1. לפני תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים לתשלום 458,955₪, וזאת בגין נזקים שנגרמו למלאי היין שייצרה התובעת.
2. בתיק התקיים דיון הוכחות לפני כבוד השופט רחמים כהן, אשר דחה את התביעה בקבעו כי התובעת לא הוכיחה את המועד שבו התרחש מקרה הביטוח, וכן כי התביעה התיישנה.
3. התובעת ערערה לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של כבוד השופט רחמים כהן. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק הדין וקבע, כי לא היה מקום לקבל את טענת ההתיישנות ואת הטענה לפיה לא הוכח שהאירוע אירע בתקופת הביטוח.
4. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי יש להחזיר את התיק לערכאה הדיונית כדי שתקבע האם האירוע הנטען על ידי התובעת מהווה מקרה ביטוח בהתאם לפוליסה וכדי שתכריע בשאר טענות הצדדים.
5. התיק הובא לפני, ולאחר דיון שקיימתי, החלטתי לשמוע מחדש שניים מהעדים.
6. בפסק דין זה אתייחס אך ורק לטענות הצדדים אשר טרם הוכרעו על ידי בית המשפט המחוזי.

טענות התובעת

1. התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בגידול ענבים ליין ובייצור יין ובשיווקו והינה הבעלים של יקב נחל עמוד שבכפר שמאי (להלן: "היקב").
2. הנתבעת 1 (להלן: "כלל") היא חברת ביטוח אשר הנפיקה לתובעת בזמנים הרלוונטים פוליסת ביטוח, שנועדה לכסות באופן מיוחד את כל הסיכונים הקשורים לנזק העלול להיגרם ליין בתהליך יצורו ו/או במהלך אחסנתו.
3. כלל אחראית הן באחריות ישירה להתחייבויותיה נשוא הפוליסה, הן באחריות שילוחית למעשיהם של הנתבעים 2 (להלן: "יניב") ו/או 3 (להלן: "השותפות"), בהיותם סוכניה.
4. יניב הינו סוכן ביטוח שלקח על עצמו ליתן יעוץ מקצועי לתובעת לרכוש את הפוליסה, תוך שכשל במילוי חובתו המקצועית והעדיף את עניינו האישי על פני האינטרס של התובעת.
5. השותפות אחראית לנזקים נשוא התביעה, שכן הייעוץ ניתן על ידי שני יחידי השותפות - יניב ואביו, ויקטור סולימני (להלן: "ויקטור").
6. כלל הציעה את הפוליסה לתובעת באמצעות יניב והשותפות בהציגם לתובעת עלון הסברה, תוך שהדגישו כי הפוליסה מהווה מכשיר ביטוחי שתוכנן במיוחד להבטיח יקבים ואשר נותן מענה לסיכונים המיוחדים הכרוכים במלאכת יצור היין ואִחסונו, וזאת עד לסך של 500,000₪.
7. טרם כריתת חוזה הביטוח שלחו הנתבעים סוקר כדי לבדוק את היקב; הסוקר בדק את כל הנושאים הרלוונטיים.
8. על יסוד מצגי הנתבעים ועל יסוד האמון הרב שהתובעת נתנה בכלל, כאחת מחברות הביטוח המובילות בישראל, הסכימה התובעת לרכוש את הפוליסה. בהתאם לכך, במהלך חודש פברואר 2006, נכרת בין התובעת לבין כלל חוזה ביטוח, בין היתר לכיסוי "מלאי יין בתהליכי יצור ומוגמר".
9. בהתאם לעלון ההסברה, הנתבעים היו אמורים לדאוג לקיום התנאי היסודי שהובטח; דהיינו - להתאים את תנאי הפוליסה לצרכים הייחודיים של היקב, וזאת בנוסף לתנאים הסטנדרטים הנדרשים לכל פוליסת ביטוח. התובעת מילאה את כל דרישות הנתבעים וזמן מה לאחר סיכום העסקה בעל פה נשלחה לתובעת הפוליסה.
10. הנתבעים היו חייבים לדעת, בין היתר, כיצד ובאיזה אופן מתבצעים תהליכי יצור היין אצל התובעת וחזקה על הנתבעים שהיה עליהם לשלוח סוקר מקצועי, המתמחה בעבודת יקבים, שהיה אמור להתייחס לשיטת יצור המלאי ביקב התובעת.
11. ביום 21/01/07 או בסמוך לכך התגלה לתובעת, לפתע, כי כל היינות ביקב מקולקלים. הן היינות שבתהליך היצור, אשר הוחזקו במכלים השונים, הן יינות מבוקבקים, המהווים תוצרת גמורה שהוחזקו ביקב (להלן: "אירוע הנזק").
12. מיד לאחר התגלות אירוע הנזק דיווחה התובעת לנתבעים ואף הזמינה מומחה על מנת שיאמוד את היקף הנזק. ממצאי בדיקת המומחה נמסרו לתובעת והצביעו על כך שאירוע הנזק גרם לנזק טוטאלי של כל המלאי, כך שהתובעת נאלצה להשמיד את כל מלאי היין שברשותה, לחטא את היקב על ציודו ולהשמיד את חביות העץ בהן הוחזק היין.
13. על בסיס חוות דעת המומחה פנתה התובעת לכלל בדרישה לקבל את מלוא תגמולי הביטוח. כלל דחתה את התביעה בנימוקים סתמיים.
14. לטענת התובעת, אירוע הנזק מהווה אירוע תאונתי על פי הפוליסה, בהיותו אירוע בלתי צפוי שלא כוון על ידי התובעת, שנבע באופן מקרי, שהינו בלתי רצוני ושמקורו בלתי ידוע. לטענת התובעת, הסיבה הישירה לאירוע הנזק הינה כנראה התפתחות בקטריאלית שאירעה באופן תאונתי. תאונה מסוג זה מהווה אחד הסיכונים האורבים ליצור היין בכלל ואשר נגדה מתגוננים יקבים בפרט, וזהו אחד הסיכונים שלמטרת כיסויו התקשרו הצדדים בפוליסת הביטוח.
15. לטענת התובעת, היא ומנהליה לא הבינו את המשמעות של הסעיפים הקטנים בפוליסה, הקובעים פטורים וסייגים רבים, שבסופו של דבר מרוקנים מכל תוכן את ההבטחות והמצגים שניתנו לתובעת במהלך המשא ומתן לרכישת הפוליסה. עוד טענה התובעת כי רק מתוך כתב ההגנה של כלל התברר לה כי הפוליסה אינה מקיימת את ההבטחות שניתנו במשא ומתן, כי היא למעשה תוצר שונה לחלוטין ממה שהובטח לתובעת ומהווה מצג שווא והטעיה ביחס לסכום הביטוח של 500,000₪ הנקוב בה ואשר היווה את היסוד העיקרי ואת התנאי המהותי לרכישת הפוליסה.
16. לטענת התובעת, הנתבעים התרשלו בכך שלא הסבירו לתובעת את התוכן האמיתי של הפוליסה, ניצלו את האמון שנתנה בהם התובעת, העניקו יעוץ מקצועי כוזב ולא גילו לתובעת במהלך המשא ומתן שקדם לרכישת הפוליסה את הסייגים ואת סעיפי הפטור שבפוליסה. כן, הטעו הנתבעים את התובעת והציגו בפניה מצג שווא.

טענות הנתבעים

1. הפוליסה נשוא התביעה מכסה נזקים תאונתיים לרכוש, לרבות מלאי יין מוגמר ובהליך יצור, בגין הסיכונים המפורטים בפוליסה ואין היא מקימה לתובעת זכות לקבלת תגמולי ביטוח בגין הנזקים נשוא התביעה.
2. הנתבעים לא הציגו כל מצגים כוזבים ולא נתנו כל הבטחות שווא למי מנציגי התובעת. התובעת מיוזמתה פנתה לנתבעים 2 ו- 3 כדי לרכוש פוליסת ביטוח ליקב לאחר שנודע לה כי יקב אחר באזורם מבוטח על ידי כלל בפוליסה שיוחדה ליקבים ולאחר שהוצע להם, על ידי סוכן הביטוח עמו עבדו, לבטח את היקב בפוליסת עסק רגילה.
3. האפשרות להתרחשות נזק בנסיבות הנטענות בכתב התביעה לא הועלתה על ידי התובעת במסגרת המגעים לעריכת החוזה וגם לא לאחר מכן במהלך תוקפה של הפוליסה.
4. מסמכי הפוליסה נמסרו לתובעת לאחר עריכתה, והתובעת לא העלתה כל השגות באשר לתוכנה של הפוליסה והכיסויים הביטוחיים הניתנים במסגרתה.
5. לטענת הנתבעים, הפוליסה נשוא התביעה הינה הפוליסה המעניקה את הכיסוי המרבי והמיטבי ליקב.
6. הנתבעים 2 ו- 3 לא פעלו כיועצי ביטוח, אלא כסוכני ביטוח, אשר תיווכו בעסקת הביטוח שנעשתה בין התובעת לבין כלל. כן, טוענים הנתבעים 2 ו- 3 כי לא הופרה על ידם כל חובה מקצועית וכי הם פעלו בסבירות ובמקצועיות.
7. כלל טענה כי בבית העסק של התובעת ביקר סוקר מטעמה והועלו על ידו דרישות מיגון שעניינן סיכון אש ופריצה.
8. מלאי היין של התובעת בוטח במסגרת פרק הרכוש בהתאם להוראותיה וסייגיה של הפוליסה.
9. הוראות הפוליסה מהוות את חוזה הביטוח שבין הצדדים, ממצות את הסכמת הצדדים וגודרות את היקפו ותנאיו של הכיסוי הביטוחי המוסכם.
10. הפוליסה מהווה את חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים ומעניקה כיסוי ביטוחי לנזק תאונתי למלאי המבוטח, בגין סיכונים מוגדרים, אשר פורטו בפוליסה ואשר בגינם בלבד חויבה התובעת בתשלום פרמיה.
11. לטענת כלל, הנזק בגינו הוגשה התביעה, הוא נזק לא תאונתי שהתפתח בהדרגה ובמשך שנים. כלל טענה כי לא התרחש כל אירוע תאונתי כתוצאה מהסיכונים ברי הכיסוי בפוליסה וכי על פי חוות דעת המומחה שצורפה לכתב התביעה, החמצת היין בשל פעילות בקטריאלית נעוצה בתהליכי יצור בלתי נאותים.
12. נזקים למלאי שמקורם בכשלים בתהליכי יצור ואחסון, לרבות רמות לא מתאימות של סוכר וכוהל ביינות, אי ביצוע טיפולי הגנה ליינות, אי ביצוע טיפולים נגד התחמצנות, אי עריכת מעקב מעבדתי מספק אחר תהליכי היצור וכיוצא באלה, אינם ברי כיסוי במסגרת הפוליסה.
13. לטענת כלל, התובעת לא הציגה בפניה טרם עריכת הביטוח, וגם לא במהלך תקופת הביטוח, את הסיכון הספציפי של "התפתחות בקטריאלית תאונתית" כסיכון העורב ליצור של יין ולא ביקשה לרכוש כיסוי ביטוחי בגינו (אם בכלל ניתן הדבר), והסיכון של התפתחות בקטריאלית כמוגדר בסעיף 23 לכתב התביעה אינו נמנה על הסיכונים ברי הכיסוי בפוליסה.
14. בהתאם לפוליסה, הסכום המרבי שישלם המבטח בגין סיכון של תסיסה עצמית ו/או התחממות של מלאי היינות עקב האירוע התאונתי לא יעלה על 10% מסכום הביטוח ולא יותר מ- 25,000$. כמו כן, סיכון התסיסה אינו חל על חביות בהן מאוחסן היין ועל יין מוגמר.
15. כלל טוענת כי הנזקים נשוא התביעה לא התרחשו כתוצאה מחדירה של גופים או חומרים אל היין בתהליך של מהילה ו/או ערבוב.
16. לטענת כלל, חישוב הפיצוי אינו כפי שנעשה על ידי התובעת, אלא כמוגדר בפוליסה.

ראיות התובעת

עדותו של מנהל התובעת, מר אבי אבו (להלן: "אבי")

1. אבי הגיש תצהיר ובו חזר על האמור בפרק טענות התובעת, ולפיכך אין מקום לחזור על טענות אלה.
2. לדברי אבי, הובטח לו על ידי הנתבעים 2 ו- 3 כי הפוליסה מהווה מכשיר ביטוחי הנותן מענה לסיכונים המיוחדים הקשורים ביצור היין ובאִחסונו, וכי מדיניות חברת הביטוח היא לדאוג שניסוח הפוליסה ייעשה באופן שהיא תכסה את כל הסיכונים העלולים להיגרם ליין של היקב ולצורך זאת הוסכם כי ערך היין המבוטח יעמוד על סך של 500,000₪.
3. הנתבעת הייתה חייבת לדאוג להתאים את תנאי הפוליסה לצרכים הייחודיים של היקב, כפי שהובטח בעלון, וזאת בנוסף לתנאים הסטנדרטים שבכל פוליסת ביטוח רכוש רגילה.
4. הנתבעים 2 ו-3 לא הציגו בפני אבי כל תנאי או אירוע שיש בהם כדי לסייג את אחריות כלל לכיסוי הנזקים ואיש מהם לא אמר לו כי הכיסוי הביטוחי בגין אובדן או נזק ליין יהיה מוגבל רק ל- 10% מסכום הביטוח .
5. לדבריו של אבי, הנתבעים 2 ו-3 הסבירו לו כי מדובר בביטוח "כל הסיכונים" של העסק.
6. אבי הצהיר כי לא בדק את נוסח הפוליסה וכי אין לו את ההבנה והמיומנות כדי לבדוק את ניסוחי הפוליסה, כך שהוא סמך על ההסברים שניתנו לו על ידי סוכן הביטוח. לדבריו, לא זכור לו אם קיבל את התנאים הכלליים של הפוליסה. לדבריו, מעולם לא ידע על קיומו של מסמך זה ונודע לו עליו רק לאחר שפנה לסוכני הביטוח לאחר קרות הנזק.
7. לדברי אבי, הגורם שהביא לקלקול היין הינו תופעה כימית, כאשר מדובר בהתפתחות מקרית, בלתי מתוכננת, שלא אמורה לקרות, אך בהחלט יש הִתכנות שתקרה, כאשר אירוע זה מהווה אירוע תאונתי בהיותו אירוע בלתי צפוי שהתרחש באופן מקרי. אירוע הנזק לא נגרם עקב ניהול בלתי מתאים ובלתי תקין של תהליכי היצור.
8. לטענת אבי, הנזק שנגרם לתובעת מסתכם בסך של 411,500₪, כמפורט בתצהירו.
9. בחקירתו הנגדית, השיב אבי כי אין לו השכלה רשמית בתחום היין וכי מי שמטפל ביקב הוא בנו, ערן (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 17-20 ובעמוד 122 לפרוטוקול, שורות 14-16).
10. אבי אישר כי לא קרא את התנאים הכלליים של הפוליסה שאכן סמך על ויקטור (עמוד 126 לפרוטוקול, שורות 25-27). כמו כן, השיב כי לגבי הכימיה של היין, לא שאל את סוכן הביטוח והעניין לא הוסבר לו (עמוד 127 לפרוטוקול, שורות 31-32). עוד השיב לשאלות בית המשפט, כי לא ידע מה כולל הביטוח ולדבריו, כלל לא ידע על עניין "הכימיה". לדבריו, הוא לא ערך את הביטוח עקב ה"כימיה", כי הוא לא ידע שעניין זה קיים. לדבריו, גם לא ידע כי הוא מבוטח כנגד קלקול היין בגלל אירוע תאונתי (עמוד 129 לפרוטוקול, שורות 1-18).

חוות דעת מומחה התובעת, ד"ר ארקדי פפיקיאן

חוות הדעת מיום 15/02/07

1. לדברי המומחה, הוא הוזמן על ידי אבי כדי ליתן יעוץ מקצועי וטכנולוגי כדי לשפר את מצבם של יינות היקב.
2. המומחה ערך בדיקה ביקב וביקש לשלוח דגימות מחלק מהיינות לבדיקה מעבדתית. תוצאות הבדיקה העלו כי היינות מקולקלים.
3. במסקנות בדיקתו, פירט המומחה את הסיבות שהביאו את היקב למצבו הנוכחי ופירט כי הסיבות הן:
   1. אי ביצוע טיפולי הגנה ליינות, טיפולים נגד התחמצות כימית ומיקרוביאלית.
   2. מעקב מעבדתי לא מספק אחרי תהליכים טכנולוגיים ביקב.
   3. צפיפות המכלים והחביות, דבר המקשה באופן פיזי על ביצוע טיפולים.
4. המומחה קבע כי כדי לחזור ולייצר יינות איכותיים, היקב צריך להקטין את התפוקה, להתכונן לבציר 2007 בצורה מקצועית ולשפר באופן משמעותי את הניהול הטכנולוגי של תהליכי יצור היין.

חוות הדעת מיום 18/03/12

1. בחוות דעתו כתב המומחה כי התבקש לבדוק את השאלה האם הפגמים שנמצאו ביינות נגרמו עקב אירוע תאונתי או אירוע מסוג אחר. לדבריו, הוא אינו יודע מה ההגדרה המשפטית של "אירוע תאונתי", ולפיכך הוא נתן התייחסותו המקצועית לתופעות הקשורות לעניין.
2. המומחה ציין כי הזדמן לו פעמים רבות לגלות פגמים ביינות שנגרמו עקב תסיסה אצטית שהתפתחה בהם כמו ביינות הנידונים; תקלה מסוג זה הינה אחת מהתקלות הנפוצות ביצור יין בכל יקב בעולם.
3. הסכנה של הפיכת יין לחומץ אורבת לכל יין, כמו שסכנת התנגשות אורבת לכל נהג. עם זאת, כאשר מתרחש אירוע של החמצת היין, הוא מוגדר כאירוע שלא צריך לקרות, למרות שכאמור, בהרבה יקבים בארץ ובעולם, גם בטיפולם של הייננים המקצועיים והמנוסים ביותר, תופעה כזו מתרחשת והסכנה שהיא תתרחש מטרידה כל יינן מבציר לבציר. לכן, כל יינן משתדל לזהות את הפעלתה הבלתי רצויה של התסיסה האצטית כמה שיותר מוקדם, על ידי בדיקות קפדניות של תירוש ענבים ויינות, בייחוד כשהיינות מוגדרים צעירים.
4. התרחשות התסיסה האצטית קורית על יסוד התופעות הבאות:
   1. חוסר בהגנת תירוש ענבים והיין הצעיר נגד התחמצנות על ידי חמצן האוויר.
   2. טמפרטורה גבוהה של שמירת היין.
   3. הבשלה גבוהה של הענבים, היוצרת רמת סוכר גבוהה מאוד, דבר המהווה גם סימן לענבים איכותיים.
   4. התארכות איטית של תהליך התסיסה האלכוהולית, ובמיוחד בסיומה או הפסקה פתאומית (שלא ניתן לצפותה מראש) של התסיסה האלכוהולית.
5. במסגרת תפקידו של היינן עליו לקיים את התסיסה האלכוהולית המלאה, על מנת לקבל יין איכותי ויבש בתהליך נורמלי. במקרה של עצירת התסיסה האלכוהולית, לפני סיומה המלא, ורצונו של היינן להמשיך את התסיסה עד היעדרותו של הסוכר, מסתכן היינן בהתפתחות אפשרית של התסיסה האצטית. במקרה שהתסיסה האלכוהולית מסרבת להמשיך ולהיגמר, נשאר ביין סוכר שאריתי בריכוז גבוה. מצב זה מעודד התפתחות מיקרוביאלית אשר במסגרתה מתפתחת התסיסה האצטית. מדובר בתהליך שהוא פרי של הערכה ורצון מקצועי ואשר לא ניתן לצפות מראש תוצאותיו תוך כדי עשייתו, אפשר רק לעשות הכל מבחינה מקצועית להצלחתו של התהליך.
6. במקרה הנדון, מדובר ביקב בוטיק שיש לו את כל האמצעים לייצר יינות איכות בכמות קטנה. מדובר באזור גידול מהטובים בארץ, בענבים מעולים אשר טובי היקבים בארץ מבקשים לקנות, יינן עם השכלה מקצועית מספקת ליצור יינות איכותיים, ציוד סטנדרטי מקובל.
7. אמנם תהליכי הבקרה והמעקב דרושים שיפור, כפי שהמליץ, אך זו תופעה המאפיינת את כל היקבים הקטנים ואין בה כשלעצמה לשמש בסיס ליצירת תהליכים כימיים המקלקלים את היין.
8. ברור שעל ידי בקרה מעבדתית צמודה היה ניתן לגלות את תהליך הקלקול בשלב מוקדם יותר ובכך לא לאפשר לריכוזים של חומצת חומץ להגיע לרמות כל כך גבוהות ולא לתת לתסיסה אצטית להתפשט לאחוז ניכר ממלאי יינות היקב (יינות של שלושה בצירים, יינות גם בתפזורת וגם מבוקבקים), ואז יתכן שניתן היה לרפא את הקלקול.
9. בחקירתו הנגדית של המומחה שהתקיימה ביום 24.9.12, השיב המומחה כי זומן על ידי התובע לאחר שהתובע הרגיש כי משהו לא בסדר ביין ולאחר שהתובע חש כי ביין קיימים טעמים לא של יין איכותי והוא מרגיש שמשהו מתרחש לא בסדר. לדבריו, מיד כשטעם את היינות, התבררה לו התמונה לפיה ביין יש תופעות של תסיסה אצטית וכדי לכתוב חוות דעת, ביקש לשלוח בדחיפות את כל היינות לבדיקה מעבדתית (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 3-23). המומחה הסביר מהו תהליך בדיקות היין הנעשה ביקבים (עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 5-21).
10. המומחה לא ידע להשיב מתי היין עבר את הריכוז של 1.2 גרם לליטר ריכוז חומצת חומץ שכן קצב התסיסה יכול להיות איטי, במדרגות, ויכול להתרחש תוך מספר שבועות בודדים אם נוצרים תנאים אופטימליים לתסיסה אצטית (עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 24-25 ובהמשך בעמוד 35 לפרוטוקול, בשורות 1-3). לדברי המומחה, הייננים היו יכולים לזהות את התהליך קודם לכן, אם היו דואגים לטעום את היין בתדירות גבוהה (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 7-13).

ראיות הנתבעים

חוות דעת מומחה יגאל טלמן (להלן: "טלמן")

1. המומחה יגאל טלמן הוא שמאי, ובחוות דעתו הוא העריך את הנזק שנגרם לתובעים בסך של 290,621 ₪ וזאת בהתאם לתנאי הפוליסה. לדבריו, התחשיב שנערך על ידי התובע, נערך שלא בהתאם לתנאי לפוליסה.
2. בחקירתו הנגדית השיב טלמן כי יש לנטרל את רכיב המע"מ מהתביעה (עמוד 39 לפרוטוקול, שורות 9-11). בנוסף, הסביר כיצד הפחית 2.5% עבור כל חודש יישון (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 13- 22).
3. כמו כן, הסביר טלמן כי הוא הסתמך על חוות דעתו של מומחה התובע (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 23-25).

תצהירו של דני ידין (להלן: "ידין")

1. ידין משמש כחתם ראשי באגף ביטוח בחברת כלל, ולדבריו, פוליסת כלל ליקב הינה תוכנית ביטוח ייחודית ליקבים המתבססת על פוליסת ביטוח אש מורחב, כאשר הפוליסה מכסה סיכונים ייחודיים ליקבים.
2. פוליסת הביטוח "כלל ליקב", נועדה ליתן כיסוי לאירועים תאונתיים והיא אינה מתיימרת לשמש תעודת אחריות ליצרן לאיכות מוצריו ותקינותם. לדבריו, אין מבטחים את היצרן מפני נזק למוצריו עקב תהליכי ייצור כושלים, לקויים ובלתי מקצועיים.
3. עלון ההסברה של פוליסת כלל ליקב, אינה מציגה את הפוליסה כפוליסת כל הסיכונים. הפוליסה מכסה סיכונים מתאימים לבעל יקב, אולם, היא מכסה אירועים תאונתיים (פתאומיים ובלתי צפויים), ולא אירועים עקב טיפול לקוי.
4. סוקר חברת הביטוח אינו בודק את מיומנותו של המבוטח בתהליכי היצור השונים של העסק, אלא מתפקידו לבדוק, בין היתר, מיגוני העסק מפני סיכוני אש, פריצה, מים וכו'.
5. ייחודה של פוליסת כלל ליקב ביחס לפוליסות ביטוח עסק רכוש אחרות, הינו במתן כיסויים ביטוחים ייחודיים בגין אירוע תאונתי למלאים בתהליך ייצור והבשלה, כאשר פוליסת רכוש רגילה אינה מכסה נזק תאונתי שנגרם למלאי מעצם היותו בתהליך היצור וגם אינה מכסה נזקים הדרגתיים שעלולים להתרחש בתהליך היצור. ידין הצהיר כי חברת כלל היתה החברה היחידה שהוציאה בשנת 2005 פוליסה ייחודית וייעודית ליקבים, כאשר פוליסה זו משווקת עדיין על ידי חברת כלל במועד הגשת תצהירו.

עדותו של ויקטור סולימני (להלן: "ויקטור")

1. ויקטור הינו סוכן ביטוח המנהל ביחד עם בנו, יניב סולימני, סוכנות ביטוח.
2. אבי היה הלקוח של הסוכנות לפני שנת 2006 והוא פנה לויקטור כדי לבחון אפשרות לבטח את היקב.
3. אבי קיבל הסבר לגבי פוליסת היקב. נחתמה הצעת ביטוח. ויקטור ויניב הגיעו ליקב, התרשמו מהמקום ונתנו לאבי הסבר ביחס לתנאי הפוליסה ועלות הפרמיה. בהמשך, הופנה למקום סוקר סיכונים שבחן את הסיכונים הרגילים כמו בכל בית עסק אחר.
4. לאחר חתימה על הוראת הקבע והפקת הפוליסה, הגיעו ויקטור ויניב ליקב ומסרו לאבי את רשימת הביטוח ואת התנאים הכלליים של הפוליסה. כמו כן, הסבירו לו באותו מועד את הכיסויים המפורטים בפוליסה והשיבו על כל שאלה שנשאלו בעניינה.
5. בשום שלב, ויקטור או יניב לא הציגו את עצמם בפני אבי כמומחים ליין או לתהליכי ייצורו. כן, לא נאמר לאבי כי לסוקר הביטוח יש מומחיות ביצור יין. כמו כן, לא נאמר לו כי פוליסת יקב הינה פוליסת כל הסיכונים לתכולת היקב או כי הפוליסה תכסה כל נזק למלאי, תהיה סיבתו אשר תהיה.
6. נאמר לאבי כי פוליסת כלל ליקב הינה הפוליסה האופטימלית לביטוח יקבים הקיימת בשוק הביטוח, שכן היא מעניקה כיסויים ליקב שאינם קיימים בפוליסת עסק רגילה.
7. כשאבי הודיע לויקטור כי נגרם נזק ליין, נאמר לו כי הוא צריך להמציא חוות דעת ביחס לסיבת הנזק והיקפו ואבי מילא טופס תביעה שהוגש לחברת הביטוח. חברת הביטוח דחתה את התביעה לתגמולי ביטוח על פי תנאי הפוליסה.
8. ויקטור סולימני נחקר בחקירה נגדית עוד בגלגולו הראשון של המשפט שהתקיים לפני כב' השופט רחמים כהן, והוא נחקר פעם נוספת בדיון שהתקיים לפניי, לאחר שהתיק הוחזר על ידי בית המשפט המחוזי.
9. ויקטור השיב כי אבי לא הציב דרישות מיוחדות בעניין הפוליסה, אלא שהוא ביקש פוליסת עסק רגילה. לדבריו, הוא זה שהציע לו את פוליסת היקב של כלל (עמוד 115 לפרוטוקול, שורות 16-22).
10. ויקטור השיב כי התנאים הכלליים (הג'קט), נמסרו לאבי לאחר שעשה את הביטוח (עמוד 115 לפרוטוקול, שורות 23-26 וכן בעמוד 119 לפרוטוקול, בשורות 11-16).

עדותו של יניב סולימני

1. יניב הגיש תצהיר ובו חזר על עיקרי האמור בתצהירו של ויקטור ואין מקום לחזור על האמור פעם נוספת.
2. בחקירתו הנגדית נחקר יניב ארוכות ביחס לשאלה מה הסבירו הוא ואביו לתובע בעניין פוליסת הביטוח, האם הסבירו לו את היקף הביטוח ואת הסייגים. יניב השיב כי, כפי שהם מסבירים לכל לקוח, כך הסבירו גם לתובע את הכיסויים המבוטחים ואת עיקרי הסייגים, אם כי לדבריו - לא ניתן להקריא למבוטח את כל התנאים הכלליים של הפוליסה (עמוד 93 לפרוטוקול, שורות 11-31 ובעמוד 95 בשורות 1-4 וכן בעמוד 100, שורות 23-24).

דיון והכרעה

1. השאלות שעלי להכריע בהן בתיק זה הינן:
   1. האם הנתבעים הטעו את מנהל התובעת והאם נהגו איתו בחוסר תום לב בעת המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח.
   2. האם במקרה שלפני התקיים מקרה ביטוח.
   3. אם אגיע למסקנה כי התקיים מקרה ביטוח, מהו הנזק שנגרם למבוטח ובאיזה סכום על הנתבעים או מי מהם לפצות את התובעת, בהתאם לפוליסה.

האם הנתבעים הטעו את מנהל התובעת והאם נהגו איתו בחוסר תום לב בעת המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח

1. בתצהירו, טען אבי כי הנתבעים 2 ו- 3 הציגו בפניו עלון פרסומי של חברת "כלל" ולפיו מדובר בפוליסה מיוחדת ליקבים. לדבריו, נאמר לו כי מדיניות חברת הביטוח היא לדאוג כי ניסוח הפוליסה ייעשה באופן שהיא תכסה את כל הסיכונים שעלולים להיגרם ליין של היקב ובמקרה דנן עד לסך של 500,000₪.
2. לטענת אבי בתצהירו, הוא סמך על סוכני הביטוח ולהבנתו הם היו אמורים לדעת כיצד מתבצעים תהליכי יצור היין אצל התובעת. לדבריו, סוכני הביטוח לא הציגו לו כל תנאי שיש בו כדי לסייג את אחריות חברת הביטוח לכיסוי נזקים.
3. כשקיבל את הפוליסה, הוא הסתכל באופן כללי על סכומי הכיסוי שנרשמו ברשימת הביטוח, אולם, הוא לא בדק את נוסח הפוליסה המנוסחת בניסוחים מסורבלים. לדבריו, לא ידוע לו כלל אם קיבל את התנאים הכלליים של הביטוח.
4. בחקירתו הנגדית של אבי בחודש ספטמבר 2012 השיב כי ישב עם ויקטור לפני שערך את הפוליסה וכי נאמר לו כי הוא מבוטח על סיכונים למבנה, ציוד, תהליך יצור היין, וזאת במקרה שתהיה שריפה, תיפול חבית או יפרצו את היקב. לדבריו, מה שויקטור סיפר לו נראה לו טוב.
5. אבי אישר כי לא שאל את ויקטור מה יקרה אם נגיף יחדור לתוך היין או אם יעשה שימוש בענבים בשלים מדי. כן, אישר אבי כי לא שאל את ויקטור האם קלקול ליין יהיה מכוסה.
6. אבי אישר כי ידוע לו שויקטור אינו מומחה ליין וכי הוא עצמו מבין בייצור יין יותר מויקטור. לדבריו, הנושא של קלקול היין לא עלה כלל בשיחה עם ויקטור, אולם הוא הבין כי זה כלול בפוליסת הביטוח.
7. אבי אישר כי הוא לא קרא את פוליסת הביטוח "כי זה גדול מדי והרבה אותיות ומשפטים. לא קראתי, לא ידעתי לעומק" (עמוד 31 לפרוטוקול, שורה 20).
8. בחקירתו ביום 12/04/16 השיב אבי כי היקב לא היה מבוטח קודם שהגיע לסוכן הביטוח ויקטור, ולדבריו, הוא כלל לא ידע שקיימת פוליסת ביטוח מיוחדת ליקב והוא אישר כי הגיע לויקטור כדי לרכוש פוליסת עסק רגילה. כן אישר כי לא דיבר איתו על תסיסה של יינות או על בקטריות של יין.
9. כמו כן, אבי אישר כי הוא אינו אחראי על תהליכי היצור ביקב ולא מודע לסיכונים הקשורים בייצור יין.
10. אבי אישר כי בעלון שנמסר לו לא נכתב כי מדובר בכל הסיכונים, אלא כתוב "לפי הצרכים הייחודיים של היקב" (עמוד 126 לפרוטוקול, שורה 14).
11. אבי אישר כי לא ערך את הפוליסה בגלל "הכימיה" של היין, כי לדבריו לא ידע שיש דבר כזה (עמוד 129 לפרוטוקול, שורה 11), אולם, לדבריו, הוא יצא מתוך הנחה כי הביטוח מכסה הכל, כולל קלקול מהסוג שנגרם.
12. בא כוח התובעת הקדיש חלק ניכר מסיכומיו לטענה לפיה סוכני הביטוח הטעו את מנהל התובעת בכך שהציגו בפניו עלון פרסומי מטעה, שלא כלל את ההסתייגויות המפורטות בפוליסה אשר להיקף הביטוח.
13. עיון בעלון שהוגש לבית המשפט מעלה כי לא מדובר בפוליסה לכל הסיכונים גם לפי העלון, בו נרשם "כחברה המתמחה שנים רבות בביטוח יקבים, פיתחה למענכם חברת כלל ביטוח, את "כלל ליקב" - תוכנית ביטוח בלעדית ליקבים. מומחי הביטוח של החברה, שקדו ויצרו תוכנית יחודית, המעניקה לכם הגנה ביטוחית רחבה לסיכונים המיוחדים אליהם חשוף היקב, במהלך העבודה השוטפת. "כלל ליקב" הינה פוליסה הניתנת להתאמה לפי הצרכים היחודיים של היקב בבעלותכם".
14. בהתייחס לאירוע שבסופו של דבר התרחש, נכתב בעלון בפירוט כי אחד מהסיכונים המבוטחים הוא מקרה של "תסיסה או התחממות עצמית של מלאי תירוש יין ומשקאות אלכוהולים אחרים, המאוחסנים במכלים או בחביות, בזמן תהליך היצור וההבשלה שנגרם עקב אירוע תאונתי". ביחס לסיכון זה לא נרשמה בעלון הגבלת האחריות המפורטת בסעיף 7 בתנאים הכלליים של הפוליסה ולפיה "הסכום המרבי שישלם המבטח בגין סיכון זה למלאי בתהליך היצור וההבשלה לא יעלה על 10% מסכום הביטוח ולא יותר מ-25,000$, אלא אם נרשם אחרת ברשימה".
15. השאלה הנשאלת הינה האם הגבלת האחריות המפורטת בסעיף 7 לפוליסה תקפה באשר לא נזכרה בעלון הפרסומי.
16. לשאלה זו תהיה נפקות רק אם ייקבע כי האירוע שהתרחש מהווה "מקרה ביטוח" המבוטח לפי הפוליסה (דיון שייערך בהמשך).
17. לאחר עיון בעדויות שנשמעו לפני כבוד השופט רחמים כהן ובחינת העדויות שנשמעו לפניי, דהיינו - עדויותיהם של אבי וויקטור, שוכנעתי כי סוכני הביטוח לא הטעו את אבי ביחס להיקף הביטוח, לא הציגו בפניו מצגים כוזבים והתרשמתי כי סוכני הביטוח הציגו בפני אבי תיאור כללי של הכיסויים שהפוליסה מקנה, לרבות כיסויים רגילים בגין נזקים לרכוש, כגון שריפה ופריצה.
18. מקריאת עדותו של אבי ומשמיעתה, שוכנעתי כי הוא לא היה ער כלל לביטוח בגין תסיסה או קלקול היין וכי התייחס לביטוח באופן כללי, שכן הוא לא הבין כלל בנושא יצור היין והסיכונים הגלומים בתהליך היצור, כאשר יש לציין כי גם סוכני הביטוח אינם מומחים בתחום היין.
19. שוכנעתי, כי לא הכיסוי הביטוחי עבור נזק בזמן תהליך היצור של היין הוא זה שגרם לתובעת לרכוש את הביטוח; ודוק, מדובר אך ורק באחד מהסיכונים שכוללת הפוליסה שרכשה התובעת והנותנת כיסוי גם לנזקים בגין אש למבנה, פרעות, אש מורחב לתכולה וביטוח למלאי היין עד לגבולות של 500,000₪ בגין הנזקים האמורים, העלולים להיגרם ליין.
20. כלומר, מלאי היין מבוטח במלוא ערכו אילו היה מתכלה עקב שריפה, כאשר הגבלת האחריות ל-10% מסכום הביטוח לא הייתה חלה במקרה זה.
21. אין חולק כי אבי לא קרא את תנאי פוליסת הביטוח, הוא עיין באופן כללי בתנאי הרשימה והסתפק בהסברים שניתנו לו, אולם הוא לא ערך את הביטוח בהסתמך על מצגים מטעים של סוכני הביטוח או בהסתמכות על דברים שנרשמו בעלון הפרסומי ושלאחר מכן שונו בתנאים הכלליים של הפוליסה.

האם במקרה שלפניי התקיים "מקרה ביטוח"

1. במקרה דנן, הפוליסה קובעת לעניין הרכוש המבוטח נשוא התביעה, דהיינו היין, הרחבה למלאי בתהליך הייצור והבשלה, במסגרתה מצוין, כי "על אף האמור לעיל, הפוליסה מורחבת לכסות תסיסה עצמית ו/או התחממות עצמית של מלאי תירוש, יינות ומשקאות חריפים המאוחסנים במכלים, ו/או בחביות כשהם בתהליך ייצור והבשלה שנגרם עקב "אירוע תאונתי כלשהו" (ההדגשות הוספו).
2. הנה כי כן, על מנת שנזק שנגרם למלאי יין עקב תסיסה עצמית או התחממות עצמית ייחשב למקרה ביטוח, אין די בכך שייגרם בו נזק לרכוש המבוטח עקב התסיסה העצמית או ההתחממות אלא שתנאי נוסף ומצטבר לקיום הכיסוי הביטוחי הוא שהאירוע ייגרם עקב "אירוע תאונתי כלשהו".
3. במסקנות בדיקתו, פירט המומחה מטעם התובעת את הסיבות שהביאו את היקב למצבו הנוכחי ופירט כי הסיבות הן:
   1. אי ביצוע טיפולי הגנה ליינות, טיפולים נגד התחמצות כימית ומיקרוביאלית.
   2. מעקב מעבדתי לא מספק אחרי תהליכים טכנולוגיים ביקב.
   3. צפיפות המכלים והחביות, דבר המקשה באופן פיזי על ביצוע טיפולים.
4. בחוות דעתו מיום 18/03/12 כתב המומחה כי התבקש לבדוק את השאלה האם הפגמים שנמצאו ביינות נגרמו עקב אירוע תאונתי או אירוע מסוג אחר. לדבריו, הוא אינו יודע מה ההגדרה המשפטית של "אירוע תאונתי", ולפיכך הוא נתן התייחסותו המקצועית לתופעות הקשורות לעניין.
5. המומחה ציין כי הזדמן לו פעמים רבות לגלות פגמים ביינות שנגרמו עקב תסיסה אצטית שהתפתחה בהם כמו ביינות הנידונים; תקלה מסוג זה הינה אחת מהתקלות הנפוצות ביצור יין בכל יקב בעולם.
6. כאמור לעיל, לפי מומחה התובעת, הסכנה של הפיכת יין לחומץ אורבת לכל יין, כמו שסכנת התנגשות אורבת לכל נהג. עם זאת, כאשר מתרחש אירוע של החמצת היין, הוא מוגדר כאירוע שלא צריך לקרות. למרות, שכאמור, בהרבה יקבים בארץ ובעולם, גם בטיפולים של הייננים המקצועיים והמנוסים ביותר, תופעה כזו מתרחשת והסכנה שהיא תתרחש מטרידה כל יינן מבציר לבציר. לכן, כל יינן משתדל לזהות את הפעלתה הבלתי רצויה של התסיסה האצטית כמה שיותר מוקדם, על ידי בדיקות קפדניות של תירוש ענבים ויינות, ביחוד כשהיינות מוגדרים צעירים.
7. לדברי המומחה, התרחשות התסיסה האצטית קורית על יסוד התופעות הבאות:
   1. חוסר בהגנת תירוש ענבים והיין הצעיר נגד התחמצנות על ידי חמצן האוויר.
   2. טמפרטורה גבוהה של שמירת היין.
   3. הבשלה גבוהה של הענבים, היוצרת רמת סוכר גבוהה מאוד, דבר המהווה גם סימן לענבים איכותיים.
   4. התארכות איטית של תהליך התסיסה האלכוהולית, ובמיוחד בסיומה או הפסקה פתאומית (שלא ניתן לצפותה מראש) של התסיסה האלכוהולית.
8. עוד קבע המומחה שעל ידי בקרה מעבדתית צמודה היה ניתן לגלות את תהליך הקלקול בשלב מוקדם יותר ובכך לא לאפשר לריכוזים של חומצת חומץ להגיע לרמות כל כך גבוהות ולא לתת לתסיסה אצטית להתפשט לאחוז ניכר ממלאי יינות היקב (יינות של שלושה בצירים, יינות גם בתפזורת וגם מבוקבקים), ואז יתכן שניתן היה לרפא את הקלקול.

מהו "אירוע תאונתי כלשהו".

1. המדובר בהגדרה רחבה ביותר, המורכבת למעשה משני חלקים: המונח "אירוע תאונתי" והמונח "כלשהו". המונח האחרון מרחיב את הסיכון ומאידך המונח הראשון יכול להביא לפרשנות מצמצמת של המונח "תאונה".
2. ההגדרה המילונית של המונחים היא:

"אירוע - 1. מקרה, מאורע; 2. הופעה מתוכננת" (מילון אברהם אבן שושן, "המלון החדש", הוצאת קרית ספר בע"מ, ירושלים (להלן: "מלון אבן שושן"), בעמוד 156.

"תאונה - מקרה-אסון, תקלה, תקרית שגרמה לפציעה או לנזק חמור" (מילון אבן שושן, בעמוד 2811).

1. בהקשר הביטוחי, יפים לענייננו דבריו של המלומד יעקב קיהל, בספרו "ביטוח חבויות בישראל", ההוצאה לאור המכללה לביטוח ע"ש יעקב שריר ליד איגוד חברות הביטוח בישראל, בעמוד 13:

"ההבחנה השנייה שאנו נזקקים לה בדוננו ב"נזק" כמשמעו בפוליסה היא במידת היותו "תאונתי". בתי המשפט נדרשו לסוגיה זאת לא אחת וב-ע"א 414/66 שרה פישביין נ. דגלס ויקטור פול ע"י מזרח שירות לביטוח (פד"י כ"א (2) 453) הוגדר המונח כמתייחס לכל מאורע בלתי צפוי ובלתי מתוכנן הגורם לנזק... ההגדרה דנן מדגישה את שני מרכיבי התאונה – היותה מקרית ובלתי צפויה והיותה פתאומית וחריגה. במונח "מקריות" אנו מבינים כי האירוע לא היה מתוכנן על ידי המבוטח וכי לא ניתן היה לצפות את קרותו ואת תוצאותיו. ...

במונח "פתאומיות" אנו מבהירים את חד-פעמיותו של האירוע, את היותו נובע מהתפתחות יוצאת דופן של הנסיבות ואת העובדה שאינו הדרגתי."

1. בתא"מ (שלום חיפה) אלבז נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, מיום 23.3.2011) התייחס בית המשפט להגדרת המונח "תאונה" וקביעותיו קולעות לענייננו:

"תאונה הינה אירוע בלתי מתוכנן, בלתי צפוי, ישיר, המתרחש בפתאומיות במקום מוגדר.

ישנם איפוא ארבעה תנאים החייבים להתקיים על מנת שהאירוע נשוא התביעה דנן יחשב כתאונה, ואני סבורה כי אכן כולם מתקיימים במקרה דנן. במקרה דנן התדלוק השגוי היה: בלתי מתוכנן, בלתי צפוי, ישיר ופתאומי."

1. בת"א (מחוזי י-ם) 6199/04 טופ גן ורסאי ירושלים בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, מיום 10.5.2015) (להלן: "עניין ורסאי") התייחס בית המשפט לשאלה מהו "אירוע תאונתי" בהקשר של פוליסות ביטוח, תוך שהוא עורך סקירה של פסקי הדין המהווים את ההלכה בעניין, וקבע:

"הדרישה לכך שהנזק המכוסה בפוליסה ייגרם כתוצאה מאירוע תאונתי בלתי צפוי, מבטאת עיקרון יסוד בדיני ביטוח לפיו אין ביטוח של נזק שהינו בגדר הוודאי (ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822, 839). אלמנט אי-הוודאות בהתממשות הסיכון המבוטח, הוא אבן הראשה בכל חוזה ביטוח. הסיכון הוא אחד מארבעת יסודותיו של מקרה הביטוח (לצד יסוד הנזק, יסוד הסיבתיות ויסוד הזמן: ע"א 3182/02 אשד (1980) מהנדסים ויועצים תעשייה ניהול ומכון בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 179, 188).

יסוד הסיכון הנו הכרחי להתגבשותה של אחריות ביטוחית: "באין סיכון אין ביטוח" (ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 834). "נקודת המוצא להגדרת אותו סיכון הינה מטרתו הבסיסית של חוזה הביטוח – הענקת הגנה למבוטח מפני סיכונים ולא מפני ודאות" (שם, שם). מטרה בסיסית זאת גוררת אחריה את הדרישה שהאירוע אשר כלפי התרחשותו נעשה הביטוח, לא יהיה סתם אירוע אלא אירוע מסוג של "מקרה": "המרכיב החשוב בביטוי 'מקרה ביטוח' הוא היותו 'מקרה', היינו, לא ניתן לצפות מראש אם יתרחש, ובמקרה של ביטוח חיים – מתי יתרחש. לשון אחר, במושג 'מקרה ביטוח' מתגלמת אחת מתכונות היסוד של מוסד הביטוח – הביטוח מגן על המבוטח מפני אירועים בלתי צפויים" (ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (כרך ראשון, 2005) עמ' 182; ראו עוד מ' יפרח, ר' חרל"פ, ששון – דיני ביטוח (מהדורה שניה, 2001) 227; י' אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שניה, 2009) 412)."

1. בית המשפט קובע, כי על מנת שמקרה ייחשב "מקרה ביטוח", עליו לגלם את אחת מתכונות היסוד של מוסד הביטוח ולהיות בגדר מקרה בלתי צפוי.
2. בהמשך הדברים קובע בית המשפט בעניין ורסאי, כך:

""מקרה ביטוח" הוא אפוא מקרה שהתרחשותו בעת רכישת הביטוח צריכה להיות מוטלת בספק. הדרישה ל"תאונתיוּת" הנה ביטוי נרדף לדרישה לאקראיות הנזק. בהתאם לכך נאמר בפרשת סלע (עמ' 325) כי נזקים שהנם "פרי של פגם טבעי או של תכונה פנימית של הרכוש המבוטח" אינם באים בגדרו של "אירוע תאונתי". ועוד נאמר שם (בעמ' 323) כי "מקובל להבחין בשתי משמעויות של הביטוי 'אירוע תאונתי': האחת, סובייקטיבית, מתייחסת אל מאורע כתאונתי בשל אי היותו פרי מעשה (או מחדל) מכוון או מתוכנן מצדו של המבוטח; השנייה, אובייקטיבית, פניה אל מהלך העניינים הלא טבעי שהוביל לנזק... אין לראות בנזק פרי 'תאונה' מקום בו גרימתו הינה תוצאה של מהלך העניינים הטבעי והרגיל.

לגבי המשמעות הסובייקטיבית של הביטוי "אירוע תאונתי", הובהר בפרשת סלע (עמ' 325) כי "רשלנותו של המבוטח אינה שוללת את היותו של הנזק פרי אירוע תאונתי ואינה הופכת את הנזק לוודאות", ולפיכך מקומה של שאלת רשלנות המבוטח "אינו בדיון על הכיסוי הביטוחי הכולל (נזק או אובדן תאונתי או בלתי צפוי מכל סיבה שהיא), אלא בדיון על החריגים לכיסוי זה" (ראו בדומה פרשת אשד, עמ' 189-188)...

כאמור, בנוסף להיבט התאונתי-הסובייקטיבי של האירוע, צריך שהאירוע יהיה בעל אופי תאונתי גם מהבחינה האובייקטיבית. אילו התמוטטות רצפת האולם הייתה נגרמת אך ורק מהשימוש בשיטת ה"פל-קל" בעת הקמת המבנה, כי אז לא היה ניתן לראות בהתמוטטות משום אירוע תאונתי. במצב כזה, אף שההתמוטטות ארעה בנקודת זמן מוגדרת וממוקדת, מאחר שמקורה בשיטת בניה לקויה שקיננה בנכס כל העת מאז הקמתו, לא היה בנמצא אירוע חיצוני ואקראי שגרם לנזק, אלא הסיבה הבלעדית לנזק הייתה פגם הנובע מטבע בריאתו של הבנין, שהיה טבוע בו מאז ומתמיד. פגם אינהרנטי שכזה עושה את התרחשות הנזק לוודאית, וככזה אינו מסוגל לחולל אירוע תאונתי (פרשת סלע, עמ' 324; פרשת נווה גן, עמ' 322).

דא עקא, שבהתאם להסכמת הצדדים, התמוטטות הרצפה נבעה לא רק מהשימוש בשיטת ה"פל-קל". על פי ההסכמה הדיונית, "התמוטטות המבנה נבעה מפגם או פגמים שהיו טבועים בו קודם לכן, ובצירוף עומס המשקל שנגרם בעת ריקוד של כ-300 עד 400 אנשים ברחבת הריקודים". כלומר, ההתמוטטות נבעה משילובם יחד של שני גורמים: גורם ראשון – הפגם שהיה טבוע במבנה (שיטת ה"פל-קל"); גורם שני – העמסת משקל של פעילות ריקוד המתבצעת על ידי מאות אנשים בקטע מתוחם (רחבת הריקודים) של הרצפה בעלת הפגם הטבוע. הסכמה זאת שוללת את הגדרת האירוע כאירוע ודאי ולא תאונתי. מספר טעמים לכך:

ראשית, נזק הנגרם מפגם הטבוע בנכס מעצם בריאתו אינו נחשב לאירוע תאונתי, משום שנעדר ממנו יסוד חוסר הוודאות שבהתרחשות הנזק (אליאס, לעיל, בעמ' 413; ולר, לעיל, בעמ' 182; ד' מ' ששון, דיני ביטוח (1988) 115-110; ת"א (שלום חיפה) 1031/00 ליפשיץ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (26.3.04) בפסקה 6). פועל יוצא מכך הוא, שגם כאשר טבוע בנכס המבוטח פגם פנימי, אין בנתון זה כשלעצמו לשלול אירוע תאונתי, אלא נדרש להראות בנוסף שאותו פגם פנימי צפוי היה לגרום בוודאות לנזק, במסגרת מהלך העניינים הטבעי והרגיל. מטעם זה נפסק כי כאשר התרחשות הנזק בשל פגם פנימי הטבוע בנכס לא הייתה צפויה בכל מקום ובכל מצב אלא רק בהתקיימם של תנאים חריגים, אין לומר כי הנזק שהתרחש בפועל היה נזק ודאי שאינו מכוסה בפוליסה (ע"א 126/80 Guardian Eastern Insurance Company Ltd נ' א' רוסמן ושות' בע"מ, פ"ד לו(3) 295, 299-298). הוא הדין לענייננו: מאחר שהתמוטטות הרצפה לא הייתה צפויה בכל עת ובכל מצב, אלא התרחשה רק בנקודת זמן קונקרטית בה נמצאו בין 300 ל-400 אנשים במצב של ריקוד ברחבת הריקודים, המתרכזת באמצע האולם ושטחה (כ-100 מ"ר) עומד על פחות מעשירית שטח כל האולם (סעיף 16 לתצהיר עדות ראשית של תובע 6), אין לומר כי ההתמוטטות הייתה נגרמת בוודאות בשל הבניה הלקויה בשיטת ה"פל-קל" גם אלמלא עומס המשקל שיצרו מאות הרוקדים על מקטע צר וממוקד באולם."

1. קולעות לעניין זה קביעותיו של בית המשפט העליון בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח', פ"ד מז(1) 311 בעמודים 322-324:

""אירוע תאונתי" או "תאונה" אינם קלים תמיד להגדרה, וזו עשויה להשתנות לפי ההקשר ונסיבות העניין. לעתים קל יותר להגדיר איזה אירוע אינו בגדר המונחים הללו.

...

מקובל להבחין בשתי משמעויות של הביטוי "אירוע תאונתי": האחת, סובייקטיבית, מתייחסת אל מאורע כתאונתי בשל אי היותו פרי מעשה (או מחדל) מכוון או מתוכנן מצדו של המבוטח; השנייה, אובייקטיבית, פניה אל מהלך העניינים הלא טבעי שהוביל לנזק ( 789parkington ,supra , at& macgillivray). אכן, אין לומר שהנזק הוא "תאונתי" כאשר הוא פועל יוצא של פעולה מכוונת של המבוטח (או של המוטב), ובמקרה כזה פטור המבטח מחבותו (סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, אשר מכוח סעיף 39(א) לחוק אין להתנות עליו; ששון, בספרו הנ"ל, בעמ 72ואילך; לאפשרות התניה על כלל זה באנגליה ראה 74( 1990,th ed by r. Merkin6, london) R. Colinvaux ,law of insurance). כן אין לראות בנזק פרי "תאונה" מקום בו גרימתו הינה תוצאה של מהלך העניינים הטבעי והרגיל...."

1. סיכומו של דבר: "מקרה ביטוח" הוא מקרה שהתרחשותו בעת רכישת הביטוח מוטלת בספק. הנזק שנגרם כתוצאה ממקרה ביטוח הוא נזק אקראי ובלתי צפוי, שלא ניתן היה לחזות מראש כי יקרה בוודאות.
2. במקרה דנן, נקבע כי מקרה ביטוח יהיה, בין היתר, "אירוע תאונתי כלשהו". לפי הפסיקה, נזק הנגרם מפגם הטבוע בנכס מעצם בריאתו אינו נחשב לאירוע תאונתי, משום שנעדר ממנו יסוד חוסר הוודאות שבהתרחשות הנזק.
3. בענייננו, כפי שצוין בחוות דעת המומחה מטעם התובעת, הנזק שנגרם ליין של התובעת הוא נזק צפוי, שיכול לקרות לכל יין מסוג זה, בכל יקב, לאור תכונותיו של היין.
4. מעבר לכך, אף בהתאם לשתי המשמעויות של הביטוי "אירוע תאונתי", כפי שפורשו בפסיקה, המקרה דנן אינו נופל לגדר "מקרה ביטוח". כך, מן הבחינה הסובייקטיבית, הנזק במקרה דנן הינו פרי מחדליה של התובעת באופן טיפולה ביין. ומן הבחינה האובייקטיבית, הנזק שנגרם ליין הינו בגדר תוצאה של מהלך העניינים הטבעי והרגיל.
5. זאת ועוד, בענייננו, הנזק שאירע ליין לא נגרם כתוצאה מאירוע פתאומי, חד פעמי, אלא שמדובר בתהליך הדרגתי שהתרחש ביין כתוצאה מהתנהלות לקויה של התובעת, כעולה מחוות דעתו של לא אחר מהמומחה מטעמה של התובעת עצמה.
6. לשם ההמחשה, אילו הנזק היה נגרם עקב שינוי פתאומי בטמפרטורת היקב, או בלחות האוויר, כתוצאה מתקלה במקררים או במערכת מיזוג האוויר, ניתן היה לראות בנזק כנגרם עקב אירוע תאונתי.
7. לאור התוצאה אליה הגעתי, כאמור לעיל, ביישום מבחני הפסיקה לקיומו של "אירוע תאונתי" על עובדות המקרה שלפניי, אין לי אלא לקבוע, כי לא התקיים "מקרה ביטוח" מאחר והנזק לא נגרם כתוצאה מ"אירוע תאונתי", אלא כתוצאה מתהליך טבעי והדרגתי של תסיסה שהגורם המדויק לה לא הוכח עד תום, דבר שהביא לקלקול היין. על כן, הנזק שאירע כלל אינו נופל לגדרי הפוליסה.
8. בהקשר זה יצוין, כי דברי המומחה לפיהם: "מדובר בארוע שלא צריך לקרות" אינם יוצרים "ארוע תאונתי" יש מאין. שכן, אם היינו אומרים כי קלקול היין בנסיבות שהוכחו לפניי, מבלי שהוכח אירוע תאונתי שגרם לקלקול או האיץ את התפתחותו של הקלקול, הינו מבין הסיכונים הכלולים בפוליסה - היינו הופכים את הפוליסה למעשה לתעודת אחריות בפני קלקול היין, והיינו הופכים את המילים בפוליסה "אירוע תאונתי" לאות מתה וחסרת משמעות.
9. זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה כי קלקול היין נגרם עקב חדירה בלתי צפויה של חומרים או גופים זרים או בלתי כשרים ליין, וטענת ב"כ התובעת בסיכומיו לעניין זה, נטענה בלא כל תשתית ראייתית ולפיכך גם טענה זו נדחית.

סוף דבר

1. משקבעתי כי לא התרחש מקרה ביטוח, ממילא אינני נדרש לדון בשיעור הנזק או בתחולת הגבלת האחריות ל-10% מסכום הביטוח.
2. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה, התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט בסכום כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ו, 24 מאי 2016, בהעדר הצדדים.