בענין : בקשה לביטול פסק דין מיום 23.5.10

1. ביום 15.7.77 חתמו גב' צפרירה לזרח , אחותה של התובעת , בשם הוריה משה ואסתר ליטאי

וגב' פרידה שטרנברג (איציק) , אימה של הנתבעת 3 ( להלן "פרידה") על חוזה שכירות בדמי

מפתח בנוגע לדירת שניים וחצי חדרים המצויה ברח' עקיבא 37 בשכונת הדר הכרמל בחיפה

( להלן "הדירה") .

2. אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בהסכם שכירות מוגנת במסגרתו גרה פרידה , ילידת

1925 , בדירה עד שעברה בשנת 2008 , או בסמוך לכך , להתגורר בבית אבות .

לטענת הנתבעת 3 ( להלן "הנתבעת") שלא נסתרה , פרידה נפטרה .

3. ביום 4.1.10 הגישה התובעת תביעת פינוי נגד גוני בן סמיר ( להלן "גוני") ומורן איציק

( להלן "מורן") . מורן היא בתה של הנתבעת ונכדתה של פרידה . גוני הוא בן זוגה של מורן .

4. בכתב התביעה נטען כי לפני מספר חודשים עלה חשד בליבם של התובעת ובנה כי פרידה

אינה מתגוררת עוד בדירה . בירור החשד העלה כי פרידה עברה להתגורר בבית אבות

מזה כשנתיים ובדירה גרים גוני ומורן יחד עם בנם התינוק .

5. עיון בתגובת התובעת לבקשה ובמצורפי התביעה מלמד כי הצגת העובדות בכתב התביעה היתה

לא מדוייקת .

בס' 2 לתביעה נטען כי התובעת חתמה על הסכם השכירות למרות שההסכם נחתם ע"י אחות

התובעת בשם הוריה .

בניגוד לאמור בס' 3 לכתב התביעה התברר כי מקור החשד של התובעת ובנה היה תלונות

של שכנים ומקור המידע המופיע בס' 4 לתביעה הוא ממצאי חוקר פרטי .

6. ביום 24.3.10 ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ע"י הוספת הנתבעת כנתבעת נוספת .

נטען בבקשה , שעובדותיה לא נתמכו בתצהיר , כי גוני ומורן סירבו לקבל את כתב התביעה

ובינתיים התגלה לתובעת כי בדירה מתגוררת גם הנתבעת , אימה של מורן .

בקשה זו התקבלה ביום בו הוגשה . במסגרת ההחלטה נדרשה התובעת למסור את כתב

התביעה המתוקן לכל הנתבעים .

7. עיון בתיק בית המשפט מלמד כי לא רק שכתב התביעה המתוקן לא צורף בשלמותו לבקשה ,

אלא אף לא הוגש לתיק בית המשפט מעולם וממילא לא נסרק במקום המיועד לו בתיקיית

כתבי טענות .

8. ביום 2.5.10 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד שלושת הנתבעים .

לבקשה צורפו אישור מסירה אחד לגוני ומורן , שמתייחס בהכרח לכתב התביעה המקורי

מהטעם הפשוט כי נשלח ביום 12.1.10 .

כמו כן צורף אישור מסירה לנתבעת שנשלח בדואר רשום מכפר תבור ( הישוב בו מצוי

משרדה של ב"כ התובעת ) ביום 15.4.10 , נמסר לנתבעת במועד לא ברור בחודש 4.10

וחזר בציון "סירב לקבל" .

בבקשה נטען כי בנוסף למסירות אלה הודבק כתב התביעה בכניסה לבנין ע"י ב"כ התובעת

ביום 25.3.10 .

9. במסגרת התגובה לבקשה לא נעשה כל ניסיון להתמודד עם טענת ב"כ הנתבעת לפיה הבקשה

למתן פסק דין בהעדר הגנה הוגשה טרם זמנה , שכן המסירה המיועדת לנתבעת נשלחה

ביום 15.4.10 .

לאור האמור לעיל , יש לקבוע כי נפל בהליך שקדם למתן פסק הדין פגם של ממש בדמות

הגשת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מבלי שקויימה החלטה קודמת המורה על מסירת

כתב התביעה המתוקן לכל הנתבעים ובטרם חלף המועד האחרון להגשת כתב הגנה .

10. הנתבעת טוענת כי לא קיבלה את כתב התביעה ( ס' 3 לתצהיר שצורף כנספח לבקשה לעיכוב

הליכים ) .

ב"כ הנתבעת מדגיש את העובדה התמוהה לפיה למרות שהמכתב חזר בציון "סירב לקבל"

ניתן למצוא על גבי אישור המסירה חתימה במקום המיועד לחתימת המקבל , שאינה חתימתה .

אין זה סביר כי מי שסירב לקבל את דבר הדואר יחתום על אישור המסירה . כך בפרט כאשר

התבועת אינה טוענת כי כך אירע .

כמו כן , לא מצאתי בתגובה לבקשה כל אינדיקציה אחרת על בסיסה ניתן לקבוע כי בוצעה

מסירה כדין של התביעה לנתבעת .

הדבקה יכולה להיות מסירה כדין רק אם היא מבוצעת בניסיון המסירה השלישי ואם מוגש

תצהיר בענין זה , המתעד את שאירע בשלושת הביקורים במקום . הדבר לא נעשה .

כמו כן , מסירה בהדבקה היא תמיד מסירה חשודה ולכן לעולם יוכל בית המשפט להתעלם

ממנה .

11. בהחלטתי מיום 3.5.10 דחיתי את הבקשה למתן פסק דין נגד מורן וגוני ואיפשרתי הגשת

פסיקתה נגד הנתבעת . עיון בבקשה מלמד כי סביר להניח שהוטעיתי ע"י הרישום הלא

ברור של תאריך המסירה לנתבעת שנראה ממבט ראשון כ 3.4.2010 .

12. ביום 23.5.10 הוגשה הפסיקתה ובאותו יום ניתן פסק הדין נגד הנתבעת .

13. מן המקובץ עולה כי בהליך שקדם למתן פסק הדין נפלו מספר פגמים המצדיקים במשקלם

המצטבר ביטול של פסק הדין מחובת הצדק – אי דיוקים בכתב התביעה , אי הגשת נוסח שלם

של כתב תביעה מתוקן לתיק בית המשפט , אי המצאת כתב התביעה המתוקן לכל הנתבעים

והגשת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה בטרם חלף המועד האחרון להגשת כתב הגנה .

14. בשנת 2010 הגישה התובעת את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה במסגרת

תיק 02-53504-10-6 .

15. הנתבעת טוענת כי ידעה לראשונה על קיומו של פסק הדין עם קבלת הודעת פינוי ביום

5.5.13 או בסמוך לכך .

מנגד טוענת ב"כ התובעת כי הנתבעת יודעת על פסק הדין למעלה משלוש שנים לפני המועד

בו ביקשה לבטלו ( 9.6.13 ) שכן קיבלה מההוצאה לפועל את כל ההתראות , לרבות ההתראה

בגין פתיחת התיק .

ב"כ הנתבעת בחר שלא להשיב לטענת נגד זו במסגרת התשובה לתגובה .

לאור האמור לעיל , אני קובע כי לא עלה בידי הנתבעת לשכנע במאזן הסתברויות כי ידעה

לראשונה על פסק הדין ביום 5.5.13 .

כבר במסגרת הגשת הבקשה עצמה ניתן היה לצפות כי הנתבעת תתייחס בתצהירה לנתוני

תיק ההוצל"פ ובפרט לאזהרה שאמורה היתה להימסר לה כתנאי לנקיטה בהליכי ביצוע ,

לרבות מסירת הודעת פינוי .

מאידך , לא ברור מדוע ב"כ התובעת לא צירפה לתגובה מסמכים מתיק ההוצל"פ לתמיכה

בטענתה לפיה הנתבעת קיבלה אזהרת הוצל"פ כבר בשנת 2010 .

16. מן המקובץ עולה כי הבקשה הוגשה באיחור , שמשכו לא ברור , מבלי שצורפה בקשה

להארכת מועד .

במקרה רגיל של פסק דין כספי שניתן כדין יתכן כי די בכך כדי לדחות את הבקשה מטעם זה

בלבד . כמו כן , גם כאשר ישנה עילת ביטול מחובת הצדק , יש להגיש את הבקשה לביטול

פסק הדין במועד או ליתן הסבר מניח את הדעת לאיחור בהגשתה .

דא עקא , המקרה שלפנינו אינו מקרה רגיל , הן בשל ריבוי הפגמים שנפלו בהליך שקדם

למתן פסק הדין , הן בשל עיוות הדין שעלול להיגרם לנתבעת אם פסק הדין ישאר על כנו והן בשל

נסיבות חייה הקשות של הנתבעת .

17. בכל הנוגע לעיוות הדין יש לציין כי לא עלה בידי התובעת להציג גירסה נוגדת מפורטת בתגובה

לטענות ההגנה המפורטות שהועלו בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק דין .

נטען כי הנתבעת , ילידת 1963 , התגוררה בדירה בשנים 1977 עד 1982 . לאחר מכן עזבה

הנתבעת את הדירה לרגל נישואיה . בתקופה בה עזבה הנתבעת את הדירה נולדו ילדיה מבעלה

הראשון , אסף יליד 1982 ומורן ילידת 1987 . בשנת 1988 הנתבעת התמכרה לסמים

וחזרה להתגורר בדירה . בשנת 1989 נולדה בתה סיון קוסייני . הנתבעת טוענת כי בדירה

התגורר עימה סעיד קוסייני שהוא בן זוגה , אשר משום מה לא אותר בדירה ולא נתבע לפנותה.

הנתבעת טוענת כי חרף הקשיים הכלכליים שלה ושל אימה , דמי השכירות המוגנת שולמו

במועדם . נטען כי לאחר פטירת הדיירת החוזית פרידה שולמו דמי השכירות ע"י הנתבעת

עצמה בהעברה לחשבון הבנק של בנה של התובעת . טענה זו נתמכה באופן חלקי בשני מסמכים

בכתב מיום 27.9.12 ומיום 22.4.13 .

עוד נטען כי לפני שנים רבות פנתה התובעת במכתב לנתבעת בגין הימצאותה בדירה .

הנתבעת השיבה למכתב באמצעות עו"ד חרל"פ ומאז לא שמעה מהתובעת .

נטען כי לאחרונה שוחחה התובעת עם הנתבעת והציעה לנתבעת סכום כסף על מנת שתפנה

את הדירה ותוותר על זכויותיה כדיירת מוגנת .

עוד נטען כי עם פטירתה של פרידה הועברו חשבונות הארנונה על שמה , כנראה בשל פעולות

שביצעו התובעת או בנה .

הנתבעת מצרפת מסמכים המעידים על היותה מכורה לסמים שעברה גמילה ומתקיימת

מקיצבת נכות כללית . נטען כי אם תפונה מהדירה תתגורר ברחוב והיא עלולה להתדרדר

שוב לשימוש בסמים .

הנתבעת מאשרת כי עזבה את הדירה לפרקי זמן קצובים לאחר 1988 אך טוענת כי כל אחת

מאותן עזיבות של הדירה היתה רק כדי לעבור טיפולי גמילה מסמים .

נטען כי כאשר האם פרידה היתה בחיים , הנתבעת היתה משלמת לאימה את דמי השכירות

ואימה היתה מעבירה את דמי השכירות לתובעת .

18. המענה של התובעת לטענות מפורטות אלה היה לקוני ולא נתמך באסמכתאות , לרבות

אלו שהתובעת מאשרת כי מצויות בידיה , דוגמת דו"ח החוקר הפרטי ששכרה התובעת .

נטען כי החשבונות עבור הדירה לא שולמו בעקביות לעיריית חיפה וחברת החשמל ודמי

המפתח לא שולמו במלואם . נטען כי ברור שהדירה עמדה ריקה משך תקופות ארוכות

והנתבעת פלשה אליה לאחר שאימה עברה לבית אבות . התגובה נתמכה בתצהיר של

גיא עצמון , בנה ומיופה כוחה של התובעת . אין כל פסול בצירוף תצהיר של מיופה כח

, המעיד על עובדות הידועות לו מידעה אישית . כך בפרט כאשר התובעת היא בת 80 .

עם זאת , אין בשלב זה הכחשה מפי התובעת עצמה של הטענות המפורטות שהעלתה הנתבעת

נגד התובעת .

19. נראה בשלב זה כי יש לנתבעת טענת הגנה אפשרית לפיה היא זכאית למעמד של דיירת

ממשיכה , לאחר שעברה להתגורר בדירה עם הדיירת החוזית , שהיא אימה , שנים לפני

מותה והמשיכה להתגורר בדירה לאחר מות האם .

לא מצאתי בתגובה כל מענה לטענה משפטית זו המבוססת על הוראת ס' 20(ב) לחוק הגנת

הדייר ( נוסח משולב ) התשל"ב 1972 , למעט הכחשה כללית של התשתית העובדתית שבבסיס

הטענה .

20. לפיכך , גם לו סברתי כי פסק הדין ניתן כדין היה מקום לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול

דעתו של בית המשפט , חרף האיחור שבהגשת הבקשה לביטול פסק הדין .

21. על כן , אני מורה על ביטול מחובת הצדק של פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 3 ביום 23.5.10 .

לאור התוצאה ונימוקי ההחלטה , אין צו להוצאות .

בהתאם , אני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ מס' 02-53504-10-6 .

הנתבעת תגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 24.10.13 .

ככל שלא יוגש כתב הגנה במועד שנקבע תיסרק הבקשה לביטול פסק דין ככתב הגנה בתיקיית

כתבי טענות והתיק ינותב לשמיעה בפני שופט .

ניתנה היום, כ' תשרי תשע"ד, 24 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.