א. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט א. בולוס) מיום 20.10.14, בת.א. 1409-01-10, לפיו התקבלה תביעתם של המשיבים, והמערערת חוייבה לשלם למשיבים את הסכום של 101,790 דולר ארה"ב, לפי הערך השקלי ביום הגשת התביעה (לפי השער של 3.765 ₪ לדולר ארה"ב), בתוספת ריבית החל ממועד זה לפי סעיף 4 (א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, ובתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המשיב מס' 1 הוא עזבונו של המנוח מר עפו פאעור ז"ל (להלן: "המנוח"), והמשיבה מס' 2 היא אלמנתו ויורשתו היחידה.

המנוח כיהן כיושב ראש המועצה המקומית שעב (המערערת), במשך מספר שנים. בשנת 1994 הוגש כנגד המנוח כתב אישום, בגדרו יוחסו לו עבירות של שוחד, קבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים, ועבירות נוספות.

התיק התנהל במשך מספר שנים עד שהפרקליטות הודיעה שהיא חוזרת בה מן האישומים ובהכרעת הדין מיום 10.7.2000 זוכה המנוח מכל אשמה.

ג. ביום 21.3.01 פנה המנוח בכתב לגזבר המערערת וביקש לקבל את החזר מלוא הוצאות הגנתו בניהול ההליך הפלילי.

מליאת המועצה החליטה על הקמת וועדה מיוחדת כדי לבחון את בקשת המנוח ובו ביום התכנסה הוועדה והמליצה בפני מליאת המועצה לדון ולהחליט בבקשתו של המנוח לפי החוק.

עוד באותו יום הונחה החלטתה של וועדה זו בפני מליאת המועצה ונרשם, כי חברי מליאת המועצה הסכימו פה אחד להמלצת הוועדה בענין בקשתו של ראש המועצה.

ד. ענין זה הופנה להתייחסותו של הממונה על המחוז במשרד הפנים, שביקש את חוות דעתו של היועץ המשפטי במשרד הפנים. בחוות דעת זו מיום 17.12.02, צויין בסעיף 8, שלא ניתן לאשר סכום סביר של הוצאות משפטיות מעבר לסכום השווה בשקלים ל-101,790 (צ"ל: דולר ארה"ב), כולל מע"מ.

בסעיף 9 של אותה חוות דעת הובהר, שאין לשלם את הסכום אלא רק לאחר שהוועדה והרשות המקומית תתכנסנה שנית ותדונה בבקשתו של המנוח בצורה עניינית ויסודית.

ה. חוות הדעת הנ"ל הועברה לעיונו של סגן הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים ובמכתבו מיום 16.1.03, אותו הפנה למערערת, כתב סגן הממונה על המחוז כי בהתאם לחוות דעתו של היועץ המשפטי של משרד הפנים, מאשר הוא החזר חלקי מתוך דרישתו של המנוח וזאת בסך של 101,790 דולר ארה"ב (כולל מע"מ), וזאת לאחר בחינת כל הנתונים ותוך הפעלת שיקולים ענייניים.

ו. המערערת לא קיימה את החלטתו זו של סגן הממונה ולכן הוגשה התובענה המשפטית בפני בית משפט קמא.

ז. בהתאם להמלצת בית משפט קמא הקימה המערערת וועדה מיוחדת לבחינת בקשתו של המנוח. בישיבת אותה וועדה מיום 28.2.11 סקר היועץ המשפטי של המערערת בהרחבה ובפירוט רב את מלוא הנתונים, והוועדה המליצה לאשר החזר חלקי על סך 101,790 דולר ארה"ב (כולל מע"מ), וזאת תוך התחשבות במצבה הכספי של המערערת, והמליצה בפני מליאת המועצה להחזיר למנוח תשלום זה.

בישיבת מליאת המועצה מיום 8.3.11, הוחלט לאמץ ולאשר את החלטתה של הוועדה הנ"ל.

ח. דא עקא, המערערת המשיכה בסירובה לשלם ואף לא ראתה לנכון להעביר את הנושא שנית לעיונו של הממונה על המחוז.

ט. בית משפט קמא סקר בהרחבה את המתווה הנורמטיבי הרלוונטי ואת טיעוניהם של באי כח שני הצדדים.

בפסק דין מפורט ומנומק היטב, הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה יש לחייב את המערערת לשלם למשיבים את סכום החזר ההוצאות שאושר, דהיינו, 101,790 דולר ארה"ב (כולל מע"מ), וכן הורה שסכום זה ישולם בשקלים לפי ערך השקל לעומת הדולר ארה"ב ביום הגשת התביעה, ובתוספת ריבית החל ממועד זה לפי סעיף 4 (א) של חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, כל זאת לאחר שבית משפט קמא ציין, שהמערערת זנחה את טענת ההתיישנות.

בית משפט קמא הוסיף שחובתה של המערערת לנהוג בהגינות, וכי הרושם המתקבל הוא שהמערערת, משיקולים שאינם נראים כעניינים, אינה מעוניינת לקדם את הטיפול בבקשת המשיבים, ומשקיעה בנסיונות לתור אחר תירוצים שניתן להיתלות בהם כדי להכשיל את בקשת המשיבים (פיסקה 44 (ח) לפסק דינו של בית משפט קמא).

י"א. בערעורה מלינה המערערת על פסק דינו זה של בית משפט קמא, וטוענת כי תוצאת פסק הדין נוגדת את הוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים, ותשלומו יביא לגרעון כספי גדול בתקציבה של המערערת. בין היתר אף ביקשה המערערת כי הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים יצורף לערעורה.

י"ב. המשיבים מלינים אף הם על פסק דינו של בית משפט קמא ובערעורם – שכנגד עתירתם היא לחייב את המערערת בתשלום הסכום שאושר לפי החלטת סגן הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, על סך 101,790 דולר ארה"ב, לפי הערך השקלי ביום מתן האישור (16.1.03), ולא מיום הגשת התביעה. וכן לפסוק לזכות המשיבים הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע כל תשלום בפועל על ידי המנוח, ולחלופין, מיום הוצאת אישורו של סגן הממונה על המחוז (16.1.03), ולא ממועד הגשת התביעה.

י"ג. באי כח שני הצדדים הגישו לעיוננו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים. בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 14.4.15, שמענו את טיעוניו של ב"כ המערערת. בתום טיעונים אלה קבענו בהחלטתנו שב"כ המשיבים אינו מתבקש להשיב לערעור, אלא רק לטעון לענין הערעור - שכנגד ואכן שמענו גם את טיעוניו אלה.

ב"כ המערערת ציין בתגובתו כי ענין הריבית נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, ובמקרה זה בית משפט קמא שיערך את הסכום כפי ששיערך אותו במונחים דולריים ואין הצדקה, לטענת ב"כ המערערת, להתערב בענין זה.

י"ד. לא מצאנו ממש בערעור שהגישה המערערת.

פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק היטב. אין מקום לדחות את הנתונים העובדתיים ואת המסקנות המשפטיות שהסיק בית משפט קמא מן התשתית הראייתית כפי שהונחה בפניו. אין לגלות במסקנות שאותן גיבש בית משפט קמא כל טעות שבחוק, ולא ראינו כל הצדקה להורות כי הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים יצורף כמשיב לערעור.

לפיכך, אנו מאשרים את פסק דינו של בית משפט קמא לפי תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומורים בזאת על דחייתו של הערעור.

ט"ו. באשר לערעור שכנגד – אין מקום לדחייתו או מחיקתו של הערעור - שכנגד מחמת חלוף המועד להגשתו, כטענת המערערת. גם אם היה איחור אין הוא חורג מעבר לשלושה ימים לכל היותר, ובשלב הנוכחי, לאחר שהוגשו עיקרי טיעון ותיקי המוצגים, ולאחר שהתקיים דיון לעיצומו של ענין, אין הצדקה להורות בנסיבות אלה על מחיקתו או דחייתו של הערעור שכנגד, אך מחמת האיחור הנטען.

ט"ז. לגופו של ענין, סבורים אנו, שלא היתה הצדקה לקבוע שהסכום של 101,790 דולר ארה"ב יומר לפי ערך השקל לעומת הדולר ארה"ב ביום הגשת התביעה (3.1.10), שכן את מועד היווצרות עילת התביעה של המנוח יש לקבוע לפי המועד בו ניתנה ההחלטה המאשרת את הסכום הנ"ל על ידי סגן הממונה על מחוז הצפון (16.1.03).

י"ז. הצמדת השווי השקלי של 101,790 דולר ארה"ב למדד יוקר המחיה איננה בבחינת "קנס" אלא נועדה לשמור על שווי הכסף שהיה על המערערת לשלמו בסמוך לאחר שניתנה החלטתו של סגן הממונה.

לכן, יש להמיר את הסכום הדולרי הנ"ל לפי השער היציג של השקל ביום 16.1.03. ממועד זה ועד לפרעון בפועל ישא הסכום השקלי הפרשי הצמדה למדד יוקר המחייה, לפי המדד הידוע של דצמבר 2002.

החל מתאריך הגשת התביעה (3.1.10) תתווסף לסכום המשוערך ריבית כחוק לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, עד לפרעון בפועל.

י"ח. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1. אנו דוחים את ערעורה של המערערת.

2. אנו מקבלים את הערעור - שכנגד שהגישו המשיבים בהתאם למפורט בפיסקאות ט"ז + י"ז דלעיל.

3. אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, וכן לשאת בשווי הכספי של אגרת הערעור - שכנגד.

י"ט. אנו מורים למזכירות בית המשפט להעביר את הפקדון שהפקידה המערערת בבית משפט זה, לצורך הבטחת הוצאות המשיבים בערעור, ככל שהפקידה, לידי ב"כ המשיבים, וזאת בגין שכר טרחת עו"ד בהליך הערעור כפי שפסקנו לעיל.

בנוסף תחזיר המזכירות לידי ב"כ המשיבים, עבור המשיבים את הפקדון שאלה הפקידו עבור הערעור שכנגד.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.