1. ביום 12/11/2009, הוגש כתב האישום בתיק זה וביום 18/3/12 התקיימה הקראה בנוכחותו של עו"ד מססה, אשר טען לפרוטוקול כי אינו מייצג את הנאשם.
2. ביום 24/12/12, הופיע שוב עו"ד מססה הפעם כמייצגו של הנאשם ובה העלה טענות מקדמיות כגון: אכיפה בררנית והתיישנות.
3. ביום 25/6/14 לאחר שנערכו מספר דיונים אשר לא הובילו להתקדמות של ממש – שוחרר עו"ד מססה מייצוג ובית המשפט הורה על מינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית.
4. ביום 25/12/14, הודיע ב"כ הנאשם הנוכחי על מינויו בסמוך קודם לכן, ובקש דחייה לצורך לימוד התיק ופגישה עם הנאשם.
5. ביום 26/2/15, הודיע ב"כ הנאשם כי בכוונתו לטעון טענות מקדמיות אך ביקש דחייה נוספת בשל מאורעות אשר פקדו את משרדו שאין זו האכסניה המתאימה לפרטן.
6. להשלמת התמונה יצוין כי בין המועדים הנ"ל התקיימו דיונים נוספים וכן בקשות והחלטות אותם לא מצאתי להביא במסגרת זו, מחמת שלא מצאתי שיהא בכך כדי לתרום לקידום העניין במסגרת החלטתי.
7. ביום 17/5/15 הגיש ב"כ הנאשם את טענותיו המקדמיות בכתב, אשר חלקן האחד נוגע לניסוח כתב האישום וחלקן השני עניינו בטענת הגנה מן הצדק – הנובעת אף היא מניסוחו של כתב האישום כפי שהיה טרם התיקון וכן נוכח השיהוי שבניהול ההליך הפלילי, כדבר שיש בו לטענת ב"כ הנאשם, כדי לפגוע פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן, באמון הציבור במערכת בתי המשפט, ובתחושת הצדק וההגינות המשפטית.
8. ביום 28/5/15, בקש ב"כ המאשימה שהות בת 14 ימים כדי להשיב לטענות המקדמיות, להן הוספה גם טענת ההתיישנות, תוך שב"כ הנאשם מציין לפרוטוקול כי: "אני מניח שחברי יתקן את כתב האישום...".
9. נוכח האמור, הורה בית המשפט לב"כ המאשימה, להשיב לטענות המקדמיות בתוך 30 ימים.
10. ביום 6/10/16, במסגרת הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, חלק ב"כ הנאשם על זכותה של המאשימה לתקן את כתב האישום תוך שהוא טוען כי טענותיו המקדמיות ראויות למענה טרם תיקונו של כתב האישום.
11. באותו המעמד (6/10/16) – הורה בית המשפט בהחלטה מסודרת לב"כ המאשימה להגיש כתב אישום מתוקן בתוך 45 יום. כן הורה בית המשפט, כי ב"כ המאשימה יגיש את התייחסותו לטענות המקדמיות ואולם ככל שתיקון כתב האישום ייתר זאת – הדבר יצוין באופן מפורש. כן התיר בית המשפט לב"כ הנאשם להגיב לאמור בתוך 21 ימים.
12. ביום 22/11/16, הגיש ב"כ המאשימה כתב אישום מתוקן בהתאם להחלטת בית המשפט, אולם לא הוגשה התייחסות מטעם המאשימה לייתר הטענות המקדמיות שעניינן הגנה מן הצדק אשר נותרה לכאורה חרף תיקונו של כתב האישום באשר עניינה נוגע לפגיעה בהגינות ההליך.
13. ביום 25/1/17, הורתי לצדדים להשלים את הוראותיו של בית המשפט אשר נתנו ע"י המותב הקודם ואף קבעתי לוחות זמנים לשם כך.
14. ביום 30/3/17, נשמע התיק לפניי לראשונה – בו לא התייצב הנאשם ועד נכון לכתיבת שורות אלה אף לא הוגשה תעודה רפואית שיש בה כדי להסביר את היעדרותו כפי שהוריתי. דומה כי הצדדים כולם אינם ממלאים אחר החלטות בית המשפט והדבר עולה כדי זלזול בהחלטות השונות אשר ניתנו עד כה בתיק זה. אוסיף, כי ההיעדרויות הרבות של הנאשם במהלך השנים בהן מתנהל התיק בבית המשפט – לא תרמו לקידומו.
15. ביום 11/6/17, הודיע ב"כ המאשימה באיחור ניכר, כי נוכח תיקונו של כתב האישום, לא נותרו טענות מקדמיות שיש להשיב להן ולפיכך, הורתי לב"כ הנאשם להשיב להודעה זו של ב"כ המאשימה – בתוך 7 ימים.
16. ביום 20/6/17, מסר ב"כ הנאשם אף הוא באיחור קל, את תגובתו להודעת ב"כ המאשימה לפיה (במאמר מוסגר) תיקון של כתב אישום יכול ויעשה לאחר ההחלטה בטענות המקדמיות זאת בהתאם להוראות סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), לאחר שמצא לקבל טענה מקדמית וזאת תחת ביטולו של כתב האישום. יאמר מיד, כי איני מקבל טענה זו וזאת משני טעמים. ראשית - הבריח התיכון לקביעתי זו נעוץ בצדו האחד בהחלטת בית המשפט מיום 6/10/16, בה הורה בית המשפט באופן ישיר ומפורש על תיקונו של כתב האישום. שנית - ובצדו האחר של הבריח התיכון, נעשה הדבר בהתאם לסמכותו של בית המשפט (עליה לא חלק ב"כ הנאשם) מכוח הוראות סעיף 92 לחסד"פ, לפיה רשאי היה ב"כ המאשימה לתקן את כתב האישום לבקשת בעל דין, וזאת לאחר שבדיון מיום 28/5/15, לא התנגד לכך ב"כ הנאשם ואף ציין לפרוטוקול כי: "אני מניח שחברי יתקן את כתב האישום...". לפיכך, אני סבור, ובהיעדר התנגדות מצד ב"כ הנאשם – הורה בית המשפט על תיקון כתב האישום.
17. לצד האמור, הוסיף וטען ב"כ הנאשם, כי אף מבלי להידרש לטענה דלעיל, הרי שב"כ המאשימה לא השיב לטענת ההגנה מן הצדק אותה העלה ב"כ הנאשם במסגרת טענותיו המקדמיות של הנאשם.
18. ואכן, ב"כ המאשימה בהודעתו מיום 11/6/17, לא התייחס באופן ישיר לטענת ההגנה מן הצדק הגם שככל הנראה לדידו, בעצם תיקון כתב האישום בא המזור למכלול טענותיו המקדמיות של הנאשם.
19. לאחר שהעמקתי חקר בטענותיו המקדמיות של הנאשם ובפרט בסעיפים 37 ואילך, הגעתי לכלל מסקנה כי חלקה האחד של הטענה נוגע להגנה מן הצדק ביחס לניסוחו של כתב אישום אשר ביחס לכך באו הדברים על תיקונם לאחר תיקונו של כתב האישום במועד האמור, וחלקו השני נוגע לעינוי הדין אשר נגרם לנאשם משך למעלה מ – 5 שנים בהם מתנהל נגדו הליך פלילי.
20. בעניין זה, אין לו לנאשם אלא להלין על עצמו. למקרא התיק עולה תמונה של התנהלות בלתי מובנת וכן סחבת אשר נגררה על פני שנים ואשר לחלקה העיקרי אחראי הנאשם הן בחילופי גברי בתיק והן בהיעדרויותיו ובבקשות מטעמו לדחיות חוזרות ונשנות. בנסיבות הללו, לא מצאתי כי יש בהתמשכות ההליכים כדי "עינוי דין" אשר יעורר את טענת ההגנה מן הצדק, שעה שהנאשם היה הגורם העיקרי להתמשכות ההליכים.
21. יחד עם זאת, ולאור העובדה שכתב האישום הוגש בשנת 2009 וטרם ניתן מענה לכתב האישום, לצד הצורך והזהירות המתבקשת בשמירה על זכויותיו הדיוניות והמהותיות של הנאשם, אני מתיר לנאשם להביא את ראיותיו לטענה המקדמית הנוגעת להגנה מן הצדק במסגרת הליך ההוכחות ככל שזה יתקיים בתיק וכן במסגרת הסיכומים. ברי כי גם למאשימה שמורה הזכות להביא ראיותיה לסתור טענה זו ואף להתייחס לכך במסגרת הסיכומים.
22. אשר על כן, אני מורה כי בדיון שיתקיים לפניי ביום 22/6/17 – ישיב הנאשם תשובה מפורטת לכתב האישום.

נוכח סד הזמנים, המזכירות תודיע לצדדים את החלטתי ללא דיחוי.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תשע"ז, 20 יוני 2017, בהעדר הצדדים.