1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בביצוע עבירות של פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, 79 עבירות לפי סעיף 117 (ב1) ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") וכן שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין").
2. א. כעולה מהאישום הראשון, הנאשם הינו רואה חשבון במקצועו ובבעלתו משרד

לראיית חשבון. במהלך השנים 2002-2007, שימש הנאשם כרו"ח של החברות בילבו החזקות בע"מ (להלן: "בילבו"), פיא תעשיות ותקשורת בע"מ (להלן: "פיא") ותקשורת בטוחה בע"מ (להלן: "תקשורת"). הנאשם ביצע את הנהלת החשבונות של חברות אלה וכן הוציא תלושי שכר עבור החברות א.ר.מ.ס. אחזקות בע"מ (להלן:"ארמס") וסורמי השקעות ופיתוח בע"מ (להלן: "סורמי"), תוך שהוא מודע לכך כי היו בשליטתו של יניב בן דוד (להלן: "יניב").

על מנת להקטין את תשלומי המס בהן היו חייבות למנהל מס ערך מוסף, קיבלו פיא ותקשורת, אשר נשלטו על ידי יניב, מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שם סורמי וארמס, אשר אף הן בשליטתו של יניב, זאת מבלי שעשו או התחייבו לעשות את העסקאות לגביהן הוצאו (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות").

חרף ידיעתו כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות רשם אותן הנאשם בספרי הנהלת החשבונות של פיא ותקשורת וניכה שלא כדין את סכומי המס המגולמים בהם בדיווחיהן התקופתיים למנהל מס ערך מוסף.

סך כל החשבוניות הפיקטיביות שקיזזו פיא ותקשורת הינו 113,134,517 ₪, כולל מע"מ וסכום המס הנובע מהן הינו 15,812,777 ₪.

ב. כעולה מהאישום השני, במהלך השנים 2005-2007, ניהל הנאשם במסגרת המשרד ובאמצעות עובדיו את הנהלת החשבונות של בילבו ואף שימש כרו"ח של החברה.

ביום 04.09.07, נעצר יניב, מנהל בילבו, ע"י משטרת ישראל בחשד לביצוע עבירות מס בקשר לפעילותו בחברה זו.

באותו יום, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, התקשר אל הנאשם, הראל בן דוד, אחיו של יניב (להלן: "הראל") וביקש ממנו כי יגיע בדחיפות לבית הממוקם ביהוד. הנאשם נעתר לבקשה ופגש במקום את הראל ואחיו תום בן דוד (להלן: "תום").

במהלך הפגישה, אמר הראל לנאשם כי יש למחוק את קבצי בילבו ממחשביו של הנאשם, המצויים במשרד, וזאת מתוך כוונה להעלימם וכן הורה לתום להתלוות אל הנאשם למשרד, לצורך ביצוע הפעולה.

בסמוך לשעה 20:00, הגיעו הנאשם ותום למשרד. הנאשם הפנה את תום למחשב עליו היו שמורים, בין היתר קבצי המחשב הרלוונטיים לבילבו והלה החל למחוק אותם ביודעו כי הם עשויים להיות דרושים כראיה בהליך שיפוטי ובכוונה למנוע זאת. בסמוך לשעה 20:30, עזב הנאשם את המשרד בהותירו את תום בגפו.

בהמשך, עזב תום את המשרד בהוציאו ממנו את קלסרי הנהלת החשבונות של בילבו לשנים 2006-2007. בנוסף, נטל עימו תום מהמשרד, מחשב אחר, אשר הכיל גם הוא, קבצים של בילבו.

3. טרם שמיעת הטיעונים לעונש, העידו, מטעם ההגנה, מספר עדים, בדבר אופיו הטוב של הנאשם.

מר אנגילמן מרדכי העיד כי הוא משמש כרב ושוררת היכרות קרובה בינו לבין הנאשם. העד העיד בדבר רחשי ההערכה שהוא חש לנאשם וכן בדבר ההערכה לה זוכה הנאשם בקהילה, בשל פעילותו המבורכת.

מר לוי לביאב, תיאר כיצד הצטלבה דרכו, בדרכו של הנאשם לפני מספר שנים, עת נטלו חלק במאבק בעל אופי חברתי. העד פירט את מעשי החסד שעשה הנאשם לטובת הקהילה בפן החברתי – דתי ואת ההישגים אשר זקף לזכותו בהקשר זה.

מר יצחק הראל שיתף באשר לסיוע האישי והמקצועי, אשר הגיש לו הנאשם, עת נקלע לקשיים כלכליים. העד אף פירט כי זכה חינם אין כסף לשירותי ראיית חשבון מהנאשם כמו גם אחרים אשר הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם. העד הדגיש את מידותיו הטובות של הנאשם כאדם וכאיש משפחה, ועתר לבית המשפט להקל בעונשו.

מר יעקב סיט, העיד בדבר היכרותו רבת השנים עם הנאשם על רקע היותו רואה החשבון של אביו המנוח. העד ציין כי הנאשם היווה עבורו מקור השראה ואף פירט את הערכים אשר הנחיל לו מהיותו איש משפחה למופת ומחנך. עוד פירט העד את התמיכה אשר העניק הנאשם לאביו, אשר הלך לעולמו ממחלה קשה. כן ציין העד את מידותיו הטובות של הנאשם ואת ענוותו ועתר לבית המשפט לנהוג בו במידת החסד.

4. במסגרת טיעוניו לעונש, הדגיש ב"כ המאשימה את הענישה המחמירה המתחייבת, לנוכח חומרת נסיבות ביצוע העבירות, הנזק אשר נגרם מביצוען וכן לנוכח מספרן הרב והתחכום והמרמה אשר נלוו לביצוען.

עוד טען ב"כ המאשימה כי אין המדובר מדובר במעידה חד פעמית ואקראית אלא בביצוע שיטתי ועקבי, אשר התפרס על פני שנים, בעת שהנאשם שימש כרואה החשבון של מערך החברות של יניב, החל משנת 2001.

ב"כ המאשימה ביקש להדגיש כי אין לזקוף לזכות הנאשם שלא שלשל לכיסו, ישירות, את סכומי המס אשר נגרעו מן הקופה הציבורית. שכן המחוקק ייחד משנה חומרה גם לעבירה בה הורשע ולא מצא לאבחנה מעבירות אחרות לפי סעיף 117 ב לחוק, לרבות לעניין העונש הנקוב בצדן.

לדברי ב"כ המאשימה, הנאשם אף לא התעשת בעת שזומן פעמים רבות לחקירה, אלא המשיך בתרומתו לביצוע העבירות. בהקשר זה טען ב"כ המאשימה, תוך שסמך ידיו על הפסיקה, כי לא נמצא כל אשם תורם בהתנהלותן של רשויות החקירה.

עוד הדגיש ב"כ המאשימה כי נמצא טעם בהשתת ענישה מחמירה ומרתיעה גם לשם העברת מסר ברור לאחרים העוסקים במשלח ידו של הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, ותוך מתן דגש על מדיניות הענישה כעולה מן הפסיקה אשר הגיש, טען ב"כ המאשימה, כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות נשוא האישום הראשון הוא מאסר בפועל אשר נע בין 5.5 ל-7.5 שנות מאסר, מאסר על תנאי ממושך וקנס בשיעור של 5%-10% מגובה המחדל.

באשר לאישום השני, טען ב"כ המאשימה כי מצביע על הלך הרוח העברייני של הנאשם, בעת שפעל מדעת ותוך שיתוף פעולה מלא עם תום, למחיקת קבצי הנהלת החשבונות ולהעלמת ספרי הנהלת החשבונות של בילבו. זאת תוך פגיעה לא אך בחקירה המתנהלת, אלא גם בכלל ציבור רואי החשבון ובמרקם היחסים העדין השורר בינם לבין רשויות המס.

לדברי ב"כ מתחם העונש ההולם לעניין האישום השני נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר.

לאור כל האמור לעיל, עתר ב"כ המאשימה למתחם ענישה כולל ברכיב המאסר של 6-8 שנים.

1. ב"כ הנאשם טען מנגד כי יש לאבחן לקולא את העבירות בהן הורשע הנאשם מן העבירות הנוספות המנויות בסעיף 117ב לחוק ואף יש לאבחן את עניינו לקולא, מהפסיקה עליה ביקש ב"כ המאשימה לסמוך את ידיו. בהקשר זה טען, כי רף הענישה המחמיר, נגזר מן העונש אשר הושת בסופו של יום על יניב ועל אחרים בפרשה, אשר הורשעו בעבירות חמורות עשרות מונים, מבחינת היקפן ושיעור הנזק אשר נגרם בגינן.

ב"כ הנאשם הפנה לכך שעל יניב הושתו 78 חודשי מאסר, ועל אחרים וביניהם הראל ויוסי פנספורקר, 42 חודשי מאסר.

הוסיף וטען ב"כ הנאשם כי בניגוד למעורבים האחרים, לא משך הנאשם בחוטים ולא הוביל את המנגנון המורכב ששימש לביצוע העבירות. כמו כן לא גרף לכיסו מאומה מן ההון אשר נגרע מן הקופה הציבורית, למעט השכר אשר השתכר תמורת השירותים שהעניק ליניב.

עוד לדברי ב"כ הנאשם, יש לתת את הדעת לחלוף הזמן וביתר שאת, בעת שיתר המעורבים, סיימו זה מכבר לרצות את עונשי המאסר אשר הוטלו עליהם.

ב"כ הנאשם עמד גם על הרקע לביצוע העבירות בציינו כי הנאשם נלכד ברשתם של העבריינים העיקריים, ללא יכולת להיחלץ ופעל ככל יכולתו על מנת לנסות ולצמצם את מעורבותו.

כמו כן פירט ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות של הנאשם ובכללן גילו, היותו אב לשבעה ילדים, הסמוכים על שולחנו, איש קהילה למופת ונעדר כל תאוות בצע. כן תיאר את ההתערערות במצבו הכלכלי, בעטיין של הנסיבות נשוא תיק זה.

ב"כ הנאשם הטעים בנוסף באשר לאשם התורם הנופל לפתחן של רשויות המס והחקירה אשר מנעו מהנאשם לראות את הדברים לאשורם.

לדברי ב"כ הנאשם, אמנם מקצועו של הנאשם וחלקו בפרשה, עומדים לו לרועץ, בשל האינטרס הציבורי הרחב, אשר נפגע כתוצאה מביצוע העבירה. עם זאת אין להחמיר יתר על המידה, בעניינו הפרטי, על מנת לקדם את האינטרס הציבורי שבהרתעת ציבור רואי החשבון בכללותם. כן לדברי ב"כ הנאשם, הנאשם נענש דיו כבר מעצם אבדן האפשרות להוסיף ולעסוק במטה לחמו, נוכח הרשעתו.

לאור כל האמור לעיל, טען ב"כ הנאשם כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר בפועל, לבין מחציתו של העונש אשר הושת על הראל, קרי, 21 חודשי מאסר. הוא עתר לבית המשפט להשית על הנאשם ענישה ברף שיתיר לו לשוב לשגרת חייו ולקהילתו.

דיון

6. בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, את הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם וכן את מדיניות הענישה הנוהגת.

7. בתי המשפט שבו ושנו בדבר חומרתן של עבירות המס המבוצעות תוך פגיעה מהותית בשוויון בנטל תשלום המס ושליחת יד לקופה הציבורית. כך באשר לצורך בהוקעת המעשים ובהרתעה לבל יבוצעו, בהשתת ענישה מחמירה על כלל רכיביה, לרבות מאסר לריצוי בפועל. זאת תוך מתן בכורה לאינטרס הציבורי על פני כל נסיבה אישית או כלכלית של הנאשם והיעדר עבר פלילי.

באשר לכך, יפים הדברים אשר הובאו ברע"פ 1717/14 יאיר ליזרוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏30.3.2014):

"ואולם, נקבע לא אחת כי יש להתייחס בחומרה יתרה לעבירות המס, בשל הפגיעה באינטרסים חברתיים חשובים כתוצאה מביצוע עבירות אלו, היינו: פגיעה בקופת המדינה ובערך השוויון בין האזרחים הנדרשים לשלם מס אמת. חומרה זו הובילה לגישה לפיה בעבירות המס יש ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי, ובכלל זה לשיקולי ההרתעה, ולהעדיף אותו על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.2.2009)). אשר למצבו הכלכלי של המבקש ולעברו הפלילי הנקי, אפנה לדברים שאמרתי בפרשה אחרת, לפיהם: "מצבו הכלכלי של המבקש, גם הוא אינו מהווה עילה להתערבות בגזר דינו. במרבית המקרים, עברייני המס הינם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי, אשר התדרדרו לביצוע העבירות בעטיו של מצב כלכלי קשה. אין די בנסיבה זו כדי להצדיק הקלה בעונשם" (רע"פ 977/13אודיז נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.2.2013))."

אף ברע"פ 2638/13 אלי עובדיה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏28.4.2013), ניתן ביטוי למידת פגיעתן הרעה של עבירות המס במגוון ערכים מוגנים:

"נוכח פגיעתה הקשה של עבריינות המס במשק, בכלכלה, במגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, ואף בשל הקושי הרב שבחשיפתה, יש לנקוט ביד קשה בטיפול בעבירות אלה ולהעניק משקל מיוחד להיבט ההרתעתי של העבריינים, במסגרת שיקולי הענישה" (וראו גם, רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.2.2009); רע"פ 8507/09 שחל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.1.2010))."

8. ובענייננו, חומרה יתירה. מעבר לפגיעה בערכים המוגנים המפורטים לעיל, הטבועה בביצוע עבירות מס, יש בביצוען על ידי רואה חשבון, כדי לחתור תחת אושיות חברה מתוקנת ולפגוע באופן מהותי באמון לו הינו זוכה מצד הרשויות, כי יפעל כשומר סף, תם לבב ונקי כפיים.

אין המדובר במעורבות שולית בלבד או במעידה חד פעמית. אלא, כמפורט בהכרעת הדין, ניתב הנאשם את כישוריו המקצועיים, לשם הוצאתה מן הכוח אל הפועל, של תכנית עבריינית רחבת היקף, אשר בוצעה בשיטתיות ובמשך שנים ארוכות. כשכל תכליתה הפקת רווחים בסכום עצום, באמצעות התחמקות מתשלום מס ושליחת יד לקופה הציבורית.

אין בעובדה כי סכום המס שנגרע מהקופה הציבורית לא שולשל ישירות לכיסו של הנאשם, כדי להפחית ממידת החומרה של מעשיו. אף המחוקק גילה את דעתו בהקשר זה, בעת שקצב בצד העבירה בה הורשע הנאשם, לנוכח הפעולות שנקט בכזב, על מנת לאפשר לאחר להתחמק, מתשלום מס, עונש זהה לזה הנקוב בצידן של יתר העבירות המנויות בסעיף 117(ב) לחוק.

אף יש לשקול לחומרה, את העובדה כי הנאשם לא התעשת ובהעדר עכבות בחר במודע, להמשיך בביצוע המעשים. חרף כך כי זומן לחקירה בחשד למעורבות בביצוע עבירות מס ובכללן בהקשר לחברות נשוא תיק זה.

משנמצא כי הנאשם היה בסוד העניינים של התכנית העבריינית, אף לא תשמע טענתו בדבר האשם הנופל לפתחן של הרשויות, להמשך ביצוע המעשים על ידו, משלא האירו את עיניו לנוכח החשד ואף אפשרו לחברות להמשיך ולפעול.

9. בעפ"ג (מחוזי מר') 41584-08-13 מדינת ישראל נגד יאיר ליזרוביץ, (פורסם בנבו, מיום 26.1.2014 ) נדון ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב, בת"פ (שלום נתניה) 6561-11-11.

המשיב הורשע בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות במטרה לסייע לאחר להתחמק מתשלום מס בסך העולה על 32 מיליון ₪ שסכום המע"מ הגלום בהן 4,500,000 ₪ ובניהול פנקסי חשבוניות כוזבים שסכום המע"מ הגלום בהם עולה על 4,500,000 ₪.

בית משפט קמא גזר על המשיב בין היתר, 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 40,000 ₪ .

בית המשפט המחוזי הדגיש לחומרה, כי הגם שהמשיב לא רקם את התכנית העבריינית ולא שלשל לכיסו את הסכום הנגזל, נתן ידו, תוך שהוא מודע לקיומה, להוצאתה אל הפועל, תמורת שכר.

עוד נקבע כי הענישה אשר הוטלה על ידי בית משפט קמא חרגה ממתחם העונש ההולם המצוי בטווח שבין 30-48 חודשי מאסר.

עונשו של המשיב, הנעדר עבר פלילי, הוחמר ברכיב המאסר ל-30 חודשים, תוך ציון העובדה כי ערכאת הערעור אינה ממצה עמו את הדין.

בקשת רשות ערעור, שהגיש המשיב לבית המשפט העליון נדחתה (רע"פ 1717/14 יאיר ליזרוביץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ‏30.3.2014).

10. בבוא בית המשפט לשקול את מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם, לא ניתן להתעלם מהענישה אשר הוטלה על נאשמים אחרים בפרשיה. הגם שבשינויים המחויבים, ובכללם אלה הנוגעים לחלקם של כל אחד מהמעורבים, למיהות הנאשם ולסיום ההליך במסגרת הסדר טיעון, אם לאו, על כל המשתמע מכך.

כתב האישום נגד יניב, הוגש במסגרת ת"פ (מחוזי ת"א) 40099/08 מדינת ישראל נגד יניב בן דוד ואח'.

כתב האישום ייחס ליניב ביצוע עבירות מס , הוצאת חשבוניות פיקטיביות שסכום המס בגינן עומד על עשרות מיליוני ₪, העלמת הכנסות בסך של 118 מיליון ₪ וכן ניכוי מס שלא כדין בסך העולה על 100 מיליון ₪. זאת בצירוף שורת עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, איומים ושיבוש מהלכי משפט.

במהלך שמיעת הראיות, גובש בעניינו של יניב הסדר טיעון. לאורו גזר עליו בית המשפט המחוזי, תוך שהגדירו כמתווה הפעילות העבריינית, מאסר בפועל למשך 78 חודשים, מאסר מותנה, קנס בסך של מיליון ₪ וכן חולטו הון ורכוש בסכומים ניכרים.

11. במסגרת כתב האישום שהוגש בעניינו של יניב, הואשמו גם הבעלים הרשומים של החברות שהיו בפועל תחת שליטתו של יניב: הראל, יוסי פנספורקר ורוני מימון.

להראל יוחס ביצוען של עבירות המס שיוחסו ליניב, עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון

וכן עבירת איומים. ואילו ליוסי פנספורקר ולרוני מימון, יוחס ביצוע עבירות המס הכוללות

הוצאת חשבוניות פיקטיביות שסכום המס בגינן עומד על עשרות מיליוני ₪ וכן ניכוי שלא כדין בסך העולה על 100 מיליון ₪. בנוסף יוחס להם כי נתנו ידם להעלמת הכנסות בסך של 118 מיליון ₪ וכן ביצוע עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון.

על כל אחד מהם נגזר במסגרת הסדר טיעון, מאסר בפועל למשך 42 חודשים ומאסר על תנאי. כמו כן הושת על הראל קנס בסך של 500,000 ₪ ועל השניים האחרים קנס בסך של 300,000 ₪.

12. במסגרת פרשיה זו נדון תמיר נמני, בבית משפט השלום בפ"ת, במסגרת שלושה תיקים שצורפו יחדיו (ת"פ 10725-04-12, ת"פ 27885-04-12 ות"פ 36882-12-09). הלה הורשע על פי הודייתו בניכוי חשבוניות פיקטיביות שסכום המס בגינן עמד על כ-11 מיליון ₪ וכן בהעלמת הכנסות בהיקף העולה על 41 מיליון ₪ ובנוסף בעבירות של שיבוש מהלכי משפט.

בית משפט קמא הטיל על תמיר נמני מאסר למשך 54 חודשים, מאסר על תנאי וקנס בסך של 500,000 ₪.

תמיר נמני הגיש ערעור על חומרת גזר הדין ואילו המאשימה הגישה ערעור שכנגד על קולתו.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונש המאסר על 5.5 שנים. תוך מתן דגש כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין. ( עפ"ג (מחוזי מר') 46539-01-13 מדינת ישראל נגד נמני ).

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול העבירות שביצע תמיר נמני מצוי בטווח של 5-7 שנים.

13. תוך מתן הדעת לסך כל הנסיבות הקשורות בביצוע עבירות המס והפגיעה הניכרת בערכים המוגנים וכן בשים לב למדיניות הענישה, המוצאת את ביטויה בפסיקה, מצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם ברכיב המאסר, בנוגע לעבירות המס, מצוי בטווח שבין 3-5 שנות מאסר בפועל.

14. נסיבות ביצוע העבירה, נשוא האישום השני, מצביעות ביתר שאת, על דרכו העבריינית של הנאשם. נמצאנו למדים כי הוסיף חטא על פשע ובהיעדר עכבות נקט בפעולות החותרות במהותן, תחת אושיות משלח ידו ויחסי האמון עליהם הוא מושתת וכן תחת סדרי מנהל תקינים. בעת שעשה יד אחת עם תום לסכל את החקירה, בגינה נעצר יניב, בהעלמת חומר חשבונאי שהגיע לרשותו במסגרת השירותים המקצועיים הנרחבים שהעניק משרדו.

מתחם העונש ההולם את העבירה בנסיבות ביצועה ופגיעתה המהותית בערכים המוגנים ברכיב המאסר, מצוי בטווח שבין 8-30 חודשים.

15. ובאשר לענישה אשר תושת על הנאשם במסגרת המתחם, נתתי דעתי לאי הפנמת הפסול ולהיעדר לקיחת כל אחריות על המעשים.

מנגד, ערה אני לחלוף הזמן הממושך מאז ביצוע העבירות. כמו כן לכך כי הנאשם יליד שנת 1959, אב לשבעה ילדים ונעדר עבר פלילי ולמצבו הכלכלי הבלתי שפיר. עוד נתתי דעתי לעדים אשר דיברו בשבחו של הנאשם ובאשר לפועלו המבורך לקהילה. אף לא נעלם מעיני היות המאסר אשר יושת עליו, מאסרו הראשון, כמו גם הענישה אשר הושתה על המעורבים האחרים בפרשה, כאמור לעיל, בשינויים המחויבים.

12. אשר על כן מצאתי להשית על הנאשם, בגין כלל העבירות נשוא כתב האישום, את העונשים הבאים:

• 1. מאסר למשך 42 חודשים.
  2. 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים אחת מהעבירות בהן הורשע.
  3. קנס בסך של 250,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ה, 08 ינואר 2015, במעמד הצדדים.