קביעת העונש לא תיעשה בהליך התלת-שלבי המוכתב בתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 לנוכח ההסדר אליו הגיעו הצדדים, אך רוח התיקון תשרה על שיקולי הענישה.

במסגרת הסדר טיעון שהושג בעקבות גישור והוצג לבית המשפט ביום 27.6.12, הודו הנאשמים בכתב אישום מתוקן ובאותו יום הורשעו הנאשמים 1, 2 ו-4, שמאז נגזר דינם. לבקשת הצדדים נדחתה הרשעתו של הנאשם 3 אוחנה, ולאחר שהורשע ביום 17.6.13, הוסכם להפריד עניינו והדיון לגביו נדחה לטיעונים לעונש שנשמעו ביום 21.10.13 . באותו מועד הוריתי על קבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות, לבקשת הסניגור המלומד, תוך אזהרה שאין בכך כדי לרמז על תוצאת ההליך.

במסגרת ההסדר תוקן כתב האישום מהותית ואף ההמלצות העונשיות של התביעה מתונות למדי. ההסבר לכך הינו קושי ראייתי ניכר, שאף הוביל לשחרורם של הנאשמים ממעצר בשלב מוקדם.

עתה ייגזר הדין בעניין הנאשם 3, בעניינו הסדר הטיעון כלל התחייבות התביעה שלא לעתור לעונש שלמעלה מ-15 חודשי מאסר בעוד ההגנה חופשית בטיעוניה, והצדדים יטענו כרצונם לרכיבי הענישה הנוספים (פרוטוקול ישיבת גישור מיום 27.6.12).

עוד יוער, כי עקב תקלה לא ברורה אין התאמה בין סדר הנאשמים ברישום האלקטרוני בתיק בית המשפט לבין סדרם בכתב האישום.

האישום וחלקו של כל נאשם:

הנאשמים עמיר ואוחנה קשרו קשר להתפרץ ביום 16.12.09 לדירה ברחוב מאיר בעל הנס בבאר יעקב ולשם כך אסף עמיר את אוחנה ברכב שכור והשניים הגיעו למקום. בהגיעם למקום פגשו את הנאשם שער, שסייע להם בכך שהצביע עבורם על הדירה המיועדת לפריצה, דירה 1 ברחוב מאיר בעל הנס 8.

עמיר ואוחנה ניסו לפרוץ לדירה על-ידי כך שטיפסו לעבר החלון, אך הופרעו ממעשיהם על-ידי הדיירת שהגיעה לדירה ונמלטו מהמקום.

סילורה הגיע למקום בניסיון לסייע לעמיר, אוחנה ושער להימלט מהמקום.

שיקולי ענישה – כללי:

הערכים החברתיים הנפגעים בעבירות פריצה לדירת מגורים אינם מתמצים בערכי ההגנה על הרכוש. כפי שנפסק לא פעם, חומרתה היתירה של עבירת הפריצה מוציאה אותה מגדר עבירת רכוש 'בלבד', שכן פגיעתה רעה וקשה בתחושת הביטחון של הציבור והפרט ובפרטיותו של אדם. אין לשכוח כי תמיד אף קיימת גם הסכנה הגדולה של התלקחות אלימה, אם חו"ח יימצא אדם בדירה הנפרצת או ישוב לביתו.

בע"פ 7453/08 מ.י. נ' אואזנה (2008) נאמר:

כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה, הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת החובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת נפש הנגרמים לקורבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד הרכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר.

וכך בהסכמה בפסקי דין רבים, דוגמת ע"פ 6480/11 סמארה נ' מ.י. (2012).

קל לשער את האימה שנפלה על הדיירת ששבה לדירתה ונודע לה שכמעט-כמעט נתקלה בפורצים.

במקרה דנן, לא חפץ ליבם של הנאשמים עמיר, אוחנה ושער הוא שהוביל לכישלון הביצוע של העבירה המתוכננת, אלא ההפתעה שהופתעו בשל חזרתה של הדיירת לביתה.

לזאת יש להוסיף כמובן את התכנון המקדים, השימוש במידע מקדים שהיה בחזקתו של הנאשם שער, ואת עצם הביצוע בצוותא שהתחלק לפי תכנון בין המעורבים (למעט סילורה) – מי המודיע ומי המבצע-פיזית.

חומרת המעשה כשלעצמו, אינה פחותה אפוא הרבה ממעשה מושלם של פריצה, וצודקת התובעת המלומדת בטיעונה לפיו העונש לו עותרת התביעה מצוי במתחם הענישה ההולם והמקובל של 12-24 חודשי מאסר בפועל, לעבירות פריצה 'רגילות' מושלמות.

שיקולי ענישה – הנאשם 3 אלי אוחנה:

לפי המוסכם, עותרת התביעה לעונש מאסר בפועל בן 15 חודשים ולרכיבי ענישה נוספים של מאסר מותנה וקנס. ההגנה עותרת לעונש שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.

עברו של הנאשם מכביד מאוד וכולל עבירות מסוגים שונים, לרבות פריצה וניסיון פריצה שביצע בשנת 2010, פריצות קודמות, אלימות, רכוש ועוד, וכן ריצה מאסרים.

משני תסקירים שהוגשו בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם התמיד בדרכו העבריינית עד ששוחרר ממאסרו האחרון כשמאז נמצא הוא בטיפול רש"א לפרק זמן ולאחר מכן השתלב בקבוצה טיפולית במסגרת שירות המבחן.

השירות מתרשם כי לאחר שחרורו כאמור השקיע הנאשם עצמו בטיפול ברצינות והתמדה, שינה כליל את אורחות חייו, התרחק מחברה שולית והוא מתמיד בעבודה שמצא כמחסנאי בסופרמרקט. הנאשם מעוניין בהמשך הקשר עם שירות המבחן, במטרה לחזק את יציבות החדשה בחייו. בתסקיר אחרון מיום 17.10.13 שב שירות המבחן והדגיש את השינוי שערך הנאשם בחייו, שינוי שהינו יציב כבר תקופה ארוכה.

הסניגור המלומד מוצא אבחנה ניכרת בין הנאשם דנן לבין הנאשם עמיר, שהורשע בעבירות דומות ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל: בעניינו של עמיר היתה דרך השיקום חסומה למעשה, לנוכח עמדת שירות המבחן ונסיבות נוספות.

עוד יש לציין לזכות הנאשם את הודייתו, בתיק שבו התשתית הראייתית היתה רעועה, את העובדה שאין לחובתו תיקים פתוחים, את תקופת המעצר (כחודש) ומעצר בית לתקופה ממושכת. במידה מסוימת יינתן משקל גם לחלוף הזמן, שכן העבירה בוצעה בשנת 2009.

כמפורט לעיל, עניינו בעבירה חמורה שבוצעה בנסיבות חמורות, וברגיל אמור היה העונש להיות מאסר בפועל, ולתקופה לא-קצרה. מאז שהתחדש תיקון 113, גם הבהיר המחוקק רצונו ששיקול הגמול המגולם בעונש ההולם יהא השיקול העיקרי בענישה.

אלא, שהנסיבות לקולא יביאו במקרה דנן לסטייה מהעונש ראוי בדרך כלל, ובראש ובראשונה לנוכח האפיק הטיפולי שנפתח והצפי החיובי, יחד עם חלוף הזמן. במונחי תיקון 113 ניתן לומר ששיקולי השיקום הכריעו כאן לחריגה משמעותית ממתחם העונש ההולם, ועד-כדי עונש של מאסר בעבודות שירות.

לפיכך גוזר אני על הנאשם 3 אלי אוחנה את העונשים הבאים:

1. שישה חודשי מאסר שירוצו על דרך עבודות שירות החל מיום 6.1.14 במרכז יום לקשיש "השלושה" בבת-ים. הנאשם מוזהר כי אי-ציות להוראות הממונה על עבודות השירות או הממונים במקום העבודה, יובילו להפסקת העבודות והמשך ריצוי המאסר מאחורי סורג ובריח. להסרת ספק, לא ינוכו ימי מעצרו של הנאשם מעונש זה;

2. שמונה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת רכוש כלשהי למעט החזקת נכס החשוד כגנוב;

3. קנס בסך 5,000 ₪ שישולם בחמישה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 2.2.13, כשמחדל או עיכוב באחד התשלומים יעמיד מלוא הסך לפירעון מידי. לא ישולם הקנס, ייאסר הנאשם למשך חמישה חודשים נוספים;

4. אני מעמיד את הנאשם, בהסכמתו, בפיקוח שירות המבחן למשך שנה מהיום, והנאשם מוזהר כי אי-שיתוף פעולה עם השירות יוביל להשבת התיק לבית המשפט להטלת עונש חלופי נוסף;

הוראות נלוות:

א. לעניין הקנס: כל סכום שהפקיד הנאשם אוחנה בתיק מ"ת 29899-12-09 וטרם נמשך, יועבר לזכות הקנס אם יבקש זאת הנאשם, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת;

ב. מוצגים, ככל שנותרו, יועברו להכרעה פרטנית של קצין משטרה;

ג. עותקי גזר הדין יועברו לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות;

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.