לפני:

כב' השופטת (בדימ') מיכל אריסון-חילו

החלטה

1. המוסד לביטוח לאומי הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שניתן ביום 31/12/2012, בו חוייב המוסד לשלם למשיב מענק בגין עבודה מועדפת.

2. המוסד טוען, כי יש לו סיכויים טובים לזכות בערעור, שהגיש לבית הדין הארצי, ובמקרה כזה יגרם לו נזק בלתי הפיך הואיל ועל פי הנתונים שבידי המוסד קיים חשש ממשי כי יקשה על ההמוסד לגבות את הסכום הנכבד, אותו חוייב לשלם למשיב. מאידך לא יגרם כל נזק למשיב, באם יעוכב ביצועו של פסק הדין. לבקשה צורפה תעודת עובד ציבור, ממנה עולה כי המשיב אינו מקבל כל קצבה מהמוסד ואין המשיב מדווח כעובד המקבל הכנסה מעבודה. עוד צויין כי גובה המענק שעל המוסד לשלם למשיב הוא בסך 9,392 ₪.

3. המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, התביעה הוגשה בשנת 2009 ופסק הדין ניתן ביום 31/12/2012 והערעור קבוע לדיון רק בעוד כעשרה חודשים (ביום 6/1/2014) ולאחר 5 שנים מממועד הגשת התביעה. עוד מגדיש המשיב כי בניגוד לאמור בתעודת עובד הציבור, שניתנה ע"י המוסד, הוא עובד כשכיר ויש לו הכנסה קבועה במשך השנים האחרונות. ברם המשיב לא מסר כל פרטים שהם כמו היכן הוא עובד, מה גובה משכורתו וכו'; כך גם לא צירף המשיב תלושי שכר לתגובתו.

4. לאחר שעיינתי בכל החומר וערכתי את האיזונים הראויים, אני מורה למוסד לשלם לידי המשיב לאלתר 50% מסכום המענק שהמוסד חוייב בו, כולל הפרשי הצמדה ו- 50% הנותרים של סכום המענק יופקדו בידיה הנאמנות של ב"כ המשיב, עו"ד אילה אנדורן, וזאת עד להחלטה אחרת של בית הדין הארצי.

5. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשע"ג, (28 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.