במסגרת הסדר טיעון שהושג בעקבות גישור והוצג לבית המשפט ביום 27.6.12, הודו הנאשמים בכתב אישום מתוקן ובאותו יום הורשעו הנאשמים 1, 2 ו-4. לבקשת הצדדים נדחתה הרשעתו של הנאשם 3 אוחנה, ולאחר שהורשע ביום 17.6.13, הוסכם להפריד עניינו והדיון לגביו נדחה ליום 21.10.13 .

במסגרת ההסדר תוקן כתב האישום מהותית ואף ההמלצות העונשיות של התביעה מתונות למדי. ההסבר לכך הינו קושי ראייתי ניכר, שאף הוביל לשחרורם של הנאשמים ממעצר בשלב מוקדם.

עתה ייגזר הדין בעניין הנאשמים 1, 2 ו-4. גזירת הדין לא תיעשה לפי תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הן לאור מועד הרשעתם והן לנוכח הסדרי הטיעון שנכרתו בין כל נאשם לתביעה.

עוד יוער, כי עקב תקלה לא ברורה אין התאמה בין סדר הנאשמים ברישום האלקטרוני בתיק בית המשפט לבין סדרם בכתב האישום.

האישום וחלקו של כל נאשם:

הנאשמים עמיר ואוחנה קשרו קשר להתפרץ ביום 16.12.09 לדירה ברחוב מאיר בעל הנס בבאר יעקב ולשם כך אסף עמיר את אוחנה ברכב שכור והשניים הגיעו למקום. בהגיעם למקום פגשו את הנאשם שער, שסייע להם בכך שהצביע עבורם על הדירה המיועדת לפריצה, דירה 1 ברחוב מאיר בעל הנס 8.

עמיר ואוחנה ניסו לפרוץ לדירה על-ידי כך שטיפסו לעבר החלון, אך הופרעו ממעשיהם על-ידי הדיירת שהגיעה לדירה ונמלטו מהמקום.

סילורה הגיע למקום בניסיון לסייע לעמיר, אוחנה ושער להימלט מהמקום.

הנאשמים עמיר ואוחנה הורשעו אפוא בקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין הנ"ל ובניסיון לפרוץ לדירת מגורים, לפי סעיף 406(א) בצירוף סעיף 25 לחוק הנ"ל;

הנאשם שער הורשע בסיוע לניסיון לפריצה לדירת מגורים, לפי סעיף 406(א) בצירוף סעיפים 25 ו-32 לחוק הנ"ל;

הנאשם סילורה הורשע בניסיון לסיוע לאחר מעשה, לפי סעיף 261(1) בצירוף סעיפים 260 ו-32 לחוק הנ"ל;

שיקולי ענישה – כללי:

הערכים החברתיים הנפגעים בעבירות פריצה לדירת מגורים אינם מתמצים בערכי ההגנה על הרכוש. כפי שנפסק לא פעם, חומרתה היתירה של עבירת הפריצה מוציאה אותה מגדר עבירת רכוש 'בלבד', שכן פגיעתה רעה וקשה בתחושת הביטחון של הציבור והפרט ובפרטיותו של אדם. אין לשכוח כי תמיד אף קיימת גם הסכנה הגדולה של התלקחות אלימה, אם חו"ח יימצא אדם בדירה הנפרצת או ישוב לביתו.

בע"פ 7453/08 מ.י. נ' אואזנה (2008) נאמר:

כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה, הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת החובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת נפש הנגרמים לקורבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד הרכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר.

וכך בהסכמה בפסקי דין רבים, דוגמת ע"פ 6480/11 סמארה נ' מ.י. (2012).

קל לשער את האימה שנפלה על הדיירת ששבה לדירתה ונודע לה שכמעט-כמעט נתקלה בפורצים.

במקרה דנן, לא חפץ ליבם של הנאשמים עמיר, אוחנה ושער הוא שהוביל לכישלון הביצוע של העבירה המתוכננת, אלא ההפתעה שהופתעו בשל חזרתה של הדיירת לביתה.

לזאת יש להוסיף כמובן את התכנון המקדים, השימוש במידע מקדים שהיה בחזקתו של הנאשם שער, ואת עצם הביצוע בצוותא שהתחלק לפי תכנון בין המעורבים (למעט סילורה) – מי המודיע ומי המבצע-פיזית.

חומרת המעשה כשלעצמו, אינה פחותה אפוא הרבה ממעשה מושלם של פריצה.

שיקולי ענישה – הנאשם 1 יעקב עמיר:

לפי המוסכם, עותרת התביעה לעונש מאסר בפועל בן 15 חודשים ולרכיבי ענישה נוספים של מאסר מותנה וקנס. ההגנה עותרת לעונש שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.

עברו של הנאשם מכביד מאוד וכולל עבירות מסוגים שונים, לרבות פריצות. בעבר ריצה מספר מאסרים, לתקופות קצרות יחסית. עם זאת יש לציין כי מדובר בעבירות ישנות ברובן, כאשר עבירה אחרונה בגינה הורשע בוצעה בשנת 2010 ועבירת רכוש אחרונה – פריצה לדירת מגורים – בוצעה בשנת 2001.

מהתסקיר עולה כי מדובר ברווק המתגורר עם אימו. חייו מאופיינים בהתנהגות שולית ועבריינית, כאשר עד לאחרונה לא עבד באופן רצוף ומנעוריו הסתבך בפלילים.

הנאשם אמנם הודה בביצוע העבירות אך ניכרה התייחסותו המטשטשת והמערפלת באשר לנסיבות האירוע וכן חוסר האמפטיה למתלוננת.

השירות מצא כי מדובר באדם שאינו מצליח לשלוט בדחפים של תסכול וכעס ומבטא אותן בדרך של עבירות רכוש ואלימות. בנוסף, הנאשם מגלה נטיות התמכרותיות לסמים ולאלכוהול ואף לביצוען של עבירות רכוש המתגמלות אותו בתחושות ריגוש וב"כסף קל".

השירות לא התעלם מהעובדה, שהנאשם לא הסתבך בעבירות נוספות מאז שנלכד בפרשה זו, אך קובע כי מדובר בהפוגה זמנית בלבד, שמקורה בהליך הפלילי, ללא כל שינוי אמיתי בדפוסי החשיבה וההתנהגות.

הנאשם מפגין נכונות חיצונית בלבד להתגייס לטיפול והשירות אינו מוצא כי יש מקום להמלצה טיפולית בעניינו.

הסניגור המלומד הדגיש את רציפות ההעסקה של הנאשם בשנים האחרונות, את ניקיונו מסמים ואת הימנעותו מהסתבכויות נוספות מאז שנעצר ושוחרר. עוד סקר הסניגור את הרקע הקשה של הנאשם, את יושנו של העבר הפלילי, וכן את נסיבות העבירה – טיפוס לדירה שלא הושלם כדי פריצה של ממש.

עוד אוסיף לזכות הנאשם את הודייתו בכתב האישום.

סיכומם של דברים ממחיש את הצורך בענישה שעיקרה הלימה, שכן ערך השיקום אינו עתיד להתממש בעניינו של הנאשם, כפי שמסביר היטב שירות המבחן. העונש צריך להיות בעיקרו קרוב לעונש בגין פריצה מושלמת בצירוף הקלה נוספת בשל הודיית הנאשם.

לנוכח תקופת המאסר, אמנע מקנס. אמנע אף מפיצוי, שכן התביעה לא עתרה להטלתו.

לפיכך גוזר אני על הנאשם 1 יעקב עמיר את העונשים הבאים:

1. 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה לפי רישומי שב"ס;

2. שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת רכוש כלשהי למעט החזקת נכס החשוד כגנוב;

3. התחייבות בסך 3,000 ₪ למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת רכוש כלשהי למעט החזקת נכס החשוד כגנוב. לא תיחתם ההתחייבות, ייאסר הנאשם למשך שלושה חודשים נוספים;

שיקולי ענישה – הנאשם 2 ראובן שער (נאשם 3 בכתב האישום):

לפי המוסכם, עתרה התביעה לעונש של חמישה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס, והגנה עתרה לעונש של מאסר על-תנאי בלבד.

עברו הפלילי של נאשם זה קל לאין-שיעור מעברו הפלילי של הנאשם עמיר, וכולל שתי הרשעות בלבד. הראשונה שבהן שעניינה עבירות נשק, בוצעה בשנת 1995 ובגינה ריצה הנאשם מאסר בן שנה וחצי. השנייה שעניינה גניבות שבוצעו ב-2007 הסתיימה במאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

הסניגור המלומד הדגיש את טיבו של העבר הפלילי של הנאשם שאינו אמור לעמוד לו לרועץ לנוכח יושנו ואת חלקו הקטן בביצוע העבירה.

שני נתונים אלו אכן יביאו להקלה רבתי בעונש, ובמיוחד בהצטרפם להודייתו של הנאשם, אולם לנוכח חומרתה של העבירה בנסיבותיה – מידע מוקדם, תכנון וביצוע בצוותא – אין מנוס ממאסר בפועל, ולו על-דרך עבודות שירות לתקופה מצומצמת.

לפיכך גוזר אני על הנאשם 2 ראובן שער (נאשם 3 בכתב האישום) את העונשים הבאים:

1. ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו על-דרך עבודות שירות החל מיום 10.7.13 בבית החולים אסף הרופא. הנאשם מוזהר כי אי-ציות להוראות הממונה על עבודות השירות או הממונים במקום העבודה יוביל להפסקת העבודות ולריצוי יתרת המאסר מאחורי סורג ובריח;

2. שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירת רכוש כלשהי למעט החזקת נכס החשוד כגנוב;

3. קנס בסך 5,000 ₪, שישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.12.13, כאשר מחדל או עיכוב יעמיד מלוא הסך לפירעון מידי. לא ישולם הקנס, ייאסר הנאשם למשך חמישה חודשים נוספים;

שיקולי ענישה – הנאשם 4 ויקטור חיים סילורה:

הצדדים הסכימו כי עניינו של נאשם זה שונה מעניינם של הנאשמים האחרים, כדי-כך שגם התביעה התחייבה לעתירה מוסכמת של מאסר על-תנאי וקנס^[1].

לחובתו של נאשם זה עבר מכביד, הכולל עבירות אלימות ורכוש חמורות ובכללן שוד, והוא ריצה עונשי מאסר בעבר. הרשעתו האחרונה עניינה ניסיון התפרצות לבית מגורים משנת 2010, בגינה נדון למאסר בן שמונה חודשים והפעלת מאסרים מותנים, כך שסוף דבר ריצה עשרים חודשי מאסר.

הסניגור המלומד טען לעניין הקנס כי הנאשם עובד בהובלות, לאחר שחודשים ארוכים היה נתון בתנאים מגבילים שהקשו עליו למצוא עבודה.

אין ספק כי ההסדר נוטה לקולא, בפרט לנוכח עברו המכביד והרלוונטי מאוד של הנאשם, אך בנסיבות העניין יש לכבד את ההסדר, שאינו חורג קיצונית מהעונש הראוי לעבירה כפי שנוסחה על-ידי הצדדים – סיוע לניסיון לפריצה לדירה.

לפיכך, אני גוזר על הנאשם 4 ויקטור חיים סילורה את העונשים הבאים:

א. שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירת רכוש כלשהי למעט החזקת נכס החשוד כגנוב;

ב. קנס בסך 5,000 ₪ שישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.8.13, כאשר מחדל או עיכוב יעמיד מלוא הסך לפירעון מיידי. לא ישולם הקנס, ייאסר הנאשם למשך חמישה חודשים;

הוראות כלליות:

א. לעניין הקנסות שהוטלו על הנאשמים 2 ו-4: אם יבקש זאת נאשם, ניתן לקזז כנגד הקנס פיקדון שהפקיד בתיק מ"ת 29899-12-09 (אם טרם נמשך), ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת;

ב. מוצגים יועברו להכרעה פרטנית של קצין משטרה;

ג. עותקי גזר הדין יועברו לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות;

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ג, 04 יולי 2013, במעמד הצדדים.

1. הוסכם בין הצדדים כי מאסר מותנה הקיים נגד הנאשם אינו חל בתיק דנן; ↑