נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני פרטי אישום ובכל אחד מהם עבירה של הפרעה לעובד הציבור, לפי סעיף 288א לחוק העונשין.

הנטען בפרט האישום הראשון הוא כי החל משנת 2007 החל הנאשם להפריע לעובדי סניף הביטוח הלאומי ברחוב רוטשילד בפתח תקוה, בכך ששלח להם מכתבים ללא סיבה ומתוך כוונה להפריע להם במילוי תפקידם, כמו כן הגיע אל הסניף והשתולל במקום ובכך הפריע להם במילוי תפקידם.

בפרט האישום השני נטען כי בתאריך 12/2/09 הגיע הנאשם לסניף זה ונטל עשרות מספרים למספר עמדות בסניף על מנת להפריע לעובדי הציבור במילוי תפקידם וכך עשה בשישה מועדים נוספים בחודש פברואר 2009 ובשישה מועדים שונים בחודש מרץ 2009 .

דליה ששון שהיא קב"טית סניף ביטוח לאומי הנ"ל סיפרה כי בשל תפקידה היא נמצאה פעמים רבות בעמדת הביטחון הצמודה לעמדת המודיעין בסניף. בימים א', ג' ו-ה ' התקיימה קבלת קהל והנאשם הרבה להגיע אל הסניף ולקחת מספרים (כתור לפניה) עבור מספר דלפקים שונים המטפלים בתחומים שונים ונהג לומר: "אני אתיש אתכם, אם תתייאשו כי אני אתיש אתכם" לאחר מכן היה פונה לעמדת קבלת הקבל וכשהיה ממתין בתור, נהג להתסיס את הקהל שהמתין באומרו: "תשאלו מה קרה עם החוקר שרצח אותו הוא טמון בעפר" "הנה מספר הטלפון של לשכת המנכ"ל" וכך ארע שבסופו של כל יום הוא הוצא מן המקום על ידי שוטר בשכר שנמצא בסניף. כך נהג הנאשם לשלוח מכתבים רבים ומעליבים על העובדים ותלה מכתבים מחוץ לסניף, כמו גם מספרי טלפון של העובדים על מנת שיטרידו אותם.

לאחר שהנאשם לא הרפה והעובדים היו מבוהלים מהתנהגותו והיא אף פנתה מספר פעמים למשטרה, היא כתבה מכתב למפקד תחנת פתח תקוה ואף קבעה עימו פגישה והגישה את תלונתה.

העדה הציגה את המכתב שתלה הנאשם שמחוץ לסניף בו נכתב בכתב יד: "חוקר שהועסק בסניף פ"ת נרצח. הינכם רשאים לשאול נסיבות הרצח את פקיד המוסד ה"מטפל" בתביעתך/ם. אודה לכך על העברת המידע אלי. יובל". (ת/7).

כמו כן הציגה את המכתב שכתבה למפקד תחנת פ"ת (ת/6) מיום 12/3/09, ובו פרטה כי הנאשם מוכר מזה שנים רבות כמי שהגיש בעבר תביעות בנושאים שונים בביטוח הלאומי. כלך תביעותיו טופלו ולאחרונה אף נשלח אליו מכתב מסכם מאת מנהלת הסניף. צויין במכתב כי כשנה וחצי קודם לכן קיימה העדה עם הנמען פגישה במהלכה פרטה בפניו את מסכת ההטרדות אשר סופגים עובדי הביטוח הלאומי מהנאשם וכי הבינה כי אין הם הגורם היחיד המוטרד על ידיו. היא הסבירה כי הנאשם מגיע לסניף בכל יום בו מתבצעת קבלת קהל, עובר בעמדות קבלת הקהל ומטריד את הפקידים ולבסוף מוצא מהסניף על ידי השוטר בשכר.

כן ציינה כי בידיה מכתבים רבים שהם מכתבים משמיצים שנוהג הנאשם להשאיר בסניף וכי הגדיל לעשות ואף תלה מכתב על לוח המודעות בסניף ובו בקשה לקבל פרטים על חוקר שנרצח והפניית הקהל לפקידים לקבל מידע כזה.

עוד ציינה כי אותו בוקר התמקם הנאשם במסוך לעמדת הכניסה בחניית הסניף וביצע רישומים של שעות כניסת העובדים למקום ועם אחד העובדים אף התעמת.

העדה הציגה לבית המפשט דו"ח אשר הופק על ידיה והוא פירוט של הביקורים הפנימיים שערך הנאשם בסניף בין לפקידים שבסניף ובין בשימוש במכשיר העצמאי של הסניף. היא ציינה כי מדובר בכמות חריגה מאוד של פניות וכי לו כל מבוטח היה פונה בכמות כוז של פניות היה הסניף מתמוטט (ת/8).

לדבריה של העדה, ימי הקבלה בסניף הם הימים ראשון, שלישי וחמישי כאשר בכל יום מתקבלים בסניף בין 800 – 1000 אנשים.

כן הציגה העדה אסופת מכתבים שמסר הנאשם בהזדמנויות שונות בסניף ואשר הגיעו לידיה (ת/9). כאשר הוטחה בה טענת הנאשם כי טענותיו אל הסניף הושבו ריקם ועל כן שב ופנה, השיבה העדה כי מנהלת הסניף שלחה לנאשם מכתב מרכז באשר לפניותיו וחרף זאת הוא שב להטריד, היא ציינה כי טרם הפניה למשטרה, השיבו לנאשם על פניותיו בעשרות מכתבים, אך ללא הועיל.

בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי בער טופל הנאשם על ידי שתי מחלקות, נפגעי עבודה והבטחת הכנסה וציינה כי כאשר הוא עובד אין מקום לטיפול בעניינו על ידי המחלקה להבטחת הכנסה.

היא עמדה על כך שהסיף עזר לו בכל פניותיו ואילו הוא פנה במכתבים פוגעים ולא ראויים ואף אמר להם כי בכוונתו להתיש אותם. העדה הבהירה כי לא בכל פעם כאשר מטופל בביטוח הלאומי מקלל או פוגע בפקיד, נעשית פניה למשטרה, אלא שהנאשם הגדיש את הסאה, בפניותיו ובאופן פניותיו.

משהטיח בה ב"כ הנאשם כי למעשה פנה הנאשם בכל פעם בנושאים המצויים בטיפול הביטוח הלאומי וביקש מענה, השיבה העדה כי לא היה מקום לפנות בנושאים אלה בתכיפות רבה כל כך מדי יום ביומו, להתיש את הפקידים ולחזור ולפנות בנושאים בהם לא היה כל חדש, אלא לצורך הפניה בלבד. בוודאי, כך צינה, לא היה כל מקום כי הנאשם שיעמדו בפתח הסניף ירשום את שעות הגעתם של העובדים, או ייתן למבוטחים אחרים את מספר הטלפון של המנכ"ל, על מנת שיתקשרו אליו, או יתסיס מבוטחים אחרים בנושאים שונים.

העדה הוסיפה כי לאחר הגשת התלונה נעשו אף צעדים להרחקתו של הנאשם מן הסניף ואכן ניתן בבית משפט צו להרחקתו. נאסרה עליו הכניסה לסניף למשך חי שנה למעט אחת לחודש ואף זאת לאחר תיאום.

שמואל גרובר, חוקר בביטוח הלאומי בסניף פתח תקוה מזה כשלושים ושתיים שנים , סיפר בבית המשפט כי היכר את הנאשם מאז שנת 2006 לערך ושוחח עימו על נושאים שונים והיחסים ביניהם אף היו תקינים, עד אשר איתרע מזלו של העד והוא נשלח לביתה של אשתו של הנאשם באשר לתיק המזונות המתנהל בעניינה ומאז סבור הנאשם כי היה לעד "משהו" עם אשתו והוא החל להכפישו ואף לעמוד בשער האחורי של הסניף ולבדוק את שעות הגעתו לעבודה. הוא סיפר כי כל בוקר לאחר קבלת הקהל היה מוצא מכתבים שהופנו אליו על ידי הנאשם ואלה הועברו אל גב' דליה ששון ומשם אל המשטרה. העד סיפר כי הרבה לראות את הנאשם בסניף וכי כמעט בכל יום בה היתה קבלת קהל הוא הגיע אל הסניף.

העד הבהיר כי המכתבים שהועברו אליו על ידי הנאשם גרמו לו לאי נחת, מועקה ועלבון והגם שהמשיך בעבודתו, הדבר הטריד אותו ותוכן המכתבים ליווה אותו. הוא אינו יודע לכמת באחוזים עד כמה הופרעה עבודתו בשל כך, אך עמד על כך שעבודתו הושפעה בשל מכתבים אלה, הגם שלא ביטל משימות שהיה עליו לבצע.

להלן פירוט המכתבים שהועברו על ידי הנאשם לסניף ושהועברו על ידי גב' ששון למשטרה (ת/9).

ביום 20/2/07 על גבי אישור מחלה בעניינו רשם הנאשם למנהלת מחלקת הבטחת הכנסה – סיגלית מסיקה כך: "אתמול... היה לעי להתייצב לחקירה אצל החוקר שגב יעקב ו/או שרלוק הולמס בתביעתי לעבודה.. מפאת מחלה לא התייצבתי ובשל העובדה... בניהולה של מוכשרת הסניף, הגב' מסיקה סיגלית. נא מסרי תעודת המחלה לחקירות. ניסיון נפשע של ממונה על השכר במשרד הואצר לגרום לעובדי המל"ל להתייצב במקום העבודה ולעבוד במהלך כל יום העובדה לא צלח. כולי תקוה כי תעתרי לבקשה מפאת עומס העבודה המוטל עליך... (המשך המכתב נקטע –ע.ר).

ב-29/7/07 – מכתב הממוען למחלקת הבטחת הכנסה שאינו ערוך כמכתב מסודר ונכתבו בו פיסקאות פיסקאות במקומות שונים בדף: " עובדי המוסד נהנים מהסכם המאפשר להם לעבוד 10 דקות ביום פחות ללא הפחתה בשכר.כ-3600 עובדים וכך מדי יום יורדים לטימיון תוך פגיעה ב... הנדרשים לשירות המל"ל 600 שעות ביום... לא ניתן להגדיר זאת גניבה אלא ניצול ושימוש בכספי מדינה ובתפקיד לרעה".

"בנוסף ניתן לבדוק כיצד הגב' ואיגמה צופית ... נמצאת במשרדו של גיורא נחום ומזכירתו נתיבה והב בשעות העבודה (נוכחתי שם ואף קיבלתי ממנה מספר הפקס) האם הופחת שכרה או זכאות לחופשה."

ב-29/7/07 – מכתב הממוען למחלקת החקירות ואף הוא מורכב מפיסקאות פיסקאות במקומות שונים בדף:

"לפעמים החגיגה נגמרת".

"ביום ה' האחרון הושארה פנייתי בחקירות מתחת לדלת. תושב ישראל אשר שהה מס' שנים בחו"ל ולא הועסק במדינה החתומה על אמנה למניעת כסף מס ו/או בחברה ישראלית. בשובו ארצה לאחר זמן קצר התבקש להסדר חוב בגביה במל"ל. אימו הועסקה במל"ל והענין הוסדר על ידי תשלום שובר אחד והחוב נמחק מרישומי המוסד. יודגש כי החוב נדרש עבור שנים רבות ותשלום שובר של 134 ש"ח אינו מסדיר לעניות דעתי סילוק החוב. האם יש כוונה לחקור. האם יש נכונות לאשר טלפונית קבלת הפניה".

ב-19/9/07 – "יוסי דגן – לאחרונה אינך רגוע. היכן למדת לפנות למבוטח באופן של "הלו בוא הנה", מלווה בתנועת יד מזרחית, האם שהותכם בחקירות אצל חשודים/ות בהונאת המוסד מעבירה אתכם על דעתכם?"

ב-19/9/07 – מכתב המופנה אל החוקר שגב יעקב – "אמש קיבלתי הודעת הזימון .. בשל בעיה רפואית המצריכה אשפוז בבית חולים לא אגיע לחקירה. כמו כן אתמול נפתח תיק בבית הדין האזורי לעבודה אודות התנהלות מהסוג בטיפול בתיק זה. מוכרים לי פרטי הטיפול בתביעתו של אורי שחר, בנו של ויקטר שחר שתביעתו להכרה כנפגע עבירה אושרה אחרי שישה ימים וכסף הופקד בחשבון הבנק לאחר שמונה ימים. טרם קיבלתי מענה לשאלתי אודות זכאות משפחתו של חוקר המוסד בעבר חיים מזרחי, נסיבות סיום העסקתו וסוג גימלה/קיצבה אותו מקבלת משפחתו במידה ומקבלת.

מגיע לחקירה עם טייפ מנהלים כהרגלי. נא לתאם מועד חדש וזמן סביר. לטיפולך".

ב-10/10/07 – מכתב המופנה לא מחלקת מזונות נפגעי עבירה – "מנהלת מוכשרת". בנשוא קיזוז דמי פגיעה – חוב למזונות. לאחר סקירת בקשתו – "אלמלא התרשל המוסד בטיפול בתביעתי שלא כמקרה של מר אושרי שחר בנו של עובד המוסד ויקטור שחר שתביעתו הועברה לסניף ראשל"צ אושרה אחרי שישה ימים ותשלום הופקד אחרי 8 ימים בשל שמירה על כבוד המת ושאריו לא נרחיב טיפול של המוסד בבדיקת המקרה של החוקר מזרחי סניף פ"ת. לטיפולכן".

ב-28/10/07 – מכתב המופנה אל הסניף – ונפתח במילים: "שלל פניותי אינן נענות ומסיבות השמורות עם עובדות המוסד הטיפול רשלני עוולני חסר מקצועיות ואף נפשע."

לאחר שהנאםש מנה שתיים מבעיותיו המצריכות פתרון הוא המשיך: ..."ברוח התנהלות בענין תושב ישראל בנה של עובדת המוסד שחובו נמחק מרישומי המחשב..." וכן דרש לקבל: "פרטים אודות דיווח למוסד בשל העדרות עובד/ים לרגל חופשה, מחלה וכו' נכונות דיווח, פירוט תשלומים למשפחתו של חוקר מוסד בעבר, כיום שוכן עפר מזרחי, עיסוקים שאינם בתפקיד בשעות הפעילות המוסד מחוץ לסניף, מידע אודות טיפול תביעה לפגיעה בעבודה של מר אושרי שחר בנו של עבוד המוסד דאז כיום גמלאי ויקטור שחר.. פירוט מלא ומדוייק של קבלת עובדים/עובדות למוסד ונסיבות הקבלה, עליות שימוש בטלפון במהלך שעות העבודה (כספי ציבור). פניה זו מהווה תמצית הנושאים שיפורט בהמשך".

כן הוגשו מספר מכתבים אשר הופנו אל החוקר של הסניף שמואל גרובר:

"גרופר – הכל בסדר אתה רגוע או צורח. האם משפחתו של מזרחי הטמון בעפר מקבלת ק. שארים. לחילופין האם נסיבות הגעתו לבית העלמין הוכרה על ידי המוסד כפגיעה בעבודה ומתוקף כך משפחתו מקבלת גימלת תלויים בנפגע עבודה שהתפגר"

"חוקר מושחת 8/1/07 ביקרת בדירתה של רעייתי בנפרד.. לגירסתה החלה לדווח אודות מעסיקים.. ובשלב כלשהו הפסקת אותה ואמרת "אני לא רוצה לשמוע יותר" איך התחתנת עם הטיפוס הזה?" האם קיבלת פיצוי זה או אחר אודות מחווה זו שכל כולה מעילה בתפקידך ובאמון הציבור בהיותך אמון על מניעת הונאת המל"ל. האם הפיצוי היה בכסף האם היה בשווה כסף. להזכירך עובד חקירות נפטר בדמי ימיו במסגרת תפקידו ועובדי הסניף מסרבים להודיעני האם התפגרותו הוכרה כפגיעה בעבודה (אודה לך אם תודיעני) ועובדים נוספים (חוקרים) נתפסו במצלמות כלבו טק (תחקירים) ועבודתם הופסקה. האם כבודו שפר מזלו ולא צולם ו/או לא הוקלט... פנייתי זו תועבר עד 6/2/07 למבקר המדינה, ממונה על אגף תקציבים באוצר וסמנכ"ל משאבי אנוש במל"ל. כנראה שהתנהלות עבריינית הינה אחד התנאים להעסקה במל"ל... לאחרונה פורסם בעיתונות חשד לשוחד של בכירים במל"ל בהמשך לפרסום בעבר של בכירי אגף חקירות במזרח ירושלים. הכרזת מלחמה באי דיווח על מעשי פשיעה ואפעל כפוף להוראות החוק".".

"ב-8/1/07 ביקרת בבית רעייתי שתחיה.. מדיווח שנסר לי על ידה לראשונה ולאחר שיחה עימך לבירור ואימות שהוכחשו על ידך נחרצות חזרה העגונה על גירסתה אפילו החוקר אמר "איך התחתנת עם אחד כזה". לדאבוני קשרי הידידות שנרקמו ביניכם במהלך ביקורך מהפעולה כי לא פעלת ו/או עובדי המוסד מזונות המתחייב מגירסת הגברת חיזוק ואישוש לגרסתי בא לידי ביטוי בחיובי בסכום המשולם... לתומי סברתי כי הינך שייך לעובדי המוסד ההוגנים וישרי הדרך ולדאבוני הינך עשוי מהחומר הועלה לכותרות של עובדי מדינה המועלים בתפקידם ובכספי ציבור הופכים לשוס ומשיסה כתוצאה מהתנהלות נפסדת ונפשעת זו."

"גרופר אינך רגוע לאחרונה? הבריאות תקינה? רזית בצורה מדאיגה? נבדקת? אם לא גש להיבדק!!!.

אודה לך באם תודיעני נסיבות הפסקת עבודתו של דני מזרחי, חוקר המוסד בעבר, שוכן עפר מזה שנים (רימה ותולעה) בנוסף נא הודיעני כספים המועברים למשפחתו כתוצאה מהכרה בנסיבות מותו ככל שמועברים. לאחרונה זומנתי להשתתף בטקס סיאנס. טרם החלטתי השתתפותי? להודיעך במידה וכן?".

"שמוליק גרופר הנכבד אני ממתין בחוץ. נראה לי כי רצוי שתצא אלי לקבל מידע חשוב. דחוף ביותר!!!"

"גרופר שמוליק בחרת להתבטא בפני רעייתי המקודשת שבמהלך יתרת ימיה תראה הכל למעט גט. באמרות מחפירות תוך הבעת עמדה (להזכירך יחסינו היו תקינים ואף יותר מכך בהעדר התנצלות כנה בהתבטאויותי המביכות את עובדי המוסד ועומדות בהוראות החוק יימשכו) ... בהתנהלות המוסד הוטל ומוטל דופי על רמת העובדים יושרם ומידת התאמתם לשמש כאמונים על הקופה הציבורית. נא הודע לעובדים כי שעה 11.48 היא זמן עבודה וכל שהות או פעילות בשעות אלה מחוץ לסניף צריכות להיות מדווחות הן בשעון והן בדיווח לממונה. רציתם מלחמה, התפרצתם לדלת פתוחה."

עוד הוגש מזכר אשר ערך שמואל גרובר ולפיו ביום 6/9/07 הגיע הנאשם אל דלפק קבלת הקהל והחל לצעוק ולדרוש את כרטיס הנוכחות של גב' סיגלית , הוא המשיך לצעוק תוך שהוא מפריע לעובדים כי הוא דורש כרטיס זה כיוון שסיגלית לא החתימה כרטיס ואינה נמצאת בעבודה. לאור התנהגותו ניגש אליו גרובר וביקש כי יחדל מהתנהגותו וכי אם יש לו תלונות יגיש אותו בכתב להנהלת הסניף. במקביל התקשר גרובר אל מחלקת ביטחון ולמקום נשלח שוטר אשר ליווה את הנאשם ליציאה מן הבנין.

הוגשה הודעתו של הנאשם אשר נגבתה במשטרה ביום 23/3/09 .

בפתח ההודעה ביקש הנאשם להיוועץ בעורך דין ולאחר שעשה כן מסר כי הוא מגיע מדי פעם לסניף המל"ל לצורך מיצוי זכויותיו או לקבלת תדפיס מהמחשב האוטומטי בנושאים המטופלים על ידי המוסד.

משהוצג לו תדפיס המתעד תדירות ביקוריו בסניף והאם תדירות זו היא על פי הגדרתו ,

מפעם לפעם" השיב הנאשם: "יש לי יותר מדי עניינים בביטוח הלאומי.. אני מגיע לסניף בימי קבלת קהל בשעות הקבלה לוקח מספר וממתין לתורי ואינני מעורר מהומה זו או אחרת אלא אם כן עמידתי על מיצוי זכויותי נחשבת להפרת סדר".

הוטח בנאשם כי הוא קיבל מכתב מסכם ממנהלת הסניף באשר כל לענייניו ואין איפוא כל מקום כי ישוב ויפקוד את הסניף פעמים כה רבות ועל כך השיב כי יש דברים שאינם קשורים לכך וכי עליו להגיע אל הסניף לצורך ענייניו. משנשאל מדוע הוא גם מתקשר אל הסניף אם ממילא הוא מגיע בכל יום של קבלת קהל השיב כי אינו נמצא בסניף בכל יום וכי אינו מקבל ממענה על פניותיו.

הוטח בו כי הצהיר כי יתיש את העובדים במקום וזאת הכחיש הנאשם, אך ציין כי הוא מצהיר כי ימצה את מלוא זכויותיו.

עוד הוטח בו כי מעבר לכל אלה הוא נוהג לשלוח ולפקסס מכתבים לסניף וחלקם אף הוצגו בפניו והוא אישר כי אכן אלה פניותיו וכי הוא זכאי למענה מדוע הגיע החוקר גרובר לאשתו הביתה במקום לזמנה לסניף וכי יש לו מידע להעביר אליו בענין חקירתו זו.

משנשאל מדוע הוא מכפיש במכתבים את גרובר, השיב כי אין המדובר בהכפשתו ברבים כיוון שהכניס את המכתבים מבעד לדלת מחלקתו של גרובר וכי אף גרובר השמיץ אותו וכי לדברי אשתו של הנאשם התנהגותו של גרובר מושחתת ומופקרת.

לגבי החוקר מזרחי, ציין הנאשם כי לטעמו זכות הציבור לדעת האם מקבלת משפחתו קיצבה לאחר שנרצח וכי זכות זו גוברת על צינעת הפרט.

משנשאל האם גם רישום שעות העבודה של העובדים הוא במסגרת הטיפול בפניותיו ציין כי הגיע לסניף והחל לרשום את שעות ההגעה כיוון שהוא סקרן לדעת האם מחתימים כרטיסים של אחרים וכיוון שמדובר בכספי ציבור, הוא ביקש לדעת האם מדובר בהתנהגות תקינה ואף סיפר על מקרה בו ראה במהלך שעות העבודה את אחת העובדות מבקרת בקופת חולים ואף שאל אותה על כך.

הנאשם זיהה את המכתב אשר נתלה ביום 12/3/09 ליד שעון הנוכחות בסניף ומשנשאל מדוע תלה אותו שם, השיב :"אין סיבה יוצאת דופן אין לי מילים אולי תרעומת אולי תסכול".

בבית המשפט סיפר הנאשם כי הזדקק לשירותי הביטוח הלאומי בתקופות שונות בעניינים שונים וכי היו לו תביעות שונות שנדחו על ידי מוסד זה ועל כן היה עליו לפנות לערכאות. לאחר פניה כזו מרבית תביעותיו התקבלו. הוא פרט את ענייניו בנושאי אבטחת הכנסה, ענייני מזונות והוצאת פקודות מאסר עקב אי תשלום מזונות, גבייה עקב חובות וכיו"ב.

לדבריו, הוא נהג להגיע למקום בימי קבלת הקהל ולקחת מספר עבור כמה מחלקות, כדי לקבל בהן שירות ומטבע הדברים בעת המתנתו למחלקות השונות אף שוחח עם אנשים אך לא עשה פרובוקציות ולא פונה מעולם על ידי שוטר.

בהזדמנות אחת, יצאה אליו הגב' ששון יחד עם איש ביטחון, כיוון שפקידה ממנה יצא הודיע להם שהוא הקליט את שיחתו עימה, כפי שהוא נוהג לעשות דרך כלל בשיחותיו עם פקידי הביטוח הלאומי וגב' ששון הודיעה לו שאסור לו להקליט. הנאשם הבהיר לי כי כל עוד הוא נוכח במקום הרי שמותר לו להקליט ושוטר שהיה במקום אישר את דבריו אלה וכי לא הפר את הסדר.

הוא הדגיש: "אני מתעד את הפניות שלי אליהם כי לא פעם הוכחשו".

הוא שב וסיפר על התביעות הרבות שהיו לו כנגד מוסד זה והגיש אחת מהן באשר לפסק דין שניתן בשנת 2009 והמתייחס לפגיעה בעבודה משנת 2001. (נ/1). יצויין כי בפסק דין זה נדחתה תביעתו של הנאשם מחמת התיישנות.

הנאשם הכחיש כי אמר אי פעם כי הגיע למקום על מנת להתיש את פקידי המוסד ועמד על כך כי הגיע למקום על מנת לקבל שירות בימי קבלת קהל בשעות המקובלות וכי נזקק לשירות זה. באם לא הצליח לקבלו, הגיע ביום אחר. אם התאפשר לו למצות את כל ענייניו ביום אחד, עשה כן ובאם לאו – הגיע שוב. מעולם לא נבקש לעזוב את המקום.

עוד הציג הנאשם מכתב אשר קיבל מהמל"ל ביום 23/7/08 (נ/2) באשר לחוב הקשור לגימלה של הבטחת הכנסה. וכן הציג דו"ח מוועדה שהתקיימה בעניינו ביום 12/2/09 מועד בו נטען לגביו כי הגיע אל הסניף ונטל 19 מספרים שונים. הוא טען כי זומן לוועדה לשעות אחה"צ והגיע בבוקר על מנת לקבל שירות כי כל פניותיו טרם הוסדרו במועד זה וכי המענה שקיבל לא סיפק אותו. המספרים שנטל הם על פי צרכיו. (דו"ח הוועדה – נ/3).

הוא ציין כי חשוב לו להתייחס לגבי תאריך נוסך הנזכר בדו"ח לגביו (ת/8) והוא 16/3/09 שכן אותו יום היה בבית הדין הרבני הגדול בירושלים וחזר רק בשעה 11.30 .

לגבי המועד בו רשם את שעות ההגעה של העובדים סיפר הנאשם כי אותו בוקר הגיע מוקדם לאחר לילה של עבודה . הסניף היה סגור ועל כן ישב בסמוך לכניסה לחניון, ולמקום החלו להגיע כלי רכב, הוא לא עשה מארב כלשהו במקום, אלא כאשר יצא החוקר הוא ניגש אליו בצורה תוקפנית שכן לא מצא חן בעיניו כי הנאשם יושב שם ורושם.

כן צרף הנאשם התכתבויות שונות שלו עם המוסד לביטוח לאומי (נ/4).

בחקירה הנגדית משהוטח בו הדו"ח המתעד את פניותיו לסניף (ת/8) השיב הנאשם כי מבחינתו הוא יגיע לסניף בכל יום אם יהיה צריך לעשות כן.

משנשאל לגבי יום 12/2/09 מדוע במשך מספר דקות הוציא 19 בקשות , הגם שאלה הוצאו אמנם מהעמדה לשירות עצמי , אך חלקן חוזרות על עצמן כגון "הבטחת הכנסה – אישור שנתי", חמש פעמים "פרופיל מבוטח" וכיו"ב, הוא הסביר כי אותה עת היוו לו פניות שונות לערכאות ועבור כל תבעיה הוא הוציא עותק .

אם כך, נשאל באשר ליום 19/2/09 - מדוע הוציא שבעה מספרים לפקידה אחת, תקוה סרוסי ומהם שישה באשר ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי"? ועל כך השיב היא נותנת לי שירות ומשנשאל מודע מספר אישורים מאותה פקידה, השיב: "אני צריך יותר" ושוב הקשתה עליו התובעת והשאלה מדוע הוא נזקק לאחד מהקיוסק ועוד מספר אישורים מהפקידה ועל כך השיב: "אני צריך יןתר מארבעה ממנה, זהנ עדיין לא עבירה, הייתי מיוצג על ידי מספר עו"ד במקום לצלם הבאתי את זה קומפלט". הוא הוסיף כי לא ראה בכך הפרעה לעובדי הציבור או הפרעה למבוטחים אחרים שהמתינו לתורם והתעכבו בשלו ולא ראה כל פסול בכך שבתקופה של כחודש ימים הוציא עשרים וחמישה אישורים רק באשר להבטחת הכנסה.

הנאשם שב והבהיר כי לעיתים הגיע לסניף להסיר מספר מענייניו ואזי משהגיע למחלקה מסויימת כבר עבר תורו שם ועל כן נזקק לשוב ולהגיע גם ביום קבלת הקהל הבא, אולם התובעת הקשתה עליו והראתה כי הוא מגיע שוב ושוב יום לאחר יום באותם נושאים ועל כן אם כבר הסדירק אותם , מדוע הוא חוזר והבא ועל כך השיב :"אין מניעה ואיסור שאני אגיע ואעשה שימוש במכשיר ברגע שיש מבחינתי צורך ואני מוצא לנכון, הייתי מעורב בלא מעט הליכים משפטיים וגם כרגע יש ל".

באשר לרישום שעות ההגעה של העובדים ציין הנאשם כי "זה בהחלט עסק שלי וזה גם נותן לי לא פעם לדעת מי נמצא, היא לא נמצאת" ולשאלת התובעת האם עובדת צריכה לבקש ממנו חופשה, השיב :"לא. שאלתי אם היא מטביעה שעון ביציאה. אני מופתע לשמוע את זה משוטרת מה זה עסק שלי? זה עסק של כל אחד, זה לא עסק פרטי, זה עסק ציבורי. תתני לעצמך את התשובה".

באשר למכתבים שהפנה הנאשם אל גרובר והמכתב שתלה ליד שעון הנוכחות הבהיר הנאשם כי עשה כן לאור שהיה פגוע מהתנהגותם של העובדים כלפיו.

הנאשם הואשם כאמור בעבירות של הפרעה לעובד הציבור, לפי סעיף 288א לחוק העונשין הקובע:

"העושה אחת מאלה, דינו מאסר – שנה;

(1) מפריע ביודעין לעובד הציבור או למי שהוסמך למלא תפקיד של עובד הציבור במילוי תפקידו על פי דין;

(2)...."

קריאת לשון הסעיף לעיל מעלה כי מדובר בסעיף שנוסח בלשון רחבה ובלתי מפורטת. אין בסעיף הגדרה מהי אותה הפרעה לעובד הציבור, מהם גבולותיה והאם יש מבחנים לבחינתה.

מכאן, שעל בית המשפט הדן בעבירה זו למלא את הסעיף תוכן, לקבוע את המבחנים לביצועה של העבירה וברי כי כך ייעשה על פי נסיבותיו של כל מקרה, הגם שמבחנים כלליים צריכים להנחות את בית המשפט.

יש לבחון את מטרתו של סעיף זה וללמוד על הפרשנות שיש ליתן לו מתוך תכליתו.

תכליתו של הסעיף היא להגן על עובדי הציבור במהלך עבודתם ולאפשר להם למלא את משימותיהם כפי שתפקידם מחייב באופן הטוב ביותר.

ראה לענין זה למשל, ת"פ (חיפה) 7021/08 מ"י נ. רכאב.

ב"כ הנאשם ביקש בסיכומיו להסתמך על פסק דין אשר ניתן בבימ"ש שלום כפר סבא בתיק 1049/03 בענין מ"י נ. פוזניאק.

שם זוכה הנאשם מעבירה של איומים שנטען כי הופנו על ידיו כלפי פקחית בניה וסוף דבר נקבע כי פעולה נוספת של תלישת צו שהושאר במקום והשלכתו לרכבה של הפקחית לא היה בו משום הפרעה לעובד הציבור.

כך נקבע משום שלא היה במעשה זה משום הפרעה לעובד הציבור במילוי משימתו. הנאשם ידע על הצו שנתלה במקום, ולא היה בפעולתו כדי להסתירו מאיש, לרבות מן העובדים בשטח ובאשר להשלכתו אל רכבה של הפקחית, אכן מדובר בפעולה שאינה ראויה, אך בית המשפט קבע כי אינה חורגת ממחאה שהיא במסגרת חירות הביטוי.

עוד קבע בית המשפט כי אפילו נאמר כי מדובר בהפרעה לעובד הציבור הרי שמעשה זה בנסיבות אלה חוסה בהגנת זוטי הדברים ועל כן זיכה את הנאשם.

יש לבחון את נסיבות המקרה שבפנינו.

פרט האישום הראשון שבכתב האישום מייחס לנאשם עבירה זאת באשר למשלוח המכתבים לעובדי הסניף, הגעה לסניף ביטוח לאומי בפתח תקוה והתנהגותו שם.

לעיל פורטו בהרחבה המכתבים שהעביר הנאשם לסניף הביטוח הלאומי בכלל ולשמואל גרובר בפרט.

יש לבחון מסמכים אלה הן על פי תוכנם והן על פי היקפם.

עינינו הרואות כי מדובר בכמות לא מועטה של מסמכים.

יטען הטוען וכך גם טען הנאשם כי היו לו עניינים רבים להסדיר בביטוח הלאומי ובנושאים שונים ועל כן היה עליו לפנות בפניות רבות, מה גם שלטענתו לא קיבל מענה לפניותיו ועל כן היה עליו לפנות חזור ושנה שוב ושוב ללא לאות על מנת לקבל מענה.

ייאמר מיד כי לו עסקו כל פניותיו של הנאשם אל פקידי הסניף בתביעותיו שלו ובפניותיו שלו באופן הענייני ביותר וחזרו ועסקו בכך שהוא אינו מקבל מענה לפניותיו ועומד על כך כי עליו לקבל מענה והוא שב ומתזכר אותם בכך שוב ושוב, הרי שהייתי קובעת מניה וביה כי הנאשם עמד על זכויותיו – הא ותו לא ואין בכך דבר עבירה כלשהו.

אלא שבחלק מן הפניות בלבד משלב הנאשם את תביעותיו שלו וענייניו שלו ו"גולש" מיד לאחר מכן לעניינים אחרים שאין לו כל חלק וענין בהם ולעיתים אף בביטויים בוטים דורש לקבל הסברים באשר לחוקר שנרצח ולתגמולי משפחתו, הסברים באשר לשעות העבודה של פקידים בביטוח הלאומי, הסברים באשר לתביעות של מבוטחים אחרים ועוד, והכל כפי שפורט לעיל, באשר לפניות אלה.

כך גם פניותיו האישיות לחוקר גרובר אשר נוסחו באופן לא ראוי, בשילוב של ביטויים לא ראויים ובחלק ניכר של הפניות אף עסקו בעניינים שאין להם כל קשר לתביעותיו ופניותיו של הנאשם עצמו.

לענין זה יש להוסיף את עדותה של הגב' דליה ששון אותה קיבלתי כאמינה וכמהימנה אודות התנהגותו של הנאשם בסניף, אשר היה מגיע למקום תכופות, כפי שעוד יפורט ומלבד המכתבים אשר היה מפזר במקום ואף תולה במקומות גלויים נהג להתסיס את קהל המבוטחים אשר המתין במקום, לעודד אותם לפנות באשר לאותו חוקר שנרצח ובאשר לנושאים נוספים, למסור להם את מספר הטלפון של המנכ"ל, על מנת שיתקשרו אליו וכיו"ב כמפורט לעיל.

עדותה של גב' ששון נתמכה במכתב אשר שלחה אותה עת אל מפקד תחנת פתח תקווה ובו תעדה את התנהגותו של הנאשם בסניף, לרבות המכתבים אותם צרפה. כן נתמכה עדות זו בעדותו של שמואל גרובר, אשר אף היא התקבלה כאמינה ומהימנה, והנתמכת במכתבים עצמם.

הנאשם עצמו לא הכחיש את שליחת המכתבים ותרץ זאת בהודעתו שבמשטרה בתירוצים מתירוצים שונים, היותו של גרובר חוקר מושחת ומופקר, זכות הציבור לדעת הגוברת על צינעת הפרט של משפחתו של החוקר שנרצח, תסכול שלו ועוד ועוד.

בבית המשפט הסביר את שליחת המכתבים בכך שהיה פגוע מהתנהגותם של פקידי המוסד לביטוח לאומי כלפיו.

אפילו צדק הנאשם ושלא כדין ושלא כראוי נהגו כלפיו הפקידים, או שמא תחושתו הסובייקטיבית בלבד היתה כזו, הרי שעומדות לו דרכים אחרות וחוקיות לפעול בהתאם לכך. הנאשם יכול לפנות ולקבול על התנהגותם של אלה לגורמים רבים ושונים במדינה ואל לו לפעול כפי שפעל. בוודאי שאין לו כל הצדקה להעלותם בכל מקום ואף במקומות גלויים עניינם של מבוטחים אחרים לרבות העלאת שמם ופרטי תביעתם ולרבות כאלה שנפטרו. גם בענין זה אם סבור הנאשם כי נעשה לו עוול ביחס לאותם מבוטחים פתוחה בפניו הדרך לקבול בענין זה בפני גורמים רבים ושונים ולא בדרך של תליית מכתבים פומביים או פניה למבוטחים הממתינים לתורם בסניף.

הן הגב' ששון והן שמואל גרובר העידו כיצד השפיעו פעולותיו של הנאשם על העובדים, כיצד הן הטרידו אותם והפריעו להם בעבודתם השגרתית והיום יומית, בין בהשפעת פעולותיו עליהם באופן אישי ובין בהתססת המבוטחים האחרים שנכחו בסניף והמתינו לתורם. ברי כי יש הפרעה לעבודתם השגרתית של העובדים ולהטרדתם כאשר כעולה מן המכתבים השונים, הנאשם נתן לעובדים את ההרגשה כי הוא בולש ומתחקה אחר כל מעשיהם ומתעד אותם.

על כן, הן בהיקפן של פעולותיו של הנאשם והן בתוכנן, היה משום הטרדתם של עובדי הביטוח הלאומי והפרעה ממשית לעבודתם והנאשם יורשע בעבירה של הפרעה לעובד הציבור, לפי סעיף 288א לחוק העונשין, נשוא פרט האישום הראשון.

פרט האישום השני מייחס לנאשם אותה עבירה בכך שבמועדים מסויימים הגיע הנאשם לסניף הביטוח הלאומי ונטל עשרות מספרים ובכך הפריע לעבודתם של פקידי הסניף.

ת/8 הוא המסמך המתעד את הגעתו של הנאשם לסניף הביטוח הלאומי בין התאריכים 12/2/09 -16/3/09.

יצויין כבר עתה כי חלק מן הפניות של הנאשם שיוזכרו להלן נעשו בעמדה לשירות עצמי שבסניף, אולם יש לזכור כי עמדה זו מיועדת לכלל קהל המבוטחים וברי כי כאשר אדם אחד עושה בה שימוש חוזר ונשנה, נמנע השימוש בה ממבוטחים אחרים.

ביום 12/2/09 פנה הנאשם 19 פעמים לעמדה לשירות עצמי – 8 בקשות הוגשו באשר ל"פרופיל מבוטח", 7 בקשות הוגשו באשר ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי", ו-4 בקשות באשר ל"ביטוח ושכר – אישור".

ביום 16/2/09 פנה הנאשם 4 פעמים לעמדה לשירות עצמי בשתי בקשות ל"ביטוח ושכר – אישור" , בקשה ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי" ובקשה אחת ל"פרופיל מבוטח".

ביום 17/2/09 פנה הנאשם ב -4 בקשות לפקיד וב -2 בקשות לעמדה לשירות עצמי. הבקשות לפקיד הן: "הבטחת הכנסה – בירור", דלפק קדמי – פניה אישית" ו-2 בקשות "הבטחת הכנסה – אישור שנתי".

ביום 19/2/09 פנה הנאשם ב-18 פניות: 7 בעמדה לשירות עצמי, 4 לפקידה מונטה כהן ו-7 לפקידה תקוה סרוסי.

בעמדה לשירות עצמי הוא ביקש 4 בקשות ל"פרופיל מבוטח", 2 בקשות ל"ביטח ושכר – אישור" ובקשה אחת ל"דמי פגיעה – אישור למס הכנסה".

אל הפקידה מונטה כהן פנה בבקשה אחת ל"הבטחת הכנסה – בירור", בקשה אחת ל"דלפק קדמי – פניה אישית", בקשה אחת ל"ריכוז תשלומים – ברור" ובקשה אחת "דף לבן".

אל הפקידה תקוה סרוסי פנה ב-5 בקשות ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי", בקשה אחת ל"דלפק קדמי - פניה אישית" ובקשה אחת "תזכיר".

ביום 22/2/09 פנה הנאשם ב-2 פניות לעמדה לשירות עצמי האחת בענין "הבטחת הכנסה – אישור שנתי" והאחרת בענין "פרופיל מבוטח".

ביום 23/2/09 פנה הנאשם ב- 6 פניות לעמדה לשירות עצמי: 3 בקשות ל"פרופיל מבוטח", בקשה אחת ל"דמי פגיעה – אישור למס הכנסה", בקשה אחת ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי" ובקשה אחת ל"טופס הודעה על העסקת עובד במשק בית".

ביום 24/2/09 פנה הנאשם ב-11 פניות: 6 לעמדה לשירות עצמי ו-5 לפקיד דוד לניאדו.

בעמדה לשירות עצמי ביקש 3 בקשות ל"פרופיל מבוטח", בקשה אחת ל"אישור מרכז", בקשה אחת ל"דמי פגיעה – אישור למס הכנסה" ובקשה אחת ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי".

אל הפק דוד לניאדו פנה בבקשות: "הבטחת הכנסה – מכתבים" "הבטחת הכנסה – אמולציה כללי" "הבטחת הכנסה – בירור" "דלפק קדמי - פניה אישית" "דף לבן".

ביום 26/2/09 פנה הנאשם 4 פעמים אל העמדה לשירות עצמי: ב-2 בקשות ל"ביטוח ושכר – אישור", בקשה ל"פרופיל מבוטח" ובקשה ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי".

ביום 1/3/09 פנה הנאשם ב-2 בקשות לעמדה לשירות עצמי : האחת ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי" והאחרת "פרופיל מבוטח".

ביום 3/3/09 פנה הנאשם ב-4 פניות לעמדה לשירות עצמי: ב - 2 בקשות ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי" וב-2 בקשות ל"פרופיל מבוטח".

ביום 4/3/09 פנה הנאשם ב-4 פניות לעמדה לשירות עצמי: ב- 2 פניות ל"ביטוח ושכר - אישור", בפניה ל"דמי פגיעה – אישור למס הכנסה" ופניה ל"פרופיל מבוטח".

ביום 9/3/09 פנה הנאשם ב- 12 פניות לעמדה לשירות עצמי: 3 פניות ל"פרופיל מבוטח", 3 פניות ל"דמי פגיעה – אישור למס הכנסה", 2 פניות ל"ביטוח ואישור שכר", 2 פניות ל"בריאות – אישור משפחתי" ופניה ל"בריאות – אישור ליחיד".

ביום 11/3/09 פנה הנאשם ב-6 פניות לעמדה לשירות עצמי: 2 פניות ל"פרופיל מבוטח", 2 פניות "ביטוח ושכר – אישור", , פניה ל"דמי פגיעה – אישור למס הכנסה" ופניה ל"אישור מרכז".

ביום 16/3/09 פנה הנאשם ב-2 פניות לעמדה לשירות עצמי: האחת ל"הבטחת הכנסה – אישור שנתי" והאחרת ל"פרופיל מבוטח".

נדמה שהדברים המפורטים לעיל מדברים בעדם.

עיון בהם מעלה כי כל הסבריו של הנאשם כפי שמסרם במשטרה ובבית המשפט אינם עולים בקנה אחד עם נתונים אלה ועם מבחני הגיון ושכל ישר.

הנאשם ציין כי פנה בכל עת שהזדקק לביטוח הלאומי ומטעמים עניינים בלבד וכאשר לא סיים ענייניו ביום אחד שב ביום אחר.

עינינו הרואות כי הוא קיבל אישורים ושב לבקש אישורים זהים יום אחר יום או לאחר מספר ימים, דהיינו גם לאחר שסיים ענייניו וקיבל את שצריך היה לקבל, שב אל הסניף באותן בקשות ממש שוב ושוב.

עוד מעלים הנתונים לעיל, כי הנאשם פנה אל עמדת השירות העצמי וקיבל את מבוקשו והנה באותם טעמים ממש הוא מצא לפנות גם אל הפקידים ולעיתים נטל מספר מספרים באותו נושא ממש אל אותו פקיד ממש, וזאת מדוע?

לא יכולתי לקבל את טיעוניו של הנאשם כי היה עליו לקבל אותו אישור שוב ושוב חלף לצלם את האישור כיוון שניהל תביעות רבות מול המוסד לביטוח לאומי ונזקק לאישור בעותקים רבים.

אין בכך כדי להסביר הכיצד בתקופה של כחודש ימים פנה הנאשם ב-28 פניות ל"פרופיל מבוטח", 23 פניות "להבטחת הכנסה – אישור שנתי" ו-16 פניות ל"פרופיל מבוטח".

גם בענין זה, הן כמות הפניות לכשעצמה, כמו גם סוג הפניות החוזר ונשנה, הכמות החוזרת באותו יום, אל הפקידים ואל העמדה לשירות עצמי וכיו"ב כפי שפורט לעיל, מלמדת כי לא בפניות ענייניות עסקינן אלא בפניות שנועדו להטריד את המערכת ולהעמיס עליה עומס מיותר שיש בו כדי להטריד את עובדיה ולפגוע בפעולותיה ליתן שירות למבוטחים אחרים ומשכך , יש בפעולות אלה של הנאשם משום הפרעה לעובדי הציבור במילוי משימותיהם והנאשם יורשע בעבירה נוספת של הפרעה לעובדי ציבור לפי סעיף 288א לחוק העונשין, נשוא פרט האישום השני.

ניתנה היום כ"גו אדר תשע"ג 5 מרץ 2013, במעמד הצדדים