1. התובע ("כהן") הגיש תביעה לפירוק שותפות ולמתן חשבונות. עיקר טענתו היא שבשנת 1992 נוצר קשר עסקי בינו לבין הנתבע ("דומיין"), ובשנת 1997 הם הקימו שותפות לייצור חלב בהתאם למכסות שקיבל כל אחד מהם מן הרשות המוסמכת. על פי פקודת השותפויות [נוסח חדש] תשל"ה–1975 ("הפקודה") נרשמה השותפות אצל רשם השותפויות כשותפות מספר 54-019167-3, ועל פי הנטען נחתם בין הצדדים בשנת 2000 הסכם שותפות חדש שתכליתו הייתה לצרף לשותפות את קרובו של הנתבע, יוסף דומיין. הודעה על כך הוגשה לרשם השותפויות (נספח ד' לכתב התביעה).
2. על רקע זה ועל רקע טענות אחרות, שאין צורך להידרש להן בשלב זה, תבע כהן את פירוקה של השותפות ועתר למתן חשבונות ולחיוב דומיין בתשלום חלקו ברווחי השותפות.
3. בכתב ההגנה שהגיש דומיין הוא הכחיש את קיומה של השותפות וטען שבינו לבין כהן לא התקיימו יחסי שותפות ולא חלו יחסי שיתוף. בד בבד, עם הגשת כתב הגנתו הגיש דומיין גם כתב תביעה שכנגד, שבו הוא עתר לחייב את כהן בסכום של כ-472,000 ₪ שהוא השווי (בקיזוז סכום מסוים שאינו דרוש לענייננו) של התוספת למכסת החלב שנצמחה לכהן עקב פעילותו של דומיין ואשר כהן לא השקיע דבר ביצירתה.
4. בקדם משפט שהתקיים ביום 15.6.11 קבעתי שנוכח חילוקי הדעות בשאלת עצם קיומה של שותפות בין הצדדים תוכרע תחילה שאלה זו, ובהתאם לכך ניתנו הוראות בדבר הגשת תצהיר עדות ראשית. התצהירים הוגשו והעדים נחקרו ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.
5. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש לדחות את טענותיו של כהן בדבר קיומה של שותפות בין הצדדים. בתוך כך אוסיף שאין במסקנה זו כדי לשלול את האפשרות שכהן זכאי לתשלומים כלשהם מדומיין, אלא שלשם קביעת זכאות כזו יהיה על כהן להוכיח אותה בדרכים הרגילות ואין הוא יכול להשתית את תביעתו על קיומם של יחסי שותפות.

רקע

1. שני הצדדים הם חברי מושב אחיהוד ("המושב"). בעבר היה אביו המנוח של כהן יצרן חלב פעיל, היינו, היו לו רפת פרות ומכסת ייצור חלב. בשנת 1992, ולאחר שאביו הלך לעולמו, החל כהן לשתף פעולה עם דומיין ובגדר כך העביר לו את הפרות שברשותו. שיתוף הפעולה התקיים עד סוף שנות ה-90, וביום 11.2.99 נחתם בין הצדדים הסכם שותפות (נספח ב/11 לתצהירו של דומיין – נ/2) ("הסכם השותפות"). בעקבות כך נרשמה אצל רשם השותפויות שותפות בשם "דומיין אברהם ושות'" ("השותפות") (תעודת רישום השותפות צורפה כנספח ב/12 לתצהירו של דומיין). על פי תעודת הרישום תקופת קיומה של השותפות היא מיום 1.1.99 לתקופה בלתי מוגבלת. בתאריך 3.9.00 צורף לשותפות גם יוסף דומיין, אחיו של הנתבע.
2. במשך התקופה שלאחר מכן ועד לשנת 2008 המשיך דומיין בייצור חלב, כאשר הפעילות נעשית במסגרת השותפות במובן זה שהן כלפי רשויות המדינה (רשות המיסים על אגפיה השונים, משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה) והן כלפי גורמים עסקיים שעמם בא דומיין בקשר (בנקים, גורמי שיווק וכיוצא באלה), היא הוצגה כמתבצעת על ידי השותפות.
3. בשנת 2006 פנה דומיין, באמצעות בא כוחו, לכהן ודרש ממנו להשקיע סכומים של כ-800,000 ₪ לשם פיתוח הרפת המשותפת. לפי טענת דומיין, השקעה זו נדרשה על רקע הגדלת מכסת החלב. משדומיין לא נענה, הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לפירוק שותפות (ת"א 815/06) ("התביעה הראשונה") שבה הוא עתר לפירוק השותפות שלטענתו קיימת בינו לבין כהן. סמוך לאחר הגשתה של התביעה הראשונה חזר בו דומיין ממנה והיא נמחקה.
4. בשנת 2010 פנה דומיין לרשות המוסמכת (המנהל על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב) תשכ"ז–1967) ("המנהל" או "הרשות המוסמכת") וביקש לפרק את השותפות במכסות החלב. לאחר שימוע שערך המנהל הוא החליט, ביום 24.5.10, לקבל את הבקשה ולאשר את פירוק השותפות במכסות החלב, שותפות אשר דיווח עליה נמסר בעבר לרשות המוסמכת ושפעלה כשותפות יצרני חלב בהתאם לסעיף 5ב' לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב) תשכ"ז–1967 ("צו החלב").

הטענות

1. כהן טוען שהשותפות קיימת והוא עותר לפרקה ולהורות על עריכת חשבונות בין שותפים כאמור בסעיף 45 לפקודה. לטענתו, בינו לבין דומיין נחתמו הסכמי שותפות המסדירים את היחסים בין הצדדים, והסכמים אלה לא בוטלו מעולם. הוא טוען גם שהשותפות קיימת מאז שנרשמה ולא נעשה דבר כדי לפרקה. בנוסף הוא טוען כי לפעילות ייצור החלב במשך השנים ולכל הכרוך בה (מבחינת יחסים עם מוסדות, רשויות וגופים עסקיים) יש סממנים המעידים על קיומה של שותפות. עוד הוא טוען שקיים השתק שיפוטי המונע מדומיין להתכחש לטענותיו בתביעה הראשונה, שם הוא טען לקיומה של השותפות.
2. דומיין טוען שכהן מעולם לא נטל חלק בפעילות ייצור החלב או בניהולה ואף לא התעניין בנעשה בה. לטענתו, המסמכים שנחתמו וההסדרים שנעשו (ובכלל זה רישום השותפות) הם הסכמים והסדרים למראית עין שתכליתם הייתה להתגבר על קשיים שמקורם בהוראות אסדרה של משק החלב, ובכללם העובדה שכהן אינו יצרן חלב ולכן אינו זכאי למכסת ייצור חלב (שאותה הוא "ירש" מאביו המנוח), וגם אינו רשאי להיות צד לשותפות לייצור חלב.
3. עוד הוא טוען כי פרט לתשלומים קבועים ששילם לכהן, לא קיבל כהן כל תשלומים מרווחי השותפות ובה בעת הוא גם לא נשא בהוצאות ובהשקעות שהיו כרוכות בהפעלתה. לטענתו, לכהן גם לא היה חלק בהנהלת החשבונות ובדיווחים לרשויות המס בנוגע לפעילות ייצור החלב, ואף לא בחשבון הבנק ששימש פעילות זו.
4. במענה לטענת ההשתק השיפוטי השיב דומיין שטענותיו בתביעה הראשונה אינן מקימות השתק שיפוטי, וכי העובדה שההסכמים שנחתמו בין הצדדים הם הסכמים למראית עין אינה מצדיקה את הקביעה כי קיימת שותפות בין הצדדים, מקום שהעובדות מצביעות בבירור ששותפות כזו לא התקיימה.

הראיות

1. מטעמו של כהן הוגש תצהיר עדות ראשית (ת/1) ולאחר מכן, על פי רשות שניתנה לו, הוגש תצהיר משלים (ת/2). כהן נחקר על תוכן תצהיריו.
2. מטעמו של דומיין העידו גב' ע' אביטן ("אביטן"), מנהלת חשבונות במושב אחיהוד (תצהיר עדותה הראשית – נ/1) ומר ד' דג ("דג"), חקלאי מכפר חסידים ובעל רפת מזה כמה עשרות שנים. עדותו הראשית של דג נמסרה בעל פה. כמו כן העיד דומיין עצמו (תצהיר עדותו – נ/2), ובנוסף העידו גם א' כהן, קבלן לביצוע עבודות עפר (תצהיר עדותו – נ/3), א' דומיין, בנו של יוסף דומיין (תצהיר עדותו – נ/4) וג' כהן, אחיו של התובע (תצהיר עדותו – נ/5). כמו כן הוגשו שתי תעודות עובד ציבור בחתימת המנהל, ש' דרורי, האחת מתאריך 14.12.11 (נ/6) והאחרת מתאריך 22.4.12 (ת/3). בהסכמת הצדדים לא נחקר המנהל על תוכנן של תעודות אלה. העדים, פרט לדג שכאמור לא מסר תצהיר, נחקרו על תצהיריהם.
3. עם תום שמיעת הראיות הצעתי לצדדים הסדר דיוני שהיה בו כדי לייתר את הצורך להכריע בשאלה המקדמית אם התקיימה בין הצדדים שותפות, ובתום פרק הזמן שנקצב להם למתן הודעה לעניין זה הם הודיעו ביום 15.5.12 שלא עלה בידם להגיע להסכמה.

דיון

1. ההכרעה בשאלה אם קיימת בין הצדדים שותפות היא פועל יוצא של מענה לשתי שאלות משנה, היינו, אם עלה בידי כהן להראות שהתקיימו יחסי שותפות בינו לבין דומיין וכן, ואפילו אם נכשל בכך, אם בנסיבות העניין קיים השתק שיפוטי המונע מדומיין מלכפור בקיומה של השותפות.

האם התקיימה שותפות?

1. בסעיף 1(א) לפקודה הוגדרה שותפות כ"חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות" ו"קשרי שותפות" הוגדרו כ"[ה]קשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר".
2. סעיף 2 לפקודה מונה מספר מבחנים לקביעת קיומה של שותפות אשר בעיקרן נוסחו על דרך השלילה, היינו, צורות או מקרים של יחסי שיתוף אשר כשלעצמם אינם יוצרים שותפות. כך למשל מורה סעיף 2(1) כי "שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו – אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים המגיעים מן השימוש בהם". בע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק (31.12.89) עמדה לדיון שאלה הדומה לזו שבענייננו ובית המשפט קבע כי:

"השאלה האם נקשר הסכם בין בעלי דין המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה, מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה שבעובדה היא (partnerships 210, . 350D. 2a am. Jur59).

סעיף 2לפקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה- 1975מנחה, על דרך השלילה ועל דרך החיוב, באלה נסיבות נסיק קיומה של שותפות ואימתי היחסים שבין הצדדים עם כל מורכבותם אינם מגיעים לכלל שותפות. עמדנו על כך לא אחת בפסיקתנו והתגבשו קווים מנחים לבחינת הנושא. כך אצלנו וכך גם בהלכה המקובלת בדין האנגלי והאמריקאי. כך למשל ראוי לבחון, בין היתר, את אלה:

• • הכוונה של הצדדים להיות שותפים.
  • הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים.
  • השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק.
  • הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק.
  • הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בעניני העסק.
  • השתתפות הצדדים ברווחי העסק.
  • מישכם של היחסים בין הצדדים".

1. באותו עניין גם צוטטו דברים שנאמרו בע"א 609/78 משה קן- תור נ' אמנון גלבוע (25.10.79):

" ...מתוך ההגדרות הכלולות בסעיף 1לפקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה- ...1975נובע ששותפות היא חבר בני אדם שהתקשרו בקשר שותפות, היינו - שמנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים. התקשרות לצורך זה משמעה הסכם לנהל ביחד עסק מסוים, ועל גלבוע היה להוכיח קיומו של הסכם כזה ביחס לסוכנות פז, שהרי הוא טען כי שותפות כזאת קיימת בינו לקן תור. במלים אחרות - גלבוע חייב היה להוכיח שבינו לבין קן תור נקשר הסכם, מפורש או מכללא, כי סוכנות פז תנוהל על ידי שניהם ביחד במטרה להפיק ממנה רווחים..." (ההדגשה הוספה, א"ק).

1. מבחן דומה הוצע בע"א 135/67 פקיד השומה, תל אביב 4 נ' חיים פורת, עורך-דין , פ"ד כא (2) 411 (1967):

"הקו האפייני המציין את קיומה של שותפות הוא "סרך היחד"; באנגלית:

carrying on a business in common with a view of profit""

[..] והיכן מצינו "יחד" זה [...] לא כל שיתוף פעולה בין שני בני-אדם עושה את המשתתפים לשותפים. דרוש כי הריווח המיוחל יהיה תוצאה של פעילותם המשותפת, ולא סתם חיבור אריתמטי של פעילויותיהם הנפרדות. למשל, אם רופא שיניים ומיילדת יחליטו להטיל לקופה אחת את רווחיהם המקצועיים, איש לא יטען כי יצרו שותפות ביניהם. לעולם צריך שיהא קיים רצון מיוחד של 'ויעשו כולם אגודה אחת'" .

1. כאשר בוחנים את מסכת הראיות על יסוד הדברים האמורים, ניתן להגיע למסקנה שלא עלה בידי כהן להראות את התקיימות הנסיבות היכולות לתמוך בטענתו לקיום שותפות בינו לבין דומיין. כהן אמנם הצביע על כך שנחתמו הסכמי שותפות בינו לבין דומיין (למשל הסכם מיום 29.9.00 – נספח ט' לתצהירו של כהן) וכן מסמכים נוספים אשר נחתמו והוגשו הן לרשויות השונות והן לגופים עסקיים שהיו קשורים לפעילות ייצור החלב ושיווקו ושמהם עולה קיומה של השותפות (למשל אישור רואה חשבון ליצרני חלב בשותפות – נספח א' לתצהיר כהן, נסח רישום של מרשם השותפויות בנוגע לשותפות – נספח י"א לתצהירו של כהן, אישור בדבר מכסת חלב המיוצרת בשותפות שניתן לכהן ולדומיין על ידי מועצת החלב – נספח ו' לתצהירו של כהן, מסמך מיום 8.5.97 ממועצת החלב שלפיו הוכרה השותפות ברפת בין כהן לבין דומיין – נספח ב' לתצהירו המשלים של כהן, ועוד כהנה וכהנה מסמכים בעלי אופי דומה). עם זאת, לדעתי לא ניתן ליחס למסמכים אלה את הערך הראייתי שכהן מבקש שאייחס להם ולא ניתן להסיק מהם את המסקנות כפי שהוא טוען. זאת מפני שהסבריו של דומיין, והראיות שהביא, בדבר הנסיבות העומדות ביסוד ההסדר בינו לבין כהן, ועוד יותר מכך בדבר המציאות הרגולטורית בנוגע למשק החלב בישראל, מתקבלים על הדעת ולא ניתן להתעלם מן המציאות שהביאה לעריכת הסדרים אלה, אשר אין בינם לבין מצב הדברים כהוויתו דבר וחצי דבר.
2. אכן, כפי שטוען כהן, בתחילת שנות ה-90 הוא העביר לדומיין 29 פרות חולבות ואת מכסת החלב שלו (נספח א' לתצהירו – ת/1), וסוכם ביניהם כי דומיין ישלם לכהן תשלום חודשי עבור הפרות וסכום חודשי נוסף עבור מכסת החלב. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת. כהן טען בתצהירו שלמרות ההתחייבות לשלם עבור הפרות לא שילם דומיין סכום כלשהו, ובנוסף נטען כי כהן השקיע עבודה וכסף בבניית תשתיות לשותפות. בחקירתו הנגדית אישר כהן שהוא לא עבד ברפת (בעמ' 9 לפרוטוקול), שהוא לא התערב בניהול, שאינו מכיר את הנהלת החשבונות של השותפות (בעמ' 12 לפרוטוקול), שאינו מכיר את הקבלן שבנה את הרפת החדשה ושאינו יודע מי בנה את מכון החליבה החדש (שם). כשנשאל "האם נכון לומר שלמעשה אתה לא ניהלת את העסק ביחד עם דומיין אלא אתה טוען שלהשקעה שבגינה מגיע לך חלק מהרווחים?" הוא השיב: "לא יכול לענות על השאלה" (בעמ' 12 לפרוטוקול), ובהמשך הוא אישר שלא עבד בעסק עם דומיין ולא ניהל אותו.
3. בהמשך נשאל כהן "חוץ מלתת לו (לדומיין, א"ק) מכסה מה עשית?" והוא השיב: "נתתי לו מכסה ופרות" (בעמ' 15 לפרוטוקול). בחלק אחר של חקירתו השיב כהן לשאלות שעניינן מכסת הייצור שהייתה ברשותו ואשר אותה הוא העביר לדומיין, ומתשובותיו ניתן להבין כי הוא רואה עצמו שותף על יסוד העובדה שדומיין השתמש במכסה והפיק ממנה הכנסות שבהן הוא לא שיתף את כהן (בעמ' 14 לפרוטוקול).
4. ניתן אפוא לומר כבר בשלב זה שעדות כהן והראיות התומכות בה אינן מבססות די הצורך את היסוד של "ניהול עסק ביחד", שלפי סעיף 1 לפקודה נדרש על מנת להסיק קיומה של שותפות.
5. קודם שאתייחס לראיות שהובאו מצדו של דומיין, אייחד מספר משפטים למציאות השוררת בענף ייצור החלב ולהיבטי האסדרה הנוגעים לו.
6. עיון בצו החלב מלמד שייצורו ושיווקו של חלב נתונים לפיקוח שעיקרו הוא מתן היתר לייצור חלב ולשיווקו, וקביעת מכסת ייצור שנתית שיצרן חלב אינו רשאי לחרוג ממנה. לענייננו רלוונטיות הוראות סעיף 7(א) לצו החלב הקובע כי "לא ייצר ולא ישווק יצרן חלב אלא מתוצרתו ובכמות שלא תעלה על מכסת החלב או מכסת החלב החדשית שנקבעה לו" ובנוסף, וחשובה ממנה היא הוראת סעיף 5ב' הקובע "(א) לבקשת יצרנים רשאי המנהל לאשר שותפות ביניהם לענין צו זה, ובלבד שמתקיים בהם אחד מאלה: (1)... (2) ...". מהוראת סעיף 5ב' עולה ששותפות בין יצרני חלב טעונה אישור המנהל, ומשניתן אישור כזה יכולים היצרנים שהתאגדו לייצר חלב בהתאם למכסה המהווה את צירוף המכסות של כל אחד מהם (ס"ק (ג) ו-(ד) של סעיף 5ב' לצו החלב).
7. דומיין טען, ולא באה על כך הכחשה מפורשת מצדו של כהן, שבתחילת שנות ה-90 ולאחר שנפטר אביו של כהן, לא היה כהן מעוניין לייצר חלב, וכדי לא לאבד את הזכות למכסה הוא הציע את הפרות שהיו לו תחילה למשפחה אחרת במושב ולאחר מכן לדומיין (סעיפים 4 ו-5 לתצהירו של דומיין – נ/2). דומיין הסכים, והסכמה זו קיבלה ביטוי במסמך שכונה "הסכם העברת פרות", שכלל גם את הסכם העברת המכסה (נספח א' לתצהיר כהן – ת/1, נספח א' לתצהיר דומיין – נ/2). עיון בהוראות צו החלב מלמד שקיים לכל הפחות ספק אם הסכם העברת הפרות תואם את הוראות הצו, אולם אין מחלוקת שהצדדים נהגו על פיו עד שנת 1999 שאז נחתם, ביום 11.2.99, מסמך הקרוי "הסכם שותפות" המסדיר את היחסים בין כהן לבין דומיין (נספח ב/11 לתצהיר דומיין – נ/2).
8. סקירת מכלול הוראותיו של הסכם השותפות אינה נדרשת לצורך הכרעה במחלוקת, ודי אם ייאמר שמצד אחד ניתן אמנם למצוא בחלק מן ההוראות תמיכה לטענה בדבר קיומה של שותפות, אולם מן העבר האחר ניתן להבין את הטענה שבנסיבות העניין היה ההסכם, כנוסחו, דרוש לשני הצדדים כאחד בשל הוראת סעיף 5ב(א) לצו החלב המאפשרת למנהל לאשר שותפות בין יצרני החלב, ובכך לאחד את מכסות הייצור שלהם.
9. דומיין טוען, ויש ממש בטענתו, שסעיף 14 להסכם השותפות (סעיף 12 לנוסח ההסכם בגרסה שנחתמה ביום 29.9.00 – נספח ג/3 לתצהיר דומיין) מלמד שנוסח ההסכם נועד להתאים לדרישות סעיף 5ב(א) לצו החלב, שכן נאמר בו כי "הסכם שותפות זה יהיה בתוקף כל עוד שני השותפים ו/או בני משפחותיהם המתגוררים בנחלה הינם יצרני חלב, כאמור בצו בדבר ייצור חלב, וייצרו בפועל את מכסתם". משנטען, ולא הובאה ראיה לסתור, שבשום זמן רלוונטי לא היה כהן יצרן חלב כמשמעות המונח בצו החלב, אזי המסקנה המתבקשת היא, כטענת דומיין, שהסכם השותפות לא נועד אלא לאפשר לדומיין להשתמש במכסה של כהן, ומבחינתו של האחרון הייתה תועלתו בכך שהייתה לו הכנסה מהעברת המכסה לאחר.
10. גרסתו של דומיין בנוגע למערכת היחסים שבינו לבין כהן פורטה בהרחבה בתצהירו (נ/2), ובעיקרה היא לא נסתרה. הוא הסביר שמיסוד היחסים בינו לבין כהן במסגרת הסכמי שותפות נועד לאפשר לכהן להמשיך ולקבל דמי שכירות עבור הפרות ועבור המכסה, כפי שסוכם מלכתחילה, דבר שלא ניתן היה לעשותו ללא מסגרת לכאורית של שותפות (סעיף 9 לתצהיר דומיין). הוא העיד עוד שמאז שנעשה ההסכם הראשון (הסכם הבאת הפרות) הוא שילם לכהן כמוסכם, וכהן אף אישר את קבלת התשלומים בחשבוניות שמסר לדומיין (סעיף 8 ונספחים ב/1 – ב/8 לתצהיר דומיין). הוא העיד גם שצירוף בן משפחתו, יוסף דומיין, לשותפות נעשה על רקע דומה, היינו מתוך מטרה לאפשר לו להשתמש במכסה של יוסף דומיין אשר כשלעצמו לא היה יצרן חלב, ודומיין שילם לו דמי שכירות עבור המכסה. חלק ניכר מעדותו של דומיין הוקדש לביסוס טענותיו שבמשך כל השנים הוא ניהל לבד את הרפת מבלי שלכהן היה חלק כלשהו בכך (סעיפים 14–23 לתצהירו), ודברים אלה לא נסתרו.
11. בחקירתו הנגדית הסביר דומיין את פשר המכתב ששלח בא כוחו לכהן בשנת 2004 שבו הוא דרש סכום של 800,000 ₪, עניין שגם עליו ניסה כהן לבסס את הטענה לקיומה של שותפות. דומיין הסביר שהוא רכש מכסת ייצור נוספת והוא פנה לכהן בבקשה שיממן חלק מעלות הרכישה, אלא שכהן סירב. לדבריו "אם היה נותן כסף מגיע לו שליש אין בעיה, הוא היה שותף שלישי, אני ויוסף והוא. אני מימנתי את השותפות של יוסף עד שפרש ותו לא" (בעמ' 25 לפרוטוקול). בהמשך הוא הסביר את הנסיבות שבהן גדלה מכסת הייצור, ואישר שהגדלת המכסה התייחסה גם למכסת הייצור של כהן שהוא השתמש בה על יסוד כך שהיא הייתה, כביכול, מכסה השייכת לשותפות (עמ' 26 לפרוטוקול). את פרישתו של יוסף דומיין מן השותפות הוא הסביר על רקע ביקורת שערכה יחידת הפיצו"ח (יחידת אכיפה וחקירות של משרד החקלאות), אשר איתרה את העובדה שליוסף דומיין הייתה מכסת ייצור חלב אף שלא היו ברשותו פרות. עניינים אלה אושרו גם בעדותו של א' דומיין, אחיינו של דומיין, שתיאר בתצהירו (נ/5) ובחקירתו הנגדית את השתלשלות האירועים בנוגע לחקירת יחידת הפיצו"ח ויציאתו של יוסף דומיין מהשותפות בעקבות כך (עמ' 32 לפרוטוקול).
12. בחלקים אחרים של עדות דומיין הוא נשאל, ושב ונשאל, על עניין חשבונות הבנק, ההוצאות והנהלת חשבונות. הוא עמד על דעתו שבכל העניינים האלה כהן לא היה מעורב מפני שאלה אינם ענייני השותפות כי אם עניינים אישיים שלו שלכהן לא הייתה נגיעה אליהם (עמ' 28 ו-29 לפרוטוקול) ואני מקבל את הדברים כמהימנים.
13. ככלל, התרשמתי שאף שמדובר בהצגה כוזבת של עובדות לרשויות המדינה, לא ניסה דומיין לייפות את המציאות או לטייח את העובדות ועדותו הייתה מפורטת די הצורך כדי לקבוע את מהימנותה. כך למשל, כשנשאל ביחס לדברים שאמר למנהל בעת השימוע שנערך בעקבות בקשתו לרשות המוסמכת לפרק את שותפות היצרנים שהתקיימה כביכול בינו לבין כהן, לשאלה אם מה שהצהיר בשימוע היה אמת הוא השיב "אמת מבחינת הרישום לא אמת מבחינת ההגנה על מר כהן כדי שלא תופקע לו מכסת הייצור ולהגן על המכסה שרכשתי אותה מכספי האישי ונתתי 50% ממנה למשק 53 , כהן צדוק (התובע, א"ק)". וכשנשאל: "מה שהצהרת היה לא אמת?" הוא השיב "צר לי מאוד, חסתי על היהודי ולא רציתי שיפגע מהמערכת הטורפת".
14. דברים אלה מדברים בעד עצמם, ולא מצאתי בראיותיו של כהן תמיכה לסתור אותם או לבסס את טענותיו בדבר קיומם של יחסי שותפות.
15. להשלמת התיאור אוסיף עוד, בקצרה, מספר מילים בקשר לעדותה של אביטן, מנהלת החשבונות של המושב, שבתפקידה זה ניהלה גם את חשבונותיו של דומיין ושל עסק הרפת שלו, וכן בקשר לתעודות עובד הציבור שהוגשו על ידי המנהל (נ/6 ו- ת/3).
16. לפי הנאמר בתצהירה של אביטן, בכל התקופה שבה היא ניהלה את חשבונותיו של דומיין לא הובאה לידיעתה כל עובדה המצביעה על קיום יחסי שותפות בינו לבין כהן וכהן גם לא התעניין בהכנסות הרפת, הוצאותיה או בכל נתון כספי אחר הנוגע לעסק. בנוסף היא ציינה שדומיין השקיע ברפת השקעות כספיות המסתכמות במאות אלפי שקלים. בחקירתה הנגדית היא ציינה כי הנהלת החשבונות שבה היא מטפלת היא הנהלת חשבונותיו של דומיין, ואין לו מלבד זאת כל הנהלת חשבונות אחרת (עמ' 18 לפרוטוקול).
17. אשר לתוכן תעודות עובד הציבור: לתעודה הראשונה (נ/6) צורף פרוטוקול דיון בלשכת המנהל מיום 28.1.10, בעקבות בקשתו של דומיין לפרק את שותפות היצרנים. בין שאר הדברים נרשם מפי דומיין ש"כהן סעדיה (התובע, א"ק) קיבל במהלך התקופה שכירות עבור מכסתו בלבד ולא נעשה על ידו דבר, לא תשלומים ולא עבודה, השותפות הייתה פיקטיבית מההתחלה. היה גם ביקור של הפיצו"ח במקום". בנוסף, צורפה לתעודה הראשונה גם החלטת המנהל מיום 24.5.10 שבה נאמר, בין השאר, שעל יסוד הדברים שמסרו לו שני הצדדים "עולה כי הצדדים, או מי מטעמם, אינם שותפים בייצור חלב וייצור החלב נעשה באופן בלעדי על ידי היצרן דומיין אברהם". לדעתי, דברים אלה מוסיפים משקל למהימנות עדותו של דומיין כי מלכתחילה לא התקיימו יחסי שותפות בינו לבין כהן, וכי הצגת מערכת היחסים בינם כשותפות נועדה אך ורק לאפשר לו להשתמש במכסת הייצור של כהן, ובתוך כך התאפשר לכהן לשמור על המכסה אף שלפי צו החלב הוא לא היה זכאי לה, מפני שאינו יצרן חלב.
18. כאשר אלה הם פני הדברים, המסקנה המתבקשת היא שהדין הוא עם דומיין וכי יש לקבוע שלא התקיימו יחסי שותפות בינו לבין כהן. תוצאה כזאת גם עולה בקנה אחד עם הפסיקה ובקשר לכך אפנה לע"א 587/65, שם ציטט בית המשפט פסיקה אנגלית שלפיה "יכול שאנשים יהיו שותפים כלפי כולי עלמא ולא יהיו שותפים בינם לבין עצמם". דומני כי בדברים אלה מתמצה תמונת היחסים בין הצדדים אשר, כל אחד מטעמיו, הסכימו להציג כלפי כולי עלמא את היותם שותפים ובה בעת, ביחסים שביניהם, לא היה דבר שיתמוך בכך.
19. טרם סיום אוסיף עוד שלוש הערות. האחת נוגעת לטענותיו של כהן בנוגע למכסת הייצור שהוא העביר לדומיין וזה השתמש בה לטובתו, השנייה נוגעת לטענת דומיין שמדובר בחוזה למראית עין ולתוצאות הנובעות ממנו, והשלישית נוגעת לטענת ההשתק השיפוטי שהעלה כהן, על יסוד טענותיו של דומיין בתביעה הראשונה.
20. כהן טען במספר הזדמנויות שהוא זכאי לתשלומים מדומיין, הן עבור הפרות שהוא העביר לו והן עבור מכסת הייצור שגם היא הועברה לו ושדומיין עשה בה שימוש. מסגרת הדיון הנוכחית, כפי שנקבעה בהחלטה מיום 15.6.11, אינה מתאימה לבירור טענות אלה, ומכאן שאין להוציא מכלל אפשרות שיש יסוד לטענותיו. ייתכן גם שבזמנים הרלוונטיים התקיימו בין כהן לבין דומיין יחסי שיתוף בנכסים שאינם עולים כדי יחסי שותפות כמשמעם בפקודה, כפי שאף נאמר בסעיף 2(1) לפקודה (וראו זלמן יהודאי, דיני שותפויות בישראל, עמ' 45 (1988)).

חוזה למראית עין והשתק שיפוטי

1. אשר לטענה שהסכם השותפות הוא חוזה למראית עין, דומיין הפנה בעניין זה לדברים שנאמרו בע"א  6667/10 גלית הלוי בר טנדלר נ' דרור קוזניצקי (12.9.12) ("עניין טנדלר") שכאשר "החוזה מסווג כחוזה למראית עין, איננו נדרשים לאיזון בין עיקרון ההרתעה הכללי לבין שיקולי הצדק הפרטני, והתוצאה נגזרת מכוונתם האמיתית של הצדדים כפי שמשתקפת בחוזה הנסתר". דברים אלה מקובלים עליי, אולם לדעתי נסיבות העניין אינן מחייבות את עריכת האיזון שעליו דיבר בית המשפט בעניין טנדלר. טעמו של הדבר הוא שעיקר הדיון שם נסב על שאלת התוצאות הנובעות מחוזה פסול, בין אם הוא בלתי חוקי לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג–1973 ("חוק החוזים") ובין אם הוא חוזה למראית עין כמשמעו בסעיף 13 לחוק החוזים. בענייננו עלה בידי דומיין להראות שהסכם השותפות הוא אכן הסכם למראית עין, ובמצוות סעיף 13 לחוק החוזים הסכם כזה הוא בטל, ומכאן שכהן אינו יכול לאכוף אותו וממילא אין צורך להידרש לשיקולי הרתעה הנוגעים לאכיפתם של חוזים פסולים.
2. ההערה השלישית נוגעת לטענת ההשתק השיפוטי שאותה העלה כהן. על פי הנטען, משטען דומיין בתביעה הראשונה שהתקיימו יחסי שותפות בינו לבין כהן, אזי מכוחו של כלל ההשתק השיפוטי אין להתיר לו לטעון את היפוכה של הטענה בהליך זה (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט (6) 625 (2005)). טענה זו אמנם שובה את הלב, אבל אני סבור שאין מנוס מדחייתה. חשיבותו של כלל ההשתק השיפוטי היא אכן רבה, אולם לא ניתן לייחס לו את מה שאין בו, היינו, שתובע יוכל להצליח בתביעתו תוך הסתמכות על השתק שיפוטי ומבלי להוכיח את העובדות הרלוונטיות המבססות את עילתו. במקרה שבפנינו, כשל כהן בהוכחת העובדות הדרושות לביסוס המסקנה שהתקיימו יחסי שותפות, ולאור זאת אין מנוס מדחיית תביעתו ככל שזו מושתתת על יחסי השותפות. קבלת טענתו בדבר השתק שיפוטי תייתר את המסקנה המתחייבת מחומר הראיות שקיומם של יחסי השותפות לא הוכח, ותוצאה כזו היא כמובן בלתי מתקבלת על הדעת.
3. סיכומו של דבר, אני קובע שבניגוד לטענתו של כהן לא התקיימו בין הצדדים יחסי שותפות ולכן לא ניתן לברר את תביעתו במתכונת שבה היא הוגשה, היינו, תביעה לפירוק שותפות ולמתן חשבונות. אין צריך לומר שמסקנתי זו אינה מייתרת את הדיון בזכויות אחרות שייתכן שישנן למי מן הצדדים כלפי משנהו, אולם מתכונת הדיון בזכויות כאלה, ככל שישנן, איננה בגדר התיק הנוכחי.

כהן יישא בהוצאותיו של דומיין וישלם לו שכר טרחה בסכום של 15,000 ₪.

כמו כן, כהן יגיש עד יום 11.9.13 הודעה אם, ובאיזה מתכונת, בכוונתו להמשיך בהליך נגד דומיין.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

חגית ר'