הצדדים ההליך והעובדות:

1. עניינה של התביעה- נזקי גוף שנגרמו לתובעים- שני זוגות קרובי משפחה, עקב התהפכות אוטובוס מטיילים בו נסעו במהלך טיול מאורגן לתאילנד (להלן: "התאונה").

2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, שהינה חברה העוסקת בארגון ושיווק טיולים (להלן: "החברה"). אין חולק כי התובעים, כחלק מקבוצה בת 42 איש (להלן: "הקבוצה") רכשו ממנה חבילת טיול מאורגן "מדלת לדלת", הכוללת טיסות בינ"ל ופנימיות, שירותי לינה וכלכלה מלאה, הסדרי נסיעה טיולים והדרכה ע"י מדריך ישראלי- מר יוסי בלבול, שילווה את הקבוצה החל מיציאתה מישראל ועד חזרתה לארץ (להלן: "המדריך"). הטיול אמור היה להתקיים בין ה-19/2/05 ועד ל-4/1/06 (להלן: "הטיול").

3. עוד אין חולק שביום 28/12/05, תשעה ימים לאחר תחילת הטיול, הגיעה הקבוצה בטיסה פנימית לאי פוקט שבדרום תאילנד. משדה התעופה שבאי נלקחו חברי הקבוצה למלונם באוטובוס עם נהג מקומי אשר שירותיו נשכרו ע"י הנתבעת (להלן: "האוטובוס" "הנסיעה הראשונה"). שוכנעתי, על יסוד העדויות שנשמעו והראיות שהובאו בפניי, כי בעקבות הנסיעה הראשונה- התלונן התובע 1 באזני המדריך על רעשים ממנוע האוטובוס וטען בפניו שהאוטובוס אינו בטיחותי.

4. למחרת היום, ה-29/12/05, יצאו חברי הקבוצה לסיורים ברחבי האי, ואני קובעת, על סמך הראיות, שהיה זה באמצעות אותו אוטובוס (להלן: "הנסיעה השניה"). מהעדויות שנשמעו, עולה שגם במהלך הנסיעה השניה התלוננו נוסעים באזני המדריך על רעשים חזקים העולים ממנוע האוטובוס.

5. במהלך הנסיעה השניה אירעה תאונת הדרכים שבגינה נפגעו נוסעים מבין חברי הקבוצה.

6. התביעה דנן הינה כאמור תביעתם של ארבעה מבין נוסעי האוטובוס, אשר נפגעו באותה תאונה.

תמצית טענות הצדדים- בקליפת אגוז:

7. לטענת התובעים- התאונה אירעה בשל תקלה בתיבת ההילוכים של האוטובוס. עוד לטענתם- למרות שהביעו באזני המדריך את חששם מפני תקלה מכנית באוטובוס, עובר לתאונה- הנ"ל לא נקט בכל פעולה סבירה כדי להבטיח את ביטחונם, והסתפק- לכל היותר, בבירור (באמצעות מתורגמן) עם נהג האוטובוס התאילנדי שהינו גם בעליו של האוטובוס ובעל עניין בהתקשרות עימו ובהמשך הנסיעה עימו כמתוכנן.

לטענתם, הוכיחו כי התאונה אירעה בשל תקלה בתיבת ההילוכים של האוטובוס; מפנים הם לכך שהמדריך הינו נציגה של הנתבעת בטיול ונלווה מטעמה, וכי לכן יש לראות בה אחראית לכל אשר התרחש במהלך הטיול, לרבות קרות התאונה ותוצאותיה. לשיטתם- הנתבעת- החבה באחריות כלפיהם, הפרה את חובת הזהירות הרובצת על כתפיה, וכן כי עליה הנטל להוכיח שלא התרשלה.

8. הנתבעת- מנגד, טענה שהיא משמשת כמקשרת ומתווכת בלבד בין משתתפי הטיול לבין החברות העוסקות בביצוע בפועל ובהן- חברה מקומית תאילנדית שאת שירותיה לביצוע ההסעות בעיר פוקט שכרה הנתבעת. מפנה היא בהקשר זה גם לתקנון הטיול שנוסח על ידה ובו היא מציינת פטור מאחריות לנזקים במהלך הטיול (להלן: "התניית הפטור").

עוד לטענת הנתבעת- המדריך מטעמה 'בדק את האוטובוס בדיקה ויזואלית חיצונית טרם הנסיעה, והתרשם כי האוטובוס במצב טוב והוא הולם ומתאים לעניין נוחות הנוסעים'.

לשיטתה- התאונה אירעה במהלך אחד העיקולים, כאשר נהג האוטובוס איבד שליטה עליו, וזאת בשל היות הכביש חלק ורטוב מגשם, דבר שגרם להתהפכות, וזאת על סמך דברי הנהג באזני המדריך לאחר התאונה וכן על פי בירור שערך מנהל הנתבעת, שהגיע לתאילנד לאחר התאונה, עם הסוכן המקומי. עוד לשיטתה- מדובר בכביש רגיל ובתנאי דרך רגילים ביעד הטיול- תאילנד, ללא סיכון בלתי סביר. כן טוענת הנתבעת שהתובעים לא הוכיחו כי היה כשל/קלקול כלשהו ברכב, וכי גם אם היה קלקול ברכב, הרי שאין להטיל עליה כל אחריות בגינו. גורסת היא שלא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות. עוד לשיטת הנתבעת- לא חל בעניינו היפוך הנטל מכח סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין. מוסיפה הנתבעת וגורסת שיש לזקוף לחובת התובעים אשם תורם מכריע או לקבוע שהסתכנו מרצון, עד כדי לשלול כל אחריות של הנתבעת.

9. הצדדים חלוקים גם בכל הנוגע לנזקי התובעים, אך על כך בפרק נפרד.

דיון והכרעה:

שאלת החבות

10. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו, התרשמתי מהעדויות ומהעדים, מצאתי לקבל את התביעה. אני קובעת שיש לנתבעת אחריות לתאונה, לאחר שהתרשלה כלפי התובעים, ואפרט.

11. עניין ראשון שיש להבהיר, נוגע לשאלת הדין החל.

התובעים הגישו את תביעתם מכוח פקודת הנזיקין, בטענה שהנתבעת, כמארגנת הטיול- חבה כלפי חברי הקבוצה והתובעים בכללם- חובת הזהירות, כי הנתבעת הפרה את חובותיה כלפיהם והתרשלה, כאשר- במעשיה או מחדליה העמידה את המטיילים בסיכון בלתי סביר.

12. טוענת הנתבעת בהקשר זה כי הדין החל הוא דין מקום ביצוע העוולה וכי לפיכך על בית המשפט להחיל את הדין התאילנדי, שיאמר כבר עתה שלא הוכח בענייננו.

מפנה הנתבעת בהקשר זה להלכת נטע לי סקאלר נ' יובינר (דנ"א 4655/09, פורסם בנבו) (להלן: "הלכת סקאלר"), שם נקבע כי במקרה של תאונת דרכים המתרחשת מחוץ לגבולות מדינת ישראל יחול הדין הזר הנוהג. על פיה- אין תחולה לחוק הפלת"ד במקרה של תאונה מחוץ לגבולות המדינה אלא לדיני הנזיקין. אלא שבענייננו- בניגוד לנסיבותיו של פס"ד סקאלר, לא הוכח הדין הזר.

כאשר מועלית טענת פורום לא נאות לאחר שנרכשה סמכות לבית המשפט, על הטוען לו להוכיח שיש פורום טבעי אחר לדיון בתובענה, ואת הדין הזר שלתחולתו הוא טוען. ראו בהקשר זה את פסק הדין בדנ"א 1558/94 ויקטוריה נפיסי נ' סימנטוב נפיסי, פ"ד נ(3) 573, בעמ' 584 (להלן: "הלכת נפיסי").

"נוכח האמור לעיל, אפשר כי לא מתעורר קושי ככל שהמדובר במדינות המערב הנזכרות, לעניין שוויון הדינים. אולם ברי כי לא ניתן להחיל את החזקה כאשר כלל הברירה מפנה לדיניה של מדינה שאינה נמנית עם מדינות המערב. משנשלל היסוד להניח כי האקלים החברתי והתרבותי במדינה זהה לזה שבמדינות מערביות, אין להנחה בדבר זהות הדין הפרסי לדין הישראלי בתחום יחסי הממון – על מה שתסמוך. ומשנשמטה הקרקע תחת הנחת הידמות דיני פרס לדיני מדינת ישראל בתחום יחסי הממון, אין הצדקה לסטות מן הכלל שלפיו הנטל להוכחת תכנו של הדין הזר מוטל על שם המבקש לסמוך עליו" ועוד- שם, בעמ' 584-585.

ראו גם בע"א 755/85 עזבון המנוח סאלם שאמן ז"ל נ' עזבון המנוחה סעדה שאמן פד"י מב (4) 103, בעמ' 104, הנזכר גם בהלכת נפיסי :

"משנקבע, כי לא הוכח תוכנו של הדין הזר, יחול הדין הישראלי מכוח חזקת שוויון הדינים".

למעשה- ההליך דנן התנהל על פי עקרונות דיני הנזיקין הישראלים. כך- כתב התביעה, כך- התייחסות הנתבעת לטענות הנתבעים במסגרת כתב ההגנה שהגישה. כך- בתהליך מינוי המומחים, המסגרת שעל פיה הובאו ראיות הצדדים, וכך גם ההתייחסות בסיכומיהם.

13. העולה מן האמור, הינו שיש להחיל בענייננו את פקודת הנזיקין הישראלית.

בענייננו- העוולה היא רצף הפעולות שגרמו לתוצאה המזיקה של המעשה או המחדל המיוחס לנתבעת. עסקינן בטיול שהתקיים בתאילנד, מרחק של אלפי מילין מישראל, כאשר הנתבעת בסיכומיה, מגדירה אותה כמדינת עולם שלישי (סעיף 77 לסיכומים). ברי שנזקים לנוסעים משתתפי הטיול לא התרחשו בישראל, ואולם – אין בכך כדי לשלול את אחריות הנתבעת כמארגנת הטיול, לכשלים שבוצעו בתכנונו או בארגונו.

כפי שאפרט להלן- מצאתי כי הנתבעת כשלה בתכנון וארגון הטיול, כאשר לא וידאה בחירה של ספק מקומי אחראי ומקצועי, וכן כשלה בביצוע הטיול, באמצעות שלוחה- המדריך מטעמה, שהינו נציגה בחו"ל ולכן אין נפקא מינא כי התאונה התרחשה בתאילנד ויש לבחון את התנהלותה של הנתבעת ושל הנציג מטעמה על פי דיני פקודת הנזיקין הישראלית.

14. עוולת הרשלנות:

חובת הזהירות המושגית בהקשר זה יש לקבוע תחילה את מעמדה של הנתבעת כלפי הנוסעים. מעמדה נגזר מעצם היותה מי שארגנה את הטיול , בתמורה כספית. "ראוי להטיל אחריות מושגית על מי שמוליך ומדריך טיולים כלפי המטיילים באותם טיולים" (ת.א. 59/96 דליה קול נ' החברה להגנת הטבע, מיום 11.1.2000 (פורסם בנבו).

אני דוחה את טענת הנתבעת, כי יש לראות בה "מתווך" בלבד בכל הקשור בטיול.

לא יכולה להיות מחלוקת כי לסוכן נסיעות ולמדריך טיולים בחו"ל יש אחריות במישורים שונים כלפי משתתפי טיול מאורגן.

קיימת פסיקה ענפה בנושא, המבטאת מגוון דעות. ראו בהקשר זה את ת.א. (ת"א) 807/07 דיזנהויז יוניטורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו) עמ' 9 – 12; 16 – 20). אני מצדדת בגישה על פיה אין מדובר ב"מתווך" ויפה בעיניי הגישה שננקטה בפסיקה הנזכרת בסיכומי התובעים. אחריות סוכן הנסיעות, כך נקבע, תיבחן בהתאם לאירוע ונסיבותיו.

טענת הנתבעות, כי אין להן כל חובה כלפי הנוסעים, כמוה ככריתת הענף שעליו היא יושבת; "יריקה לבאר" ההכנסות היא שותה ממנה. התנערות כזו – שוללת בעיני את זכות הקיום של התובעת ודומותיה, בעידן בו הזמנת שירותים וארגון טיול בחו"ל זמינה ואינה מורכבת, המידע ברשת ענף ורב.

יפים בהקשר זה דבריו של כב' השופט שינמן בת.א. (ת"א) 25515/04 לוגסי נ' בל פנורמה נסיעות ותיירות בע"מ (פורסם בנבו):

"ארגון טיולים מאורגנים לחו"ל, תובלה אווירית, אכסון אנשים בחו"ל, העברות ממקום למקום וכיו"ב ככלל, הוא עיסוק מסובך ומורכב מאין כמוהו, וכל מי שמשתמש בשירות זה יודע, כי בשרות כה מסובך ומורכב, תקלות מזעריות, הן דבר נפיץ ושכיח; ואולי אף כורח המציאות.

מאידך, מקום בו החברה המספקת את הטיול המאורגן, אינה דואגת כי יתקיימו כל התנאים ההכרחיים לקיום הטיול, היא מפרה את החוזה עם הנוסע, או חורגת מכללי ההתנהגות והשרות המצופים, שהשתרשו כחלק מהשרות שיש ליתן, גם אם אינו כתוב בחוזה. במקרה שכזה, מן הדין לפצות את הנוסע בהוצאות הממשיות שנגרמו לו ואף בנזקים העקיפים ... בעוגמת הנפש...".

15. כפי שאפרט להלן – מצאתי כי התנהלות הנתבעת, באמצעות המדריך מטעמה, חרגה מכל סטנדרט סביר ומצופה בנסיבות העניין. אחריות הנתבעת כלפי התובעים נגזרת מהסכם ההתקשרות מסוג של שירות שבין הצדדים, במפורש או במשתמע, כאשר ברי כי ציפיות הנוסעים והתובעים בכללם, לאחר שבחרו ברכישת טיול מאורגן, ולא בטיול עצמאי - הייתה כי הנתבעת תעשה את כל שנדרש כדי לאפשר להם ליהנות מהטיול, על כל רכיביו, ולחזור הביתה לשלום.

16. כוחו של התקנון כ"תניית פטור":

ומכאן– להסכם ההתקשרות שבין הצדדים, הנתבעת טוענת לתחילתה של "תניית פטור" המופיעה בחוברת הטיול שנמסרה לנתבעים. אני מוצאת כי תניית הפטור שב"תקנון הטיול" אשר נוסח ע"י הנתבעת, בטלה באשר היא נוגדת את תקנת הציבור. מקובלת עליי טענת התובעים, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד; שלא הוכח כי הוסברה לתובעים משמעותו למקרה דוגמת שאירע; לא הוכח כי התובעים יודעו על הסיכונים שאותם אוכף אותו "ויתור", ובכלל זה- למשל, כי עלולים הם למצוא עצמם מוסעים באוטובוס לא תקין, כ"צאן מובל לטבח" וכי המדריך יסתפק בתשובת הנהג שהינו הבעלים של האוטובוס, תוך כדי הנסיעה, על היעדר תקלה.

אני קובעת כי התנהלותה של הנתבעת בענייננו, באמצעות המדריך מטעמה- אינה חוסה בגדר תניית הפטור. הסיכון אליו נחשפו התובעים אינו סיכון הכרוך באופן טבעי בטיול מאורגן ע"י חברה המעידה על עצמה כי הינה בעלת ניסיון ואחריות כלפי נוסעיה. התובעים לא יצאו לטיול אתגרי. כל שביקשו הוא לחוות טיול רגיל לארץ זרה, לטעום מתרבותה, מנופיה, בנסיעה רגילה באוטובוס, בטיסות מסחריות רגילות, ולא אחרת.

ראו בהקשר זה את שנקבע בפסק דינה של כב' השופטת מ. נאור- המשנה לנשיא- בע"א 3388/12 נהרות משלחת רפטינג בע"מ נ' עיזבון המנוח שלמה חרובי ז"ל (פרוסם בנבו). (להלן: "פרשת חרובי") שם- מפורטת העמדה שהובעה בספרות, לפיה ניתן למצוא למגמה

של בתי המשפט לפסול תניית פטור מנזקי גוף, חיזוק בפרשנות המצמצמת שניתנה לדוקטרינה של הסתכנות מרצון.

צוין, בין היתר, כי אחד החששות העומדים בבסיס הנטייה לפסול את תוקפה של תניית פטור בגין נזקי גוף הוא שקיומה של תניית פטור יוביל להימנעות מנקיטת אמצעי הזהירות הדרושים למניעת התממשות הסיכון, וכן- כי מזווית שיקול המדיניות- מתן פטור מאחריות לנתבעת בגין התרשלות כה ברורה, פוגע ממשית בתחושת הצדק, בהותירו את הניזוק ללא תרופה. בענייננו- בשונה מפרשת חרובי הנ"ל, התובעים לא יצאו לטיול עצמאי ואתגרי עם קבוצת חברים הם בחרו בטיול מאורגן "רגיל", שילמו לנתבעת במיטב כספם, והנתבעת ארגנה את הטיול ודאגה לכל הנדרש.

בעניין חרובי, למרות שמדובר היה בנסיעה אתגרית, לא הופעלה דוקטרינת ההסתכנות מרצון ולא הופעלה תניית פטור שבהסכם שבין המארגנת למשתתפי הטיול.

יפה לענייננו גם העיקרון על פיו האינטרס הציבורי מצדיק לשחרר את התובעים מתניית פטור מעין זו. (ראו בפסק הדין הנ"ל- עמ' 65 סעיף 8 לפסק הדין), ואם נקבע ביחס לנסיבות אותו מסע רפטינג, קל וחומר בטיול הרגיל שבענייננו.

ראו גם את דעתו של כב' השופט דנציגר באותו הליך, אשר הצטרף לדעת חבריו להרכב שאין מקום בנסיבות אותו עניין ליתן תוקף לתניית פטור, תוך שהדגיש כי הדברים תלויים בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה.

אני סבורה כאמור שנסיבות ענייננו, כפי שהוכחו בראיות שהובאו וכמבואר בהמשך, מפקיעות את תניית הפטור שבתקנון הטיול.

17. חובת הזהירות הקונקרטית – מתייחסת לנסיבות המקרה הספציפי, לאופיו הכללי.

הנתבעת טוענת כי התאונה אירעה בדרך רוויית עיקולים, בתנאי גשם ובכביש שאינו מואר, כאשר נהג האוטובוס איבד שליטה עליו וזאת בשל היות הכביש חלק ורטוב מגשם, דבר שגרם להתהפכות, לשיטתה – "המדובר בכביש רגיל ובתנאי דרך רגילים ביעד הטיול – תאילנד, ללא סיכון בלתי סביר" (סעיפים 8 – 11 לסיכומיה). מהראיות אף עלה כי מצדו האחד של הכביש צלע הר ומצדו האחר פעורה תהום.

אחריותה הקונקרטית של הנתבעת גלומה בטענותיה היא. שכן- ביודעה, על פי הצהרתה, שהכבישים בהם יסעו רוכשי הטיול המאורגן שארגנה הינם לכאורה כבישים מתעקלים, ללא תאורה, חלקים מגשם, ובמלה אחת: מְסוּכָּנִים, או- מְסַכְּנִים - היה עליה להקפיד הקפדה יתרה מפני הגברת הסיכון הקשור בתנאי הדרך בשל נסיעה באוטובוס שלא וידאו שמצבו המכני תקין לחלוטין.

השליטה על זהות סוכנות האוטובוסים- הייתה בידי הנתבעת. הכוח להחליפה "בזמן אמת" או לדרוש מהנהג והבעלים המקומי בדיקה של האוטובוס- היה בידיה, האפשרות לעצור את הנסיעה על אתר עד לבירור מקצועי- הייתה בידיה. כל אלה- באמצעות נציגה במקום, המדריך הישראלי, מלווה הקבוצה. התובעים- מנגד, כמי שבחרו בטיול מאורגן ולא עצמאי- משולים ל'תינוקות של בית רבן', הסומכים על הנתבעת ועל המדריך, שהינו נציגה של מי שבידיה הפקידו את שלומם ורווחתם, כאשר רכשו ממנה את הטיול.

18. הפרת החובה

בהקשר זה בחנתי את הראיות שהובאו ביחס לטענת התובעים בדבר ליקוי מכני באוטובוס.

הוכח כי כבר בנסיעה הראשונה, משדה התעופה בפוקט למלון, העירו נוסעים למדריך על קולות של רעש חזקים ממנוע האוטובוס.

התובע 1 העיד כי הינו בעל מוסך ומכונאי רכב במקצועו, עם הסמכה למנוע דיזל ובנזין, בעל ניסיון וותק של למעלה מ-30 שנות עבודה בתחום במועד התאונה וצירף תעודות לתצהירו. נסיונו ומקצועיותו לא נסתרו, הסבריו- הגם שאין משקלם כמשקל חוו"ד מומחה, היו מפורטים ומשכנעים בסבירותם. התובע 1 הביר שהבין מיד, על סמך ניסיונו, כי תמסורת ההילוכים של האוטובוס אינה תקינה, ופנה למדריך ויידע אותו בדבר אבחנתו.

גם למחרת, במהלך הנסיעה השניה- התלוננו הוא ונוסעים נוספים בפני המדריך על שהאוטובוס מרעיש ואינו תקין .

כך, למשל, תיאר את ששמע, באזניו של בעל מקצוע מנוסה:

"במקרה של האוטובוס שלכם - לא באחוז אחד אלא במאתיים אחוז אני יודע. מה שקרה ברכב שפשוט מאד הרכב הזה כל פעם שהוא העביר הילוכים הגיר חרק והרכב כולו חרק, היו גם דפיקות. עלינו בפוקט ובאנו למלון ובדרך האוטובוס הרעיש קטסטרופה, ממש קטסטרופה. ...

ההילוכים לא נכנסו לו לגיר, כל הליך שהוא הכניס היה צריך להילחם, הרעשים היו

קטסטרופליים. הגיר לא היה תקין. שמעתי את זה פיזית. כששומעים פיזית יודעים.

הטבעות בגיר היו לא טובות, כשהוא מעביר הילוך ואם הטבעות שזה דבר משתלב, כדי שהגיר לא

ירעיש עושים טבעות מנחושת והן משתלבות אחת עם השניה ואפשר להעביר הילוך, במקרה

של האוטובוס הזה לא היה ניתן.

ש. יכול להיות שתקלה אחרת בגיר תעשה אותו רעש?

ת. לא.

ש. אולי היה משהו בעייתי אחר שיעשה רעש?

ת. לא. היו דפיקות שהיו באמצע הרכב. אבל הגיר עצמו היה קטסטרופלי. בפועל לא התכופפתי לרכב שמעתי ושמעתי את זה טוב מאד...

באוטובוס הספציפי הזה הגיר לא היה טוב, חד וחלק. ...

אומר לך למה זה מקצועי ולמה הגיר לא בסדר, כשעלינו בפוקט לאוטובוס האוטובוס הזה הרעיש קטסטרופה, ההילוכים שלו חרקו בצורה זוועתית. ... כשהגענו למלון, ניגשתי ליוסי בלבול אותו מדריך ואמרתי לו במילים האלה שאני אומר לך: "יוסי האוטובוס הזה קטסטרופה, יש לו רעשים מהגיר קטסטרופה", אמרתי לו שאני בעל מוסך , אמר שהוא יטפל בעניינים האלה. .."

וביחס לנסיעה השניה:

"כשעלינו לאוטובוס, ישבנו באוטובוס הוא התחיל לנסוע, שמעת את הרעשים, היו רעשים קטסטרופליים במקרה זה לא רק אני התערבתי, כל האוטובוס התערב וצעק. אני אוהב להסריט.

ש. הרעש היה שונה מהיום הראשון?

ת. הרעש היה אותו רעש. ...

... ראיתי את הסיטואציה שקרתה, האוטובוס החל לתפוס תאוצה, הרי באוטובוס בשביל להאט אותו כרכב גדול צריך להוריד הילוך, במקרה הזה ההילוך נתקע לו, ואז האוטובוס תפס תאוצה. ...

כשלוחצים על ברקס במזג אוויר גרוע, בלי להוריד הילוך, האוטובוס עושה מה שהוא רוצה. הוא לא יכול היה להוריד הילוך כי הגיר נתקע לו והאוטובוס תפס תאוצה.

ש. איך אתה יודע שהגיר נתקע

ת. אין לך מושג ב-4, 5 שניות האלה איך אני שומע את החריקות שהוא רוצה להוריד הילוך ואני שומע את החריקות שהוא לא מצליח להוריד הילוך כי הגיר נתקע לו והאוטובוס תפס תאוצה ...

ת. אני גם שמעתי וגם ראיתי את הנהג התאילנדי כי הוא היה מולי ...

ת. ישבתי בכיסא של מעבר בערך באמצע האוטובוס, וכשמעבירים הילוכים והם לא נכנסים, את שומעת את זה, ואז הסתכלתי על הנהג, וראיתי אותו מנסה וזה היה בדיוק עניין של שניות". (עמ' 14-20 לפרוטוקול)

עדותו נתמכת בעדויות התובעים האחרים. כך, למשל, תיאר תובע 4: "הוא לא נסע מהר כי הייתה שם תנועה. ברגע שהוא רצה להחליף הילוך הוא לא הצליח, ואת שומעת "פחחחחחחח" (מדגים גם עם היד), אני נהג ואני יודע מה זה" (עמ' 26 ש' 12- 13).

עדותם של התובעים הייתה קוהרנטית ומהימנה בעיני.

גם המדריך אישר בעדותו כי התובע ומספר נוסעים פנו אליו והתלוננו על רעשים (עמ' 46 ש'

11-12).

לתצהיר התובע 1 אף צורפה כנספח ו', קלטת מהטיול, שצולמה ע"י התובע בזמן אמת. התובעים מפרטים כי בקלטת זו מתועדת הנסיעה השנייה באוטובוס, וניתן לשמוע נוסעים האומרים: "לא שומעים, האוטו מרעיש, לא לא, יש פה איזה רעש, יש פה איזה רעש, האוטו חורק". התובע 1 לא נחקר על תוכן הקלטת שהוגשה כראיה ללא הסתייגות.

19. אכן - העיקרון הוא כי נטל הראיה מוטל על כתפי התובע.

ואולם- מצאתי כי בנסיבות ענייננו יש להעביר נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת, ואבאר.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין {נוסח חדש} קובע את התנאים להעברת הנטל.

על מנת לעמוד בתנאי הסעיף על התובע לעמוד בשלשה תנאים מצטברים:

1. התובע אינו יודע מהן הנסיבות שגרמו לנזקו, ואף לא הייתה לו יכולת לדעת.

המועד בו נבחן תנאי זה הינו במועד פסק הדין. אמנם מהראיות שהובאו- שוכנעתי כי התובעים, כנוסעי האוטובוס עמו אירעה התאונה- התריעו כי מדובר בכשל מכני באוטובוס, והוכיחו במידת הסתברות הנדרשת במשפט האזרחי כי היה כזה, ומכל מקום חזרו והתריעו על כך, אך לא הייתה להם היכולת, בסיטואציה בה היו ובמעמדם כנוסעים בקבוצה מאורגנת, בארץ זרה, המובלים ע"י מדריך הנתבעת, על פי תכנית שהיא בנתה וארגנה, מה היו הנסיבות.

התובע 1, כשנשאל האם אותר תיק התאונה בתאילנד, הסביר, ודבריו הגיוניים בעיני:

"ש. לא פנית למשטרה בתאילנד כדי לנסות להשיג את תיק המשטרה

ת. פה אני אעצור איתך ואגיד לך דבר אחד – אנחנו היינו פצועים, האוטובוס התהפך ואושפזנו. לא עשיתי שום מאמץ לאתר את תיק המשטרה, לא היה לי גם כן סיכוי לעשות את זה".

ותובע 4 הסביר באותו ענין:

"...היה קצין משטרה, יוסי שאל אותו, וקצין המשטרה אמר שהייתה תקלה באוטובוס. שמעתי את זה מיוסי שקצין המשטרה אמר לו. אני רציתי מהם דו"ח על זה. ...

ביקשתי מהם שיכתבו לי את זה בדו"ח אבל שם אי אפשר לבקש שום דבר. הם כתבו לי את הדו"ח בתאילנדית, וחשבתי שזה שם, ובסוף מה שהם כתבו בדו"ח שכל הדברים שהיו באוטובוס נעלמו. הדו"ח שאני קיבלתי התייחס רק לחפצים. כלל תרגמה אותו" (עמ' 28 ש' 6-11)

המדריך, לעומת זאת- העיד שהוא מניח כי נערך דו"ח על התאונה ע"י הסוכן המקומי. מדובר בספק המוכר לנתבעת שנים רבות שעבד עם הנתבעת ולטענת המדריך ומנכ"ל הנתבעת, עדיין עובד עמה, אם כי במדינה אחרת (תצהיר המדריך ס' 9, עדותו בעמ' 48). דו"ח כזה- לא הוצג ע"י הנתבעת, גם לאחר שקיבלה לידיה את ראיות התובעים, ובהן הקלטת, הכתבה. בידי הנתבעת הייתה האפשרות להשיגו ולהציגו אך היא נמנעה מכך, ובהתאם להלכה הפסוקה- הימנעות זו פועלת לחובתה.

על הילך הרוח ומערכת היחסים שבין חברי קבוצה למדריך הנתבעת, ניתן ללמוד מעדותו האותנטית בעיני של התובע 1:

"אסביר לך משהו, גם על זה כעסתי על יוסי ביום השני, כשאני ביום הראשון באתי ליוסי ודיברתי איתו, כשאנחנו נוסעים לחו"ל הוא האבא שלנו לצורך העניין. כשאני נמצא במקום כזה, קודם כל שעליתי לאוטובוס פעם שניה, אני לא מכיר את תאילנד, אני בא לטיול עם קבוצה ואני לא ארד מהאוטובוס ואחפש לי איך לנסוע, לא חלמנו שנגיע למצב הזה, אם הייתי יודע שהאוטובוס יתהפך, יוסי היה צריך להחליף את האוטובוס הזה. יום למחרת קמתי בכעס ליוסי, והוא בענף יד, עשה לי תנועה של בסדר-בסדר והמשיך בטיול.

ש. שאלת אותו באותו בוקר אם הוא החליף אוטובוס

ת. לא שאלתי אותו, לא הייתה לי סיבה. כשעלינו לאוטובוס ושמענו את אותם רעשים אני הבנתי שהוא לא החליף את האוטובוס" ( עמ' 18, ש' 22-30). והדברים מדברים בעד עצמם ומשכנעים בעיני.

2. הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו.

בע"א 241/89 ישראליפט נ' הינדלי, נקבע, כי אין צורך בשליטה טכנית פורמאלית מלאה, רצופה ובלעדית על הנכס, אלא מדובר במבחן ענייני מעשי לפיו נבחנת הזיקה של המזיק לנכס והשאלה האם יש ביכולתו למנוע את התרחשות התאונה.

אם על פי מאזן ההסתברויות התשובה על כך היא חיובית הרי שיראו בנתבע כבעל השליטה על הנכס.

בענייננו- הנתבעת תקשרה עם הנהג התאי, שילמה לו, יכולה הייתה בכל רגע נתון להורות לו לבצע בדיקה מכנית ולהחליפו ו/או לשנות את תכנית הנסיעה באותו יום ולכן- השליטה האפקטיבית על האוטובוס והנסיעה בו היו בידיה. משכך- ככל שהיא טוענת שלא נפל בו פגם מכני, יכולה היתה להגיש דו"ח בדיקת ליקויים שנערך אחרי התאונה, את דו"ח הבדיקה של הספק המקומי שלה (ראו בהקשר זה את דברי המדריך כי ככל הנראה היה כזה), דוח בדיקת משטרה מקומית וכו', אך היא נמנעה או בחרה שלא לעשות כן.

3. בית המשפט מוצא כי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה, שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

המדריך טען בתצהירו (סעיף 15) כי עובר לנסיעה בדק את האוטובוס (כשברי שהיה זה ויזואלית), "בעיקר בעניין נוחות הנוסעים". הוא לא בדק ולא חקר בשאלת תקינותו, למרות ההיכרות עם תנאי כביש מסוכנים, כמפורט לעיל.

המדריך מאשר בתצהירו ובעדותו, כמצוטט אף לעיל, כי כבר במהלך הנסיעה הראשונה פנו אליו נוסעים שהתריעו על רעש. מצאתי, על פי נימה בה העיד ותוכן דבריו, כי התייחסותו לפניית הנוסעים (אפילו כיום, לאחר שאירעה תאונה, ויש להניח שכך היה גם "בזמן אמת")- לוותה בנימה מזלזלת:

"זה התחיל באחד שאמר שהוא מכונאי ואז הצטרפה חבורה בשביל האקשן" (עמ' 46 ש' 11-12).

בדבריו יש כדי ללמד על כך שלא התייחס ברצינות לפניית הנוסעים, כמתחייב ממעמדו, סמכותו ויכולתו לטפל בבעיות בשטח- בכלל ובבעיה דנן- בפרט. המדריך לא ייחס משקל לעובדה שהנוסע אשר פנה אליו (התובע 1) הציג עצמו כמכונאי מקצועי וככזה הוא מזהה בעיה שמא כדאי לבחון את התרעתו בצורה מעמיקה יותר ואחראית. לא זו בלבד שהוא הסתפק בפנייה אל הנהג שהינו גם הבעלים של האוטובוס, בסיוע בתרגום ע"י מדריך תאי. השימוש במתורגמן, לצורך "הבירור" עם הנהג, עלול היה מטבע הדברים "להקהות" את עצמת התלונה של הנוסעים. לא מן הנמנע גם כי בעת "הבירור" , שחשוב לציין שאין לו זכר בתצהיר עדותו הראשית והוא סיפר עליו רק במהלך עדותו- חלחלה גם נימת הזלזול שלו לשאלותיו של הנהג. אף היה עליו להתייחס בחשדנות לתשובת הנהג, שיש לו אינטרס כלכלי בהמשך הנסיעה. יצוין, כי לא נטען על ידי המדריך כי נהג האוטובוס, לכל הפחות, ביצע בדיקה באוטובוס, לבחינת טענת הנוסעים.

זאת ועוד. מהראיות עולה כי פניית הנוסעים נעשתה במהלך הנסיעה הראשונה, יום לפני התאונה. לכן – היה בידיו סיפק לפנות אל הסוכן המקומי למצות את הבדיקה.

משלא הוכח שעשה כן- יש לקבוע כי המדריך לא יצא ידי חובתו כלפי הנוסעים שבאחריותו.

הכלים למניעת התאונה- היו בידי הנתבעת. לו בחרה בספק אחראי ובעל אוטובוס תקין. בחירה זו נעשתה בעת ארגון הטיול בישראל. השליטה על הספק, האפשרות לכפות עליו את בדיקתו המכנית של האוטובוס לאחר תלונות הנוסעים בנסיעה הראשונה או החלפתו – הייתה בידי הנתבעת – באמצעות המדריך. האפשרות לברר את נסיבותיה בארץ, בה היא פועלת רבות ומצויה בקשר עם גורמים ורשויות – הייתה בידי הנתבעת.

הנתבעת כשלה מלהוכיח את הגורם לתאונה, לא הציגה תחקיר של הרשויות בתאילנד; הטענה בדבר "בירור" שנטען ע"י מנהל הנתבעת כי ערך אחרי התאונה הסוכן המקומי (ע"מ 32), אינה נתמכת בכל ראיה חיצונית ואין כל משקל לבירור כזה, ככל שנערך, להוכחת הסיבות והגורמים לתאונה.

ודוק. גם אלמלא סברתי שאין מקום להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת – אני מוצאת שהתובעים הוכיחו במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי הסבירות שכשל מכני באוטובוס גרם לתאונה- עולה על הסבירות ש"תנאי הכביש" גרמו לה.

הנתבעת לא תמכה את טענתה כי מדובר ב'כביש מסוכן', או כזה שיש בו תאונות באופן תדיר בשל תוואי הדרך.

בנוסף- לתצהירי התובעים צורף העתק כתבה מאתר NEWS1 מיום 29.12.05. הנ"ל הוגש ללא הסתייגות הנתבעת ולכן- האמור בו לא נסתר.

אין חולק כי מדובר בידיעה, שעניינה התאונה דנן, ב"מדור חדשות בעולם", שזו לשונה:

"19 ישראלים נפצעו בתאונה בתאילנד... 19 אזרחים ישראלים נפצעו בתאונת דרכים, בה התהפך אוטובוס הערב באי פוקט שבתאילנד. ה-19 הינם חלק מקבוצת מטיילים שארגנה חברת הנסיעות אופקים, שנסעה באוטובוס. כ-40 ישראלים היו על האוטובוס בסך הכל... ראש הקונסוליה הישראלית בבנגקוק, יעקב דברת, מסר לחדר המצב של משרד החוץ בירושלים, כי הוא נמצא עם כל המעורבים בעניין בקשר...

עפ"י הנתונים שמדווח משרד החוץ, מדובר בתאונה בה נתקעה תיבת ההילוכים של האוטובוס העמוס תיירים מישראל, אשר התהפך כתוצאה מכך".

האמור לא נסתר.

המדריך, כמבואר לעיל, לא עשה דבר להפסקת הנסיעה, למרות שאין לו כל השכלה פורמלית במכונאות רכב, למרות שעל כתפיו רבצה האחריות לשלומם של כ- 40 נוסעים. נסיון החיים מלמד שבמצב דברים כזה, כאשר מדובר בנוסעי קבוצה מאורגנת, בארץ שאינה נחשבת למערבית במובן הרגיל של הגדרה, המדריך הינו ה'אורים ותומים' עבור חברי הקבוצה. המדריך היפר את האמון שניתן בו, לא שעה להתראות, דומה ש"הכתובת הייתה על הקיר" והוא מיאן לקרוא אותה ולנהוג על פי המצופה והמתחייב ממנו.

20. נוכח כל האמור – אני קובעת כי הוכח שהנתבעת הפכה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעים, כי הוכח שהאוטובוס היה לא תקין, ו/או כי היא לא הרימה את הנטל להוכיח אחרת, שוכנעתי כי התאונה אירעה בגין כשל מכני באוטובוס, למרות שהיה בידי הנתבעת (והיה אף מחובתה) לברר מהו המקור לרעש עליו התלוננות ולהביא את הסוכן המקומי לבדיקתו ע"י איש מקצוע ו/או שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח גורם אחר לתאונה וכי לא התרשלה כלפי התובעים.

העוולה העומדת בבסיס התביעה – אינה התאונה עצמה, אלא ארגונה הרשלני של הנסיעה בפוקט, בכביש "מועד לפורענות" לשיטתה, הגם שלא הוכח כי כן הוא, ע"י ספק מקומי, ללא מנגנון בדיקה בטיחותית של האוטובוסים והביצוע הלקוי ע"י נציג הנתבעת במקום – המדריך, אשר גרמו לתאונה ותוצאותיה.

המאמצים והמשאבים שנדרשו מהנתבעת למניעת הסיכון ו/או הטיפול בו, לאחר שהתרחש, היו קלים ופשוטים:

החל בפעולות שלא ננקטו במהלך ארגון הטיול עוד בארץ: כבחירת ספק מקצועי שניתן ללמוד על מהימנותו ומקצועיותו, בעל צי אוטובוסים חדיש. בשולי הדברים אעיר כי עדות המדריך ומנהל הנתבעת בהקשר זה נסתרה, כאשר טענו שמדובר באוטובוס חדש, והוברר שבמועד התאונה – היה האוטובוס על הכביש כ-5 שנים, וכלה באי נקיטת צעדים פשוטים, מתבקשים וזמינים במהלך הטיול. כגון- בחינת התלונות במידת הרצינות המתחייבת, הפסקת הטיול למספר שעות. כאמור- לא נבדקה תלונת התובע 1 במהלך הנסיעה הראשונה יום לפני התאונה.

לו ביצעה הנתבעת את חובותיה כלפי התובעים; לו בחנה את התלונות במידת הזהירות המתבקשת, בפרט על רקע הסיכונים הנובעים, לשיטתה, באופן טבעי וידוע עקב מצב הכביש; אלמלא זלזל המדריך, במופגן, בתלונות נוסעים – בכלל והתובע 1 – בפרט; לו רק מילא את חובתו להתייחס ולהידרש לתלונות בעניין כה חשוב, הקשור בטבורו לבטיחותם ושלמות גופם של חברי קבוצתו. התאונה-אני מאמינה- הייתה נמנעת.

21. הסתכנות מרצון:

אני דוחה את טענת הנתבעת כי יש לראות בתובעים כמי שהסתכנו מרצון.

תנאי להגנה של הסתכנות מרצון הוא, כי הניזוק "חשף עצמו" לסיכון. חשיפה זו- אין עניינה רק ידיעה על דבר התרחשות אפשרית של הנזק, אלא על תוצאותיה המשפטיות, שאם יאונה לו נזק- יפול הנזק עליו.

(ראו בע"א 145/80, פד"י לז(1) 113, 147; ע"א 335/59 ריחני נ' צדקי, פד"י טו 159, 162).

אני מוכנה לקבל שלפחות התובע 1, ידע או שלכל הפחות- כמי שמעיד על עצמו כבעל ידע ומומחיות במכונאות רכב, היה עליו לדעת אם הסיכון הטמון ברכב שיש בו בעיה בתיבת ההילוכים, עשוי היה לחזות את האפשרות לקרות התאונה. אם כך לא היה זה בנסיעה רגילה, בחיי היומיום שלו. אין בידי לקבל כי אפילו הוא, במעמדו כמטייל בטיול מאורגן בארץ זרה, ארץ שאינה נחשבת לארץ מערבית במובן המקובל של המילה, לא כל שכן, כי התובעים האחרים, חבריו לקבוצה המאורגנת שהוציאה הנתבעת לטיול- הסכימו לאותה חשיפה לנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהסיכונים הרגילים הנלווים לנסיעה באוטובוס לא תקין.

אף אין בידי לקבל כי התובעים קיבלו על עצמם את הסיכון להתרחשות נזק- לרבות פציעה בתאונת דרכים ונכות- כתוצאה מקיום הנסיעה באופן מסוכן, ללא בדיקה והגנה ע"י המדריך מטעם הנתבעת. לא יעלה על הדעת להניח שמי מהתובעים הסכים לכך שתוצאות הנזק במקרה כזה יפלו על כתפיהם, וכי רצו להסתכן בתוצאות מעשיה הרשלניים של הנתבעת, כפי שקבעתי לעיל. מסקנה כזו – היא בלתי סבירה בעליל בענייננו.

22. אשם תורם:

אשם תורם עניינו התנהלות של הניזוק אשר תרמה לקרות הנזק. לא הוכח כי היה לתובעים חלק באירועים או המחדלים של הנתבעת שהיוו התרשלות. להיפך- הם התריעו בפני הגורם היחיד שאליו יכלו לפנות- מדריך הקבוצה מטעם הנתבעת, אך פניותיהם נפלו על אוזניים ערלות. לכן- איני מוצאת שיש להטיל על התובעים אשם תורם כלשהו לקרות התאונה ו/או הנזק שאונה להם בגינה. אין בהשתתפותם בנסיעה באוטובוס, במסגרת טיול מאורגן שרכשו מהנתבעת, בארץ זרה, שהשפה המדוברת בה אינה שפת אימם, שתוואי הטיול והנסיעה בו אורגנו עבורם כחלק מקבוצה, במסגרת טיול שרכשו במיטב כספם "מדלת לדלת", כדי להצביע על קיומו של אשם תורם.

הנזק

23. מבין ארבעת התובעים, רק לתובעת 3- למזלם של האחרים- נותרה נכות צמיתה.

לא יכול להיות חולק על העובדה כי גם עבור מי מהם שנותר ללא נכות צמיתה בגין התאונה- מדובר היה באירוע טראומטי, שהשבית באחת טיול שאמור היה להיות מסע מהנה לארץ אחרת, עליו שילמו במיטב כספם, בקרב חברים ובני משפחה, אך הפך לסיוט מתמשך, למי מהם פחות, למי יותר. הצורך להיחלץ מאוטובוס בו נסעו רגע לפני כן, כשהם מצטלמים ומסריטים כדי לתעד את רגעי ההנאה (ראו בקלטת הטיול שצירף התובע 1 לתצהירו, – הפך את סרט הרגעים השמחים, ל"סרט אימה": טיפול רפואי בארץ זרה; בדיקות רפואיות וקטיעת הטיול, הפסד חלקים ממנו. כל אלה – מצדיקים פסיקת פיצוי ראוי ברכיב הנזק הלא ממוני כאב וסבל, לכל אחד מהתובעים. ביחס לתובעים 1,2,4- לאחר בחינת המסמכים הרפואיים ,משך האשפוז, הנסיבות והעדר נכות צמיתה- ראיתי להעמידו על שיעור זהה, למרות השוני במיקום הפגיעות. ביחס לתובעת 3- יפסק סכום אחר, בשים לב להיקף פגיעותיה, כמפורט להלן.

24. פרטי החבלות, מהלך הטיפול וההחלמה של כל אחד מהתובעים, פורטו בתצהירים ולא נסתרו. כל התובעים אושפזו ל-3 ימים בבית החולים שבעיר פוקט, לאחר מכן שבו בטיסה המתוכננת לבנגקוק ובחלוף מספר ימים חזרו לארץ במועד המתוכנן.

התובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק ממוני בגין הפסדי שכר ואת שיעור הוצאותיהם הנלוות, ככל שנגרמו כאלה, התובעים אישרו בעדותם כי לא נגרמו להם הוצאות רפואיות בתאילנד ולא הוכח כי נגרמו להם הוצאות כלשהן בארץ, ו/או אשר שולמו מכיסם, לא צירפו קבלות. בהעדר ראיה אחרת- אני מקבלת את טענת הנתבעת והתביעות בפריט זה נדחות. לא מצאתי בכתב התביעה או בסיכומי התובעים תביעה להחזר עלות הטיול, כך שאין צורך כי אדרש לפריט זה.

25. בשונה מהתובעים 1,2,4, פגיעתה של התובעת 3 הייתה מורכבת וקשה יותר. התובעת פונתה לבית חולים מקומי כשהיא מחוסרת הכרה; סובלת משבר באגן; שברים בסינוס; שבר ברצפת ארובת העין הימנית; שברים בעצמות הפנים; בשן ובעצם הרדיוס של יד ימין.

התובעת 3 אושפזה בבי"ח התאילנדי למשך 3 ימים, שבמהלכם נותחה ביד ימין. הוא שוחררה והועברה בטיסה לבנגקוק שם שהתה בבית המלון שהוזמן מראש, כחלק מתכנית הטיול ולמותר לציין שיש לקבל כי הייתה מרותקת למלונה עד חזרתה לישראל ביום 4.1.06 בטיסה, כשהיא מלווה בצוות רפואי.

עם החזרה לישראל- אושפזה התובעת בביה"ח שיבא עד ליום 14.1.06, עברה ניתוח בהרדמה כללית לטיפול בשברים שבעצמות הפנים.

התובעת 3 תיארה בתצהירה כי לאחר השחרור מאשפוז ונוכח מצבה, רותקה לביתה במשך 3 חודשים, עקב מגבלותיה והעובדה שהיא מתגוררת בקומה שלישית, היותה מגובסת בידה ובשל הנפיחות בפניה. ראו בהקשר זה את האמור בתצהירה וכן את עדותה בע"מ 30 לפרוטוקול, שורות 9-10.

התובעת הגישה חוות דעת בתחום האורתופדיה. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית, על פיה לא נותרה נכות צמיתה.

בשל הפער בין חוות הדעת, מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר יעקב פעילן, שקבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי סעיף 41(10)ה לתקנות המל"ל, בגין הגבלת תנועה בתנועת מפרקי שורש כף יד ימין (הלא דומיננטית).

התובעת 3 לא הגישה חוות דעת נוספת בקשר עם השברים בעצמות הפנים, לטענתה בשל חסרון כיס, אך היא מפנה לתמונות המתעדות את חבלת הפנים, כפי שצורפו לתצהירה.

התובעת 3 הינה ילידת 1.8.52. ערב התאונה הייתה כבת 53. היום הינה כבת 62.

עובר לתאונה - לא עבדה בטענה כי בעבר עבדה כמטפלת בילדה קטנה וכי ערב התאונה טיפלה בנכדיה, בכוונה לשוב למעגל העבודה עם הגיע הנכדים לגיל הגן.

התובעת 3 לא הציגה אסמכתאות באשר לעבודתה בשכר, כאשר עבדה; לא העידה מטעמה את מי מילדיה שנהנו "משירותיה" כסבתא מטפלת.

מבלי להקל ראש בחומרת הפציעה של התובעת 3- אני קובעת שנכותה האורתופדית הצמיתה בתחום האורתופדי, לאחר שמצבה התייצב, אינה גבוהה, ולא מנעה ממנה לעבוד, כמעט בכושר מלא, במהלך השנים הרבות שחלפו מאז התאונה ואף כיום.

גם התובעת 3 לא פירטה ולא הוכיחה כי נגרמו לה הפסדים בגין הוצאות רפואיות. בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש אין תימוכין לטענה כי התובעת נזקקה או תזדקק להוצאות רפואיות מאז החלימה והתייצבות מצבה ואילך.

סביר בעיני שהתובעת 3 נזקקה לעזרת הזולת בתקופת ההחלמה, אותה קיבלה, עפ"י תצהירה, ע"י בני משפחה. נכותה הרפואית אינה מצדיקה פסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת מעבר לתקופה זו.

26. נוכח כל האמור, להלן הפיצוי המגיע לתובעים בגין התאונה:

לתובע 1 – גבריאל ימין :

פיצוי בגין נזק לא ממוני – כאב וסבל, אותו אני מעמידה בנסיבות הפציעה, האשפוז ויתר הנתונים הצריכים לעניין, בסכום של 18,000 ₪. לסכום זה יווסף תשלום בסך כולל מע"מ בשיעור של 4,248 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 193 ₪ בגין חלקו באגרת משפט ששולמה בפתיחת התיק כשוויה להיום.

לתובעת 2 – גילה ימין :

פיצוי בגין נזק לא ממוני – כאב וסבל, אותו אני מעמידה בנסיבות הפציעה, האשפוז ויתר הנתונים הצריכים לעניין: 18,000 ₪. לסכום זה יווסף תשלום בסך כולל מע"מ בשיעור של 4,248 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 193 ₪ בגין חלקה באגרת משפט ששולמה בפתיחת התיק כשוויה להיום.

לתובעת 3 – כרמלה מספי :

• פיצוי בגין נזק לא ממוני – כאב וסבל, אותו אני מעמידה, בנסיבות הפציעה, השברים בפנים, באגן וביד, האשפוז בתאילנד ובישראל, מהלך ההחלמה, הנכות הצמיתה בתחום האורתופדי (שבו ניתנו חוות דעת) – 50,000 ₪.
• פיצוי בגין פגיעה מינימלית בכושר ההשתכרות, בהתחשב בכך שלא הוכח כי עבדה והשתכרה ערב התאונה, ועם זאת- בשים לב לכך שהייתה במועד התאונה כבת 53.5 בלבד: 18,000 ₪ לעבר ולעתיד גם יחד.
• פיצוי עבור עזרת הזולת (בן משפחה) בתקופת אי הכושר וההחלמה, על דרך האומדנא ובשים לב לפגיעות הקשות, אותה עת: 9,000 ₪.

סך הכל (ביניים): 77,000 ₪, נכון למועד פסק הדין.

לסכום זה יווספו תשלום בסך כולל מע"מ בשיעור של 18,172 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 193 ₪ בגין חלקה באגרת משפט ששולמה בפתיחת התיק כשוויה להיום.

בנוסף- תישא הנתבעת בהוצאותיה המשפטיות של התובעת 3, בגין חוות דעת מומחים (מומחה מטעמה וחלק בשכ"ט של מומחה ביהמ"ש). תשלום זה ישולם בכפוף להצגת אסמכתאות בדבר התשלום, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק-הדין בידי ב"כ התובעת והוא ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק, ממועד התשלום ועד ההחזר לתובעת.

לתובע 4 - ציון מספי :

פיצוי בגין נזק לא ממוני – כאב וסבל, אותו אני מעמידה בנסיבות הפציעה, האשפוז ויתר הנתונים הצריכים לעניין: 18,000 ₪. לסכום זה יווסף תשלום בסך כולל מע"מ בשיעור של 4,248 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 193 ₪ בגין חלקו באגרת משפט ששולמה בפתיחת התיק כשוויה להיום.

27. הסכומים שנפסקו ישולמו לתובעים באמצעות ב"כ, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין במשרד ב"כ הנתבעת (כשימי הפגרה במניין הימים), שאם לא כן – ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים, עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ד, 20 יולי 2014, בהעדר הצדדים.