מונחת לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן בעשר התובענות הייצוגיות שבכותרת. בתובענות, ובבקשות האישור נטען, כי על חברות הביטוח המשיבות לשלם למבוטחיהם, בעת קרות מקרה ביטוח של אבדן גמור לרכב (total loss, להלן: אבדן גמור) את שוויו של אמצעי המיגון אשר הותקן ברכב. זאת, בנוסף לתגמולי הביטוח, המשתלמים בהתאם לשווי הרכב.

הסדר הפשרה הראשון הוגש לבית המשפט ביום 2.7.12 (להסדר זה חברת איילון לא הייתה צד). בעקבות זאת, מיניתי בודק, שהגיש את ממצאיו לבית המשפט ביום 3.12.13. לאחר הגשת דו"ח הבודק הודיע חברת איילון כי היא מצטרפת להסדר הפשרה.

ביום 22.12.14 קבעתי כי ההסכם יאושר אם יוכנסו בו מספר שינויים. כדי להבהיר את השינויים שהוכנסו אתאר בקצרה את הוראות הסכם הפשרה הראשון (להלן: הסכם הפשרה המקורי).

בהסכם הפשרה המקורי נקבע כי יינתן פיצוי למבוטחי החברות (בביטוח מקיף) בגין אמצעי המיגון במקרה של אבדן גמור. התקופה הרלבנטית להסדר היא תקופה בת שלוש שנים המתחילה, לגבי כל חברת ביטוח, שלש שנים קודם להגשת התובענה הייצוגית. הפיצוי עליו הוסכם במסגרת הסדר הפשרה המקורי הינו סך השווה ל-50% משוויו המופחת של אמצעי המיגון במועד התשלום, אשר יחושב לפי פחת בשיעור שנתי של 33%. כן נקבע כי סכום זה יישא הפרשי הצמדה בלבד. עוד התחייבו חברות הביטוח כי מעתה ואילך ישפו את המבוטחים כפי שנקבע בהסדר. אשר להסדר העתידי נקבע כי בעתיד, במקרה של אבדן גמור, תוכל חברת הביטוח להודיע למבוטח כי עליו לקבל את המיגון בפועל, ואם לא יעשה כן תוך 30 ימים, יראו אותו כמוותר על אמצעי המיגון, כמו גם על הפיצוי תמורתו. הסדר הפשרה המוצע עיגן התחייבות מצד כל אחת מחברות הביטוח לתשלום "רף מינימלי" שנקבע בהתחשב בנתח השוק של כל אחת מהחברות בשנת 2009. כן המליצו הצדדים על סכומים שישולמו כגמול ושכ"ט.

הבודק בחוות דעתו התייחס למספר נושאים. ראשית, קבע הבודק כי בתקופה הרלבנטית אירעו למעלה מ-80,000 מקרים בהם נתבע פיצוי בגין אבדן גמור, על פי חלוקה לחברות הביטוח ולמקרים בהם נדרש מיגון נוסף לזה שהותקן בידי יצרן הרכב.

אשר לפחת קבע הבודק כי פחת בשיעור שנתי של 33% כפי שהוצע בהסדר המקורי הוא אמנם סביר, אך הבודק הוסיף וציין כי משך התקופה שבה נדרשים אמצעי המיגון ע"י חברות הביטוח הוא כשבע שנים מיום רכישת הרכב, וכי במקרה כזה הפחת יעמוד על 14%.

אשר לאי תוספת ריבית, הבודק פירט בחוות דעתו את השחיקה בשיעור הפיצוי בגין העדר ריבית (ראו עמ' 12 להחלטתי מיום 22.12.14), כאשר בגין אירועים ביטוחיים שאירעו בשנת 2005, שיעור הפיצוי ירד ב-18%.

היועץ המשפטי לממשלה הצטרף להליך, ולאחר שבחן את ההסדר הפשרה המקורי ואת חוות דעת הבודק העלה מספר הסתייגויות. ראשית, באשר לסבירות שיעור הפחת, טען כי שיעור פחת של 33% אינו סביר וכי יש להעמיד את שיעור הפחת על 14%. היועץ המשפטי הסתייג גם מההסדר העתידי לגבי השבת אמצעי המיגון בפועל, וציין כי יש להבהיר שהדבר יעשה רק במקרים שאמצעי המיגון במצב תקין, וכן לאפשר למבוטח תקופה ארוכה יותר, של 60 ימים, בה יוכל לקבל לידיו את אמצעי המיגון.

עוד הסתייג היועץ מהצעת הבודק לפיה התשלום לחברי הקבוצה שאין בידיהם אסמכתא למחיר או למועד הרכישה של אמצעי המיגון יתבצע בהתאם למחירונים הקיימים בידי חברות הביטוח.

החברות התנגדו להסתייגויות היועמ"ש. בהחלטתי מיום 22.12.14 קבעתי את התנאים בהם יאושר ההסכם:

א. אשר למחיר אמצעי המיגון קבעתי כי במקרה בו אין בידי המבוטח פרטים תשלם חברת הביטוח את מחצית שווי אמצעי המיגון וזאת בהתאם למחירו כיום במחירון היבואן באותו דגם רכב (או דגם קרוב) בהפחתה של שנתיים פחת. קבעתי כי כיוון שמדובר במחירון עדכני לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית במקרה כזה.

ב. אשר לשיעור הפחת קבעתי כי שיעור הפחת יעמוד על 14% לשנה חלף 33% לשנה כפי שנקבע בהסכם המקורי.

ג. קבעתי כי למעט מקרים בהם השווי יגזר ממחיר עדכני של אמצעי מיגון, יש להוסיף ריבית ולא רק הפרשי הצמדה כפי שנקבע בהסדר המקורי.

ד. נערך שינוי לגבי סכום הפיצוי המינימלי שתשלם כל אחת מהחברות וקבעתי כי כל אחת מהחברות תשלם 90% מסכום התשלום התיאורטי שלה, כשאת הסכום התיאורטי יחשב מחדש הבודק עלפי פחת של 14%.

ה. אשר למנגנון הידוע של חברי הקבוצה שכלל משלוח מכתב למבוטח ופרסום בעיתון קבעתי כי מדובר באמצעים שסביר שלא ישיגו את מטרתם, וקבעתי מנגנון יידוע הכולל מכתב, הודעות דואר אלקטרוני והודעת טקסט טלפונית.

ו. אשר להסדרה עתידית קבעתי כי ניתן יהיה להשיב למבוטח את אמצעי המיגון רק אם הוא במצב תקין, ולמבוטח יעמדו 60 יום כדי להגיע ולקבל את אמצעי המיגון.

ז.בנוגע לכספים שיוותרו לאחר חלוקה לחברי הקבוצה על פי הסדר הפשרה קבעתי כי לאחר הסבב הראשון, תשלם החברה לחברי הקבוצה שאותרו את מלוא נזקם, היינו שווי אמצעי המיגון במלואו, לפי מחירון היבואן, ללא פחת וללא הפרשי הצמדה וריבית. ככל שתוותר יתרה היא תחלוק בחלקים שווים בין המבוטחים שאותרו, עד לסכום מקסימלי של 200 ₪ לאדם (אלא אם סכום זה ישתנה בהתאם לעדכון הבודק את גובה הפחת). ככל שיוותר סכום נוסף הוא יועבר לתמורה, כאמור במנגנון שפרטתי באותה החלטה.

ח. הגמול עליו המליצו הצדדים עומד על 210,000 ₪ ושכר הטרחה הכולל על 974,400 ₪ (כולל מע"מ). לאור העובדה שגובה פיצוי שישלמו החברות עמד על כששה מיליון ₪ עוד לפני התיקון סברתי כי סכום זה הוא סביר, אך הוריתי על תשלום מדורג כדי לתמרץ את ב"כ התובעים לפעול לאיתור מקסימלי של חברי הקבוצה.

בעקבות החלטתי ביקשו הצדדים לקיים דיון נוסף בהסדר הפשרה. דיון כאמור התקיים ביום 12.2.15, בנוכחות ב"כ היועמ"ש. לאחר שלובנו מספר סוגיות, נקבעו ההבהרות הבאות:

א. לגבי מחיר אמצעי המיגון בהעדר פרטים נקבע כי ככל שיש מחירון ליבואן הרכב התשלום יבוצע על פי אותו מחירון. כאשר אין לייבואן הרכב מחירון לגבי אותו דגם או אותו מיגון, הפיצוי יהיה לפי מחירון יבואן אמצעי המיגון כמו איתוראן או פוינטר, כאשר המחירונים יועברו לבודק לצורך השלמת הבדיקה.

ב. נקבע כי היועמ"ש יגיש עמדתו הן לגבי הפוליסות העתידיות הן לגבי תיקון שיעור הפחת.

ביום 20.4.15 הוגשה עמדת המפקחת על הביטוח, לפיה במקרה בו אין אסמכתאות לגבי התקנת אמצעי המיגון, הפחת יעמוד על 4 שנים והמבוטח יקבל 44% משווי המיגון. כן נקבע לגבי ההסדר העתידי כי אין צורך בתיקון הפוליסה התקנית, וחברות הביטוח רשאיות להכניס זאת בדף פרטי הביטוח.

לאחר הבהרות אלו, הועבר העניין לבודק כדי לקבל חוות דעת על פי ההסכמות והנתונים העדכניים. כן קבעתי כי הבודק יערוך בדיקה בעניין חברות הכשרה ואיילון, שבעת הבדיקה הראשונה טרם הצטרפה להסדר. ביום 17.12.15 הוגשה חוות דעתו המשלימה של הבודק.

אשר למחיר התברר כי למרבית יבואני הרכב אין מחירונים של אמצעי המיגון. הבודק ערך תחשיב לפי מחירי מחירונים של חברות פוינטר ואיתוראן, וקבע כי כיוון שגם חוות דעתו הראשונה נסמכה על נתונים אלו, אין מקום לעדכן את חוות דעתו בהקשר זה.

הבודק חישב את הפיצוי המינימלי לכל חברה לפי שיעור של 90% וקבע את הסכומים שישולמו.

אשר לפחת קבע הבודק כי לגבי מבוטחים שאין בידיהם נתונים על מחיר אמצעי המיגון כוונת ההסדר המקורי הייתה כי אלו יקבלו 50% משווי המיגון, בעוד שלפי חוו"ד המפקחת ולפי פחת של 14% לשנה (כפול ארבע שנים) מדובר ב-44%. על כן הבודק קבע מהו שיעור הפיצוי בהינתן פחת של 44% ובהינתן פחת של 50%. לפי חישוב שערך הבודק, בהנחה הסבירה כי למרבית המבוטחים לא יהיו נתונים לגבי הרכישה של אמצעי המיגון, הפיצוי לפי פחת של 50% שישולם יעמוד על כ-11 מיליון ₪ ולפי 44% פחת על 9.8 מיליון ₪ (זאת חלף כשישה מליון ₪ בהסדר הפשרה המקורי שלא כלל את מבוטחי הכשרה ואיילון).

כשלושה חודשים לאחר הגשת חוות הדעת, ולאחר שב"כ התובעים ביקש שיינתן פסק דין, הגישו המשיבות הודעה ובה הן טוענות כי על פי ההסדר המקורי שיעור הפחת היה אמור לעמוד על 33% ולא על 50%, ולכן שיעור של 44% מהווה עליה משמעותית.

הבודק בחוות דעתו המשלימה ציין במפורש כי:

"במסגרת עבודתנו על דו"ח הבודק נושא זה [של הפחת] נידון בצורה מפורשת ביננו לבין הצדדים, וזאת לאחר שגילינו אי בהירות בנוגע לשיעור הפחת שיחול במקרה שלמבוטח לא יהיו פרטים אודות מועד ההתקנה". הבודק ציין עוד כי כיון שניתן היה לפרש את ההסדר ככזה המעמיד את הפחת על 33% או על 50% בירר הבודק סוגיה זו עם המשיבות (ראו לעניין זה סעיף 4.א.3 לד"ח הבודק). הבודק מסיים ומציין כי "תוך כדי עבודתנו הצדדים הבהירו כי כוונתם הייתה להשבה של 50% ואנו ערכנו את תחשיבנו בהתאם".

מוטב היה למשיבות לולא הגישו את התגובה המאוחרת, שלא ניתנה כל רשות או החלטה על הגשתה. הדיון במעמד הצדדים נועד להבהיר את פרטי ההסדר כפי שנקבעו בהחלטתי. הכוונה, הן בעמדת היועץ, הן בהחלטתי, הייתה לשפר את מצב הקבוצה ולא להרע אותו. על כן ככל שעמדת המשיבות בדיון לפיה תקופה ממוצעת של 4 שנים לפי פחת של 14% תביא לשיפור ההסדר, הביאה בפועל להרעה במצב הקבוצה, אין לקבל זאת.

לאור האמור שיעור הפחת למבוטחים שלא ידעו מהו מועד ההתקנה יעמוד על 50%, והסכומים יהיו לפי חוות הדעת המשלימה בהתאם לכך.

אשר לסכומים לגבי מבוטחים שאין בידם נתונים לגבי מחיר המיגון, כיון שהתברר שאין מחירונים ליבואני הרכב, ישולם הפיצוי לפי מחירונים של חברת פוינטר ואיתוראן, כפי שקבע הבודק.

הצדדים יגישו לבית המשפט הסדר פשרה מתוקן לפי האמור לעיל בתוך 30 ימים מהיום. אני פוטרת את המשיבות מהצורך בפרסום ההסדר טרם אישורו הסופי, כיון שהסדר זה משפר את מצב הקבוצה. ההסדר יועבר לבודק שיאשר שההסדר החדש עומד בכל הפרמטרים שנקבעו בחוות דעתו ולאחר מכן יועבר לאישורי הסופי.

ניתנה היום, י"ב אדר א' תשע"ו, 21 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.