירועים אחרים שפתוחים לקהל. מעבר לכך אציין, כי התובע לא הוכיח שהנתבעים הם שאפשרו לו לבצע את הפעולות שמנה כפעולות שהנתבעים אפשרו לו לבצע. לגבי חלק מהאירועים, לא הוכיח התובע אפילו ידיעה של הנתבעים על נוכחותו באירוע (ס' 12ט13- 12ט14), לגבי חלקם, עולה מהראיות שהנתבעים לא היו באירוע (ס' 12ט9) ולגבי חלקם לא הוכחה כלל סמכותם לאשר השתתפות בפעולה כזו או אחרת (ס' 12 ט8, 12ט11). גם אם בעניין כזה או אחר האכיפה לא הייתה מספיק הדוקה, אין בכך כדי להוביל למסקנות שמבקש להסיק התובע.
13. אשר למוצג ת/1 - מדובר במסמך מיום 15/3/2007 של הארגון הבינלאומי, שכולל את תמונתו של התובע ומצוין בו שהוכרז בקונגרס ה- 40 כאישיות בלתי רצויה, ומפרט את משמעויות ההכרזה. כשהוצג המסמך לתובע בח"נ טען תחילה, כי ראה את המסמך רק כשבועיים לפני כן (כלומר בינואר 2013) אך יחד עם זאת, באותה נשימה טען, כי זהו העלון שהופץ ע"י הנתבעים בטייוואן ובגין הפצתו הוא תובע, בין היתר, את הנתבעים בעוולה של לשון הרע (עמ' 37 ש' 9-12). מכל מקום, במסמך זה צוין שמו של הנתבע באנגלית Mr Rafael I. Pinkashov PINCHAS. לטענתו של התובע, שמו כפי שמופיע בת/1 - Pinkashov (פנחסוב) - שגוי. לטענתו, גם במסמך 26 למוצגי התובע, שאין חולק שנערך ע"י הנתבע 3, הוא כונה באותו שם מוטעה, רפאל פנחסוב (במקום רפאל פנחס). לשיטתו של התובע, יש להסיק מכך ששני המסמכים נערכו ע"י הנתבע 3. והמסמך ת/1 הוא מפוברק ולא הוצא ע"י הארגון הבינלאומי.
14. הנתבע 3 מכחיש טענות אלה והעיד כי קיבל את המסמך ת/1 בדוא"ל (עמ' 73 ש' 7-18). גם העד יעקב קרן העיד שקיבל את המסמך ת/1 מהארגון הבינלאומי (עמ' 60). עדותם לא נסתרה. יתר על כן, מעיון במוצגי התובע עולה, כי במספר מסמכים שאין להם כל קשר לנתבעים, מופיע שמו של התובע בדיוק כפי שנכתב במסמך ת/1 באנגלית. כך, במוצג 40 של התובע (עלון של תחרות מלכת היופי של החרשים שהתקיימה בפברואר 2008) מופיע התובע כאחד המארגנים וצוין שמו ליד תמונתו, "רפאל (פנחסוב) פנחס" וכך גם במסמכים שצורפו לקורות החיים של התובע (נספח 1 למוצג 15 של התובע) צורף דיווח על ההרכב החדש של אס"ח בשנים 1975-1978, שכלל גם את התובע "רפאל פנחס (פנחסוב)". נמצא, כי אין ללמוד דבר מכך שבמוצג ת/1 שם המשפחה של התובע הוא פנחסוב.
15. התובע נתלה גם באמירתו של הנתבע 1 בח"נ, שהשיב כי לא ניתן אישור מהקונגרס להפצת המסמך ת/1 (עמ' 86 ש' 3-4). לא ברור מדוע לשיטת התובע, הקונגרס צריך לאשר את הפצת המסמך ת/1. הקונגרס אינו צריך לאשר כל מסמך שיוצא בעניין, אלא רק את ההכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה. ההחלטה לקבל את הצעה 65 התקבלה בקונגרס והדיווח על ההחלטה, כולל את כל המגבלות הנובעות מההכרזה ובהתאם להחלטה, נעשו ע"י בעלי התפקידים בארגון.

ההליכים שניהל התובע בארה"ב כנגד ראשי הארגון הבינלאומי

1. עולה מהראיות, כי החל משנת 2001 ניהל התובע בבתי המשפט בארה"ב הליכים כנגד הארגון הבינלאומי וראשיו בעבר ולעת ניהול ההליכים, ה"ה ג'ורדן, לובנט ואמונס, תוך שהעלה טענות לאפליה, להפרת הסכם, לשון הרע, קונספירציה וזיוף חתימה; ובהמשך, ניהל הליכים כנגד שלושת האישים הנ"ל בתביעת לשון הרע. תביעותיו נדחו. ההליכים הסתיימו בפסק דין של בית המשפט לערעורים הפדרלי מינואר 2005 (ראו דיווח של הארגון על ההליכים המשפטיים, מוצג 29-30, 33-36 וכן החלטת בית המשפט לערעורים הפדרלי, מוצג 31-32 למוצגי הנתבעים).
2. התובע מאשר בחקירתו את ניהול ההליכים הנ"ל ואת העובדה שתביעותיו נדחו. התובע מאשר עוד, כי בית המשפט בארה"ב אסר עליו להוסיף ולהגיש תביעות בארה"ב כנגד הארגון או בעלי תפקידים בו וכי אם כך ייעשה, יואשם בביזיון בית המשפט (עמ' 30 ש' 15 ואילך, עמ' 33 ש' 1-4).
3. דומה, כי ניהול התביעות, שנמצאו לא מוצדקות, כנגד יו"ר הארגון לדורותיהם באופן אישי, עמדו ברקע הכרזתו של התובע כאישיות בלתי רצויה בקונגרס ה- 40 בשנת 2007 ומכל מקום, אין יד ורגל לטענת התובע בח"נ, שההכרזה נעוצה בנתבע 1.
   
   [ראו הפרוטוקול, מוצג 38 למוצגי הנתבעים, שבו מתואר מהלך האירועים בקונגרס ה- 40. עולה ממנו, כי לאחר ההחלטה להכריז על התובע כאישיות בלתי רצויה, הודיעה הגב' אמונס כי היא רואה בנתוני ההצבעה להצעה 65 משום הבעת אי-אמון בארגון תחת הנהגתה (34 בעד, 27 נגד, 32 נמנעו וקול 1 פסול) וביקשה להתפטר מתפקידה. היא חזרה בה מהתפטרותה רק לאחר הצבעת אמון בה (80 הצביעו בעד המשך תפקידה כיו"ר הארגון ו- 18 נגד).
   ראו גם מוצג 37 שם, מכתב של גב' אמונס, המסכם עמדתה הביקורתית ביחס להתנהלותו של התובע בניהול ההליכים המשפטיים כנגד הפונקציונרים של הארגון.
   וכן, התנהלותו המתחכמת של התובע בח"נ באשר למערכת היחסים שלו עם הנהגת הארגון הבינלאומי בעמ' 34 לפרוטוקול.
   ראו עוד ח"נ של הנתבע 1 שם השיב לשאלת ב"כ התובע, כי התובע הוכרז כאישיות בלתי רצויה כיוון שהוא הטריד בתביעות שונות את ראשי הארגון (עמ' 82 ש' 27)].
4. עוד אציין בהקשר זה, כי לפי תקנון הארגון הבינלאומי החלטות הקונגרס סופיות ומחייבות ולא ניתן לתקוף אותן בהליכים משפטיים בבית המשפט או בטריבונלים אחרים (ס' 14 למוצג 11 למוצגי הנתבעים). נראה כי הוראה זו בתקנון עומדת, בין היתר, ביסוד ניהול ההליכים נגד בעלי תפקידים דווקא (גם בארה"ב), ולא כנגד הארגון.

סיכום ביניים

1. עולה מן המקובץ, כי הארגון הבינלאומי בקונגרס ה- 40 בפברואר 2007, הכריז על התובע כאישיות בלתי רצויה. אין חולק שאס"ח משתייך לארגון הבינלאומי וכפוף להחלטות הקונגרס. ההכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה מחייבת את אס"ח, במובן זה שעליו לכבד את ההחלטה כל עוד הוא מעוניין להמשיך ולהשתייך לארגון הבינלאומי, לשלוח צירים, לשאת בתפקידים בארגון, להשתתף בפעילויות שהוא מארגן וכד'.
2. גם אם כטענת התובע, נפל פגם בקבלת ההחלטה בקונגרס (ולא קבעתי שכך), אזי כל עוד לא בוטלה או לא שונתה ע"י המוסדות המוסמכים של הארגון הבינלאומי, רשאים ואף חייבים הנתבעים, כבעלי תפקידים באס"ח, לפעול ליישומה של ההחלטה.
3. ההכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה כוללת גם את הפעילות של אס"ח ולא רק את הפעילות של הארגון הבינלאומי ומכוחה, נאסר על התובע לקבל תפקידים רשמיים באס"ח. טענות התובע, שהמסמכים הכוללים את תיאור משמעות ההחלטה (המכתב, הדיווח על הצעה 65 והמוצג ת/1) מפוברקים, נדחית בהיותה הרחבת חזית אסורה, אשר ממילא גם לא הוכחה. גם טענת התובע כי הנתבעים פברקו את המסמכים ממניעים אישיים, על מנת למנוע ממנו ליטול תפקידים בכירים בארגון או מתוך שנאה לתובע, נדחית משלא הוכחה על כל רכיביה.
4. נוכח כל האמור, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי בתוקף תפקידם באס"ח ועל מנת לאפשר לארגון הישראלי להמשיך ולפעול תחת הארגון הבינלאומי ולהשתתף באירועים ובפעילות של הארגון הבינלאומי, צריכים היו לקיים ולאכוף את ההכרזה בפעילות אס"ח בישראל. לפי ההצעה שהתקבלה, מנוע התובע מלהחזיק כל משרה או תפקיד רשמי בארגון הבינלאומי או בארגונים המדינתיים החברים בו, לרבות אס"ח, והוא מנוע מליטול חלק ולהשתתף בפעילות הארגון הבינלאומי או בפעילות אס"ח ומלקבל אקרדיטציה הקשורה לפגישות או תחרויות.
5. בשים לב לכך, שהנתבעים פעלו בעניינו של התובע כדי ליישם את ההכרזה עליו כאישיות בלתי רצויה, אפנה לבחון אם הפרסומים שבגינם תבע התובע מקימים עילה כנגדם בלשון הרע.

II - התייחסות פרטנית לאירועים

משחק הכדורסל ישראל - יוון ביום 17/3/07

1. התובע טוען, כי הנתבעים מנעו ממנו כניסה למשחק כדורסל שהתקיים בהרצליה ביום 17/03/07 בין נבחרות ישראל ויוון, וביזו והשפילו אותו בפני קהל רב של חברי קהילת החרשים. הוא הגיע למקום עם חברו (העד מטעמו, מר פנחסוב) לצפות במשחק כאדם פרטי. לטענתו רכש כרטיס והגיע לאולם במטרה להיכנס, אך כאשר הגיע לכניסה נעצר על ידי מאבטח ואנשים חרשים נוספים, אשר טענו כי אסור לו להיכנס למגרש ללא אישור נתבע 1, למרות שיש בידיו כרטיס כניסה לאולם. כאשר הגיע נתבע 1 הוא אמר לתובע כי התקבל מכתב מארה"ב, שלפיו לתובע אסור להיכנס לאירועי ספורט המאורגנים על ידי הארגון. התובע ביקש לראות מסמך זה והנתבע 1 השיב כי הוא נמצא בביתו ולא הביא אותו. הנתבע 1 אמר בנוכחות קהל אנשים כי אם התובע ייכנס לצפות במשחק, יפגע הדבר בפעילות הארגון ובפעילות הקבוצה בעולם, וכי תתבטל השתתפות הנבחרת באולימפיאדת החרשים.
2. לטענת הנתבע 1 הוא פנה אל התובע ושוחח עמו בצד בנוכחות מספר אנשים ולא לעיני כל הצופים במשחק, והסביר לו כי נוכח הכרזתו כאישיות בלתי רצויה, הוא מנוע מלשבת במגרש, במקומות השמורים לבעלי תפקידים ולמכובדים. לא נמנעה כניסתו כצופה מהשורה, ביציע.
3. לאחר ששמעתי את הראיות, אני מעדיפה את גרסת הנתבעים, שלפיה התובע ביקש להיכנס ולשבת במגרש, במקום השמור למכובדים/למארגנים; הובהר לו בשיחה בצד, בנוכחות חברו, מר פנחסוב, שעמו הגיע למשחק, ועוד מספר בעלי תפקידים נוספים (ולא לעיני כל הצופים באולם), כי נוכח ההכרזה עליו כאישיות בלתי רצויה הוא אינו רשאי להיכנס ולשבת במגרש אלא רק ביציע יחד עם כל הצופים; וכי לא נמנעה מהתובע הכניסה למשחק כצופה מן השורה. כך אישר בח"נ מר פנחסוב, העד מטעם התובע, שהגיע יחד עמו לאולם והיה עד לאירועים. מר פנחסוב אישר, כי הוא והתובע נלקחו הצידה והוסבר להם, כי לא יוכלו לשבת עם המארגנים אלא רק ביציע כמו שאר רוכשי הכרטיסים (עמ' 50 ש' 24-30). גם התובע עצמו אישר בחקירתו, כי השיחה נערכה בצד בנוכחות מס' בעלי תפקידים (עמ' 44 ש' 6-12).
4. בנסיבות כאמור, אינני סבורה כי מתקיימים התנאים לפי סעיף 2 להגדרת לשון הרע. מקומות ששמורים לבעלי תפקידים בארגון או למכובדים הינם חזון נפרץ, ואין באיסור לשבת במקומות שמורים אלה משום השפלה או ביזוי. גם התובע מאשר שכך מקובל (עמ' 42 ש' 25-27). הדברים נעשו בסבירות ובאופן שתואם את העניין, בשיחה בצד. ניכר כי העלבון שספג התובע נובע מעצם העובדה שהוא אינו נמנה על האנשים שזכאים להיכנס ולשבת במקומות השמורים למכובדים, ולפי שיטתו אינו מקבל את הכבוד הראוי לו, אלא עליו לשבת ולצפות במשחק כמו כל הצופים האחרים. זוהי ראיה סובייקטיבית של הדברים בעיני התובע, שאינה עולה כדי לשון הרע על פי המבחן המשפטי (ראו גם התנהלות דומה של התובע בעניין האסיפה הכללית בדיון שלהלן).
5. גם אם אניח, כי מניעת הישיבה במקומות השמורים במגרש לבעלי התפקידים הינה פעולה שבאה תחת ההגדרה של לשון הרע לפי החוק וכי יש לראות בכך משום מעשה שעלול לבזות או להשפיל את התובע, קמה לנתבע 1, שביצע את האמור בתוקף תפקידו באס"ח לאכיפת ההכרזה, הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(2) לחוק שלפיו "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום." (להגנה זו ראו א. שנהר דיני לשון הרע, עמ' 282). פעולתו נעשתה בתום לב ובצורה הוגנת, מתחשבת, ועדינה עד כמה שניתן מטיבו של העניין ובתנאים שנוצרו.
6. למען לא יימצא הדיון חסר (ואף שלא נטען שכך), ככל שהטענה ללשון הרע, מכוונת לכך שהנתבע 1 פרסם את העובדה שהתובע הוכרז כאישיות בלתי רצויה ולכן נמנע ממנו מלשבת במגרש, בפני חברו של התובע, מר פנחסוב, שלפי עדותו לא ידע על ההכרזה טרם אותו מעמד (עמ' 49 ש' 32 - עמ' 50 ש' 2) - ראשית, אין לתובע אלא להלין על עצמו, שלא יידע את חברו בדבר, וזאת כשהוא יודע על ההכרזה בקונגרס ה- 40. לפי התנהלותו של התובע גם בהמשך נראה, כי התובע לא מקבל עליו את דין הקונגרס וביקש להעמיד את אס"ח והארגון הבינלאומי במבחן יישום ההכרזה ואכיפתה כחודש ימים לאחר שהתקבלה. להזכיר, התובע היה נוכח בישיבת הקונגרס שבה הצביעו בעניינו וידע על ההכרזה, וזאת גם אם אקבל טענתו שהמכתב הגיע אליו רק במאי 2007.
   יתר על כן, בפרסום דבר ההכרזה של התובע כאישיות בלתי רצויה והשלכותיה בפני מר פנחסוב, קמה לנתבעים טענת "אמת דיברתי", נוכח הקביעות שקבעתי לעיל.
7. אציין, כי בסיכומיו, תחת הכותרת "משחק הכדורסל", מתמקד התובע בטענה שנדונה לעיל, כאילו מאחורי ההחלטה שלא להתיר כניסתו למגרש, עומדת החלטה עצמאית של הנתבעים, המונעים לטענתו משנאה לתובע ומתוך החשש שיתפוס תפקידים בכירים בפעילות ספורט החרשים בארץ. הראיה לכך, לשיטתו של התובע היא, שהמכתב לא היה בידי הנתבע 1 בעת האירוע במשחק הכדורסל ולמעשה, לטענת התובע, המכתבים של הארגון הבינלאומי המודיעים על ההכרזה והשלכותיה, התקבלו רק לאחר מכן או שהם מפוברקים (ס' 9 לסיכומים). כאמור, אני דוחה טענות אלה. אין כל בסיס ראייתי להשערה שהנתבעים פעלו על דעת עצמם ומשיקולים אישיים להדיר את רגלו של התובע מכל תפקיד רשמי בארגון, ולא הוכחה הטענה שהמסמכים מפוברקים או שפוברקו ע"י הנתבעים. ממילא גם הנתבע 1 ששימש סגן יו"ר הארגון הבינלאומי והשתתף באותו קונגרס, ידע על ההכרזה. גם התובע הודה שהוכרז כאישיות בלתי רצויה בקונגרס ה- 40 שבו הוא נכח כאמור (עמ' 39 ש' 22-27). התובע עצמו סבור שתחילת התוקף של ההכרזה מיידי (התובע כלל ברשימה שערך על מנת להוכיח את חוסר הקוהרנטיות שבאכיפה באירוע במשחק הוקי קרח ביום 6/2/07, ימים ספורים לאחר ההכרזה). אין משמעות, אפוא, לשאלה מתי בדיוק הגיע המכתב.

האסיפה הכללית ה-19 מיום 7/9/07

1. לטענת התובע, ביום 7/9/07 מנע ממנו הנתבע 1 מלהשתתף כמשקיף באסיפה הכללית של אס"ח וסילק אותו מהאולם. רק כאשר התובע שב בליווי שוטר הורשה להישאר באולם (ס' 12.28 לתצהיר התובע).
2. לטענת הנתבע 1, לאסיפה זו הוזמנו רק צירים ומשקיפים לפי רשימה של הנהלת אס"ח. מי שרצה לצפות באסיפה, רשאי היה לעשות זאת מהיציע העליון. מדיווח שמסרו בעלי תפקידים באס"ח שנכחו במקום עולה, כי התובע התעקש לשבת באולם הגדול וכאשר הופנה ליציע העליון, הצביע התובע על 3-4 אנשים בעלי מוגבלות בניידות ומבוגרים אשר הותר להם לשבת באולם בשל קשיים אישיים. אף שהובהרו לתובע נסיבות הימצאותם של הנ"ל באולם, הוא המשיך לדרוש לשבת באולם ולא ביציע. בעקבות זאת, הורה מר שי לוי (בעל תפקיד בנשיאות האסיפה) לאנשים אלה, לעבור לשבת ביציע העליון. בהמשך, התובע חזר בליווי שוטר. משהובהר לשוטר כי אין מניעה שהתובע ישב ביציע העליון להבדיל מהאולם, מצא השוטר כי אין מקום לתלונתו של התובע ועזב את המקום. התובע ישב ביציע העליון וצפה באסיפה. הנתבע מצרף מכתב שעליו חתמו מר שי לוי ומר יעקב ארנפלד שתפקדו כנשיאות האסיפה. הללו התייצבו ליתן עדות (מוצג 9 למוצגי הנתבעים, שסומן נת/4).
3. מר לוי בעדותו, שהייתה מהימנה ולא נסתרה, חזר על גרסתו במכתב הנ"ל והעיד, כי לא מנע מהתובע מלצפות באסיפה כשאר האנשים שהגיעו וצפו בה מהיציע וכי רק מורשים ע"י אס"ח לפי רשימה שהייתה בידם, הורשו לשבת באולם (עמ' 63 ש' 17 - עמ' 65 ש' 8). העד הוסיף וציין בעדותו, כי לא מובן לו לשם מה חזר התובע בליווי שוטר ומכל מקום, ההסבר שניתן לשוטר הניח את דעתו. ב"כ התובע הטיחה בעד בח"נ, כי הקומה למעלה הייתה סגורה. העד הכחיש דברים אלה, שאין להם זכר בתצהירו של התובע וגם לא בסיכומיו. לשאלה מאין ידע שלתובע אסור לשבת באולם, השיב העד: "אני כבר 10 שנים פעיל, אני מכיר את שמו ולא היה כתוב שהוא בתפקיד. יש רשימה. יש משתתפים ויש משקיפים מי אמר שהוא היה מזכיר". (עמ' 64 שורה 17-19 לפרוטוקול). אותם דברים עולים גם מעדותו של מר ארנפלד, שהייתה אף היא מהימנה ולא נסתרה. מר ארנפלד נשאל מדוע מנע מהתובע להיכנס ולצפות והשיב "שאלה טובה. הוא לא היה אחד מהצירים". והוסיף ואישר כי "מובן שמי שלא בצירים יכול לראות מלמעלה" (עמוד 66 שורות 5-8 לפרוטוקול).
4. נוכח האמור, אינני מוצאת שיש באירועים משום לשון הרע כלפי התובע. משלא היה בעל תפקיד, לא היה התובע רשאי לשבת באולם אלא רק לצפות באסיפה, כפי שעשו אחרים שלא היו בעלי תפקידים, מהיציע.
5. כפי שגם עלה מהשאלות בח"נ, התובע סבור, כי אינו מקבל את הכבוד שלו הוא ראוי, לשיטתו, בשל כישוריו ופועלו רב השנים והוא סבור, כי מגיע לו לשבת במקום השמור לבעלי תפקידים ולמכובדים (עמ' 64 ש' 5 בח"נ של מר שי לוי: "אתה יודע שרפאל היה מזכיר כללי לשעבר של ארגון הספורט, למה לא הענקת לו כבוד מינימלי?"; עמ' 65 ש' 30-31 בח"נ של מר ארנפלד: "רפאל היה מזכיר כללי של וועד ספורט בשנת 1975. למה לא נתת לו יחס של כבוד לכל התרומה שלו לקהילה, לספורט החרשים בישראל?"). כאמור, זו ראיה סובייקטיבית של הדברים מנקודת מבטו של התובע. הא ותו לא.
   
   [ראו גם דוגמאות נוספות, שיש בהם כדי לבטא את גישתו של התובע, שאינה מבוססת מבחינה משפטית, שלפיה הנתבעים ולמעשה, כך לשיטתו, כל יהודי, צריך לתמוך בו ולסייע בידו להיבחר לתפקידים בארגוני ספורט החרשים, בשל יכולותיו ופועלו הרב והמפואר; ואם אינו נוהג כך, הוא מעוול כלפיו או מונע משיקולים פסולים וכיוצ"ב: בעמ' 47 ש' 4-8 לח"נ של התובע; בעמ' 76 ש' 2-6 ובעמ' 84 ש' 15-16 לח"נ של הנתבע 1].
6. יתר על כן, לא הנתבעים הם שמנעו מהתובע לשבת באולם והפנו אותו ליציע, אלא שני העדים מטעם הנתבעים, מר לוי ומר ארנפלד, שכיהנו כנשיאות האסיפה; ואף אם ניתן לייחס לנתבעים את הפעולה, קמה לנתבעים הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(2) לחוק.
7. יש לציין, כי בסיכומיו (למרות שייחד לעניין סעיף תחת הכותרת "הבחירות"), זנח התובע עניין זה ועשה בו שימוש אך ורק כדי לנגח את הנתבעים, בניסיון להוכיח שלא פעלו באופן עקבי ביישום הוראות ההכרזה והארגון הבינלאומי, כאשר במשחק ביוון לא הרשו לו לצפות במשחק כאדם פרטי (טענה שאינה נכונה כשלעצמה, כאמור לעיל) אך כן הרשו לו לצפות באסיפה הכללית (ס' 11).
8. מכל הטעמים לעיל, יש לדחות את התביעה בפרק זה.

אולימפיאדת החרשים בטייוואן 5-15/9/2009

1. לטענת התובע, בזמן שהותו באולימפיאדת טאייפה, הנתבע 1 גרם להפצת כרוזים משמיצים כנגד התובע, ולפרסום כתבה משמיצה ולכך, שנצמדו אליו אנשי ביטחון מקומיים במשך 24 שעות ביממה (ס' 12.13-12.19). הנתבע 1 מכחיש את הטענות בכל תוקף. לגרסתו, הצמדת המאבטחים נעשתה לפי שיקול דעת המארגנים ללא מעורבותו, הוא לא התראיין לעיתון ואין לו כל קשר לכתבה (ראו ס' 19 לתצהיר וכן ח"נ בעמ' 76 ש' 28 - עמ' 77 שורה 27). התובע אומנם מציג את הפרסום בעיתון (מוצגים 21-22 למוצגי התובע), אולם לא עלה בידי התובע להניח שמץ של תשתית ראייתית לטענה שידו של הנתבע 1 בדבר. אין בידי התובע כל ראיה לבד מהשערותיו בתצהירו שלו (עדות יחידה של בעל דין), שאף אינו כולל פירוט כלשהו של הנתונים והחקירות העובדתיות שערך, אשר מבססות לשיטתו, את מסקנתו.
2. בסיכומיו ציין התובע, כי המאבטחים הוצמדו לנתבע 1 (ולא לו) וכי באירוע אחד שבו השתתף הנתבע 1 והתובע לא היה, לא הוצמדו לו מאבטחים. לשיטתו של התובע, אילו לא היה בטייוואן והנתבע 1 לא היה דואג להודיע למשטרה שהגיעה אישיות מסוכנת, לא היו מצמידים לנתבע 1 מאבטחים. התובע הוסיף עוד, כי בכל מקום אחר שבו שהה הנתבע 1 באירועים של ציבור החרשים והתובע לא היה, לא הוצמדו לו מאבטחים (ס' 10ה). מדובר בטענות עובדתיות חדשות, שהתובע בחר לציין בסיכומיו. התובע אינו רשאי להעלות בסיכומיו טענות חדשות. ממילא לא הובאו ראיות למי מהטענות, הן לא הוכחו כשלעצמן ואין בהן כדי לבסס את אחריותו של הנתבע לאירועים באולימפיאדת טאייפה.
3. משלא הוכחו הטענות העובדתיות שביסוד התביעה בעילה של לשון הרע בעניין זה, דין התביעה בפרק זה להידחות.

אירועים נוספים

1. בכתב התביעה ובתצהיר התובע נזכרו עוד אירועים שאף התבררו במהלך חקירות העדים, אלא שהם נזנחו בסיכומי התובע. למען הזהירות בלבד, אפרט מעט ביחס לאירועים אלה, שגם בגינם לא הוכח קיומה של עוולת לשון הרע.
2. משחק הוקי קרח של נבחרות ארה"ב וקנדה ביום 6/2/2007 -
   לטענת התובע, הנתבע 1 הגיע יחד עם נשיאת הארגון הבינלאומי שהוא כיהן כסגנה, והשניים קראו לשוטרים וביקשו מהם לעצור את התובע בטענת שווא שהוא מחזיק בקבוק וודקה (ס' 12.27 לתצהיר).
3. הנתבע 1 מכחיש כל מעורבות בדבר ומציין שהגיע למקום כשהתובע כבר היה בעיצומו של האירוע מול השוטרים. התובע ראה אותו וקרא לו להגיע. הוא התקרב אך לא התערב כלל במתרחש. לאחר מכן התברר לו שהתובע מאשים אותו שהוא זה ששתל את בקבוק הוודקה תחת המושב של התובע.
4. אין כל ראיה לתמיכה בטענות התובע מעבר לאמירה בתצהיר שלו (עדות יחידה של בעל דין), שאינו מפרט כלל על מה ועל אילו עובדות מבוססת השערת התובע. טענות התובע לא הוכחו ואני מעדיפה את גרסת הנתבע 1, שהייתה מהימנה ולא נסתרה (ראו ס' 20 לתצהירו וכן, ח"נ בעמ' 84 ש' 1-19).
5. הפגישה מתאריך 21/1/08 בעניין ליגת הקט רגל -
   לטענת התובע, בתאריך 21/1/08 מנע ממנו הנתבע 1 להשתתף בפגישה שעסקה בליגת הקט-רגל (ס' 12.29 לתצהיר התובע).
   לטענת הנתבע 1, התובע כלל לא הוזמן לפגישה שנועדה רק למנהלי קבוצות הקטרגל. לא הוא שמנע מהתובע להיכנס אלא אדם אחר, מר יעקב קרן, וזאת נוכח ההכרזה, שמונעת מהתובע להשתתף בקבלת החלטות ובתפקידים בארגון (ס' 21, ס' 25 לתצהיר הנתבע 1).
   בח"נ טען התובע, כי יו"ר אגודת ספורט ת"א, מר יניב עופר, הוא שהזמינו לפגישה במסרון. אלא שהתובע נאלץ להודות, לאחר חקירה נגדית מאומצת, כי מועדון זה אינו קשור לאס"ח (עמ' 44 ש' 20 - עמ' 45 ש' 5). מכל מקום, לא הוכח שמי מהנתבעים קשור באירוע הספציפי וממילא נוכח ההכרזה כאמור, בדין נמנעה השתתפותו של התובע בישיבה.
6. הסרת החסות של חברת BEKOL מתחרות מלכת היופי של החרשים בפברואר 2008 -
   לטענות התובע, הנתבעים 1 ו- 3 שכנעו את ארגון כבדי השמיעה BEKOL לסגת מהחסות שהעניקו לתחרות מלכת היופי של החרשים שארגן התובע, יום לפני האירוע. כתוצאה מכך נשא התובע לבדו בהוצאות והפסדים משמעותיים (ס' 12.30 לתצהיר).
   הנתבעים מכחישים כל מעורבות בעניין ובארגון BEKOL (ס' 21 לתצהיר הנתבע 1; ס' 16 לתצהיר הנתבע 3 וח"נ בעמ' 70 ש' 25-31 לח"נ).
   גם בעניין זה, התובע אינו מציג ראיות כלשהן לתמיכה בטענותיו (כגון העדת הגורם הרלבנטי בארגון BEKOL) ולא מפרט על מה מבוססת השערתו. הטענות לא הוכחו ואני מעדיפה את גרסת הנתבעים, שלא נסתרה. מעבר לכך, לא צוין ולא ברור כיצד מבססים הדברים עוולת לשון הרע דווקא (לא צוין מה נאמר, מתי ולמי ומדוע זה לשון הרע).
7. הבחירות לצירים בעמותת ספורט חרשים תל-אביב -
   לטענת התובע, ביום 19/10/09, לאחר שהנתבעים שמעו שבכוונתו להתמודד על תפקיד יו"ר סניף ת"א של ארגון ספורט החרשים בישראל, הם המציאו לכל ארגוני ספורט החרשים בארץ, באמצעות אחרים, מכתב כוזב שלטענתם נכתב ע"י התובע. הכל במטרה להכפישו, ולמנוע ממנו להיבחר כציר וכמועמד פוטנציאלי לנשיאות (ס' 12.32 לתצהיר התובע. מכתב התלונה על הנהלת אס"ח צורף כמוצג 18 למוצגי הנתבעים).
   הנתבעים מכחישים את הטענות. לטענת הנתבע 1, הוא קיבל ממר אורי חרל"פ ממנהל הספורט את המכתב, שנשלח לראש רשות הספורט, ד"ר אורי שפר, לשר הספורט ולפונקציונרים נוספים, כנגד הנהלת אס"ח. עוד טענו הנתבעים, כי אין להם כל תפקיד או השפעה ב"עמותת ספורט חרשים תל אביב", שהיא עמותה עצמאית ונפרדת מאס"ח ואין להם יכולת לקבוע את כללי הבחירות שם (ס' 26-27 לתצהיר הנתבע 1).
8. כאמור, במהלך שמיעת הראיות, אישר התובע, לאחר ח"נ מאומצת, כי אכן מדובר בעמותה עצמאית ונפרדת מאס"ח שאין לנתבעים כל תפקיד בה, אף שלטענתו יש להם השפעה בעמותה (עמ' 44 ש' 20 - עמ' 45 ש' 5). התובע גם התמודד בפועל בבחירות שם, אך לא זכה במספיק קולות (ראו תוצאות הבחירות, מוצג 15 למוצגי הנתבעים).
9. לאחר שהוטח בתובע בח"נ, כי ממילא נטל חלק בבחירות, השיב שלא הצליח בגלל מכתב ששלח אס"ח (חתום בידי הנתבע 3) לאגודות ספורט החרשים בארץ, שבו נטען כי התובע שלח מכתב הכפשה על הנהלת אס"ח (ראו מכתב אס"ח לארגוני ספורט החרשים, מוצג 26 למוצגי התובע, וח"נ של התובע בעמ' 45 ש' 15-16). במכתב זה, הודיעה אס"ח לארגוני החרשים בארץ כי החליטה לא לקבל את התובע לתפקיד כלשהו, ישיר או עקיף, במוסדות אס"ח, כולל ציר באסיפה הכללית משום שכתב מכתב השמצה לכל גופי הספורט המובילים בארץ. המכתב שמיוחס לתובע הוא מכתב תלונה על תפקוד ראשי אס"ח (שהם הנתבעים 1, 3, יעקב קרן וניסים קקון). המכתב נשלח בדואר אלקטרוני ביום 28/7/09, לראש רשות הספורט, ד"ר אורי שפר, לשרת התרבות הספורט ולפונקציונרים נוספים (מכתב התלונה כנגד הנהלת אס"ח, מוצג 18 למוצגי הנתבעים). את מכתב התלונה שלחו לכאורה מספר פעילים בספורט החרשים בישראל. הוא אינו חתום בחתימות בכתב יד אלא כולל רשימה מודפסת של 14 פונים, רשימה שהתובע אינו נמנה עליה. כתובת הדוא"ל ממנה נשלח המכתב, אינה כתובת אישית של מי מהשולחים. התלונה נבדקה וניתנה לפונים תשובה שדוחה את הטענות, ע"י מר אורי חרל"פ מנהל המחלקה לספורט תחרותי במשרד החינוך התרבות והספורט (מוצג 19 למוצגי הנתבעים). לטענת הנתבעים, התובע הוא שעומד מאחורי המכתב. הנתבע 1 צירף לתצהירו מכתבים של שלושה מהחתומים לכאורה על מכתב התלונה, שהבהירו שהמכתב לא הובא לעיונם, אין להם שום קשר למכתב ושמם שורבב אליו ללא ידיעתם וללא הסכמתם. אלא שמכתבים אלה (מוצגים 21-23), הוצאו מן התיק משום שעורכיהם לא התייצבו לחקירה. השאלה מי עמד מאחורי מכתב זה לא התבררה די הצורך במהלך שמיעת הראיות.
10. לא מצאתי שיש להכריע בעניין זה, משום שבכל מקרה, לא עלה בידי התובע להוכיח, כי מכתב זה, שנשלח לארגוני החרשים, הועבר לידי קהל החרשים הבוחרים ולא הוכח שמאן דהוא שקיבל את המכתב אמנם הושפע ממנו, נמלך בדעתו והחליט שלא לבחור בתובע (להזכיר, מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזק ממשי ולא בתביעה לפיצוי סטטורי). כאמור, העמותה עצמה אפשרה לתובע להשתתף בבחירות והוא לא זכה במספיק קולות. לפיכך, לא הוכחה הטענה כי בשל מכתב זה, נמנעה ממנו הזכייה בבחירות לעמותה בתל-אביב.
    
    [בכלליות אעיר, שניתן לומר שיש רגליים לסברה שהתובע עומד מאחורי מכתב זה, נוכח תוכנו שמזכיר את הביקורת ואת הטענות של התובע. מעיון נראה על פניו, כי חלק מהחתומים עליו הם עדים מטעם התובע - מר אלכסנדר פנחסוב וגב' גוייחר, שניהם העידו בתיק זה ועדותם הייתה מוטה באופן ניכר ולא משכנע לטובת התובע (גב' גוייחר אף העידה שהיא כועסת על הנתבע 1 שלא העביר לה חבילה שהייתה צריכה לקבל דרכו מחברה וטוענת שהוא גנב את החבילה בעמ' 52-53), וכן גב' מושייב שהתובע ביקש להגיש תצהיר מטעמה, בבקשה 33].
11. לא עלה, אפוא, בידי התובע להניח תשתית ראייתית למעורבות כלשהי של הנתבעים בבחירות לעמותה בתל-אביב ולא עלה בידו להוכיח כי למכתב הנ"ל הייתה השפעה על תוצאות הבחירות (או השפעה אחרת). על כן, התביעה בעניין זה, נדחית.
12. ההרצאה בבית קלר ביום 28/10/09 -
    לטענת התובע, לאחר האולימפיאדה בטאייפה, בתאריך 28/10/09, נשא הנתבע 1 הרצאה בבית קלר, ובסופה השמיץ את התובע בפני הקהל, ציין כי בשום אופן אין לאפשר לתובע לקיים פעילות בארגון, כי יש להחרימו, וכי נשלח לתובע מכתב בו הוא נדרש להפסיק את פעילותו בארגון (סעיף 12.20-12.22 לתצהיר התובע). התובע הגיש תצהיר של מר משה לוי אשר היה נוכח כביכול בהרצאה ושמע דברים אלו (תצהירו צורף לתצהיר התובע). אלא שעד זה לא התייצב לחקירה על תצהירו ותצהירו הוצא מן התיק (ראו החלטה מתאריך 31/1/2013, בעמ' 53 ש' 26-30). התובע עצמו לא היה עד לדברים ולא שמע אותם. לבד מתצהירו, שהינו עדות מפי השמועה (וגם עדות יחידה של בעל דין), אין כל ראיה אחרת לתמיכה בטענותיו.
    הטענה לא הוכחה עובדתית וכבר מטעם זה, יש לדחות את התביעה בגין אירוע זה. יתר על כן, גם אם אכן נאמרו הדברים בהרצאה בבית קלר בפני הקהל, נוכח תפקידו של הנתבע 1 באס"ח ונוכח ההכרזה על התובע כאישיות בלתי רצויה, נעשו הדברים מתוקף תפקידו ואף קמה טענת "אמת דיברתי".
13. השתתפות בבחירות לנשיאות אס"ח -
    לטענת התובע, ביום 6/11/09 התקיימו בחירות לנשיאות אס"ח. הוא ביקש להציג את מועמדותו לנשיאות אך הנתבע 1 סירב בברוטליות, ללא כל סיבה ובניגוד לתקנון, להרשות לו להשתתף (ס' 12.33).
    כאמור, התובע מנוע מלהשתתף בבחירות לתפקיד רשמי כלשהו באס"ח נוכח הכרזתו כאישיות בלתי רצויה. לא ניתן כל פירוט לטענה שמועמדותו של התובע סורבה "בברוטאליות", ומעבר להצהרה הכללית והסתמית שבתצהירו של התובע (עדות יחידה של בעל דין), לא הונחה לכך תשתית ראייתית. יתר על כן, התובע ניסה להתמודד אולם הפסיד (תוצאות הבחירות צורפו במוצג 16 למוצגי הנתבעים).
14. לבסוף אציין, כי בתצהירו טען התובע שהנתבע 1 הפיץ עליו שמועות בקרב ציבור החרשים, כאילו יש לו "תיק שחור" והוא גנב וחייב כספים וכיוצ"ב טענות (ס' 12 לתצהיר התובע). הנתבע 1 הכחיש בתצהירו טענות אלה ותצהירו לא נסתר (ח"נ בעמ' 88). התובע זנח טענות אלה בסיכומיו והן נדחות בזה, למען הסר ספק.
15. דברים אחרונים לעניין הפיצוי שנתבע בסך של 1 מיליון ₪, פיצוי בגין נזק ממשי - התובע לא הביא ראיות כלשהן לנזקיו הנטענים ולא הניח להם כל תשתית ראייתית. התובע לא תבע פיצוי סטטוטורי (גם לא כסעד חלופי). מכאן, שגם אילו עלה בידו להוכיח קיומה של לשון הרע, לא היו בידו לזכות בתביעתו לפיצויים.
16. לא מצאתי ממש ביתר הטענות של התובע, ולא מצאתי מקום לדון ולפרט את כל הטענות (כגון בשאלה אם קורות החיים של התובע מדויקים, אם לאו), שכן הן אינן רלבנטיות לביסוס קיומה של עוולת לשון הרע שנטענה ע"י התובע.
17. בניגוד לטענות התובע בסיכומי התשובה, השאלות בחקירות הנגדיות של ב"כ הנתבעים היו ברורות ומותאמות לנסיבות (מעבר לכך שהיה מתורגמן מומחה לשפת הסימנים). מכל מקום, לא התקבל הרושם שהיה בחקירה הנגדית כדי לגרום לבלבול למי מהעדים שנחקרו, בוודאי שלא נותר רושם כזה מחקירתו הנגדית של התובע. די לעיין בפרוטוקול חקירתו של התובע, המדבר בעד עצמו.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור, התביעה נדחית.
2. בשים לב להליכים שהתנהלו בתיק ומורכבותם, ריבוי הפרטים והמסמכים ולטיבן של הטענות שהעלה התובע כנגד הנתבעים, שלא הוכחו, ולכך שפעולותיהם נושא התביעה נעשו במילוי תפקידם באס"ח ובארגון הבינלאומי ובשים לב לסכום התביעה (1 מיליון ₪) ולכלל נסיבות העניין, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪.

המזכירות תדוור לצדדים

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.