מבוא:

על שולחני מונחות תביעות כספיות- עיקרית ושכנגד, שבמכרזן עומד הסכם שנכרת בין הצדדים לביצוע עבודות עפר ואספקת חומרי מחצבה.

בעלי הדין וטיעוניהם

פרשת התביעה:

1. התובעת – יחזקאל מורד בע"מ, הינה חברה בערבון מוגבל העוסקת בין היתר בביצוע עבודות עפר, פיתוח ותשתיות (להלן: "התובעת").

2. הנתבעת - חברת אליבו השקעות בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הינה חברה בערבון מוגבלת המנוהלת על ידי מר צמח בוכריס (להלן: "בוכריס"), שהינו אף אחד מבעליה, ומי שניהל את קשרי העבודה עם התובעת.

3. על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך חודש יוני 2009 הנתבעת באמצעות בוכריס, פנתה אל התובעת וקיבלה ממנה הצעת מחיר לאספקת חומרי מחצבה (מצע ושברי אבן). המחיר אשר ננקב בהצעת המחיר כלל את פיזור חומרי המחצבה והידוקם בבור הנמצאת בקרקע הסמוכה לשוק העירוני בטבריה.

4. הנתבעת באמצעות נציגה אישרה את תוכן ההצעה, חתמה עליה והתחייבה לשלם עבור אספקת החומרים שהוזמנו ויסופקו על ידי התובעת. הצעת מחיר זו, ראוי לציין, מהווה מסמך מהותי לתביעה העומדת לפנינו.

בהתאם להצעת המחיר האמורה סוכמו בין בעלי הדין העניינים הבאים:

1. אספקת והובלת מצע א' כולל פיזור והידוק כ-1300 טון, מחיר: 47.5 ₪ לטון.
2. אספקת והובלת שברי אבן כולל פיזור והידוק כ 300 טון, מחיר של 57.5 ₪ לטון.

** המדידה לפי תעודת משלוח.

**המחירים אינם כוללים מע"מ.

**תנאי התשלום הינם 30 יום מיום הגשת החשבון לנתבעים.

**בדיקות מעבדה יתבצעו ע"י המזמין.

(הצעת המחיר צורפה לכתב התביעה כנספח א')

5. התובעת ציינה במסגרת תביעתה כי היא סיפקה את החומרים שהוזמנו על ידי הנתבעת, פיזרה והידקה אותם בשטח כפי שהתחייבה. התובעת עוד ציינה כי, החומרים שהוזמנו עלו על הכמות שהוערכה על ידי הנתבעת, וגם על הכמות שנרשמה בהצעת המחיר.

6. ביום 9.7.2009 הגישה התובעת לנתבעת חשבון סופי על הסך של 178,731.80 ₪ כולל מע"מ, אולם הנתבעת לא שילמה לה את הסכום הנ"ל תוך התקופה המוסכמת בהצעת המחיר. מתוך הסכום האמור, שילמה הנתבעת את הסך של 130,000 ₪ בלבד, והיא נותרה חייבת לתובעת, לטענתה של זו, את הסך של 51,183 ₪. סכום אחרון זה נתבע על ידי התובעת מן הנתבעת במסגרת התביעה העיקרית. (התובעת צירפה מטעמה העתקי החשבוניות נספחים ב'-ד').

פרשת ההגנה:

7. התביעה העיקרית הוגשה בסדר דין מקוצר ובמסגרת תצהיר שהוגש מטעמה של הנתבעת, בתמיכה לבקשתה למתן רשות להתגונן ולסעדים נוספים, נטען על ידי הנתבעת כי בשלבי התכנון לפרויקט הבניה נערך כתב כמויות על ידי מהנדס בנין מטעם הנתבעת וזאת ביום 17.6.2007. במסגרת כתב כמויות זה, התייחס המהנדס לעבודות העפר הנדרשות, וקבע כי מילוי המצע מסוג א' צפוי להיות בכמות של 680 מ"ק, וכי מילוי שברי אבן צפוי להיות בכמות של 170 מ"ק. (העתק מכתב הכמויות הוגש וסומן א' לתצהיר הנתבעת).

8. הנתבעת הודתה בקיומה של ההתקשרות החוזית בינה לבין התובעת, אך הכחישה את טענתה של התובעת לפיה התשלום אמור להתבצע בהתאם לתעודות המשלוח. לשיטתה של הנתבעת כתב הכמויות שנערך על ידי המהנדס מטעמה, במסגרת הליכי התכנון של הפרויקט, שימש לצורך הערכת כמות החומרים הנדרשת.

9. במסגרת התצהיר האמור הפנתה הנתבעת לדוחות מדידה שבוצעו על ידי המודד מר זייד עדוי, הראשון מתוכם הוא מן התקופה שלאחר סיום החפירה על ידי הקבלן, ואילו השני הוא מן התקופה שלאחר אספקת מצע שברי האבן והידוקם.

10. כפי שעולה מתצהירו הנ"ל של בוכריס, המרת הכמויות בהתאם לאמור בהצעת המחיר, מוביל לתוצאה שעלות החומרים הינה בסך של 118,540 ₪ כולל מע"מ. (סעיף 16 לתצהיר).

עוד עולה מתצהירו האמור של בוכריס כי במקרה דנן לא ניתן להסתמך על תעודות המשלוח עליהן מבססת התובעת את תביעתה, זאת מאחר והתובעת פרקה את החומר במגרש הסמוך לתחנה המרכזית בטבריה ולא בבור הרלבנטי. עניין זה יש בו לשיטתה של הנתבעת טעם לפגם והוא פוגם באפשרות העומדת לפני התובעת להתבסס בתביעתה על תוכנן של תעודות המשלוח.

11. מטעמה של הנתבעת הוגשה תביעה שכנגד ובמסגרתה עתרה הנתבעת לחויב התובעת בתשלום הסף של 43,466 ₪. הסכום האמור, טענה הנתבעת, הינו סכום ששולם על ידה ביתר לתובעת.

בעניין הסכום האמור נטען על ידי הנתבעת כי זו האחרונה שילמה לתובעת את הסך של 37,965 ₪ מעבר למחיר ההזמנה, בהתבסס על תעודות המשלוח. לאחר שהנתבעת גילתה כי לא ניתן להסתמך על תעודות המשלוח, בשל טענותיה לגביהן, הבינה הנתבעת כי עומדת לה זכות לתובע מן התובעת את הסכומים ששולמו על ידה בהתבסס על אותן התעודות, ומעבר לסכום ההזמנה.

בעניין תעודות המשלוח, נטען על ידי הנתבעת כי לאחר שזו קיבלה לידיה את תעודות המשלוח המקוריות, עליהן חתום נציגה מר מורן סיידה (להלן: "סיידה"), היא העבירה את התעודות המקוריות לבדיקת מומחה גרפולוג משפטי. גרפולוג שבדק את תעודות המשלוח ערך מטעמה חוות דעת הקובעת כי קיים חוסר אותנטיות בולט בתעודות המשלוח.

הנתבעת טענה לקיומו של שיתוף פעולה אסור בין סיידה הנ"ל לבין התובעת – שיתוף פעולה שבמהלכו חתם סיידה, בתור נציג הנתבעת, על תעודות משלוח בדיעבד ושלא בזמן אמת.

הגנת התובעת מפני התביעה שכנגד:

12. במסגרת כתב ההגנה שכנגד שהוגש מטעמה של התובעת, חזרה האחרונה על טיעוניה, כפי שהובאו בכתב התביעה והיא עתרה לקבלת התביעה ולדחיית התביעה שכנגד. התובעת הוסיפה וציינה כי נעשתה על ידי בעלי הדין פנייה משותפת למהנדס הפרוייקט מטעמה של הנתבעת – המהנדס דוד אבן צור, אשר התבקש לבדוק ולחשב את כמות החומר שנדרש למילוי הבור, בהתאם לתוכניות המדידה שהוכנו על ידו בעבר, בעבור הנתבעת, והתאמתה למה שמופיע בתעודות המשלוח.

התובעת ציינה כי מחישובים שנערכו על ידי המהנדס אבן צור עולה כי מילוי המצעים בשטח הסתכם ב 1,495.83 מ"ק (העתק מדו"ח חישוב של המהנדס צורף לתצהיר התובעת נספח א'), כך שכמות החומרים שסופקה על ידי התובעת תואמת את הכמות הנדרשת למילוי הבור.

התובעת הביעה תמיהה מהתנהלותה של הנתבעת לפיה היא מעלה טענות כנגד תכניות המדידה שהועברו למהנדס.

13. בכל הנוגע לטענות שהנתבעת העלתה כנגד המפקח מטעמה, סיידה, החתום על תעודות המשלוח, ציינה התובעת כי חוות דעת הגרפולוגית עליה ביקשה הנתבעת להשליך את יהבה, הינה חסרת משקל בשים לב לעובדה כי הנתבעת אינה מכחישה את עצם חתימתו של סיידה על תעודות המשלוח. אליבא דתובעת, התנהלות הנתבעת מלמדת על כוונתה להתחמק מתשלום יתרת חובה לתובעת.

תשובה לכתב הגנה שכנגד:

14. הנתבעת הגישה תשובה לכתב הגנתה שכנגד של התובעת, ובמסגרתו היא טענה כי הפנייה למהנדס אבן צור נעשתה במסגרת הליך גישור פנימי שלא צלח. הנתבעת הכחישה כי הפנייה נעשתה על מנת שהמהנדס אבן צור יכריע באופן סופי במחלוקת שהתעוררה בין הצדדים.

15. הנתבעת הכחישה גם את טענת התובעת לפיה כבר במהלך אספקת החומרים ציין לפניה נציג התובעת כי הכמות שסופקה על ידי התובעת עולה על הכמות שהוערכה על ידי הצדדים.

הגדרת המחלוקת:

16. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובסיכומים שהוגשו מטעמם, ניתן לקבוע כי אין מחלוקת בין בעלי הדין, על כך שהנתבעת הזמינה מהתובעת חומרי מחצבה לצורך מילוי הבור בפרויקט בניה שהיה בביצועה של הנתבעת. כמו כן, אין חולק בין הצדדים, כי התובעת היא זו שמילאה את הבור, וכי לא היה ספק אחר כלשהו שמילא את הבור בחומרי המחצבה.

17. אם כן, המחלוקת הניטשת בין בעלי הדין הינה בכל הנוגע למהות ההסכמה שבין בעלי הדין ובנוגע לכמות חומרי המילוי שסופקו על ידי התובעת. במחלוקת שהוגדרה לעיל ובעוד שהנתבעת טוענת מחד שההזמנה נעשתה לפי תכנית עבודה וכתב כמויות שנגזר ממנה, התובעת טוענת כי במקרה דנן יש להסתמך על תעודות המשלוח המשקפות את הכמות שסופקה בפועל, תעודות שלפיהן אמור היה להיקבע הסכום אותו על הנתבעת לשלם לתובעת, בהתאם לסיכום שנערך בין השתיים.

העדויות בתיק:

18. במסגרת ישיבת ההוכחות שהתנהלה לפני ביום 23.11.2014 שמעתי את עדויותיהם של עדי התביעה מר ויקטור מלמוד; מר עאווני עבאס; מר סולימאן שאהין וכן את מר רוני מורד.

מטעמה של הנתבעת שמעתי את עדותו של מר זייד עדווי, וכן את עדותו של מר תומר בוכריס.

לאחר שמיעת העדויות נדחה התיק למתן הכרעה.

דיון והכרעה:

19. אדון תחילה בשאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים שעניינה האם ההזמנה שבוצעה וסופקה על ידי התובעת, מבוססת על כתב הכמויות המוערך כטענת הנתבעת, שמא מבוססת ההזמנה על תעודות משלוח כטענתה של התובעת.

20. בידוע, ככלל נטל השכנוע מוטל על כתפיו של התובע, "המוציא מחברו עליו הראיה". ראו לעניין זה ד.נ. 4/69 נוימן נ' פסיה, פד"י כ"ד (2), בעמ' 229: "הנושא בנטל השכנוע חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו".

21. במקרה דנן, טוענת התובעת וטענתה זו מוצאת את התימוכין הדרוש לה בהצעת המחיר עליה עמדתי לעיל כי המדידה ממנה אמור היה להיגזר גובה התשלום אותו על הנתבעת לשלם לתובעת, הינה בהתאם לתעודות משלוח. טענת הנתבעת כנגד טענה זו הינה בבחינת טענה בעל פה כנגד תוכנו של מסמך שבכתב ובנסיבות העניין ואף לאור יתרת חומר הראיות שהונח לפני שוכנעתי כי אין לקבלה.

22. אפרט להלן את מסקנתי הנ"ל.

מנהל התובעת, מר רוני מורד (יקרא להלן: "מורד"), בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 7, ציין כי במועד עריכת החוזה בין התובעת לנתבעת טרם ניתן היה לקבוע את כמות חומר המחצבה שתידרש לצורך מילוי הבור. באותו מועד החפירות במגרש טרם בוצעו וכפועל יוצא מכך כמות החומרים הנדרשת לא הייתה ידועה למי מהצדדים. זו הסיבה שבעטיה הובהר על ידו כי אספקת החומרים לצורך מילוי המגרש תעשה רק לפי תעודות משלוח.

23. במסגרת עדותו לפני ציין מורד את הדברים הבאים :

"ש. איך אתה מבצע מילוי, אתה מביא חומר ומתחיל לשפוך, או שאתה בודק.

ת. לא רציתי להיכנס לזה, אמרתי רק לפי טון, זה לא צריך להוציא מודד, רק תעודות משלוח, אתה מביא משגיח שלך שאמור להשגיח על איכות וכמות העבודה, אני מביא משאית והוא חותם על איכות העבודה ועל הכמות של תעודת המשלוח, שאני מביא ממחצבה אבן וסיד לפי משקל שקונה חומר ומוביל אותו.

ש. שכרו אותך להדק מגרש, יש תוכנית שלפיה אתה עובד כדי למלא

ת. זה בור פשוט, שאני בא ואומרים לי תמלא לפי חומר מהמחצבה, לא צריך לבוא למדוד ולא כלום.

ש. יש תוכנית מילוי

ת. אני לא צריך זה עניין שלו. זה בור פשוט

ש. אפילו את תוכנית המילוי איך למלא את המגרש לא ביקשת ולא קיבלת

ת. העניין פשוט, נותנים לי בור, תמלא לפי משאית, את סוג העבודה של החומר, והוא אמור להביא בדיקות צפיפות, כל יום עושים את זה ממלאים את הבוא שכה שכבה מרטיבים, מהדקים והם מביאים בדיקות בודקים את הצפיפות ורטיבות מתקדמים, ועוד פעם למחרת עושים עד שמתמלא הבור, עד לנקודה שביקשו מאיתנו" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 11-24)

24. בהמשך דבריו, בעדותו שבעל פה, ציין מורד כי:

"ש. בהזמנה כשציינתם כמויות לפי מה עשיתם, זה לפי ניחוש

ת. לא זה נתון שנתן לי אותו, ההזמנה שלנו מעריך שהוא רוצה כך והוא נתן את הנתון הזה וזה לא רלוונטי, אני לא הולך למדוד את זה.

ש. אם כתב הכמויות אומר שצריך 680 קוב בשביל מצע א' ו-170 קוב לשברי אבן, אתה לא עוזר לו.

ת. אני לא יודע כמה הבור יספוג, התחלתי למלא הגענו לכמות הזו בערך הדגשתי בפני המשגיח שהולך להיות הרבה יותר ממה שחשבת. הוא אמר שזה הבור שצריך למלא ונמלא אותו.

ש. אתה אומר שאמרת את זה למורן סיידא.

ת. חד משמעית, כן.

ש. אתה לא חושב שצריך להגיד למזמין.

ת. מרגע שהוא אומר לך שמורן הוא הסמכות שלו, והוא המנהל פרויקט, הוא בשבילו הצורך הוא חותם והכל, פעם אחת בוכריס לא היה בעבודה, לא ראיתי אותו.

ש. בוכריס קבע את היחס הזה.

ת. הוא אמר שיש לו בערך, לא יודע מאיפה הביא את זה, ולצורך העניין אני כתבתי והדגשתי למורן שהכמות גדולה יותר והוא אמר שהוא מודע לכך." (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 28-32).

25. גרסה זו נמסרה גם על ידי עד התביעה, מר עאווני עבאס (יקרא להלן: "עבאס"), אשר ציין כי התקבלו לידיו מדידות שנערכו על ידי המודד מטעם הנתבעת זייד - מדידות אשר נעשו לצורך עריכת חשבון לקבלן שביצע את החפירות.

העד נשאל בחקירתו הנגדית והשיב כי:

"ש. למדידה יש משמעות וחשיבות איך ממלאים את המגרש

ת. איך ממלאים לא, אבל כמה ממלאים אח"כ כן.

ש. זה לא טבעי שיעבירו למי שצריך למלא.

ת. זה לא היה רלבנטית להעביר, כי כל החוזה היה לפי תעודות ולא לפי כמות." (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 10-13).

26. בכל הנוגע למדידות שנערכו על ידי מר זייד שהינו המודד מטעמה של הנתבעת, ציין מר סולימאן שהין, הן בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו והן במסגרת עדותו לפני, כי לא ניתן להסתמך על המדידות הללו, מאחר והמדידה נעשתה לאחר מילוי המצעים, זאת מבלי שהמודד חישב את השוליים- קווי אי רציפות דבר הגורם לאיבוד חלק ניכר מהכמויות הנבדקות.

27. גרסתה הנ"ל של התובעת הנתמכת בעדויותיהם של עדיה הנ"ל, מצאה חיזוק דווקא בעדותו של בוכריס. בעדותו של האחרון הוא ציין כי הוא היה מעורב בפרויקט נשוא התיק דנן מתחילתו. מעדותו של מר בוכריס ניתן ללמוד, כי ההסכם בין בעלי הדין היה בהתאם לגרסת התובעת, ובמילים אחרות כי התשלום לתובעת אמור היה להתבצע על סמך כמויות המופיעות בתעודות המשלוח, ולא על פי כתבי כמויות. דא עקא שלטענת בוכריס קיימת בעיה בתעודות המשלוח עצמן – בעיה הפוגמת באותנטיות שלהן.

יצוין כי עדותו זו של בוכריס הינה בבחינת הודאת בעל דין, אשר מהווה בנסיבות העניין הראיה הטובה ביותר להוכחת כוונת הצדדים באשר לאומד דעת הצדדים בעת כריתתו של חוזה ההתקשרות ביניהם.

במסגרת עדותו לפני בוכריס את הדברים הבאים:

"ש. אתה טוען בניגוד לתצהיר שאביך הגיש שלא הייתה תוכנית אז מד בזמן החפירה.

ת. נכון, פניתי בזמנו לזייד וביקשתי ממנו שיכין לי חישוב על סמך התוכנית הרעיונית, הייתה תכנית חפירה וזה מה שהוא הגיש, לכן הוא לא זוכר את החישוב שהוא עשה וערך עבורי, הוא טען שיש 1,193 קוב וזה לא מתבסס על מדידה בפועל אלא בהתאם על תכנית חפירה שסופקה ע"י המהנדס.

ש. אין לנו דרך לדעת כמה נחפר בפועל.

ת. לי אין דרך, הסיכום היתה שהתחשבנות יהיו לפי תעודות משלוח, ויש תעודות בעייתיות.

ש. אנו מסכימים היום שאין לנו דרך לדעת כמה נחפר בפועל.

ת. אני לא מכיר דרך אחרת.

ש. נעשתה שם חפירה, מה קרה עם החומר של החפירה.

ת. פינו אותו.

ש. מי.

ת. דב אתל הקבלן שביצע את החפירה.

ש. במשאית שלו.

ת. כן.

ש. אתה יודע לאן פינה.

ת. אין לי מושג. גם הכמויות שדב אתל פינה תואמות את כתב הכמויות, זה לא מסתדר לי הכמות שהוגשה של מילוי המצעים." (עמ'23 לפרוטוקול, שורה 24-32)

28. הנה כי כן, מעדותו זו של מר בוכריס, וכן מעיון בהצעת המחיר שצורפה לכתב התביעה, ומתצהיר עדותו הראשית של מורד, ניתן לקבוע כי הוכח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, ואף מעבר לה, כי בהתאם להסכמה שבין הצדדים, התשלומים שהתחייבה הנתבעת לשלם לתובע בגין אספקת, פיזור והידוק חומרי המחצבה, יבוצעו בהתאם לכמויות המופיעות בתעודות משלוח ולא לפי כתב כמויות. כך סוכם כאמור עוד מתחילת הדרך, כבר בהצעת המחיר במסגרתה נרשם ברחל בתך הקטנה כי " המדידה תהיה לפי תעודות משלוח".

יודגש, הגרסה אותה מסר בוכריס בעדותו בעל פה לפני אינה מתיישבת עם האמור בעדותו שבכתב. שם, ציין בוכריס את הדברים הבאים:

7. כל העבודות הרלבנטיות להקמת הפרויקט במגרש של הנתבעת בוצעו בהתאם לתוכנית עבודה ולכתב כמויות שנגזר ממנו.

8. באופן זה הוכנה תוכנית מילוי יסודות שאותה תואם כתב הכמויות ולפיה ביצעה התובעת את העבודות או לפחות לפיה היה עליה לבצע את עבודות המילוי היסודות במגרש. (ראו לעניין זה סעיפים 7-8 לתצהיר עדותו הראשית של בוכריס).

המדובר בסתירה מהותית הנוגעת ללב ליבה של המחלוקת שבין הצדדים. באופן טבעי קיומה של סתירה כה מהותית מעין זו עליה עמדתי לעיל, מכרסם באופן חמור בגרסת הנתבעת ובאמינותה.

אל מול גרסתה הבעייתית של הנתבעת אשר חלו בה שינויים לאורך כל ההליך, הובאה עדותו של מורד שהייתה עדות רצופה, קוהרנטית ולא התגלו בה סתירות. עדותו של מורד הייתה עדות אמינה ומהימנה ומצאתי כי יש לתת בה את מלוא האמון.

29. כאמור לאחר שנדרשתי לעדותו של בוכריס מחד, ולעדותו של מר מורד ויתר עדי התובעת מאידך שוכנעתי כי, אכן במקרה דנן ההסכמה בין הצדדים בכל הנוגע לאספקת החומרים הייתה על בסיס תעודות משלוח, ולא בהתאם לכתבי כמויות. לפיכך, טענותיה של הנתבעת לאורך כל ההליך, לפיהן ההסכמה הייתה לפי כתב הכמויות מקומה להידחות.

30. בעייתיות נוספת התגלתה בעדותו של עד ההגנה מר זייד עדאווי (יקרא להלן: "זייד"). כאן המקום להזכיר כי זייד הינו המודד מטעמה של הנתבעת. בעדותו לפני, זייד הכחיש את עריכתו של המסמך הנחזה כדוח מודד, מסמך אשר צורף לתצהירו של בוכריס (נספח ב1), ראו לעניין זה עדותו של מר זייד (בעמ' 20 לפרוטוקול).

בעדותו לפני ציין זייד את הדברים הבאים:

"ש. מפנה אותך לנספח ב1 לבקשת רשות להתגונן, זו חתימתך

ת. אני מעולם לא כותב מסמכים בצורה כזו. תראה לי את המקור ואוכל להשיב

ש. זה מסמך שצמח בוכריס מצרף לתצהיר שלו ואומר שקיבל את זה ממך, אז צמח שקרן.

ת. אני יודע שזה מסמך שאני לא כותב בצורה כזו, ולא מתנסח בצורה כזו, אני לא עו"ד וזה לא מכתב שלי, למרות שעל פניו נראה שזו חתימה שלי. אני מעיד שלא מדדתי אחרי החפירה. פה כתוב שביצעתי מדידה אחרי חפירה, וזה נוגד את העובדות הבסיסיות שאני יכול להעיד, על פניו החתימה נראית שלי.

ש. מה שאתה אומר לי שאם בוכריס צירף את המסמך הזה לכתב ההגנה שלו, הוא צירף מסמך מזויף.

ת. אני לא מסיק מסקנות, אני מודד. זה לא מסמך שלי, הכותרת והחתימה נראים כמו שלי.

ש. נייר המכתבים היא שלך.

ת. כן.

ש. החתימה שלך.

ת. נראית כך.

ש. התוכן לא שלך.

ת. התוכן לא שלי." (ראו עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 6-22)

31. כאן יוער, כי כתב הכמויות עליו מבססת הנתבעת את הגנתה התבסס על דוחות אלה, אשר תוכנם הוכחש על ידי זייד, מי שכביכול ערך אותם. לא זו אף זו, עלה מעדותו של זייד כי, כתב כמויות אינו מדויק ונערך בצורה תיאורטית ולפי הערכה, ראו לעניין זה עדותו של זייד בעמ' 21 לפרוטוקול, שורות 25-30, המובאת להלן:

"ש. היית מעורב בהתחשבנות על דב אתל הקבלן שחפר.

ת. בצורה עדינה ובצורה קלה, באתי ואמרתי לדב לא עשיתי אז מד חפירה אך אני יכול לתת הערכה שאני לא יכול לעמוד בעדות של בימ"ש וזה על סמך תיאורטי, בא לך תקבל לא בא לך אל תקבל, באתי וערכתי חשבון לפי הערכה ולפי מצב תיאורטי, ומה שהיה צריך לחפור, ודב קיבל את זה.

ש. אם מצרפים חשבון של דב זה על סמך הערכה ולא מדויק.

ת. כן."

עדותו של זייד, בדומה לעדות בוכריס, הייתה עדותו רצופה סתירות ותהיות, ובנסיבות העניין שוכנעתי כי לא ניתן יהא להסתמך עליה בכל הנוגע לדוחות המדידה.

32. בעייתיות נוספת שהתגלתה מהתנהלותה של הנתבעת, עניינה בכך שהנתבעת נמנעה מלהביא ראיות מטעמה שיש בהן כדי ללמד על גודלו ועומקו של הבור, ראו לעניין זה עדותו של עד הנתבעת זייד אשר ציין כי:

"ש. צריך להיות אצלך לפחות שתי תכניות מלאות, האחת לפני שהתחילו את העבודות.

ת. נכון

ש. ותוכנית שנייה לאחר שבאת ובגמר מילוי

ת. נכון

ש. כשאמרת שיש אצלך ככל הנראה עוד חלקים ממה שהציגו בפניך. יש אצלך עוד מסמכים

ת. במשרד יש לי מלא

ש. מה זה מלא

ת. את כל התכנון, יש לי אלף ואחד מסמכים

ש. מה שצורף לנספח ב' זה לא כל המסמכים

ת. במשרד שלי יש לי תיק מלא..." (עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 8-17).

33. לא זו אף זו, הנתבעת נמנעה מלהביא למתן עדות בבית המשפט את המהנדס אבן צור אשר, ניתן להניח, היה בעדותו כדי לשפוך אור על כל ההליך והפרויקט. בל נשכח כי המהנדס אבן צור, היה זה שערך את כתב הכמויות עליו ביססה הנתבעת את הגנתה ואת תביעתה שכנגד. זאת ועוד, עלה מעדויות מקצת העדים כי המהנדס אבן צור היה מעורב בפרשה, בשלביה המאוחרים יותר, וכי נערך על ידו חישוב המשקף את כמות החומר שנדרש למילוי הבור – חישוב התואם את הכמויות המופיעות בתעודות המשלוח שעל בסיסן חושב סכום החוב המגיע מן הנתבעת לתובעת.

זאת ועוד. הנתבעת, וסיבותיה עמה, נמנעה מלהביא למתן עדות בבית המשפט את סיידה שעדותו בתיק זה היתה עשויה להיות מהותית, ועל כך אעמוד בהמשך, וכן את קבלן החפירה מר דב אטל. עדותו של מר דב אטל היה בה אף היא לתרום לשאלות השנויות במחלוקת, וללמדנו על הכמויות אותן הוציא זה האחרון מהבור, נתון שיש בו כדי ללמד באופן גס על הכמויות שנדרשו למילוי הבור חזרה על ידי התובעת.

כשנשאל בוכריס במסגרת עדותו לפני, על המסמך הנוגע לפינוי המשאיות על ידי קבלן העפר, השיב והפנה לנספח ה' לתצהירו, וציין כי הקבלן נהג לפנות משאיות ולרשום את הכמות שפונתה ועל סמך כך שולם לו. עדותו של מר בוכריס מלמדת על כך שהעד לא היה מעורב בכל ההליך, וכי אינו בקיא בכל הפרטים הנדרשים.

מעדותו של בוכריס עולה כי:

"ת. דב אתל הקבלן שביצע את החפירה.

ש. במשאית שלו.

ת. כן

ש. אתה יודע לאן פינה

ת. אין לי מושג גם הכמויות שדב אתל פינה תואמות את כתב הכמויות, זה לא מסתדר לי הכמות שהוגשה של מילוי המצעים.

ש. אמר לנו זייד שההתחשבנות עם אתל הייתה על בסיס הערכה.

ת. הוא אמר אמת זה נעשה לצורך בדיקה, דב פינה משאיות ויודע כמה פינה, ואנו שילמנו לפי משאיות

ש. צריך להיות אצלכם חשבון של משאיות שדב פינה

ת. כן הוא חישב את זה, שילמתי לו בדיוק". (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 3-13).

34. הנה כי כן, בידי התובעת עלה לשכנעני כי בהתאם למוסכם בינה לבין הנתבעת אמורה היתה הנתבעת לשלם לתובעת בגין אספקת, פיזור והידוק חומרי המחצבה, בהתאם לתעודות משלוח שנחתמו במקרה דנן על ידי מפקח מטעמה של הנתבעת בשטח, סיידה. טענת הנתבעת בנוגע להסכמה לתשלום בהתאם לכתבי כמויות שנערכו מראש נסתרה מניה וביה בחומר הראיות והעדויות שהובאו לפיה ואני דוחה אותה בזאת.

תעודות המשלוח:

35. נעבור עתה לבחינת השאלה השנייה השנויה במחלוקת, הנוגעת לאותנטיות תעודות המשלוח. בעניין טענתה הנ"ל של הנתבעת, חשוב להבהיר, אין בפי הנתבעת טענה לזיוף חתימתו של סיידה על תעודות המשלוח והטענה מתמצית בכך שסיידה, לטענת הנתבעת, עשה יד אחת עם התובעת וחתם בדיעבד ושלא בזמן אמת על תעודות משלוח שניתנו לו על ידי התובעת.

אלא שאת טענתה זו הנתבעת לא השכילה להוכיח ובנסיבות העניין דין טענת הגנה נוספת זו להידחות.

36. להלן אפרט. כישלונה של הנתבעת להוכיח טענתה זו, נובע מן הטעם הפשוט שלפיו הנתבעת לא הביאה למתן עדות בבית המשפט את סיידה ששימש כמפקח מטעמה, בכדי שזה, בעדותו שלא הובאה כאמור, ישליך אור על נסיבות החתימה על גבי תעודות המשלוח.

לא אחת נקבע כי, אי הבאת עד למתן עדות בבית המשפט נזקפת לחובת הצד שנמנע מהבאתו, במובן זה שניתן להניח כי לו עדות זו היתה מובאת לבית המשפט היא היתה פועלת לרעתה של הנתבעת.

בוכריס נשאל בחקירתו הנגדית באשר לפשר מחדלה האמור של הנתבעת ובעדותו הוא ציין את הדברים הבאים:

"ת. לא פניתי לאחר שהבנתי את הדברים כי לא רציתי להעמיד אותו במצב בעייתי, היתה לנו שיחה הוא אמר שרוני הולך להכניס צינור והוא נפגש איתו, לא פניתי אליו כדי לא להגיד ששיתף פעולה" (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 10-12).

הנימוק האמור שניתן על ידי בוכריס, לפיו החליט להימנע מזימונו של סיידה למתן עדות בבית המשפט על מנת שלא לגרום לסיידה אי נעימות, אינו נימוק משכנע ואין בו משום סיבה טובה ומוצדקת לאי הבאתו של סיידה למתן עדות בבית המשפט. במיוחד אמורים הדברים מקום בו עיקר הגנתה של הנתבעת מבוסס על חתימותיו של סיידה ועל מידת והאותנטיות שלהן. עדותו של סיידה יכלה לשפוך אור על הגנתה של הנתבעת, ולהוות חיזוק לטענותיה. בנסיבות אלו, ומקום בו בחרה הנתבעת שלא להביא לעדות את סיידא, הרי שמחדל זו יש לזקוף אותו לחובת הנתבעת ובעניין זה אין לנתבעת אלא להלין על עצמה.

37. ניסיונה של הנתבעת להסתמך על חוות דעת גרפולוגית שהוגשה מטעמה ושבמכרזה עומדות חתימותיו של סיידה על תעודות המשלוח אינו עשוי לרפא את הפגם הנ"ל.

מעיון בחוות הדעת הגרפולוגית הנ"ל עולה כי המומחה, בסעיף ז, לחוות דעתו ציין:

"ישנן חתימות שמתיימרות להיות חתומות בשטח במצב של עמידה ובמיקום שונה ולעומת זאת, מקבץ חתימות בצורה מסודרת, מיקום דומה, מרחק דומה, מתאימים למיקום וההנחה היא שהחתימות אלה נחתמו בצורה עקבית, בדיעבד תוך כדי ישיבה מאחורי שולחן."

בפרק המסקנות שבחוות הדעת הגרפולוגית ציין המומחה - מר חגג, את הדברים הבאים:

"לאור הממצאים הנ"ל הגעתי למסקנה, שקיימת מידת סבירות גבוהה ביותר [דרגה 1] שהחתימות המקוריות בעותקי המסמכים ובמסמך המפוקסס י.ח. 84 נערכו בדיעבד וקיימת חוסר אותנטיות מובהקת ובולטת באותן עותקים שנבדקו".

חוות הדעת אינה קובעת בשום מקום כי החתימות על גבי תעודות המשלוח אינן חתימותיו של סיידה ודומה כי הדבר אינו בכדי שכן, כאמור, אין בפי הנתבעת טענה לזיוף חתימתו של סיידה על אותן התעודות. בנסיבות אלו, טענה מעין זו המועלית על ידי הנתבעת, לקיומן של קנוניה ומזימה משותפת בין סיידה לבין התובעת היתה אמורה להיתמך בעדויות וראיות ישירות ובנסיבות העניין ובהתחשב בחומרת הטענה לא די בחוות הדעת הגרפולוגית כדי להוכיח את הטענה, גם בהתחשב בעובדה כי עורכה לא נחקר.

בנסיבות העניין חוות הדעת נראית כמעט חסרת כל משקל ראייתי מקום בו הנתבעת לא טענה כי היה על מר סיידא לחתום על תעודות המשלוח בזמן עמידה ומייד לאחר אספקת חומרי המחצבה, פריקתם בשטח, פיזורם והידוקם.

במקרה דנן המסקנות אליהן הגיע המומחה בכל הנוגע לחתימתו של המפקח על תעודות המשלוח, ואופן החתימה עליה אינן מעלות ולא מורידות ממשקל החתימה, או בדבר האותנטיות של תעודות המשלוח. המסקנה שהמפקח חתם על תעודות משלוח מאחורי דלפק ולא בעמידה, אין בה כדי ללמד בהכרח שהתנהלה מזימה בינו לבין התובעת. אין באמור בחוות דעת גרפולוגית, כדי לפגום בגרסתה של התובעת או כדי ללמד על כך שהייתה תחבולה במקרה הזה.

38. ההלכה הפסוקה במקרה של חוות דעת גרפולוגית מורה כי גרפולוגיה אינה מדע מדוייק וכי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת סטייה מחוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט במתן חוות דעת גרפולוגית אינם נדרשים להיות כבדי משקל כמו במקרה של סטייה מחוות דעת מקצועיות אחרות בהן לבית המשפט אין את היכולת להתרשם במישרין (לדוגמא בחוות דעת לעניין ליקויי בניה או חוות דעת שמאית לעניין נזק לרכב), קל וחומר כשבמקרה דנן המדובר במומחה שהינו מטעמה של הנתבעת ולא במומחה מטעם בית המשפט.

39. לעניין חוות דעת מומחה לזיהוי כתבי יד, נפסק בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240, 262-261), כי:

"בסוגיה זו הלכה היא מלפנינו כי ביהמ"ש רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים (ד"נ 20/85 בחרי ואח' נ' פדלון ואח', פ"ד לט(4) 463, 465) ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד.

על מקצוע הגרפולוגיה נאמר כי 'הגיע לדרגת מדע שימושי ממש...' (ע"פ352/71 טל נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (2) 107, 112). ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעת של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה.

מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה ובכל מקרה ביהמ"ש הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל- יש לייחס לה ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות בתיק".

40. במקרה דנן חוות הדעת לא הוגשה על מנת להוכיח זיוף חתימותיו של סיידה על תעודות המשלוח אלא טענה חומרה בהרבה ולפיה המפקח סטה מנוהל עבודה מסוים ועשה יד אחת עם התובעת על מנת להוציא כספים מן הנתבעת. בנסיבות העניין לא די בחוות הדעת האמורה כדי להרים את הנטל להוכחת הטענה.

41. לא זו אף זו, הטענה בדבר הקנוניה, אותה ביקשה הנתבעת להוכיח בהתבסס על חוות דעתו של הגרפולוג, הינה טענה הדורשת רמת הוכחה מוגברת, נטל אשר הנתבעת לא עמדה בו.

ככלל, הטענה בדבר מרמה הינה טענה אשר דורשת רמת הוכחה מוגברת, לעניין זה נקבע בע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פד"י לח (4) 253, כדלקמן:

"רמת ההוכחה תלויה ברצינות מושא הדיון. אך טבעי הוא, שבית משפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל דין מירמה ולא (למשל) רשלנות גרידא."

ראו גם- "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות". ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (ניתן ביום 11.4.13).

42. הנתבעת דכאן לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליה להוכיח קיומה של תרמית כנדרש על פי הדין. הלכה היא כי עילת התרמית מחייבת מידת הוכחה מוגברת ביחס להליך אזרחי רגיל ובכך לא עמדה הנתבעת. חוות דעתו של הגרפולוג, אינה מספיקה לבדה על מנת להוכיח טענה מעין זו, ויוזכר כי מעבר להבאת חוות דעת גרפולוג, לא טרחה הנתבעת להביא ראיות נוספות שיש בהן כדי להוכיח את טענתה זו, ואף לא הביאה את מר סיידה להעיד על נסיבות ואופן החתימה על תעודות המשלוח.

43. לאור האמור לעיל, מצאתי כי אין מקום לקבלת טענת הנתבעת לגבי חתימותיו של המפקח המופיעות על גבי תעודות המשלוח ומידת האותנטיות שלהן, ובנסיבות העניין ועל יסוד כל האמור הריני מורה על דחיית טענת הגנה זו.

44. בשולי הדברים אציין כי צודק ב"כ התובעת בטענה אותה העלה הוא בסיכומי תשובה שהוגשו מטעמה של התובעת, לפיה טענת הנתבעת בכל הנוגע לחוסר סמכותו של סיידה לחתום על תעודות משלוח, מהווה הרחבת חזית אסורה. אכן, טענה זו לא הועלתה במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעמה של הנתבעת, ואף לא במסגרת כתב התביעה שכנגד. אי לכך, טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה ומכל מקום, כאמור, מצאתי כי דינה להידחות לגופה גם כך.

45. על יסוד כל האמור לעיל, הריני קובעת כי הנתבעת לא השכילה להוכיח את טענות ההגנה שלה, העומדות במרכז תביעתה שכנגד ובנסיבות העניין ולאור חומר הראיות שהובא לפני הריני דוחה את טענות ההגנה ומקבלת את טענת התביעה.

הסעדים הנתבעים:

46. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שבהתאם להסכמה שהיתה בין הצדדים התחייבת הנתבעת לשלם לתובעת בגין אספקת חומרי המחצבה, פיזורם והידוקם, בהתאם לכמויות המופיעות בתעודות המשלוח החתומות על ידי סיידה, מטעמה של הנתבעת, דין התביעה שכנגד להידחות.

47. באשר לתביעה העיקרית, ולאור העולה מעדותו של בוכריס לפיה הבור מולא על ידי התובעת ולא על ידי כל גורם אחר שהוא (ראו שורה 18-23, עמ' 23 לפרוטוקול), ובשים לב למכלול הראיות שהובא לפני בנוגע לכמות חומרי המחצבה שסיפקה התובעת לנתבעת כעולה מהחשבון הסופי מיום 9.7.09 אשר צורף לתצהירו של מורד, נספח ב', ניתן לקבוע כי עלה בידי התובעת להוכיח כי בגין אספקת חומרי המחצבה אמורה היתה הנתבעת לשלם לה את הסך של 178,731 ₪. מתוך הסך האמור, כך עלה מחומר הראיות שהובא לפני, שילמה הנתבעת לתובעת ביום 21.8.09 את הסך של 60,000 ₪ (נספח ג' לתצהיר), וביון 1.10.09 שולם על ידה לתובעת סך נוסף של 70,000 ₪ (נספח ד' לתצהיר).

משכך, ניתן לקבוע כי הנתבעת נותרה חייבת לתובעת את הסך של 48,731 ₪ (נכון ליום 9.08.09) כנטען בכתב התביעה.

כמו כן, זכאית התובעת להפרשי הצמדה וריבית בגין ביצוע שני התשלומים החלקיים הנ"ל באיחור והכל כמפורט בסעיף 16.1 ו- 16.2 לכתב התביעה.

לסיכום:

48. אשר על כן הריני מקבלת את התביעה העיקרית במלואה ודוחה את התביעה שכנגד כולה.

49. בהתאם לאמור הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 51,183 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, ביום 16.12.09, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף לכך תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט בסך 1,318 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן המועד הנ"ל (16.12.09), ועד למועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסכום 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו כחוק.

התשלום יבוצע תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ה, 13 מאי 2015, בהעדר הצדדים.