בפני: ועדת ערר לפי חוק הרשויות המקומיות

(ביוב), תשכ"ב-1962

כב' השופט ר. חדיד, סגן נשיא - יו"ר

מר יצחק אמור, חבר

גב' אורית מסמי, חברה

העוררות 1. בתי זיקוק לנפט בע"מ 25714-12-09

2. שמנים בסיסיים בע"מ 34328-01-10

3. גדיב תעשיות פטרוכימיה בע"מ 39542-01-10

4. כרמל אולפינים בע"מ 39564-01-10

באמצעות ב"כ עוה"ד עפר שפיר ואח'

5. חיפה כימיקלים בע"מ 30335-12-09

באמצעות ב"כ עוה"ד כץ ואח'

נגד

המשיבה עיריית חיפה

באמצעות ב"כ עוה"ד צומן

1. להלן החלטתנו בבקשת העוררות להוציא מתיק ועדת הערר את תשובת המשיבה לטענות הסף שעלו במסגרת הערר, תגובה שהוגשה ביום 29/06/17 (להלן: "התשובה").

2. מקרה שהיה כך היה:

ביום 26/11/09 פנתה המשיבה לכל אחת מהעוררות שבכותרת בדרישה לתשלום היטל ביוב בסכום מצטבר של 175,325,626 ₪ (להלן: "דרישת התשלום"). בעקבות קבלת דרישת התשלום, הגישו כל אחת מהעוררות ערר בהתאם לסעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב - 1962, וכל העררים אוחדו במסגרת הליך דנן.

במסגרת הערר, העלו העוררות מספר טענות סף, ובין היתר הועלתה הטענה כי עם הקמת תאגיד המים מי כרמל בע"מ (להלן: "תאגיד המים") ותחילת פעילותו, הועברו אליו סמכויות המשיבה להטלת וגביית היטלי ביוב, ולפיכך אין היא מוסמכת עוד לפעול באותם עניינים. כמו כן, כך לטענת העוררות, אין לוועדת הערר סמכות עניינית לדון בהליך.

בהמשך, עתרו העוררות במסגרת בקשה 21 להכריע בטענות הסף כאמור לעיל והמשיבה הגישה תגובתה לבקשה (להלן: "בקשה 21"). בין לבין, תאגיד המים פנה לעוררות בדרישה לתשלום היטל ביוב המבוססת, בין היתר, על אותן עבודות שבוצעו על ידי המשיבה ובגינה הוציאה הנ"ל את דרישתה. בנסיבות העניין, הגישו העוררות בקשה לצירוף תאגיד המים כמשיב נוסף בהליך דנן אולם הבקשה נדחתה, אף כי הותר לתאגיד המים להגיש תגובתו לטענות הסף שהעלו העוררות.

ביום 15/05/17 התקיים דיון בערר במעמד ב"כ בעלי הדין וב"כ תאגיד המים ובתום הדיון נקבע, בין היתר, כי טרם תינתן החלטתנו בבקשה 21, תינתן לתאגיד המים שהות להגשת תגובתו ובד בבד העוררות רשאיות להגיש השלמת טיעונים בנידון (להלן: "ההחלטה"). כן נקבע בהחלטה, כי למשיבה זכות תשובה לטיעוני העוררות ותאגיד המים בנידון.

הצדדים פעלו בהתאם להחלטה, ולאחר הגשת תשובת המשיבה, הוגשה בקשה דנן.

3. לטענת העוררות בתמצית, המשיבה הגישה תשובה עבת כרס ובה הועלו טענות חדשות שלא נטענו בעבר, זאת על אף כי בהתאם להחלטה הותר למשיבה להגיש תשובה תמציתית ביחס לטענות חדשות ככל ותועלנה על ידי תאגיד המים או העוררות.

הוסיפו העוררות והפנו לסדר הדין המקובל בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, לפיו, למגיש הבקשה - העוררות במקרה דנן - זכות המילה האחרונה וזאת באמצעות הגשת תשובה לבקשת המשיבה, סדר שלא נשמר במקרה דנן, אף כי לעוררות אין טענה כנגד ההחלטה.

4. לטענת המשיבה בתמצית, תשובתה אינה מעלה כל טיעון חדש, אלא מדובר בטענות אשר עלו בכתבי טענותיה שהוגשו בעבר. מכל מקום, ההחלטה ניתנה במעמד ב"כ הצדדים ועל דעתם, מבלי שהעוררות ביקשו לקבל את זכות "המילה האחרונה", והנה על אף זאת, הן מבקשות לשנות את סדר הטיעון שנקבע בהחלטה, וזאת ללא כל טעם מוצדק.

5. שקלנו מכלול טענות הצדדים ולא מצאנו ממש בבקשה. ננמק להלן.

6. אין חולק כי במקרה דנן העוררות ותאגיד המים ניצבות באותו צד של המתרס מול המשיבה ועמדת שניהם הינה, כי עם הקמת תאגיד המים ותחילת פעילותו, אין למשיבה סמכות להטיל או לגבות היטל ביוב. בנסיבות העניין, מאחר וממילא טיעוני המשיבה בטענות הסף הוגשו במסגרת תגובתה לבקשה 21, אזי בהחלטה נקבע כי השלמת טיעוני העוררות יהיה בד בבד עם הגשת תגובת תאגיד המים.

ודוק, סמוך לאחר מתן ההחלטה לא העלו העוררות כל טענה ביחס לסדר הגשת טיעוני הצדדים, לא הגישו ערעור על ההחלטה וגם כעת הן מציינות כי אין בפיהן טענה כלשהי כנגד אותה החלטה.

7. חשוב מכך, בסעיף 6 לבקשה מנו העוררות את הטענות והמסמכים החדשים אשר עלו, כביכול, בתשובת המשיבה. דא עקא, מעיון באותן טענות ומסמכים עולה, כי מדובר בעניינים שעלו בעבר ואין בהם כל חדש, ולחילופין, הם מועלים בתגובה לטענות שהעלה תאגיד המים, והרי בדיוק לצורך כך ניתנה למשיבה הזכות להגיש תשובתה. נפרט להלן:

א. הטענה בדבר הגשת הודעות מטעם תאגיד המים לערכאות השונות שדנו בחיובים שהוטלו על ידי המשיבה ותוקנו בעקבות הקמת תאגיד המים עם תחילת פעילותו, עלתה בסעיף 58 לתגובת המשיבה לבקשה לצירוף תאגיד המים כמשיב נוסף בערר והנספחים התומכים בטענה זו צורפו כנספח 5 לאותה תגובה.

ב. טיעון המשיבה ביחס לחוות דעתו של רואה חשבון אופיר בוכניק מטעם תאגיד המים, המצורפת לתשובת המשיבה, עולה ומתחייב לאור טענות תאגיד המים בנדון, והרי בדיוק לצורך ניתנה למשיבה זכות להגיש תשובתה.

ג. טיעון המשיבה ביחס להבדל בין נוסח סעיפים 12 ו- 13 להצעת חוק תאגידי המים והביוב לעומת הנוסח הסופי שאושר בחוק, עלה מפורשות בסעיפים 66-70 לתגובת המשיבה במסגרת בקשה 21 שהוגשה ביום 27/11/14 (להלן: "התגובה"), ולפיכך אין מדובר בטיעון חדש.

ד. טענת המשיבה ולפיה היא זכאית לגבות את היטל הביוב נשוא ההליך מהעוררות על סמך ההסכם שנערך ונחתם בינה לבין תאגיד המים (הסכם המייסדים) ואשר צורף כנספח 8 לתגובתה, טענה זו עלתה בסעיפים 100-102 לתגובה, ולפיכך אין בה כל חדש.

ה. האמור לעיל נכון גם ביחס לטענת המשיבה, לפיה, היא זכאית לגבות את היטל הביוב נשוא ההליך מהעוררות בהסתמך על הסכם נוסף שנערך ונחתם בינה ובין תאגיד המים (הסכם הגבייה).

ו. בתגובתה מפנה המשיבה להסכם נוסף שנערך בינה לבין שלוש רשויות מקומיות שונות בדבר חלוקת תשלומי החובה עבור המתחם של העוררות, וטוענת כי גם מכוחו מתחייבת המסקנה כי היא זכאית לגבות את היטלי הביוב. טיעון זה עלה בסעיפים 92-93 לתגובת המשיבה וההסכם האמור צורף כנספח 8 לתגובה. שוב אפוא, מתחייבת המסקנה כי אין כל חדש בטיעון הנ"ל של המשיבה.

ז. טענות המשיבה ביחס לשיקולי העוררות ותאגיד המים כנגד גביית היטל הביוב על ידי העוררות בהתאם לדרישת התשלום, עלו הן במסגרת תגובת המשיבה לבקשה לצירוף תאגיד המים כמשיב נוסף בערר - בקשה 36 - והן בדיון שהתקיים במעמד הצדדים שהתקיים ביום 15/05/17. לפיכך, גם טענות אלה אינן טענות חדשות.

ח. הטענה לפיה תאגיד המים נדרש לקבל אישור הממונה בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, כתנאי לכך כי הוא יגבה את היטל הביוב מהעוררות, עלתה מפורשות בסעיפים 62 ו- 65 לתגובה ולפיכך אין מדובר בטיעון חדש.

ט. המסמכים המצורפים כנספחים 27 ו- 29 לתגובת המשיבה, צורפו כנספח ג' לתגובת המשיבה לעררים בהליך העיקרי והטיעון בנידון עלה בסעיפים 15-19 לאותה תגובה תוך הפנייה מפורשת לאותם נספחים. הנה אם כן, אין בנספחים 27 ו- 29 לתגובת המשיבה והטענות ביחס אליהן כל חדש.

8. לאור מכלול הנימוקים לעיל, הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה תישקלנה במסגרת ההחלטה שתינתן בבקשה 21.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ח, 03 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.