בפני בקשת המבקשת לדחיית מועד תשלום יתרת אגרת בית המשפט עד לאחר גמר הדיון בערעור שהגישה על פסק דינו של בית משפט זה במסגרתו נדחתה תביעתה לפיצוי בגין נזקי גוף.

אף במסגרת הליך הערעור [ע"א 36708-04-14] ביקשה המבקשת פטור מהפקדת ערובה.

הנימוקים והאסמכתאות למצבה הכלכלי הנטען של המבקשת, בשתי הבקשות – זהים. למעשה, המבקשת צירפה לבקשתה זו את התצהיר אשר הוגש בבקשתה לפטור מהפקדת ערובה.

בהחלטתו מיום 17.6.14, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לפטור מערובה ונימוקיו מפורטים בסעיף 10 להחלטתו. בית המשפט המחוזי הנכבד הגיע למסקנה, כי לא עלה בידי המבקשת להראות כי מצבה הכלכלי הוא כזה, אשר אינו מאפשר לה להפקיד את סכום הערובה בסך 15,000 ₪.

ואכן, לאחר שנדחתה בקשתה, הפקידה המבקשת את סכום הערובה, וזאת בניגוד לאמור בבקשתה ובתצהירה, כי אין לה יכולת כלכלית לעשות זאת.

התמונה העובדתית בבקשה דנן זהה לזו שעמדה לנגד עיני בית המשפט המחוזי הנכבד בדחותו את הבקשה לפטור מערובה, למעט נתון אחד – בבקשה דנן מדובר בסכום נמוך באופן משמעותי מזה שנדרשה להפקיד בבית המשפט המחוזי.

אינני מוצא לנכון לחזור על הדברים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי הנ"ל, אולם הם תקפים גם בבקשה זו והמבקשת לא הוכיחה כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה תשלום יתרת האגרה.

זאת ועוד, להבדיל מהבקשה לפטור מערובה, בדחיית הבקשה דנן, אין כדי לפגוע בזכות כלשהי של המבקשת, לרבות לא זכות הגישה לערכאות.

הבקשה נדחית.

בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ד, 16 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.