לפני בקשת הנתבעת לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה, ביום 20.7.14 (להלן: "פסק-הדין").

עניינה של התביעה- נזקי גוף שנגרמו לתובעים עקב תאונה שאירעה במהלך טיול לתאילנד, שאורגן ע"י הנתבעת. בפסק-הדין, קבעתי את אחריותה של הנתבעת לפיצוי התובעים ואת שיעור הפיצוי הכספי המגיע לכל אחד מהם.

הנתבעת הודיעה כי בכוונתה להגיש ערעור על פסק-הדין.

טענות הצדדים בקליפת אגוז ביחס לתנאי של מאזן הנוחות

טוענת הנתבעת כי הינה חברה יציבה המבוטחת בביטוח המכסה את חבותה, בעוד שהתובעים הינם אנשים פרטיים, אשר לא יוכלו או יתקשו להשיב את הסכום שישולם להם על פי פסק-הדין, בסך כולל של 168,438 ₪. במאמר מוסגר- אציין כי המבטחת לא נתבעה ישירות בהליך זה.

מוסיפה הנתבעת ומפנה לכך שהתובעת 3, אשר לטובתה נפסק החלק הארי בסכום הנ"ל, העידה במהלך המשפט כי נמנעה מהגשת חוו"ד נוספת בקשר לשברים בעצמות הפנים בשל חסרון כיס. לשיטתה- יש בכך משום 'הודאת בעל דין' בכך שתתקשה להשיב את כספי הפיצוי, ככל שהערעור יתקבל.

מנגד- טוענים התובעים כי הנתבעת לא הוכיחה הלכה למעשה שלא תוכל להפרע מהתובעים וכי כל טענותיה מתייחסות רק לתובעת 3. עוד טוענים הם בהקשר זה כי אמנם התובעת 3 לא צרפה חוו"ד נוספת, בדגש על 'נוספת', בשל חסרון כיס, אך כן נשאה בעלויות של חוו"ד בתחום האורטופדיה ובמחצית מעלות שכרו של מומחה ביהמ"ש, מבלי שהגישה בקשה לפטור אותה מהוצאה זו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

כלל נקוט הוא כי עצם הגשת ערעור אינה מספיקה כדי להביא לעיכוב ביצוע פסק דין עליו מערערים ועל המבקש עיכוב, להוכיח שני תנאים מצטברים.: האחד- שסיכויי הערעור טובים.

השני- שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן שבו המבקש לא יוכל להשיב המצב לקדמותו ולהשיב לעצמו כספים שישולמו על פי פסק הדין, היה והערעור יתקבל.

הנטייה בפסיקה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של חיוב כספי, שכן לרוב לא מדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, אלא במקרים חריגים ומיוחדים ( ראו בע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי (לא פורסם, 20.7.2006) ).

על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין - הנטל להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וכשבפסק דין כספי עסקינן- הנטל גדול יותר, באשר "הנחת המוצא הינה כי מאזן הנוחות במקרים אלו נוטה לטובת המשיב, מאחר שהתשלום הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו על ידי המערער ניתן יהיה להשיב בסופו של יום" (בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (לא פורסם, 22.2.2012)).

מהכלל אל הפרט:

לא מצאתי כי הונחה ע"י הנתבעת התשתית העובדתית בדבר העדר אמצעים של מי מהתובעים, לרבות ובעיקר התובעת 3, שיצדיקו עיכוב חריג של ביצוע של פסק-דין כספי.

אין די בציטוט הדברים מפיה של התובעת 3 בדבר אותו 'חסרון כיס' שבגינו בחרה בזמנו להגיש חוו"ד אחת ולא שתיים. 'חסרון כיס' כטעם שבגינו ויתרה על ההוצאה הכספית הנ"ל, אין בהכרח משמעו שהאדם נטול רכוש או עתודות, שגם אם נניח שלא היו נזילים בעת הרלבנטית לחוו"ד, תוכל התובעת 3 להחזיר מהם כספים, ככל שתידרש לכך בעקבות הליך הערעור.

באשר לתנאי שעניינו סיכויי הערעור, במאמר מוסגר- אין דעתי, בכל הענווה, כדעת הנתבעת, אך ממילא- איני נדרשת לבחון את קיומו בענייננו, שהרי מדובר בתנאים מצטברים.

סוף דבר

משמצאתי כי לא הורם הנטל להוכיח שמתקיים התנאי של מאזן הנוחות, דהיינו- החשש מפני אי יכולת להשיב את המצב לקדמותו,- דין הבקשה להידחות.

בנסיבות הענין- אין צו להוצאות.

שנה טובה ומבורכת לכולם.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ד, 23 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.