1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשלוש תאונות דרכים. אין חולק על כך שהנתבעת 1 חבה בגין נזקי התאונה הראשונה (מיום 5.8.09) והנתבעת 2 חבה בגין נזקי שתי התאונות המאוחרות (מיום 22.4.2013 ומיום 10.9.2013). הצדדים חלוקים באומדן הנזק.

"תאונת עבודה"?

2. הנתבעת 1 טוענת שהתאונה הראשונה התרחשה בעת שהתובע נסע מהעבודה הביתה, לכן היא תאונת עבודה והוא היה יכול להקטין את נזקו על-ידי הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי. התובע נשאל על-כך בחקירתו הנגדית, אך לא ידע להשיב במדוייק, למעט סברה שהעלה, שיתכן שהיה בדרך לפגישה פרטית. בא-כוחו הזכיר בסיכומיו שהתובע כן פנה למוסד לביטוח לאומי, אך הוא לא קיבל תגמול מפני שנעדר מהעבודה פחות מ -12 ימים. כך או כך, נסיבותיה המדויקות של אותה נסיעה לא התבררו. לא הוברר אם האירוע היה תאונת עבודה וגם לא אם התובע ניסה לממש את זכויותיו בביטוח הלאומי. בנסיבות אלה לא יקבע בענין כל ממצא עובדתי. התוצאה היא שלא יופחת מהפיצויים שיקבעו לתובע סכום כלשהו בשל כך שלא הקטין את נזקו.

המצב הרפואי

3. התובע היה מעורב בשלוש תאונות קלות למדי. בסופו של תהליך ממושך (שכלל תיקון כתב התביעה ובדיקות חוזרות) הוערך מצבו הרפואי כך: פרופ' יאיר למפל, נוירולוג, מצא שהפרעת קשב וריכוז שממנה סבל התובע החמירה בשיעור של 3% בשל התאונה הראשונה. חוות דעת זו לא התייחסה להיבט של תסמונת "צליפת שוט" שנבחנה על ידי האורטופד ד"ר יעקב מזור. ד"ר מזור מצא שלתובע לא נותרו נכויות קבועות בעקבות התאונות, אף שאחרי התאונה הראשונה הוא סבל מנכות זמנית מיום 8.9.09 ועד 13.1.10 בשיעור 10% כאשר מחציתה מיוחסת למצבו הרפואי הקודם. עוד כתב מומחה זה שלתובע עבר רפואי עשיר הנוגע לעמוד שדרה צווארי, שאינו קשור לתאונת הדרכים. המומחה גם ציין שהתובע לא יזדקק לטיפולים מעבר למה שקיבל בקופ"ח.

4. הנתבעת 1 סבורה שטעה פרופ' למפל בקביעת דרגת הנכות, הן מפני שהסתמך על תקנות בלתי מתאימות רפואית למצב שתיאר אצל התובע והן מפני שלא היה לו בסיס רפואי לקבוע קביעות אלה. התובע התנגד לטענותיה והזכיר שהמומחה לא נחקר על חוות-דעתו. למומחה לא ניתנה הזדמנות להתמודד עם טענות הנתבעת 1. ממילא אין לדעת אם יש בהן ממש, או שמא, היה המומחה מפריך אותן אילו קיבל הזדמנות הולמת. מומחה רפואי המתמנה מטעם בית-המשפט הוא גורם מקצועי אובייקטיבי הנהנה בדרך-כלל מאמון רב. יתרונו על ב"כ הצדדים ועל בית-המשפט הוא בידיעתו בתחום מומחיותו. בהערכת מצבו הרפואי של התובע איני רואה תחליף סביר למומחיות זו בספקולציות אשר למומחה לא ניתנה הזדמנות להגיב עליהן. לאור זאת לא אסטה מקביעותיו.

פגיעה בכושר ההשתכרות

5. בסיכומיו טען התובע שההחמרה בהפרעת הקשב והריכוז שלו באה לידי ביטוי בהחמרה של תופעות כמו אי שקט ורגזנות וחוסר סבלנות שלהן השפעה על כושר השתכרותו של התובע בעתיד. בעיניו הדגש הוא על כך שלא מדובר בנכות בשיעור 3%, אלא בתוספת של 3% על מצב קיים שעמו יכול היה התובע להתמודד עד שנפצע ואילו לאחר שהחמיר, קיבל משמעות חמורה משהיתה לו בעבר. בא-כוחו הדגיש את העובדה שגם בחקירתו הפגין התובע קוצר רוח, חוסר סבלנות ורגזנות. לדעתו, לאלה יש השפעה רעה על כושרו לתפקד בעבודה כאיש מכירות, שעיקר תפקידו להשביע את רצון לקוחותיו וילצור עמם קשר נעים. את הפיצוי בגין הפסדי ההכנסה בעתיד הוא חישב תוך היוון מכפלת דרגת הנכות ברמת השכר בתוספת רכיב פנסיוני לסך 150,000₪ בערך, או כנגזרת של חישוב זה.

6.בהערכת נזקי התובע הדגישה הנתבעת 1 את העובדה שהתובע נעדר אחרי התאונה הראשונה מעבודתו במשך 4 ימים בלבד ועבורם קיבל את מלוא שכרו. הוא המשיך באותה עבודה יותר משנתיים בלי שנפגע שכרו. אחר-כך החליף עבודה כמה פעמים ושכרו רק עלה במשך כשמונה שנים, עד שלאחרונה נותר ללא עבודה. מסקנתה ממהלך חיים זה היא, שבפועל לא היתה לדרגת הנכות הזעירה שנקבעה לתובע כל השפעה על כושר עבודתו או על פוטנציאל ההשתכרות שלו.

7. התובע הוא יליד 1976. הוא נפצע בשנת 2009 ואחר-כך היה מעורב בעוד שלוש תאונות קלות – תביעה זו עוסקת גם בנזקי שתיים מהן. בניסיון להעריך איזו השפעה תהיה בעתיד לפציעותיו על כושרו להשתכר בידינו להסיק מסקנות מבחינה בדיעבד של מה שקרה מאז שנפצע ומספקולציות מושכלות אודות העתיד. ניסיון החיים מלמד שלרוב אין לנכויות זעירות השפעה ממשית על כושר ההשתכרות של אנשים. בשבע השנים אחרי התאונה לא ניכרה במסלול התעסוקה של התובע כל השפעה של נכותו. הוא חזר לעבודה אחרי ארבעה ימים, שכרו לא נפגע ורק עלה עם הזמן. הוא החליף מקומות עבודה תוך ניסיון מובן ושגרתי לשפר את הכנסתו. לעובדה שכעת אינו מועסק אין כל קשר לנכותו. האם ניתן להעריך על בסיס זה שמשהו יגרע מהכנסתו בעתיד? התובע סבור שכן – ואת הפסדיו הוא אומד כנגזרת של מכפלה מהוונת של אחוזי נכותו בשכרו לשארית תוחלת חיי העבודה שלו – הוא אפילו נזקק לשאלה מהו אחוז ההיוון הראוי בחישובים מעין אלה. לשיטת הנתבעת 1 התשובה שלילית.

8. דרך החישוב של התובע לא הולמת את העובדות ואת הנכות המזערית שנקבעה. עד כה לא נפגע כושר השתכרותו. יתכן שאי פעם בעתיד, תשפיע הנכות באופן כלשהו על כושר השתכרות זה ויש לפצותו בגין החשש שסיכון זה יתממש. איני סבור שניתן "לחשב" פיצוי זה ואין מנוס מקביעתו על דרך האומדן. בשים לב לתקופה הארוכה שבה לא השפיעה הנכות על כושר ההשתכרות של התובע כלל, נראה סביר מאד שהשפעה כזאת לעולם לא תתממש. לאור זאת נפסק לו פיצוי בסך 25,000₪.

עזרת זולת

9. בסעיפים 32-34 לתצהירו טען התובע כי בעקבות התאונות התקשה מאד לתפקד במשק הבית ובמלאכות הבית ובטיפול בילדים ונזקק לעזרה רבה מאשתו. גם היא הצהירה על כך. בסיכומי התובע נטען שענינים אלה כמעט ונזנחו בחקירות התובע ואשתו ומכאן שהנתבעות מנועות מלכפור בטענות. הנתבעות טוענות שטענות אלה כלל לא בוססו. בסעיף 17 לתצהיר אשת התובע מצאתי שנכתב "עד היום בעלי ממשיך לסבול מכאבים וממגבלות בעקבות התאונות. עד היום, הוא מתקשה בביצוע עבודות משק הבית הכרוכות בסדר וארגון, לרבות עבודות ניקיון, סחיבת קניות הביתה וכד' וכן בטיפול בילדינו הקטנים. עד היום אני משתדלת להקל על בעלי ומבצעת את רוב עבודות הבית."

10. הדיון בראש הנזק של עזרת הזולת אינו מנותק משאלת הנכות הרפואית. לתובע נגרמו עקב התאונה הראשונה נכות אורתופדית זמנית בשיעור 5% ונכות נוירולוגית קבועה בשיעור 3%. בגין התאונות המאוחרות יותר לא נגרמה לתובע אפילו נכות זמנית. לא מצאתי בחוות-הדעת ראיה לצורך בעזרה מיוחדת כלשהי. אף אחת מהקביעות בחוות-הדעת אינה מצדיקה כשלעצמה עזרת זולת משמעותית. אם לתובע אין כיום כל פגיעה אורתופדית עקב התאונה, כיצד ניתן לייחס לתאונה "מגבלות" ו"כאבים" שבגללם הוא מתקשה גם כיום בפעולות פיזיות שונות? וכיצד יתכן שמצבו של התובע איפשר לו להתמודד במשך שבע שנים עם מטלות עבודה מורכבות, אך אינו מאפשר לו להתמודד עם דרישות הארגון והסדר של עריכת קניות? אין ליישב את הצורך הנטען בעזרה רבה, אינטנסיבית ונמשכת עם הקביעות הרפואיות. לא ניתן לייחס את הצורך בעזרה הנטענת לנזקי התאונות. לפיכך, איני פוסק פיצוי כלשהו בראש נזק זה.

הוצאות שונות

11. בס' 34 לתצהירו כתב התובע: "בעקבות התאונות, נגרמו לי הוצאות עבור דמי טיפולים רפואיים, בדיקות, ביקורות תרופות, השתתפות בעלויות ביקורים רבעוניים בקופ"ח, טיפולי פיזיותרפיה, עזרים אורטופדיים לרבות כרית אורתופדית, מזרון אורתופדי, נעליים מיוחדות, זריקות, נסיעות מרובות, חניות והוצאות נלוות אחרות. לא הצלחתי לשמור את מלוא הקבלות ואולים להערכתי הוצאותיו בגין התאונות מגיעות לסך של כ – 14,000₪ לכל הפחות." בסיכומיו טען שלא הופנו לו בענין זה שאלות כלשהן בחקירתו הנגדית וממילא מדובר בטענה שאינה במחלוקת. ב"כ הנתבעת 1 השיב בקיצור שמדובר בטענה לנזק מיוחד שכולו בעבר ומן הראוי היה לפרטו ולהוכיחו בראיות ממש.

12. הנתבעות לא היו חייבות לתת לתובע הזדמנות לפרט בחקירתו הנגדית את שהחסיר בתצהירו. מותר להן לטעון שפשוט לא הוכיח את פרטי הנזק – הרי עליו להוכיח את טענותיו - גם בלי לשאול בענין דבר בחקירה הנגדית. בכתב התביעה המתוקן תבע התובע נזק מיוחד בגין אותן הוצאות ונקב בסכומים אחרים - 5,000₪ בגין התאונה הראשונה ו – 6,000₪ בגין שתי האחרות. זה הסף העליון שהוא רשאי להוכיח ולא ברור כיצד "צמח" הסכום ל – 14,000₪. התובע לא ניסה לייחס סכום ספיציפי להוצאה ספיציפית ולקשור אותן לתאונות. לתצהיר לא צורפו קבלות. טענת הנזק הועלתה בצורה כללית וסתמית ואינה מבוססת על דבר. סביר שלתובע נגרמו הוצאות קטנות כלשהן שלא תיעד כראוי, אך אומדנו בלתי מבוסס ונראה בלתי מותאם לעולה מחוות-הדעת הרפואיות. בשים לב למה שידוע על טיב פגיעותיו ומשך השפעתן עליו, נפסק לו בראש נזק זה פיצוי בסך 2,000₪ בגין התאונה הראשונה, ועוד 1000₪ בגין כל אחת משתי התאונות הנוספות.

נזק לא ממוני

13. בשלוש תאונות דרכים נגרמו לתובע נכויות הנמוכות מ -10%. פסיקת הפיצוי בגין נזק לא ממוני נעשית בתביעות שכאלה לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976. בשים לב לעובדות שפורטו נפסק לתובע בגין התאונה הראשונה פיצוי בסך 11,000 ₪ ובגין התאונה השניה והתאונה השלישית סכום של 4,000 ₪ כל-אחת.

סיכום

14. התביעה מתקבלת.

סך נזקי התאונה הראשונה 38,000₪. הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום זה בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.

סך נזקי התאונה השניה והתאונה השלישית 10,000₪. הנתבעת שילמה 5,900₪ שכ"ט המומחה האורתופדי, אך התברר שמינוי זה היה לריק ולא היתה לו כל הצדקה. היא מבקשת שהסכום יושב לה והצדק עמה. לכן ינוכה סכום זה מסך הנזק שפורט. הנתבעת 2 תשלם לתובע 4,100₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.

הנתבעות ישאו באגרת המשפט ובהוצאות ההקלטה בחלקים יחסיים לסך הפיצויים שישלמו וישיבו לתובע סכומים ששילם בגין האגרה וההקלטה לפי אותו יחס.

15. בשולי הדברים אעיר: ההליך הסתבך בשל מינוי מומחה שגרם לסחבת עד ששוחרר מתפקידו. במרוצת הזמן היה התובע מעורב בתאונות נוספות והדבר גרר את תיקון התביעה והכנת חוו"ד חדשות. רק בשלב מאד מאוחר לקראת סיום ישיבת ההוכחות, עלתה לדוכן העדים אשת התובע. בראשית דבריה אמרה שהיא עובדת כעוזרת משפטית של שופטת שעליה אני ממונה ורק באותו שלב הבחנתי שפניה מוכרות לי. הדברים נאמרו במפורש אך איש מהצדדים לא מצא לנכון להגיב עליהם. איני סבור שנכון היה להפתיע כך את בית-המשפט (יש נהלים שנועדו למנוע התרחשות כזאת, אך הם לא קוימו הפעם). נוכח התעלמות הצדדים מהענין ובשים לב לשלב המאוחר מאד של ההליך ולנזק החמור שעלול היה הדבר להסב לצדדים נמנעתי מלפסול את עצמי מיוזמתי מסיום המשפט.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ז, 04 יולי 2017, בהעדר הצדדים.