פתח דבר

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, 79 עבירות לפי סעיף 117 (ב1) ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") וכן שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין").
2. הנאשם הינו רואה חשבון במקצועו ובבעלתו משרד לראיית חשבון הממוקם ברח' החשמונאים בת"א (להלן: "המשרד").
3. בחלק הכללי של כתב האישום נטען כי במהלך השנים 2002-2007, שימש הנאשם כרו"ח של החברות בילבו החזקות בע"מ (להלן: "בילבו"), פיא תעשיות ותקשורת בע"מ (להלן: "פיא") ותקשורת בטוחה בע"מ (להלן: "תקשורת"), וכן הוציא תלושי שכר עבור החברות א.ר.מ.ס. אחזקות בע"מ (להלן:"ארמס") וסורמי השקעות ופיתוח בע"מ (להלן: "סורמי").

סורמי וארמס היו בשליטתו של יניב בן דוד (להלן: "יניב") והדבר היה בידיעתו של הנאשם.

פיא ותקשורת הינן חברות עתירות כח אדם, אשר ביצעו עסקאות אמת מול לקוחותיהן. על מנת להקטין את חבות המס שלהן, נוכו בפיא ותקשורת, באמצעות הנאשם ובסיועו חשבוניות מס פיקטיביות על שם סורמי וארמס.

1. על פי עובדות האישום הראשון, במהלך השנים 2002-2007, ניהל הנאשם במסגרת המשרד את הנהלת החשבונות של פיא ותקשורת ואף שימש כרו"ח שלהן.

על מנת להקטין את תשלומי המס בהן היו חייבות למנהל מס ערך מוסף, קיבלו פיא ותקשורת, אשר נשלטו על ידי יניב, מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שם סורמי וארמס, אשר אף הן בשליטתו של יניב, זאת מבלי שעשו או התחייבו לעשות את העסקאות לגביהן הוצאו (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות").

חרף ידיעתו כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות, אשר לא נעשתה עסקה בגינן, וחרף חובת האמון אשר הינו חב לרשויות המס מתוקף תפקידו, רשם הנאשם את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות של פיא ותקשורת וניכה שלא כדין את סכומי המס המגולמים בהם בדיווחיהן התקופתיים למנהל מס ערך מוסף.

סך כל החשבוניות הפיקטיביות שקיזזו פיא ותקשורת הינו 113,134,517 ₪, כולל מע"מ וסכום המס הנובע מהן הינו 15,812,777 ₪.

1. על פי עובדות האישום השני, במהלך השנים 2005-2007, ניהל הנאשם במסגרת המשרד ובאמצעות עובדיו את הנהלת החשבונות של בילבו ואף שימש כרו"ח של החברה.

ביום 04.09.07, נעצר יניב, מנהל בילבו, ע"י משטרת ישראל בחשד לביצוע עבירות מס בקשר לפעילותו בחברה זו.

באותו יום, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, התקשר הראל בן דוד, אחיו של יניב (להלן: "הראל") אל הנאשם וביקש כי יגיע בדחיפות לבית הממוקם ביהוד (להלן: "הבית"). הנאשם נעתר לבקשה ופגש בבית בשני אחיו של יניב, הראל ותום בן דוד (להלן: "תום").

במהלך הפגישה, אמר הראל לנאשם כי יש למחוק את קבצי בילבו ממחשביו של הנאשם, המצויים במשרד, וזאת מתוך כוונה להעלימם וכן הורה לתום להתלוות אל הנאשם למשרד, לצורך ביצוע הפעולה.

בסמוך לשעה 20:00, הגיעו הנאשם ותום למשרד, שם הפנה הנאשם את תום למחשב בו עשתה שימוש ראיסה שובייב (להלן:"ראיסה"), עליו היו שמורים, בין היתר קבצי המחשב הרלוונטיים לבילבו.

תום החל למחוק את כל הקבצים הרלוונטיים לבילבו, השמורים במחשב, ביודעו כי הם עשויים להיות דרושים כראיה בהליך שיפוטי ובכוונה למנוע זאת.

בסמוך לשעה 20:30, עזב הנאשם את המשרד בהותירו את תום בגפו.

בהמשך, עזב תום את המשרד בהוציאו ממנו את קלסרי הנהלת החשבונות של בילבו לשנים 2006-2007. בנוסף, נטל עימו תום מהמשרד, מחשב אחר, אשר הכיל גם הוא, קבצים של בילבו.

1. במענה לכתב האישום אישר הנאשם כי עסק בראיית חשבון במסגרת המשרד. עוד אישר כי שימש כרואה החשבון של בילבו, פיא ותקשורת ואולם לטענתו ידע כי אך בילבו מצויה בשליטתו של יניב. מעבר לכך, כפר הנאשם בכלל המיוחס לו.
2. בסופו של יום, כעולה מסיכומי ההגנה, אין עוררין בהקשר לאישום הראשון, על כך שיניב פעל במתווה עברייני, בין היתר, באמצעות החברות נשוא כתב האישום, להן העניק הנאשם שירותים חשבונאיים שונים. (עמ' 176 לפרוטוקול)

אף עלה מסיכומי ההגנה כי בשלב כלשהו, במהלך התקופה הרלוונטית, נעור חשד בליבו של הנאשם, בנוגע לאמור לעיל, אשר השתכלל לכלל מודעות, בעקבותיה התפטר הנאשם מכלל תפקידיו, בחברות אלה. (עמ' 181 לפרוטוקול)

ב"כ הנאשם מיקד את טיעוניו באשר לשלב בו התגבשה מודעותו של הנאשם, המקימה את היסוד הנפשי הנדרש להוכחת העבירות המיוחסות לו. וזאת לשיטתו, בדיעבד ובמועד החקירה נשוא כתב אישום זה. זאת להבדיל מחשד, אשר הגם שהתעורר בליבו של הנאשם, לא די בו, כדי לגבש את היסוד הנפשי הנדרש לחייבו בפלילים. (עמ' 176, 181 ו-182 לפרוטוקול)

1. באשר לאישום השני, טען ב"כ הנאשם בסיכומיו, כי הנאשם כשל בעת שאיפשר להראל ולתום ליטול את המחשב מהמשרד ואולם כפר כי מעשיו מקימים את העבירה המיוחסת לו. וביתר שאת, בעת שנבעו מהיותו קורבן לסחיטה ואיומים. (עמ' 182 לפרוטוקול)

דיון והכרעה

האישום הראשון

1. כתב האישום מייחס לנאשם כי במסגרת תפקידו כרואה חשבון, סייע לפיא ותקשורת, להתחמק מתשלום מס. בכך שרשם את החשבוניות, תוך שהינו מודע להיותן פיקטיביות, בספרי הנהלת החשבונות של פיא ותקשורת וניכה שלא כדין את סכומי המס הגלומים בהם, בדיווחיהן התקופתיים למנהל מע"מ.
2. בגין האמור לעיל מיוחס לנאשם ביצוע עבירה בניגוד לסעיף 117 (ב1) ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק שזהו נוסחו:

"117

(ב1) מי שפעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, דינו - מאסר 5 שנים.

(ב2) נעברה עבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) בנסיבות מחמירות, דינו של העושה - מאסר 7 שנים או קנס פי 5 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; בסעיף זה, "נסיבות מחמירות" - אחת מאלה:

....

(2) נגד העבריין הוגשו למעלה מ-6 אישומים בשל עבירות לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), בתקופה של שלוש שנים;

1. העבריין, במעשיו, הביא להתחמקות או להשתמטות מתשלום מס, בסכום העולה על כפל הסכום הקבוע כקנס בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין."

8. המדובר בעבירה התנהגותית, המשלבת יסוד של מטרה, לשמה נעשה המעשה. היסוד הנפשי הנדרש להוכחתה הינו מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות.

עוד נקבע באשר ליסוד הנפשי של מודעות בסעיף 20 (ג)(1) לחוק העונשין כדלקמן:

"רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם".

עדותו של יניב

1. לשם הוכחת היות החשבוניות נשוא כתב האישום, פיקטיביות ואודות הנסיבות בהן הוצאו, הובא לעדות מטעם התביעה, יניב.

במהלך עדותו עלה כי הורשע על פי הודייתו, ביום 14.4.10, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום אשר ייחס לו בין היתר ביצוע עבירות מס הנוגעות לחשבוניות הפיקטיביות נשוא התיק שבפני, אשר הוצאו על ידי ארמס וסורמי, לפיא ותקשורת, שבשליטתו. (ת/52-ת/54)

1. בעדותו בבית המשפט, נמנע יניב מלאשר את היות החשבוניות פיקטיביות ושב וטען כי הודה במיוחס לו בכתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, משיקולי נוחות. יניב אף נמנע מלאשר את תוכן האמור בהודעתו ת/63 (להלן: "ההודעה") אשר נגבתה ממנו בבית האסורים, ביום 27.06.12, עובר למתן עדותו בבית המשפט. הוא שב וטען כי כלל האמור בה אינו משקף את מצב הדברים לאמיתו, אלא הפליל את הנאשם ממניעי נקם, לאחר שהלה הפלילו בגרסתו.

לאור זאת הוכרז יניב כעד עוין וההודעה התקבלה בהסכמה, מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות.

11. בהודעה פירט יניב את השיטה בה פעל על מנת להתחמק מתשלום מס בחברות שבשליטתו (להלן: "השיטה").

השיטה הושתתה על קיומן של חברות, דוגמת פיא ותקשורת, שבשליטתו של יניב, אשר קיימו פעילות עסקית אמיתית עם לקוחותיהן. חברות אלה קיבלו לכאורה שירותי כוח אדם, מקבלן משנה- חברות אחרות דוגמת סורמי וארמס, אשר הגם שהיו גם הן בשליטתו של יניב, נרשמו על שם אחרים. ואלה האחרונות, על שם רוני מימון (להלן: "רוני"), על מנת להסוות כל קשר כאמור.

עוד עלה מההודעה כי סורמי וארמס הנפיקו לפיא ותקשורת, חשבוניות בסכומים גבוהים, שלא שיקפו את מצב הדברים לאשורו. פיא ותקשורת רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות שלהן וניכו שלא כדין את סכומי המס הגלומים בהן בדיווחיהן התקופתיים למנהל מע"מ, על מנת להקטין את חבות המס.

בהודעה פירט יניב בנוסף כי עובר ל-15 לכל חודש, נהג הנאשם לחשב את חבות המע"מ של פיא ותקשורת, המשתקפת לאמיתה מההוצאות וההכנסות של הפעילות העסקית שניהלו. לאחר מכן נקב יניב באופן שרירותי בסכום המע"מ אותו ייאות לשלם ובהתאם לכך, נקבעו הסכומים, אשר ירשמו בחשבוניות סורמי וארמס. זאת על מנת להפחית את חבות המע"מ, באמצעות גידול פיקטיבי של ההוצאות. בסופו של התהליך, מילא הנאשם את טופס הדיווח למע"מ של פיא ותקשורת.

עוד פירט יניב בהודעה כי השיטה כללה גם אופן דיווח פיקטיבי באשר לעובדים שסיפקו לכאורה ארמס וסורמי לפיא ותקשורת. לדבריו, הנאשם לא דיווח אודות כלל העובדים שעבדו בפועל ואף דיווח על שכר נמוך יותר, על מנת להפחית את חבויות התשלום לביטוח לאומי ולמס הכנסה. עם זאת, מולאו טפסי 101 באשר לכלל העובדים וזאת על מנת להותיר מרחב תמרון, היה ויידרשו לדווח על עובד כזה או אחר, על מנת לקדם פני אפשרות תביעה מצידו, לביטוח לאומי מפאת פציעה, מחלה או פיצויי פיטורין.

12. יניב הורשע בביצוע שורת עבירות מס ונהיר לכל כי אינו עד נעדר פניות. ואולם גרסתו בהודעה, שנמסרה בפרוטרוט, אינה ניצבת בחלל ריק, אלא זוכה לתמיכה ראייתית מהותית בהודעותיו של הנאשם ומצאתי להעדיפה על פני עדותו של יניב בבית המשפט.

כאמור לעיל, הודה יניב במיוחס לו בכתב האישום, לרבות באשר להיות החשבוניות פיקטיביות, כמפורט בכתב האישום שבפני, במסגרת הסדר טיעון. ואולם חרף טענתו כי הודה משיקולי נוחות בלבד, עמד על גרסתו זו גם בהודעה אשר נגבתה כשנתיים מאוחר יותר.

תוכן ההודעה אף משמיט את הקרקע מתחת לטענתו הנוספת של יניב, כי בדה את הדברים מליבו, כנגד הנאשם, ממניעי נקם. שכן לו היה בה ממש לבטח היה יניב נמנע מלערב את עצמו בביצוע העבירות ומסתפק אך בהשחרת פניו של הנאשם. ולא כל שכן לנוכח טענתו כי הודה בכתב האישום אך משיקולי נוחות.

לא הוברר בעדותו של יניב בבית המשפט מה הפיס את דעתו, באופן שזנח את תחושות הנקם שחש כלפי הנאשם, לשיטתו, אך זמן קצר קודם לכן, בעת שנגבתה ממנו ההודעה . מה גם שנמצאנו למדים כי הנאשם נמנע להעיד כנגד יניב, במהלך משפטו של זה האחרון והוכרז כעד עוין, טרם הודייתו של יניב בכתב האישום ומספר שנים טרם מתן ההודעה.

1. מעבר לכך שיש באמור בהודעותיו של הנאשם, כדי להוות את התוספת הראייתית הנדרשת לגרסתו של יניב, כעולה מההודעה, יש באמור בהן כדי להצביע למעשה על הודיית הנאשם בחקירה במיוחס לו. תמיכה לאמור בהן, נמצאה גם מעבר לגרסתו של יניב, בעדויות נוספות שהובאו בפני, כפי שיפורט בהמשך.

גרסת הנאשם

1. עלה כי הנאשם העניק שירותי ראיית חשבון לחברות שבשליטתו של יניב, גם טרם העת הרלוונטית לכתב האישום. בשנים 2003-2004, אף נחקר הנאשם בגין חשד לביצוע עבירות מס, בנוגע לחברות אלה ובכללן חלק מהחברות נשוא כתב האישום שבפני.

הנאשם נחקר בהקשר לחשדות נשוא התיק שבפני, החל מיום 5.9.07. תחילה הכחיש כל קשר לביצוע העבירות ואף הרחיק עצמו מפעולות שגרתיות שבאו בגדר תפקידיו כרואה חשבון בחברות אלה. ניתן היה להתרשם בבירור כי הנאשם ברר מילותיו, לקה בחוסר עקביות ואף הילך בין הטיפות וזאת בניסיון להציל את עורו.

בסופו של יום, סיפק הנאשם פרטים אודות השיטה, באופן שעלה בקנה אחד עם עדותו של יניב ואף אישר כי נועדה להתחמקות מתשלום מס. מהאמור בהודעות אף עלתה מודעותו של הנאשם, בזמן אמת, במהלך שנות עבודתו, באשר לאי כשרותן של החשבוניות ובאחרות טען למצער, כי קינן בו חשד כאמור.

15. דפוס התנהלותו של הנאשם בחקירה, בא לידי ביטוי גם בעדותו בבית המשפט. ניכר היה בבירור ניסיונו של הנאשם להסיט את הדיון בעדותו, לתחום האקדמי בדבר משמעות אחריותו של רואה החשבון כשומר סף והכלים הנתונים בידו לביצוע מלאכתו, וטען כאמור ביתר שאת, לאור מתן הלגיטימציה מצידן של הרשויות לאופן התנהלות זה של החברות. זאת בהתעלם במופגן מהאמור בהודעותיו, מהן עלה במפורש, כי נטל חלק בשיטה והיה מודע לביצוע העבירות בזמן אמת ולמצער, חשד בביצוען ונמנע מלברר את הדברים לאשורם, ועל כן ייחשב כמי שהיה מודע להן.

הנאשם ביקש לשכנע את בית המשפט כי מנקודת מבטו, לא ידע ולא יכול היה להיות ער למנגנון ההתחמקות ולכן אף לא פקפק בכשרותן של החשבוניות הפיקטיביות. לצורך כך, עשה הנאשם כל שלאל ידו על מנת להציג תמונה כי חרף מכלול התפקידים אשר מילא בחברות השונות, היו בידיו נתונים חלקיים בלבד ולא היה באפשרותו לקשור בין הקצוות.

ואולם שוכנעתי כי מאחר והנאשם העניק שירותי ראיית חשבון לתקשורת ופיא, וכן שימש בעצמו, שלא כבשגרה, כחשב השכר של ארמס וסורמי, היו לנגד עיניו, מטבע הדברים, כלל הנתונים הנוגעים לחברות אלה, בזמן אמת. לרבות כאלה אשר בגינם, למצער, אמורות היו להידלק נורות אזהרה. למשל קיומו של חוב בשיעור עצום, לארמס וסורמי, אשר לשיטתו אף התריע לגביו בפני יניב ואף הפער שבין העלויות האמיתיות שהשתקפו מהמסמכים החשבונאיים, לבין גובה הסכום שהיה נקוב בחשבוניות. למצער היה אמור להתעורר חשד בליבו של הנאשם, לנוכח חקירה קודמת, תחת אזהרה, בדבר חשדות לביצוע עבירות מס, בחברות שבשליטתו של יניב.

מודעותו של הנאשם בזמן אמת, יכולה להילמד גם מהיותו חלק ממתווה השיטה. במסגרתה היה על הנאשם לספק את הנתונים החשבונאיים, באשר לחבות המע"מ המתחייבת לאשורה ואף נתונים הנוגעים לעלויות השכר.

אף דין טענת הנאשם כי למד על ביצוע העבירות מהחקירה, להידחות על פניה. בעת שכלל הנתונים שהוצגו בפניו במסגרתה, היו לנגד עיניו כל העת, במסגרת השירותים שהעניק לחברות.

16. להלן יפורט האמור בהודעותיו של הנאשם, המצביע כאמור לעיל, על מודעותו, בזמן אמת, לשימוש בחשבוניות פיקטיביות, במסגרת השיטה, לשם התחמקות מתשלום מס. ולמצער, אודות החשד שקינן בו, לאי כשרות ההתנהלות, כאמור.

17. מההודעה ת/21, אשר נגבתה מהנאשם ביום, 03.03.08, עלה כי ערך את המאזנים של כל החברות שטופלו על ידו. נסיבה המובילה למסקנה, כאמור לעיל, כי כלל הנתונים הנוגעים לפיא ותקשורת, היו פרושים בפניו כל העת.

עוד עלה מהודעה זו כי הנאשם בא לכלל מסקנה כי פעילות ארמס וסורמי כלפי יתר החברות נועדה להקטין, באופן בלתי חוקי, את תשלומי המע"מ של פיא. כן היה מודע לכך שדמי הביטוח הלאומי ומס ההכנסה ניכויים ששילמו ארמס וסורמי, היו נמוכים, משיעורם בפועל, על פי החישובים שערך.

טענת הנאשם כי הגיע לכלל מסקנה זו רק בעקבות מסמכים אליהם נחשף בחקירתו, לא זכתה לאמוני כאמור לעיל. שכן שוכנעתי כי כלל הנתונים היו לנגד עיניו, במסגרת תפקידיו בחברות, גם קודם לכן. והראיה שהנאשם אישר כי בכרטסת ארמס בספרי הנה"ח של תקשורת קיים חוב לארמס ע"ס 23,465,820 ₪ וכי מדובר בתקופה בה שימש כרואה החשבון.

יתירה מכך, עלה במפורש מההודעה, כי הנאשם חשד בדבר אי כשרות ההתנהלות עוד בשנים 2002-2003. לאחר שהובא לידיעתו כי עובדי חברת א. ארצי הקשורה גם היא ליניב, (קבלן משנה דוגמת סורמי וארמס) אינם מדווחים במלואם. על כן גם לא מצא לנכון לדווח בעצמו אודותיהם לביטוח לאומי או למס הכנסה. עובדה אשר אינה נדרשת להכרעה בעניינו, אולם שופכת אור באשר לכלל ההתנהלות.

הנאשם אף אישר בהודעה כי במהלך כל התקופה הרלוונטית חשד שמתנהלת פעילות בלתי חוקית בפיא, תקשורת, סורמי וארמס, אולם לא היה באפשרותו לעזוב את תפקידיו, מפאת חששו מיניב.

באותה ההודעה אף ציין הנאשם במפורש: "אני מודיע בזאת שכל החשבוניות ... שיצאו מחברת סורמי וארמס לחברת "תקשורת בטוחה" ול"פיא" נחשדו על ידי כפיקטיביות" (ת/21, גיליון 5, ש' 169) זאת לאור כך שכרטיסי ארמס וסורמי בתקשורת ופיא עמדו כל העת, ביתרות בלתי סבירות וגרמו להפסדים בלתי סבירים.

מעבר לכך שהנאשם הודה שחשד שהחשבוניות הוכנו במטרה להקטין את חבות המע"מ בפיא ובתקשורת, הסביר שלא פעל כדי למנוע זאת בשל חולשה, מצוקה כלכלית ושיקול דעת לקוי.

בהמשך סייג הנאשם את דבריו, מטעמים ברורים, וטען כי אמנם סבר בזמן אמת שהחשבוניות בלתי הגיוניות, אולם אי חוקיותן נודעה לו אך בדיעבד. הנאשם הסביר כי אי החוקיות מתבטאת לדידו, בסכום החשבוניות שחרג מעבר לדו"ח התמחיר או להסכמים שבין החברות ולא שיקף את פעילותן הכלכלית לאשורה. נתונים שהתרשמתי שהיו לנגד עיניו כבר בזמן אמת, בעת שאף אישר כי החשבוניות עצמן לא נעלמו מעיניו.

הנאשם אף אישר בהודעה, כי אכן היו העובדים, עובדי פיא ותקשורת. כמו כן כי השימוש בארמס נועד תחילה להימנע מתשלום פיצויים ותנאים סוציאליים לעובדים קבועים, כמתחייב בחוק ובהמשך, אך לתכלית של הקטנת חיובי המע"מ, מס הכנסה ניכויים וביטוח לאומי של פיא ותקשורת. נתון אשר עולה בקנה אחד עם גרסתו של יניב בהודעה.

18. במסגרת הודעתו ת/22, אשר נגבתה יום לאחר מכן, 04.03.08, מסר הנאשם מיוזמתו את פרטי השיטה, באופן שעלה בקנה אחד עם גרסתו של יניב.

היה בתיאוריו של הנאשם בדבר מידת מעורבותו ונחיצותו לתהליך, כדי להעיד על מודעותו בזמן אמת, לביצוע העבירות. ודבריו אשר יובאו להלן בשם אומרם, משקפים זאת ללא כחל ושרק. הנאשם אף סיפק הסבר מדוע, חרף מודעותו ומעורבותו, לא פסק מלהעניק שירותים ליניב או למצער, התריע בפני הרשויות והסבר זה, שומט אף הוא את הקרקע מתחת לטענתו כי ידיעתו התגבשה אך בדיעבד.

"חשבוניות של "סורמי" ו"ארמס" שהופקו ל"תקשורת בטוחה" או "פ.י.א" או "בילבו" הופקו בראש ובראשונה על ידי רוני מימון. את ההוראות לכתיבת חשבוניות הוא קיבל מיניב בן דוד. כאשר השיטה עבדה כך: לפני 15 של כל חודש הייתי מכין את דוח המע"מ כמו שצריך להיות של חברות "תקשורת בטוחה" ו"פ.י.א" ומעביר את הדוח לרוני מימון או יניב בן דוד. על סמך התוצאות הללו יניב בן דוד היה מחליט מה גובה החשבוניות של "ארמס" או "סורמי". פעמים רבות הערתי ליניב בן דוד שזה מצב לא הגיוני וחשבוניות לא הגיוניות ותשובה תמיד הייתה "ואני אחראי על כל זה" כך השיטה עבדה ב"תקשורת בטוחה" וב"פיא" לדעת גם ב"בילבו" ... גם כאן הופנתה תשומת לבו של יניב בן דוד שמדובר בחשבוניות לא הגיוניות עד כדי בלתי חוקיות וגם במקרה הזה הוא טען "אני אחראי על זה.

כך השיטה עבדה כל השנים. אם אתה שואל אותי למה לא התרעתי. שוב מאותם טעמים שאמרתי אתמול. אני הייתי עמוק בתוך הסיפור הזה. ההתנתקות הייתה מתפרשת בצורה לא נכונה מצידו של יניב בן דוד כמו השתנקרות. כאשר הייתה לי הזדמנות הראשונה בספטמבר 2007 התנתקתי.

הסיפור כמו שאני סיפרתי וזה נעשה חודש בחודשו גם ב"תקשורת בטוחה" גם ב"בילבו" וגם ב"פיא" ..." (ת/22, גיליון 1, ש' 14).

עוד הבהיר הנאשם כי חשבוניות ארמס וסורמי נועדו לשם הפחתת סכום המע"מ אותו נדרשו תקשורת ופיא לשלם. כן הבהיר כי לשם חישוב סכום החשבוניות שהוציאה ארמס לתקשורת ולפיא, נדרש יניב תחילה לסכום המע"מ אותו נדרשו החברות לשלם, בגין אותו החודש, ולסך התשומות, לפני קיזוז חשבונית ארמס. ובשפת הנאשם "על סמך ההפרש שבין העסקאות והתשומות של חברת "פ.י.א" ו"תקשורת בטוחה" יניב בן דוד נתן לרוני מימון להכין חשבונית בגובה עבודות ש"ארמס" עשתה ל"תקשורת בטוחה" ו"פ.י.א." כאשר בדרך כלל זה היה אמור לצמצם את תשלום המע"מ של "תקשורת בטוחה" ו"פ.י.א"." (ת/22, גיליון 2, ש' 45).

בהודעה זו הוסיף והבהיר הנאשם כי חשבוניות ארמס וסורמי שהוצאו לתקשורת ולפיא לא חושבו על סמך עלויות השכר האמיתיות, או על סמך ההסכם שנחתם בין החברות, אלא באופן שרירותי. לדבריו, סכומי החשבוניות עלו בשיעור גבוה על הסכום המתחייב על פי דו"חות התמחיר שהפיק הנאשם, עבור עובדי תקשורת ופיא שעבדו דרך ארמס וסורמי.

מהאמור בהודעה עלה כי הנאשם היה מודע לכך שפעילותה של ארמס, הינה בשליטתו של יניב. כמו כן עלה כי הגם שהנאשם עסק בהנפקת תלושי השכר של ארמס, לא תוגמל בנפרד עבור שירותיו אלה ויניב טען בפניו כי המדובר בחלק מעבודתו בפיא ובתקשורת. נסיבה המצביעה גם היא על מודעותו של הנאשם, בזמן אמת, בדבר מהות השיטה.

התרשמותי בדבר מודעותו של הנאשם לשיטה ולביצוע העבירות בזמן אמת, מתחזקת אף נוכח העולה מהודעה זו, כי הנאשם נכח במספר בלתי מבוטל של פגישות בביתו של יניב בהן נטלו מלבדם גם יוסי פנספורקר בעליה של פיא ורוני. כן עלה כי טרם הגעתו מסר הנאשם טלפונית את נתוני ההכנסות של תקשורת ופיא, לאשורם, על פיהם ערך יניב חישובים והורה לרוני למלא את חשבונית ארמס או סורמי, על פי הנתונים שמסר לו. עוד לדברי הנאשם, קיבל את החשבוניות לידיו , החתים את יניב על שיק ריק של תקשורת או פיא, חישב במשרד את גובה המע"מ ושילם באמצעות השיק, את הדו"ח החודשי.

הנאשם אף פירט כי יניב קבע תחילה את סכום המע"מ אותו הוא נכון לשלם, בלא קשר לנתונים לאשורם. לאחר מכן ערך את החישובים הנדרשים על מנת שיבטאו סכום זה, תוך שימוש בחשבונית ארמס. עוד לדברי הנאשם שלח למזכירת תקשורת, יונת (להלן: "יונת") את העתק החשבוניות של ארמס וסורמי, כפי שעלה גם מעדותה ויפורט בהמשך.

עלה מההודעה בנוסף כי הנאשם עקב אחר הנעשה, היה מודע לבעייתיות שבהתנהלות והוטרד ממראית פני הדברים. שכן לדבריו, הבחין במאזן הבוחן של תקשורת, כי היתרה של ארמס וסורמי גבוהה. הוא אף הסב את תשומת ליבו של יניב לכך שיש לסגור אותה, שכן אין זה בלתי הגיוני שספק לא מקבל תשלום.

בהודעה ציין הנאשם בנוסף כי ראה במו עיניו את יניב מכתיב את סכומי החשבוניות למשה סעדי מחברת א. ארצי וכי שיעור הסכומים נקבע בשיטה הזהה לזו בה פעלו בהמשך, בסורמי וארמס. עובדה זו, שופכת אור על שיטת הפעולה בה נקט יניב ומלמדת כי הנאשם נחשף במשך תקופה ארוכה לשיטה, בה נקט יניב בחברות המצויות בשליטתו וחותרת תחת גרסת הנאשם בדבר אי מודעותו.

19. במסגרת הודעתו, ת/5, אשר נגבתה ביום 05.03.08, הוצגו בפני הנאשם חשבוניות ארמס, אשר הוצאו לתקשורת. הנאשם זיהה כי הוצאו על ידי רוני והועברו אליו, על ידו, כשהן כתובות ומוכנות.

עוד עלה כי סכום חשבוניות ארמס היה גבוה באופן משמעותי וגילם בתוכו את עלויות השכר של ארמס, בתוספת אחוזי הרווח, בסך של כמיליון ₪. עוד לדברי הנאשם הסכום לא שיקף נכונה את דו"ח עלות השכר אשר הכין מדי חודש בחודשו עבור תקשורת. בהמשך, אישר הנאשם כי שיעור החשבונית הוגדל החל מ- 10% מערך החשבונית ועד כדי 100% מערכה האמיתי.

הנאשם אף גולל את פרטי השיטה, שתכליתה התחמקות ממס. הוא ציין כי מדי חודש, נהג להעביר ליניב נתונים באשר למחזור ההכנסות והתשומות. על סמך נתונים אלו, היה יניב קובע את גובה החשבונית שתוצא מארמס לתקשורת ומורה לרוני להכינה. לדברי הנאשם, נהג להעביר את החשבוניות ליונת בפקס וכן להנהלת החשבונות לשם המשך חישוב המע"מ.

הנאשם אישר כי מעורבותו בהנהלת החשבונות של תקשורת, לא התמצתה בהכנת המאזנים. שכן נהג לפקוד את משרדי תקשורת פעם או פעמיים בחודש ולהפיק את החשבוניות שלה לעוסקים השונים, ממחשב החברה, על פי דוחות ביצוע שקיבל מיונת. וזאת לדבריו, משום שלא היה מנהל חשבונות בחברה.

לדברי הנאשם, השיטה שבה הוכנו חשבוניות סורמי לתקשורת, זהה לשיטה בה הוכנו חשבוניות ארמס, משמע "יניב בן דוד נתן את ההוראה וקבע את הסכום באופן שרירותי, איך שהוא החליט" (ת/5, גיליון 4, ש' 111). וכן כי "קיבל את החשבוניות של סורמי מרוני מימון כשהן כבר מוכנות" (ת/5, גיליון 4, ש' 139).

מודעותו של הנאשם לשיטה למעורבותו של יניב בקביעת הסכומים הנקובים בחשבוניות ארמס, עלתה מההודעה בפרטו את האופן בו הוכנו חשבוניות ארמס שהוצאו לפיא, חרף כך שהחברה רשומה על שם רוני מימון: "בדרך כלל אני קיבלתי את החשבוניות מוכנות. בתקופות שיניב לא היה באזור, הייתי מגיע לפגישה והראל ישב ביחד עם רוני מימון, אז אני מניח שיניב הנחה את הראל מה להכתיב לרוני מימון" (ת/5, גיליון 5, ש' 188). הנאשם אף אישר כי נדרשה נוכחותו בפגישות אלו, מאחר וקיבל לידיו שיקים שהחתימו בפיא ואף קיבל חומר הנהלת חשבונות. נתונים אשר חותרים תחת טענתו של הנאשם כי לא היה מעורב בהנהלת החשבונות ולא ידע על המתרחש בחברות.

20. בהודעתו ת/23, אשר נגבתה ביום 06.03.08, אישר הנאשם במפורש, כי מודעותו התגבשה כבר בשנת 2003, שכן התברר לו כי הפעילות בחברות של יניב אינה כשרה לחלוטין:

"בחקירות שלי במע"מ בשנת 2003, הבנתי שיש שם דברים לא בסדר, אבל אי אפשר היה להתנתק הייתי כבר בפנים ופחדתי להסתבך עוד יותר למשל אם הייתי עוזב היה מגיע רואה חשבון אחר והיה מבקש הסבר למה אני עזבתי, אני הייתי נתון בתוך סד." (ת/23, גיליון 6, ש' 225).

הנאשם הופנה לדו"ח מבוקר שערך לפיא לשנת 2005 ולהצהרה שכלל בו כי "הערכים הכספיים משקפים באופן נאות את מצבה הכספי של החברה", זאת חרף מודעותו כי החברה מקזזת חשבוניות מס מנופחות. הוא השיב כי נפל פגם בשיקול דעתו וכן כי חשש פן יבולע לו, אם יביע הסתייגות, שכן הדבר יוביל לפסילת הספרים ולפתיחת ביקורת.

התמיכה הראייתית

21. כפי שיפורט עתה, הודייתו של הנאשם, המתפרשת על פני מספר הודעות, עולה בקנה אחד עם יתר עדויות התביעה. אף מהן עולה תמונה באשר למידת מעורבותו של הנאשם ולמועד בו התגבשה בליבו המודעות הנדרשת להתחמקותו של יניב ואחרים מתשלום המס.

22. כאמור לעיל, שימש הנאשם כרואה חשבון של חברות שונות במסגרת המשרד ועסק בהכנת מאזנים, עריכת דו"חות כספיים ובהגשת הדו"חות למס הכנסה. שירותי הנהלת החשבונות לאותן החברות ניתנו במשרד, במסגרת חברת מידע לישראל הנהלת חשבונות ומיסים בע"מ אשר רשומה על שם הנאשם. החברה נוהלה בפועל על ידי סילבן ווסטין (להלן: "סילבן") והועסקו בה בנוסף 3-4 פקידות ובכללן טטיאנה וראיסה.

23. עדותו של סילבן, במסגרת פרשת התביעה, שפכה אור אודות מהלך העבודה במשרד וחלוקת התפקידים, בעת הרלוונטית לכתב האישום. עלה מעדותו כי במסגרת משרד היה אמון על כלל הטיפול בהנהלת החשבונות של הלקוחות ובכללן פיא ותקשורת, אשר צורפו כלקוחות המשרד, על ידי הנאשם. מעדותו של סילבן נלמדה מעורבותו של הנאשם באיסוף חומר הנהלת החשבונות של פיא והבאתו למשרד.

כמו כן עלה מעדותו היות סורמי קבלן משנה של פיא ותקשורת וכי לאחר שחדלה מפעילותה, ירשה את מקומה ארמס.

סילבן שלל כי הוענקו שירותי הנהלת חשבונות לסורמי או ארמס, במסגרת החברה. עם זאת ציין כי הנאשם לבדו, עסק בפעילות מולן שכללה הנפקת תלושי שכר.

בסופו של יום לא חלק הנאשם אודות מודעותו לקשר שבין יניב לבין כלל החברות נשוא כתב האישום. ואולם בכל מקרה, עלה כי עניין זה היה בידיעתו של סילבן ונמצאנו למדים מעדותו כי הגם שיניב לא נרשם כבעלים של חברות אלה, טביעת אצבעו היתה על מסמכים הנוגעים להן, לרבות בהקשר להלוואת בעלים שקיבל בתקשורת, פיא ובילבו.

עדותו של סילבן אף שפכה אור על העובדה כי מי שנשא בפועל בתשלום בעבור שכר העובדים, הייתה תקשורת, הגם שלכאורה המדובר היה בעובדים של ארמס, כעולה מכרטיס הספק של ארמס בתקשורת, ת/45.

24. גם עדותה של טטיאנה, אשר טיפלה בהנהלת החשבונות של פיא ותקשורת, במשרד, בתקופה שבין 04/06-12/07, האירה היבטים שונים אשר היה בהם כדי להוות תמיכה באשר להתנהלות השיטה.

למעורבותו של הנאשם ולמודעותו. בדומה לעולה מהודעותיו של הנאשם, פירטה טטיאנה כי במהלך כל התקופה, לאחר הקלדת חשבוניות ההכנסות וההוצאות של תקשורת למערכת הנהלת החשבונות, הייתה ערה להפרשים שבין חשבוניות ארמס, לבין העברות הבנק שיצאו מתקשורת לארמס, בגינן. ואולם סילבן שהיה אמון על ניתוח הכרטסת ועל המאזן הבוחן, הורה לה להניח לכך ואף לא לנסות לבצע התאמות. זאת בניגוד לדרישתו לערוך התאמה קפדנית, בהקשר לחשבוניות חברת "יס", שהיתה לקוחה של תקשורת.

שיטת ההתחשבנות בין תקשורת לארמס, כפי שתוארה על ידי טטיאנה, היוותה תוספת ראייתית באשר לשיטה. היא תיארה כי תקשורת שילמה לעובדים אשר הועסקו לכאורה על ידי ארמס, במישרים באמצעות שיקים שהוצאו על ידה. עוד לדבריה, קיבלה את השיקים מיונת, עובדת תקשורת, כשעל גביהם שמות העובדים ושם הסניף, והקלידה אותם למערכת הנהלת החשבונות.

עוד לדברי טטיאנה, תקשורת העסיקה במסגרתה, ישירות, כעשרה עובדים אשר שכרם נרשם בכרטיס הוצאות השכר של תקשורת. זאת בשונה מעובדי ארמס, אשר נרשמו בכרטיס הספק של ארמס, בתקשורת.

עוד לדבריה, נתגלו הפרשים בשיעור גבוה, בין החשבוניות שהוציאה ארמס לתקשורת, לבין סכום התשלום שהועבר על ידי תקשורת, לארמס, בגינן.

מעדותה אף עלה כי אופן ההתנהלות בין סורמי וארמס, לפיא ותקשורת, היה זהה.

25. יונת, שימשה כמזכירתו של יוסי חן ז"ל, מנכ"ל תקשורת. במסגרת תפקידה הייתה אמונה על מעקב יומי אחר פקודות הבנק, הוצאת שיקים לספקים והעברת חומר החשבונאי לנאשם, אשר שימש כרואה החשבון של תקשורת. גם עדותה היוותה נדבך נוסף להוכחת השיטה וכן עלו ממנה נסיבות אשר היוו תמיכה לאמור בהודעות הנאשם.

עלה מעדותה של יונת כי יניב הינו הבעלים של תקשורת וכי ארמס, שבבעלותו של רוני, שימשה כקבלן משנה שלה. עוד עלה כי אין המדובר ביחסים שגרתיים של קבלן משנה שמספק שירותי כוח אדם. אלא השימוש בארמס הינו כסות חשבונאית בלבד ומדובר בעובדי תקשורת לכל דבר ועניין. התנהלות בלתי תקינה, אף לדידה. בהקשר זה תיארה יונת כי לא קיימה כל קשר עם גורם שהוא בארמס מלבד הנאשם. וכי הנתונים הנדרשים לו על מנת שיפיק את תלושי השכר, הועברו אליו ישירות, על ידה, כנציגת תקשורת ולאחר שריכזה את דיווחי הנוכחות של העובדים מסניפי תקשורת. גם מעדויותיהם של סילבן וטטיאנה עלה למעשה כי עניינה של ארמס טופל באופן בלעדי על ידי הנאשם ולא היה כל נציג אחר מלבדו.

יונת פירטה כי עובדי ארמס קיבלו את שכרם ישירות מתקשורת הגם שתלוש המשכורת הוצא על ידי ארמס. עוד לדבריה, תקשורת ניהלה את הליכי גיוס העובדים, לרבות פרסום מודעת "דרושים" ואלה אף היו כפופים למרותם של עובדי המטה של תקשורת, בלא שהיה ביניהם לבין רוני, כל קשר. (להבדיל, מחלקו בשיטה, בחישוב שיעור החשבוניות הפיקטיביות). אף עלה מעדותה כי כל עובד שנקלט בתקשורת מילא טופס 101, על מנת לקדם פני תביעה עתידית, בגין פציעה. עוד לדבריה, נודע לעובדים כי הינם עובדי ארמס, רק לאחר קבלת תלוש המשכורת ועדיין, כל פניה בעניין הנוגע לשכר העובדים הופנתה לתקשורת.

חיזוק לאופן התנהלות השיטה ניתן למצוא בעדותה של יונת, אודות תביעות שהוגשו לביטוח לאומי מצידם של עובדים. עלה כי הופנו לתקשורת ולנאשם כרואה החשבון שלה ולא בכובעו כחשב השכר של ארמס. עוד עלה כי הנאשם מילא את נתוני השכר בטופס הגשת התביעה לביטוח לאומי ורוני חתם אותה בחתימת ידו והטביע חותמת של ארמס.

מעדותה של יונת למדנו בנוסף כי בשונה מהאופן שבו טיפלה בספקים אחרים, הונחתה על ידי יניב ויוסי חן ז"ל, להדיר רגלה מהטיפול בארמס וכלל העניינים טופלו על ידי הנאשם.

בניגוד לניסיונו של הנאשם לצייר עצמו כמי שהיה מנותק מהניהול השוטף של ענייני הנהלת החשבונות של תקשורת, תיארה יונת את מעורבותו השוטפת והפעילה.

בהקשר לכך ציינה יונת כי טרם תשלום לכל ספק אחר, נדרשה לקבל אישור מהמנהל המקצועי הרלוונטי בתקשורת. בעוד שלגבי ארמס, לא נדרשה לקבל אישור כאמור, הגם שהמדובר היה בסכומים בעלי שיעור ניכר אלא הונחתה על ידי הנאשם ויניב אך לתייק את החשבונית.

יונת ציינה כי מידי שבוע נהג הנאשם ליצור עימה קשר טלפוני ולבקשתו העבירה אליו את חומר הנהלת החשבונות שכלל חשבוניות ספקים וחשבוניות לקוחות, לצורך תיעוד במשרד. אף עלה כי הנאשם נהג לפקוד את משרדי תקשורת, מידי חודש ולעיתים אף יותר, על מנת להפיק את חשבוניות ההכנסה של תקשורת, מלקוחותיה, לאחר שאושרו על ידם ובעיקר על ידי חברת "יס".

במשרדי תקשורת, נתפסו קלסרים שעליהם הכיתוב "התחשבנות ארמס סניפים" ויונת התבקשה להסביר את פשרם. לדבריה, נהגה לקבל את החשבוניות שהוצאו מארמס לתקשורת, מרוני או מהנאשם, כשבצמוד אליהם תויקו שיקים כתשלום על ידי תקשורת לארמס. עוד לדבריה מהות התשלומים אינה נהירה לה לאשורה, מלבד היותם חלק מהתחשבנות בין החברות וכל תפקידה התמצה בתיוקם. כן לדבריה הנאשם ערך את ההתאמות בהקשר לעניינים אלה והזין את השיקים. יונת עמדה על גרסתה זו גם משהוצגה לה ההתאמה בין שיעור המע"מ לבין גובה התשלום שהוצא.

יונת פירטה את אופן התנהלות הדברים, המצביעה על מעורבותו הפעילה של הנאשם ואף על מהות השיטה. לדבריה, קיבלה מרוני או מהנאשם בפקס, את חשבוניות ארמס. עוד לדבריה, הבחינה בפער משמעותי, בין גובה החשבונית, בסך של כמיליון ₪ כולל מע"מ, לבין עלויות העובדים שהסתכמו בפועל, על פי הנתונים שבפניה, בסך של כ-600,000 ₪ בלבד. כן עלה כי הנאשם הכין את דו"חות המע"מ של תקשורת ושילם את החבות על פיהם, על פי שיק פתוח שקיבל ממנה וכן קיים ישיבות עם יניב בנושא המע"מ.

יונת הביעה פליאה מדוע נמסר לה על ידי יניב, כי החשבוניות שהוצאו על ידי ארמס, משקפות התחשבנות בין תקשורת לארמס בגין העובדים. שכן תקשורת שילמה לעובדים במישרין, בשיקים, ובלתי נהיר היה לה מדוע נדרשה התחשבנות נוספת.

מעדותה של יונת עלה בנוסף כי הגם שרוני רשום כבעליהם של סורמי וארמס, כלל ההתנהלות בעניינן היתה בין יניב לבין יוסי חן ז"ל. עוד לדבריה, סורמי פעלה בין השנים 2004-2005, ארמס ירשה אותה ופעלה עד לשנת 2007 ואף כלל העובדים הועברו לחברה זו.

יונת אף ציינה כי כרטיס הספק של סורמי בהנהלת החשבונות של תקשורת, לא שיקף את הדברים כהווייתם. שכן התשלום לעובדים שולם במישרין על ידי תקשורת.

26. אריאל בן ישעיהו, העיד במסגרת פרשת התביעה, כי עבד בשנים 2002-2008, בפיא, כמנהל צוות עובדים, באזור הדרום. גם מעדותו עלתה מעורבותו הפעילה של הנאשם. הוא נכח בפגישה שהתנהלה בעקבות העברת הבעלות בפיא לידי יוסי פנספורקר ואף נטל חלק בהליכי חתימת הסכמי העבודה עם העובדים ומילוי טפסי 101.

27. עדות לשיטה שתכליתה התחמקות מתשלום מס ולסכומי המס שנגרעו, נמצאה במסמכים החשבונאיים שהוגשו כראיה ובכללם, החשבוניות הרלוונטיות, כרטסות הנהלת החשבונות של פיא ותקשורת, לשנים הרלוונטיות, ודו"חות השוואת עלויות שכר בפועל של ארמס וסורמי אל מול הסכומים הנקובים בחשבוניות שהוציאו לתקשורת ופיא (ת/60).

האישום השני

28. בסופו של יום אין חולק שלאחר מעצרו של יניב, ביום 4.9.07, בחשדות הנוגעים לבילבו, התקשר הראל לנאשם וביקש כי יגיע אל הבית. הנאשם נענה לבקשתו ובהגיעו למקום, פגש בהראל ובתום (להלן: "הפגישה").

29. בעדותו בבית המשפט ציין הנאשם כי בפגישה העלה הראל בפניו את הצורך למחוק את קבצי בילבו מהמחשבים במשרד. לטענת הנאשם ביקש להניח את דעתו כי הדבר אינו נדרש מאחר ואין בהם כל פסול ואולם הראל, אשר היה נתון בסערת רגשות, לא הרפה מהדבר. כן ציין הנאשם כי הבהיר להראל שהינו מתנגד לביצוע הפעולה באופן אישי והלה השיבו כי לצורך כך יתלווה אליו תום.

הנאשם תיאר כי הגיע עם תום למשרד ואולם הודיעו כי הוא נאלץ לעזוב את המקום ותום נותר במשרד בגפו. עוד לדברי הנאשם, התחוור לו כי תום מחק את הקבצים מאחר ולמחרת היום נבדק המחשב על ידי המשטרה והקבצים לא היו בנמצא. כמו כן הוברר לו כי נעלם מהמשרד מחשב נוסף.

לדברי הנאשם, למרבה המזל עלה בידי איש המחשבים לשחזר את הקבצים, ממידע שהיה בכונן קשיח שהוחלף זמן קצר קודם לכן וכי העביר את הגיבוי של הקבצים למשטרה ולרשויות מע"מ.

הנאשם הסביר כי באותה העת חשש פן יבולע לו, מיניב ובני משפחתו.

עוד לדבריו, לא סיפר תחילה את שארע לאשורו אלא טען כי הראל איים עליו בשעת מעשה, מחמת מצבו הנפשי הנסער ואף לנוכח "ההיסטריה הנוראית" ששררה בפגישה.

30. באישום זה מיוחס לנאשם ביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט שזוהי לשונה:

"244. העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים; לענין זה, "הליך שיפוטי" - לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט."

31. די באמור לעיל כדי למלא אחר כלל רכיבי העבירה המיוחסת לנאשם על פי כתב האישום. הנאשם הודה שהיה מודע לכוונתם של הראל ותום למחוק את הקבצים המתייחסים לבילבו, נשוא החקירה בגינה נעצר יניב. הנאשם אף נטל חלק פעיל במעשים בעת שהתלווה לתום אל המשרד על מנת להוציא כוונה זו אל הפועל ואף לשיטתו לא אך שלא מנע ממנו את ביצוע המעשים, אלא אף הותירו בגפו באופן שאיפשר לו להשלימם.

32. דין טענת ההגנה בסיכומיה כי הנאשם נעדר אחריות פלילית, מאחר וביצע את המיוחס לו מחמת אילוץ ואיום ממשי על חייו, בעת ביצועם, להידחות.

טענה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של הנאשם בבית המשפט. שכן הנאשם חזר בו במפורש, מטענות שהעלה בעת חקירתו, כי הראל נכח במשרד ביחד עם תום ואיים עליו בשעת מעשה, אלא תיאר בכלליות כי חשש פן יבולע לו, מתוקף היכרותו עימם, הגם שאישר כי לא אוים מעודו על ידם.

העובדה כי הנאשם הרהיב עוז, לטפול על הראל את האיומים, אף שומט לטעמי, את הקרקע, מתחת לטענתו בדבר תחושות האיום הקשות שחש. שכן, המדובר במהלך, שיש בכוחו אך להחריף את תחושת האיום של הנאשם, ולבטח לא היה נוקט בו לו חש כאמור. נהיר לי כי המדובר במהלך מחושב, שכלל תכליתו היתה להסביר את פשר המעשים ולהציל את עורו וליטול את עוקצם הפלילי של המעשים.

דינה של טענת ההגנה להידחות, אף לאור העולה משיחות שקיים הנאשם עם אחר בשם יוסי, אודות נסיבות האישום השני, בעת התרחשותו ומיד לאחריו (ת/68 ו-ת/69). הנאשם מוסר לבן שיחו, בשוויון נפש, דיווח אודות פעילותו של תום, בזמן אמת, משיח עימו על אירועי היום ומפיג את חששו שמא יעורב גם הוא ואף מתלוצץ עמו.

היה בשיחות אלה כדי לחזק דווקא את התרשמותי בדבר מעורבותו של הנאשם בביצוע העבירה נשוא האישום השני, על כלל היבטיה. ואף כדי לשפוך אור על כלל מעורבותו באישום הראשון.

33. בטענתה בדבר היעדר יסוד נפשי, מצידו של הנאשם, לביצוע העבירה, ביקשה ההגנה להיבנות מהעובדה כי הנאשם היה מודע לכך כי ניתן לשחזר את הקבצים ועל כן נעדר כל כוונה להעלימם.

לו היה ממש בטענה לבטח היה הנאשם מעלה אותה כבר בחקירה. ואולם לבד מכך כי הנאשם נמנע חזור ושנה מלתאר את הדברים כהווייתם, תוך ניסיון להציל את עורו, גם משביקש למסור גרסת אמת, לא בא זכרה של טענה זו.

אף עלה מכלל הנסיבות כי האפשרות לשחזר חלק מהנתונים, לא עלתה על הפרק בזמן אמת ואף הנאשם לא העלה אותה, חרף אווירת הנכאים ששררה במשרד. עלה מעדותם של סילבן וראיסה כי עמדו חסרי אונים, נוכח אובדן כלל הנתונים ואף דרכו של איש המחשבים שהוזמן למשרד על מנת לשחזר את המידע, לא צלחה.

סוף דבר

34. לאור סך כל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ה , 30 נובמבר 2014, במעמד הצדדים