בעניין:

אלי יצחקי ז"ל

ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע

נ ג ד

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מאיה צברי (ת"צ 1821/08)

מוסכי ניסים ארביב

ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע

נ ג ד

שירביט חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ניר קהת (ת"צ 1823/08)

א.מ.י.ד תקשורת מחשבים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע

נ ג ד

כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עידו חיטמן (ת"צ 1838/08)

דקל איתי

ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע

נ ג ד

מנורה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מאיה צברי (ת"צ 1839/08)

עודד אבני

ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע

נ ג ד

אליהו חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד תמי גרינברג (ת"צ 39866-12-09)

אסף מאיר

ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע

נ ג ד

ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יוסף רנט (ת"צ 1960-02-10)

אסף מאיר

ע"י ב"כ יוחי גבע

נ ג ד

מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ישראל מרקוביץ' (ת"צ 1892-02-10)

א. קוטליאר שירותי הנדסה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע

נ ג ד

שומרה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עידו חיטמן (ת"צ 31686-01-10)

ניסן דבוש

ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע

נ ג ד

הכשרה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אילן אמודאי (ת"צ 1878/08)

ערן שרעפי

ע"י ב"כ עו"ד יוחי גבע

נ ג ד

איילון חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד תמי גרינברג (ת"צ 1910/08)

מונחת לפני בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן בתובענות הייצוגיות שבכותרת. בתובענות ובבקשות האישור נטען, כי על המשיבות – כולן חברות ביטוח – לשלם למבוטחיהן, בעת קרות מקרה ביטוח של "אובדן גמור" לרכב (total lost, להלן: אובדן גמור), את שוויו של אמצעי המיגון אשר הותקן ברכב. זאת, בנוסף לתגמולי הביטוח, אשר משתלמים בהתאם לשווי הרכב.

1. רקע הדברים

בכל התובענות נטען כי על המשיבות, חברות הביטוח, לשלם למבוטחיהן, בעת קרות מקרה ביטוח של אובדן גמור, גם את שוויו של אמצעי המיגון שהותקן ברכב, וזאת בנוסף לתגמולי הביטוח שמשולמים לפי שוויו של הרכב. התובעים ביססו את טענתם, בין היתר, על הוראות תקנה 1 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו– 1986 (להלן: תוספת תקנות הפיקוח או הפוליסה התקנית), שבה מוגדר מקרה ביטוח כ"אובדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות למזגן האוויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאביזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכוח הדין..".

בתובענות ובבקשות האישור נטען, כי חברות הביטוח מתעלמות מהוראה ברורה זו וכי במקרים בהם נגרם אובדן גמור לרכב, קיבלו המבוטחים תגמולי ביטוח המשקפים רק את שווי הרכב כמפורט במחירון המצוין בפוליסה, ללא עלות אמצעי המיגון שהותקנו ברכב לדרישת חברות הביטוח. בנוסף, חברות הביטוח מחתימות את המבוטחים על כתבי סילוק, כך שאם המבוטח מעוניין בקבלת שווי אמצעי המיגון, עליו לפנות לצורך כך לערכאות. התובעים טענו, כי באי תשלום תקבולי הביטוח בגין אמצעי המיגון עושות חברות הביטוח עושר על חשבון מבוטחיהן ומפרות חובות חקוקות.

בתגובותיהן לבקשות האישור טענו חברות הביטוח, כי סעיף 1 לתוספת לתקנות הפיקוח עוסק בנזק (להבדיל מאובדן) ואילו מקרה של אובדן מוסדר בהוראה ספציפית בפוליסה, אשר לפיה ישופה המבוטח בהתאם למחיר הרכב כפי שמופיע במחירון המצוין בפוליסה. נטען, כי מחירון זה (הוא מחירון לוי יצחק), כבר כולל בחובו את שווי אמצעי המיגון ולכן אין להוסיף תשלום בגין אמצעי מיגון. נטען גם, כי בגין התקנת אמצעי המיגון מקבלים המבוטחים הנחה בפרמיה ולכן תשלום נוסף בגין עלות אמצעי המיגון יעמיד את המבוטח במצב של פיצוי כפול. עוד נטען, כי השאלה האם שוויו של רכב שהוגדר כאובדן גמור מגלם גם את שווי אמצעי המיגון הינה שאלה עובדתית הכרוכה בבירורים עובדתיים, לרבות חוות דעת שמאיות בתחום שמאות רכב.

ביום 19.7.11 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו להליך. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה הייתה, כי במקרה של אובדן גמור, על חברות הביטוח לשפות את המבוטח גם בגין אובדן אמצעי המיגון, וזאת בנסיבות שבהן הותקן ברכב אמצעי מיגון התואם את דרישת המבטחת (אף אם הותקן קודם לתחילת חוזה הביטוח). היועץ המשפטי לממשלה הבהיר, כי בהתאם לאמור בסעיף 1 לפוליסה התקנית, הכיסוי הביטוחי כולל נזק או אובדן אשר נגרמו לרכב, לרבות אמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטחת. זאת, מאחר שהמבטחת מודעת לקיומם של אמצעי המיגון שהותקנו ברכב, שכן היא אשר דרשה את התקנתם או שהם עומדים בדרישותיה לעניין הימצאות אמצעי מיגון ברכב, ומשום שהם נועדו להקטין את הסיכון שהיא נוטלת בבואה לבטח רכב מסוים ולפיכך, נהנית מקיומם. היועץ המשפטי לממשלה מצא, כי בפועל תגמולי הביטוח שמשולמים בגין הרכב במקרה של אובדן גמור אכן אינם כוללים תגמולים בגין אמצעי המיגון (למעט לעניין מיגון מסוג אימובילייזר ברכבים שיובאו ארצה לאחר שנת 1998).

ביום 23.4.12 נערך דיון מקדמי ראשון בתובענות הייצוגיות, שבמהלכו שטחו הצדדים לפני את עיקריו על הסדר פשרה המתגבש בין מהצדדים. הצדדים הבהירו, כי לפי ההסדר המתגבש ימונה בודק, אשר יקבע את שווי השוק של אמצעי המיגון וכן את מידת ההפחתה שלו לאורך השנים. לאחר קביעת השווי תעשה פנייה למבוטחים, אשר מצדם יבהירו את זכאותם, ולאחר בדיקה יקבלו המבוטחים 50% מהערך שנקבע. בסיומו של הדיון, המלצתי לצדדים להגיע להסדר בתיקון העיקרון של קביעת השווי, לפיו הערך יקבע לפי שווי רכישת אמצעי המיגון בפועל או שווי שוק ביום הרכישה ולאחר מכן הפחתת ערך חשבונאי לפי גיל מערכת המיגון. כן המלצתי לקבוע בהסדר כי אם יוותר סכום לסכום המינימום הוא יתווסף לסכום שיקבלו המבוטחים שפנו ונמצאים זכאים. בעקבות הערותיי מאותו הדיון, ובפרט הדרישה כי שווי אמצעי המיגון יקבע לפיו עלות רכישת אמצעי המיגון בפועל או שווי שוק ביום הרכישה, הגישו הצדדים את הסדר הפשרה לאישורי (להלן: הסדר הפשרה המקורי).

במסגרת הסדר הפשרה המקורי הוצע פיצוי למבוטחי החברות שרכשו פוליסת ביטוח מקיף ושארע להם מקרה ביטוח מסוג אובדן גמור. התקופה הרלבנטית על פי הסדר הפשרה המקורי עמדה על תקופה בת שלוש שנים המתחילה, לגבי כל חברת ביטוח, שלוש שנים לפני הגשת התובענה הייצוגית נגדה (התובענות הייצוגיות כנגד חברות הביטוח השונות הוגשו במועדים שונים בין השנים 2008-2010). הוצע כי ההסדר יחול על מבוטחים אשר התקינו או שנמצא ברכבם אמצעי מיגון לפי דרישת החברה המבטחת ולא קיבלו שיפוי בגין אובדן אמצעי המיגון בנפרד מהרכב. הפיצוי המוצע עליו הוסכם במסגרת הסדר הפשרה המקורי הינו סך השווה ל-50% משוויו המופחת של אמצעי המיגון במועד התשלום, אשר יחושב לפי פחת בשיעור שנתי של 33%. חברות הביטוח התחייבו, במסגרת הסדר הפשרה המקורי כי מעתה ואילך ישפו מבוטחים בגין שווי אמצעי המיגון בהתאם לעקרונות שנקבעו במסגרת ההסדר. באשר למקרים שבהם יתאפשר לפרק את אמצעי המיגון סוכם, כי לחברות הביטוח, מכאן ולהבא, תהיה האפשרות, לפי שיקול דעתן הבלעדי, להודיע למבוטח, כי חלף הפיצוי הכספי הוא יהיה זכאי לקבל את אמצעי המיגון כשהוא מפורק מרכבו. מבוטח שלא יעשה כן, בתקופת זמן של 30 יום מיום קבלת ההודעה, ייחשב כמי שוויתר על זכותו לקבל את אמצעי המיגון או את שוויו. הסדר הפשרה המקורי עיגן התחייבות מצד כל אחת מחברות הביטוח לתשלום "רף מינימאלי", שנקבע בהתחשב בנתחי השוק של כל אחת מהחברות בשוק ביטוח רכב רכוש בשנת 2009, כפי שפורסם על ידי הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון.

מאחר שבמסגרת הסדר הפשרה המקורי נקבע פיצוי חלקי בלבד בגין אובדן אמצעי המיגון וכן נקבע שיעור פחת גבוה יחסית, הורתי על מינוי בודק, שיסייע לבית המשפט לבחון האם ההסדר הוגן, סביר וראוי.

הבודק הגיש חוות דעת (להלן: חוות הדעת הראשונה), אשר ממנה עולה, בין היתר, כי פחת בשיעור שנתי של 33%, המגלם הפחתה על פני שלוש שנים, הינו סביר, וזאת בשים לב לעובדה שמבחינה כלכלית נכון יותר לראות את אמצעי המיגון כחלק מהרכב ולהפחית 100% משוויו, מיד עם התקנתו. עם זאת, הבודק גם הבהיר, כי משך התקופה שבה נדרשים אמצעי המיגון על ידי חברות הביטוח הוא כשבע שנים מיום רכישת הרכב וכי שיעור הפחת השנתי במקרה כזה יעמוד על 14%.

היועץ המשפטי לממשלה התנגד להסדר הפשרה המקורי. לעמדתו, אין הצדקה מספקת לקביעה שלפיה שווי אמצעי המיגון יחושב לפי פחת בשיעור שנתי של 33% ויש להעמידו על 14%, לפי הגישה החלופית של הבודק.

בנוסף, הסתייג היועץ המשפטי לממשלה ממנגנון ההסדרה לעתיד, המאפשר לחברות הביטוח, במקרים שבהם יתאפשר לפרק את אמצעי המיגון, להודיע למבוטח כי חלף הפיצוי הכספי הוא יהיה זכאי לקבל את אמצעי המיגון כשהוא מפורק מרכבו. לשיטתו של היועץ המשפטי לממשלה, יש לאפשר לחברות הביטוח להשיב למבוטח את אמצעי המיגון רק מקום בו האמצעי במצב תקין ושמיש ובנוסף, יש לאפשר למבוטח פרק זמן ארוך יותר מזה שנקבע בהסדר, שבמהלכו יהא רשאי המבוטח לקבל את אמצעי המיגון לרשותו.

היועץ המשפטי לממשלה הסתייג גם מהצעת הבודק, שלפיה התשלום לחברי הקבוצה, שאין בידיהם אסמכתא למחיר או למועד הרכישה של אמצעי המיגון, יתבצע בהתאם למחירונים הקיימים בידי חברות הביטוח.

בד בבד עם האמור, הוגשה בקשה מוסכמת להסתלקות מהתובענה בת"צ 1955/08 לביא נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: ביטוח ישיר), לאחר שהסתבר כי ביטוח ישיר אכן פועלת בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה וכי בעת קרות מקרה ביטוח של אובדן גמור לרכב, היא אכן משלמת למבוטחיה את שוויו של אמצעי המיגון שהותקן ברכב, בנוסף לתגמולי הביטוח בגין שווי הרכב.

מאחר שהסדר הפשרה המקורי כלל את כל התובענות המאוחדות שנדונו לפני למעט ת"צ 1878/08 דבוש נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ ות"צ 1910/08 שרעפי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, הורתי במסגרת החלטתי מיום 1.6.14, כי על חברות הביטוח שלא הצטרפו להסדר הפשרה להבהיר את עמדתן ביחס להסדר הפשרה ועל שום מה הן לא הצטרפו להסדר.

ביום 22.6.14 התקבלה הודעה מטעם הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: הכשרה), שבה הודיעה האחרונה, כי היא מסכימה להצטרף להסדר באופן שבו הבודק יבצע בדיקה פרטנית אצלה לשם הערכת החשיפה האמיתית (הסיכון) שלה לתובענה הייצוגית. הכשרה הודיעה, כי היא מסכימה שסיווגה מבחינת רף הפיצוי שבהסכם יעשה על פי היחס שבין החשיפה שלה לבין החשיפה של החברות האחרות המעורבות.

ביום 24.6.14 התקבלה גם הודעה מטעם איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון), שבה הודיעה האחרונה, כי היא מסכימה להצטרף להסדר הפשרה, אולם זאת בכפוף לכך שהסכום המינימאלי הרלבנטי לגביה יחושב תוך התחשבות בעובדה שבחלק מהפוליסות נתנה איילון הנחת מיגון שמטרתה, בין היתר, לסייע במימון התקנת המיגון וכן בעובדה שבחלק מהתביעות שילמה איילון למבוטחיה את שווי אמצעי המיגון.

2. ההחלטה לאישור הסדר הפשרה בתנאים

כאמור, להסדר הפשרה המקורי הוגשו התנגדויות מטעם היועמ"ש, וכן התבררו העלויות מחוות דעת הבודק. ביום 22.12.14 ניתנה החלטתי במסגרתה דנתי בהתנגדויות, ניתחתי את חוות דעת הבודק וקבעתי שהסדר הפשרה יאושר אם יסכימו הצדדים להכניס בו את השינויים הבאים:

1. שווי המיגון, באותם מקרים שבהם אין בידי המבוטח פרטים, יקבע על פי מחיר השוק העדכני של אמצעי המיגון בהתאם למחירון היבואן באותו דגם רכב (או דגם קרוב), בהפחתת שנתיים פחת (במקום 3 שנים עפ"י הסדר הפשרה המקורי). במקרה כזה לא ישולמו ריבית והפרשי הצמדה.

2. שיעור הפחת יעמוד על 14% לשנה (חלף 33% לשנה בהסדר הפשרה המקורי).

3. לסכומי הפיצוי תתווסף ריבית, כאמור בחוות דעת הבודק.

4. כל אחת מחברות הביטוח תשלם 90% מסכום התשלום התיאורטי שלה.

5. מנגנון יידוע חברי הקבוצה יתוקן, כך שלחברי הקבוצה ישלחו מכתבים, הודעות דוא"ל והודעות טקסט בטלפון סלולרי חלף מכתבים בדואר בלבד.

6. מנגנון הסדרה לעתיד יתוקן, כך שבמקרים שבהם יתאפשר לפרק את אמצעי המיגון תהיה לחברות הביטוח האפשרות, לפי שיקול דעתן הבלעדי, להודיע למבוטח כי חלף הפיצוי הכספי, יהיה הוא זכאי לקבל את אמצעי המיגון כשהוא מפורק מרכבו, ואולם זאת בכפוף לכך שאמצעי המיגון במצב תקין ושמיש. אשר למועד, ימנה מועד של 30 ימים מיום תשלום תגמולי הביטוח, או 60 ימים מיום ההודעה, לבחירת חברת הביטוח, ובלבד שהעניין יצוין בפוליסה.

7. מנגנון חלוקת הכספים יתוקן, כך שכספים עודפים, ככל שייוותרו, יחולקו בין המבוטחים שפנו לחברות הביטוח במסגרת הסיבוב הראשון לקבל את נזקם עד למלוא מחיר המיגון, במחירון הגבוה ביותר וללא פחת (וללא ריבית והצמדה). ככל שייוותרו כספים, אלו יחולקו במסגרת הסיבוב השני לאלו שיאותרו בסיבוב השני, ע"י ב"כ התובעים המייצגים בחלקים שווים עד גובה של 200 ש"ח לאדם (או סכום שונה שיקבע בחוות דעת מעודכנת של הבודק). ככל שייוותרו סכומים נוספים אלו יועברו כתרומה לעמותות לאחר קבלת הבהרות ותצהירים, כמפורט לעיל.

8. שכר הטרחה ישולם לב"כ התובעים כך ש- 50% משכר הטרחה שהוסכם עליו ישולם לבא כוח התובעים בסמוך לאחר אישור ההסדר, כאשר לגבי היתרה תינתן החלטה לאחר שיוגשו דיווחי החברות באשר לסכומים ששולמו בפועל לחברי הקבוצה מתוך הסכום הכולל שחברות הביטוח התחייבו לשלם ולאחר החלוקה הנוספת ע"י ב"כ התובעים המייצגים עצמו, וכנגזרת מסכומים אלה. באופן זה ניתן יהיה להבטיח שבא כוח התובעים יעשה כל אשר לאל ידו על מנת שמרב הסכום שחברות הביטוח התחייבו לשלם כסכום מיניאלי אכן יושב לחברי הקבוצה.

בעקבות החלטתי התקיים דיון ביום 11.2.15, ובו הבהירו הצדדים את עמדותיהם באשר לשינויים המוצעים. המפקחת על הביטוח הבהירה כי היא מסכימה להסדר. עוד הוברר כי בנקודות מסוימות יש צורך בפנייה מחודשת לבודק, על כן קבעתי כי הצדדים יפנו לבודק שייתן חוות דעת משלימה. כן קבעתי כי הבודק יערוך בדיקה בעניין חברות הכשרה ואיילון, שבעת הבדיקה הראשונה טרם הצטרפה להסדר. ביום 17.12.15 הוגשה חוות דעתו המשלימה של הבודק.

3. חוות דעתו המשלימה של הבודק

הבודק נתן חוות דעת משלימה בעניינים המפורטים:

א. אופן קביעת שווי אמצעי המיגון

בהסדר הפשרה המקורי, על בסיסו הכין הבודק את חוות דעתו הראשונית, נקבע כי בנסיבות שבהן אין בידי המבוטח פרטים אודות אמצעי המיגון, שווי האמצעי יקבע בהתאם למחירון הפנימי של כל חברת ביטוח, ובהיעדר מחירון פנימי, על פי מחירונים של חברות המשווקות את אותם אמצעי מיגון, כגון פוינטר ואיתוראן. בהחלטתי מיום 22.12.14 קבעתי כי ההסדר יתוקן כך שבאותם מקרים שבהם אין בידי המבוטח פרטים שווי אמצעי המיגון יקבע על פי מחירו כיום בהתאם למחירון היבואן באותו דגם רכב (או דגם קרוב). בדיון שהתקיים ביום 11.2.15 טענו חברות הביטוח כי ליבואני רכב אין מחירונים לאמצעי מיגון, והציעו כי השווי יקבע לפי מחירונים של חברות המשווקות אמצעי מיגון כגון פוינט או איתוראן. בדיון קבעתי כי ככל שיש מחירון ליבואן הרכב שווי האמצעי יקבע לפיו, ואם אין ליבואן מחירון, השווי יקבע בהתאם למחירוני פוינטר ואיתוראן. בעקבות זאת קבע הבודק, בחוות דעתו המשלימה כי מבדיקה שערך הרי שבעוד שהחברות איתוראן ופוינטר מפרסמות מחירונים רשמיים של מוצריהן, יבואני רכב אינם נוהגים לפרסם מחירונים רשמיים של אמצעי מיגון, וגם אם הם מנהלים מחירון פנימי, קשה להשיג אותו ולבסס עליו מנגנון של התחשבנות בין חברות הביטוח למבוטחיהם. עוד ציין הבודק בחוות דעתו המשלימה כי לעיתים יבואן הרכב או הסוכנות מציעים הטבות שונות, ובכלל זה גם הנחות במחיר מערכת המיגון, עובדה המקשה על קביעת המחיר האפקטיבי של אמצעי המיגון אצל גורמים אלה. בחוות דעת הבודק המקורית תחשיב הנזק בנוגע למרבית החברות התבסס על מחירון פוינטר לחודש מרץ 2010, ולגבי חלק מהחברות, התבסס תחשיב הנזק על מחירונים פנימיים של חברות הביטוח. בחוות הדעת המשלימה בחן הבודק את מחירוני פוינטר ואיתוראן שעליהם התבסס בחוות דעתו המקורית אל מול מחירונים עדכניים, ומצא כי לא חלו שינויים משמעותיים במחירי אמצעי המיגון משנת 2010 ועל כן, קבע הבודק בחוות דעתו המשלימה כי ניתן להסתמך על התחשיבים שנכללו בחוות הדעת המקורית ככל שהתחשיב בוסס על מחירונים של פוינטר או איתוראן ללא הנחה. מקום שהתחשיב בחוות הדעת המקורית כלל הנחה או התבסס על מחירונים פנימיים של חברות הביטוח, ערך הבודק מחדש את התחשיב, כך שהוא יתבסס על מחיר אמצעי המיגון במחירון פוינטר ואיתוראן, ללא הנחה.

ב. שינוי מנגנון הפיצוי המינימלי

הסכם הפשרה המקורי כלל מנגנון של פיצוי מינימלי לכל אחת מחברות הביטוח, שנקבע כסכום קבוע

המותאם לנתח השוק היחסי שלה. בהסדר הפשרה המתוקן מנגנון זה הוחלף, ונקבע על פי החלטתי, כי סכומי הפיצוי המינימליים יעמדו על שיעור של 90% מסכומי התשלום התיאורטיים של כל משיבה במלואם, כפי שיחושבו על ידי הבודק. בחוות דעתו המשלימה חישב הבודק את הפיצוי המינימלי אותו תשלם כל אחת מחברות הביטוח על פי עקרונות אלו.

ג. שיעור הפחת

בהסדר הפשרה המקורי נקבע כי שווי אמצעי המיגון יופחת בהתאם לפחת שנתי בשיעור של 33% כן נקבע בהסדר הפשרה המקורי כי במקרים בהם למבוטחים לא יהיו פרטים אודות מועד ההתקנה של אמצעי המיגון, יראו את אמצעי המיגון, לצורך חישוב שוויו המופחת, כאילו הותקן שנתיים לפני מועד קרות האירוע הביטוחי. בכך למעשה "קיבע" הסדר הפשרה המקורי את ההשבה לאותם מבוטחים על שיעור אחיד של 20% משווי האמצעי כחדש. כאמור, במסגרת החלטתי דחיתי את שיעור הפחת של 33% לשנה שנקבע בהסדר הפשרה המקורי וקבעתי כי שיעור הפחת יעמוד על 14% לשנה בלבד, שיעור המשקף אורך חיים של כ-7 שנים לאמצעי המיגון. עם זאת, בהחלטתי הותרתי על כנה את ההוראה בהסדר הפשרה המקורי לפיה, בהיעדר פרטים, יראו את אמצעי המיגון כאילו הותקן שנתיים לפני מועד קרות האירוע הביטוחי. בדיון שנערך ביום 11.2.15, טענו חברות הביטוח כי ההפחתה בשיעור הפחת ללא הארכה מקבילה של משך הזמן שמבחינה רעיונית חלף ממועד ההתקנה מעבר לשנתיים ימים, תביא לפיצוי נוסף שעליו לא סוכם בהסכם הפשרה (למעשה מפיצוי בגובה 50% לפיצוי בגובה 72% ממחיר אמצעי המיגון). לטענתם, היה מקום לשנות את הסכם הפשרה גם בנקודה זו.

בדיון קבעתי כי נציגת היועמ"ש תפנה בעניין זה למפקחת על הביטוח לקבל את עמדתה. ביום 20.4.15 הוגשה עמדת המפקחת על הביטוח בה צוין כי היא מסכימה לתיקון ההסדר, כך שיראו את אמצעי המיגון כאילו הוא הותקן 4 שנים לפני מועד קרות האירוע הביטוחי. בנסיבות אלה, כך ציינה המפקחת על הביטוח, הפחת הנצבר בגין אמצעי המיגון יעמוד על 56% משווים כחדשים, וההשבה למבוטחים תעמוד על 44% משווי אמצעי המיגון כחדשים.

התחשיבים בחוות דעתו המקורית של הבודק, בהתאם להסדר הפשרה המקורי, הושתתו, כאמור, על ההנחה לפיה השווי לאחר פחת יעמוד על 20% משווי אמצעי המיגון כחדש, ולא על 44% כפי שציינה המפקחת על הביטוח. זאת, כאשר כוונת הצדדים המקורית הייתה להעמיד את ההשבה על 50% משווי אמצעי המיגון החדש ולא על 44%. לאור זאת, הבודק, בחוות דעתו המשלימה ערך תחשיב על פי שתי הנחות העבודה, האחת, בה שיעור ההשבה יעמוד על 50% והשניה בה שיעור ההשבה יעמוד על 44% בלבד. לדבריו, יש להבהיר את הסדר הפשרה בנקודה זו כך, שככל שעמדת הצדדים המקורית תאומץ (השבה של 50%), יהיה צורך לקבוע בהסדר הפשרה שבהיעדר פרטים יראו את אמצעי המיגון כאילו הותקן 2.2 שנים לפני מועד קרות האירוע הביטוחי, ובנסיבות אלה, שההשבה תעמוד על 20% משווי האמצעי כחדש; ככל שעמדת המפקחת על הביטוח תאומץ (השבה של 44%), אזי יש להעמיד את התקופה על 4 שנים, וליתר זהירות לציין גם שההשבה למבוטח תעמוד על 44% משווי אמצעי המיגון כחדש.

ד. הוספת ריבית לסכומי השיפוי

בהסדר הפשרה המקורי נקבע כי לסכומים שישולמו לתובעים המיוצגים שיעלה בידם לאתר את מסמכי הרכישה של אמצעי המיגון יתווספו הפרשי הצמדה בלבד (ממועד רכישת אמצעי המיגון), אך לא ריבית כחוק. בהחלטתי על אישור ההסדר התניתי את אישורו בכך שלסכומי ההשבה תצורף גם ריבית כחוק.

בפרק 5 לחוות דעתו המקורית של הבודק, הבהיר הבודק כי לא היה לו מידע אודות אמצעי המיגון שבפועל היו מותקנים בכל אירוע ביטוחי, מועד רכישתם ועלותם; בנוסף, לא היו לו כלים להעריך כמה מהתובעים המיוצגים יצליחו לאתר את מסמכי הרכישה של אמצעי המיגון ולספק נתונים אלה, אם בכלל. בנסיבות אלה, ביצע הבודק תחשיב רעיוני, שלא התבסס על עלות הרכישה בפועל של כל אמצעי בניכוי הפחת שבפועל נצבר ממועד רכישתו, אלא על הנוסחה שנקבע בהסכם הפשרה כי תחול בהיעדר אותם נתונים (שווי אמצעי המיגון כחדש בניכוי פחת בשיעור של 20%). מאחר ונושא הריבית רלוונטי אך ורק לתובעים מיוצגים שאכן יצליחו לאתר את פרטי אמצעי המיגון שהיה מותקן ברכבם ומועד התקנתו, ובהיעדר כלים לערוך תחשיב אחר, הבודק, בחוות דעתו המקורית הניח לצורך תחשיב הפיצוי, כי כלל התובעים המיוצגים לא יצליחו לאתר את אותם הפרטים. לאור זאת, קבע הבודק בחוות דעתו המשלימה כי השינוי שהוכנס בהסכם הפשרה בנוגע לסוגיית הריבית לא ישפיע על תחשיב ההשבה שיציג בחוות דעתו המשלימה.

ה. סכומי ההשבה המינימלים של כל חברה

על פי העקרונות שנקבעו קבע הבודק בחוות דעתו המשלימה מהו סכום התשלום שכל אחת מחברות הביטוח הייתה תיאורטית משיבה למבוטחיה בהתאם להסדר הפשרה המתוקן, בנסיבות שבהן הסכום היה משולם במלואו בהתאם לשווי אמצעי המיגון כחדשים לפי מחירון פוינטר ואיתוראן לאחר פחת. הסכומים שהתקבלו הוכפלו במפתח של 90% על מנת לחשב את סכום ההשבה המינימלי של כל משיבה, בהתאם לקביעתי בהחלטה על התנאים לאישור הסדר הפשרה. על פי החישוב (המופיע בטבלה בעמ' 5 לחוות דעתו המשלימה של הבודק) שווי אמצעי המיגון הכולל שלא שולם למבוטחים בתקופה הרלבנטית לתובענה נאמד בכ-49.3 מיליון ₪. סכום הפשרה, העומד על 50% משווי אמצעי המיגון, נאמד בכ-24.6 מיליון ₪. סכום הפשרה לאחר פחת נאמד ב-12.3 מיליון ₪ (בהנחה של 50%) ועל 10.8 מיליון ₪ (בהנחה של 44% פחת). הפיצוי המינימלי בהתבסס על פחת בשיעור מצטבר של 50% נאמד בכ-11.1 מיליון ₪, ובהתבסס על עמדת המפקחת בכ-9.8 מיליון ₪ (זאת חלף כששה מיליון על פי ההסדר המקורי, ללא הכשרה ואיילון).

הבודק ציין כי בעקבות עדכון המחירונים עלה במקצת שיעור ההשבה התיאורטי של החברות לגביהן נערך החישוב בהסתמך על מחירונים פנימיים.

לאור אי הבהירות באשר לשיעור הפחת, ובעקבות התייחסות הצדדים לחוות דעתו המשלימה של הבודק ניתנה על ידי החלטה נוספת ביום 12.2.16 ובה נקבעו בפרוט התיקונים שיש להכניס בהסדר הפשרה. ראשית, קבעתי כי שיעור הפחת למבוטחים שלא ידעו מהו מועד ההתקנה של אמצעי המיגון יעמוד על 50%, והסכומים יהיו לפי חוות הדעת המשלימה בהתאם לכך. עוד קבעתי, אשר לסכומים לגבי מבוטחים שאין בידם נתונים לגבי מחיר המיגון, כי כיון שהתברר שאין מחירונים ליבואני הרכב, ישולם הפיצוי לפי מחירונים של חברות פוינטר ואיתוראן, כפי שקבע הבודק.

עוד הוריתי לצדדים להגיש לבית המשפט הסדר פשרה מתוקן. ביום 1.5.16 הוגש הסדר פשרה מתוקן על פי הנחיותיי. ביום 15.6.16 אישר הבודק כי הסדר הפשרה עומד בכל הפרמטרים שנקבעו בחוות דעתו.

4. אישור הסדר הפשר המתוקן

סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי על בית המשפט לאשר הסדר פשרה אם מצא כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי מדובר בדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. עוד נקבע בסעיף 19 כי על בית המשפט לנמק החלטה על אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית ולפרט את השיקולים שנלקחו בחשבון, לרבות התנגדויות שהוגשו וחוות דעת הבודק.

על כל הפרמטרים הנוספים עליהם עומד החוק עמדתי בהחלטתי הקודמת מיום 22.12.14 בה קבעתי תנאים לאישור הסדר הפשרה ויש לקרוא פסק דין זה בצירוף עם אותה החלטה, בעיקר לאור העובדה שהצדדים קיבלו את כל התיקונים עליהם עמדתי.

עם זאת אדגיש את השיפורים המרכזיים שהוכנסו בהסדר, הן בעקבות חוות דעת הבודק, הן בעקבות הערות היועמ"ש, ולאור השיקולים עליהם עמדתי בהחלטתי הקודמת. לאור שיפורים אלו כיום הסדר הפשרה הוא אכן ראוי הוגן וסביר. בראש ובראשונה הסכום אותו ישיבו חברות הביטוח לציבור גדל באופן משמעותי. על פי ההסדר המתוקן הסכום המינימלי שעל החברות לשלם עומד על למעלה מ-11 מיליון שקל. זאת, חלף ששה מיליון שהוצע כי ישלמו על פי הסדר הפשרה המקורי, כאשר הסכומים של אילון והכשרה עומדים על כ-1.5 מיליון ₪. היינו הסדר הפשרה המתוקן הגדיל את סכום השיפוי של החברות שהיו צד לו ביותר משלושה וחצי מיליוני ₪, ובנוסף, ישיבו גם אילון והכשרה סכום משמעותי. הסכומים גדלו הן לאור העובדה שמחירי המיגונים מחושבים לפי מחירונים של חברות פוינטר ואיתוראן ולא לפי מחירים של חברות הביטוח עצמן, וכן לאור העובדה שנקבע פחת של 14% לשנה תחת פחת של 33% לשנה.

תיקון נוסף, המשפר את ההסדר נוגע לאופן החלוקה. על פי הסדר הפשרה המקורי, היו אמורות החברות לפנות למבוטחים, ולשלם על פי ההסדר לאותם אלו שיאותרו. על פי ההסדר המתוקן התשלום יעשה בשני שלבים. בשלב הראשון יאותרו כל הזכאים, וישולם להם הסכום לו הם זכאים על פי ההסדר. לאחר מכן, ככל שיוותרו כספים, יערך סבב חלוקה שני, ובו יוסיפו ויקבלו המבוטחים שאותרו תשלום נוסף, עד למלוא מחיר אמצעי המיגון.

לעניין זה הוכנס שיפור נוסף בהסדר הפשרה לפיו שכר הטרחה לבא הכוח המייצג ישולם בשתי פעימות. הראשונה עם חתימת ההסכם והשנייה לאחר איתור חברי הקבוצה ותשלום להם, כך שלבא הכוח המייצג יהיה תמריץ אמיתי לפעול לאיתור חברי הקבוצה.

שיפור נוסף נוגע לאופן הפניה למבוטחים. תחת פרסום בעיתון ופניה במכתב למבוטחים, על פי ההסדר המתוקן החברות יפנו למבוטחים בנוסף למכתב שישלח בדואר, גם בדואר אלקטרוני ובהודעת טקסט טלפוני, אם הנתונים נמצאים בידי מי מחברות הביטוח. אופן פנייה זה יבטיח היענות גבוהה יותר של חברי הקבוצה.

אשר להתנהלות חברות הביטוח בעתיד נקבע בהסדר המתוקן כי חברת הביטוח תוכל לבחור להשיב את אמצעי המיגון בעין, רק אם אמצעי המיגון שמיש ותקין (בעוד שלפי ההסדר המקורי הייתה לה זכות בחירה ללא קשר למצבו של אמצעי המיגון). עוד נקבע כי חברת ביטוח תוכל לבחור באופציה של השבת אמצעי המיגון בעין, רק אם תציין זאת מפורשות בפוליסה. כן הוכפל הזמן בו יוכלו המבוטחים לפנות ולדרוש פיצוי על אמצעי המיגון במקרה של אבדן מוחלט. כן נקבע כי גם בעתיד יחושב שווי אמצעי המיגון על פי מחירונים של חברות המיגון.

לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן מיום 1.5.16 ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אשר לשכר טרחה וגמול לתובעים המייצגים אני מאמצת את המלצת הצדדים בהסדר הפשרה בתיקון אחד וקובעת כדלקמן:

1. כלל, הפניקס ומנורה תשלמנה כל אחת סכום של 139,200 ₪ (כולל מע"מ) כשכ"ט לב"כ התובעים המייצגים, וסכום של 30,000 ₪ כל אחת כגמול לתובע/ת המייצג/ת הרלוונטי/ת לכל אחת מהן.
2. מגדל, שירביט, אליהו, איילון והכשרה תשלמנה כל אחת סכום של 92,800 ₪ (כולל מע"מ) כשכ"ט לב"כ התובעים המייצגים, וכן סכום של 20,000 ₪ כגמול לתובע/ת המייצג/ת הרלוונטי/ת לכל אחת מהן.
3. שומרה וביטוח חקלאי, תשלמנה כל אחת סכום של 46,400 ₪ (כולל מע"מ) כשכ"ט לב"כ התובעים המייצגים, וכן סכום של 10,000 ₪ כגמול לתובע/ת המייצג/ת הרלוונטי/ת לכל אחת מהן.

מחצית משכ"ט ב"כ התובעים המייצגים ומחצית מהגמול לתובעים המייצגים ישולם על ידי כל אחת מהחברות לידי ב"כ התובעים המייצגים בתוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין. המחצית השניה תשולם על פי החלטת בית המשפט, לאחר שיוגשו דיווחי החברות באשר לסכום הכולל ששולם בפועל על ידי כל אחת מהחברות לחברי הקבוצה הזכאים, וכן סכומי התרומות שהועברו. לדיווח יצורף אישור רואה חשבון שיאמת את הנתונים.

עם זאת, וכאן בא התיקון להמלצה שבהסדר הפשרה המתוקן, מסכום המחצית השנייה של שכר הטרחה בלבד (להבדיל מהגמול) יופחת סכום של 10%, ככל שהסכומים שישולמו לחברי הקבוצה (להבדיל מתרומות) יפחתו מ-70% מהסכום המינימלי. היינו, אם חברות הביטוח ישלמו רק את הסכום המינימלי, ומתוכו, יועברו כתרומה יותר מ-30%, אזי יופחתו 10% משכרו של ב"כ התובעים המייצגים. זאת, כיון שבמקרה כזה, תרומתה של התובענה הייצוגית פחותה. במקרה כזה, וכדי לא להביא להתעשרות חברות הביטוח, יתווספו אותם 10% לכספי התרומה של כל אחת מהחברות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט, בצירוף עותק הסדר הפשרה המתוקן על נספחיו. כן תשלח המזכירות עותק מפסק הדין ליועץ המשפטי לממשלה ולבודק.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ו, 19 יוני 2016, בהעדר הצדדים.