1. השאלה הדורשת הכרעה במסגרת החלטה זו היא – מי השולט בחברת שניר ימין ייזום ובנייה בע''מ ח.פ 512355298 (להלן: "שניר ימין"), שמניותיה (9999 מניות מתוך 10,000 מניות מוקצות) היו רשומות על שם הגב' סימוני סלס – ימין ת.ז 12459889, אשת החייב (להלן: "סימוני" או "אשת החייב") בעת הקמת החברה, וכיום רשומות על שם הגב' אילנה אטיאס, אחותה של סימוני, בנאמנות בעבור סימוני (להלן: "אילנה")?

התשובה לשאלה זו חשובה לשם קביעת הבעלות האמיתית בשניר ימין, במערכת היחסים שבין החייב ואישתו, לנוכח קיומו של הסכם יחסי ממון שנערך ונחתם על-ידם, ואושר כדין, הכל כפי שיפורט להלן.

רקע:

2. ביום 22/04/09 הוגשה לאישור הכונ"ר בקשת נושה (בנק דיסקונט לישראל בע''מ) למתן צו כינוס לנכסי החייב ולהכרזתו כפושט רגל. הכונ"ר אישר את הבקשה וזו הוגשה לבית המשפט ביום 08/12/09.

3. ביום 08/03/10 ניתן צו כינוס נגד החייב והוא הוכרז כפושט רגל ביום 18/10/10.

4. החייב וסימוני הכירו זה את זו בשנת 1990 והפכו לבני זוג קבועים בשנת 1991 (עדותה של סימוני, עמ' 47 לפרוטוקול יום 13/11/14, שורה 12).

5. ביום 20/07/94 התחתנו בני הזוג ימין (החייב וסימוני), ויום קודם לכן חתמו על הסכם יחסי ממון (להלן: "ההסכם"), שאושר על ידי הרב רושם הנישואין (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 26/11/14, שורות 6-8).

העתק ההסכם צורף לתצהירי הצדדים.

6. הסעיף המרכזי בהסכם שיש להידרש לו לצורך הכרעה בשאלה הדורשת הכרעה בהחלטה זו (ראה סעיף 1 לעיל), הוא סעיף 4, הנושא כותרת "רכוש וממון", וקובע כדלקמן:

" הצדדים מצהירים על רצונם ההדדי, שבחיי נישואיהם לא יחול חוק יחסי ממון (בין בני זוג) תשל''ג – 1974 וההסדר של איזון משאבים לפי אותו חוק.

מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, הסכימו הצדדים כי:

א. כל רכוש מכל סוג ומין שהוא, הן שיש למי מן הצדדים ערב חתימת הסכם זה והן שיירכש בעתיד לאחר ובמהלך נישואיהם, יהיה שייך לאותו צד שבשמו הוא רשום ו\או שבשליטתו הוא מצוי.

ב. רשום נכס בפנקס המתנהל עפ"י כל דין יהווה הוכחה מכרעת ויחידה לבעלות על אותו נכס ורישום זה יגבר על מקור המימון, יהיה אשר יהיה לרכישת אותו נכס".

7. ביום 29/07/96 הוקמה שניר ימין.

8. ביום 05/08/96 הוקמה חברת גני שניר ייזום ובנייה בע''מ ח.פ 512358078 (להלן: " גני שניר"), שבעלי מניותיה, בחלקים שווים, הם:

א. גני חדרה 2000 לבניין (1995 בע''מ), בשליטת מר אברהם לוי.

ב. ק.ע.י. ייזום ובנייה בע''מ, בשליטת מר ניסים ימין, אחיו של החייב.

ג. חברת שניר ימין, וזהות השולט בה נתונה במחלוקת בין הצדדים דנן (היא המחלוקת נשוא הבקשה דנן).

9. בבעלות גני שניר מקרקעין בשטח של 25,854 מ"ר בחדרה, בגוש 10027 חלקה 37 (להלן: "המקרקעין").

10. יצוין כי המקרקעין נרכשו עוד טרם הקמת גני שניר, בשנת 1996.

שלושת השותפים שרכשו את המקרקעין, החליטו להקים חברה (גני שניר) שבעזרתה יחזיקו את המקרקעין.

חלקה של שניר ימין במקרקעין הוחזק במשך שנים בנאמנות ע"י חברת קרן נס, חברה לבניין והשקעות בע''מ, שהייתה בשליטת אחיו של החייב מר ניסים ימין, ורק ביום 04/07/01 נרשמה הערת אזהרה לטובת שניר ימין (סעיף 10 לסיכומי סימוני).

ביום 27/05/10 נרשמו הזכויות במקרקעין על שם גני שניר.

11. בבקשה נשוא החלטה זו טוען הנאמן, כי הבעלים האמיתי, המהותי והשולט בשניר ימין, על-פיו יישק כל דבר בחברה זו, הוא החייב.

לעומתו טוענים החייב וסימוני, כי הבעלים האמיתי ובעל השליטה בשניר ימין היא סימוני. כל פעולותיו של החייב בשניר ימין, ומעורבותו בהקמת גני שניר, נעשו מכוח היותו שלוח של סימוני.

12. הנפקה מינא במחלוקת זו שבין הצדדים נוגעת לשאלה מי הבעלים האמיתי של שניר ימין, שלה נכס יקר בדמות 1/3 הזכויות במקרקעין, מכח היותה בעלת 1/3 ממניותיה של גני שניר, כמפורט לעיל.

ככל שנאמר כי החייב הוא השולט בשניר ימין כי אז, למרות שלכאורה סימוני היא בעלת המניות בחברה זו, החייב ייחשב לבעליה האמיתיים ביחסיי החייב-סימוני, מכח סעיף 4(א) להסכם המצוטט לעיל. בהתאם לסעיף זה (אותו ננתח בהרחבה להלן) בעל השליטה בנכס הוא לכאורה בעליו, במסגרת הזכויות הרכושיות שבין בני הזוג ימין.

נזכיר כי ההסכם דנן הוא הסכם ממון בין בני הזוג, ועל-פיו יש לכאורה לקבוע את הזכויות הרכושיות שבין בני הזוג ימין.

טענות הנאמן בסיכומיו:

13. טוען הנאמן בסיכומיו, כי על אף שהמניות של שניר ימין היו רשומות בעת הקמת החברה על שם סימוני, וכיום הן מוחזקות בנאמנות לטובתה בידי אילנה, מי שהוכח כשולט בחברה זו הוא החייב.

על כן, מכוח סעיף 4(א) להסכם יש לומר כי הבעלים האמיתי של שניר ימין הוא החייב. התוצאה היא כי חלקה של שניר ימין במקרקעין, מכוח מניותיה בחברת גני שניר (הבעלים הרשום של המקרקעין), מוקנים לנאמן.

לחילופין, יש לומר כי שניר ימין היא בבעלות משותפת של החייב וסימוני, בחלקים שווים. לכן, מחצית חלקה של שניר ימין במקרקעין מכוח מניותיה בגני שניר, מוקנים לנאמן.

14. עוד טוען הנאמן, כי היות והחייב וסימוני מודים כי רכישת הזכויות במקרקעין ע"י שניר ימין מקורה בכספים שהיו בבעלות החייב, ממילא התעשרה אשת החייב שלא כדין מכספים שמקורם בחייב שנקלע לחובות ונושיו רבים.

מכאן כי חלה על סימוני, ועל הנאמנת מטעמה אילנה, חובת השבת הכספים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

היות והכספים שימשו לרכישת מקרקעין, ממילא יש "זכות עקיבה" אחרי הכספים, ולקבל תחתם את הנכס החלופי שנרכש באמצעותם, אשר הן מניות שניר ימין, המשקפות החזקה של שליש מהמקרקעין באמצעות גני שניר.

טענות אשת החייב בסיכומיה:

15. טוענת אשת החייב בסיכומיה, כי דיני עשיית עושר ולא במשפט אינם חלים במקרה הנדון, אלא הוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה").

בהתאם להוראות הפקודה ניתן לבטל הענקות של הנכסים (ובכלל זה העברות כספים) מהחייב לצד ג', ובכלל זה אשתו, רק מכוח סעיף 96 לפקודה, ובמגבלות הזמן הנקוב בה (עשר שנים מאז הכניסה להליך פש"ר).

במקרה דנן, מדובר לכאורה בהענקה/מתנה שהתבצעה בשנת 1996, אך צו הכינוס ניתן נגד החייב ביום 08/03/10, מעבר לעשר השנים במסגרתן ניתן להורות על ביטול הענקה מכוחו של סעיף 96 לפקודה.

על כן, לא ניתן להורות על ביטול הענקה או מתנה זו מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, וממילא לא ניתן לדבר על "זכות עקיבה" אחר הכספים שנתן החייב לסימוני לצורך רכישת המקרקעין במסגרת שניר ימין.

16. עוד טוענת אשת החייב בסיכומיה, כי מכוח ההסכם לא חל בינה ובין החייב חזקת השיתוף. ההסכם מכוון ליצור הפרדה רכושית שאינה תלויה בקיומם של קשרי נישואין.

משהמניות נרשמו על שם סימוני היא הבעלים שלהם, גם בהתאם לסעיף 4(ב) להסכם.

17. גם אין זה נכון לומר, כטענת הנאמן, כי הוכח שהחייב שולט בחברת שניר ימין. מי ששולט בחברה היא סימוני.

לגרסת סימוני יש ליתן למושג "שליטה" משמעות זהה למשמעותה של "זכות הבעלות" כהגדרתה בחוק המיטלטלין, עפ"י סעיף 13(א) לחוק המטלטלין, החל על מניות בחברה.

הבעלות עפ"י סעיף 2 לחוק המטלטלין פירושה הזכות להחזיק, להשתמש ולעשות כל דבר או כל עסקה בכפוף להגבלות על פי דין או הסכם.

הנאמן לא הוכיח כי בכוחו של החייב להחזיק, להשתמש ולעשות במניות חברת שניר ימין עסקה כשלהי.

פעולות החייב בשם שניר ימין בכל הקשור להקמת גני שניר ו/או היותו מורשה חתימה בחשבון חברת שניר ימין, אינה מלמדת על שליטה בחברה זו, אלא לכל היותר כי פעל כשלוח של סימוני.

18. לכן סבורה סימוני, כי יש לדחות את בקשת הנאמן להצהיר כי החייב הוא הבעלים האמיתי של שניר ימין, ו/או בעלים במשותף בחלקים שווים יחד עמה בחברה זו.

סיכומי החייב:

19. החייב הגיש סיכומים קצרים מאד (כחצי עמוד), שניתן לתמצתם כתומכים בעמדת סימוני בבקשה זו.

דיון והכרעה:

20. אפתח בעובדות לגביהן אין מחלוקת בין הצדדים:

א. שניר ימין הוקמה לאחר נישואי הצדדים.

ב. בעת הקמת שניר ימין, מניותיה, בחלקים המפורטים בסעיף 1 לעיל, נרשמו על שם סימוני (ראה מש/5, תצהירו של החייב סעיף 10.3).

ג. בשנת 2007 מניותיה של סימוני בשניר ימין הועברו לאילנה, אחותה של סימוני וגיסתו של החייב, והיא מחזיקה בהן בנאמנות עבור סימוני (עמ' 43 לפרוטוקול מיום 26/11/14, שורות 14-18; עמ' 15 לפרוטוקול מיום 31/12/14, שורות 30-32).

ד. מי שמימן את רכישת חלקה של שניר ימין במקרקעין, בסכום של 550,000 דולר בערכים שקליים, היה החייב (עדותם של סימוני והחייב בישיבת יום 31/12/14 - עמ' 12 לפרוטוקול שורות 1-21; עמ' 22 לפרוטוקול שורות 24-32; עמ' 23 לפרוטוקול שורות 1-2; עמ' 25 לפרוטוקול שורות 15-17).

21. השאלות העיקריות הנתונות במחלוקת בין הצדדים הן שתיים:

א. האם נכונה טענת הנאמן, כי יש להחיל על המקרה דנן את דיני עשיית עושר ולא במשפט, ומכוחם את "זכות עקיבה" אחר כספו של החייב ברכישת חלקה של שניר ימין במקרקעין באמצעות גני שניר, שכן מדובר בהתעשרות שלא כדין של סימוני (ראה סעיף 14 לעיל).

ב. האם במסגרת היחסים הרכושיים שבין החייב וסימוני, יש לומר כי לחייב זכויות מלאות או במשותף עם סימוני בחברת שניר ימין, מכוח שליטתו בחברה זו וסעיף 4(א) להסכם.

שאלה א' – תחולת, או אי-תחולת, דיני עשיית עושר ולא במשפט במקרה דנן:

22. את טענות הנאמן וסימוני בשאלת החלת דיני עשיית עושר ולא במשפט על המקרה דנן פירטנו בסעיפים 14 ו-15 לעיל.

23. חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 קובע בסעיף 1(א) כדלקמן:

"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם ההשבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה".

מילות המפתח לבחינת השאלה דנן היא – האם סימוני קיבלה "שלא על פי זכות שבדין" את מימון כספי רכישת המקרקעין הרשומות ע"ש גני שניר, שלשניר ימין מניות בה (שליש).

24. הן החייב והן סימוני הבהירו בעדותם, כי הרקע לרכישת המקרקעין, היה רצונה של סימוני להבטיח את עתידה הכלכלי בעתיד, וכמתנה לרגל היוולד הבן הראשון לחייב (ראה פרק 10 למ"ש/5, תצהירו של משה; עדותה של סימוני עמ' 13 לפרוטוקול שורות 5-10; עמ' 23 לפרוטוקול שורות 1-2 – הכוונה לפרוטוקול מיום 31/12/14).

25. נזכיר כי מימון עסקת רכישת המקרקעין נעשה על ידי החייב בשנת 1996, כמפורט לעיל. במועד זה לא הוכח ע"י הנאמן כי החייב היה חדל פירעון, וצו הכינוס נגדו ניתן רק ביום 08/03/10, כ-14 שנים לאחר מכן.

26. בנסיבות אלה לא ברור לי כיצד ניתן לטעון, כטענת הנאמן, כי החייב לא היה רשאי לתת מתנה לאשתו (על דרך של מימון רכישת חלקה של שניר ימין במקרקעין בדרך המשפטית שפורטה לעיל), וכי מתנה זו ניתנה "שלא על פי זכות שבדין", כהוראת סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

27. בשנת 1996 רצה החייב לתת 550,000 דולר מתנה לרעייתו, נתן לה בדרך שנתן והמתנה הושלמה.

המתנה ניתנה על פי זכות שבדין, ולכן לא ניתן כיום לטעון מכח דיני עשיית עושר כי המתנה האמורה מהווה התעשרות שלא כדין של סימוני.

אם לא נאמר כך, עלול להיווצר מצב שאינו נסבל ואינו סביר, כפי שטענה סימוני בסיכומיה, כי מתנות שניתנו על ידי חייבים שנים רבות טרם כניסתם להליך הפש"ר, שלא ניתן לבטלן בדרך של "ביטול ההענקה" הקבועה בסעיף 96 לפקודה, יהיו "בסכנה מתמדת" לטענת התעשרות שלא כדין מצד הנאמן.

28. גם לא שוכנעתי כי לנאמן עומדת כלל אפשרות לטעון במקרה דנן, להשבת כספי המתנה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

על מערכת היחסים שבין הנאמן, החייב וצד ג' שנטען כלפיו כי קיבל "מתנה" מהחייב, חלות הוראות הפקודה, וביתר דיוק הוראת סעיף 96 לפקודה העוסקת בביטול הענקה.

בהתאם לסעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט – "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון ואין הסכם אחר בין הצדדים".

במקרה הנדון, על מערכת היחסים המשולשת דלעיל, חלות הוראות הפקודה, ולכן הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט אינן צריכות לחול, כפי שטענה בצדק סימוני בסיכומיה.

29. ניתן להבין מדוע בחר הנאמן לתקוף את המתנה שנתן החייב לסימוני שלא דרך סעיף 96 לפקודה ובקשה לביטול הענקה. בקשה כזו, לו היתה מוגשת, הייתה נדחית על הסף, שכן ההענקה האמורה התבצעה כ-14 שנים טרם כניסת החייב להליך הפש"ר, בעוד אשר ביטול הענקה מכח סעיף 96 מוגבל לעשר שנים טרם הכניסה להליך הפש"ר.

זו הסיבה שהנאמן בחר "לתקוף" את המתנה האמורה דרך דיני עשיית עושר, ומכוחם לטעון להשבת הכספים, ובהעדרם ל"זכות עקיבה" אחר הכסף שניתן במתנה על ידי החייב לסימוני, באמצעותו נרכש חלקה של שניר ימין במקרקעין.

כאמור, דרך זו אינה מתאימה "לתקיפת" מתנה בהליך פש"ר, לגביו יש הוראת חוק מיוחד, היא הפקודה וסעיף 96 הקבוע בה, ודיני עשיית עושר לא צריכים לחול.

30. לאור כל האמור לעיל אני קובע, כי טענת הנאמן לתחולתם של דיני עשיית עושר במקרה דנן (ומכוחם להורות על השבת המתנה/הכספים שנתן החייב לסימוני, ולהורות כי חלקה של שניר ימין במקרקעין, בהתאם לחלקה בגני שניר, מוקנה לנאמן מכוח זכות העקיבה אחר כספי המתנה), דינה להידחות.

שאלה ב' – השליטה בחברת שניר ימין והמשמעות לכך בענייננו:

31. כאמור טוען הנאמן (כמפורט בסעיף 13 לעיל), כי על אף שלכאורה המניות של שניר ימין הן בבעלות סימוני (ואין מחלוקת כי כיום הן בנאמנות אצל אילנה, אחותה של סימוני), החייב הוא השולט בשניר ימין. לכן יש לומר כי הוא הבעלים האמיתי של שניר ימין, או לפחות יש לו זכויות שוות בשניר ימין, במשותף עם סימוני, בהסתמך על סעיף 4(א) להסכם.

מנגד, טענות סימוני, אליהן הצטרף החייב, פורטו בסעיפים 16-18 לעיל.

32. סעיף 4 להסכם צוטט בסעיף 6 לעיל.

מלשונו של סעיף 4(א) להסכם עולה, כי בני הזוג ימין, במערכת היחסים ביניהם, ראו כאפשרות קיימת מצב בו, על אף שיש רכוש שרשום על שם אחד מבני הזוג, האחר יכול להיחשב כבעלים שלו (בלעדית או במשותף), מכוח שליטתו ברכוש זה.

מלשונו של סעיף 4(ב) גם עולה, כי הוסכם בין בני הזוג , שהעובדה שאחד מהם מימן רכישת רכוש, אך רכוש זה נרשם בפנקס המתנהל עפ"י דין ע"ש בן הזוג השני, הרישום ייגבר על מימון הקניה, ובן הזוג הרשום ייחשב כבעלים של הרכוש.

33. כידוע, ללשון החוזה חשיבות ראשונית.

כך מורה לנו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 הקובע כי –

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

היינו הפרשנות העדיפה לאומד דעתם של הצדדים צריכה להיות מלשון החוזה. רק אם אומד דעתם של הצדדים אינה משתמעת מפורשות מלשון החוזה נפנה לפרשו כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין.

כך גם מורה לנו הפסיקה העדכנית.

ראה לדוגמא: ע"א 954/15 י.ע עדן סנטר ואח' נ' עלרונט בע"מ, פסק דין מיום 26.11.15.

34. במקרה דנן כאמור, לשונם של סעיפים 4(א)+(ב) להסכם ברורה, ואומד דעתם של הצדדים העולה ממנו, הוא כדלקמן:

לרישום מניות שניר ימין ע"ש סימוני (במישרין או בנאמנות ע"י אילנה) יש חשיבות מכרעת להוכחת בעלותה בחברה זאת (סעיף 4(ב) להסכם). אך זאת כל עוד הבעלים הרשום, סימוני, גם שולטת בשניר ימין.

ככל שיוכח כי החייב הוא השולט בשניר ימין ולא סימוני, כי אז למרות רישום המניות ע"ש סימוני, במערכת היחסים שבין הצדדים, החייב ייחשב כבעלים של שניר ימין, בלעדית או במשותף עם סימוני (סעיף 4(א) להסכם).

במקרה כזה, של שליטת החייב בשניר ימין, עצם רישום המניות על שמה של סימוני מאבד מכוחו הראייתי המכריע (סעיף 4(ב) להסכם) להוכחת הבעלות במסגרת יחסי בני הזוג, מכוחו של סעיף 4(א) להסכם, שנתן כח ראייתי לא פחות חשוב בקביעת הבעלות בחברה, לבעל השליטה בה.

35. ודוק – במקרה דנן בחינת זכויותיו של החייב בשניר ימין תיעשה בעיקר בהסתמך על ראיות אובייקטיביות שהניחו הצדדים, ובעיקר הנאמן, בפני ביהמ"ש, ולא רק בהסתמך על עדותם של החייב וסימוני. ברור כי כיום, בהיות החייב נתון בפשיטת רגל, הן החייב והן סימוני ינסו בכך מאודם להצניע את מעורבותו או "שליטתו" של החייב בשניר ימין, תוך הדגשה והטעמה כי כל פעולותיו אלה נעשו בשמה ומכוחה של סימוני מכוח היותו שלוח שלה (ראו עדויותיהם בנדון – פרו' יום 26.11.14 עמ' 40 שו' 28; פרו' יום 31.12.14 עמ' 21 שו' 17-21).

כך יעשו כדי להרחיק את זכויותיה של שניר ימין בגני שניר (שבבעלותה נכס מקרקעין יקר מאוד – כפי שנעמוד על-כך להלן) מהחייב ונושיו.

לכן את עדויותיהם של החייב וסימוני בנדון בחנתי בזהירות רבה, תוך השוואתה לראיות האחרות שעמדו בפני.

36. על-כן ככל שאשתכנע מטענת הנאמן, כי למרות שמניות שניר ימין רשומות ע"ש סימוני, החייב הוא זה ששולט בחברה זו במשמעות של "הרוח החיה" בה, ה"מביא והמוציא" את ענייניה והכל יישק על פיו, הרי בהתאם לסעיף 4(א) להסכם, אקבע כי במערכת היחסים שבין בני הזוג ימין, החייב הוא בעל זכויות בחברת שניר ימין (בלעדית או במשותף עם סימוני).

37. בחינה זאת של מעשי החייב או התנהלותו תיעשה בעיקר בפעולותיו בשמה של שניר ימין בענייני גני שניר, שמניותיה הן הנכס היחיד של שניר ימין (עדותה של סימוני, עמ' 38 לפרו' ישיבת יום 26.11.4 שו' 12-15).

38. הגדרת בעל שליטה בחברה היא סוגיה מורכבת.

לכאורה במענה לשאלה מי הוא בעל שליטה בחברה יש להשיב תשובה פשוטה, כי מי שמחזיק ביותר מ-50% ממניות החברה הוא בעל השליטה בו. זו למעשה הגדרת השליטה הפורמאלית. קרי, הגדרת השליטה הנאמדת על פי אחוזיו של בעל המניות בחברה.

במהלך השנים, הסתבר שהגדרת השליטה הפורמאלית רחוקה מלשקף את מציאות השליטה בפועל, והתפתחה בהדרגה הגדרת השליטה האופרטיבית, או הפונקציונאלית, מכוחה יכול גם מי שאינו בעל מניות רוב, או אף אינו בעל מניות כלל אך מקורב לבעל מניות עקרי, לשלוט בחברה בפועל.

ראה לעניין זה:

"דיני חברות", איריס חביב סגל, עמ' 641.

ע"א 6357/99 פקיד שומה באר שבע נ' שלם ואח' פד"י נו(4) 66.

ע"א (חי') 62199-10-15, מועצה מקומית עוספיה נ' זאהר ואח' (פסק דין מיום 20/03/16).

ב"ל 1813/09 פליקס נ' המל''ל, פסק דין מיום 19/03/14.

סבורני כי לשליטה אופרטיבית או פונקציונלית התכוונו הצדדים בסעיף 4(א) להסכם, שהרי אין מחלוקת שרוב מניות שניר ימין היו מלכתחילה על שם סימוני. לכן כשדיברו בני הזוג סימוני בסעיף 4(א) להסכם על אפשרות שליטה בחברה לקביעת הבעלות בה במסגרת מערכת היחסים שביניהם, לא התכוונו לשליטה מכוח החזקה במניות רוב אלא מכוח שליטה בפועל בחברה, במיוחד כשהחייב מקורב לבעלת המניות, היא אישתו.

39. באור זה נבחן את הנתונים העובדתיים שעמדו בפנינו, שגם פורטו בסיכומי הנאמן.

40. טוען הנאמן בסיכומיו, ואף הפנה למראי המקום הנכונים בפרוטוקולים השונים, כי מחקירות בני הזוג ימין ומהמסמכים שהוגשו, עולה שהחייב שולט למעשה בחברת שניר ימין, ועל פיו יישק כל דבר בחברה זו, כדלקמן:

א. תזכיר ההתאגדות ותקנון ההתאגדות של חברת גני שניר נחתמו על ידי החייב בשם ומטעם חברת שניר ימין.

ב. החייב נטל חלק פעיל בהקמת גני שניר בעוד שסימוני רעייתו לא ידעה על האופן בו התנהלה הקמת גני שניר.

ג. החייב שימש כמורשה חתימה בחשבון הבנק של שניר ימין (בנק איגוד) עד סגירת החשבון.

ד. סימוני הודתה כי החייב השתתף מטעם שניר ימין באירוע המרכזי בחייה העסקיים (הקמת חברת גני שניר), וחתם כאמור מטעם שניר ימין על מסמכי ההתאגדות של גני שניר.

היא הודתה למעשה כי היא עצמה לא נטלה כל חלק בהקמת גני שניר.

ה. סימוני הודתה למעשה כי החייב היה מורשה חתימה בחשבון הבנק של שניר ימין ופעיל בו, בעוד שהיא עצמה לא הייתה מעורבת מעולם בפעילות בחשבון הבנק של החברה, ואין לה כל ידיעה בנוגע לפעולות שנעשו בחשבון.

ו. סימוני הודתה שאינה מכירה את הדירקטורים מטעם השותפים האחרים בגני שניר, ואף לא ידעה לומר מתי התכנס לאחרונה, אם בכלל, הדירקטוריון של חברת גני שניר. היא גם לא ידעה לומר מתי שוחחה לאחרונה עם השותפים האחרים בגני שניר. סימוני אף הודתה שלא שוחחה בעצמה בעשר השנים האחרונות עם מי מהשותפים האחרים, אינה מכירה את תוכניות המתאר החלות על האזור בו נמצא המקרקעין ואף אינה יודעת מהו השטח המקסימאלי עליו ניתן לבנות במקרקעין.

ז. סימוני גם הודתה, כפי שציינו לעיל, כי מי שמימן את רכישת המקרקעין היה החייב, בעוד שהיא עצמה לא השתתפה במימון, תוך שמציינת כי מדובר במתנה שנתן לה החייב. אמנם נכון כי מקור המימון אינו קובע לענין קביעת בעלות כשמניותיה של שניר ימין רשומות על שמה של סימוני ברשם החברות (סעיף 4(ב) להסכם), אך במצטבר לעובדות הנוספות שתוארו לעיל, יש לכך משקל מסויים לטובת היותו של החייב השולט בחברה, לנוכח מעורבותו הבלעדית הרבה והמוכחת בניהולה של שניר ימין בענייני גני שניר, כמפורט בס"ק א-ו לעיל.

ח. סימוני גם הודתה כי בשלב מסוים החזיק אחיו של החייב, מר ניסים ימין, את המניות של חברת שניר ימין בחברת גני שניר בנאמנות, במסגרת חברה שבבעלותו (כפי שגם ציינו בסעיף 10 לעיל). יחד עם זאת היא לא ידעה לומר מתי נוצרה הנאמנות, כיצד הסתיימה, מי חתם על מסמכי הנאמנות ועוד.

בלשונה של סימוני: "אני לא יודעת להסביר כל מה שאתה שואל אותי... אני הבנתי שיש לי חלק בגני שניר, שקיבלתי את הטאבו בשנת 2001. מעבר לזה, כל השאלות שאתה שואל אותי, אני אומרת שוב, אני לא יודעת לענות על זה. משה הוא זה שהתנהל במו''מ... כל פעולה שהייתה צריכה להתנהל ולהתבצע, מן הסתם זה שהוא שעשה לא אני..." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 26-32).

ט. נזכיר כי שני השותפים האמיתיים האחרים של גני שניר הם -

אחיו של החייב מר ניסים ימין, וחבר ותיק (כ-30 שנים) של החייב מר אברהם לוי (עמ' 18 לפרו' יום 31.12.14 שו' 27-31), המחזיקים במניות גני שניר באמצעות חברה שבשליטתם.

ההיכרות של סימוני מטבע הדברים עם שני השותפים הנ"ל אינה הדוקה כמו זו של החייב. בעדותה היא מציינת כי את אברהם לוי הכירה דרך בעלה (החייב), והיא לא דיברה עימו שנים ארוכות (עמ' 8 לפרו' יום 31.12.14 שו' 1-25). עם ניסים, השותף השני, היא לא דיברה בכלל, ולא מדברת, על ענייני המקרקעין (עמ' 15 לפרו' יום 31.12.14 שו' 4-7).

גם בעובדות אלה יש כדי לתמוך במסקנה, כי מי שדאג (ודואג) לענייניה של שניר ימין בכל הקשור לגני שניר והמקרקעין היה החייב, המכיר את הנפשות הפועלות הקשורות לגני שניר היטב.

(לא ציינתי מראיי מקום ליד כל סעיף לעיל. אפנה בנדון לסעיפים 12-14 לסיכומי הנאמן, בהם

נרשמו במדוייק מראיי המקום בפרוטוקולים השונים).

41. הרושם העולה מכל אלה הוא, כי החייב התנהל בשם שניר ימין מול גני שניר והשותפים לה, באופן די עצמאי.

אמנם הן סימוני והן החייב ציינו כי פעולותיו בנדון של החייב היו בהתאם ליפוי כח שניתן לו ע"י סימוני, אך יפוי כח כזה לא הוצג כראיה, והחייב אף לא זכר בבירור כי ניתן לו יפוי כח כזה.

בנדון נפנה לעדויותיהם של סימוני והחייב כדלקמן:

נשאלה סימוני האם צירפה לתצהירה איזשהו יפוי כח כתוב והשיבה בשלילה (עמ' 41 לפרו' יום 26.11.14 שו' 4).

נשאל גם החייב על אודות קיומו של יפוי כח כזה והשיב : "כפי שזכור לי, כן...לא זכור לי.." (עמ' 21 לפרו' יום 31.12.14 שו' 19-25).

כפי שציינו בסעיף 35 לעיל את עדויותיהם של החייב וסימוני בנדון יש לבדוק כיום בזהירות רבה לנוכח חששם מנושי החייב. לכן, לו רצו להראות או להוכיח כי החייב פעל בענייני שניר ימין בהתאם ליפוי כח שנתנה לו סימוני, מן הראוי היה כי יצורף העתק יפוי הכח, על מנת לראות האם הוא כללי או ספציפי לעניינים מסויימים, מתי ניתן ועוד.

כל זאת לא נעשה, והדבר פועל לחובת גרסת סימוני והחייב כי כל פעולות החייב בענייני שניר ימין, במיוחד בענייני גני שניר (רכישת המקרקעין, הקמתה, החזקת המניות בנאמנות ע"י החברה של ניסים ימין, ההחלטה על סיום הנאמנות ועוד), נעשו על-פי יפוי כח.

42. האדישות או הפסיביות בהתנהגותה או בהתנהלותה של סימוני בענייני המקרקעין (הגם שלשניר ימין 1/3 במניות גני שניר וממילא במקרקעין) תמוהה משהו.

מדובר במקרקעין מאוד יקרים, המהווים את הנכס היחיד של שניר ימין (באמצעות גני שניר).

שמאי מקרקעין שמיניתי להעריך את המקרקעין, מר גלעד יצחקי, העריך את שוויים בסכום של שבעה מיליון ₪ במצבם התכנוני הנוכחי, ובכ-12.4 מיליון ₪ ככל שהיו זמינים היום לבנייה.

לכן לכאורה היה על סימוני להיות פעילה בשניר ימין, בכדי לפעול להפשיר את המקרקעין לבניה.

סימוני לא עשתה דבר בנדון.

סימוני בנדון, לטעמי, לא עשתה דבר בנדון כי כך החליט החייב, שמטרתו כעת לצלוח את הליך הפש"ר עד הפטר ללא מעורבות המקרקעין בעניינו.

גם עובדה זו מלמדת על שליטת החייב בשניר ימין.

דרך פעולה זו שנוקטים החייב וסימוני אינה חדשה במערכת זוגית בה אחד מבני הזוג מצוי בהליך פש"ר.

ראה לענין זה דבריו של חברי, כב' השופט סוקול בפש"ר (חי') 54/01 חורי חנא נגד כונס הנכסים (פס"ד מיום 23.3.04), שם ציין:

"...על פניו רישום זכויות החברה על שם האישה לא משקף כל זכות מהותית של האישה והחייב הוא ששלט בחברה וניהלה בפועל. מכאן שהנטל על החייב להמציא את המסמכים ואין להתיר לו להסתתר מאחורי רישומה של האישה כבעלת מניות" (ציטוט מסעיף 20 לפסק הדין).

43. משעולה כי החייב הוא הרוח החיה של שניר ימין בגני שניר, הוא המוציא והמביא, בידיעתו הבלעדית כל הנתונים אודות הקמת גני שניר ובכלל זה - אופן ההתנהלות רכישת המקרקעין, הנאמנות של אחיו ניסים ימין, באמצעות חברה שבבעלותו, במקרקעין לטובת גני שניר (שהייתה בהקמה, ולאחר מכן הוקמה אך למרות זאת המשיך להחזיק מספר שנים בנאמנות בעבורה), חתימת החייב על מסמכי הקמת גני שניר, הכרותו העמוקה ורבת השנים את השותפים האחרים של גני שניר, ומאידך את חוסר מעורבותה של סימוני בכל אלה - קשה שלא להשתכנע כי החייב הוא הרוח החיה בחברת שניר ימין, הוא השולט בה והוא מנהלה בפועל.

44. העברת מניות שניר ימין מסימוני לאילנה בשנת 2007, כשאין מחלוקת כי המניות הועברו לאילנה בנאמנות, והנימוק שניתן למהלך זה ע"י החייב ואילנה לא שיכנעו אותי לקבוע אחרת. היינו כי סימוני שולטת בשניר ימין.

העידה סימוני כי העבירה את מניות שניר ימין לאילנה אחותה על מנת שתשמור לה עליהן (עמ' 43 לפרו' יום 26.11.14 שו' 18).

ראוי לציין כי סימוני לא פירטה בתצהירי עדותה ראשית (מש/2+מש/3) ואף לא בחקירתה הנגדית את הסיבות להעברת מניותיה בשניר ימין בנאמנות לאחותה אילנה.

העיד החייב על אודות העברת מניות שניר ימין בנאמנות לאילנה, כי סימוני לא התייעצה איתו לפני העברה. רק לאחר ההעברה סימוני סיפרה לו על-כך מיוזמתה, ונימקה זאת בלחצו עליה ליתן לו אפשרות לשעבד את מניותיה בשניר ימין על מנת להציל את החברה שלו אל-ים אלום בע"מ.

בלשונו של החייב:

"המערכת יחסים שלנו החלה להתערער בשנת סוף 2006 כשביקשתי מסימוני שתשעבד את המניות שלה עבור אל-ים כי היה צריך להיכנס איתנו שותף ולהציל את החברה. סימוני לא הסכימה בשום אופן, הדבר גרם לחיכוכים שהתעצמו, והיא אמרה שהיא הבינה שאם היא משאירה את הנכס הזה אצלה אנחנו לא נמשיך להיות יחד איתה. לכן, עשתה את שעשתה מבלי להתייעץ ולהגיד לי (עמ' 30 לפרו' יום 31.12.14 שו' 27-31; עמ' 31 לפרו זה שו' 1-5).

העידה אילנה כי סימוני סיפרה לה שהם בקשיים כלכליים והחייב ביקש ממנה חזרה את המתנה שנתן לה לפני שנים. הוא לחץ עליה בנדון ולכן סימוני ביקשה להעביר לה את המניות לצרכי שמירה עליהן (עמ' 15 לפרו' יום 31.12.14 שו' 21-32; ראה גם סעיפים 4-5 למש/4 תצהיר עדותה הראשית של אילנה).

כשנשאלה ממה בדיוק פחדה סימוני השיבה שאינה יודעת (עמ' 16 לפרו' יום 31.12.14 שו' 29).

כשנשאלה ביתר פירוט, האם סימוני חששה כי הלחץ של החייב עליה בנדון יגבר השיבה:

"היא חששה שתצטרך לתת את זה ולכן ביקשה שאשמור על-זה" (עמ' 16 לפרו' יום 31.12.14 שו' 31).

כשנשאלה האם סימוני סיפרה לה למה היא חוששת, השיבה:

"היא לא סיפרה לי" (עמ' 17 לפרו' יום 31.12.14 שו' 1).

45. מטבע הדברים עולה החשש כי העברת המניות בנאמנות לאילנה, נועדה להרחיק עוד יותר כל קשר בין החייב לשניר ימין (וממילא להרחיק את החייב, שהיה נתון באותו עת בקשיים כלכליים, כעדותם של החייב ואילנה, מהמקרקעין).

נשאל על-כך החייב די בהרחבה בחקירתו הנגדית והשיב כדלקמן:

"ש. אני חושב שהמהלך היה מתואם איתך ונועד להבריח את המניות כמה שיותר רחוק מהישג ידם של נושיך?

ת. ממש לא!

ש. מה היתה התשובה של סימוני כשאמרת לה שאתה רוצה את המניות חזרה?

ת. אני לא אמרתי לה שאני רוצה את המניות חזרה. ביקשתי לשעבד את הזכויות שלה ויש הבדל. ביקשתי לתת לי גשר לכמה חודשים כי היה לנו הסכם חתום עם משקיע שהיה צריך להיכנס לאל ים והכוונה לשפר תעשיות אלומיניום והיה הסכם חתום איתו והוא היה צריך להשקיע 6 מיליון ₪ בחברה והייתי צריך להחזיק את החברה מעל המים עד שהוא יכנס. ביקשתי גישור לאל ים כדי שנוכל לעבור את התקופה הזו, וסימוני בשום אופן לא הסכימה.

ש. איזה הלוואה רצית לקחת ממי כנגד מתן השעבוד על מניות סימוני בשניר ימין. כמה היה צריך להתקבל ובאיזה תנאים, איזה החזר.

ת. אני לא זוכר בדיוק את הדבר שאתה מדבר עליו. אני זוכר שביקשתי לתת לי גישור. אני לא זוכר בדיוק איך זה היה אמור להתבצע, אם לשעבד לטובת הבנק, אם לשעבד אחד או שלושה בנקים, אני לא זוכר כמה בנקים היו שם.

ש. אתה פנית לאילנה כשנודע לך שהמניות עברו על שמה?

ת. לא.

ש. למה?

ת. כי המניות של סימוני.

ש. מדוע לא פנית אל האדם שהוא אחותה של סימוני שאליה היא העבירה את המניות בהסבר שאתה רוצה לעשות פעולה שתציל את החברה?

ת. המניות של סימוני.

ש. למה?

ת. למה לא פניתי לאילנה? כי המניות הן של סימוני!

ש. בשלב שבו המניות כבר רשומות על שם אילנה, הם רשומות על שם אילנה, למה אתה לא פונה למי שהן רשומות על שמה?

ת. כי אילנה מחזיקה את המניות של סימוני.

ש. איך אתה יודע?

ת. סימוני סיפרה לי.

ש. האם ראית כתב נאמנות?

ת. לא."

(עמ' 31 לפרו' יום 31.12.14 שו' 6-32 ו-עמ' 32 שו' 1-2).

46. תשובותיו בנדון של החייב לא שכנעו אותי.

הראיות האחרות שעמדו בפני שכנעו אותי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות), כי העברת מניות שניר ימין מסימוני לאילנה נעשתה בעיקר במטרה להרחיק אותן עוד יותר מהחייב ונושיו.

נימוקיי הן כדלקמן:

א. סימוני לא פירטה בתצהירי עדותה הראשית וחקירתה הנגדית את הטעם (שנתנו אילנה והחייב) לסיבת העברת המניות ע"ש אילנה.

ב. אפילו בהנחה שהטעם שנתנו החייב וסימוני להעברת המניות ע"ש אילנה הוא נכון, מה הועילה סימוני בפעולתה זו. הרי המניות עברו בנאמנות לאילנה. הן לא באמת של אילנה אלא של סימוני. לכן פעולה זו לא אמורה להועיל בהפחתת הלחץ הנטען כי הופעל על סימוני בנדון מצידו של החייב. הוא עדיין היה יכול להמשיך להפעיל לחץ על סימוני (להורות לאילנה) לשעבד את מניות שניר ימין על-מנת שיוכל לקבל הלוואת גישור.

ג. כל ה"סיפור" של בקשת שעבוד מניותיה של סימוני בשניר ימין לשם לקיחת הלוואת גישור לא הוכח ע"י החייב ו/או סימוני.

החייב לא ידע ליתן כל פרטים על ההלוואה האמורה כעולה לעיל מעדותו המצוטטת לעיל.

ד. גם אילנה לא ידעה למסור פרטים יותר מדוייקים על ה"פחד", של סימוני שהביא להעברת המניות על-שמה, בנאמנות לטובת סימוני.

היא העידה ברורות כי סימוני לא סיפרה לה למה וממה בדיוק היא חוששת (ראה פרטי עדותה בנדון בסעיף 44 לעיל).

47. לכן שוכענתי יותר כאמור, כי הסיבה האמיתית להעברת המניות ע"ש אילנה היתה, הרחקתן עוד יותר מהחייב ומנושיו.

חיזוק לכך אף מצאתי בעובדה כי אילנה לא ידעה כלל כי נרשמה כדירקטורית בשניר ימין, לא עשתה כל פעולה בתפקידה כדירקטורית, לא שוחחה עם סימוני ו/או עם החייב ו/או עם מי מהשותפים האחרים בגני שניר על ענייניה של שניר ימין ו/או גני שניר, ולמעשה הודתה כי אינה יודעת מאומה על ענייני שניר ימין (עמ' 17-18 לפרו יום 31.12.14).

בורותה של אילנה בכל אלה ברורה – בכל אלה אינה צריכה להתעסק, כפי שסימוני לא התעסקה בהן, אלא החייב עשה ויעשה זאת, מכח שליטתו האמיתית בשניר ימין.

48. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הוכח לי ע"י הנאמן, שבמערכת היחסים שבין החייב וסימוני רעייתו, החייב הוא השולט בשניר ימין.

49. המשמעות של קביעתי זו פורטה היטב דווקא בסיכומיה של סימוני (סעיף 35), ותמציתם במילים הבאות:

הצדדים בחרו במסגרת ההסכם שחתמו טרם נישואיהם (הסכם ממון) לשלול את "חזקת השיתוף" ביניהם הקבועה בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, החל על מערכת יחסיהם הנובעת מנישואיהם (ראה בנדון – ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי פד"י מט(3) 529).

במקרה כזה הבעלות על נכסיהם נקבעת בהתאם להוראות ההסכם.

לכן במקרה דנן, הבעלות האמיתית בשניר ימין תקבע בהתאם להסכם (סעיף 4, בהתאם לפרשנותו, כמפורט בסעיפים 32-35 לעיל).

50. במקרה דנן הוכח לי כאמור, כי החייב הוא השולט בשניר ימין. לכן לכאורה, מכוחו של סעיף 4(א) להסכם הוא צריך להיקבע כבעלים האמיתיים של חברה זו.

51. האם מסקנה זו מובילה בהכרח לקביעה כי בעלותו של החייב בשניר ימין היא בלעדית, או שמא ניתן לומר כי הבעלות בחברה זו משותפת לו ולסימוני, לנוכח רישום מניות החברה ע"ש סימוני וסעיף 4(ב) להסכם?

52. עפ"י סעיף 4(א) להסכם, הבעלות נקבעת עפ"י רישום הזכויות בנכס ושליטה בו. רק כששני נתונים אלה מתקיימים באחד מבני הזוג יש לומר כי הוא הבעלים הבלעדי של הנכס. אין ספק כי אם סימוני גם היתה שולטת בשניר ימין היינו קובעים, לנוכח בעלותה במניות שניר ימין, כי היא הבעלים הבלעדית של חברה זו, מכח סעיפים 4(א)+(ב) להסכם.

53. במקרה דנן, מחד – סימוני רשומה כבעלת המניות בשניר ימין (תחילה במישרין ומשנת 2007 באמצעות הנאמנות של אילנה). מאידך – השולט בשניר ימין הוא החייב, כקביעתנו לעיל.

לאף אחד מבני הזוג ימין אין רישום מניות על-שמו ושליטה בשניר ימין. כל אחד מהם אוחז בחלק אחר מסממני הבעלות בחברה.

54. בנסיבות אלה צודק, סביר ואף עולה מסעיפים 4(א)+(ב) להסכם, כי הבעלות של בני הזוג ימין בשניר ימין היא משותפת ובחלקים שווים.

סימוני – מכח היותה בעלת המניות בשניר ימין.

החייב – מכח שליטתו בשניר ימין.

סוף דבר

55. לאור כל האמור לעיל אני קובע, כי במערכת היחסים שבין בני הזוג ימין מכח ההסכם, הבעלות בשניר ימין משותפת ובחלקים שווים לחייב ולסימוני.

56. משכך, חלקו של החייב בשניר ימין (מחצית) מוקנה לנאמן מכח סעיף 42 לפקודה.

57. אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים

ניתנה היום, ה' אייר תשע"ו, 13 מאי 2016, בהעדר הצדדים.