בפני תובענה לתשלום תגמולי ביטוח ופיצוי בגין מלאי יינות שנפגם והתקלקל.

התובעת היא חברה העוסקת בגידול ענבים ליין, בייצור יין ובשיווקו והבעלים של יקב "נחל עמוד".

נתבעת 1 היא חברת ביטוח, שמכרה והנפיקה לתובעת פוליסת ביטוח בשם "כלל ליקב". נתבעים 2 ו – 3 הם סוכני הביטוח וסוכנות הביטוח אשר תיווכו בין התובעת לבין הנתבעת ופעלו כשלוחה של הנתבעת במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח.

לטענת התובעת, ביום 15.1.2007 "או בסמוך מיד לפני כן" התגלה למר אבי אבו, מנהל ובעל השליטה בתובעת, כי כל היינות שביקב מקולקלים (סעיף 21 לתצהירו, להלן – מר אבו, מקרה הביטוח, בהתאמה). "הגילוי" נמסר למר אבו על ידי בנו ערן. ערן היה היינן של היקב (סעיף 22 לתצהיר; להלן - ערן).

הטענות הראשונות שיש לדון בהן הן טענות הנתבעת, שהתובעת לא הוכיחה את מועד קרות האירוע וטענת ההתיישנות. לטענת הנתבעת, מבוטח התובע תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח נדרש להוכיח, כי הסיכון שהתממש הוא אחד הסיכונים המכוסים בפוליסת הביטוח וכי סיכון זה התממש במהלך תקופת הביטוח, שהיא, במקרה דנן: 1.6.2006 עד 31.1.2007.

יצויין בעניין זה, שהיקב לא היה מבוטח לפני 1.2.2006 וגם לא לאחר 31.1.2007 (עמ' 21 לפרוטוקול).

לטענת מר אבו הנזק ליין התגלה לראשונה סמוך ליום 15.1.2007, במהלך בדיקה שגרתית של טיב היין, בדיקה שנעשתה על ידי ערן, היינן של היקב ובנו של מר אבו (להלן – ערן).

בעקבות כך ועל פי המלצת סוכן הביטוח הוזמן המומחה, ד"ר ארקדי פפיקיאן (להלן – ד"ר פפיקיאן), להגיע ולבדוק את מצב היין (פרק ג' לתצהירו של מר אבו). לטענת התובעת, המסקנה היחידה מבחינה הגיונית ומשפטית היא, שהנזק אירע סמוך למועד התגלותו, במהלך חודש ינואר 2007, דהיינו – במהלך תקופת הביטוח (סעיף 2.10 לסיכומי התובעת).

גרסה התובעת נסתרת לכאורה על פי האמור ב"טופס התביעה" (נספח ג' לתצהירו של סוכן הביטוח, מר ויקטור סולימאני, להלן – ויקטור, נספח ג', בהתאמה). בטופס התביעה נרשם, "עפ"י דבריו של בודק יינות מקצועי, המקרה קרה במהלך שנים 04/05/06. אי סדרים בצוות טכנולוגי וצפיפות המקום גרמו לנזק והיינות החמיצו". מר אבו התייחס לטופס התביעה בסעיף 25 לתצהירו. מר אבו מציין בתצהירו, שהוא זה שרשם את הדברים בטופס התביעה, "מילאתי טופס שמסר לי הסוכן", אך משנה את נוסחם. בתצהיר נרשם, שהיינות שהתקלקלו היו מהשנים 2004, 2005 ו – 2006 ולא שהנזק אירע או "שהמקרה קרה" בשנים אלה. כאשר נחקר על כך בחקירתו הנגדית שינה מר אבו את גרסתו וטען, שמילא טופס תביעה אבל לא את נספח ג', אלא טופס תביעה אחר. טענה כבושה זו לא נטענה במסגרת הליכי גילוי המסמכים וגם לא במסגרת תצהירו של מר אבו והועלתה לראשונה אך בחקירתו הנגדית והיא תלויה על בלימה.

גרסתו של ויקטור, סוכן הביטוח, לעניין זה היא, ששלח למר אבו טופס תביעה ריק והטופס מולא על ידי מר אבו או על ידי מי מטעמו (סעיף 15 לתצהיר ויקטור). תמיכה לגרסתו של ויקטור ניתן למצוא בתשובה מס' 12.1 לשאלון, אשר נתנה על ידי ערן, היינן של היקב, "ההודעה נמסרה לסוכן הביטוח שלנו – מר ויקטור סולימני ע"י אבי באמצעות הטלפון. בהמשך, לפי בקשת הסוכן, נשלחה גם הודעה בכתב" (נ/2).

נספח ג' הוא נספח אותנטי שנערך ב"זמן אמת" ויש להעדיף את אשר נאמר בו על גרסאות מאוחרות יותר, שבאות לשנות מהכתוב בו על מנת לתמוך בגרסתו הנוכחית של מר אבו.

התובעת צריכה היתה ויכולה היתה יכולה לנסות להוכיח את מועד התממשות הסיכון המבוטח ואת מועד גילוי הנזק הן על ידי הגשת תצהיר עדות ראשית של ערן, "שהוא היינן של היקב, אשר מטפל בייצור היין, מפקח עליו ועוקב אחת התפתחותו, תוך ביצוע טעימות ומדידות במכשירי מעבדה שונים, כמקובל" (סעיף 22 לתצהירו של מר אבו), הן על ידי הצגת רישומי הטעימות וממדידות המעבדה והן על ידי העדתם של ייננים מקצועיים אשר טעמו מעת לעת מיינות היקב (נספח 7 לכתב התביעה המתוקן).

דבר מכל אלה לא נעשה.

אי הצגת הרישומים והבדיקות, אי העדת הייננים ובעיקר – אי העדתו של ערן, פועלים לחובת התובעת ומטילים צל כבד על גרסתה.

עוד יצויין, שעדותו של ד"ר פפיקיאן לגבי מועד גילוי הנזק יכולה להוות, לכל היותר, עדות מפי השמועה, שכן הגיע ליקב על פי הזמנה של מר אבו וכי הפעם הקודמת בה ביקר ביקב היתה לפחות 3 שנים קודם לכן (עמ' 33 לפרוטוקול). עוד יצויין, שתצהיר תשובות לשאלון אינו מהווה תחליף לתצהיר עדות ראשית ולא ניתן להסתמך עליו כראיה. אילו התובעת חפצה להעיד את ערן היה עליה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ולהעמידו לחקירה נגדית על התצהיר. לא מצאתי ולא ראיתי כל הסבר מתקבל על הדעת להימנעות מהעדתו של ערן, היינן של היקב. הדבר מעורר פליאה רבה, בעיקר לאור עדותו של מר אבו לפיה, "אני לא מומחה ליין, לא מבין ביין, לא עסקתי בבדיקות ביקב, מי שטיפל בצד המקצועי היה הבן שלי ולא אני" (עמ' 25 לפרוטוקול).

לאור כל האמור המסקנה המתבקשת היא, שהתובעת הסתירה ומסתירה הרישומים ואת המדידות ואת העדים הרלוונטיים ולא השכילה להוכיח את המועד בו אירע "מקרה הביטוח", המהווה חלק מעילת התובענה. לפיכך, דין התובענה להידחות, מטעם זה בלבד.

עוד טוענת הנתבעת, שעילת התובענה התיישנה. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 קובע, שתקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא "שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". התובענה דנן הוגשה ביום 30.12.2009. לפיכך, אם מקרה הביטוח אירע לפני 30.12.2006, התובענה התיישנה. בעניינינו, כאמור לעיל, התובעת לא השכילה להוכיח, ואף נמנעה מכך במכוון, מתי קרה מקרה הביטוח ואימתי נולדה עילת התובענה.

יתירה מזאת, ד"ר פפיקיאן קבע בחוות דעתו, ש"ריחות חזקים של חומץ וריכוזים גבוהים של חומצה נדיפה ביינות... מצביעים בצורה חד משמעית על התפתחות עמוקה וממושכת של תסיסה אצטית... ביינות במהלך יישונם ושמירתם בחביות עץ אלון ובקבוקי זכוכית גדולים" (סעיף 4.א. לחוות הדעת). עוד נאמר בחוות הדעת, שהסיבות לקלקול היינות הן "אי ביצוע טיפולי הגנה ליינות... מעקב מעבדתי לא מספק אחרי תהליכים טכנולוגיים ביקב... צפיפות המיכלים... דבר המקשה באופן פיזי על ביצוע טיפולים טכנולוגיים, אבחנה ויזואלית ודיגום של יינות ממיכלים שונים" (סעיף 6.ג. לחוות הדעת).

דהיינו, מדובר בתהליך המתפתח לאורך זמן ולא באירוע חד פעמי המביא ל"קלקול" היין. ד"ר פפיקיאן מוסיף ומסביר, שניתן היה לגלות את קלקול היין על ידי בדיקות טעימה או על ידי בדיקות PH (עמ' 35 לפרוטוקול).

מר אבו, המצהיר מטעם התובעת, עסק בעיקר בארגון הלוגיסטי של היקב, לא היה מעורב בבדיקות המעבדה ואינו מתמצא בבדיקות הטעימה. מאידך, בעל המקצוע אשר ביצע את הטעימות ואת הבדיקות היה בנו ערן (עמ' 15 לפרוטוקול). ערן לא הובא לעדות ולמר אבו אין כל מושג איזה בדיקות נעשו על ידי בנו (עמ' 17 לפרוטוקול).

התובעת היתה יכולה להצביע על המועדים בהם התרחש תהליך הקלקול על ידי הצגת הרישומים והבדיקות הרלוונטיות והיתה יכולה לשכנע, שהתהליך החל במהלך שלוש השנים שקדמו להגשת התובענה ואולם נמנעה מלעשות כן.

ההימנעות מהעדתו של ערן ואי הצגת הרישומים והבדיקות מוליכות למסקנה, שיש דברים בגו וכי הצגת המסמכים והעדתו של ערן היו פועלים כנגד התובעת ומצביעם על כך, שעילת התובענה התיישנה.

לאור האמור עד כאן, אין מנוס מדחיית התובענה. זאת, מבלי להיזקק ליתר טענות הצדדים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏י"ח סיון, תשע"ד‏, 16 יוני, 2014, בהעדר הצדדים.