1. בפני בקשת התובעים לצרוף ראיות - מסמכים מטעם המרכז למיפוי ישראל. מדובר בצילומי אויר ובתוכנית חלקות.

2. הרקע לבקשה

מדובר בתובענות שהוגשו בשנת 2009 והדיון בהן אוחד.

שמיעת הראיות החלה ביום 14/6/12, לאחר לא מעט עיכובים שמקורם בהתנהלות הצדדים ואין כאן המקום לשוב ולפרטם.

בדיון ביום 14.06.12 ותוך כדי שמיעת עדות השמאי מר רענן הלר - מטעם התובעים, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר פנייה להליך גישור, ובהתאם הופסקה עדות מר הלר באמצעה.

בסופו של דבר, הליך הגישור לא צלח, והתיק נקבע להמשך שמיעת הראיות ליום 24.04.13.

יממה לפני מועד הדיון הוגשה הבקשה העומדת בפניי כעת. בסופו של דבר בדיון שהתקיים ביום 24.04.13, לא נשמעו הראיות – מסיבות אחרות שאינן קשורות בבקשה הנדונה, וכעת עולה הצורך להכריע בבקשה.

3. לטענת התובעים בבקשה, אף שהמסמכים מוגשים באיחור מסויים – יש להתיר את הגשתם וזאת מכמה נימוקים:

א. יש בהם כדי לסייע לבית המשפט ולצדדים בהבנת ובהמחשת השטח שבמחלוקת.

ב. לא ניתן היה להגישם קודם לכן שכן מדובר בתצלומי האוויר שבוצעו זמן רב לאחר הגשת התביעה וראיות התובעים.

ג. אין בהם כדי לפגוע בזכות מי מהצדדים שכן אין בהגשתם כל חידוש או טענה חדשה.

4. לטענתם, המסמכים אינם פרי ידי מי מהצדדים אלא הם מסמך רשמי של מדינת ישראל, ולכן אין לאף צד יכולת לטעון שהצד השני ערך אותם או הזמינם. לכן, מסמכים אלה יכולים לשרת את כל הצדדים בהבהרת ובהצגת טיעוניהם, והם יכולים לשמש את ביהמ"ש כלי עזר לליבון הסוגיה.

לטענת התובעים, הראיה תסייע לבירור האמת.

5. הנתבעים 1-3 מתנגדים לבקשה.

לטענתם, עצם הגשת הראיה לבית המשפט בטרם קבלת היתר מהווה חוסר תום לב ועשיית דין עצמי.

לטענת הנתבעים, הגשת הראיה, בשלב בו עדות מר הלר הופסקה, מהווה ניסיון לתקן טעויות ומחדלים בחוות דעתו של מר הלר – לאור ובהתאם לחקירתו הנגדית עד כה, ועל מנת להתגבר על כשלים בחוות דעתו ובעדותו. זאת, למרות שחוות דעתו אינה יכולה להסתמך על תצלומי האוויר המאוחרים לחוות הדעת.

עוד טוענים הנתבעים, כי הגשת תצלומי אוויר כראיה מחייבת צירוף פענוח באמצעות חוות דעת מומחה, וכי לא ניתן לכן להגישם ללא חוות דעת כזו.

6. התובעים הגישו תשובה לתגובה האמורה, לפיה המסמך בו עסקינן הנו מסמך רשמי של מדינת ישראל, ודינה כדין תב"ע מפורסמת, ולכן אינה מצריכה תעודת עובד ציבור או חוות דעת להגשתה.

לטענת התובעים, חלק מהנתבעות - עיריית אום אל פחם, והוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון, מסכימות להגשת הראיה.

לטענתם, התיק נמצא בשלב ראשוני, ובפרט לאור התפטרות עו"ד חמזה מייצוג חלק מהנתבעים.

7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני מורה על דחיית הבקשה.

ראשית, בהתייחס לטענת התובעים בנוגע להסכמת העירייה והוועדה – אין לכך שום משמעות משפטית, כאשר נתבעים אחרים מתנגדים לבקשה. ברור כי לא לכל הצדדים להליך קיימת זהות אינטרסים, ואין כל משמעות לעמדת רוב או מיעוט של חלק מהנתבעים. אני דוחה לכן את טענות התובעים כאילו יש ליתן משקל לכך שרק חלק קטן מהנתבעים מתנגד לבקשה. יש לבחון לכן את הבקשה לגופה.

המבחנים להגשת ראייה באיחור

8. אמנם, בסמכותו של בית המשפט לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של הדיון, ואולם על בית המשפט לעשות שימוש זהיר ומדוד בסמכות זו "וככלל יש להקפיד על סדרי דין תקינים, לרבות המצאת ראיות בשלב הנועד לכך" (ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2) 89, 95). זאת, בין היתר, הן משיקולי מדיניות הקשורים ביעילות ניהולו של ההליך הספציפי, והן ביעילות מערכת המשפט בכלל (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 510).

בפרשת רוזין (ע"א 570/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738), מנה כב' השופט חשין, כתוארו דאז, כמה משתנים, שאם יוכיח המבקש את קיומם, תתקבל הראייה אף אם הוגשה באיחור:

האחד, הוא אופי הראייה הנוספת. נפסק, כי אם מדובר בראייה פשוטה וטכנית, יטה בית המשפט להתיר את ההגשה המאוחרת. בין יתר, יש לבחון מהי תרומתה של הראיה לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה. לצורך מבחן זה, יש לבדוק הן את מרכזיותה וחשיבותה של הראייה לצורך ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים, והן את קבילות הראיה והמשקל שבית המשפט היה נותן לה, לו היתה מוגשת במועד.

השני, הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן יטב. זה המקום לבחינת הנזק הראייתי והדיוני שייגרם לבעל הדין האחר בהליך; עוצמת הפגיעה בניהול התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד.

השלישי והחשוב, הוא כי לא ניתן היה להביא את הראיות בשלב קודם, מסיבה מוצדקת. כאן תיבחנה הנסיבות בגינן לא הוגשה הראיה במועד הקבוע על פי דין, מידת אחריות בעל הדין לאיחור בהגשת הראיה, ותום ליבו של בעל הדין המבקש לצרף את הראיה הנוספת. בפרשת שאשא (ע"א 226/85 שאשא נ' בנק אדנים, פד, מב(1) 14, 18) נקבע לעניין הגשת ראיה נוספת בערעור, כי "המבקש להגיש ראיה נוספת, נדרש להוכיח, כי אי-הבאת הראיות נבעה מסיבות שאינן תלויות בו, ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מלבו כל צל של חשד בדבר תום הלב בו מוגשת הבקשה" [הדגשה שלי, ה.א.].

מן הכלל אל הפרט –

9. אשר לשיקול הראשון – בניגוד לטענת התובעים, אופי הראייה הנוספת אינו פשוט ואינו

טכני כלל וכלל. מדובר בתצלומי אוויר, אלא שלא הוגשה עמם חוות דעת לפענוחם. כפי שבצדק טען ב"כ הנתבעים - צילומי אוויר יש להגיש באמצעות חוות דעת לפענוח, ורק בדרך זו יאושרו כתעודה ציבורית.

ראה: רע"פ 5709/06 מוסרי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.07.06, פורסם בנבו); עפ"א 80290/05 מדינת ישראל נ' עמותת שער שמעון ואח' (ניתן ביום 20.04.06, פורסם בנבו); עפ"א (ת"א) 80272/02 לוי נ' מדינת ישראל, תק-חמ 2005(1) 7669.

מעבר לכך, גם לא ברור אילו שינויים, אם בכלל, נעשו על גבי הראיה ומי עשה אותם. כדברי כב' השופט המר: "אי אפשר "להצניח" צילום כראיה, יש מאין, ללא עדות לגבי מועד הצילום, אתר הצילום, היותו "אמיתי" (היינו שלא "בושל" ולא נעשו בו שינויים) וכד'" [הדגשה שלי, ה.א.] (ע"פ 285/97 מדינת ישראל נ' יחיא, תק-מח 98(3) 1409).

10. במקרה שבפני הוגשו הצילומים ללא פיענוח באמצעות חוות דעת, וללא שיש ראיה לשאלה מי, ועל סמך מה, נעשו הרישומים על גבי התצלומים ומה מציגים רישומים אלה.

מכאן, שאף לו היתה מוגשת הראיה במועד, לא ברור מה היתה תרומתה לחקר האמת ולהכרעה במחלוקות העומדות על הפרק. למעשה, לגרסת התובעים, אין בתצלומים כדי לחדש דבר או לטעון טענות חדשות מלבד מראה עיניים (סעיף 7 לבקשה), ואולם כשמדובר בתצלומי אויר יש לפענח אותם ואין די במראה עיניים לבדו.

11. אשר לשיקול השני – השלב אליו הגיע המשפט, הרי שהבקשה הוגשה תוך כדי שמיעת עדויות התובעים, ולאחר שהעד הלר נשאל במפורש על תצלומי אוויר, שלא הוגשו, ואף על פי כן טען העד כי עיין בהם. בנסיבות האלה נראה כי יש ממש בטענת הנתבעים לפיה יש בהגשת הצילומים משום נסיון למקצה שיפורים בשל אותה חקירה.

12. אשר לשיקול השלישי – במקרה שבפניי נראה כי ניתן היה להגיש תצלומי אוויר מוקדם יותר. אשר לטענה, כי אלה תצלומים משנת 2012 – אין בבקשה או בתצהירי התובעים כל הסבר לכך שהתובעים לא הגישו תצלומים נכונים לשנת 2009 או כאלה הנכונים למועד בו הגישו את ראיותיהם בתיק ויחד עם הגשת התצהירים מטעמם. לפיכך לא מצאתי סיבה מוצדקת להגשתם רק בשלב זה.

13. אעיר, כי אמנם מצוין כי התצלומים הם משנת 2012, אך לא ברור התאריך במדויק בשנת 2012. ולא ברור, למשל, אם צולמו לפני או אחרי עדותו של מר הלר (שהייתה ביום 14.06.12).

14. יש לזכור כי "אכן סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אין הם הפקר" (ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.08.06)). בהתאם, יש לאפשר הגשת ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של ניהול הליך, רק במקרים יוצאי דופן, "כי אחרת יטלטל הדיון עד אין קץ, כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצאה צורת הדיון הדיון, ואיתה מידת הדין, לוקה" כדברי כב' השופט זילברג (כתוארו דאז, בע"א 507/64 בטאן נ' זאבי, פ"ד יט(4) 337, 339 [ה]).

יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין, כתוארו דאז בע"א 32/89 גולן נ' עלוני, פ"ד מו(3) 665, 670:

"תובע זכאי ליומו בבית המשפט, אך זכות זו נטל בצידה, והוא, שלא יכביד שלא כראוי לא על בית המשפט ולא על הנתבע, ושלא יטריח את אלה מעבר למידה ולצורך. תובע אין זכותו בידו לפגום בניהולו התקין של המשפט".

וראה אף את דברי כב' השופט חשין, כתוארו דאז, בפרשת רוזין האמורה (שם, בעמ' 742):

"אמנם כך הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד. ויכולת הפניה לבתי המשפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור להגישן ב'חבילה אחת' – כך ולא בתפזורת, זעיר פה וזעיר שם". (הדגש שלי, ה.א.).

וראה גם: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 509-510; מ. קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, כרך ב' 1175.

15. התוצאה מכל האמור היא כי הבקשה, כפי שהוגשה, נדחית.

הצדדים רשאים לטעון לעניין הוצאות הבקשה בסיכומיהם.

המזכירות תעביר לצדדים החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים.