בפניי בקשה להכריע במחלוקת בין הצדדים בשאלת מועד הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעות 1-2.

1. התובע הגיש תובענה כנגד הנתבעים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, באירוע תקיפה מיום 6/12/07.

2. לאחר תיקונים בכתבי הטענות וקיום הליכים מקדמיים, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית במדורג: עדויות התביעה תוך 60 ימים ועדויות ההגנה תוך 60 ימים לאחר מכן.

3. לאחר שקיבלו הנתבעות 1 ו-2 את תצהירי התובע, עתרו בבקשה לבית המשפט כי תצהיריהן יוגשו רק 30 ימים לאחר שהתובע יסיים להשמיע את כל עדיו בבית המשפט ויודיע כי אין לו עדים נוספים.

4. לטענת הנתבעות 1-2 יש לקבל בקשתן זו מאחר ובהודעה על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובע צויין כי בכוונתו להעיד עדים נוספים שאינם מצויים בשליטתו. לטענת הנתבעות 1-2, כאשר עדויות התביעה טרם נשמעו, או הוגשו בתצהירי עדות ראשית, אין לדרוש מהנתבעים להציג תצהירים מטעמם.

הנתבעות 1-2 מפנות לפסיקה בה הובעה הדעה כי יש לשמור על סדר הבאת הראיות הקבוע בתקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") ועל כן מקום שבו לא הוגשו תצהירים של חלק מעדי התביעה יש לשמוע תחילה את עדי התביעה, ורק לאחר מכן להגיש תצהירים מטעם עדי ההגנה [רע"א 4617/03 טמבור בע"מ נ' איתן אטיאס (8/07/03); רע"א 3247/04 מוסך ישראל טורס בע"מ נ' אושר גדסי (7/06/04); שניהם מפי כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין].

5. מנגד, התובע מפנה לפסיקה אשר שמה את הדגש על תקנה 168 לתקנות ועל סמכותו של בית המשפט להורות על הגשת ראיות התובע והנתבע בדרך של תצהירים, בהחלטה אחת, לקראת קדם משפט אחד, בטרם נחקרו עדי התובע, פסיקה אשר קובעת כי השימוש בתקנה באופן הזה הפך לפרקטיקה הנוהגת והמקובלת כיום, ואשר שמה את הדגש על קדם המשפט וחשיבותו הרבה לניהול המשפט [רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה בע"מ, פ"ד ס(3) 245 (2005)]. בפסק דין זה סוקר כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס את האופן בו השתנה ניהול הדיון בעידן תצהירי העדות הראשית לעומת העידן שקדם לו, שינוי אשר סוטה במידת מה מן הסדר ה"מסורתי" הקבוע בתקנה 158 לתקנות.

בפסק דין זה הובעה הדעה כי, ככלל, גם כאשר התובע אינו מגיש את כל עדויות עדיו בתצהירים, אם מחמת סירובו של עד להגיש תצהיר ואם מטעמים אחרים, יש לחייב את הנתבע להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו בטרם יחל שלב שמיעת העדויות. זאת, למעט במקרים חריגים, כדוגמת מצב שבו כל עדיו של התובע צפויים להעיד ללא תצהיר, ומקרים כיוצא בזה.

6. שתי הגישות נזכרו ברע"א 10732/06 ארגון הנהגים ברעננה בע"מ נ' רעננית הסעות וטיולים בע"מ (1/01/07), בו דן כב' השופט רובינשטיין בסוגיה קרובה, האם רשאי בית המשפט לאפשר לתובע, לאחר שכבר הוגשו תצהירי הנתבע, להגיש תצהיר (או להביא עדות) של עד שסירב לתת תצהיר במועד שנקבע לכך. נקבע כי בית המשפט רשאי ליתן הנחיות דיוניות שמשמעותן סטיה מסדר הבאת הראיות אם שוכנע כי קיים טעם ממשי המצדיק זאת [ראו גם: בר"ע (חי') 1815/07 פלקוב נ' הרוש (21.5.07)].

סוגיית מועדי הגשת התצהירים עלתה, בהיבט אחר, גם ברע"א 4414/08 Michael Wilson & Partners Ltd נ' סינרג'י כבלים בע"מ (10/3/09) ושם צויין כי, ככלל, "לערכאה הדיונית שמור שיקול דעת האם לפעול בהתאם לקבוע בתקנה 158 לתקסד"א, או שמא על פי הפרקטיקות שהתגבשו ברבות השנים ואשר נועדו לייעל את ההליכים במקרים המתאימים (אלה מצאו עיגון בתקנה 168(א) לתקסד"א)".

7. יוער כי ברע"א 5524/09 הרשות הפלסטינית נ' שולה גאון (5.11.09) הבהיר כב' השופט ריבלין כי גם לשיטתו ישנם מצבים בהם ראוי לסטות מן הכלל פי שהגדיר בעניין טמבור הנ"ל, בדומה להבהרתו של כב' השופט גרוניס בעניין אשורנס הנ"ל לפיה גם לשיטתו ישנם מצבים בהם ראוי לסטות מן הכלל כפי שהגדיר באותו עניין.

נראה, אפוא, כי אין מדובר בשתי גישות קוטביות הבאות לידי ביטוי בפסיקה, כי אם בהבדלי השקפות לגבי הדרך הנכונה לניהול הדיון, כאשר הדבר החשוב הינו עריכת איזון נכון בנסיבותיו של כל עניין ועניין בין שמירה על זכויותיו של נתבע מחד לבין היעילות הדיונית, ושאר התכליות המושגות מהגשת תצהירי עדות ראשית ומיכולתו של בית המשפט לבחון את עיקרי טענותיהם של הצדדים עוד בטרם החל שלב שמיעת הראיות עצמו, מאידך.

8. מכל מקום, סבורני כי לא ניתן לומר שמן הפסיקה עולה כלל חד משמעי כפי שנטען ע"י התובעים. לטעמי, אין לומר כי סדר הבאת הראיות הקבוע בתקנה 158 לתקנות שולל באופן גורף מתן הוראה בדבר הגשת תצהירי הנתבע טרם שמיעת הראיות, גם כאשר התובע מתכוון להעיד חלק מעדיו בעל פה ללא הגשת תצהיר מראש, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. דעתי היא כי הגישה הנכונה היא זו אשר הובעה בת.א. (מחוזי, י-ם) ג'ראיסי נ' הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית (16.2.11):

"..., החלטת בית המשפט בדבר מועד הגשת תצהירי הנתבעים, מקום בו חלק מעדי התובע מעידים בעל פה, ללא תצהיר, איננה מוכתבת באופן מוחלט מן האמור בתקנה 158 לתקנות, המורה כי ראיות הנתבע יוגשו לאחר שישמעו ראיות התובע. אם יעילות הדיון מחייבת הוראה אחרת, ולא נראה כי בנסיבות העניין יהא בכך כדי לפגוע בהגנת הנתבעים, רשאי בית המשפט להורות לנתבעים להגיש ראיותיהם, אף שהתובע טרם השלים ראיותיו".

9. לא זו בלבד, אלא שבענייננו מדובר, לטעמי, ב"מקרה קל" יחסית, בו לא מתעוררת השאלה במלוא חריפותה (בהשוואה, למשל, לנסיבות המפורטות בעניין ג'ראיסי הנ"ל, או בהחלטות אחרות העוסקות בסוגיה זו) ועל כן אינו מגלה פנים לכאן ולכאן.

הטעם לדבר נעוץ בכך שבענייננו מדובר ב"מקרה פרטי" של עדים שאינם מצויים בשליטת התובע ולא נתנו תצהיר מטעמו. מדובר בעדים שרובם הינם, מן הבחינה המהותית, עדים "של" הנתבעים.

10. התובע הגיש חמישה תצהירי עדות ראשית מטעמו בכתב, המתייחסים לעובדות הארוע נשוא התביעה – תצהיר התובע עצמו, תצהיר מר מאיר יעקב, תצהיר מר גבריאל חזן, תצהיר מר יהונתן בכר ותצהיר של חוקר מטעם התובע – מר שמואל היינברג ("החוקר"). נראה כי אלו הן העדויות המרכזיות והמהותיות מבחינת התובע.

בנוסף, הודיע התובע כי "יבקש לזמן" חמישה עדים נוספים שאת שמותיהם פירט. רובם של עדים אלה לא רק שאינם בשליטתו, אלא מדובר בעדים מובהקים של הנתבעים. לכאורה, תוכן עדותם של עדים אלה ידוע לנתבעים ולא ניתן לומר כי היא עלולה להפתיע אותם. בנסיבות אלה, ונוכח העובדה כי עיקר עדויות התובע מונחות בפני הנתבעים, איני סבור כי יהא בכך כדי לפגוע בהגנתם, אם יחוייבו להגיש תצהירי עדות ראשית של העדים מטעמם, טרם שהתובע יזמן עדים אלה לעדות ללא תצהיר. הדעת אף נותנת כי אילו היה יודע התובע בוודאות כי עדים אלו יהיו מצהירים מטעם הנתבעות, לא היה מבקש לזמנם כלל.

העד הראשון שמבוקש לזמנו, מר ואליד חזקיה, היה עובד של חברת שמירה קבלנית עבור הנתבעת 1 (כנטען בסעיף 1א. בבקשתה של הנתבעת 1). העד תוחקר ע"י החוקר מטעם התובע. התובע טוען כי תמלול החקירה ותוכן העדות פורטו בתצהיר החוקר, כך שהנתבעות לא אמורות להיות מופתעות מעדותו. עדותו דרושה בין השאר לצורך הגשת דו"ח הארוע והגשת יומן העבודה.

העד השני, מר אמנון ואנונו, הינו נציג הנתבעת 3, שהשיב בתצהיר לשאלון מטעם התובע.

העד השלישי, מר יניב ארוילי, הינו נציג הנתבעת 1, שהשיב בתצהיר לשאלון מטעם התובע.

העד הרביעי, מר אורי זמיר, הינו נציג הנתבעת 1, שהשיב בתצהיר לשאלון מטעם התובע.

לבסוף, התבקש נציג משטרת ישראל (הנתבעת 3) להביא עמו את כל תיק המשטרה הנוגע לארוע נשוא התביעה. גם לגבי עד זה נראה שלא מדובר בעדות אשר יכולה להפתיע את הנתבעים, שכן ממילא ביכולתם להשיג את תיק המשטרה במלואו במסגרת ההליכים המקדמיים והדעת נותנת כי כבר עשו כן.

ויודגש - הנתבעות 1-2 אינן מבהירות האם בכוונתן להעיד עדים אלה מטעמן והן מבקשות להודיע מי יהיו העדים מטעמן "רק אחרי שהתובע בחר את כל עדיו, והעידם עדות ראשית לפחות" (סעיף 4 לתשובה לתגובה מטעם הנתבעים 1 -2). לטעמי, בירור התביעה במתכונת זו תפגע ביכולתו של בית המשפט לנהל ישיבה מסכמת טרם כניסה לשלב שמיעת הראיות כאשר לנגד עיניו תמונה מלאה ככל האפשר, תמנע אפשרות להגעה להסכמות כאלה ואחרות לצמצום פלוגתאות, תקשה על תכנון לוח הזמנים בתיק וקביעת ההתנהלות הדיונית הנכונה בשלב שמיעת הראיות, ובנסיבות העניין, אף יכול שתקנה יתרון דיוני ברור (ולא בהכרח מוצדק) דווקא לנתבעות 1-2.

11. זאת ועוד; שיקולים של יעילות דיונית ומדיניות משפטית מצדיקים בענייננו הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים בטרם שמיעת כל עדי התביעה, שכן אין מקום לפצל את שמיעת הראיות ויש לשאוף, ככל הניתן, לסיום שמיעת ההוכחות ביום דיונים אחד ולמצער באופן רצוף ככל האפשר.

12. סיכומו של דבר - דרך ניהול המשפט מסורה בידי בית המשפט וכל מקרה נבחן לגופו. גם אם לא רואים בפרקטיקה הנוהגת אשר פורטה בעניין אשורנס הנ"ל משום כלל מחייב, במקרים בהם עלה בידי התובע לשכנע את בית המשפט בקיומו של טעם ממשי וראוי המצדיק סטיה מסדר הבאת הראיות הקבוע בתקנה 158 לתקנות, אין מניעה כי בית המשפט יורה על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם עדי הנתבע, עוד בטרם נשמעו חלק מעדי התביעה שלא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. גם בחינת השאלה באספקלריה זו מעלה כי בענייננו עלה בידי התובע לשכנע בקיומו של טעם ממשי וראוי להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים בטרם נשמעו עדים שבמסגרת ההודעה על הגשת תצהירים מטעמו ציין כי יבקש לזמנם.

13. לפיכך, הבקשה נדחית.

תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים יוגשו תוך 30 ימים מהיום.

14. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.