ביום 13.4.11 מינה בית המשפט את ד"ר בוריס אהרונוביץ' כמומחה מטעמו בתחום הנוירולוגיה. בסעיף 4 להחלטה התבקש המומחה לשלוח את חוות-דעתו תוך 120 יום. עפ"י דיווחו של ב"כ התובע בדק ד"ר אהרונוביץ' את התובע רק ביום 6.2.12, אלא שכל הפניות אליו לא הועילו וחוות-דעתו לא נשלחה. ביום 14.11.12 ניתנה החלטת בית המשפט בלשון זו: "ד"ר אהרונוביץ' מתבקש להודיע מתי תוגש חוות-דעתו?" תשובה לא התקבלה.

בעקבות פניות ב"כ התובע פתח בית-המשפט בחיפושים טלפוניים אחר ד"ר אהרונוביץ', שלבסוף מסר בראשית דצמבר 2012 בטלפון ללשכתי, שחוות-דעתו תשלח בימים הקרובים. ביום 14.1.13 ניתנה החלטה נוספת זו: "ד"ר אהרונוביץ' מסר לפני כחודש טלפונית שחוות-דעתו צפויה להנתן בימים הקרובים. עד כה טרם הגיעה. מתבקש הסברו." גם על החלטה זו לא התקבל כל מענה.

ביום 7.3.13 ביקש ב"כ התובע שיוחלף המומחה. בעקבות זאת ניתנה החלטה נוספת והמומחה הנכבד הוזמן ליתן בתוך 7 ימים טעם מדוע לא יבוטל מינויו. גם על החלטה זו לא הגיב המומחה.

המומחה שמתמנה בתביעות עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, הוא הרבה יותר מסתם "יד מסייעת", שכן בלעדיו כלל לא ניתן לברר את התביעה. לא פעם ההמתנה לחוות-הדעת מעכבת את בירור התביעה חודשים רבים. בקבלו על עצמו את המינוי נוטל על עצמו המומחה תפקיד שיש בו מסממני התפקיד השיפוטי ובצדו חובת הגינות ונאמנות מיוחדת. להפרתה תוצאות קשות, שכן החלפת מומחה כרוכה מטבע הדברים בעלויות זמן וכסף ובעלי הדין ובית-המשפט נרתעים ממנה מאוד.

התנהגותו של ד"ר אהרונוביץ', כפי שפורטה קודם, מאכזבת מאוד. במקום להושיט לבית-המשפט יד מסייעת, הוא הכשיל את הצדדים ואת בית-המשפט. כמעט כל שנעשה בתביעה זו בשנה האחרונה - לא פחות מ -15 בקשות והחלטות - סבב את העיסוק בחוות-דעתו המבוששת לבוא. המומחה הנכבד גרם במו ידיו לעיכוב של כשנה בבירור המשפט. על יחסו להחלטות בית-המשפט ולפניות והצדדים, לא אוסיף דבר.

בנסיבות כאלה אין בית-המשפט מעונין עוד לקבל את חוות-דעתו של ד"ר אהרונוביץ'. אפילו תוגש כעת (יותר משנה לאחר הבדיקה) לא יהיה לה עוד כל ערך. מינוי של ד"ר אהרונוביץ' – מבוטל. ככל שקיבל המומחה שכר טרחה, הוא יחזירו.

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים ולד"ר אהרונוביץ'.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.