1. בפניי בקשה לתיקון כתב תביעה כשהתיקון העיקרי המבוקש מתייחס לחוזה השכירות שבין המשיבה לחברת "ונוס רענן ניהול ואחזקה", הנתבעת 2 בתיק נשוא הבקשה, ולאחריותה של המשיבה כלפי המבקשת,הנגזרת לכאורה מחוזה זה.
2. המשיבה מתנגדת לבקשה, הן לאור העובדה שהבקשה לוקה בשיהוי בהגשתה והן בשל טענת התיישנות היות והמבקשת מסתמכת בבקשתה על הסכם השכירות שנחתם בשנת 2005 ועל כן אין להתירו.
3. המבקשת השיבה לבקשה וחזרה למעשה על בקשתה תוך שהיא מציינת לעניין ההתיישנות, שמרוץ ההתיישנות מתחיל החל ממועד הגילוי של הסכם השכירות קרי, יום 2.4.12 ועל כן לא חלה התיישנות כאמור.
4. דיון והכרעה:
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, החלטתי להיעתר לבקשה וזאת מנימוקי הבקשה והתשובה.
6. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין."

1. בהתאם לתקנה זו, בסמכות בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות "בכל עת", דהיינו בכל שלב של הדיון.
2. בבקשות לתיקון כתבי טענות נוקט בית המשפט בגישה ליברלית, שכן בדרך כלל מיועד התיקון לאפשר גיבוש השאלות האמתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ( כאמור בתקנה) ובכך לייעל את ההליך המשפטי.
3. לעניין אופן הפעלת שיקול דעת בית המשפט נקבע בפסיקה כי:

"כאשר מבקשים לתקן כתב-טענות, ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול-דעתו של בית-המשפט: הראשונה - האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון; השנייה - האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול, שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, כי אז הגישה במסגרת השאלה השנייה היא מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר."

ראה: רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 445.

1. בנדון, הסכם השכירות המדובר נגלה לעיני המבקשת עת צורף לבקשה לביטול פסק הדין כאשר המשיבה בעצמה מסתמכת על חוזה השכירות במסגרת הבקשה.
2. יש לציין כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בשלב מקדמי של התיק: בתיק התקיימו שתי ישיבות מקדמיות כאשר הישיבה האחרונה עסקה בבקשת המבקשת לתקן את כתב תביעתה. בנוסף, טרם הוגשו תצהירים מטעם הצדדים על כן ניתן לומר כי לא יגרם למשיבה נזקים כתוצאה מהגשת הבקשה בשלב זה.
3. באשר לטענת ההתיישנות אין לה מקום שכן התביעה נגד המשיבה הוגשה תוך תקופת ההתיישנות ולא לאחריה, וחוזה השכירות משמש אך כחומר ראייתי בלבד, להבדיל מעילת התביעה, שלא התיישנה.
4. אכן הבקשה הוגשה באיחור שכן כפי שציינה המבקשת נודע לה על הסכם השכירות במועד הגשת הבקשה לביטול פסק דין, קרי, 2.4.12 ולמעשה חלפה כשנה מאז. יחד עם זאת, היות וכאמור התיק נמצא בשלב מקדמי וטרם נשמעו הוכחות, יש מקום להיעתר לבקשה על מנת ליתן למבקשת יומה בביהמ"ש ולפרוש בפני ביהמ"ש את מלוא יריעת המחלוקת כראות עיניה, תוך חיובה בהוצאות המשיבה.
5. לאור האמור לעיל אני קובע כדלקמן:

א. כתב תביעה המתוקן בנוסח שהוגש לביהמ"ש ביום 26.7.12, יוותר על כנו.

ב. המשיב יגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 ימים מהיום.

ג. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו בשיעור של 1,500 ש"ח, וזאת

בתוך 14 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועדו יישא הפרשי הצמדה וריבית

כדין החל מיום מתן החלטתי זו ועד ליום התשלום המלא בפועל.

1. המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.